1. מבוא וטענות הצדדים
2. לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). י.א. יליד 1953 (להלן: "התובע"), נפגע כהולך רגל במהלך חציית כביש בתאונת דרכים ביום 24.11.11 (להלן: "התאונה"), עת פגע בו רכב מס' 82-550-65 בו נהג נתבע 1. במועד התאונה בוטח הרכב הפוגע ע"י נתבעת 2.
3. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לב"יח, שם אובחן שבר פריקה 4 חלקים של ההומרוס עם ספליט של הראש ביד ימין, נפיחות והגבלת תנועה בכתף ימין וכאבי גב. התובע אושפז ונותח למחרת ביום 25.11.11, ובוצעה החלפה חלקית של כתף ימין (יד לא דומיננטית). בהמשך, התלונן התובע על כאבים בקרסול ואובחן שבר בקרסול שמאל ללא תזוזה ורגלו גובסה.
4. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא החל לסבול מכאבים והגבלה בתנועות כתף ימין וקרסול ימין, כאבים והגבלה בתנועות הצוואר, כאבים בגב ובשורש כף יד ימין וכן החל לסבול ממצב רוח ירוד, חרדות ופחדים.
5. לתובע מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בימ"ש, מומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אריה קוריצקי, קבע לתובע 5% נכות צמיתה לפי תקנה 34 ב' 1-2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "תקנות המל"ל"). מומחה בתחום הפסיכיאטריה פרופ' מרק וייזר קבע לתובע 10% נכות זמנית לפי תקנה 34 א'-ב' לתקנות המל"ל, נכות החופפת לנכות הנוירולוגית ושתרד ל-5% נכות אם התובע יקבל טיפול אנטי דכאוני, ומומחה בתחום האורתופדיה ד"ר אריאל אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 25% לפי תקנה 35 (1) בין ג' ל-ד' לתקנות המל"ל בגין הפגיעה בכתף ימין. עוד קבע המומחה, כי לתובע נכויות נוספות אשר אינן קשורות לתאונה (5% נכות צמיתה בצוואר, 5% נכות צמיתה בעמ"ש מותני ו-5% נכות צמיתה בשורש כף יד ימין). סך נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הוא 28.75% (במעוגל 29%).

1. ביום 20.1.16, התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקר מומחה בימ"ש בתחום האורתופדיה, ד"ר אורן אריאל, וכן העידו עד תביעה 1 – מר ערן ניסים ומומחה בימ"ש בתחום הפסיכיאטריה פרופ' וייזר. ביום 1.2.16, העיד עד התביעה מר אליהו אליהו, ובישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20.2.16, העידו התובע והגב' עלמה פררס, עדה מטעמו. בתום הישיבה נדרשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב, אלא שהגשתם התעכבה במקצת נוכח בקשות הצדדים לדחות את מועדי ההגשה.
2. דיון והכרעה
3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והאירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע ונזקיו כתוצאה מהתאונה.
4. הנכות הרפואית והתפקודית

הנכות האורתופדית

1. לצורך קביעת מצבו של התובע בתחום האורתופדי, מונה ד"ר אוריאל אורן אשר בדק את תלונות התובע במועד בדיקתו ביום 1.5.13. תלונות התובע מפיו התייחסו להגבלה בתנועות צוואר, הגבלה בתנועות כתף ימין, הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, כאב גב תחתון, כאבים בקרסול ימין, כאבים בקרסול שמאל, פרט לכך לא היו תלונות נוספות (ראה עמ' 4-5 לחווה"ד).
2. המומחה האורתופדי בחן את התיעוד הרפואי מעברו של התובע, ממועד התאונה ועד מועד הבדיקה, ומצא הגבלה ונכות צמיתה שיש לשייך לכתף בלבד. ביחס ליתר התלונות, מצא המומחה כי הנכות שנותרה, ככל שניתן לבדוק אותה, שייכת לעברו של התובע. מאחר וב"כ התובע חולק על מסקנות המומחה וחקר אותו ארוכות ונמרצות על דוכן העדים, ומאחר וב"כ הנתבעים חולק גם הוא על גובה אחוזי הנכות ששייכים לעברו של התובע, יש מקום לסקור את חקירת המומחה מול טענות באי כח הצדדים בכל תלונה ותלונה בנפרד. בתחילה אדון בנכות שיש לשייך לתאונה בגין הכתף בלבד, ולאחר מכן אדון ביתר תלונות התובע.
3. פגיעה בכתף ימין: כזכור התובע נפגע בכתף ימין בתאונת דרכים. בעת הגעתו לבית החולים אובחן בבדיקת C.T "שבר מרוסק של ראש ההומרוס מימין", התובע עבר ניתוח בו ביום בהרדמה מלאה, ומתעודת סיכום אשפוז עולה כי בוצע ניתוח של "החלפה חלקית של כתף ימין לאחר חילוץ הראש השבור מהאקסילה". מהלך הניתוח היה תקין, והתובע שוחרר כעבור 3 ימים מביה"ח למעקב וביקורת, התובע קיבל חופשת מחלה בת חודש ימים. המומחה בדק את התובע כשנה וחצי לאחר התאונה, ומצא כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 25% לפי סעיף 35 (1) בין (ג) ל-(ד). בחוות דעתו התייחס המומחה לתחלואה בכתף, כדלקמן:

"כתף ימין: קיימת תחלואה קודמת בכתף ימין כחלק מתלונות על כאבים מפושטים בגוף וגם באופן ישיר בכתף ימין. עבר ניתוח להחלפה חצי שלמה של מפרק הכתף בעקבות שבר הפריקה בתאונה. כיום קיימת הגבלה בינונית בתנועות הכתף וירידה בכוח השרירים עם דלדול יחסי של השרירים והפרעה בריתמוס הסקפולרי, צילום הרנטגן מדגים עמדה טובה של המשתל והמפרק. ניתוח כזה לאחר שבר מותיר תוצאות תפקודיות בינוניות בלבד ברוב המקרים. לאורך השנים ולאור גילו של הנבדק עלולה להתרחש התרופפות של המשתל בעצם הזרוע, וכן שחיקה של הגלנואיד כך שצפוי לעבור ניתוח/ים במהלך השנים.

קיימת נכות צמיתה בכתף זו בעקבות התאונה.

לאור הפגיעה המשמעותית בכתף והניתוח שעבר, אני סבור כי לתחלואה הקודמת בכתף קיימת השפעה זניחה אם בכלל על נכותו כיום, ואין לייחס לה כל חלק כ"מצב קודם".

(ראה עמ' 6 לחווה"ד).

1. שני באי כח הצדדים חלקו על אחוזי הנכות. לטעמו של ב"כ התובע, יש מקום לפסוק אחוזי נכות גבוהים יותר עקב הטראומה שעבר התובע עקב הניתוח, והניתוח הנוסף שעתיד לעבור, ולטעמו של ב"כ הנתבעת, סך כל תפקודי התובע וטווחי התנועה הם בטווח בינוני קל שאינם מצדיקים שימוש בסעיף כללי. המומחה השיב בחקירתו לב"כ התובע בעמ' 11 כדלקמן:

"בחלק הטוב של הטווח הבינוני....אם נחלק את טווח התנועות בכתף הנגדית לשליש, אז נראה שהטווחים בכתף המנותחת בערך מופחתים בשליש מהכתף הנגדית. זו הגבלה לכל היותר בינונית...ולכן תוך התחשבות על המצב העתידי העליתי את השיעור של הנכות ל-25% ".

(שם עמ' 11 ש' 27 עד עמ' 12 ש' 2) (הדגשה שלי א.מ.ג.).

1. לטענת ב"כ הנתבעת לגבי שימוש בסעיף הכללי על אף טווחי התנועה הטובים יחסית, הסביר המומחה את השפעת החלפת המפרק כדלקמן:

"אני חוזר בי מהמילה ייתכן, ואסביר. אני חושב שבהשתלת מפרק חייבים להתייחס לא רק להגבלות התנועות באופן טהור, אלא גם למשמעות של השתלת מפרק כולל המשמעויות של העתיד מה קורה עם ההשתלה בעתיד? ולכן הנכות משקפת באופן כוללני את המצב של השתלת מפרק".

(עמ' 20 לפרו' ש' 13-16).

וכן בהמשך:

"אני לא מסכים איתך, והסיבה היא שאי אפשר להתייחס באופן טהור רק להגבלת התנועות, או רק לפגיעה של שרירים. החלפת מפרק משנה באופן משמעותי את התפקוד של הכתף, את התפקוד השרירי, את טווח התנועות, ואנו חייבים להתייחס למה שקיים כרגע וגם לעתיד, ואין סעיף מסוים שמדבר על החלפת מפרק. אני התייחסתי לסעיף כללי של שינוי מפרק בסעיף 35".

(עמ' 20 לפרו' ש' 22-26).

ועוד על שימוש בסעיף הכללי ולא הספציפי לכתף, משיב המומחה לב"כ הנתבעת כדלקמן:

"ש. למה לא השתמשת בסעיף הליקוי 41 (4)?

ת. כי ניתוח שבו מוציאים את החלקים השבורים, משנים את האנטומיה של הכתף ומשתילים מפרק, לא ניתן להעריך אותו רק על ידי הגבלת תנועות".

(עמ' 21 לפרו' ש' 11-13).

