תובענה למתן צו מניעה או צו עשה בנוגע למערכות קירור ומיזוג אוויר המותקנות על גג בניין הנתבעת (להלן - צ'ילרים).

התובעים הם בעלי דירות המצויות במגדל מגורים בן 30 קומות (להלן – מגדל המגורים) שהוא חלק מפרויקט סנטרל פארק, שדרות ההשכלה 17 תל אביב. מגדל המגורים ממוקם בסמוך לבניין הנתבעת.

הנתבעת היא חברת תוכנה, והבניין נשוא התובענה הוא בניין המשרדים הראשי שלה.

השאלה המרכזית המצויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם פעולת הצ'ילרים גורמת לרעש בלתי סביר בדירות התובעים.

תמצית טענות התובעים

לטענת התובעים, הם סובלים מידי יום ביומו ובמשך כל שעות היום מרעש בלתי נסבל הבוקע מהצ'ילרים הפועלים במשך כל שעות היממה, בכל ימות השנה. עוצמת הרעש הבוקע ממנועי הצ'ילרים הוא כה עז ומורגש בצורה דומיננטית בתוך דירות התובעים ובחדרי השינה.

בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמם טוענים התובעים, כי הרעש חורג מהעוצמה המותרת בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן – 1990, ובתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג – 1992 (להלן – התקנות). בהתאם לאמור טוענים התובעים, כי הנתבעת מעוולת כלפיהם בעוולת מטרד ליחיד, כקבוע בסעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי על פי היתר הבניה שניתן לבניין הנתבעת, חלה על הנתבעת החובה להתקין משתיקי קול על הצ'ילרים ולהבטיח שאלו לא יוצרים מטרדי רעש - פעולה שלא עשתה הנתבעת, מלבד לגבי צ'ילר 5 (ובהמשך ובעקבות הגשת התובענה גם על צ'ילר 4).

על בסיס האמור, עותרים התובעים לקבלת צו מניעה שיאסור על הנתבעת להמשיך ולהפעיל את הצ'ילרים, כאשר הרעש המופק מהם חורג מהמותר. לחלופין, ובעקבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, עותרים התובעים לקבלת צו עשה, שיחייב את הנתבעת ליישם את הפתרון אשר הוצע על ידו. בנוסף מבוקש, שהמומחה יערוך בדיקות תקופתיות למדידת עוצמת הרעש על מנת לוודא, כי הפתרון המוצע ייושם בצורה יעילה.

תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, הרעש הבוקע מהצי'לרים אינו חורג מהמותר בתקנות, והרעש הבלתי סביר לו טוענים התובעים הוא רעש רקע אשר מקורו בסביבה (להלן – רעש רקע) בה ממוקם מגדל המגורים ובכלל זה נתיבי איילון, מסילות הברזל של רכבת ישראל, מוסכים, מסעדות ובנייני משרדים נוספים. האזור מוגדר בתכניות הבניה כאזור תעשייה המיועד לתעסוקה, מסחר ומשרדים ולא כאזור מגורים.

לטענת הנתבעת, כיוון שבניין הנתבעת ובכלל זה גורם הרעש, היו קיימים עוד לפני שנבנה מגדל המגורים, הרי שהתובעים באו אל אי-הנוחות והמטרד מתוך בחירה והכפיפו עצמם אליהם.

עוד טוענת הנתבעת, כי מגדל המגורים ממוקם באזור תעשייה ובסמוך לגורמים סביבתיים אשר יוצרים רעש רקע ניכר, שלעצמו בלתי סביר. לכן, ממילא, גם אם תסגור הנתבעת את הצ'ילרים, יהיו התובעים חשופים לרעש בלתי סביר שמקורו כאמור ברעש רקע סביבתי.

הנתבעת מציינת, שלאור טענות התובעים ביצעה מספר שינויים במטרה להביא לסיום המחלוקות ובכלל זה התקינה משתקים על פתחי יציאת האוורור של צ'ילרים מספר 4 ו- 5, והקימה קיר בצמוד להם כדי למנוע קרינת רעש מפתחי כניסת האוורור.

