בפניי תביעת התובע נגד הנתבע לפיצויו בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב מפגיעת הנתבע.

הפגיעה הינה בפגוש אחורי שמאלי של רכב התובע (חוות דעת ותמונות צורפו לכתב התביעה), כאשר הנזק לרכב הנתבע הינו נזק בצד ימין קדמי (נ/2).

התובע טוען כי נפגע מאחור בעת שנסע ישר ולאט, והכחיש את טענת הנתבע, לפיה התובע הוריד נוסע בצד הכביש וחזר לכביש בפתאומיות. הנתבע גם טען כי מהתובע נדף ריח של אלכוהול, וכי הוא אמר שהוא עייף וחזר ממשמרת לילה וביקש לא להזמין משטרה (סעיף 3 לכתב ההגנה), ואמר שכל אחד יתקן את נזקו.

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי במסמכים, שהוגשו לי, אני מקבלת את התביעה, ודוחה את גרסת הנתבע.

ראשית, אם הגיעו למקום שוטרת ומתנדב של המשטרה, כפי שהעיד הנתבע (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 16-18, 28-30), הרי שאין זה סביר שלא היו מזמינים את התובע לחקירה עקב ריח האלכוהול או העובדה שראו כי הוא הוריד נוסע במקום שאינו מיועד לכך (אדום-לבן). לא נטען כי מי מהצדדים נחקר.

שנית, הנתבע לא דייק בעדותו, כאשר טען שסוכן הביטוח מטעם התובע ביקש מסוכנת הביטוח שלו פיצוי של 1,000 ₪ (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 22-24), ובהודעה על תאונה, שהגיש לי בתום הדיון (נ/3) כתב כי סוכן הביטוח אמר שהנזק הינו בסך 1,500-2,000 ₪, והלין על כך שבתביעה הסכום הגיע למעל 4,000 ₪. התובע הציג קבלה על תשלום למוסך ולשמאי, ואין לקבל טענה כי התובע יגדיל נזקיו, מאחר והוא יודע כי בסופו של דבר יפוצה על ידי הנתבע, שפגע בו מאחור.

שלישית, העובדה שרכב התובע נפגע בחלקו האחורי מעידה כי היה על הנתבע לראות אותו נוסע, ואין מדובר בהתפרצות פתאומית לנתיב נסיעה. יש להוסיף לנסיבות הארוע את העובדה כי מדובר במקום (נ/1) שהינו לאחר סיבוב, מה שמקשה על צפיית הימצאות כלי רכב מעבר אליו והערכת מהירות נסיעתם. קרבת מקום התאונה לטחנת הקמח מחזק את טענת התובע כי האט נסיעתו לקראת ההגעה למקום עבודתו (התאונה ארעה בסביבות השעה 6:00 בבוקר).

העובדה שרכב הנתבע נפגע בצידו תומכת יותר באפשרות שהנתבע ביקש לעקוף את רכב התובע, שהאמין כי הוא עומד בצד הדרך. לא ברור מדוע הנתבע כותב בכתב ההגנה כי נסע בכביש חד סטרי עם נתיב אחד (סעיף 2 לכתב ההגנה), כאשר בתמונה, שהוגשה על ידו (נ/1) רואים בבירור כי יש שני נתיבים לאותו כיוון.

הנתבע לא הצביע על סיבה להפחית מאחריותו, כמי שפגע ברכב התובע מאחור, וגם טענתו הסתמית לסכומים לא סבירים של נזק ושל שכ"ט שמאי אינה מתקבלת, משהוכח כי התובע שילם את הסכומים בפועל.

הסיכום הינו שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 4,125 ₪, ועוד אגרת המשפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

סכום פסק הדין הכולל בסך 4,375 ₪ ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.