1. בסופו של יום, נשאר המומחה איתן בדעתו כי גם אם טווחי התנועה מלמדים על נכות נמוכה יותר (ראה עמ' 21 לפרו' ש' 19), הרי בשקלול המצב של החלפת המפרק וסיכונים של מרכיבים דלקתיים וניתוח חוזר להחלפת השתל, אחוזי הנכות גבוהים יותר ועומדים על 25%. לא מצאתי כל מקום לשנות ממסקנתו של המומחה הנתמכת בתיעוד הרפואי, ובלשון התקנות של המל"ל. נכותו של התובע שנגרמה בעטיה של התאונה היא 25% בגין החלפת מפרק בכתף ימין (יד לא דומיננטית). יש לדון עתה בתחלואי התובע להם לא מצא המומחה קשר סיבתי לתאונה נשוא התביעה, או לא נמצאה נכות צמיתה.
2. פגיעה בקרסול: לטענת ב"כ התובע, במהלך התאונה נפגע התובע גם בקרסול רגל ימין, השבר בקרסול אובחן באיחור, ולאחר כשלושה שבועות טופל התובע בקיבוע גבס. לטענתו, מאז ועד היום לא פסקו כאביו בקרסול והוא בא ויצא אצל רופאיו בגין תחלואה זו. המומחה בדק את התובע. בעמ' 5 לחוות דעתו, המומחה ציין בטבלה את טווחי התנועה שהיו תקינים לחלוטין וזהים בשני הקרסוליים. מסקנתו לעניין הקרסוליים צוינה בעמ' 7 לחוות דעתו, כדלקמן:

"קרסוליים: אין תחלואה קודמת בקרסוליים. בתאונה נגרם שבר ללא תזוזה של הפטישון הלטרלי אשר אובחן בשלב מאוחר יותר. קובע בגבס והתחבר ללא תזוזה. שבר יציב כזה ניתן לטיפול גם במקבע קרסול (ׂAIRCASTׂ). כיום מתלונן על כאבים בשני הקרסוליים. בבדיקה טווחי תנועה מלאים של שני הקרסוליים. צילום הרנטגן של שני הקרסוליים תקין. לא ניתן לראות בפטישון הלטרלי בקרסול ימין כל עיוות כך שהשבר ללא תזוזה התחבר ללא היוותרות כל שינוי אנטומי. אין נכות בקרסוליים".

המומחה נחקר על כך בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע, והבהיר כי נמצא קשר סיבתי בין הפגיעה לתאונה, אך לא נותרה כל נכות בגין פגיעה זו, הן משום שלא בבדיקה הגופנית ולא בצילום הרנטגן נמצאו איזה שהן סטיות מהמצב התקין (ראה עמ' 6 לפרו' מול ש' 23).

המומחה נשאל – האם אין העובדה שהתובע נזקק למדרסים יכולה ללמד על נכות, וכך השיב המומחה:

"מדרסים בוודאי שלא, זה דבר שכיח שאנשים משתמשים בו, ומבחינת התלונות הסובייקטיביות על מנת לקבוע נכות, נדרשים ממצאים אובייקטיביים בבדיקה הגופנית ובבדיקות ההדמיה העדכניות".

(עמ' 7 לפרו' ש' 13-15).

1. לאחר עיון בכל התיעוד הרפואי שהובא בפני המומחה, נשאר המומחה איתן בדעתו כי אכן התובע נפגע בתאונה בקרסול ימין, משבר ללא תזוזה שטופל ולא השאיר עקבות. היינו, הן אמצעי ההדמיה האובייקטיבית והן בדיקת המומחה העלו כי לא נותרה כל נכות צמיתה לתובע בנושא זה.

1. פגיעה בעמ"ש צווארי: לטענת ב"כ התובע, הגם שאין מחלוקת כי התובע סבל בעבר מכאבים בעמ"ש צווארי, ובשנת 2007 אף טופל ע"י מתיחה צווארית, הרי החבלה בתאונה נשוא התביעה החמירו את הכאבים והפכו אותם לבלתי נסבלים. תלונתו הראשונה של התובע באספקט זה נרשמה בחדר מיון באיכילוב כחודש לאחר התאונה (22.12.11). התובע טוען, כי התרכז בעיקר בבעיה שהציקה לו וזה הכתף, שאכן נדרשה לניתוח בדחיפות, ולפיכך יש להסביר את הפער במועד התלונה. לטענת ב"כ התובע, יש לקבוע כי התאונה גרמה להחמרה בתחלואה שהיתה קיימת לפני התאונה.
2. המומחה בדק את תלונות התובע מול התיעוד הרפואי, ומצא כי קיימת נכות צמיתה בשיעור של 5% שאיננה קשורה לתאונה אלא לעברו הרפואי של התובע, וזוהי מסקנת המומחה בעמ' 6 לחוות דעתו:

"עמ"ש צווארי: קיימת תחלואה קודמת בעמ"ש צווארי מתועדת משנת 2006, נבדק ע"י רופא משפחה, אורתופד, ריאומטולוג, ובמרפאת כאב בשל תלונות אלה ובמיפוי עצמות שבוצע בשנת 2006 נמצאו שינויים דלקתיים ניווניים בעמ"ש צווארי.

תיעוד ראשוני על כאב בצוואר לאחר התאונה מתועד רק כחודש לאחר התאונה. בבדיקה של ד"ר שזר, נבדק לאחר יותר משנה במרפאת עמ"ש ונשלח ל-CT עמ"ש לכל אורכו אשר לא הדגים ממצאים חולניים המתאימים לתלונותיו. בבדיקה כיום, לא ניתן להעריך את טווח תנועות הצוואר בשל העדר שיתוף פעולה ותנגודת שרירית של הנבדק בעת בדיקת הצוואר. בצילום הרנטגן ובתשובת בדיקת ה-CT קיימים שינויים ניווניים ללא ממצא חבלתי. קיימת נכות צמיתה בהסתמך על ממצאים אלו לפי סעיף כללי של שינויים ניווניים. לאור תחלואה קודמת והעדר תלונות צוואריות עד כחודש לאחר התאונה, אני סבור כי נכותו היא על רקע ניווני קודם ולא עקב התאונה הנדונה כאן".

1. המומחה נחקר והבהיר אף בעדותו, כי היה קושי למדוד את הטווחים המדויקים עקב העדר שיתוף פעולה מצד התובע. על פי מה שנבדק, נמצא כי הטווחים מעניקים 5% נכות, שאינם קשורים לתאונה אלא לעברו הרפואי מכמה נימוקים, עבר רפואי מתועד בנושא עמ"ש צווארי עד 2008, בדיקות הדמיה שהדגימו שינויים ניווניים ולא ממצא חבלתי, וכן פער זמנים של כ-4 שבועות בין התלונה הראשונה לבין מועד התאונה. וכך מעיד המומחה לעניין פער הזמנים:

"נכון. העדר שיתוף הפעולה לא אפשר לי לבדוק את שיעור הנכות, אך אין לזה קשר להחלטתי כי הנכות איננה קשורה לתאונה. אני חושב, שאפשר לגשת חזרה לפרק עמוד שדרה צווארי עמ' 6, משפט אחד אומר, "בבדיקה כיום לא ניתן להעריך את טווח תנועות הצוואר..."לאור תחלואה קודמת והעדר תנועות צוואריות...אני סבור כי הנכות היא על רקע ניווני קודם ולא עקב התאונה. אני נותן שתי סיבות על העדר קשר לתאונה, ואינני קושר את שיתוף הפעולה לקשר התאונה".

(עמ' 9 לפרו' ש' 4-9).

ובהמשך:

"יש לי רק נקודת זמן אחת, לא ניתן להעריך את הטווחים. כתבתי את זה בסיכום שלא ניתן להעריך. אני רוצה להוסיף, אמרת שיש דיליי, משך הדיליי הוא משמעותי. יש משמעות למשך ההשהיה עד לתלונות, ומקובל לדבר על מספר ימים עד מספר שבועות קצר. קצר זה שבועיים שלושה, אני חודש הוא מעבר לטווח הזה. אם הוא היה מתלונן לאחר שלושה שבועות, זה תלוי גם אם הוא נבדק קודם. אם הוא נבדק קודם ובאף אחת מהבדיקות הוא לא התלונן על הצוואר, זה שונה מאשר הוא בא פעם ראשונה שלושה שבועות לאחר התאונה".

(עמ' 9 לפרו' ש' 23-29).

1. לדעת המומחה, "נקודת השבר" אצל התובע היא בסביבות שבועיים, ולראיה התובע התלונן על הקרסול רק שבועיים לאחר מכן, זהו טווח זמן סביר. מעבר לכך, לא ניתן לקשור בין התלונות על הגבלה בעמ"ש צווארי ובין התאונה, אלא לייחס אותן לעברו הרפואי (שם, עמ' 9 לפרו' ש' 23 עד עמ' 10 , ש' 5). לשאלת בימ"ש האם טראומה יכלה להחיש את השינויים הניווניים, השיב המומחה בחיוב, אך הוסיף:

"כאשר יש טראומה בצוואר היא משמעותית והתגובה אליה היא די מידית. הנקודה של ההפרש בין הופעת התלונות, אני חושב שהיא משמעותית מאוד" (שם, עמ' 11 ש' 8-10).

1. ראיה נוספת המחזקת את המסקנה כי התאונה לא גרמה להחמרת תחלואה קודמת, היא העובדה שלא הובאה בפני המומחה עובר לבדיקה, כי המל"ל קבע בוועדה רפואית מיום 4.11.08, 10% נכות בגין עמ"ש צווארי, לפני התאונה. גם בחוסר שיתוף פעולה מלא, מצא המומחה 5% נכות (אם היה שיתוף פעולה מלא היה מוצא המומחה פחות נכות, כך לפי המומחה שם, בעמ' 10 ש' 22-23). אם כך, הנכות פחתה עם הזמן לאחר התאונה ולא החמירה. וכך השיב המומחה בחקירה נגדית לב"כ הנתבעת בעמ' 16 לפרו' מול ש' 4 ואילך כדלקמן:

"ש. כלומר, אם אתה יודע כיום שרופא במסגרת תביעה לנכות העריך את הנכות בזמן אמת קודם לתאונה על יסוד תלונות התובע וממצאי הבדיקה של התובע ב-10% נכות, אז דרגת הנכות שנקבעה על ידך בשיעור 5% היא בעצם דרגת נכות נמוכה יותר ממה שהיה מצבו קודם לתאונה, נכון?