חוות דעת מומחים

התובעים הגישו חוות דעת מומחה באמצעות פרופ' (בגמלאות) גיורא רוזנהויז (להלן - רוזנהויז). רוזנהויז ערך עבור התובעים שלוש חוות דעת שונות בזמנים שונים. על פי חוות הדעת השלישית והאחרונה, פעולת הצ'ילרים גורמת לרעש חזק מאוד המוקרן לתוך חדרי השינה של התובעים, וזאת למרות פעולות שביצעה הנתבעת בניסיון להפחית את הרעש. רעש זה גבוה בהרבה מדרישות התקנות. הן בשעות היום והן בשעות הלילה.

הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה באמצעות מר יורם קדמן (להלן –קדמן), אשר קבע, כי שיטת המדידה בה נקט פרופ' רוזנהויז לקויה ומבוססת על הנחות מקדמיות והגדרות שגויות, המאיינות את מסקנות חוות הדעת, וכי לא ניתן לקבוע שמפלס הרעש מפעולת הצ'ילרים, להבדיל מרעשי הרקע, עולה על המותר בתקנות.

המומחים נחקרו בחקירות נגדיות, שלאחריהן, לאור הפערים בין חוות הדעת בשאלת קיומו של רעש בלתי סביר, מונה מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט. המומחה, ד"ר יוסף סוקר (להלן – סוקר או המומחה) התבקש להתייחס למחלוקות שבין הצדדים ובפרט לשאלה - האם פעולת הצ'ילרים גורמת לרעש בלתי סביר בדירות התובעים.

המומחה ניתח וביקר את חוות הדעת מטעם הצדדים, ובהתבסס על בדיקות ומדידות אשר ביצע, הגיע למסקנה, ש"פעולת הצ'ילרים על גג צ'קפוינט, גורמת ללא כל ספק ו/או היסוס, לרעש בלתי סביר, המהווה מפגע רעש מתמשך יום ולילה, בשיעור רב, גבוה וניכר, ב- 3 דירות התובעים – יום ולילה" (עמוד 27 לחוות הדעת). עוד הוסיף המומחה, כי ניתן לטפל במניעת הרעש הבלתי סביר הבוקע מפעילות הצ'ילרים.

דיון

השאלות הדורשות הכרעה בענייננו הן שתיים: ראשית, האם קיים רעש בלתי סביר הנגרם מפעולת הצ'ילרים. שנית, אם כן, מהי התרופה המתאימה בנסיבות העניין.

סעיף 44.(א) לפקודת הנזיקין דן בעוולה של מטרד ליחיד וקובע, כי "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

הוראת דין נוספת הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א - 1961 (להלן – חוק מניעת מפגעים) הקובע, כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". סעיף 13 לאותו החוק קובע, כי דין הפרת החוק, כדין מטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין.

על מנת שתקום עילת תובענה של מטרד ליחיד, על התובעים להוכיח, בין היתר, כי השימוש שעושה הנתבעת במקרקעין שבחזקתה גורם לתובעים הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין.

בע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' שוורץ פ"ד ל(3) 785 (להלן - הלכת אתא), נדרש בית המשפט לפרשנות סעיף 44 לפקודת הנזיקין ביחס למטרד של רעש וקבע: "סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פועלו של פלוני כלפי אחר, מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד. (עמ' 749).

