1. התובעת, ריני צר'י בע"מ, הגישה שני שיקים לביצוע בתיק הוצל"פ מס' 01-847443-05-0: (1) שיק מס' 0900858 ע"ס 421,204 ₪ ז"פ 21/6/05; ו- (2) שיק מספר 0900859 ע"ס 250,000 ₪ ז"פ 21/6/05 (להלן: "השיקים").

1. הנתבעים עסקו בגידול תוצרת חקלאית באזור רפיח ברצועת עזה. במשך כמה שנים קיבלו הנתבעים מקדמות מהתובעת לצורך הגידולים ומסרו לה את התוצרת לשיווק בחו"ל.

1. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השיקים בצירוף תצהיר של נתבע 1, ג'מאל סעיד קישטה (להלן: "הנתבע"). התיק עבר מלשכת ההוצל"פ לבית משפט זה ונפתח תיק בש"א מס' 167304/06.
2. ביום 13/8/07 נינתה החלטה בהתנגדות שבה נקבע, בין היתר, כי בכפוף להפקדת 250,000 ₪ בקופת בית המשפט תינתן לנתבעים רשות להתגונן. משלא הופקד הסכום ניתן ביום 22/10/07 פסק דין נגד הנתבעים. הוגש ערעור על פסק הדין, וביום 17/7/12 ניתן פסק דין בערעור (בע"א 2352-08) שבו בוטל פסק הדין מיום 22/10/07 תוך קבלת ההתנגדות. התיק בוער וביום 9/7/12 הוגשה בקשה לשחזורו.
   

טענות הנתבעים

1. משניתנה לנתבעים רשות להתגונן, תצהירו של הנתבע שצורף לכתב ההתנגדות משמש כתב הגנה בתיק. להלן טענות הנתבעים בכתב הגנתם:
   
   1. השיקים ניתנו כביטחון לעסקת מימון שנמשכה כמה שנים. הנתבע קיבל סכומי כסף שהשקיע בפיתוח חקלאי ואת התוצרת שיווק באמצעות המבקשת שנהגה לקזז את החוב. אישור משרד החקלאות בגין העסקים שנעשו (בערבית) שלפיו למעשה התובעת קיבלה את כל כספה בחזרה צורף כנספח לתצהיר.
   2. עד היום לא קיבל הנתבע דוחות כספים של התובעת בגין הוצאות והכנסות של הצדדים. בישיבה שהתקיימה ביום 30/5/06 במחסום ארז התחייבו התובעת ומי מטעמה להעביר את המסמכים לידי הנתבעים ובא כוחם כדי לברר את החשבונות בין הצדדים, אולם המסמכים לא הועברו לידי הנתבעים כפי שסוכם.
      
   3. הנתבעים יעלו טענות רבות בעניין ההתחשבנות בינם לבין התובעת לאחר שיקבלו לידיהם את המסמכים מהתובעת.
      
   4. השיקים ניתנו להבטחת הוצאות ייצור, ולפי מיטב ידיעתו של הנתבע, כספים אלה הוחזרו מזמן באמצעות סחורות ששלחה התובעת לייצוא.
      
   5. התובעת רשמה חברה ישראלית בשם אלאמינה בע"מ שזהה לשמה של נתבעת 2. קיים חשש מבוסס כי בתרגילי רמיה ועוקץ, גבתה התובעת באמצעות החברה הנ"ל סכומים גבוהים במידה ניכרת מאלה שמגיעים לה, אם בכלל, מהנתבעים, והנתבע פנה לרשויות ולמשטרה כדי לחקור זאת.
      
   6. קיים צורך דחוף ומידי להגיש נגד התובעת תביעה למתן חשבונות כדי לבדוק את הכספים שגבתה בשם הנתבעים.
      
2. ניתנה החלטה בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, והיות שמדובר בתביעה שטרית, הנתבעים התבקשו להגיש את תצהיריהם תחילה. הנתבע ערך תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים שבו הועלו טענות נוספות וביניהן הטענות שלהלן:
   
   1. בשנת 2000 מסרו הנתבעים לתובעת שיקים פתוחים, וביניהם השיקים הנדונים בתביעה זו.

• 1. הנתבעים מכרו סחורה למתחרים של התובעת, ובתגובה לכך מילאה התובעת את השיקים בחוסר תום לב.
     
  2. הנתבעים לא קיבלו חומר ומסמכים שביקשו לצורך ביסוס החוב.
     
  3. כל החומר שהיה בידי מנהל החשבונות של הנתבעים הושמד בתקיפת חיל אויר בעזה. על כן נמנע מהנתבע לספק לבית המשפט תחשיב חשבונאי מפורט המאשר כי סיפק לתובעת סחורה בהיקף העולה על המקדמה שהועברה לו, ושהתובעת היא שנותרה חייבת לו כספים.
  4. בידי הנתבעים מסמך רשמי של משרד החקלאות העזתי, נספח ב' לתצהיר הנתבע, המבסס אספקת סחורה מעבר לסכום המקדמה.
     
  5. התובעת הקימה חברה ששמה דומה לשמה של נתבעת 2 והתמורה בגין הסחורה הועברה אליה במקום לנתבעת 2 שהייתה אמורה לקבל את הכספים. הנתבעים הגישו למשטרה תלונה על כך.
     
  6. רק בשנת 2014 קיבלו הנתבעים מסמכים שביקשו בשנת 2006.
     
  7. השיקים ניתנו להבטחת הוצאות ייצור, וכספים אלה הוחזרו מזמן באמצעות סחורות שסופקו לתובעת ונשלחו לייצוא בהולנד.

טענות התובעת

1. להלן עיקרי טענותיו של מנהל התובעת, מר יונתן רותם, בתצהיר עדותו הראשית:
   
   1. לפני עונות הגידולים העבירה התובעת לנתבעים כספים כמקדמה לתשומות חקלאיות לכיסוי הוצאות בגין חיטוי הקרקע, דישון, שתילים, חיפויים ומערכי השקיה.
   2. לאחר תום עונת הגידולים והקטיף היה על הנתבעים להעביר את כל התוצרת שלהם לשיווק בלעדי של התובעת בחו"ל.
      
   3. כנגד התוצרת שנשלחה לחו"ל היו הנתבעים זכאים לסכום מסוים עבור כל קרטון עגבניות, וזאת לאחר ניכוי משקל הסחורה הפגומה והאריזה. חלק מסכום זה היה מיועד לכסות את המקדמה שקיבלו הנתבעים מהתובעת.
      
   4. במהלך השנים ועד אמצע שנת 2004, לא הצליחה כמות התוצרת התקינה שהעבירו הנתבעים לכסות את סכומי המקדמות שקיבלו, ונוצר מצב שבו היה לנתבעים חוב לתובעת. לאחר תום עונת הגידולים 2004-2003 נערך דיון בין הנתבעים לתובעת. בתום הדיון הוסכם כי גובה החוב של הנתבעים לתובעת נכון ליום 5/8/04 עומד על סך 421,204 ₪ והנתבעים אישרו זאת בכתב התחייבות ובאישור בכתב. הנתבע תיקן בכתב ידו תיקונים לגבי סכום החוב והיה בקיא בגובה החוב שלו ושל הנתבעות לתובעת. כבטחון לסכום החוב נמסר לתובעת שיק של הנתבע בחתימת ידו שהוא אחד השיקים נושא תביעה זו.
   5. הנתבעים שנתקלו בבעיות גם מול גורמים אחרים ביקשו לקבל הלוואות מהתובעת, וזו הסכימה להלוות להם כספים בדרך של תשלום מקדמות שיוחזרו מתוך תמורת תוצרת הגידולים, תוך מתן זכות בלעדית וראשונה לתובעת למכור את כל התוצרת של הנתבעים. על רקע זאת חתמו הצדדים על זיכרון דברים מיום 11/8/04. לאחר החתימה על האישורים ועל זיכרון הדברים הנ"ל העבירה התובעת כספים לנתבעים לקראת עונת הגידולים הבאה. בוצעו חמש העברות כספיות לנתבעים, על סך 50,000 ₪ כל אחת, בימים 12/8/04, 18/8/04, 7/9/04, 12/10/04 ו- 2/11/04. כמו-כן הועבר ביום 18/11/04 סך נוסף של 50,000 ₪ כנגד סחורת תותים, אך הם הגיעו כמחית ולא הייתה אפשרות לשווקם לחו"ל. נוסף על כך סופקו לנתבעים חומרים וזרעים בסכום כולל של 157,260 כמפורט בהרחבה בסע' 17.7 לתצהיר, ובסה"כ קיבלו הנתבעים מהתובעת סכום מצטבר של 457,260 ₪. כנגד ההעברות הבנקאיות והמקדמות שהתובעת עמדה להעביר לנתבעים, מסר הנתבע לתובעת שיק ביטחון נוסף על סך 250,000 ₪ (נספח ה' לתצהיר).
      
