מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בתחילת שנת 2006 פתחה הנתבעת אצל התובע חשבון בנק מס' 16924/14 (להלן: "חשבון הבנק"), במסגרתו בוצעו פעולות בנקאיות שונות וכן הועמדו מספר הלוואות (להלן: "ההלוואות").

נכון ליום 10.7.08 יתרת החוב בחשבון עמדה על סך של 40,860 ש"ח. כמו כן, הנתבעת לא פרעה את ההלוואות כסדרן ולפיכך התובע העמיד אותן לפירעון מיידי. יתרת החוב בגין ההלוואות הינה בסך של 54,243 ש"ח ליום 10.7.08.

מכאן התביעה לפי התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום שני הסכומים לעיל בסך כולל של 95,103 ש"ח נכון ליום 10.7.08.

2. הנתבעת הינה עקרת בית, ולבעלה, מר עאמר כיוף, היה עסק של תריסים (להלן: "כיוף"). כיוף נקלע לקשיים כלכליים ובעקבות זאת הוא הוכרז כמוגבל באמצעים, ננקט בעניינו הליך של פשיטת רגל והוא היה מנוע לנהל חשבון בנק או להיות שותף או מורשה חתימה בחשבון בנק של אחרים.

3. מסגרת האשראי בחשבון הבנק עמדה על סך של 5,000 ש"ח ועד ליום 13.3.08 החשבון התנהל במסגרת הנ"ל ולרוב אף היתה בו יתרת זכות ואשר עמדה ביום 13.3.08 על סך של 34,431 ש"ח. באותו מועד בוצעה בחשבון הבנק רכישת ניירות ערך באמצעות האינטרנט בסך של 21,134 ש"ח, משיכת מזומנים באמצעות כרטיס האשראי בסך של 6,006 ש"ח וכן נפרע בקופה שיק על סך של 30,000 ש"ח אשר נמשך מהחשבון לפקודת מר אבו פאחר אמין. בעקבות זאת נוצרה יתרת חוב בחשבון בסך של כ-23,000 ש"ח.

4. במהלך הפעילות בחשבון נמשכו ממנו עשרות רבות של שיקים.

טענות הצדדים בתמצית:

5. לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2007 החל סכסוך בינה לבין בעלה מר כיוף ובעקבותיו היא עזבה את הבית המשותף של בני הזוג במספר הזדמנויות. לאחר שנכבדים התערבו בדבר, הנתבעת שבה להתגורר בביתה יחד עם בעלה.

בסוף שנת 2007 שוב פרץ סכסוך בין הנתבעת לבין כיוף ובעקבות זאת היא עזבה את הבית והתגוררה במשך כחודש ימים בבית הוריה. ככל הנראה, במהלך התקופה הנ"ל כיוף ניצל את היעדרה של הנתבעת מהבית, נטל את פנקסי השיקים והחל לפזר שיקים ללא ידיעתה וללא הסכמתה. במהלך החודשים מרץ-אפריל 2008 קיבלה הנתבעת פניות טלפוניות רבות מאנשים אשר החזיקו באותם שיקים לאחר שאלה חזרו באי פרעון. בעקבות זאת, פנתה הנתבעת לבעלה אולם כל אימת שהיא ביקשה לברר עימו את פשר העניין הדבר הסתיים במריבה וויכוח. הנתבעת פנתה לבנק ואז נודע לה כי במהלך התקופה מסוף דצמבר 2007 ועד תחילת מרץ 2008 לערך, נפרעו בחשבון הבנק מספר רב של שיקים על סך כולל של כ-200,000 ש"ח שלא נרשמו ולא נחתמו על ידה וחלק מאותם שיקים אף נפרעו בקופה, דוגמת השיק כמפורט בסעיף 3 לעיל (להלן: "השיקים שבמחלוקת").