בית המשפט התווה בהלכת אתא אמות מידה לבחינת קיומו של מטרד ליחיד וקבע, כי ההפרעה חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת. מידת ההפרעה כממשית או קלת ערך נמדדת על פי אמת המידה של זכות הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. כן נקבע, כי הוראת סעיף 44 לפקודת הנזיקין נועדה להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים וכי "הנאה סבירה" מבית מגורים כוללת זכות לישון בלילה בשקט וללא הפרעה מרעש הבא מבחוץ. בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן - 1990, שהותקנו מכוחו של חוק מניעת מפגעים (להלן – תקנות 1990), הוגדר מהו רעש בלתי סביר, אופן מדידתו ואת הדרך לחישוב תרומת רעש הרקע למקור הרעש. סעיף 2 לתקנות 1990 קובע מפלסי רעש מותרים לפי פרמטרים של משך הרעש, חלוקה בין שעות היום ושעות הלילה וחלוקה לסוגי מבנים שונים, על פי שימושיהם. הסעיף קובע, כי רעש החורג מהמפלס הקבוע בתוספת הוא "רעש בלתי סביר", כאשר מפלס הרעש הקובע הוא הרעש הנקלט במקום בו הוא נמדד ולא הרעש הבוקע ממקור הרעש. מפלס הרעש המקסימלי האפשרי נקבע לפי הגדרת המבנה ולפי האזור בו נמצא הנכס. בענייננו, סיווג המבנה מהותי לעניין רמת הרעש המותרת. סעיף 1 לתקנות מבחין בין סוגי מבנים:

"מבנה א'" - בנין המשמש כבית חולים, בית החלמה, בית הבראה, בית אבות או בית ספר;

"מבנה ב'" - בנין באזור מגורים בהתאם לתכנית לפי חוק התכנון והבניה;

"מבנה ג'" - בנין באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות מגורים ולאחד או יותר מהשימושים הבאים: מסחר, מלאכה, בידור;

"מבנה ד'" - דירת מגורים באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשייה, מסחר או מלאכה;

"מבנה ה'" - בנין המשמש למטרות תעשיה מסחר או מלאכה באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשיה, מסחר או מלאכה.

בהתייחס לטבלה האמורה ובנסיבות בהן הצ'ילרים על גג הנתבעת פועלים 24 שעות ביממה, התובעים טוענים, כי יש להתייחס למגדל המגורים כ"מבנה ב'", ובהתאם לכך כי הרעש המותר ביום הוא עד 50dB(A) ו- 40dB(A) בלילה. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת, שיש להתייחס למגדל המגורים כ"מבנה ד'" או לחלופין כ"מבנה ג'". בהתאם לכך, כי הרעש המותר ביום הוא עד 55dB(A) ו-40dB(A) בלילה.

הקושי העיקרי, כפי שהעידו כל המומחים ובכלל זה מומחה בית המשפט הוא בקביעת רעש הרקע. כאמור, מגדל המגורים נמצא באזור שבו הרעש הסביבתי יוצר רעש רקע ניכר. לטענת הנתבעת, הרעש הסביבתי הוא אשר מהווה רעש בלתי סביר ולא הצ'ילרים. ככל שהיה ניתן לבודד את הרעש הסביבתי, ניתן היה לבדוק בצורה מובהקת ומדויקת יותר מהי אכן עוצמת הרעש הבוקעת מהצ'ילרים. בחינת קיומו של רעש מצטבר בהפחתת רעש הרקע לכאורה הייתה מספקת את עוצמת הרעש של הצ'ילרים. אולם, בדיקת עוצמת רעש הרקע, כפי שציינו שלושת המומחים, אינה אפשרית מפני שלא ניתן לנטרל לחלוטין את הגורמים הסביבתיים. בהתאם לכך טענה הנתבעת, שיש להטיל ספק במהימנות המדידות וכי לא הוכח, כי רעש הצ'ילרים הוא אכן הגורם לרעש הבלתי סביר.

המומחה מטעם בית המשפט ביצע מדידות רעש במטרה ליישב את הסתירות בין חוות הדעת שהציגו מומחי הצדדים, וכן לתת מענה אפשרי לקשיים שהציגה הנתבעת בעניין רעש הרקע.