   6. ביום 21/11/04 אישר הנתבע פעם נוספת בהסכמי הלוואה בכתב כי אכן נטלו הלוואות בסכומים של 421,204 ₪ ו- 250,000 ₪ כעולה מנספחים ו' ו-ז' לתצהיר.
   7. כך עמד סך חובם של הנתבעים לתובעת טרום עונת הגידולים 2005-2004 ובגין ראשיתה של אותה עונה על סך של 878,464 ₪ בערכי קרן, כמפורט בתצהיר.
   8. הנתבע כנראה הבין כי משתלם יותר להפר את זיכרון הדברים ולמכור את מרבית הגידולים של הנתבעים למשווקים אחרים מאשר לשלם את חובם לתובעת. נוסף על כך, העגבניות שהעבירו הנתבעים לתובעת במהלך עונת 2005-2004 היו באיכות ירודה יותר, וההפחתות הגיעו בסוף העונה לסך של 260,756 ₪. במהלך העונה קיבלו הנתבעים לכיסם 378,872 ₪ עבור תוצרת ששיווקו באמצעות התובעת וכן זוכו בגין תוצרת זו בסך נוסף של 251,824 ₪ שקוזז מחובם. לפיכך, לאחר הזיכוי עמד חובם של הנתבעים לתובעת על סך של 887,396 ₪.
   9. התובעת שידעה כי לא תוכל להיפרע כמלוא גובה חובה, הפקידה את השיקים לביטחון רק כגובה הסכומים הקשיחים שבגינם קיימות התחייבויות בכתב בחתימתו של הנתבע: 421,204 ₪ ו- 250,000 ₪ הנ"ל. סכומי השיקים מולאו בדיוק בסכומי החוב וההלוואות שהנתבע עצמו אישר בחתימתו שקיבל, וזאת בנוכחותו של הנתבע ובהסכמתו. התובעת מילאה בהמשך רק את התאריך על השיקים שמסר הנתבע.
      
   10. לעניין טענות הקיזוז של הנתבעים, כל טענה הנוגעת לתקופה שלפני ה- 21/11/04 איננה רלוונטית, שכן הנתבעים אישרו בכתב את מלוא גובה החוב.
       
   11. הנייר שצורף לתצהירו של הנתבע המתיימר להיות של אישור משרד החקלאות הפלסטיני משנת 2006 מוכחש, אין בינו לבין המציאות מאומה והתובעת מתנגדת להגשתו. לכאורה עולה ממנו כי שווקו לתובעת כמויות מסוימות של סחורה בשנת 2005, אולם הנתבעים לא המציאו אסמכתאות כלשהן כדי לבסס זאת. ידוע כי הנתבעים שיווקו לגורמים אחרים (שלום בן עטיה, עופר לוין וחברת אגרילוב) מסוף שנת 2004 ובראשית 2005 כעולה מפרוטוקול דיון בבית המשפט שצורף כנספח י' לתצהירו של רותם. הנתבעים אף הדביקו מדבקות אחרות מעל המדבקות של התובעת לצורך מכירת הסחורה למשווק אחר.
       
   12. התובעת הקימה את חברת אל אמינה בע"מ (הישראלית) לבקשת הנתבע שרצה לבצע באמצעותה פעילות של ייצוא פרחים, אך לא הייתה פעילות בחברה. צורפו לתצהיר מסמכים המעידים על הכנסות החברה במהלך השנים 2005-2003, וגם לאחר 2005 לא הייתה בה פעילות. לכן, התובעת פירקה את החברה הנ"ל מרצון.
       
   13. הנתבעים הפרו את הזכות הבלעדית של התובעת לשיווק התוצרת שלהם ומכרו לאחרים בניגוד להסכם. בעקבות זאת נקטה התובעת בהליכים נגד צדדי ג' ששיווקו את התוצרת של הנתבעים ומשהודיעו כי יפסיקו לשווק את התוצרת של הנתבעים לאחר סוף העונה, התובענה נגדם נמחקה. גם לאחר מכן לא חדלו הנתבעים להפר את ההסכמות עם התובעת ונמנעו מלשווק את תוצרתם באמצעות התובעת.
       
   14. לאור התנהלותם של הנתבעים, חובותיהם שלא נפרעו והפרותיהם הרבות של ההסכם עם התובעת הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

תצהירים נוספים, הוכחות וסיכומים

1. בתו של מר רותם, גב' שרון עפרוני, הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעה שברובו חזרה על טענות אביה הנ"ל.
   
2. בשלב מאוחר יותר הוגש תצהיר של מר אבנר שיר מטעם הנתבעים. כמו-כן הוזמן לעדות מר חנן אורן שהכין חוות דעת עבור הנתבעים.
   
3. התקיימו שני דיוני הוכחות שבהם נחקרו הנתבע, מר אבנר שיר, מר חנן אורן, גב' שרון רותם עפרוני ומר יונתן רותם. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב.
   

דיון

הימנעותם של הנתבעים מהבאת ראיות

1. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים בכתב ההגנה היא כי השיקים שהוגשו לביצוע ניתנו להבטחת הוצאות ייצור, ולמיטב ידיעתו של הנתבע, כספים אלה הוחזרו מזמן באמצעות סחורות שקיבלה התובעת מהנתבעים ושלחה לייצוא. לתמיכה בטענה זו הפנו הנתבעים לנספח ב' לתצהירו של הנתבע שהוא לטענתם אישור רשמי של משרד החקלאות העזתי לכך שהנתבעים סיפקו לתובעת סחורה בשווי העולה על סכום המקדמה.
2. נספח ב' הנ"ל הוא מסמך שכתוב בשפה הערבית אשר לא הוגש באמצעות עורכו ולא הוכח שמדובר במסמך רשמי. די בכך כדי לקבוע כי אין לייחס כל משקל למסמך זה. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבע הצהיר שנאלץ לשחד גורמים רבים בעזה כדי לקיים קשרי מסחר עם התובעת, ולכן גם לו היו הנתבעים מבססים כי נספח ב' הוא מסמך רשמי, נראה שלא היה מקום לייחס לו משקל רב בשל החשש שנערך לצרכי התביעה שבפנינו.
3. מעבר לכך, מעדויות שבפני, לרבות עדותו של הנתבע, עלה כי הנתבעים היו יכולים לקבל אישורים מגורמים אחרים בישראל כדי לבסס את טענותיהם, אך לא פנו אליהם לצורך קבלת אישורים וגם לא הזמינו גורמים ישראלים או אחרים לעדות כדי לבסס את טענותיהם בקשר לכמות הסחורה שסופקה לטענתם ושהיה בכך כדי לאזן את חובם לתובעת. לפיכך, אין אלא לקבוע כי אילו היו מוצגות ראיות אלה, הן היו פועלות לרעת הנתבעים. ראו לעניין זה עדותו של הנתבע בקשר לנספח ב' הנ"ל, שממנה עולה כי הייתה אפשרות להזמין עדים נוספים כדי לבסס את האמור באישור (עמ' 73 ש' 11-7):

"אם אתה טוען שהמסמך הזה לא תקין... ומזויף... אתה טוען שהוא לא בסדר, המכתב, יש פה משרדים, משרד החקלאות הישראלי, יש אחד, מעזה, בשם, אורמה דרין, יושב בארז, יש לו משרד, והמקביל שלו, הבחור הזה, שנתן את המכתב הזה, שיבקש ממנו את המכתב הזה, רסמי או מזויף".

1. מדובר בתביעה שטרית ולכן הנתבעים הם שנשאו בנטל לביסוס טענות הגנתם. לצורך כך, אין די בטענה כללית של הנתבע כי "לפי מיטב ידיעתו" שווי הסחורה שסופקה לתובעת עלה על שווי המקדמות שקיבלו הנתבעים ללא כל פירוט ואסמכתאות, למעט מסמך בשפה הערבית שלא הוגש באמצעות עורכו ושלא הוכח כי נערך בידי גורם רשמי כלשהו. היה על הנתבעים לבסס באמצעות ראיות קבילות ומהימנות מטעמם מה שווי הסחורות שסופקו.
   