ת. נכון.

ש. כלומר, גם בהתעלם משאלת הקשר הסיבתי, המשמעות היא שעוד קודם לתאונה היה לתובע דרגת נכות של 10% לפי קביעה של רופא אחר?

ת. נכון, והיא לא מחייבת אותי.

ש. אבל זה נתון נוסף שמחזק את המסקנה שלך, שהתאונה לא גרמה ולא החמירה את מצבו בצוואר?

ת. נכון".

1. בסופה של החקירה נותרה מסקנת המומחה כי בבדיקתו המאוחרת מהמל"ל, מצא לכל היותר 5% נכות בגין תחלואה של עמ"ש צווארי, ששייכת כולה לעברו הרפואי של התובע כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף. אינני מוצאת מקום לשנות מקביעתו זו של המומחה.
2. שבר בשורש כף יד ימין: לטענת ב"כ התובע אמנם בשנת 2003 התובע היה מעורב בתאונת דרכים בה שבר את עצם הסירה בכף יד ימין. בתאונה נפל על צדו הימני ושבר את עצם הסירה בכף ידו הימנית פעם נוספת, כך אובחן ע"י ד"ר עוזר בבדיקתו ביום 12.1.12 ולפיכך גובסה ידו.
3. בחקירתו עומת המומחה ע"י ב"כ התובע עם מסמך בו נרשם כי לתובע יש שבר בשורש כף היד שגובס. לכן, נשאל המומחה האם ייתכן שטעה בהערכתו והלה השיב בשלילה והסביר כדלקמן:

"אני לא מסכים שהוא עבר שבר כתוצאה מהתאונה הנוכחית. אני מפנה לבדיקתו של ד"ר שזר, עמ' 2, הוא בדק אותו ב-4.1.12, ומציין ללא שבר סקפואיד (עצם הסירה), קובע בגבס והמלצה לסי טי. אני רוצה להסביר את העניין הזה, כאשר יש רגישות בשורש כף יד לפעמים לא ניתן לראות את השבר בצילומים הראשונים, ולכן מקבעים בגבס. זה הטיפול הנכון עד אשר תהיה אבחנה אם היה שבר או לא. במצב הזה, זה רלבנטי מה שכתבתי לו, היה דיווח על שבר קודם, זה היה יכול להסביר את הרגישות שלו והעדר הצורך בגבס ובין בירור נוסף.

.....

מאחר ויש לו רגישות בשורש כף יד שהיא קשורה לשבר משנת 2003, ועושים צילום ונניח שרואים עיוות כפי שאני ראיתי בצילומים האחרונים בעצם הסירה, ולא יודעים שהיה שבר קודם, אז הטיפול המקובל באותו רגע הוא לתת קיבוע בגבס ולהמשיך את הבירור ע"י סי טי או מיפוי עצמות".

(שם, עמ' 12 ש' 21-26, עמ' 13 ש' 1-4).

1. המומחה ציין, כי התובע נבדק על ידי חמישה מומחים והוא לא דיווח לאף אחד מהם כי נגרם לו בעבר שבר בשורש כף היד (אין לכך תיעוד באנמנזה). מדובר לדעתו בנתון חשוב שכן זהו שבר שקשה לאבחנה ואם לוקחים צילום רנטגן של שורש כף יד מבלי לדעת שהיה בו שבר קודם עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בשבר טרי. המומחה אף הוסיף כי ארבעת הרופאים שבדקו את התובע לרבות ד"ר שזר מנהל יחידת הטראומה האורתופדית בבי"ח תל השומר לא מצאו עדות לשבר ובגלל הרגישות הופנה התובע לבצע בדיקת CT אותה הוא כנראה לא ביצע. (שם, עמ' 13; עמ' 14 ש' 23-16). חיזוק לדבריו של המומחה עולה מהעובדה שהתובע נשלח לבצע בדיקת CT. כלומר, אם היו רואים בצילום שבר כפי שטען התובע, אזי לא היה צורך בבדיקת הדמיה נוספת. דווקא העובדה שלא נראה שבר לצד הרגישות הגבוהה, היא הנותנת מדוע היה צורך בבדיקה נוספת, שאותה כאמור לא ביצע התובע.

לשאלת בימ"ש, השיב המומחה כי:

"גבס לא בהכרח מעיד על שבר. ההנחה שלי, שאם ד"ר חבה כותב בינואר 2012 שהיה שבר, כנראה שלקח את זה מאבחנה קודמת לפני התאונה. בכל הבדיקות של ד"ר חבה הוא לא מפנה לממצאים בצילום, כמו שצריך להיות".

(שם, עמ' 14 ש' 9-7).

1. מסקנת המומחה האורתופדי נשארה כפי שקבע בחוות דעתו, כי הנכות הנמוכה בשיעור של 5% בגין פגיעה בשורש כף יד ימין שייכת לתאונה ותחלואה מתאונה קודמת משנת 2003, ומשנת 2010 איננה קשורה לתאונה נשוא התביעה. גם במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב או לערוך שינוי.
2. עמ"ש מותני – התובע נבדק ע"י מומחה בימ"ש בתחום זה, הגם שבאופן ברור תחלואה בעמ"ש מותני היתה קיימת לתובע שנים רבות לפני התאונה, המומחה התייחס בחוות דעתו לעמ"ש מותני כדלקמן:

"קיימת תחלואה קודמת נרחבת בעמ"ש מותני המתועדת משנת 2003 ובאנמנזה מתוארת במשך 20 שנה. נבדק על ידי רופא משפחה, מספר אורתופדים, מרפאת עמ"ש באיכילוב, הופנה למיון בשל כך ונבדק במרפאת כאב. טופל בתרופות, פיזיותרפיה ובזריקות. בדיקת CT הדגימה שינויים דיסקוגנים ופצטרים. לאחר התאונה התלונן לראשונה על כאבי גב תחתון כארבעה חודשים לאחר התאונה אצל ד"ר שזר. נבדק במרפאת עמ"ש ונשלח ל-CT לכל אורך עמ"ש אשר לא הדגים ממצאים חולניים המתאימים לתלונותיו. נבדק במרפאת כאב באסותא על ידי האורתופד ד"ר גופמן אשר סבר לאור הממצאים הקליניים כי אין מקום לטיפול פולשני, טופל בחסם עצבי לבקשתו לאחר שחזר לביקור נוסף.

בבדיקתו כיום קיימת הגבלה קלה בתנועות עמ"ש בכיפוף ללא חסר ניארולוגי. צילום הרנטגן מדגים שינויים ניווניים המתאימים לגילו.

קיימת נכות צמיתה בעמ"ש מתני בשל ההגבלה הקלה בכיפוף עמ"ש.

לאור התחלואה הקודמת והעדר תלונות ובתאונה ולאחריה, אני סבור כי לנכות זו אין קשר לתאונה הנדונה כאן".

בנושא זה לא נחקר המומחה ע"י ב"כ התובע, ואולם נחקר ע"י ב"כ הנתבעת, שכן גם בתחלואה זו התברר כי התובע מסר למומחה מידע לא מדויק, וציין כי לא היה מצב קודם עובר לתאונה (ראה פרו' עמ' 18 ש' 10).

מוועדות המל"ל עלה, כי לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בעמ"ש מותני ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין בעיות ברכיים במל"ל בעקבות התאונה משנת 2008, ואולם נכויות אלו לא נרשמו על ידי התובע בשאלון שניתן לו ע"י המומחה המתייחס למצב רפואי קודם, התובע לא מסר למומחה עובדות אלו במהלך הבדיקה ואין להם כל זכר בתצהירו של התובע.

1. לאחר חקירה ארוכה וממצה של המומחה, נמצאה מסקנתו שרירה וקיימת, על פיה לתובע נקבעו בעקבות התאונה 25% בגין כתף ימין. ואולם, לתובע נכויות אורתופדיות קודמות שנקבעו במל"ל לפני התאונה 10% בגין עמ"ד צווארי, 10% בגין עמ"ש מותני, ו-10% בגין ברכיים, היינו נכותו האורתופדית הינה 25% מתוך כ-70% ולא מתוך 100%, חישוב מדויק ייערך לאחר שאבחן את הנכויות הנוספות.
2. הנכות הפסיכיאטרית
3. פרופ' וייזר המומחה בתחום הנפשי, זומן לחקירה נוכח קביעתו כי נכותו הזמנית של התובע בתחום הנפשי בשיעור 10% עשויה להשתפר אם התובע יקבל טיפול אנטי דיכאוני ולהתייצב על נכות צמיתה בשיעור 5% ולכן יש להעמידה על נכות צמיתה בשיעור 5%. לטענת ב"כ התובע, המציאות הפריכה את הערכת המומחה שמצבו ישתפר והיה עליו להשאיר את אחוזי הנכות לכל הפחות בשיעור 10%. מנגד הפנתה הנתבעת לקביעת המומחה לפיה התובע לא היה אמין בעיניו.
4. בתחילת חקירתו הופנה פרופ' וייזר לכך שבחוו"ד הוא לא הגביל את הנכות הזמנית אותה קבע. המומחה הבהיר כי מדובר בטעות וכוונתו הייתה 10% נכות מיום התאונה עד שנה לאחר מועד בדיקתו, בתקווה שהתובע יקבל טיפול ומצבו ישתפר (שם, עמ' 27).
5. המומחה הופנה למסמכים רפואיים המלמדים כי התובע מקבל תרופות וטיפולים רפואיים במהלך כל השנים ולכן נשאל ע"י ב"כ התובע אם המומחה עדיין סבור שמצבו של התובע עומד על 5% נכות בלבד. בתשובתו ציין המומחה כי ב"כ התובע התעלם מהעובדה שהמומחה כתב בחוות דעתו כי התובע לא היה אמין בעיניו, ולכן הוא נדרש מחד גיסא לאזן בין חוסר מהימנות התובע ומאידך גיסא לקחת בחשבון שהתובע קיבל טיפול ונטל תרופות באופן זמני. לגישתו בשקלול הדברים, הוא מצא לנכון לקבוע 5% נכות צמיתה המשקפים את מצבו בעקבות התאונה. יובהר, כי גם חוות דעתו לא נסתרה על ידי הצדדים ולכן אני מקבלת את קביעתו כי נכותו הרפואית בתחום הנפשי עומדת על 5%.