כן טוענת הנתבעת כי אין כל דמיון בין דוגמת חתימתה המצויה אצל התובע לבין החתימות המתנוססות על השיקים שבמחלוקת, וכי לו רק טרח התובע להשוות בין החתימות הוא היה פונה אליה ונמנע מפרעון השיקים הנ"ל. הנתבעת מפנה לכך כי חשבון הבנק הינו חשבון פרטי בו הועמדה מסגרת אשראי על סך של 5,000 ש"ח בלבד ובהתנהלותו התובע הגדיל למעשה את מסגרת האשראי ללא ידיעתה וללא הסכמתה לסך של כ-45,000 ש"ח.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי פרעון השיקים שבמחלוקת יצר את יתרת החוב אשר מנעה ממנה פרעון ההלוואות, יצר חובות של הנתבעת כלפי צדדי ג', הביא להגבלת חשבון הבנק ולעוגמת נפש.

6. מנגד, לטענת התובע, לאחר שכיוף נקלע לקשיים, חשבון הבנק שימש בהסכמתה ובידיעתה של הנתבעת לצרכי העסק שלו, ובהתאם לכך נמשכו ממנו שיקים והופקדו בו כספים. הנתבעת בחרה להתמקד בשיקים שבמחלוקת, זאת על אף העובדה כי חלק מהם מהווה חלק מסדרת שיקים אשר פרעונה החל לפני המריבה הנטענת בינה לבין כיוף והם נפרעו כסדרם מבלי שהנתבעת מעלה כל טענה. כן מוסיף התובע ומפנה לכך כי הנתבעת לא טרחה לפנות אליו בדרישה לבטל את השיקים שבמחלוקת לאחר שנודע לה על תחילת פרעונם ואף לא פנתה בתלונה למשטרה לעניין זה.

ד י ו ן:

7. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דניאל רייף מטעם התובע (להלן: "נציג התובע"), ומנגד, הוגש תצהיר הנתבעת. שני המצהירים העידו בפניי. כמו כן, מטעם הנתבעת העיד ללא מתן תצהיר בעלה מר כיוף.

8. טרם דיון בטענות הצדדים לגופן יודגש תחילה כי בפי הנתבעת טענות אך ורק ביחס לשיקים שבמחלוקת ואשר זמן פרעונם הינו מיום 30.12.07 ועד ליום 12.3.08. אין בפי הנתבעת טענות ביחס לשיקים נוספים אשר נפרעו בחשבון הבנק לפני אותם מועדים, והרי מדובר בעשרות שיקים, כפי שאין בפיה כל טענה ביחס לסכום אשר נמשך מאותו חשבון באמצעות כרטיס האשראי על סך של 6,006 ש"ח, כאמור בסעיף 3 לעיל.

9. בסעיפים 5-6 לתצהיר עדותה הראשית, טענה הנתבעת באומרה:

"5. בעלי, שכיום אני פרודה ממנו ואיננו מתגוררים יחד, עובד כתריסן בתור עצמאי. הוא נקלע לקשיים, חשבונו הוגבל ולא יכול היה לעשות שימוש כלשהו בחשבון הבנק שלו במסגרת עבודתו.

6. בשל כך, אני הייתי עוזרת לו, הייתי נותנת לו שיקים מהחשבון שלי כדי שישתמש בהם במסגרת עבודתו".

דא עקא, בחקירתה בבית המשפט ניסתה הנתבעת, ויש לומר שלא בהצלחה, למזער את השימוש שנעשה בחשבון הבנק ובשיקים שנמשכו ממנו לצרכי העסק של בעלה, כיוף. לעניין זה טענה הנתבעת תחילה באומרה:

"ש. האם את יכולה לאשר לי שבגלל שהחשבון של בעלך היה מוגבל נתת לו להשתמש בחשבון שלך לצרכי העסק שלו, שיכול לגלגל את העסק, האם נכון?

ת. לא, אני לא נתתי לו, נתתי לו כמה פעמים היה ביני לבינו ויכוחים ..." (שם, עמ' 22 שורה 17 לפרוטוקול הדיון).

אולם, בהמשך, לאחר מספר נסיונות של התחמקות, חזרה הנתבעת מגרסתה לעיל ואישרה כי היא אכן איפשרה לכיוף לעשות שימוש בחשבון הבנק במשך שנתיים ימים. להלן אצטט:

"ש. אני שואל לפני הסכסוך. במשך שנתיים לפני הסכסוך כשהכל היה בסדר. האם נכון שכדי לאפשר לו לעבוד עם העסק להכניס ולהוציא כסף את הסכמת כי בעלך ישתמש בחשבון שלך כי החשבון שלו היה מוגבל?