ראיות שהציגה התובעת לביסוס החוב נכון לסוף עונת 2004-2003

1. התובעת הציגה ראיות המבססות העברות כספים לנתבעים, אישור בכתב של הנתבעים מיום 5/8/04 שאף בוצעו בו תיקונים בסכומים שונים לבקשת הנתבע בקשר לחוב בסך של 421,204 ₪ - נספח א' לתצהירו של רותם; זיכרון דברים מיום 11/8/04 לגבי חוב בסכום נוסף של 250,000 ₪ - נספח ג' לתצהיר; הסכמי הלוואה בחתימת הנתבע מיום 21/11/04 שבהם אישר הנתבע פעם נוספת בכתב כי אכן נטל הלוואות בסך של 421,204 ₪ ו- 250,000 ₪ - נספחים ו' ו-ז' לתצהיר; ושיקים בסכומים מאושרים אלו שהוגשו לביצוע בתיק ההוצל"פ.
2. הנתבעים חתמו על זיכרון הדברים מיום 11/8/04 הנ"ל שבו נקבע במפורש מחיר קבוע מראש של 3 ₪ לקילו והוסכם כי מחצית הסכום (1.5 ₪) תועבר לכיסוי חובם של הנתבעים לתובעת. מיד לאחר החתימה על אישור החוב מיום 5/8/04 ועל זיכרון הדברים הועברו לנתבעים חמישה שיקים בסך כולל של 250,000 ₪ והנתבעים מסרו לתובעת את שיק ביטחון על סך 250,000 ₪ – אחד משני השיקים שהוגשו לביצוע הנדונים בתביעה זו.
3. הנתבעים הלינו על כך שהתובעת לא המציאה להם מסמכים כגון כרטסת הנה"ח ודו"ח כספי לעונה של 2004-2003, אך חזקה על הנתבעים שלא היו חותמים על זיכרון הדברים, על הסכמי ההלוואה ועל אישורי החוב אם לא היה להם כל חוב כלפי התובעת.
4. יתרה מזאת, מעדותו של הנתבע עלה כי כל המסמכים הרלוונטיים היו בידי הנתבעים עד להפצצה הנטענת של משרדם בעזה בשנת 2007. לפיכך, והיות שהאישורים וההסכמים הנ"ל נחתמו זמן רב קודם לכן, אין אלא לקבוע כי הנתבעים חתמו עליהם תוך הסתמכות על הנתונים במסמכים שהיו ברשותם באותה עת. ראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע (בעמ' 25 ש' 15 לפרוטוקול) שממנה עולה כי בכל עונה הייתה התחשבנות בין הצדדים לגבי העונה הקודמת, כך שבתחילת עונת 2005-2004 ידע הנתבע מה מצב החשבון של הנתבעים לעונה של 2004-2003:

"ש. תאמר לי. לפני עונת 2005-2004, אתה אומר, עד אותו רגע, הכל היה בסדר.

ת. שנתיים ראשונות היה בסדר.

...

ש. אז עכשיו, באותו רגע, הולכת להתחיל עונה.

ת. כן.

ש. ורותם אומר לך, קודם כל, בוא ניישר קו על השנה שהייתה.

ת. אנחנו כל הזמן יישרנו קו והתחלנו מחדש. כל הזמן".

1. אין חולק כי הנתבעים חתמו בזמן אמיתי על אישורי חוב, זיכרון דברים והסכמי הלוואה, ובאותה עת לטענתם היו בידיהם כל המסמכים והאישורים הרלוונטיים. לפיכך, היה על הנתבעים לבסס באמצעות ראיות כי הם אינם חייבים בתשלום הסכומים והחובות שאישרו בכתב.
2. הנתבעים התייחסו בקיצור נמרץ בסע' 49-46 לסיכומיהם הראשיים להסכמים ולאישורים הנ"ל המבססים חובות בגובה סכומי השיקים. טענתם המרכזית בעניין נסיבות החתימה על המסמכים היא שגב' שרון עפרוני לא הייתה נוכחת במעמד החתימה על זיכרון הדברים, ואף העידה כי איננה זוכרת אם הייתה נוכחת בעת החתימה. ואולם, אין בכך כדי לשלול את תוקפם של ההסכמים הנ"ל, ולא הועלו טענות נוספות כלשהן לגבי תוקפם של ההסכמים.
3. בסע' 90 לסיכומי הנתבעים נטען כי הנתבע חתם על הסכמי ההלוואה, אך בא כוחו, עו"ד אשלגי, הוסיף חותמת של הנתבעת שהייתה אצלו. עוד נטען כי לא הוסבר לנתבע על מה הוא חותם על אף שהוא לא יודע לקרוא עברית, וזאת תוך התייחסות בין היתר לנספח א' לתצהירו של רותם.
4. נספח א' הנ"ל הוא מסמך שכותרתו "התחייבות ואישור חוב" מיום 5/8/04 שבו אישרו הנתבעים בחתימותיהם הרבות את הסכומים 206,382 ₪ ו- 214,882 ₪, ושורה אחת מעל סכומים אלה, אישרו חוב כולל בסך של 421,204 ₪ שהוא הסכום של אחד משני השיקים שהוגשו לביצוע.
   המסמך קצר ביותר ובו מספרים רבים. הנתבע לא טען כי אינו יודע לזהות מספרים. נהפוך הוא. בסיכומי הנתבעים נטען כי הנתבע אכן יודע לזהותם. יתר על כן, חתימתו של הנתבע מופיעה על מסמך זה ליד שניים משלושת הסכומים הנ"ל, שאחד מהם שונה ונכתב בכתב יד. 9 חתימות של הנתבע מופיעות על מסמך זה ו- 5 מהן נעשו ליד תיקונים שונים. כמו-כן נמחקה שורה שלמה באישור החוב, שבה צוין כי על הנתבעים להחזיר את החוב תוך 9 חודשים. מדובר בתיקון מהותי ואין אלא לקבוע כי נעשה בהסכמת הצדדים, ככל הנראה לאחר ליבון העניין. הנתבע אף חתם ליד תיקון הסכומים באישור אשר הופחתו ביחס לסכומים המקוריים שהיו כתובים קודם לכן.
5. הטענה כי הנתבע לא ידע על מה חתם לא מופיעה בטענות ההגנה שלו ואף לא הועלתה בתצהיר עדותו הראשית, וב"כ התובעת התנגד לכל הרחבת חזית. בסיכומי התובעת נטען בהקשר זה כי הנתבע העיד שהוא מבין עברית, אינו זקוק למתורגמן ואף ניסח מסמכים כמו ת/4 בעברית בכתב ידו. כן נטען כי הנתבע חתם על המסמך לאחר שביקש להפחית את הסכומים והם אכן הופחתו. הנתבע אישר אף הוא בעדותו כי חתם על המסמך כמו שחתם גם על מסמכים אחרים. אמנם הנתבע העיד כי המספרים שלצדם מופיעות חתימותיו לא היו כתובים במסמך באותה עת אלא נוספו וזויפו לאחר מכן, אך התרשמתי כי עדות זו לא הייתה מהימנה. לא הוצג כל הסבר לחתימות הרבות של הנתבע ליד תיקונים ומספרים שלטענתו לא היו כתובים במסמך ואף לא הוצגו ראיות כלשהן המבססות שמדובר בתוספות מאוחרות יותר או בזיוף.

ראיות התובעת לא נסתרו

1. התובעת ביססה את חובות הנתבעים בסכומים שנתבעו באמצעות גובה הסכומים שמולאו בשיקים ואישורי הנתבעים בכתב לגבי סכומי החובות הנ"ל, ומכאן שהנתבעים נשאו בנטל כבד מאוד לבסס כי על אף שאישרו את סכומי החוב, הם אינם חייבים לשלם לתובעת בגינם דבר.

1. הנתבעים מתבססים בסיכומיהם בעיקר על עדויות של הנתבע, אולם התרשמתי כי בעניינים רבים שנשאל עליהם עדותו לא הייתה מהימנה, ואין לייחס לה משקל משמעותי שדי בו כדי לסתור את טענות התובעת הנתמכות במסמכים בכתב. אל מול זאת, התרשמתי כי עדותם של מר רותם וגב' עפרוני הייתה מהימנה יותר, ואף שנכחו בחלק מהחקירות של הנתבע בדיון ההוכחות, לא היה בכך כדי להעיב על מהימנות עדותם. כך למשל, גב' עפרוני העידה כי לא זכרה אם נכחה במעמד חתימת זיכרון הדברים ואף לא זכרה דברים אחרים שאירעו לפני 12 שנה.
2. הנתבעים טענו כי התובעת לא העבירה אליהם את כל המסמכים ואת כל החומר שביקשו. מר יונתן רותם העיד בעניין זה כי העביר את כל המסמכים - "אני העברתי כל דרישה שדרשו ממני, העברתי כל מה שביקשו ממני, אם לא העברתי משהו אפשר היה לפנות אלי או לבית המשפט. הבעיה היא שהוא לא העביר לי כספים". כן עולה מסע' 67 לסיכומי הנתבעים, כי ביום 28/10/14 נאותה התובעת להעביר לו שני קלסרים ובהם למעלה מ- 500 מסמכים ונטען ללא ביסוס באסמכתאות כי עדיין היו מסמכים חסרים שבהעדרם התובעת לא הרימה את הנטל לבסס קיומו של חוב. אינני מקבל טענה זו. לא הוכח כי היו בידי התובעת מסמכים רלוונטיים נוספים שהתבקשה להעביר לנתבעים ולא הועברו להם, וממילא אין לקבל את טענות הנתבעים לגבי מסמכים המתייחסים לתקופה שלפני אוגוסט 2004, שכן כאמור הנתבעים אישרו בכתב את חובותיהם נכון למועד זה על יסוד מסמכים ונתונים שהיו בידיהם.