המומחה ערך מספר ביקורים במקום, הן על גג הנתבעת הן בדירות התובעים וכן בדירות אחרות, וביצע בדיקות ומדידות רעש סימולטניות הן בשעות היום והן בשעות הלילה. לציין, המומחה ביצע בדיקות נוספות, שנועדו לבחון את טענות הצדדים, ובפרט את טענת הנתבעת בדבר רעשי הרקע. כמו כן, לאור תנאי הבינוי והאקלים האקוסטי בסביבה (מיקום המגדלים לצד נתיבי איילון ומסילת הברזל של רכבת ישראל וכן הסביבה התעשייתית), נערכו מדידות רעש סימולטניות יום ולילה בדירות התובעים ומדידות בדירות העורפיות שלא פונות לעבר הצ'ילרים. בחינת "רעש הרקע" מתוך נתוני מדידת הרעש המצטבר נערכה לאור פענוח וניתוח של ממצאי מדידות הרעש המצטבר על ידי הפחתת ערכי הרעש שנמדדו בדירות העורפיות.

על פי חוות דעת המומחה ובהתאם לתב"ע הנקודתית המתייחסת למגדל המגורים, ניתן להגדיר את דירות התובעים תחת ההגדרה של "מבנה ב". על כן ובהתאם לטבלה, הקריטריון האקוסטי המרבי הקובע והמחייב על פי התקנות, מאפשר במהלך שעות היום חשיפה לרעש מירבי למשך זמן של מעל 9 שעות עד ל-50 דיציבל ובשעות הלילה חשיפה לרעש מירבי למשך זמן של 30 דקות עד ל-40 דיציבל. למעשה, כל חריגה ממפלסי רעש אלו מהווה חריגה בלתי סבירה.

יודגש, שהמומחה חיווה דעתו כאמור, על רקע משתנים המיוחדים של אזור המגורים, אשר מהווים, כפי שטענה הנתבעת, רעשי רקע משמעותיים שעשויים להשליך על נתוני מפלסי הרעש: "לאחר לימוד המידע שנתקבל לעיוני, ניתוח ממצאי המדידות והחקירות ולסיכום התרשמותי מתנאי הזירה שלפנינו, אוכל להקדים ולציין כי נדרש לפנינו מקרה ייחודי ומורכב מאוד, המגלם שורה רחבה של משתנים וגורמים מיוחדים, ובהם מאפייני סביבה עירונית סואנת, תנאי בינוי תלת מימדי, העמדה וכיווניות של הדירות במגדל המגורים, רעש רקע סביבתי, תנאי משטר הפעלה קשיחים של הצ'ילרים על גג צ'קפוינט - בכל ימות ועונות השנה – יום ולילה, אי יכולת להתערב בתנאי ההפעלה של הצ'ילרים - אפילו לא לשעה קלה, הצורך לתאם ולאפשר כניסה לצורך ביצוע מדידות רעש בדירות העורפיות של מגדל המגורים ואחרים רבים" (עמ' 11 לחוות הדעת).

חוות דעת המומחה נמצאה ערוכה היטב, סדורה ומקיפה. חוות הדעת נעשתה באופן מקצועי ולאחר שבוצעו על ידו בדיקות רבות, כמפורט לעיל, לקביעת מפלס הרעש המצטבר ומפלס רעש הרקע, בכדי לחלץ, לבודד ולזהות, את תרומת רעש הצ'ילרים בדירות התובעים.

הלכה פסוקה היא, כי לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט משקל רב, ובדרך כלל יאמץ בית המשפט את מסקנותיה, אלא אם מצא טעמים נכבדים ובעלי משקל, שלא לעשות כן. בענייננו, לא מצאתי טעם שלא לקבל את חוות הדעת, המקובלת על התובעים (סעיף 23 לסיכומיו).