ת. אני הייתי עוזרת לו כמה פעמים. לפעמים אמרתי לו שאני לא רוצה לתת כסף, והוא עשה מה שהוא רוצה, והייתי חודש ימים אצל ההורים שלי....

ש. אני חוזר על השאלה. אני לא מתייחס לתקופה שהיה סכסוך ביניכם.

ת. (מעיינת בתצהירה) אני עזרתי לו בשנתיים האלה.

כשבית המשפט חוזר על השאלה אני משיבה שכן, במהלך שנתיים מאז פתיחת החשבון ב-2006 עד תחילת הסכסוך ביני לבין בעלי אפשרתי לו לעשות שימוש בחשבון שלי נשוא התביעה" (שם, עמ' 22-23 החל משורה 27 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

10. גם משנשאלה הנתבעת בחקירתה הנגדית ביחס לאופן בו סייעה לבעלה כיוף כאשר אפשרה לו להשתמש בחשבון הבנק לצרכי עסקו, היא מסרה גרסה שקרית הן ביחס להיקף והן ביחס למהות השימוש.

א. לעניין היקף השימוש, טענה הנתבעת כאילו היא מסרה לכיוף שיקים בודדים ולא סדרה של שיקים, וזאת באומרה:

"ש. איך עזרת לו עם החשבון שלך? נתת לו שיקים? הפקדת במקומו כספים?

ת. הייתי נותנת לו שיקים שהייתי חותמת לו עליהם. הוא היה רוצה כל פעם שיקים ואמרתי לו סטופ.

ש. אני מדבר על התקופה לפני הסכסוך.

ת. עזרתי לו כמה פעמים.

ש. ז"א, יכול להיות שנתת לו פנקס שיקים?

ת. לא, פנקס השיקים היה אצלי, והחתימה היא שלי.

ש. כל פעם שרצית לעזור לו עם שיק הוצאת שיק, חתמת ונתת לו?

ת. כן" (שם, עמ' 23 שורה 8 לפרוטוקול הדיון).

גרסת הנתבעת לעיל נסתרה בעדותו של כיוף מטעמה (ובנדון אקדים ואומר כי אינני מאמין לטענה כי בני זוג פרודים ומסוכסכים, ועל כך בהמשך), אשר העיד באומרו:

"ש. שאלתי אם היה מקרה שבאותה דקה היא (הנתבעת – ר.ח.) מילאה שיקים, היו כמה שיקים, או שכל פעם היה שיק אחד?

ת. היו כל מיני, פעם שיק אחד ופעם כמה שיקים, כל מיני.

ש. אתה מאשר שהיו מקרים שאשתך מסרה לך מספר שיקים באותו רגע ולא שיק אחד?

ת. כן" (שם, עמ' 38 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

ב. ביחס למהות העזרה, גם לעניין זה מסרה הנתבעת תחילה גרסה בלתי אמינה ובלתי הגיונית כאילו איפשרה לכיוף לעשות שימוש בחשבון הבנק רק לצרכי משק הבית, ולא לצרכי העסק שלו, אולם חיש מהר התברר כי לגרסה הנ"ל אין רגליים.

לעניין זה העידה הנתבעת באומרה:

"ש. קודם ענית שכן נתת לו שיקים, למה היו השיקים שנתת לו?

ת. נתתי לבית שלי, לא לעסק שלו. הייתי עוזרת לבית שלי עם השיקים האלה.

לשאלת בית המשפט מה זאת אומרת אפשרתי לבעלי להשתמש בחשבון שלי, אני משיבה, שאם הוא היה נותן לי כסף מהעסק, אמרתי לו שאני רק שמה בחשבון שלי את הכסף וזה לבית שלי. זה לא היה לצורך העסק שלו" (שם, עמ' 24 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).

