בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 27.9.12

1. מדובר בשתי אחיות עצורות בפרשת רצח שהדיון להארכת מעצרן לצרכי חקירה הופרד, והגם שהבקשה מוגשת במ"י 48704-9-12, היא מתייחסת לאשר אירע בדיון שהחל במ"י 48651-09-12.
2. הדיון במ"י 48651-09-12 החל באיחור של כשעתיים, בשעה 15:45, בשל אי התייצבות עו"ד קמר בביהמ"ש בסיום מעצר החשודות בשעה 14:00, כשביהמ"ש ללא כל הצדקה נאלץ להמתין כשעתיים להתייצבותו, ומדבריו בפרוטוקול הדיון עולה כי למרות שידע על הדיון לכל המאוחר בשעה 13:20, כשיצא מביהמ"ש העליון, הוא סר קודם למשרדו והתעכב שם (ראה עמ' 1 ש' 19-21 לפרו' מיום 27.9.12 במ"י 48651-09-12), בלא שטרח לבקש או להודיע מאומה לביהמ"ש על סיבת איחורו, כשביהמ"ש היה פנוי לשמוע את התיק בשעה 14:00. טענתו כי החוקר אמר לו "קח את הזמן" (סעיף ד' לבקשה) אינה נימוק להתייצבותו באיחור של שעתיים מסיום המעצר, ללא קבלת רשות ביהמ"ש לכך, בשל העדפתו את ענייני משרדו, שגרמו להתארכות הדיון עד הלילה (בשל השתלחותו בדיון בביהמ"ש).
3. כבר בכך הראה עו"ד קמר זילזול בביהמ"ש, שנאלץ לבזבז זמן רב, ולהמתין לו כשעתיים, לא כל שכן השתלחותו בביהמ"ש, בשל החלטה שלא נשאה חן בעיניו במ"י 48651-09-12 בעמ' 3 ש' 22 לפרו'.
4. טענת עו"ד קמר כי ביהמ"ש ביטא נטיה מובהקת לטובת המשטרה כבר בתחילת הדיון, אינה אמת, ונסתרת אפילו בדבריו בסעיף ז' לבקשה, שכן ביהמ"ש פנה בתחילה בטענה לחוקר "מדוע רק עכשיו מתייצבים לדיון", מה עוד שביהמ"ש רשאי לפנות בשאלה זו אליו. גם טענתו כי הוא בחר להבליג – נסתרת בתגובתו בעמ' 1 ש' 12-25 לפרו'.
5. ואולם התרעומת והסגנון הבוטה שביטא באולם על החלטת ביהמ"ש בעמ' 3 ש' 22 לפרו' במ"י 48651-09-12, והשתלחויותיו בעקבותיה בביהמ"ש, אינן הולמת את מקצוע עוה"ד אינן ראויות ואינן נסבלות, באמרו: "בשביל מה צריך את הסניגוריה הציבורית אם ביהמ"ש נותן ידו ועוזר למשטרה", תוך הרמת קול והבעת כעס על ביהמ"ש והשתלטותו על הדיון, וכן: "ביהמ"ש לא מצא לנכון לעזור לי לעשות את מלאכתי" (ראה עמ' 5 ש' 9 לפרו') ובהמשך: "זו בושה וחרפה כשביהמ"ש נותן יד לדברים האלה" (ראה שם ש' 36), או טענתו הבוטה כי ביהמ"ש מתעלם באופן מוחלט "מזכויות אדם ומחובת עוה"ד לעשות מלאכתו באופן שיטתי והדבר אינו חדש" (ראה עמ' 2 ש' 14 לפרו'), לרבות זילזולו בהחלטת ביהמ"ש בעמ' 3 ש' 22 לפרו' במ"י 48651-09-12, באמרו כי היא "סתם מלים בעלמא" (ראה מ"י 48704-9-12 עמ'2 ש'21 לפרו') (כשהחלטה זו נומקה והפנתה למסמכים עליה הסתמכה), או השתלחותו כי "ביהמ"ש הזה הולך אחר עמדת המשטרה ומטרותיה הפסולות להשתמש במעצר הזה כדרך שנועדה לגרום לה או לאחיה לעשות את מה שהמשטרה רוצה" (שם עמ 2 ש' 23-24), ובהמשך: "מה את חושבת לעצמך, שאם את שופטת, את יכולה לומר ולעשות כל מה שאת רוצה? אני יעביר את הדברים ללשכת עורכי הדין" (המילים נאמרו בגוף ראשון אך נרשמו ע"י הקלדנית בגוף שלישי), תוך הנפת ידו ואצבע לעבר ביהמ"ש, שיש בה משום איום ובזיון ביהמ"ש במלוא מובן המילה. נסיונות ביהמ"ש להרגיעו עוד בהתחלה לא הועילו והתרסותיו רק הלכו וגברו.
6. התנהגות עו"ד קמר, זלזולו והשתלחותו שלוחת הרסן בביהמ"ש, לא רק שאינה ראויה, אינה הולמת את מקצוע עוה"ד, ואינה עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה ולא עם סעיפים 53, 32 לחוק לשכת עוה"ד, אלא היא מחייבת העברתה לוועדת האתיקה של לשכת עוה"ד, שכן היא אינה בבחינת מקרה בודד, אלא דרך שאימץ לעצמו, שלא ניתן להשלים עמה ולעבור לסדר היום, הראויה להוקעה באופן שיביא להפסקתה. מדובר בתופעה קשה, שכן על אף התנצלות קודמת שלו במקרה אחר, בעטיה נמנעתי אז מהבאתו בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, המשיכה התנהגותו הבוטה גם הפעם, תוך שגם הטיח הטחות קשות בנציגי המשטרה בנוכחותי: "אתם חבורה. אתם עושים יד אחת" (עמ' 3' ש' 34 לפרו') ועוד מילים רבות וקשות כלפיהם וכלפי ביהמ"ש, שהקלדנית לא הספיקה לרשום, מפאת התדהמה ששררה באולם נוכח התנהגות עו"ד קמר.
7. אם אכן סבר עו"ד קמר, כי ביהמ"ש טעה טעות כה חמורה בהחלטתו, פתוחה בפניו הדרך להגיש ערר. לאור תרעומתו הקשה על החלטת ביהמ"ש - תמוה מדוע לא עשה כן.
8. המתואר והנטען בבקשה לתיקון הפרוטוקול, אינו נכון, ואינו משקף את שאירע באולם, לרבות טענת עו"ד קמר בסעיף כ"ג לבקשתו, אודות דברים המשחירים את פניו או אינם משקפים את האמת וטענות אחרות. בנוסף, רוב טענותיו בבקשה הן הרהורים ומחשבות שבלבו, שאינם כלל עניין לתיקון פרוטוקול, אלא מקומם בזירת וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. אציין כי עיינתי בתגובת המשטרה לבקשה המתנגדת לבקשה, המעידה כי גם לה טענות על התבטאויותיו הקשות של עו"ד קמר.

9. אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

1. המזכירות תשלח החלטתי בפקס' לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ג, 01 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.