הנתבעת הביעה הסתייגות מסויימת ממסקנות המומחה. כך, בין היתר, הסתייגה מסיווג מגדל המגורים כמבנה ב' (ולא כמבנה ג' או ד' כטענתה). הנתבעת טענה, כי המומחה אינו מוסמך לקבוע את סיווג המבנה ותפקידו היה מדידת רעש בלבד. לא מצאתי לקבל את הסתייגויות הנתבעת, שכן מרבית הבדיקות שבוצעו על ידי המומחה, הן ביום והן בלילה, חורגות מעוצמת הרעש המותרת גם לגבי מבנה ג' או ד' (עמ' 21, 24 לחוות הדעת).

לאור כל האמור המסקנה היא, שישנה חריגה מהתקנות למניעת רעש. מכאן, לשאלת התרופה המתאימה לנסיבות העניין.

המומחה מטעם בית המשפט התבקש להגיש הצעת תכנון לפתרון בעיית הרעש. הנתבעת, למרות הסתייגותה מקביעות המומחה, ויתרה על חקירת המומחה והביעה נכונותה לבחון את הצעות המומחה במטרה לייתר המחלוקות.

הנתבעת פעלה עם המומחה בשיתוף פעולה מלא במטרה להגיע לפתרון אשר ימנע את מקור הרעש הנובע מהצ'ילרים. למרות טענות התובעים, כי הנתבעת "מרחה" את הזמן ומושכת את ההליכים לשווא כדי להימנע ממתן פסק דין, פרק הזמן בו פעלה הנתבעת לבחינת יישום הפתרונות שהציע המומחה, היה סביר. הפתרון שהוצע אינו פתרון של מה בכך וכרוך בעלויות משמעותיות וכן בהשלכות על פעילות הנתבעת, אשר הצ'ילרים חיוניים לפעילותה. על כן, מתקבל על הדעת, כי תנסה לבחון פתרונות שונים.

הנתבעת פעלה לבחינת החלופות שהוצעו, אלא שמהתייעצות עם מומחים מטעמה נוכחה להבין, כי אלו אינן ישימות. הנתבעת הציגה למומחה מספר הצעות חלופיות, שאושרו על ידו: "בהמשך לחוות דעתי הגדולה, אחר כך עשינו תוכנית תכנון מפורט ואז החל תהליך של פינג פונג מקצועי שבו נכללה הצעה ראשונית של צ'ק פוינט פלוס שני דו"חות השלמה ושאילתות מקצועיות שצפו ועלו. במכתבי האחרון מיום 12.3.15, למיטב הבנתי הושלמו כל הדרישות מבחינתי, כל ההמלצות מבחינתי" (פרוטוקול מיום 15.3.2015 עמ' 86).

עיון במכתב המומחה מיום 12.3.2015 מעלה, שמפורטת בו "חבילת אמצעים", שיש בה כדי להביא להפחתת הרעש הבוקע מהצי'לרים. בסיפא למכתב נאמר, "ביצוע מלא, קפדני ואיכותי, של מלוא האמצעים והפעולות שפורטו והוצעו ע"י נציגי צ'ק פוינט, מקובלים עלי, וניתן להעריך ולקבוע, במידה רבה של ודאות, כי ביצועם כאמור, יבטיח מפני כל חשש למצבי רעש לעבר בתי התובעים, כפי הקבוע בתקנות 1990, בשעות היום והלילה".

לאור האמור ומשקבע המומחה, כי האמצעים אשר גובשו יחד עם הנתבעת יובילו להפחתת הרעש, יש לאפשר לנתבעת לפעול לשם כך באופן שלא יפגע בפעילותה או יגרום לה נזק. הנתבעת תעשה כן, אם בהתאם לאמור במכתב המומחה מיום 12.3.2015 ובין אם באמצעים אחרים, עד ליום 14.7.16.

לאחר ביצוע הפעולות הנדרשות כאמור, תודיע הנתבעת על כך למומחה מטעם בית המשפט. המומחה יגיש חוות דעת משלימה עד ליום 1.9.16. הנתבעת תישא בתשלום למומחה.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט, על פי חשבוניות, בגין תשלום אגרת בית משפט ותשלום למומחים, תוך 30 ימים מקבלת החשבוניות. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 35,100 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ו, 11 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.