והנה, לתצהיר נציג התובע צורפו עשרות שיקים אשר נמשכו ונפרעו מחשבון הבנק עוד בטרם הסכסוך אשר כביכול פרץ בין בני הזוג בסוף שנת 2007 ושכביכול במהלכו גנב כיוף את השיקים ופיזר אותם לצרכי העסק שלו. חלק נכבד מאותם שיקים, אם לא כולם, נמשכו לצרכי העסק של כיוף ומשנשאלה הנתבעת בנדון, היא לא ידעה לתת כל תשובה המניחה את הדעת, והעידה באומרה:

"ש. אני מציג לך צילום של שיק אחד שניתן לפני שרבת עם בעלך, בתקופה שעזרת לו עם החשבון, שיק מס' 182, ת.פ. 23.6.07, על סך של 750 ש"ח, והשיק הזה הוא לפקודת הפרופיל אלומיניום חיפה בע"מ, איך זה מסתדר עם מה שאמרת קודם שהשיקים שנתת לו הם רק לצרכי הבית ולא לעסק?

ת. הפרופיל זה חבר שלנו, שמו אלי, אלי אמר לי תעזרי בשיק אחד כי לבעלי יש הרבה חובות, אמרתי לו בסדר, אני חותמת על השיק, השיק היה בסכום קטן, לא הרבה כסף.

ש. אני מציג לך שיקים נוספים, וזה לא שיק אחד, מספרם 183, 184, 185, 186, 187, כולם לפקודת הפרופיל, כולם על אותו סכום של 750 ש"ח, אז זה לא היה שיק אחד.

ת. עזרתי לו עם שיק אחד, אני לא יודעת אם הוא ראה את החתימה שלי, בסוף 2007 היה ויכוח ביני לבין בעלי, והלכתי להורים שלי ושכחתי את פנקס השיקים בארון והוא היה בבית והוא לקח את השיקים.

ש. הראיתי לך עכשיו שיקים שחתמת עליהם לפני סוף 2007, מחודש יולי, אוגוסט, ספטמבר, זה לפני שבעלך גנב לך את השיקים?

ת. אני נתתי לו רק שיק אחד, ואני לא יודעת מה בסוף היה.

ש. אני מציג לך שיק נוסף, פה הסכום הוא אחר, 2,900 ש"ח, מספר השיק 214, ז.פ. 30.8.07, זה גם לפני המריבה, מה לגבי השיק הזה?

ת. אני לא ידעתי שהוא לקח את השיקים, גם לפני התקופה שהוא גנב. השיקים האלה הייתי משתמשת לבית שלי, לא לבעלי, ולא לעסק שלו. אם בסוף הוא נתן שיקים אני לא יודעת. החתימה היא שלו אולי, אני לא יודעת מי עשה את זה.

ש. זה בתקופה לפני שבעלך גנב את השיקים. העדת שהשיקים היו אצלך בכיס. את לא נתת לו את הפנקס לדבריך, אז איך יכול להיות שאני מראה לך שיקים שהולכים לבעלי מקצוע של תריסים ואת אומרת שזה לאוכל.

ת. אני עוזרת רק בבית עם השיקים, לא לעסק בכלל" (שם, עמ' 25 שורה 7 לפרוטוקול הדיון).

11. כאמור, טענות הנתבעת מופנות אך ורק כנגד פרעון השיקים שבמחלוקת, אף כי בחשבון הבנק נפרעו עשרות רבות של שיקים נוספים עוד בטרם פרעון השיקים שבמחלוקת.

מהשוואת השיקים שבמחלוקת לשיקים הנוספים שנפרעו לפני כן בחשבון הבנק, עולה ומתחייבת המסקנה כי חלק מהשיקים שבמחלוקת מהווה חלק מסדרת שיקים אשר נמשכו מחשבון הבנק והחלו להיפרע לפני התקופה בה נפרעו השיקים שבמחלוקת, ועל אף זאת אין בפי הנתבעת כל טענה ביחס אליהם. להלן פירוט סדרות השיקים:

א. שיקים מס' 133-135: השיקים הנ"ל הינם על סך של 2,500 ש"ח כל אחד, הם נמשכו לפקודת אדם בשם עאמר כיוף וזמן פרעונם הינו 30.12.07, 30.1.08 ו-28.2.08 בהתאם. השיקים הנ"ל הם חלק מהשיקים שבמחלוקת, זאת על אף העובדה כי בחשבון הבנק נפרעו שני שיקים נוספים שמספרם 130-131 על סך של 2,500 ש"ח כל אחד אשר נמשכו לטובת אותו אדם, עאמר כיוף, וזמן פרעונם 30.9.07 ו-30.10.07.

