בקשה למעצר עד תום ההליכים.

רקע:

נגד המשיב הוגש כתב אישום שעניינו עבירות של ניסיון אינוס, מעשה סדום, איומים ומעשה מגונה בכח, הכל כמפורט בכתב האישום ובהחלטתי מיום 15.10.12, עת הוריתי על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

ערר שהגיש המשיב לבית המשפט העליון – בש"פ 7696/12 - התקבל במובן זה שנתבקשתי להורות על קבלת תסקיר מעצר. כב' השופט פוגלמן הדגיש בהחלטה מיום 29.10.12 כי אין במתווה שנקבע משום נקיטת עמדה בשאלת שחרור המשיב.

שני תסקירי מעצר הוגשו, כאשר בשניהם חזרה ההמלצה לשחרור המשיב לחלופה, לצד העמדתו בפיקוח מעצר.

התביעה עומדת בהתנגדותה לשחרור המשיב, בעוד שהסנגור מבקש לאמץ את המלצות שירות המבחן.

דיון:

על המשיב: בן 24, נשוי, אב לתינוק ונעדר עבר פלילי כלשהו.

עובדות כתב האישום:

המשיב עצר מכוניתו לצד הולכת רגל אותה לא הכיר. הציע לה להסיעה לבת ים וזו נענתה להצעתו. במהלך הנסיעה, סטה המשיב ממסלול הנסיעה, היכה אותה והורה לה להתפשט. זו, בחששה ממנו, נענתה לו. המשיב ביצע בה מעשים מיניים שונים וניסה לאנוס אותה. הוא לא אנס אותה רק משום שאמרה לו כי היא במחזור חודשי, אך תחת זאת המשיך והתעמר בה מינית. הוא עוד הוסיף ואיים עליה כי ישבור את מפרקתה אם לא תיענה לו.

כתוצאה מהמעשים, נחבלה המתלוננת בירך שמאל ובכתף ימין.

כאמור לעיל לא הייתה מחלוקת לראיות לכאורה וכך גם לא לעילת המעצר.

תסקירי המעצר:

התסקיר הראשון מיום 14.11.12 סוקר את נסיבותיו האישיות של המשיב, מתייחס למסגרת הזוגית ושולל את המיוחס לו. כך גם שלל דפוסים אלימים באישיותו. קצינת המבחן התרשמה כי קיימת רמת סיכון להישנות הבעייתיות בהתנהגותו. חרף זאת, המליצה על שחרור המשיב לחלופה תחת פיקוח אנושי ואלקטרוני.

בעקבות התסקיר הראשון ולאור השגות שהועלו, ביקשתי השלמות.

התסקיר השני נדרש לחלופה ולאיכות המפקחים. לשיטת קצינת המבחן, חשיפת הבעייתיות במצבו של המשיב, תאפשר לבני המשפחה "מעורבות פתוחה ומשמעותית יותר" בחיי המשיב.

סיכום:

שקלתי הנתונים הדרושים להחלטה ומצאתי כי לצערי, לא אוכל לקבל את המלצות שירות המבחן.

הסנגור, טען במענה לשאלתי, כי על קצינת המבחן להתעלם לחלוטין מנסיבות המקרה ראה לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 18.12.12 שורות 20 ו-21.

אין אומדן מסוכנות בלא להידרש לנסיבות המקרה בגינן עצור המשיב. זכותו להכחיש את המיוחס לו. אכן, אין מקום לזקוף לחובתו את ההכחשה, על פי הלכות שונות של בית המשפט העליון, אך מכאן ועד התעלמות מוחלטת מהנסיבות, הדרך רחוקה עד מאוד.

בחקירתו, הכחיש המשיב מכל וכל קשר לאירוע או היותו במקום המעשה. בדיקת ד.נ.א היא שקשרה את המשיב למיוחס לו. במהלך העימות עם המתלוננת שינה המשיב את טעמו ואמר כי אפשר שנסעה עימו וייתכן שנוזל זרע שהיה במכונית נידבק באופן אקראי למעיל המתלוננת.

נכון לרגע זה, אין כל הסבר לפשר האלימות החייתית בה נהג המשיב במתלוננת שהינה זרה לו לחלוטין. מכאן, שבית המשפט חייב לצאת מתוך נקודת מוצא כי אלימות זו עלולה לפרוץ שוב.

ניכר בקצינת המבחן כי יצאה מגדרה על מנת לנסות ו"לדחוס" את המשיב לפיקוח אנושי ואלקטרוני. אפשר שהסיבה והמקור לגישתה, חרף המסוכנות שמצאה במשיב, הינה קריאה לא נכונה של החלטת בית המשפט העליון.

הואיל וכל דיון בחלופה צריך להיות כרוך באמון במשיב, בבחינת תנאי בלתו אין, ברור כי לא ניתן לדון בחלופה משנשמט הבסיס תחת שאלת האמון. עוד יש לציין כי קצינת המבחן עצמה סבורה שקיים סיכון בשחרור המשיב.

די באלה כדי להורות בשנית על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

למעלה מן הדרוש, אני סבור כי ראוי היה לקבל גם את עמדת המתלוננת. המשיב עט עליה כחיית טרף, לכאורה, אירוע שרישומו הקשה הותיר בה, מן הסתם, את חותמו. על כן, יש לומר בבירור כי המתלוננת זכאית לשלווה ולשקט.

ניתנה היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.