הצדדים חלוקים בשאלת הסמכות המקומית.

לטענת המבקש, לאור מקום מגוריו בנצרת, מסורה הסמכות המקומית לבימ"ש השלום בנצרת, ואילו לבימ"ש השלום בעכו כלל אין סמכות להיזקק לתובענה. כן טוען המבקש, כי מאחר ובתיק ההוצאה לפועל נרשם כי מועד הגשת ההתנגדות חלף (כאשר, לטענתו, כלל לא קיבל לידיו את האזהרה), לא איפשרה לשכת ההוצאה לפועל בנצרת להגיש שם את ההתנגדות, והפנתה אותו ללשכה שבה נפתח תיק התובענה, בעכו.

לטענת המשיבה, משהוגשה ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בעכו – קנה לו בימ"ש זה סמכות מקומית.

מעיון בכתב התביעה לא ניתן ללמוד מדוע, לטענת המשיבה, מוסמך בימ"ש השלום בעכו דווקא להיזקק לתובענה. למשיבה, אמנם, הזכות להגיש את התובענה בלשכת ההוצאה לפועל הנוחה לה, אולם אין בכך כדי להשליך, בהכרח, על שאלת הסמכות המקומית. על המשיבה לציין בכתב התביעה מדוע קיימת סמכות מקומית לביהמ"ש הנבחר, ואילו כאן הסתפקה המשיבה בטענה הכללית, כי ביהמ"ש מוסמך.

המבקש הינו תושב נצרת, ואך טבעי היה כי התביעה נגדו תתברר במחוז הצפון, בשים לב לאופי התביעה ולמהותה. המשיבה, משיקוליה, הגישה את התובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, אולם איני סבורה כי יש בעצם הגשת התביעה כאמור, ובעצם העובדה כי המבקש הגיש את ההתנגדות באותה לשכה (לטענתו – על פי הוראות המזכירות) כדי ליצור סמכות מקומית יש מאין.

אשר על כן, אני מקבלת את טענות המבקש לעניין הסמכות המקומית, ומורה להעביר את התיק לבימ"ש השלום בנצרת.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.