אין בפי הנתבעת כל טענה או הסתייגות ביחס לפרעון שיקים מס' 130-131 לעיל.

ב. שיק מס' 219: השיק הנ"ל הוא חלק מהשיקים שבמחלוקת, הוא נמשך לפקודת "הפרופיל" על סך של 2,900 ש"ח ז.פ. 30.1.08. דא עקא, אותו שיק מהווה חלק מסדרה של שיקים רצופים ועוקבים אשר מספרם 214-217 באותו סכום נקוב, לפקודת אותו נפרע ואשר נפרעו ביום 30.8.07 ובכל ה-30 לחודש שלאחריו.

אין בפי הנתבעת כל טענה או הסתייגות ביחס לפרעון שיקים מס' 214-217 לעיל.

ג. שיקים מס' 206-207: השיקים הנ"ל הינם על סך של 2,500 ש"ח כל אחד, הם נמשכו לפקודת "כלבו לתריס אלי בע"מ" וזמן פרעונם הינו 15.1.08 ו-15.2.08.דא עקא, שני השיקים לעיל מהווים חלק מסדרה של שיקים רצופים ועוקבים שמספרם 204-205, ואשר נפרעו בחשבון הבנק ביום 15.11.07 ו-15.12.07 בהתאם.

אין בפי הנתבעת כל טענה או הסתייגות ביחס לפרעון שיקים מס' 204-205 לעיל.

12. לו אמת בפי הנתבעת, ניתן היה לצפות כי תעלה טענותיה ביחס לפרעון כל השיקים בסדרות כמתואר בסעיף 11 לעיל לעיל ולא רק ביחס לחלקם מהם כפי שזה בפועל. בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת בנדון אולם היא מסרה תשובות בלתי משכנעות באומרה:

"ש. אני מציג לך סדרה של שיקים, שהמספרים שלהם עוקבים, מס' 130-131 ... ז.פ 30.9. ו-30.10, ז"א, לפני שהסתכסכתם..., והשיקים האלה הם לא שיקים שהוא גנב לך, אלא את נתת לו לפני הסכסוך. מה תשובתך?

ת. זה שיקים שלי, זה הבית שלי, לא שלו. אני עוזרת לבית שלי.

ש. אני מראה לך שיקים שהמספר שלהם הם 214-217, זמן פרעון 30.8., 30.9, 30.10, 30.11.07, כולם לפני הסכסוך. אותם שיקים זה אותה סדרה של נספח ב' 16 לתצהירך, שם מספר השיק 219, כולם לא לבית, אלא לפרופיל לעסק.

ת. אני לא יודעת.

ש. וכולם על אותו סכום, זה שיקים שניתנו במעמד אחד, פעם אחת הוצאת כמות של שיקים ונתת לו כדי שייתן תשלומים לפרופיל?

ת. אני לא יודעת מה זה השיקים האלה. אמרתי לך שהוא עשה את החתימה שלי וראה את החתימה שלי.

ש. אני מראה לך תקופת זמן של לפני הזמן שאת טוענת שהוא גנב לך את השיקים, שזה היה בסוף 2007. הראיתי לך כעת שיקים מאוגוסט 07 לספקים, לפרופיל, לא לסופר.

ת. אני לא יודעת" (שם, עמ' 29 שורה 3 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

לעניין זה ראוי לשוב ולציין כי בעלה של הנתבעת, כיוף, סתר את גרסתה בחקירתו הנגדית משהודה כי היא מסרה לי סדרות של שיקים, ולא רק שיקים בודדים כטענתה.

13. בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי היא נהגה לבדוק את חשבון הבנק ועקבה אחר התנהלותו, וזאת באומרה:

"ש. את היית אחראית על החשבון שלך, לא בעלך. את בדקת אותו?

ת. נכון.

ש. עקבת אחרי החשבון מידי פעם?