1. כפי שנקבע לעיל, הנתבעים יכלו לבסס ולו חלק מטענותיהם בעזרת אסמכתאות שיכלו להשיג ואף באמצעות הזמנת עדים נוספים מטעמם. ראו בהקשר זה עדותו של הנתבע כי יש לו ראיות המבססות כמה סחורה של הנתבעים נמכרה בחו"ל ובאיזה מחיר – "יש לי תעודות, יש לי הכל, ב-8 יורו, למכור. מה קרה לך? יש לי הכל, אני אביא הכל לבית המשפט. בית המשפט יוכיח את האמת, יגיד את האמת. מה קרה לך? אתה, אני יודע בדיוק מה קרה" (עמ' 30 ש' 28). ואולם, הנתבעים לא טרחו להגיש מסמכים אלה לתיק ואף לא הציגו ראיות ועדויות אחרות לביסוס טענותיהם בעניין כמות הסחורה התקינה שסופקה לתובעת ושווקה בחו"ל.
2. הנתבעים אף לא הוכיחו בראיות מהימנות שמשרדם אכן הופצץ ולא הגישו ראיות מבוססות ולו תמונה אחת כדי לבסס זאת. יתר על כן, הנתבע העיד כי לפני ההפצצה הנטענת של המשרד בשנת 2007 היו בידיו כל המסמכים הרלוונטיים, ומכאן שבשנת 2006, בעת שהגיש את תצהירו בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השטרות, כל המסמכים היו בידיו אך הוא לא הציג אותם. זאת ועוד, אל מול הטענה כי כל המסמכים הושמדו בשנת 2007, הנתבע העיד בדיון ההוכחות כי יוכל להמציא את המסמכים - "אני יכול להביא אותם עכשיו. זה לא בורח. עד היום נמצאים. הניירות נמצאות. אף אחד לא ביקש ממני להביא אותם" (עמ' 56 ש' 20-19).

הנתבעים הפרו את הסכם השיווק הבלעדי עם התובעת

1. אין חולק כי התובעת נתנה לנתבעים מימון לגידול תוצרתם ובתמורה לכך התחייבו הנתבעים להעביר את כל התוצרת לתובעת בלבד ולקבל תמורתה מחיר קבוע וידוע מראש. מכאן שהנתבעים הפרו את ההסכם עם התובעת הפרה יסודית בכך שמכרו את תוצרתם באמצעות משווקים אחרים. הנתבעים מודים שמכרו את התוצרת לאחרים וטוענים כי הם היו רשאים לעשות זאת משום שלא היה להם חוב כלשהו לתובעת. כמו-כן הוכח שהנתבעים ניסו להסתיר מדבקות של התובעת על גבי המארזים של הסחורה באמצעות הדבקת מדבקות של מתחרים שלהם מכרו הנתבעים את התוצרת במקום לתובעת כפי שנקבע בהסכם.

1. הנתבעים לא הוכיחו כמה תוצרת העבירו לאחרים ומה התמורה שקיבלו בגינה, אף שיכלו להוכיח זאת באמצעות עדויות וראיות אשר לא נטען כי היה לנתבעים קושי בהשגתן. לו היו הנתבעים מבססים כמה מתוך כלל התוצרת שגידלו הועברה לאחרים במקום לתובעת, היה בכך כדי לסייע להם להוכיח כמה סחורה הועברה לתובעת, ולכן אין אלא לקבוע כי הנתבעים נמנעו מהצגת ראיות בעניין זה, כיוון שאלה היו פועלות לרעתם.
2. הנתבעים חתמו על זיכרון הדברים אשר הסדיר מחיר קבוע מראש עבור תוצרתם וקיבלו מקדמות כדי לגדל את התוצרת עבור התובעת שלפי ההסכם הייתה זכאית לשווק אותה בלעדית. בנסיבות אלה, גם אם הנתבעים סברו שמחיר של 3 ₪ לקילו עגבניות אינו הוגן וגם אם סברו שיוכלו לקבל מחיר גבוה יותר ממשווק אחר, הייתה להם התחייבות חוזית ברורה כלפי התובעת למכור לה את הסחורה במחיר שנקבע מראש. ניצול המקדמות והכספים שקיבלו הנתבעים מהתובעת כדי לגדל את תוצרתם חסמה בפניהם את האפשרות למכור את התוצרת של אותה עונה למשווקים אחרים. לו רצו הנתבעים להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, הזמן הנכון לעשות זאת היה לפני קבלת מימון מוקדם עבור גידול התוצרת, ולא לאחר ניצול המימון של התובעת כדי למכור את התוצרת, בניגוד להסכם, למשווקים אחרים.

סכום החוב של הנתבעים נכון לסוף עונת 2005-2004

1. גב' עפרוני הצהירה בסע' 20.2 לתצהירה כי למרות ההסכמה המחייבת בין הצדדים כעולה מזיכרון הדברים לשלם 3 ₪ לקילו, התובעת נהגה לשלם לנתבעים לפנים משורת הדין לפי 4 ₪ לקילו, תוך קיזוז 1.5 ₪ על חשבון החוב והעברת 2.5 ₪ לנתבעים בגין יתרת התמורה. כן ראו הצהרת גב' עפרוני שלפיה בגין עונת 2005-2004 התקבל סכום מצטבר של 630,696 ₪, שמתוכו קיבלו הנתבעים לכיסם סך של 378,872 ₪ וסך של 251,824 נזקף על חשבון החוב לקיזוז.
   
2. נטען כי חלק גדול מהתוצרת שהועברה לתובעת לא הייתה באיכות מספקת ולכן סכומי ההפחתות הגיעו בעונה זו לסך כולל של 260,756 ₪. מתצהירה של עפרוני עולה כי בשקלול כל הנתונים, קרי החוב של הנתבעים לתובעת טרום עונת 2005-2004 ובגין ראשיתה בסך של 878,464 ₪, ההפחתות בגין סחורה פגומה בסך של 260,756 ₪ וזיכוי הנתבעים בגין תוצרת בסך של 251,824 ₪ (מעבר לסכומים שקיבלו עבור התוצרת במהלך העונה) הגיע חובם של הנתבעים לסך של 887,396 ₪.
3. הנתבעים טענו כי התובעת לא ביססה את סכום ההפחתות ולתמיכה בטענה זו הציגו חוות דעת של מר חנן אורן. בחוות הדעת הציג המומחה "ניתוח [לגבי] יצוא עגבניות צ'רי בעונת 2004-2005 חודשים דצמבר עד מרץ", ומניתוח זה עולות המסקנות הבאות:

"1. המכירות משקפות מחירים ללא סימוכין ותמיכה של חשבונות מכירה המייצגים את רמת מחירי השוק באותה תקופה אמורה.

2. הוצאות הייצוא אינן מוצגות ויתכן שנופחו מעבר לערך האמיתי.

3. על פניה נראית הצגת פחתים בסך של 260,756 ₪ כמספר חסר בסיס מוכח וגם אם יופחת סכום זה מסך התמורה המגיעה לספק יישאר הנ"ל ללא חוב כלשהו לריני צ'רי.

4. המידע מסופק באופן חלקי ומעורפל כדי שיקשה למי שאינו מצוי בנושא להתחקות אחר הערכים האמיתית [כך במקור] וערך אמיתי של המוצרים שנשלחו ליצוא".

1. לפני כן הוצג בחוות הדעת תחשיב שבו העריך המומחה מהו סכום התמורה שהנתבעים היו יכולים לקבל עבור התוצרת שהעבירו לתובעת לשיווק בחו"ל לפי נתונים השוואתיים, שממנו עולה לכאורה כי הנתבעים היו יכולים לקבל סכום גבוה יותר בגין הסחורה.
2. ואולם, מחקירתו הנגדית של מר אורן עלה כי הסתמך על המסמכים בקלסר שהועבר אליו, שלא היו בו תעודות משלוח ולכן מדובר באומדן - "זה נועד להצגה ולא להוכחה. זה ליתן אומדנים ולא משהו מדויק כי אז הייתי צריך את שטרות המטען ומסמכים של משלוח. אני עובד פה בלי מסמכים פה... זה אומדנים. זה סדרי גודל" (עמ' 96 ש' 23).
   
3. בסיכומי התובעת נטען כי יש פגמים רבים בחוות הדעת של מר אורן אשר מעולם לא עסק במכירת עגבניות מעזה, וחוות דעתו נגועה בחוסר אובייקטיביות ובאינטרס אישי שלו לטובת הנתבעים. בהקשר זה הפנתה התובעת לעדותו של מר אורן שלפיה הכין את חוות הדעת לבקשתו של הנתבע ללא תמורה ואינו יודע אם יזכה לקבל תמורה בגינה בעתיד. כן נטען כי המומחה הכיר את שני הצדדים מקרוב שכן עבד אצל התובעת עד שפוטר מעבודתו, לטענת התובעת, או עד שהפסיק את עבודתו עם התובעת כפי שהעיד מר אורן בחקירתו. אשר לתחשיב שערך מר אורן נטען כי אין לו כל ערך כיוון שהוא נערך על יסוד מחירים משתנים, אף שבענייננו מדובר במחיר מוסכם וקבוע מראש. בהקשר זה נטען כי מר אורן אישר שאכן קיימת אפשרות לבצע עסקה עם מחיר קבוע מראש, ובחקירתו הנגדית העיד שאיננו יודע האם כך הוסכם גם במקרה הזה. גם לגופו של ענין נטען כי מר אורן התבסס על מחירים בישראל ולא על מחירים בעזה, וכי מועדי המכירה המובאים בחוות הדעת לצורך השוואה קודמים למועדים שבהם נשלחה התוצרת של הנתבעים וודאי שקודמים למועדים שבהם הגיעה התוצרת אל התובעת.
   