באשר לעברו הרפואי של התובע בתחום הנפשי, מתוך התיעוד הרפואי עלה כי התובע מסר לרופאיו כי הוא סובל מדיכאון מתחילת שנות האלפיים. לדעת פרופ' וייזר, נכותו מעברו הינה בשיעור של בין 10-15% ללא קשר לתאונה.

1. כאן המקום לציין, כי הנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע בשיעור 5% ניתנה לפי סעיף פסיכיאטרי והיא חופפת לנכות הפסיכיאטרית.
2. לטענת התובע, חפיפת הנכויות בין הנוירולוג ובין הפסיכיאטר עושה לו עוול, שכן ממועד התאונה חלה החמרה קשה בכאבי הראש מהם הוא סובל ודי להשוות את תדירות הביקורים אצל נוירולוגים וכמות התרופות שנרשמו לו לפני ואחרי התאונה כדי להעיד על ההחמרה. לגישתו היה על הנוירולוג לקבוע נכות הנגזרת מכאבי הראש הקשים מהם הוא סובל בעוד שהנכות הפסיכיאטרית נגזרת מהדיכאונות, מקשיי ההסתגלות ומהבעיות בתפקוד המיני מהם הוא סובל.
3. חרף טענות התובע בעניין זה, הוא בחר לא לזמן את ד"ר קוריצקי המומחה בתחום הנוירולוגיה לעדות וטענתו לא הוכחה כנדרש, לכן אין בידיי לקבלה. למעלה מן הצורך אציין, כי ד"ר קוריצקי ציין בחוות דעתו ש"הבדיקה הנוירולוגית ללא סימני חסר נוירולוגיים", והתובע סובל מכאבי ראש עוד משחר ילדותו ובפרט לאחר התאונות שאירעו בשנים 2005 ו-2010. המומחה אף הבהיר "ברחל בתך הקטנה", כי "חלק ניכר מתלונותיו קשורות למצבו הנפשי" ולכן קבע אחוזי נכות לפי תקנה 34 ב' 1 ו-2 (מותאם) והמליץ למנות מומחה בתחום הנפשי.
4. בסיכומיו טען התובע, כי הוא סובל מבעיות בתפקוד המיני שהחלו לאחר התאונה. בכתב התביעה עתר התובע למינוי מומחה בתחום אורולוגיה, אלא שבקשתו נתמכה במסמך אחד בלבד מיום 19.4.12 שם התלונן התובע על בעיות בתפקוד המיני והוא קיבל תרופה. נוכח היעדר תיעוד נוסף נדחתה הבקשה. במהלך ניהול המשפט התובע לא הגיש תיעוד רפואי נוסף בתחום האורולוגיה ולא עמד על מינוי מומחה רפואי בתחום זה, ולכן לא נקבעה לו נכות רפואית בתחום האורולוגיה. יצוין, כי התובע לא זו בלבד שגילו מתקרב לגיל 63, אלא שהוא נוטל תרופות היכולות להשפיע על התפקוד המיני כפי שהבהיר המומחה בתחום הפסיכיאטרי בחקירתו הנגדית (ראה עדותו שם בעמ' 29 ש' 29-32, וכן בעמ' 30 מול שורות 1-14). מכל מקום, אין כל ראיה כי התרופות שמקבל התובע מאורולוג לא שיפרו את מצבו, כפי שהבהיר המומחה הפסיכיאטרי בעדותו.
5. סך כל נכותו הרפואית של התובע מסתכמת ב-25% אורתופדי ו-5% בתחום הנפשי (החופף ל-5% נוירולוגי), סך הכל 28.75% נכות רפואית משוקללת. נכות זו צריכה להתחשב בנכויות מעברו של התובע שאינן קשורות לתאונה כפי שנקבע על ידי המל"ל: 10% בגין ברכיים, 10% בגין עמ"ש צווארי, ו-10% בגין עמ"ש מותני, היינו נכות משוקללת מעברו של התובע שאיננה קשורה לתאונה בשיעור של 27% ולפיכך יש לחלץ את ה-28.75% נכות מהתאונה מתוך יתרת האחוזים "הבריאים", שהם 73% (אין להתחשב בנכות הפסיכיאטרית מעברו שכן זו לא נקבע על ידי המל"ל לפני התאונה אלא עלתה באופן אגבי מעדותו של פרופ' וייזר בלבד, שלא התייחס לכך באופן מפורש בחוות דעתו). לעניין חישוב זה ראה ע"א (ת"א) 3061/05 פלוני נ' הדר בע"מ – חברה לבטוח (עמ' 12) כדלקמן:

"ההלכה היא שכל אימת שלנפגע יש נכות קודמת, בבוא בית המשפט לקבוע את הפיצוי המגיע לו בגין הפגיעה החדשה, עליו להביא בחשבון את נכותו הקודמת. ראה בעניין זה את דברי השופט א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, גדין הוצ' לאור 1999, בעמ' 901:

"מקום שנכותו של הנפגע אמורה לשקף את מידת הגריעה מכושר ההשתכרות שלו, אין להתעלם מן הנכות הקודמת שסבל קודם לתאונה, אם סבל, שהרי "יתרת בריאותו" עובר לתאונה מושפעת מן הנכות הקודמת".

1. הנכות התפקודית
2. לטענת התובע בכתב התביעה (סעיף 6), בתצהירו (סעיף 24) ובסיכומיו (סעיף 42), הוא היה בריא באופן יחסי עובר לתאונה, וכפי שהעיד בבימ"ש "אין מה להשוות את הבעיות שהיו לפני כן למה שקרה אחרי התאונה". לפני התאונה הוא עבד בעבודות מזדמנות, בשיפוצים וגם במונית והוא היה צריך לתחזק את הבית. לכן אין ספק שהבעיות הנפשיות יחד עם כאבי הרגליים וחוסר מסוגלותו לטפס מדרגות, בנוסף לכאבי הראש ועמוד השדרה מונעים ממנו לעבוד כמתווך מקרקעין ויש לראות בו כמי שאיבד את כושר עבודתו בשיעור 45%.
3. לדבריו (סעיף 35 לתצהירו) הוא תפקד בצורה עצמאית ללא הפרעה או הגבלה כלשהי וכיום הוא סובל מכאבים וחושב מחשבות אובדניות. הוא אינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית, לכן הוא מובטל ומוגבל בתפקוד היומי.
4. מנגד טענה הנתבעת, כי הצהרותיו אלו היו שקריות מתוך כוונה להטעות את בימ"ש והנתבעים (סעיף 9 לסיכומיה). התובע סבל מבעיות רפואיות רבות ונכויות קודמות שנקבעו לו, הוא הסתיר זאת מהמומחים שבדקו אותו, ומצבו הרפואי מנע ממנו במשך שנים רבות לעסוק בכל עבודה שהיא. נכותו הרפואית המשוקללת כפי שצוין לעיל היא 15.75% כשמרביתה היא נכות אורתופדית שאינה תפקודית, וכן נכות נפשית נמוכה שלא משליכה על התפקוד.
5. יודגש, כי טענות התובע לפיהם הוא תפקד בצורה עצמאית ללא הגבלה תוך שהוא עובד בשיפוצים וכנהג מונית נסתרו על ידו בתביעה אותה הגיש לענף נכות כללית במל"ל בשנת 2008 (צורפה למוצגי הנתבעת), במסגרתה טען התובע כי הוא סובל מכאבים קשים ואינו מסוגל לעבוד במשך מספר שנים.
6. בטופס התביעה למל"ל בשנת 2008 הצהיר התובע כי הוא לא עבד בשנתיים האחרונות בגלל כאבי ברכיים קשים, כאבי גב חזקים והוא סובל מדיכאון. עוד הצהיר התובע כי הוא סובל מבעיות רפואיות נוספות כגון כאבי ראש כרוניים, צלעות שבורות ופגיעה בצוואר בשנת 2006, פריצת דיסק בע"ש תחתון בין השנים 2003-1967, פריצת דיסק ע"ש עליון בין השנים 2008-2006 ואולקוס משנת 1990 עד שנת 2000.
7. בהצהרתו נמנע התובע מלמסור פרטים על מעסיקיו לכאורה ומקום עבודתו, ככל שעבד, במהלך 5 השנים שקדמו להגשת התביעה למל"ל ואף לא הביא כל ראיה לכך שעבד.
8. אמנם לגישת התובע מצבו הרעוע הוא תולדה של התאונה דנן אלא שעיון בחומר הרפואי וחקירת המומחים מלמד, כי אין לתובע מגבלה ברגליו ואין לו מגבלה בגבו ובע"ש צווארי בעקבות התאונה. למעשה נכויותיו המשמעותיות בע"ש מותני, בצוואר ובברכיים לרבות הדיכאון ממנו הוא סובל הן אלה שמגבילים את תפקודו ופוגעים ביכולתו לעבוד וזאת ללא קשר לתאונה.
9. זאת ועוד, מחקירתו של ד"ר אורן עלה כי לנכות הרפואית היחידה שנקבעה על ידו בגין הפגיעה בכתף ימין אין משמעות תפקודית, כדלקמן:

"התפקוד שלו הוא באמת בחלק הטוב של הטווח הבינוני כפי שניתן לראות בבדיקה הגולמית".

(פרוט' מיום 20.1.16 עמ' 11 ש' 28-27).

בהמשך הסביר המומחה כי התובע מסוגל להרחיק את היד מהגוף ואף להרימה לזווית של 110 מעלות כלומר מעל גובה השכם והכתף (שם עמ' 21 ש' 21 עד עמ' 22 ש' 2).

1. בעדותו נשאל ד"ר אורן מה ההשפעה התפקודית של מגבלת התנועה בכתף בהתייחס לעבודתו של התובע כמתווך דירות, על כך השיב:

"אותו אדם לא יכול להצביע על דירה בקומה העליונה אלא יכול להצביע ביד השנייה. אני מסכים שאם מדובר בעבודה של תיווך דירות, ככל שידיעתי משגת אין מדובר בנכות תפקודית".

(שם, עמ' 22 ש' 16-14)

כאמור, כדי להצביע על דירות בקומות עליונות יאלץ התובע להשתמש בידו השנייה (הדומיננטית) או להסביר לקונה הפוטנציאלי במילים בלבד כי עליו להפנות מבטו לדירה הרלוונטית. היינו לא מדובר בנכות תפקודית הפוגעת ביכולת עבודתו של התובע.

1. גם עד תביעה 1, מר ערן ניסים, בעל משרד תיווך ומנהל בי"ס לתיווך אצלו למד התובע קורס נדל"ן העיד כי אין לפגיעה בכתף משמעות תפקודית לעבודתו של התובע כמתווך (שם, עמ' 26 ש' 13).
2. לא נעלם מעיניי, כי התובע לא פנה למל"ל וביקש לעשות הסבת מקצוע ונראה כי נכויותיו שנקבעו ע"י המל"ל עובר לתאונה וללא קשר אליה הן אלה שמונעות ממנו לשוב למעגל העבודה.
3. התנהגותו של התובע, חוסר שיתוף הפעולה עם המומחה בתחום האורתופדיה וחוסר אמינותו כפי שבא לידי ביטוי בחוו"ד המומחים ובחקירתם בבימ"ש (שם, עמ' 9 ש' 4; עמ' 16 ש' 21;עמ' 17 ש' 27; עמ' 18 ש' 7; עמ' 28 ש' 22-9), הסתרת מצבו הרפואי לאשורו לרבות פנייתו לענף נכות כללית במל"ל וניסיונותיו להאדיר את נזקיו, הקשו על מלאכת קביעת נכותו התפקודית.
4. בבואי לקבוע את הנכות התפקודית, לא ניתן להתעלם מחד גיסא מגילו המתקדם של התובע מהעובדה שהתובע בוגר 10 שנות לימוד ומהעובדה שימים ספורים עובר לתאונה הוא קיבל רישיון תיווך ומאידך גיסא יש לקחת בחשבון את תחלואיו הרבים של התובע ללא קשר לתאונה, כפי שעלה מחקירת המומחים ופניית התובע לענף נכות כללית במל"ל. חישוב נכותו הרפואית בשיעור 29% הנגזרת מ"בריאותו" שהייתה עובר לתאונה 73% מביא לתוצאה לפיה נכותו הרפואית הינה כ-21%.
5. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות, העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי נכותו התפקודית לא עולה על נכותו הרפואית, ויש להעמידה על שיעור של 21% לצמיתות. הלכה פסוקה, כי "הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, המתרשמת ישירות מהנפגע ומהראיות שבפניה" (ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 5 (12.6.2011))".

עוד נקבע כי בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית, כדלקמן:

"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך למשל נכות רפואית בשיעור 20% עקב הפגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799 (1998)).

1. בסיכומי התובע, טען האחרון כי יש להחיל בעניינו את עקרון "הגולגולת הדקה", אלא שמלבד העובדה שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה והיא בגדר הרחבת חזית אסורה, הרי

לגופו של עניין לא הוכח כי יש לראות בתובע כמי שחל עליו עקרון הגולגולת הדקה. לעניין זה יפים דבריו של ד' קציר בספרו פיצויים בשל נזק גוף, מהד' רביעית (1997) כדלקמן:

"שעה שהוכח בפני ביהמ"ש באופן ברור, מצבו של התובע קודם לפגיעה; או אז יקשה עליו להשליך יהבו על עיקרון הגולגולת הדקה. תובע שלא תפקד עוד בטרם נפגע, לא יהיה זכאי לפיצוי אחרי הפגיעה, תוך התעלמות ממצבו הקודם. לשון אחרת, שעה שהמצב הנובע מן הפגיעה ניתן להפרדה מזה שנוצר אחריה לא יוכל התובע להישמע בטענה כי מצבו זה הוא תוצאת התאונה" (עמ' 1255).

ובענייננו, שנים רבות עובר לתאונה התובע סבל משלל בעיות רפואיות שהקשו על תפקודו כפי שעלה מחקירת המומחים ומחומר הראיות. התובע לא עבד בצורה מסודרת כפי שעלה מעדותו שלו והוא היה מעורב בקטטות (פרו' מיום 21.2.16 עמ' 52-49). נסיבותיו של התובע אינן עונות להגדרה של עקרון "הגולגולת הדקה" ואין זה המקרה בו צריך להחיל עקרון זה.

1. אציין, כי לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי אלא לפיצוי בגין כאב וסבל לכל היותר, שמתקזז עם הוצאות ניהול ההליך, וזאת לאור הצהרותיו וטענותיו הכוזבות של התובע שהוכחו במשפט, כך שהתובע לא יזכה בפיצוי וידע שזהו עונשו בגין התנהלותו. לטענת הנתבעת אין לעודד מקרים בהם "חוטא יצא נשכר", כאשר תובע הצהיר הצהרות כוזבות כדי לזכות בכספים שלא כדין, ואם הוא לא יתגלה אזי יצליח לקבל פיצויים גבוהים מאלו המגיעים לו, ואם הוא יתגלה במערומיו תביעתו לא תדחה והוא יקבל את סכום הפיצוי המגיע לו (מצב שיוצר עבורו "win win Situation").

בניגוד לטענת הנתבעת, אינני סבורה שזהו המקרה בו יש לדחות התביעה, ואבהיר. חוק הפלת"ד הינו חוק סוציאלי אשר מטרתו לתת פיצוי כספי לאדם שניזוק בתאונת דרכים. אל לנו לשכוח כי התובע נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים ונגרם לו נזק גוף של ממש העולה לכדי נכות רפואית ולא מדובר בנזק של מה בכך. אין זה דרכו של חוק הפלת"ד להעניש, לשם כך נחקקו חוקים אחרים ולראיה אין בחוק הפלת"ד סעיף המאיין פיצוי כספי לתובע שהצהיר הצהרות כוזבות (כאמור בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). לפיכך, אין מקום לדחות את התביעה אלא לתת משקל למהימנות דבריו של התובע בבואי לקבוע פיצוי מקום שלא הוכח ראש נזק, במסגרת שקול הדעת של ביהמ"ש לאמוד נזק שלא הוכח בעין. ביהמ"ש יתחשב באמינות ומהימנות עדות התובע, ובניסיונו להאדיר את נזקיו.