ת. כן" (שם, עמ' 27 שורה 26 לפרוטוקול הדיון)

בנסיבות העניין, כאשר השיקים שבמחלוקת נפרעו בחשבון הבנק במשך כשבועיים ימים, יש לצפות מהנתבעת כי תפעל באופן מיידי וללא כל דיחוי למניעת המשך פרעון השיקים, אם בפנייה לתובע ואם בהגשת תלונה במשטרה. כך היה פועל כל אדם סביר לו אכן היו נפרעים מחשבון הבנק שלו שיקים שנגנבו וזויפו על ידי אחרים.

בתצהיר עדותה הראשית לא טענה הנתבעת, ולו ברמז, כי היא פנתה לתובע לביטול השיקים שבמחלוקת, או הגישה תלונה למשטרה בדבר גניבת וזיוף השיקים. טענות הנתבעת בנדון עלו בראשונה בחקירתה הנגדית ולפיכך מדובר בעדות כבושה אשר גם מטעם זה וגם לגוף העניין, אין לתת בהן אמון. לעניין זה העידה הנתבעת באומרה:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך שבעלך ניצל את העזיבה שלך את הבית ולקח שיקים ופיזר אותם, האם הגשת תלונה במשטרה על כך?

ת. כן, בטח.

ש. למה לא ציינת זאת בתצהירך ולא צירפת העתק אישור על הגשת התלונה?

ת. הלכתי לבנק ואמרו לי לפנות למשטרה כדי להביא אישור שגנבו ממני שיקים וויזה. ולא הסכימו לתת לי את המכתב מהבנק ואני לא הלכתי שוב למשטרה. הייתי קודם במשטרה, והם אמרו לי שהם רוצים מכתב מהבנק, הלכתי להביא מכתב ואמרו לי בבנק שלא צריך ולא הלכתי שוב למשטרה.

ש. למה לא כתבת כל מה שאת אומרת עכשיו בתצהירך?

ת. כי אני הייתי בבלגן עם בעלי, ולא היה לי כוח, והייתי בהיריון" (שם, עמ' 26 שורה 22 לפרוטוקול הדיון).

טיעון הנתבעת לעיל אינו אמין בעיניי, לא רק מפני שמדובר בעדות כבושה, אלא גם כן מאחר והוא לא נתמך בראיה כלשהי וכן בשל העדר כל היגיון בטענה כי המשטרה התנתה קבלת תלונת הנתבעת בהצגת אישור הבנק, כפי שאין זה הגיוני ומתקבל על הדעת כי אדם אשר חשבונו מתרוקן לנגד עיניו באמצעות משיכת שיקים גנובים ומזויפים, מוותר כה בקלות על זכותו בהגשת תלונה במשטרה, כטענת הנתבעת לעיל.

ביחס לביטול השיקים שבמחלוקת, העידה הנתבעת באומרה:

"ש. עזבתי את הבית בסוף 2007 ובסוף דצמבר היו הורדות של שיקים שאת אומרת שאת לא חתמת עליהם אלא בעלך כי הוא לקח את הפנקס, כשראית שיקים כאלה, מדצמבר וגם מינואר 08 , למה לא ביטלת את שאר השיקים?

ת. כי הייתי חולה, הייתי בהיריון ולא יכולתי ללכת לבנק לבטל את השיקים האלה.

ש. קודם אמרת שכן הלכת לבנק אחרי שהיית במשטרה, וביקשת מכתב. דווקא לעניין הזה פתאום לא יכולת ללכת, למה בביקור הראשון שלך בבנק לא ביקשת לבטל את השיקים?

ת. אמרתי לפקידה בשם אזהר, אמרתי לה שיש שיקים שלקחו ממני, ופיזרו אותם, אני לא יודעת איפה השיקים האלה, תבטלו את השיקים האלה, ואמרתי זאת גם למנהל וצעקתי שם ורצו להביא משטרה, אמרתי למה להביא לי משטרה, הלכתי הביתה ואני לא יודעת אם הם סדרו את זה או לא.

ש. נניח ומה שסיפרת עכשיו נכון, וביקשת לבטל את השיקים, למה כשראית שממשיכים לכבד שיקים לא הלכת לבנק עוד פעם, למה לא שלחת מכתב שאת מבקשת לבטל את כל השיקים בחשבון שלך?