4. אכן אין לייחס משקל משמעותי לחוות דעתו של מר חנן אורן. מדובר בחוות דעת מוזמנת ולא אובייקטיבית שהוכנה בדרך של אומדנה על יסוד מסמכים חלקיים בלבד. התחשיב בחוות הדעת לא נערך על בסיס המחיר המוסכם שנקבע בין הצדדים אלא לפי מחירים אחרים שאינם רלוונטיים לענייננו, ולכן אין לקבל תחשיב זה. בסוף חוות הדעת בחלק של "סיכום מסקנות" אין קביעות מספריות כלשהן, למעט קביעה כי "על פניה" נראית הצגת הפחתים בסך של 260,756 ₪ כחסרת בסיס מוכח. ואולם, אין בחוות הדעת כל פירוט בעניין זה, לא צוין אילו מסמכים היו בפני המומחה ואילו מסמכים ביקש לקבל ולא הועברו לו ואף אין כל קביעה או הערכה של המומחה לגבי כמות הסחורה התקינה שהועברה לתובעת.
5. עניין הפחתים הוסכם והסדר מראש בין הצדדים בזיכרון הדברים מיום 11/8/04 (נספח ג' לתצהירו של רותם) שם נקבע בסעיף 10.1 לאמור (ההדגשה אינה במקור):

"קישטה יהיה זכאי לקבל מריני צ'רי, עבור כל ק"ג של עגבניות צ'רי שיספק לה קישטה לייצוא בלבד, סך כולל של 3 ₪ בלבד. קישטה יהיה זכאי לסכום זה עבור כל ק"ג עגבניות צ'רי רק לאחר בדיקת ואישור איכות הסחורה בידי ריני צ'רי או מי מטעמה ולאחר הפחתת פחת בגין סחורה פגומה או לקויה שהגיעה ללקוח בחו"ל".

1. גב' עפרוני ומר רותם צירפו בנספח ט' לתצהיריהם פירוט לגבי ההפחתות שבוצעו, תוך ציון מספרי המשלוחים והסכום שהופחת בכל משלוח, והם לא נשאלו על כך בחקירותיהם הנגדיות. גב' עפרוני נשאלה בכלליות על המכירות וההוצאות בעונת 2005-2004 והשיבה כי כל העונה הייתה בהפסד (סוף עמ' 11 ותחילת עמ' 112), אולם לא נחקרה לגבי סכומי הפחת בעונה זו. מר רותם נשאל על המכירות בהולנד והשיב כי אין לו את כל הנתונים, אך העיד כי הוסכם על "מחיר סגור מראש... כל ההוצאות עלי. הפחתים עליו." (עמ' 122). למרות זאת, ב"כ הנתבעים לא חקר את מר רותם לגבי סכומי הפחתים אלא רק לגבי המחיר המוסכם וההוצאות.
2. לקראת סוף חקירתו הנגדית ביקש הנתבע "להוסיף עוד משהו" ובעדות משלימה זו לא שלל את האפשרות שחלק מהסחורה הייתה פגומה, אך טען כי הוא לא אשם בכך וכי הסיבה היא הובלת הסחורה באנייה ללא קירור (סוף עמ' 74 ותחילת עמ' 75). ואולם, הנתבע לא פירט בתצהירו ובעדותו מתי נודע לו לראשונה מהם סכומי הפחת שבהם חויב והאם העלה טענות בעניין זה. הנתבעים אף לא ביססו באמצעות ראיות מטעמם מהי כמות הסחורה התקינה שהועברה לתובעת ולא הציגו ראיות כלשהן כדי לסתור את הנתונים שהציגה התובעת לגבי סכומי הפחת בכל משלוח.
3. על כל פנים, בתצהירו של הנתבע שצורף לכתב ההתנגדות לא הועלתה טענת קיזוז מפורטת ומבוססת לגבי שווי הסחורה התקינה שסופקה לתובעת בעונת 2005-2004, וזאת על אף שמעדותו של הנתבע עולה, כאמור לעיל, כי במועד הגשת כתב ההתנגדות היו בידי הנתבעים כל המסמכים הרלוונטיים להתקשרות עם התובעת. לכן, ומשהתנגד ב"כ התובעת לכל הרחבת חזית, אין לקבל את טענתם החדשה של הנתבעים שאינה נתמכת בראיות בעניין כמות הסחורה התקינה שסופקה.
4. זאת ועוד, משהודה הנתבע כי מכר סחורה למתחרים, בניגוד להסכם הבלעדיות עם התובעת, ולא הציג נתונים לגבי היקפן של מכירות אלה, אזי מנע מהתובעת להעלות טענות לגבי אובדן רווח שנגרם לה בגין הפרת ההסכם עמה. אין לשלול כי אילו היו הנתבעים מציגים נתונים לגבי היקף מכירת התוצרת לאחרים בעונת 2005-2004, היה מתגלה שהרווח שנמנע מהתובעת בגין סחורה נוספת שהייתה צריכה לקבל בעונה זו גדול מסכומי הפחת לאותה עונה.
5. המצהירים מטעם התובעת התייחסו אפוא בפירוט בתצהיריהם לחיובים ולזיכויים של הנתבעים לעונת 2005-2004 תוך צירוף אסמכתאות לתמיכה בטענותיהם, ומנגד הנתבעים לא הציגו גרסה מפורטת ומבוססת כלשהי בעניין זה ואף לא הביאו עדויות וראיות בעלי משקל מספיק לסתירת גרסת התובעת לרבות באמצעות חוות דעתו של מר אורן, שכאמור אין לייחס לה משקל משמעותי, וזאת על אף שהנתבעים היו יכולים להציג ראיות ועדויות נוספות.

לא הוכח כי התובעת פעלה במרמה

1. בכתב ההגנה יש התייחסות לחברה שרשמה התובעת בשם אלאמינה בע"מ, שזהה לשמה של נתבעת 2, ונטען כי קיים חשש שבאמצעות תרגילי רמיה ועוקץ, גבתה התובעת באמצעות חברה זו סכומים גבוהים במידה ניכרת ממה שמגיע לה. ואולם, מדובר בטענה ל"חשש" בלבד, לא הוצגו ראיות המבססות רמיה ועוקץ, ומנגד הוצגו אסמכתאות המבססות כי לא הייתה כל פעילות בחברה ולא נגבו דרכה כספים כלשהם של הנתבעים.
2. יתר על כן, הנתבע שהעיד בחקירתו הנגדית בתחילה כי הועבר סך של 300,000 ₪ במרמה לחברת אלאמינה הישראלית (עמ' 43 ש' 26-23), שינה את גרסתו והעיד בהמשך כי מדובר בסכום שלטענתו העביר מר אבנר שיר בצ'קים, במזומן או בהעברה לתובעת ולא לחברת אלאמינה הישראלית – "ש: זאת אומרת שלא עבר כסף לחברת אלאמינה הישראלית? ת: לא" (עמ' 70 ש' 6).
3. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של מר שיר שממנו עולה כי הנתבע הוא זה שביקש להעביר כספים בגין ייצוא פרחים לחשבון בנק שניהל מר רותם. מר שיר צירף לתצהירו מסמכים לתמיכה בטענתו לגבי העברות כספים שבוצעו, אך מסמכים אלה אינם מבססים ולו לכאורה העברה של כספים לחשבון בנק כלשהו, ומחקירתו הנגדית של מר שיר עלה כי איננו יודע למה מתייחסים הנתונים המפורטים במסמכים אלה והאם אכן מדובר בסכומים שהועברו לתובעת (סוף עמ' 90 ותחילת עמ' 91). כמו-כן עלה מחקירתו הנגדית של מר שיר כי הפסיק לעבוד עם הנתבע באמצע שנת 2003 (עמ' 90 ש' 16) ואינו יודע כמה כסף שילמה התובעת לנתבע בגין הפרחים שסיפק עד אותו מועד (עמ' 92-91). אל מול זאת, כאמור לעיל, התובעת הציגה התחשבנות בכתב שהנתבעים אישרו בחתימתם לגבי חובותיהם לתובעת נכון לסוף עונת 2004-2003.
4. על כן, יש לדחות את הטענה בדבר הברחת כספים במרמה.

תמליל השיחה מיום 24.2.05

1. בסיכומי התשובה טען ב"כ הנתבעים לראשונה כי התובעת התעלמה מהאמור בתמליל השיחה מיום 24.2.05 בין מר רותם ומר יעקב סלוקי למר רמי טרבלסקי והנתבע (מוצג ת/5), אך זאת ללא כל התייחסות לתוכן התמליל ומבלי להסביר כיצד הדברים שנאמרו בשיחה תומכים בטענות הנתבעים. כל שנטען הוא כי עולה מהתמליל שהסחורה נמכרה באירופה תמורת 8 יורו אך הנתבעים קיבלו 4 ₪ בלבד, ולטענת הנתבעים מדובר בעושק. עיון בתמליל מעלה כי הנתבעים לא הציגו בסיכומיהם את דברי הנתבע בשיחה הנ"ל כהווייתם, וכן עולה כי בשיחה זו שהתקיימה בסוף פברואר 2005 הודה הנתבע בחוב של מאות אלפי ש"ח לתובעת.
2. הנתבע אישר בשיחה שקיבל מהתובעת מימון והתחייב לשווק לה את הסחורה - 500 טון "מינימום אם לא יותר", אך שיווק רק 50 טון ולאחר מכן טען כי לא התחייב ליותר (סוף עמ' 1 ותחילת עמ' 2). בהמשך אישר הנתבע כי "אני חייב ליונתן את הזרעים, את הקרטונים שהוא עבד עליהם ולקחתי ממנו את המקדמות" (עמ' 5 ש' 19). הנתבע נשאל כמה כסף הוא חייב עד היום והשיב: "בערך 300, 400 אלף שקל" (שם, ש' 22), אך בתגובה לכך אמר מר רותם "רק מה שסגרנו לפני שנה זה כ-450 שקל... והשנה נתנו עוד, בהתחלה נתנו מקדמות... 50,000 שקל וכמה מאות" והנתבע לא הכחיש זאת (סוף עמ' 5 ועמ' 6). הנתבע אף הציע לשלם למר רותם באותו מעמד 100,000 ₪ - "אני מוכן לתת לך 100 אלף שקל" (עמ' 7 ש' 17). בהמשך נשאל הנתבע מדוע הוא לא מוציא סחורה למר רותם ולא עומד בשום סיכום והנתבע אמר שמעכשיו יעביר סחורה רק למר רותם ולא לאחרים (סוף עמוד 8 עד תחילת עמ' 11). הנתבע ביקש "לפתוח דף חדש", אך מר רותם סירב והפנה אותו לחוזה עם התובעת (עמ' 11 ש' 19). מהתבטאויות של הנתבע במהלך השיחה עלה כי לא היה בכוונתו לשלם את חובו מידית - "אתה לא תראה כסף ולא כלום" ו"תן לנו לעבוד ונחזיר לך את הכל", תן לנו לעבוד עם מישהו אחר".
3. מר רותם התייחס בשיחה גם לכך שהמחירים בחו"ל ירדו משמונה יורו לשישה וארבעה יורו, כך שלא ברור אם יהיה רווח מהסחורה. בהקשר זה הוסיף מר רותם כי מדובר בכמויות שהוא התחייב לספק לחו"ל על יסוד התחייבותם של הנתבעים לספק לו את כל התוצרת שיגדלו בגין המימון שנתן להם (עמוד 16). בהמשך אמר מר רותם שאריזות בשווי מאות אלפים נעלמות והנתבע אישר שהוא יודע על כך (סוף עמוד 18 ותחילת עמ' 19).
4. כן עלה כי הנתבע הודה בחוב בגין המקדמות והציע להחזירו בתשלומים (עמ' 21 ש' 3):

"אני אומר לו...אני אהיה מוכן יעקב, אני אומר לו אתה הבאת לי כסף השנה את ה..., את הזרעים, את הזה, יקח... אני אתן לך את הכסף רק תעזוב אותי בשקט, אל תתעסק איתי. אני את הכסף... מחר את הכסף של הזרעים, של הזה ושלום. אני אעביר את הכסף חודש חודשיים, כל פעם חמישים חמישים, נעשה חשבון כמה ריבית, נעשה חשבון של הבנק כמה הבנק מחייב, שיעזוב אותי בשקט".

1. בהמשך השיחה הציע מר יעקב סלוקי הסדר לתקופת ניסיון של שבוע שלפיו הנתבעים יעמדו בסיכום לגבי כל התוצרת של עגבניות הצ'רי במחיר שסוכם, כך שחצי מהסכום יעבור לנתבעים וחצי יעבור לקיזוז החוב, ולגבי שאר הירקות יהיה הסדר אחר. הנתבע אמר שההצעה מקובלת עליו והוסיף: "אני מחזיר לך את כל הכסף, אני עומד בחוץ ומחזיר לך את כל הכסף זה החובות שלי" (עמ' 22 ש' 21-5). בהמשך השיחה המשיכו לדון בהסדר שהציע מר סלוקי לגבי עגבניות הצ'רי, וכן דנו באפשרות לשווק תוצרת נוספת, לרבות פלפלים. לגבי פרחים – מר רותם אמר שהוא כבר לא רוצה לשווק אותם כי הפסידו מכך הרבה כסף (עמ' 36 ש' 21-20) וגם בהמשך עלה מדבריו של מר רותם כי הפסיד כספים משיווק סחורה של הנתבע (סוף עמ' 37, עמ' 38 ש' 19).
2. מכאן שאין באמור בתמליל כדי לתמוך בטענות הנתבעים, ואף יש בו כדי לחזק את טענות התובעת, בין היתר לגבי החובות של הנתבעים נכון לחודש פברואר 2005.