1. הנזק

הפסד שכר עבר

1. על פי עדות התובע בסעיף 25 לתצהירו, הוא בוגר 10 שנות לימוד, עבד בעבודת שיפוץ בארה"ב שנים רבות וחזר לארץ בשנת 2000. מאז עבד בארץ בעבודות מזדמנות הן בשיפוץ והן כנהג מונית. בשנת 2011, הוא החליט "לקחת את עצמו בידיים" ולהשקיע מאמצים לארגן את חייו מחדש. התובע החל ללמוד תיווך מקרקעין ולאחר שעבר קורס הוא ניגש לבחינת ההסמכה של משרד המשפטים ועמד בה בהצלחה. עם קבלת הרישיון לעסוק בתיווך, התקשר התובע עם אחיו מר אליהו הבעלים של "תיווך אייזנברג" ברמת גן בהסכם. איתרע מזלו, וימים ספורים לאחר תחילת עבודתו של התובע אצל אחיו אירעה התאונה הקשה שטלטלה את התובע גופנית ונפשית עד שלא יכל לעסוק ולהגשים את תוכניותיו לעבוד בתיווך ומאז הוא אינו עובד כלל.
2. לגרסת התובע, הוא היה אמור להתחיל לעבוד כמתווך ביום 1.12.11 ולהשתכר 6,000 ₪ בתקופת הניסיון במשך חצי שנה. לאחר מכן היה אמור להשתכר 10,000 ₪ ו-35% מכל הכנסה נוספת שיביא מעל 10,000 ₪. לצרכי פשרה חישב התובע הפסדיו על בסיס שכר של 5,840 ₪ נטו בחודש ומשוערך 6,040 ₪. הפסד שכרו לגישתו למשך חצי ראשונה הינו 36,240 ₪, ויתרת העבר חושבה לפי 6,040 ₪ כפול 29% נכות כפול 20 חודשים סך של 35,032 ₪, ובסך הכל הפסדי שכר עבר לטענת התובע מסתמכים בסך של 71,272 ₪.
3. מנגד טענה הנתבעת, כי למעלה מ-20 שנה התובע לא עבד ולא השתכר והוא הציג לבימ"ש מידע כוזב לעניין עבודתו ולא הציג כל הוכחה כי עבד והשתכר בזמן שנטל ההוכחה מוטל לפתחו והוא ניסה להניע את בימ"ש לפסוק לו פיצוי על סמך מידע כוזב.
4. עוד טענה הנתבעת, כי אין ממש בטענת התובע לפיה הוא היה אמור להתחיל לעבוד בתחילת דצמבר 2011 במשרד תיווך מקרקעין בשכר חודשי של 6,000 ₪, אלא שהתובע הסתיר מבימ"ש כי מדובר במשרד תיווך המצוי בבעלות אחיו וגם אחיו ניסה להסתיר את הקשר המשפחתי ורק באמצעות חוקר נחשף העניין. הסתרת העובדה כי "תיווך אייזנברג", שם התובע היה אמור להתחיל לעבוד מספר ימים לפני התאונה, הינו בבעלות אחיו מחשידה ומעלה ספקות של ממש לגבי אמיתות החוזה וההתקשרות האותנטית לכאורה. לטענת הנתבעת, מדובר במסמך מפוברק שנולד לצורך ההליך המשפטי כדי לזכות בפיצויים שאינם מגיעים לו.
5. עיינתי בדו"ח רציפות במל"ל, ממנו עלה כי החל משנת 2001 התובע לא עבד וקיבל הבטחת הכנסה למעט בחודש אוגוסט 2002 במהלכו השתכר 540 ₪, חודש אפריל 2008 במהלכו השתכר 2,500 ₪ וחודשים אוגוסט-ספטמבר 2010 במהלכם השתכר 3,420 ₪. בתביעה למל"ל בשנת 2007 ובשנת 2008 הצהיר התובע כי הוא לא עבד במשך חמש השנים האחרונות. בעדותו נשאל התובע על הצהרותיו והלה השיב "אני התכוונתי לזה שלא עבדתי 5 שנים קבוע. לפעמים אני לא יודע לנסח את המציאות כמו שצריך" (פרו' מיום 21.2.16 עמ' 54 ש' 10-9).
6. בחקירתו טען התובע כי הוא עבד לבד "לא רשום" ועשה עבודות עצמאיות, שיפוצים, קרמיקות, צבע, שפכטל ועבד במונית (שם, עמ' 54 ש' 25 ואילך). התובע לא הוכיח כי הוא עבד במהלך 16 השנים ממועד חזרתו לארץ, וחרף טענתו כי עבד כנהג מונית ובשיפוצים הוא לא הביא לעדות עובד כלשהו מתחנת המוניות עמה עבד או את בעל המונית ממנו שכר את המונית בה השתמש, הוא לא מסר שם של אדם אחד, או מקום אחד בו עבד בשיפוצים. לטעמי, מדובר בעדים שבנקל היה ניתן להביאם, אלא שהתובע מסיבותיו שלו בחר לא לעשות כן וגרסתו לפיה עבד בעבודות מזדמנות לא הוכחה.
7. בהקשר זה יצוין, כי גם העדה מטעמו של התובע לא ציינה היכן עבד התובע עובר לתאונה אלא ההפך הוא הנכון הגב' פררס העידה כי הם רבו הרבה כיוון שלתובע היו בעיות כלכליות כל הזמן (פרו' מיום 21.2.16 עמ' 69 ש' 32 ועמ' 70 ש' 3). כאמור, מקומות העבודה בהן עבד התובע לכאורה, נותרו לוט בערפל גם לאחר חקירתו וחקירת העדה מטעמו.
8. בהמשך כפי שצוין לעיל טען התובע כי על אף גילו המתקדם, הוא החליט עובר לתאונה "לקחת את עצמו בידיים" ולעבוד כמתווך דירות, לכן הוא למד ועבר את מבחני ההסמכה ביום 16.10.11. ביום 20.11.11 חתם על הסכם עם משרד "תיווך אליהו" (נספח 5 עמ' 156 למוצגי התובע, (להלן: "ההסכם") והיה צפוי להתחיל לעבוד ביום 1.12.11 ולהשתכר סך של 6,000 ₪ לחודש כפי שנקבע בהסכם.
9. איתרע מזלו של התובע והוא נפגע בתאונת דרכים ביום 24.11.11, ארבעה ימים לאחר חתימת הסכם העבודה, ומאז לטענתו הוא אינו עובד. לגישתו, סמיכות הזמנים היא מקרית בלבד ואינה משליכה על מהימנות ההסכם שכן ברי לכל בר דעת כי התובע לא תכנן להיפגע בתאונת דרכים. מנגד העלתה הנתבעת טענות בנוגע לאמינות ההסכם ואף שלחה חוקרים לברר פרטים על משרד התיווך ונסיבות חתימת ההסכם. נוכח טענות הצדדים לגבי מהימנות ההסכם אדרש תחילה לתוכנו ולנסיבות חתימתו.
10. בקדם משפט מיום 22.9.14 צירף התובע חוזה עבודה בינו לבין מר אליהו מ"תיווך איזנברג", וטען כי יש לחשב את הפסד הכנסותיו לפי ההסכם האמור. התובע לא ציין במועד זה ואף לא בתצהירו כי בינו (יוסף אברהם) ובין מר אליהו אליהו יש קשר משפחתי מדרגה ראשונה ולמעשה מדובר באחיו. לשאלת בימ"ש "לא היה נראה לך חשוב לציין שזה המשרד של אחיך?" הייתה תשובת התובע תמוהה "לא, כי זה מקום עבודה" (פרו' מיום 21.2.16 עמ' 57 ש' 29 ואילך).
11. התובע הסתיר לאורך כל הדרך את הקשר המשפחתי בינו ובין מר אליהו ובדיון מיום 22.9.14 אף טען ב"כ התובע כי "מר אליהו אליהו לא בשליטתנו וככל הנראה נצטרך להזמין אותו דרך בימ"ש".
12. רק בישיבת ההוכחות נחשף כי מדובר בשני אחים, לשאלה "למה לך קוראים אברהם ולתובע קוראים יוסף?" השיב מר אליהו:

"היות והייתי בתנועה הציונית הייתי צריך לשרת את ישראל עוד שנה, לכן אני הסעתי את ההורים שלי שנה לפניי ואני נשארתי לבד שם. ההורים שלי עלו בשנת 1950, ואני עליתי בשנת 1951, אז כשהם באו לארץ אז שאלו את אבא שלי מה שם הסבא שלך והוא אמר יוסף, וכשאני עליתי אמרו לי מה שם הסבא שלך ואמרתי אליהו. אני ידעתי אפילו אנגלית, אמרתי למה פה כתוב שם משפחה פמילי....שם המשפחה שלנו הוא קאזס, ובגלל זה אנחנו שמות משפחה שונים, בגלל שאני באתי שנה אחת אחרי ההורים. אנחנו אחים מאותו אבא ומאותה אמא אני והתובע, אנחנו 15 אחים".

(פרו' מיום 1.2.16 עמ' 36 ש' 3 ואילך).

1. עוד נשאל מר אליהו מדוע לא מסר תצהיר והתברר כי לא ביקשו ממנו לתת תצהיר, כדלקמן:

"ש. לצורך מה הוא הזמין אותך עוהו"ד האחר?

ת. הוא שאל אותי שאלות בקשר להסכם.

ש. אתה זוכר באיזה היה הכתובת של המשרד של עוה"ד האחר, איפה זה היה?

ת. זה היה בת"א.

ש. אתה זוכר את שמו?

ת. לא.

ש. מי לקח אותך לעוה"ד האחר?

ת. אחי לקח אותי.

ש. לצורך מה היתה הפגישה במשרד עורכי הדין, למה הלכת לשם?

ת. עוה"ד רצה לוודא בקשר להסכם אם זה נכון שאני חתמתי על ההסכם הזה.

ש. מתי זה היה הסיפור הזה עם עוה"ד?

ת. בערך לפני שנה וחצי או שנתיים. אני לא זוכר.

ש. הוא ב יקש ממך לתת עדות בבימ"ש בתצהיר אותו עו"ד על ההסכם?

ת. לא.

ש. אתה בטוח?

ת. אני לא זוכר שהוא ביקש ממני תצהיר".

(פרו' מיום 1.2.16 עמ' 36-37).

כאמור, מעדותו של מר אליהו עלה שלא היה קושי לקבל ממנו תצהיר, מדובר בעד הנמצא בשליטת התובע, העד משתף עם התובע פעולה (לא זו בלבד שהוא נסע עמו לעורך הדין בעבר אלא גם לדיון ההוכחות הגיעו התובע ואחיו מר אליהו ברכב אחד כפי שהשתקף בפרוטוקול הדיון בעמ' 33).

1. כדי לעמוד על הקשר בין משרד "תיווך אייזנברג" לתובע שלחה הנתבעת חוקר מטעמה. החוקר נפגש עם מר אליהו ושאל אותו לגבי הקשר שלו עם התובע (התמליל הוגש וסומן נ/1). מר אליהו לא סיפר לחוקר כי הם אחים ולשאלה האם מדובר בקרוב משפחה השיב מר אליהו בשלילה.
2. במהלך העדות של מר אליהו הושמעה לו השיחה שהוקלטה והוא זיהה את קולו. לשאלה מדוע לא מסר לחוקר כי הם אחים השיב "זה סוד שלי ולא סוד שלו ואני לא צריך לתת לו הסבר. אם זה אדם זר, אני לא רציתי לתת לו פרטים", ולשאלת בימ"ש "איזה סוד לא רצית לתת לו, שהוא אח שלך, מה הבעיה להגיד שזה אחיך?" הסביר מר אליהו:

"אני לא יודע לשם מה הדברים האלה, לכן רציתי להסתיר את הדברים האלה, אני לא יודע מי זה האדם הזה. יכול להיות שיש כל מיני אנשים בעולם, לא רציתי. לא יודע על מה ועל מי, בן אדם זר בא ושואל אותי דברים כאלה".

ובהמשך הוסיף:

"אולי אחי הסתבך. פחדתי שאחי הסתבך עם אנשים פושעים ופחדתי למסור שאני אח שלו, באמת אני לא רציתי להגיד שהוא אחי. יש פה כל כך הרבה אנשים..."

(שם, עמ' 38 ש' 14 ואילך).

תחילה נוצר רושם כי תשובתו תמוהה כיוון שמר אליהו מסר לחוקר את כתובת מגוריו המדויקת של התובע. דהיינו אם מר אליהו חשש שמא אחיו הסתבך עם פושעים מדוע הוא שלח את החוקר אליו, אלא שבהמשך עדותו התרשמתי כי הוא חשש לשלומו שלו, שמא מדובר בפושע אשר יבוא אל מר אליהו עצמו כיוון שהם אחים ולכן לא מסר לחוקר פרט זה.