ת. אני לא יודעת מה אתה אומר, הם לא ביטלו את השיקים האלה, כמה פעמים הלכתי לשם. וכל זמן הכסף שלי הולך מהבנק. אני יודעת שכל השיקים לקחו אותם בבנק ולא הרימו אלי טלפון שיש שיק חוזר או שיק שנפרע" (שם, עמ' 27 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

סיפורה של הנתבעת לעיל הוא סיפור הזוי ובהחלט אינו מתקבל על הדעת. אין זה הגיוני ואין זה סביר כי בתגובה לפניית הנתבעת לביטול שיקים מזוייפים, התובע יאיים עליה בהזמנת משטרה, מה גם ומדובר בעדות כבושה ולו היה בה שמץ של אמת, ניתן היה לצפות מהנתבעת לפנות בכתב לתובע בנדון, דבר שמעולם לא נעשה.

14. בתצהיר עדותה הראשית לא העלתה הנתבעת כל טענה ביחס לסכום אשר נמשך במזומן מחשבון הבנק ביום 13.3.08 באמצעות כרטיס האשראי, ועל אף זאת, משנשאלה לעניין זה בחקירתה הנגדית, היא השיבה באומרה:

"ש. אני מציג לך דף חשבון, ביום 13.3.08 בוצעה בחשבון משיכת מזומנים מכספומט ב-4 הזדמנויות בסך כולל של 6,006 ש"ח. האם את משכת את הכסף מהכספומט?

ת. לא.

ש. מי ביצע את המשיכה הזאת לדעתך?

ת. לא יודעת.

ש. איך יכול להיות שנמשך הכסף מהכספומט, הרי צריך כרטיס וקוד?

ת. היה בארנק שלי הקוד עם הכרטיס, הכל ביחד.

ש. הקוד היה ליד הכרטיס?

ת. כן.

ש. איך הגיע מישהו ומשך?

ת. אולי בעלי" (שם, עמ' 31-32 החל משורה 27 לפרוטוקול הדיון).

יצויין כי גם כיוף, בעלה של הנתבעת, אישר כי הוא עשה שימוש בכרטיס האשראי, באומרו:

"ש. האם גם בנוסף לזה שחתמת בשם הנתבעת, ז"א, זייפת שיקים, גם הוצאת מהכספומט כסף?

ת. היו מקרים בודדים שהייתי מושך מהכספומט.

ש. איך ידעת את הקוד? הנתבעת אמרה לך את הקוד?

ת. זה ברשות אשתי כשהיינו יחד ולא בתקופה של המריבה" (שם, עמ' 35 שורה 26 לפרוטוקול הדיון).

העובדה כי כיוף עשה שימוש בכרטיס האשראי של הנתבעת ומשך באמצעותו כספים מחשבון הבנק מבלי שלנתבעת כל טענה או דרישה בנדון, מעידה כאלף עדים כי בחשבון הבנק נעשה שימוש בערבוביה הן על ידי הנתבעת והן על ידי בעלה, עובדה שאינה תומכת, בלשון המעטה, בטענות הנתבעת ביחס לגניבת וזיוף השיקים שבמחלוקת.

15. טענת הנתבעת כי היא הסתכסכה עם בעלה וכביכול הם חיים בנפרד, אינה אמינה כלל ועיקר בעיניי, ומכל מקום היא לא נתמכה בראיה כלשהי.

הנתבעת טענה כאילו בעקבות סכסוכים שהיו לה עם בעלה היא עזבה את הבית במספר הזדמנויות, אך בהתערבות נכבדים היא חזרה להתגורר יחד עימו בבית. הנתבעת יכלה לתמוך טענה זו בעדות של מי מאותם נכבדים, אך היא לא עשתה זאת והדבר אומר דרשני.

יתירה מכך, מעדות בני הזוג עולה כי דירת מגוריהם רשומה על שם אמו של כיוף ועל אף זאת הוא עזב, כביכול, את הבית ועבר לעבוד ולהתגורר באילת, כאשר הנתבעת וילדיה ממשיכים להתגורר במקום. כמו כן, נטען כי כיוף אינו משלם מזונות לנתבעת, ואשר כזכור הינה עקרת בית ולא עובדת לפרנסתה בעבודה כלשהי.

