ע"י עו"ד דותן ברדה

ע"י עו"ד דותן ברדה

לפניי בקשות לאישורו/ביטולו של פסק בורר שניתן על ידי הבורר מאיר אברהמי ביום 10/2/11.

1. מבקשי הביטול (להלן: "זוארץ") הינם קבלנים שקיבלו על עצמם עבודת ביצוע בריכת שחיה בבית אבות. זוארץ התקשר עם מבקשי האישור (להלן: "חקמון") על מנת שיבצעו את העבודה כקבלני משנה. במהלך ביצוע העבודה, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות, הן באשר לתשלומים שעל זוארץ לשלם לחקמון, והן באשר לכשלים שנתגלו בביצוע, לטענת זוארץ. ביום 16/9/10 נחתם בין השניים "הסכם בוררות", לפיו יוכרע הסכסוך במסגרת בוררות וכבורר מונה מר מאיר אברהמי (להלן: "הבורר"). ביום 10/2/11 הוציא הבורר תחת ידיו פסק ביניים ומשהצדדים לא הציגו לו הערות, ניתן על ידו פסק סופי ביום 6/11/11, אותו מבקש חקמון לאשר.

2. בקשת הביטול שהוגשה על ידי זוארץ ביום 4/2/13 מתמקדת במספר טענות:

האחת – העדר סמכות. הגם שזוארץ מאשר כי חתם על הסכם הבוררות, הרי לדבריו, לאחר שחקמון התמהמה בחתימתו על הסכם הבוררות "הודיע למר אברהמי כי מבחינתו אין הסכם בוררות" ומשכך, אין בפנינו הסכם בוררות בר תוקף, הפסק ניתן על ידי בורר שנתמנה שלא כדין, והבורר פעל בלא סמכות.

השנייה – לא נתקיימה כלל בוררות, זולת ישיבה מקדמית אחת שהתמקדה בעניינים פורמאליים ורק בה השתתף זוארץ, ש"הוכה בתדהמה" מקיומו של פסק בורר.

השלישית – הפסק ניתן לאחר חלוף המועד.

הרביעית – יש לבטל את הפסק מחמת "הקשרים העסקיים שבין הבורר למשיב".

3. חקמון טוען כי דין בקשת הביטול להידחות משהוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד. לגופו של עניין נטען כי התקיים גם התקיים הליך בוררות וכראיה הוא מציג פרוטוקולים המתעדים שש ישיבות בוררות, בהן נטל חלק זוארץ לפחות בארבע ישיבות. עוד נטען כי מי שהציע את מר אברהמי כבורר היה זוארץ עצמו וכי שני הצדדים מכירים את הבורר מעבודות קודמות באותה רמת היכרות.

דיון והכרעה

4. ראשית אציין כי לא ניתן לדחות את בקשת הביטול בשל הגשתה באיחור.

פסק הבורר ניתן אמנם ביום 6/11/11, עת בקשת הביטול הוגשה לבית המשפט רק ביום 4/2/13, ולבקשת האישור אף צירף חקמון שני מכתבים הנושאים את התאריך 12/7/12, ששלח לשני מבקשי הביטול בדואר רשום, וכן שני אישורים מטעם דואר ישראל בדבר משלוח בדואר רשום.

אלא שבאישורים צוין כי "דבר הדואר לא נדרש בידי הנמען לאחר תום התקופה הקצובה". חוק הבוררות אינו קובע את הדרך בה יומצא פסק הבוררות לצדדים, ומשכך, חלות בעניין זה תקנות סדר הדין האזרחי הרגילות (רע"א 5617/09 יעקב פורוש נ' חוה דייטש). תקנה 495 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת המצאת כתב בי-דין בדואר רשום עם אישור מסירה.

בהעדר אישור מסירה, ייהנה זוארץ מהספק.

אבחן איפוא את טענות הביטול לגופן.

5. זוארץ קובל על מועד מתן הפסק, ולטענתו, יש לבטלו משניתן באיחור ובניגוד למועד הקבוע בסעיף ט"ו לתוספת הראשונה.

דין בקשה זו להידחות, שכן סעיף 26 לחוק הבוררות קובע כי "לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר, לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו".