חששו של העד אינו תלוש מהמציאות לאור העובדה כי התובע העיד שהותקף בעבר מספר פעמים והסתבך בקטטות עם מוכר סמים, עם אחד מאחיו ועם אדם נוסף שהוא אינו זוכר (עמ' 51-50).

1. בהמשך עדותו נשאל מר אליהו על ההסכם ותוכנו והוא הסביר שהוא אדם מבוגר ומוגבל ובמקביל רצה לעזור לאחיו (שם, עמ' 41 ש' 26). כמו כן נשאל העד מדוע התחייב לשלם לתובע שכר בסיס בסך של 6,000 ₪ לחודש, כאשר לתובע אין ניסיון וכך השיב מר אליהו:

"בתיווך לא עובדים לפי שעות, זה לא מפעל. זה עבודה, לפעמים אתה מקבל כסף ולפעמים לא מסתדר. רציתי באמת לעזור לאחי, ואני עוד דחפתי אותו תמיד ללמוד מקצוע. בהתחלה הוא למד צבעות, וגם נתתי לו עבודה. אבל תמיד דחפתי אותו, אבל הוא הסתיר את זה שהוא הלך ללמוד תיווך. לשאלת ביהמ"ש, הייתי מסכים לשלם לו 6,000 ₪ גם אם הוא לא היה עושה עסקה , הייתי מוכן לעזור לו בכל צורה שילך למסלול הנכון במיוחד שיש לו רישיון"...

1. עד תביעה 1 מר ערן ניסים העיד כי אין זה מקובל בענף התיווך לשלם למתווך שכר בסיס קבוע אלא עמלות (אחוזים) מכל עסקה שהוא רקם (פרו' מיום 20.1.16 עמ' 25 ש' 26). מר אליהו נשאל על כך והשיב:

... שאלתי מתווכים, ואמרו לי שיותר טוב קודם כל שאקבע סכום כי אח"כ תהיה לי בעיה. למשל תהיה עסקה והוא יגיד שהוא רוצה 60-70 אחוז. אמרו לי שיותר טוב לכתוב סכום".

(פרו' מיום 1.2.16 עמ' 41 ש' 13 ואילך).

1. על אף שמר אליהו העיד כי הוא היה מוכן לשלם לתובע מכיסו 6,000 ₪ כדי לעזור לאחיו. הוא לא שילם לאחיו דבר לאחר התאונה, גם לא עבור הימים הספורים שעבד עד התאונה.

העד נשאל אם כל כך רצה לעזור לאחיו מדוע לא שילם לו על שלושת ימי עבודתו בפועל. על כך השיב כי:

"הוא לא עבד. הבן לא עבד, אתה מצחיק, איך אני אשלם לבן אדם שלא עבד? הוא עבד בסה"כ שלושה ימים.... הבטחתי לו 6,000 ₪ רק אם הוא יעבוד".

(שם, עמ' 42 ש' 15 ואילך).

תשובתו זו אינה מניחה את הדעת מדוע לא שילם לאחיו על שלושת ימי העבודה באם שכרו על פי ההסכם לא היה תלוי בהצלחה, ואם כל כך רצה לעזור לו, לדבריו.

1. הבטחתו של העד אליהו לשלם לאחיו 6,000 ₪ בחודש תמוהה אף יותר לאור העובדה שמר אליהו עצמו לא הרוויח סכום זה. במועד עדותו הציג מר אליהו את פנקס החשבוניות האחרון של העסק בו החשבונית הראשונה הוצאה בתאריך 13.11.08 והאחרונה הייתה כחודש וחצי לאחר התאונה בשנת 2012. מעיון בפנקס עלה כי במשך 3.5 שנים הוצאו 15 חשבוניות בלבד בסדר גודל של 2,000 ₪ כל אחת. 
2. מר אליהו נשאל כיצד התחייב  לשלם 6,000 ₪ לחודש אם הוא עצמו השתכר 10,000 ₪ במשך שנה שלמה, העד השיב בעמ' 43 לפרו' מול ש' 3 כדלקמן:

"פשוט מאוד אם בעסק הזה עובדים כמו שצריך אז מרוויחים הרבה".

ומול שורה 17 באותו עמוד:

"ראיתי שהוא באמת בעל מרץ, הוא כבר הביא עסקאות מהמחשב. הרי יש פרסומים במחשב, אז ראיתי באמת שהוא הלך וראיתי שהוא מסוגל להביא ברכה למשרד".

1. עיננו הרואות, כי כל הסכם העבודה עליו לכאורה חתם התובע עם אחיו הינו הסכם תמוה שאיננו משקף את המקובל בענף התיווך. הגם שמר אליהו אדם מבוגר, והטעם להסכמתו לחתום על ההסכם נבע משני מניעים לטענתו, האחד – לסייע לאחיו התובע, והשני – לנסות לשרוד בענף ולא לסגור העסק. שני טעמים אלה אינם מניחים את דעתי. בפועל, העיד מר אליהו כי לא שילם לתובע גם עבור חלקיות עבודתו עד לתאונה, וכן אין זה סביר כי מר אליהו יתחייב לתשלום קבוע של 6,000 ₪ בחודש למשך חצי שנה, כאשר חשבוניות שהציג מלמדות שהרוויח כ-10,000 ₪ בשנה שלמה. טעם שני – אין זה סביר בעיניי כי מר אליהו לא מצא כל אלטרנטיבה לאחיו. מר אליהו העיד כי לא מצא כל מתווך אחר שיסכים לעבוד עמו, ולפיכך סגר את העסק בשנת 2013. מר אליהו הציע לאחיו תנאים מופלגים שלא מקובלים בענף וטובים לאין ערוך מהמקובל, לא הובא כל הסבר המניח דעתי, מדוע אם כן לא נמצא כל מתווך אחר שיחליף את התובע.

כל הנסיבות דלעיל, מובילות אותי למסקנה כי יש מקום לתהות על אמינות הסכם העבודה שנערך עם "תיווך אייזנברג" 4 ימים לפני התאונה, תוך הסתרת העובדה עד לשלב מתקדם במשפט כי משרד התיווך בבעלות אחי התובע. אינני יכולה להסתמך על הסכם זה בבואי לחשב את בסיס השכר והפסדי שכר לעבר ועתיד.

1. על אף הסתירות שעלו מעדותו של התובע ,הרי בבואי לחשב הפסד שכר עבר יש לקחת בחשבון מחד גיסא כי מדובר בתובע שסיים קורס תיווך והוסמך לעסוק בכך, ובעקבות התאונה שהה באי כושר מלא וחלקי כחצי שנה. מאידך גיסא לא הוכח בסיס השכר לו טען התובע בפרט לאור הספקות שעלו מההסכם עליו חתם עם אחיו ושאלת מהימנות ההסכם כאמור לעיל.
2. זאת ועוד, לאחר תקופת אי הכושר ועד היום לא הוכיח התובע כי עשה ניסיון כלשהו לחזור למעגל העבודה לא בתיווך ולא עבודה אחרת כלשהי. התובע לא הבהיר בעדותו מה מונע ממנו מלשוב למעגל עבודה כלשהי, גם עבודה פשוטה בישיבה. הרושם שהתקבל מעדותו של התובע הוא כי תחלואיו הנוספים שאינם קשורים לתאונה מעיבים על תפקודו, והתובע מנסה להאדיר את נזקיו, ולהפוך רווח שאיננו שייך בהכרח לנכותו מהתאונה. התובע לא הצליח להוכיח בשום צורה ודרך כי היה במעגל העבודה מאז חזרתו לארץ בשנת 2000 ועד היום. זה המקום לפסוק סכום גלובלי לעבר עבור 5 שנים שחלפו מאז התאונה ועד היום, בהנחה שנכותו גרעה מיכולתו לעבוד עבודות מזדמנות, סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪.

הפסד שכר עתיד פנסיה וזכויות סוציאליות

1. לטענת התובע, יש לחשב את הפסדי השכר על בסיס שכר של 6,000 ₪ לחודש כפול 29% כפול 75.6813 מקדם עד גיל 67, ובסך הכל על פי חישוב אריתמטי מלא הוא זכאי לסך של 132,053 ₪ בגין הפסד שכר לעתיד. לגבי הפסד פנסיה טען התובע, כי הוא היה אמור לבטח עצמו בביטוח פנסיוני בעלות מסוימת ומנגד היא הייתה מזכה אותו בזיכוי מס לכן מוצע סכום גלובאלי לפי 12% מהפסד שכר לעתיד סך של 15,000 ₪.
2. מנגד טענה הנתבעת, כי אין זה סביר שהתובע שלא עבד כ-20 שנה יחזור דווקא בגילו המתקדם כשנותרו לו עוד שנים בודדות עד הפרישה כ-4 שנים למעגל העבודה וישתכר למחייתו דבר שלא נעשה על ידו קודם לכן במשך כל אותם שנים. התובע לא הוכיח כל פוטנציאל השתכרות קודם לתאונה ואין לחשב הפסד שכר לעבר ועתיד. בנוסף הוכח שנכויותיו בעקבות התאונה אינן תפקודיות ואינן משפיעות על כושר השתכרותו, לו היה התובע באמת מעוניין לעסוק בתיווך הוא יכול היה לחזור לעבוד אלא שהוא אינו עובד בגלל תחלואיו ללא קשר לתאונה.
3. בבואי לפסוק לתובע הפסד השתכרות לעתיד, יש לקחת בחשבון מחד גיסא שהתובע לא הוכיח פוטנציאל השתכרות והתגלו סתירות רבות בגרסתו ומהימנותו מוטלת בספק, ומאידך גיסא התובע סיים קורס תיווך וקיבל רישיון תיווך בסמוך למועד התאונה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין זה המקרה בו על בית משפט לערוך חישוב אריתמטי מלא על פי נכותו התפקודית כפי שקבעתי לעיל, אלא יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובאלי בגין הפסד שכר, פנסיה ותנאים סוציאליים בסך של 40,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ועתיד