מודל זה של היפרדות בני זוג אינו סביר ואינו הגיוני כלל ועיקר, מה גם והוא לא נתמך בכל עדות או ראיה. ודוק, מזה מספר שנים כיוף מסובך בחובות ואף ננקט בעניינו הליך של פשיטת רגל, ולפיכך, לא מובנת "נדיבות ליבו" כאשר בחר לאפשר לנתבעת להמשיך ולהתגורר יחד עם ילדיהם בדירת המגורים הרשומה על שם אמו.

16. ממכלול הנימוקים והראיות אשר היו במשפט עולה ומתחייבת המסקנה כי בעקבות הסתבכותו הכלכלית של כיוף והעדר יכולתו לנהל חשבון בנק על שמו או אף להיות שותף, מיופה כוח או מורשה חתימה בחשבון של אחרים, איפשרה לו הנתבעת לעשות שימוש בחשבון הבנק נשוא התביעה הן לצרכי ניהול העסק שלו והן בכלל. בנדון פעל כיוף כאילו מדובר בחשבון האישי שלו, הכל בידיעתה, בברכתה ובהסכמתה של הנתבעת. רק בדיעבד, לאחר שנצברה יתרת חוב בחשבון, נזכרה הנתבעת להעלות טענותיה ביחס לשיקים שבמחלוקת מתוך תקווה כי הדבר יסייע לה להיחלץ מחובתה לפרוע את חובותיה לתובע.

17. בפסק הדין אשר ניתן ב-ע"א 221/09 אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי (פורסם בנבו) דן בית המשפט במקרה דומה בו אדם שאינו בעל חשבון או מורשה חתימה, משך מהחשבון סכומים העולים על 8 מיליון ש"ח ובעלי החשבון עתרו לבית המשפט לחייב את הבנק להשיב להם אותן משיכות. באותו מקרה בית המשפט דחה את התביעה מחמת מניעות והשתק משבא לכלל מסקנה כי בעלי החשבון ידעו בזמן אמת על ביצוע המשיכות מהחשבון ועל אף זאת הם לא העלו כל טענה או הסתייגות בנדון.

בית המשפט העליון אישר את התוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית, ופסק באומרו:

"הידיעה הפוזיטיבית של פואד (בעל זכויות החתימה בחשבון), שאותה יש לייחס לכל המערערים, מהווה הסכמה לפעולות הבנק, ולמצער, המערערים מנועים ומושתקים מלטעון כלפי הבנק..." (שם, סעיף 13 לפסק הדין).

כאמור, אף במקרה דנן באתי לכלל מסקנה כי משיכת השיקים שבמחלוקת מחשבון הבנק היתה בידיעת ובהסכמת הנתבעת שאיפשרה לכיוף להשתמש בחשבון בשל הסתבכותו הכלכלית.

18. לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל מתייתרת טענת הנתבעת כאילו היא לא חתמה על השיקים שבמחלוקת, שכן גם אם תאמר כי אמת בפי הנתבעת ובעלה כיוף הוא שמשך את השיקים, הרי משנעשה הדבר בידיעתה ובהסכמתה, אזי הנתבעת מנועה ומושתקת מלטעון כנגד פרעון השיקים שבמחלוקת.

על אף האמור לעיל, אומר כי הנתבעת עצמה מטילה ספק בגרסתה היא כאילו בעלה חתם על השיקים שבמחלוקת. בנדון נשאלה הנתבעת מדוע לא הגישה תביעה נגד כיוף ותשובתה היתה "אולי זה לא בעלי שלקח את הכסף" (עמ' 28 שורה 10 לפרוטוקול הדיון). בהמשך, משהוצגו בפני הנתבעת שיקים אשר נפרעו בחשבון הבנק טרם פרעון השיקים שבמחלוקת, תחילה השיבה הנתבעת כי החתימה המופיעה בהם אינה חתימתה, אולם בהמשך היא חזרה בה מהטענה ואישרה כי אכן מדובר בחתימתה (שם, עמ' 32 שורות 22-32 לפרוטוקול הדיון), ללמדך כי אין בפי הנתבעת גרסה עקבית ביחס לשיקים שבהם זויפה חתימתה.

19. לסיכום, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 95,103 ש"ח בתוספת ריבית מירבית חריגה הנהוגה מידי פעם בפעם אצל התובע וזאת החל מיום 10.7.08 ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.