סעיף זה נועד למנוע מקרה בו בעלי הדין מעדיף להמתין עד למתן הפסק, שאם יהיה זה לטובתו – ימחל על האיחור, ואם לא יהיה לטובתו – יעורר בשלב זה טענת בטלות מחמת איחור.

משזוארץ לא טען כלל שהודיע לבורר כי הוא שומר לעצמו את הזכות לטעון טענת בטלות מחמת איחור, מושתק הוא מלעשות כן לאחר מתן הפסק.

6. לטענת הסמכות – הטענה בדבר חוסר סמכות הבורר אינה עולה בקנה אחד עם הסכם הבוררות שזוארץ מאשר כי "נערך והודפס במשרדו של המבקש אשר חתם עליו". לא מצאתי כל ממש בטענה כי זוארץ חזר בו מהסכמתו הכתובה להתדיין בבוררות, שהרי התייצב לפחות לארבע מישיבות הבוררות ונטל בהן חלק פעיל, אף לא הודיע מעולם לאיש על כוונתו, הנסתרת, לחזור בו מהסכמתו זו.

למעלה מן הצורך אציין, כי ביום 25/1/11 שלח זוארץ לבורר מכתב בו קבל על שכר הטרחה הגבוה אשר נדרש על ידי הבורר, לטענתו, בלא שהוא מזכיר ולו גם ברמז כי חזר בו מהסכמתו להתדיין בבוררות.

אני דוחה, אפוא, את כל הטענות המתייחסות לחוסר סמכות הבורר.

7. טוען זוארץ כי לא התקיימה בוררות כסדרה, שכן התקיימה ישיבת בוררות אחת בלבד, שהוקדשה לעניינים פומאליים בלבד, ואם התקיימו ישיבות נוספות, הרי אלו התקיימו בהיעדרו.

עיון בפרוטוקולים שהוגשו על ידי חקמון מעלה כי אין שחר לטענה. הוברר, כי הבורר קיים שש ישיבות בוררות סדירות לאחר שישיבה שביעית שאמורה הייתה להתקיים ביום 4/11/10 ושיועדה לביקור במקום, בוטלה על ידי זוארץ זמן קצר לפני המועד בו הייתה אמורה להתקיים.

זוארץ השתתף בארבע משש הישיבות, לאחר שבשתיים הנוספות העדיף מבחירתו שלא לקחת בהן חלק.

ביום 16/9/10 התקיימה ישיבה ראשונה. מהפרוטוקול עולה כי זוארץ השיב לשאלות הבורר באשר לכמויות העבודה ובאשר לתשלום שאמור היה להשתלם בגינה. בישיבה זו אף הגיש זוארץ לבורר "דף מודפס עם כמויות ומחירים".

ביום 24/9/10 התקיימה ישיבת בוררות שנייה בהשתתפות שני הצדדים. זוארץ טען בישיבה זו כי שילם לחקמון סכומים נוספים, התחייב להמציא "מסמכים למשיכת הכספים ובדיקה", אף חתם על פרוטוקול הדיון.

ביום 2/11/10 התקיימה ישיבת בוררות שלישית, אשר גם בה נטל זוארץ חלק. הוא הגיש לבורר "ריז'קטים", אף ענה למספר שאלות שהופנו אליו על ידי הבורר והמתייחסות ליציקת השן, לאיטום ולמילוי הבריכה.

ביום 14/11/10 התקיימה ישיבת בוררות רביעית, אליה הופיע זוארץ בשעה 14:43, כעולה מהפרוטוקול המתעד את הישיבה והמשתרע על שלושה עמודים. כן מתברר כי זוארץ מסר לבורר את תכנית הבריכה וכן פרטים נוספים, ונערך דיון לגופו של עניין.

ביום 30/12/10 נתקיימה ישיבת בוררות חמישית שנקבעה מראש. זוארץ אמנם לא התייצב לישיבה זו, אולם שלח כנציג מטעמו את המהנדס סטס, שטען בשמו בנושאים מספר.

ביום 12/1/11 נערכה ישיבת הבוררות השישית שהתקיימה בבריכה בבית האבות נשוא המחלוקת. זוארץ לא התייצב לישיבה זו ומתיעוד שנעשה על ידי הבורר מפורטת הסיבה: "ציון אמר לי 'תיכנס לבד ותוכל לראות הכל, אני לא צריך להיות שם". מהפרוטוקול ניתן להבין כי בישיבה זו לא נכח גם חקמון, וכי למעשה מדובר בביקור במקום בו נכח הבורר בלבד.