1. לטענת התובע, הוא אושפז למשך 5 ימים ונותח והיה שרוי באי כושר מלא למשך 4 חודשים בהתאם לקביעת ד"ר אורן ולאחר מכן חודשיים נוספים 60% נכות לפי קביעת ד"ר אורן ופרופ' וייזר. נכותו הצריכה עזרת צד ג' מעבר למצופה מבני משפחה ולכן בתקופת אי הכושר המלא והחלקי מבקש התובע לפסוק לו 30,000 ₪. ליתרת העבר עשה התובע חישוב לפי 15 שעות שבועיות כפול 40 ₪ לשעה במשך 20 חודשים, היינו סך של 51,600 ₪. התובע עוד טוען, כי יזדקק לעזרה בעתיד לאור הפגיעה בכתף ונכותו הנפשית לפי 15 שעות שבועיות כפול 40 לשעה עד תום תוחלת חיים בגיל 82 (מקדם 193.0891) סך של 498,169 מעוגל לסכום של 500,000 ₪ לעתיד.
2. לטענת הנתבעת, התובע הביא לעדות את הגב' ALMA FERRERAS אשר נטען מפיה כי היא עזרה לתובע בעבודות משק הבית בהיותה בת זוגו משנת 2008. בחקירתו הנגדית העיד תובע כי דרכם נפרדו כשנה לפני התאונה והעדה אישרה זאת בעדותה (עמ' 69 לפרו' ש' 29-26). עובדות אלו לא צוינו בתצהירים. זאת ועוד, הגב' פררס העידה בחקירה נגדית באופן מפתיע כי היא חזרה לאחר התאונה להתגורר עם התובע כדי לעזור לו, אלא שגם עובדה זו לא צוינה בתצהיר. לטענת הנתבעת, התובע מאדיר נזקיו בנושא עזרת הזולת, והעדה מטעמו לא הובאה אלא לסייע בידו בהאדרה זו.
3. שמעתי את התובע והעדה נחקרים ומעידים. בתצהירו טען התובע, כי הוא נזקק לעזרה בביצוע מגוון פעולות בחיי היום יום, כגון קימה מהמיטה, עריכת קניות, ביצוע מטלות משק הבית וכיו"ב ולכן נזקק לעזרת בני משפחתו ובת זוגו, הגב' פררס. עול מטלות הבית נפל על כתפיה. גם הגב' פררס טענה בתצהירה כי היא בת זוגו משנת 2008 ועובר לתאונה נהג התובע לסייע לה במשק הבית ובאחזקות וכיום הוא לא יכול לעזור ונזקק לעזרה בעצמו. לכאורה מתצהירי השנים נצא למדים כי הם חיו יחד לפני התאונה וכשנה לאחריה.

ואולם מעדותה של הגב' פררס, עלתה תמונה שונה לפיה היא עזבה את התובע לפני התאונה בתחילת 2011 ועברה למקום אחר, ואף הוסיפה כי לתובע היו בעיות כלכליות, הם רבו כל הזמן ולכן החליטה לעזוב אותו (פרו' מיום 21.2.16 ש' 25 ואילך).

1. עוד העידה, כי לאחר התאונה התובע התקשר אליה ומאחר שבאותה תקופה היא לא מצאה עבודה עם לינה היא עברה לגור איתו במשך 8 חודשים ועזרה לו כי הוא לא יכול היה לזוז והוא מצדו נתן לה כסף. העדה הסבירה כי הוא לא נתן לה משכורת אלא נתן לה כסף בנדיבות ועזר לה, כיוון שהיא עזרה לו מרצונה החופשי והוא ידע שהיא לא עובדת. ב-2012 העדה החלה לעבוד ברעננה שם היא עובדת וגרה (שם, עמ' 70 ש' 31 ואילך). על אף שדברים אלו לא אוזכרו בתצהירה, הרי שעדותה הייתה מהימנה עליי, לא התרשמתי כי יש לה אינטרס כלשהו בתוצאות ההליך והיא לא ניסתה להאדיר את נזקיו של התובע אלא תיארה את הדברים כפשוטם.
2. כאמור, בעקבות התאונה התובע אושפז ונותח בגלל שבר בכתף ימין ומאוחר יותר אובחן שבר בקרסול שמאל שגובס וטופל באופן שמרני. לפיכך וכפי שעלה גם מעדותה של הגב' פררס אני סבורה שהתובע נזקק לעזרה מוגברת בסמוך לאחר התאונה ולתקופה של כחצי שנה בה שהה באי כושר מלא וחלקי כפי שקבע ד"ר אורן.
3. בתקופה שלאחר מכן הוכח בפניי כי הפגיעה בכתף ובקרסול לא הייתה תפקודית כפי שעלה מחקירתו של ד"ר אורן וזאת בניגוד לתמונה אותה ניסה התובע לצייר, לכן ככל שהתובע נזקק לעזרה, ספק אם עזרה זו חרגה מעבר למקובל בעקבות התאונה.
4. לתובע נותרו 18 שנים לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפיכך, במכלול השיקולים ולאור נכותו הזמנית והצמיתה, עדותה של הגב' פררס והחשש שמא יחמיר מצבו הרפואי בעתיד והוא יאלץ לעבור ניתוח נוסף כפי שציין ד"ר אורן, ומנגד העובדה שלא נלקחה עזרה בשכר וניסיונו של התובע להאדיר נזקיו בתצהירו לעומת גרסתו וגרסת העדה מטעמו בדיון בעניין הצורך בעזרה והסתירות שעלו מהעדויות, אני פוסקת סכום גלובאלי לעבר ועתיד בגין רכיב נזק זה בסך של 30,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד

1. לטענת התובע בעקבות התאונה נדרש להוצאות רבות כגון השתתפות בטיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, בדיקות, תרופות, אביזרים אורתופדיים (חגורת גב, חבישות אלסטיות, מקל), נסיעות חניות וכיו"ב בגינן יש לפצותו בסך 20,000 ₪.
2. עוד טען התובע, כי יש לפצותו בגין טיפול אנטי דיכאוני כמפורט בחוו"ד פרופ' וייזר שעשוי לשפר את מצבו וכן עלות תרופות פסיכיאטריות בסך של 50 ₪ לחודש וזאת בנוסף לתרופות אחרות אותן הוא נוטל בעקבות מצבו ולכן יש לפצותו בסך של 20,000 ₪.
3. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע צירף שורה ארוכה של קבלות חלקן כפולות ולא ברור למה הן נועדו ועיקרן עבור תרופה אותה צרך התובע לפני התאונה וללא קשר אליה וביקורים בקופ"ח מכבי שלא קשורים לתאונה. גם הנסיעה במוניות הן מתקופה מאוד מאוחרת לתאונה משנת 2013 ואין סיבה לפצות את התובע בגין ניידות שעה שהוא לא נפגע בתאונה בגפיו התחתונות. לחלופין מוצע לפצות את התובע בסכום גלובאלי של 5,000 ₪ לעבר ועתיד.
4. מבדיקת הראיות עולה, כי התובע צירף אסמכתאות על טיפולים אותם ביצע וקבלות שנשתמרו בידיו בסך של כ-4,000 ₪ והיו מספר רב של חשבוניות כפולות וכן חשבוניות בגין נסיעה במוניות אשר את חלקן הגדול לא ניתן לקרוא וחלקן משנת 2013 כשנתיים לאחר התאונה.
5. בהקשר זה ראוי לציין, כי מלבד העובדה שהתובע צירף לתצהיר עדות ראשית מטעמו קבלות כפולות בראש נזק זה וקבלות שאין ביניהן לבין התאונה כל קשר, הרי שגם חלק מהאביזרים להם נזקק התובע (חבישה לידיים, מקל וכיוצ"ב) אינם תולדה של התאונה אלא של מצבו הרפואי עובר לתאונה ויש לראות בכך ניסיון להאדיר את נזקו של התובע בראש נזק זה.
6. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבעקבות התאונה נזקק התובע לטיפולים רפואיים לרבות משככי כאבים ותרופות ואף הומלץ לו על ידי מומחה בימ"ש פרופ' וייזר לבצע טיפולים אנטי דיכאוניים שיביאו לשיפור מצבו.
7. כמו כן, התובע נפגע בגפה התחתונה ונגרם לו שבר בקרסול בעקבות התאונה, זאת בניגוד לטענת הנתבעת לפיה התובע לא נפגע בגפיו התחתונות. היינו, גם אם לא נקבע לתובע נכות בגין השבר בקרסול אזי לפחות בתקופה הראשונה לאחר התאונה הוא נזקק לניידות מוגברת. הלכה פסוקה כי מקום שקשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק, די לתובע להביא אותם נתונים אשר יאפשרו לביהמ"ש להפעיל שיקול דעתו באשר לאומדן ולהשלמת החסר. (ראה לעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פד"י ל"ה (2) 809,800).בלפיכך, אני פוסקת סכום גלובאלי של 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. לטענת התובע, יש לפסוק לו בגין 29% נכות ו-5 ימי אשפוז פיצוי בסך של 39,036 ₪ והנתבעת הסכימה לפיצוי זה. על פי המשערכת נכון למועד מתן פסק הדין, הפיצוי בגין 29% נכות צמיתה רפואית, ו-5 ימי אשפוז וניכוי גיל הינו 38,914 ₪.

סוף דבר:

הנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן:

1. הפסד שכר עבר - 30,000 ₪
2. הפסד השתכרות עתיד פנסיה ותנאים סוציאליים - 40,000 ₪
3. עזרת צד ג' עבר ועתיד - 30,000 ₪
4. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪
5. כאב וסבל - 38,914 ₪

______________________________________________________

סה"כ 148,914 ₪

סכום הפיצוי הינו 148,914 ₪. לסכום זה יש להוסיף את החזר האגרה, ושכ"ט עו"ד כחוק.

הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מהיום, ולאחר מכן יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

קלדנית: שרה נחמני