טענות בסיכומי הנתבעים לגבי נספח ז-2

1. גב' עפרוני צירפה בנספח ז-2 לתצהירה את פירוטי המשלוחים שקיבלה התובעת מהנתבעים בעונת 2005-2004 ואת הוראות העברת הכספים לנתבעים בגינן. בסיכומים הראשיים של הנתבעים הועלו שתי טענות בלבד לגבי נספח זה:
   1. המסמכים בנספח ז-2 המתייחסים לעונת 2005-2004 הם חלקיים וחסרים, ובכל מקרה אין בהם כדי להוכיח את החוב הנטען לעונת 2004-2003 (סע' 87 לסיכומים). מדובר בטענה סתמית וכללית שכן הנתבע לא פירט אילו מסמכים חסרים לגבי העונה של 2005-2004 ואף לא ביסס כי העלה בזמן אמת טענות כלשהן לגבי החשבוניות וסכומי התשלום שקיבל בעונה זו. אין חולק כי נספח ז-2 אינו מתייחס לחוב לעונת 2004-2003, אך כאמור, הנתבע אישר בחתימתו את סכומי החוב בגין אותה עונה במסמכים בכתב.
   2. בנספח ז-2 צורף בין היתר דף חשבון שבו צוין בכתב יד כי בגין משלוחים מס' 8-7 הועבר לנתבע במזומן סך של 72,633 ₪, ומנגד, מר רותם העיד בחקירתו הנגדית כי "אני לא נתתי מזומן" (עמ' 121 ש' 21). אלא שעדותו זו של מר רותם התייחסה בכלליות לאופן התשלום לנתבעים ולא להעברה של סכום מסוים, ובתו של מר רותם, גב' שרון עפרוני, העידה עוד קודם לכן כי שילמה לנתבעים "בהעברות כספיות. פעם אחת במזומן כי התקשה להכניס לכיס" (עמ' 113 ש' 20). אוסיף ואציין בהקשר זה כי גב' עפרוני הצהירה שהיא זו שעסקה בנושא ניהול החשבונות של התובעת בעונת 2005-2004, לרבות בהתנהלות מול הנתבע (סעיף 1 לתצהירה), וכך העידה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 99 ש' 15). מר רותם העיד אף הוא כי "הבת שלי מתעסקת עם הניירות" (עמ' 119 ש' 17). לפיכך, לא נסתר כי הסך של 72,633 ₪ אכן הועבר לנתבעים במזומן.
2. בסיכומי התשובה של הנתבעים נטען כי התובעת לא טרחה לנתח את נספח ז-2 שלה, ואגב כך הועלו לראשונה בסיכומי התשובה טענות חדשות רבות שלא הוזכרו כלל בסיכומים הראשיים של הנתבעים. משלא הועלו בסיכומי התובעת טענות כלשהן לגבי הנתונים בנספח ז-2, הנתבעים לא היו רשאים להעלות טענות מפורטות לגבי הנספח הנ"ל לראשונה בסיכומי התשובה. על כל פנים, וכפי שיפורט להלן, אין לקבל טענות אלה.
   1. בסעיפים 29-27 לסיכומי התשובה חזר ב"כ הנתבעים על טענתו לגבי התשלום במזומן בגין משלוחים מס' 8-7 על סך 72,633 ₪ (נכתב בטעות 78,633 ₪), אך כפי שנקבע לעיל, אין לקבל את טענת הנתבעים לגבי סכום זה.
   2. אשר למשלוחים מס' 18-16 נטען בסעיף 30 לסיכומי התשובה - "נראה כי שולם מעט מידי כסף ביחס לכמות הסחורה שסופקה" (ההדגשה אינה במקור) שכן שולם לנתבעים סך של 8,416 ₪ בגין סחורה במשקל 27.5 טון. טענה זו היא בגדר השערה בלבד ("נראה כי...") וב"כ הנתבעים לא הפנה בעניין זה לנתונים במסמכים הרלוונטיים. מכל מקום, העדים מטעם התובעת כלל נחקרו בעניין זה ואף לא הועלתה כל טענה על כך בסיכומים הראשיים של הנתבעים (אלא רק בסיכומי התשובה), ומכאן שלא ניתנה לתובעת הזדמנות להתייחס לכך. עוד יצוין כי מר רותם וגב' עפרוני הציגו בנספח ט' לתצהיריהם נתונים לגבי פחתים שמהם עולה כי בגין משלוח מס' 16 הופחת סך של 16,125 ₪ ובגין משלוחים מס' 18-17 הופחת סך של 17,966 ₪, ומכאן שהופחת בגין שלושת המשלוחים יחד סכום כולל של 34,091 ₪. מר רותם וגב' עפרוני לא נשאלו על נתונים אלה והנתבע לא הציג ראיות כלשהן כדי לסתור אותם ולבסס את כמות הסחורה התקינה שהועברה במשלוחים אלה.
   3. לגבי משלוח מס' 20 (משלוח של תותים) נטען כי המקדמה על סך 50,000 ₪ שולמה לפני מועד החתימה על הסכמי ההלוואה, והתובעת שטענה כי הסחורה הייתה פגומה לא הציגה כל אישור על כך. ואולם, גב' עפרוני הצהירה (בסעיף 17.6 לתצהירה) כי התותים שהועברו במשלוח זה הגיעו כמחית ואי אפשר היה לשווקם בחו"ל, והיא כלל לא נחקרה על הצהרתה זו בחקירה הנגדית. לאחר הגשת תצהירה של גב' עפרוני הגישו הנתבעים תצהיר עדות ראשית נוסף מטעמם (של מר אבנר שיר), אך לא הוגשה בקשה להגשת תצהיר משלים של הנתבע או לחקירה ראשית משלימה שלו בעניין המשלוח של התותים. הנתבעים טענו לראשונה בסיכומי התשובה כי ברגע שהסחורה עברה את המחסום סימן שהייתה טובה, ולכן יש לזכות אותם בסך של 50,000 ₪, אך מדובר בטענה חדשה שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה ואף אין לקבלה לגופו של עניין בהעדר ראיות כלשהן לגבי בדיקת הסחורה ואיכותה, ובהעדר התייחסות של הנתבעים למועד שבו הודיעה להם התובעת לראשונה שלא תשלם עבור הסחורה ולטענות שהעלו הנתבעים בתגובה לכך, אם בכלל. על כל פנים, וכפי שיפורט בהמשך, גם אילו היה מקום לקבל את הטענה לגבי החיוב על סך של 50,000 ₪ בגין משלוח מס' 20, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה של פסק הדין בתביעה השטרית דנן.
   4. טענה נוספת של הנתבעים לגבי התמורה על סך 50,000 ₪ בגין משלוח מס' 20 היא כי התובעת טוענת שסכום זה שולם במסגרת התמורה שקיבלו הנתבעים עבור המשלוחים ומנגד טוענת שהסכום שולם כמקדמה, ולכן יוצא כי הנתבעים מחויבים פעמיים בגין אותו סכום. אין לקבל טענה זו. תחילה יצוין כי לא מדובר בחיוב כפול, אלא אם בכלל בתשלום כפול. מעבר לכך, גב' עפרוני הצהירה בבירור כי הסך של 50,000 ₪ שולם ב- 18/11/04 כמקדמה בגין משלוח מס' 20. כמו-כן הצהירה כי עד סוף העונה קיבל הנתבע לכיסו סך של 378,872 ₪ בגין כלל המשלוחים, ומטבלת ריכוז המשלוחים בנספח ז-1 לתצהירה עולה שסכום זה אינו כולל תשלום עבור משלוח מס' 20. התשלומים המפורטים בטבלה בגין כלל המשלוחים (שמספרם 20-1) מסתכם בסך של 428,866 ₪, אך בניגוד לתשלומים בגין המשלוחים האחרים, התשלום על סך 50,000 ₪ בגין משלוח מס' 20 לא הועבר לנתבעים במהלך העונה (כעולה מהטבלה), אלא כאמור כמקדמה.
   5. לכן גם אין לקבל את הטענה בסעיף 40 לסיכומי התשובה של הנתבעים כי לפי גרסתה של התובעת, הנתבעים קיבלו סכום נמוך יותר מזה שהיו אמורים לקבל. מתצהירה של גב' עפרוני עולה כאמור כי הנתבעים קיבלו סך של 50,000 ₪ כמקדמה בגין משלוח מס' 20 וסך נוסף של 378,872 ₪ בגין כל יתר המשלוחים (כך שבסה"כ קיבלו 428,872 ₪).
   6. בסעיף 49 לסיכומי התשובה של הנתבעים נטען כי סך של 256,201 ₪ היה אמור להיזקף לזכות הנתבעים בגין החזר חובם הנטען, והתובעת לא הציגה כיצד, מתי ואם בכלל קוזז סכום זה. אלא שמסעיף 21 לתצהירה של גב' עפרוני עולה בבירור כי קוזז מחובם של הנתבעים סך של 251,824 ₪ בגין סחורה שסופקה במהלך העונה, ומכאן שההפרש בין הסכום שהיה על התובעת לקזז לטענת הנתבעים לבין הסכום שקוזז בפועל עומד על סך של 4,377 ₪ בלבד. אוסיף ואציין כי בסיכומי התשובה בוצע התחשיב לפי תשלום של 1.5 ₪ לק"ג בגין המשקל הכולל הנטען של הסחורה שסופקה במשלוחים מס' 20-1 - 170.807 טון, וכך התקבל סכום של 256,201 ₪, אך אם נפחית מסכום זה את התמורה היחסית עבור הסחורה במשלוח מס' 20 שהוצהר כי הייתה פגומה (1.5 ₪ כפול 2,647.5 ק"ג לפי תעודת המשלוח שצורפה לתצהירה של עפרוני), אזי נקבל סכום נמוך בכ- 4,000 ₪. על כל פנים, וכפי שיפורט בהמשך, אין בהפרש הנ"ל בסך של 4,377 ₪ הנ"ל כדי לשנות את התוצאה של פסק הדין בתביעה השטרית דנן.

טענה נוספת של הנתבעים בעניין אי הצגת מסמכים

1. בסיכומי התשובה של הנתבעים נטען כי יש לזקוף לחובתה של התובעת שלא צירפה לתצהירים מטעמה מסמכים רלוונטיים לגבי החוב, לרבות הדו"ח הכספי וכרטסת הנה"ח לעונת 2005-2004 וכן הדוחות השנתיים שהגישה התובעת לרשויות המס. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי התשובה של הנתבעים, וכפי שיפורט להלן, אין לקבלה גם לגופה.
   1. מר רותם נשאל בחקירתו הנגדית על עונת 2004-2003, תוך התייחסות לחוב של הנתבעים בסך של כ- 400,000 ₪ והשתקפותו בספרים, והשיב: "עברו 11 שנים, שני שותפים של משרד רואה החשבונות נפטרו, מנהלי החשבונות עזבו את המשרדים שלי, אני עברתי 4 משרדים, אני מודה שהצלחתי למצוא את מה שמצאתי" (עמ' 119 ש' 20-19). לאחר מכן העיד מר רותם כי הנתבעים קיבלו את כל החומר באופן שוטף - "העברתי כל מה שביקשו ממני" (עמ' 119 ש' 30) ולא נשאל שאלות ספציפיות בקשר לכרטסת הנהלת החשבונות של עונת 2005-2004 אלא רק לגבי העונה הקודמת 2004-2003.
   2. גב' עפרוני נשאלה באופן כללי לגבי קיומן של כרטסות של הנתבעת אצל התובעת ולגבי דיווחים למס הכנסה. בהקשר זה העידה כי הכול היה מסודר מאוד ומאורגן, אף פעם לא היו לתובעת בעיות מול רשויות המס והיה קשר הדוק עם מנהלי החשבונות של הנתבעים. כמו-כן העידה כי "מעבר לזה אני חייבת לציין שלי היה קשר כמעט שבועי עם מר חואן ואשתו שרה רו"ח ומנהל החשבונות של ג'מאל והם מרטו שערות אז אפשר היה אם יש ביקורת עלינו ממר קישטה שיציג לנו חשבונות אחרים. כך אני מכירה מהתחשבנויות אחרות אם למישהו יש בעיה" (עמ' 101 ש' 18-15). נאמר לגב' עפרוני בחקירה כי זו לא שיטה של הנה"ח בצורת קלסר והיא השיבה כי "יש לי פה כרטסות, יש לי חשבונות שקישטה שלח. אתה רוצה לראות? הכרטסות מנוהלים באקסלים ובכרטסות של חשבשבת. הכל מתוקתק. כל החשבוניות, כל האסמכתאות של תשומות י"א וכו'. הכל פה" (שם ש' 22-20). לאחר שסקרה את תוכנם של הקלסרים נשאלה גב' עפרוני האם הציגה את כל זה לנתבעים והשיבה: "הכל, מה זאת אומרת?...הכל הוא ראה, כרטסות, ניירות... הכל" (סוף עמ' 103 ותחילת עמ' 104).
   3. אף שהנתבעים טענו בהתנגדות לביצוע השיקים כי יש מקום להגיש נגד הנתבעים תביעה למתן חשבונות, הם לא הגישו תביעה כזו ואף לא ביקשו צו המורה לרשויות המס להעביר העתק של הדוחות הכספיים לשנים הרלוונטיות. הכרטסת והדוחות הכספיים אמנם לא צורפו לראיות התובעת, אך אין טענה שלפיה הנתבעים ביקשו לקבל מסמכים אלה ולא קיבלו אותם. יתר על כן, הנתבעים עצמם אישרו כי עוד בסוף אוקטובר 2014 העבירה להם התובעת למעלה מ- 500 מסמכים ובהם "דוחות כספיים וחומר חשבונאי" ואין לשלול כי הדוחות הכספיים והכרטסות לעונת 2005-2004 נכללו במסמכים אלה. לאחר קבלת המסמכים לא הגישו הנתבעים בקשה לעיון במסמכים נוספים שבידי התובעת וגם גב' עפרוני שהתייצבה לחקירתה הנגדית עם הקלסרים והמסמכים לא נשאלה ספציפית לגבי האפשרות להציג כרטסת הנהלת חשבונות לעונת 2005-2004.
   4. על כל פנים מדובר בתביעה שטרית, וכפי שפורט לעיל, התובעת הציגה עדויות וראיות נוספות מעבר לשיקים עצמם כדי לבסס את חובם של הנתבעים, לרבות אישורים של הנתבעים בכתב לגבי חוב בסכומים של שני השיקים וראיות לגבי הסחורה שסופקה לאחר מכן בעונת 2005-2004. מנגד, הנתבעים לא הציגו ראיות מהימנות ומספיקות כדי לסתור זאת ולבסס טענות קיזוז, אף שלפי עדותו של הנתבע היו יכולים להמציא ראיות ועדויות נוספות לביסוס טענותיהם. בנסיבות אלה, גם אם לא צורפו לתצהירים מטעם התובעת כל המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים, ובהעדר טענה מפורשת של הנתבעים שלפיה מסמכים אלה לא נמצאים בידיהם ולא הועברו אליהם, אין אלא לקבוע כי הנתבעים לא הרימו את הנטל הנדרש לביסוס הגנתם.