העולה מן האמור הוא שאין שחר לדברי זוארץ, לפיהם נתקיימה ישיבת בוררות אחת בלבד, טענה המטילה צל כבד על אמינותו של זוארץ ועל האפשרות לבסס ממצא כלשהו על דברים הבאים מפיו.

8. נותר, אפוא, לדון בטענתו האחרונה של זוארץ, ולפיה דין פסק הבורר להתבטל משאין הבורר ראוי לאמון הצדדים, לאור הקשר בינו לבין חקמון, שלא גולה על ידי הבורר קודם הליך הבוררות.

אציין כי טענה זו נטענה במובלע בבקשת הביטול, ולאחר שהוברר כי יתר הטענות, ובעיקר הטענה לפיה לא התקיימו ישיבות בוררות, הופרכו על ידי הפרוטוקולים המתעדים את ישיבות הבוררות, חלה תפנית בעמדת זוארץ, וטענתו התמקדה בקשר אסור בין הבורר לבין חקמון, אשר נסמכה על שיחת טלפון שהתקיימה כנטען בין שליח של זוארץ לבין חקמון, ממנה עולה לכאורה כי חקמון הודה בקיום קשרים בינו לבין הבורר.

ראשית, בהינתן חוסר אמון מוחלט בעדותו של זוארץ, אני מקבלת את טענת חקמון, לפיה זוארץ הוא שהציע למנות את מר אברהמי כבורר, טענה העולה בקנה אחד עם האמור בבקשת הביטול, בה אישר זוארץ כי הוא זה שניסח את הסכם הבוררות והדפיס אותו.

שנית, אני מקבלת את טענת חקמון, לפיה שני הצדדים הכירו את הבורר עוד קודם למינויו ככזה, מכוח מקצועם הכרוך בבנייה, באותה מידת היכרות.

שלישית, לא ניתן להסיק מהעובדה שחקמון המליץ בשיחה טלפונית שקיים עמו לכאורה נציג של זוארץ, על הבורר כעל מפקח מתאים, על קיומו של קשר בינו לבין הבורר בקנה מידה כזה, הפוגם באמון שיש לייחס לבורר והמעמיד אותו בניגוד אינטרסים.

מקובלים עליי דברים של חקמון, לפיהם: "הכרתי את מאיר אברהמי בפרויקט שעשיתי, הוא היה שם מנהל פרויקט לפני אולי עשר שנים, אולי יותר מעשר שנים...לא עבדתי איתו כל השנים, אני גם לא בקשרי חברות שלו...פנה אליי מישהו אתמול בטלפון, לא מכיר אותו, שואל אם יש לי להמליץ על מפקח, אמרתי לו כן, יש בחור שאני עושה לו בריכה עכשיו בטירת שלום בנס ציונה, בחור מקסים בשם דודי, הוא שאל אם יש עוד מישהו, אמרתי לו כן, יהודי טוב, מבוגר, מאיר אברהמי, קח את הטלפון, תיצור איתו קשר. הוא שאל אותי מה הקשר שלי אליו, אמרתי לו שאני מכיר אותו, הוא עושה ליהודה יזדי...".

חקמון דחה נחרצות כל טענה לפיה ביצע/מבצע עם הבורר עבודה משותפת.

על מנת שבית המשפט יעביר בורר מתפקידו מחמת שאינו ראוי לאמון הצדדים, נדרש רף הוכחה גבוה, עת המבחנים הרלוונטיים הינם המבחנים החלים בנושא פסלות שופט.

אינני מוצאת בניסיון להכשיל את חקמון בשיחת טלפון אנונימית בה נתבקש להמליץ על מפקחים לפרויקטים של בנייה, בה המליץ, בין היתר, גם על הבורר- דבר מה ממשי שיש בו אפילו לעורר חשד בדבר קשר בינו לבין הבורר אשר יש בו להביא לבטלות הפסק.

התוצאה

דין בקשת הביטול להידחות.

אני מאשרת את פסק הבורר מיום 6/11/11.

אני מחייבת את מבקשי הביטול לשלם למבקשי האישור את הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה