בפנינו הודעה ובקשה מטעם התובע (מיום 19/12/2012) לפיה בנסיבות העניין מתייתר הדיון בבקשה כמו גם בדיון העיקרי ומשכך מתבקש ביה"ד להורות על מחיקת ההליכים ועל החזר האגרה בהתאם לתקנות.

כן מבוקש כי בנסיבות העניין ולאור העובדה שהמבקש נאלץ לפנות לביה"ד כדי לקבל מסמכים רלוונטיים לשימוע, שניתנו לו בחלקם, רק לאחר פתיחת ההליך בעוד היה זכאי לקבלם מלכתחילה – יפסוק ביה"ד הוצאות משפט לטובתו.

בהחלטה מיום 20/12/2012 הורינו על קבלת תגובת המשיבה לשאלת ההוצאות.

בתגובתה (מיום 27/12/2012) מתנגדת המשיבה לבקשה לפסיקת הוצאות מן הטעמים שלהלן: לקראת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, נדרשה להתכונן לדיון לרבות לימוד הבקשה והכנת טיעוני תגובה מטעמה; לדיון התייצבו נציגת המשיבה ובא כוחה; מתברר כי לא היה צורך בבקשה המיותרת וזאת לאור המנעות ביה"ד מלקבל הבקשה או חלק ממנה ונוכח החלטתו של המבקש למחוק ההליכים; לפיכך מן הדין לדחות הבקשה לחייבה בהוצאות ויש לחייב המבקש בהוצאותיה.

ביום 30/12/2012 הוגשה "תגובה קצרה" מטעם המבקש.

לא ברור מכוח מה הוגשה התגובה כאמור ודי בכך כדי לדחותה,מה גם שספק אם לגופא היה בה כדי להוסיף, משחזר בה המבקש על עיקר טענותיו.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים הרינו קובעים כדלקמן:

התביעה נדחית והאגרה תוחזר לתובע ע"פ התקנות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

התובע אינו מבקש עוד כי נכריע בבקשתו הזמנית, משהתייתרה ומשנדחית אף התביעה לבקשתו; בשים לב לכך כי בעל דין הפותח בהליכים משפטיים ביוזמתו צריך לקחת בחשבון כי יישא בהוצאות משפטיות שייגרמו גם לצד שכנגד באם תדחה בקשתו / תביעתו; נוכח בקשת המשיבה להשית הוצאות על המבקש – האיזון הראוי הוא כי כל צד יישא בהוצאותיו, משבפועל נתקיים אך דיון בבקשה הזמנית, שלא הגיעה להכרעתנו ומשגם בה, בנסיבות דנא, אין זה מן המקובלות, לפסוק הוצאות.

עם זאת, מצאנו להדגיש ולמעלה מן הצורך, כי כל עובד זכאי לקבל, מבעוד מועד, את מלוא המסמכים הרלוונטיים ופירוט הטענות בקשר עם הליך שימוע /לקראת שקילת פיטוריו.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ג, (01 ינואר 2013),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 3.1.13.