החוב הכולל של הנתבעים לתובעת

1. גב' עפרוני הצהירה כי סכום החוב של הנתבעים לתובעת לפני עונת הגידולים של 2005-2004 ובגין ראשיתה של אותה עונה עמד בערכי קרן על סך של 878,464 ₪ שכולל את סכומי שני השיקים שהוגשו לביצוע, 421,204 ₪ ו- 250,000 ₪ כנ"ל, ושני סכומים נוספים: חוב בסך של 157,260 ₪ בגין חומרי גידול כגון זרעים, זבל וחומרי חיטוי קרקעות; וחוב בסך של 50,000 ₪ בגין מקדמה על התותים שלבסוף הגיעו בלתי ניתנים לשיווק.
2. כפי שנקבע לעיל, התובעת ביססה שנכון לתחילת עונת 2005-2004 הנתבעים היו חייבים לה כספים בסכומים של שני השיקים לנוכח הסכומים שמולאו בשיקים בעת מסירתם לתובעת ואישורי הנתבעים בכתב לגבי גובה החובות.
3. לגבי החוב סך של 157,260 ₪ בגין חומרי גידול, הנתבעים אישרו בסעיף 3 לסיכומיהם כי בתחילת כל עונה קיבלו מקדמה לכיסוי הוצאות ראשוניות מידיות כגון רכישת זרעים, מימון כוח עבודה וציוד חקלאי. אין בסיכומים הראשיים של הנתבעים ובסיכומי התשובה מטעמם טענות בקשר לחוב בסך של 157,260 ₪ הנ"ל, אלא רק טענות כלליות על כך שלא הובאו אסמכתאות לביסוס קיזוזים. ואולם, מר רותם התייחס בפירוט למקדמה זו בסעיף 17 לתצהירו, ציין אילו הוצאות היא כוללת ואף צירף חשבוניות על סך 72,159 ₪ ו- 85,100 ₪ לתמיכה בטענותיו. גב' עפרוני שנשאלה לגבי עניין זה בחקירתה הנגדית הפנתה לאסמכתאות בתצהירו של רותם (עמ' 116-114) ומר רותם שנחקר אחריה כלל לא נשאל על כך.
4. מכאן שהתובעת ביססה שנכון לתחילת העונה של 2005-2004 הנתבעים היו חייבים לה בערכי קרן לכל הפחות 828,464 ₪ (לא כולל 50,000 ₪ בגין המשלוח של התותים).
5. אשר לעונה של 2005-2004, גב' עפרוני נשאלה בחקירתה הנגדית לגבי אופן חלוקת התמורות שהתקבלו בגין מכירת הסחורה וכמה קיבלו הנתבעים בגין כל מכירה. כעולה מפרוטוקול הדיון השאלות היו מאוד כלליות וב"כ הנתבעים התבקש לשאול את השאלה בצורה ספציפית יותר. מטרת השאלות הייתה להראות שהרווח של התובעת מהמכירות היה גדול ואילו הנתבעים קיבלו סכום נמוך מאוד בהתאם להסכם. ואולם, משנחתם בין הצדדים הסכם עם מחיר קבוע מראש, אין כל רלוונטיות לסכומי הרווח של התובעת בגין מכירת התוצרת של הנתבעים. כדי לבסס את טענות הגנתם היה על הנתבעים להוכיח כי לא קיבלו מהתובעת את מלוא התמורה המגיעה להם לפי ההסכם בגין עונת 2005-2004 וכי סכומי הזיכוי המגיעים להם בגין עונה זו מכסים במלואם או בחלקם החובות שלהם כלפי התובעת.
6. כפי שנקבע לעיל, הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן כדי לבסס מה היו החיובים והזיכויים בגין סחורה לעונת 2005-2004, ואילו התובעת הציגה ראיות שמהן עולה כי בגין הסחורה של עונה זו הועבר לנתבעים סך של 378,872 ₪ וכן הוצהר כי הנתבעים זוכו בגין הסחורה בסך נוסף של 251,824 ₪ שקוזז מחובם, אך מנגד חויבו בסך של 260,756 ₪ בגין פחתים. לפיכך, וכמפורט בסעיף 21 לתצהירה של גב' עפרוני, חובם של הנתבעים לאחר הזיכוי בגין הסחורה והחיוב בגין פחתים עמד על סך של 887,396 ₪. הנתבעים לא הציגו ראיות כדי לסתור זאת.
7. יצוין כי גם אם נפחית מהחוב בסך של 887,396 ₪ הנ"ל את החיוב בסך 50,000 ₪ בגין משלוח התותים ואת ההפרש בסך של 4,377 ₪ שהנתבעים טוענים כי היה צריך להיזקף לזכותם בגין התוצרת שסופקה (ראו סעיפים 56.3 ו- 56.6 לפסק הדין לעיל), ואף נפחית את הסך של 72,633 ₪ שהנתבעים העלו טענות לגביו אם כי לא נסתר ששולם במזומן (ראו סעיף 55.2 לפסק הדין לעיל) עדיין נותר לנתבעים חוב של 760,386 ₪ (נומינאלי נכון לסוף עונת 2005-2004) שהוא גבוה יותר מהסכום של שני השיקים שהגישה התובעת לביצוע מושא התביעה דנן – 671,204 ₪.
8. מכלל הראיות עולה כי הנתבעים אישרו שהם חייבים את מלוא סכומי השיקים שנתבעו בתביעה זו עוד לפני תחילת העונה של 2005-2004. הנתבעים לא העלו בכתב הגנתם טענת קיזוז מפורטת כנדרש על פי הדין, אלא רק טענה כללית ולא מבוססת כי לפי למיטב ידיעתו של הנתבע הכספים בגין השיקים הוחזרו מזמן באמצעות סחורות ששלחה התובעת לייצוא. קיימות עדויות סותרות של הנתבע לגבי המסמכים שנמצאים בידיו, כשאין חולק כי התובעת העבירה לנתבעים כ- 500 מסמכים ולא הוכח שהיא מחזיקה בידיה מסמכים נוספים שלא הועברו לנתבעים. אוסיף ואציין בהקשר זה כי הנתבעים לא הגישו תביעה למתן חשבונות, אף שבהתנגדות לביצוע השיקים טענו כי קיים צורך דחוף ומידי להגיש נגד התובעת תביעה למתן חשבונות כדי לבדוק את הכספים שגבתה בשם הנתבעים. על כל פנים, הנתבעים חתמו על הסכמי הלוואה, זיכרון דברים ואישור החוב לאחר שבחנו את החשבונות שהיו ברשותם או לאחר שיכלו לבחון אותם.
9. כפי שנקבע לעיל, אין לקבל את המסמך בערבית, נספח ב' לכתב ההגנה, כראיה לאמיתות תוכנו ואף אין לייחס לחוות הדעת של מר חנן אורן משקל משמעותי. כמו-כן אין לקבל לתיק ראיות חדשות אשר צורפו לסיכומי התשובה לראשונה, אין להידרש לטענות חדשות בסיכומי התשובה שלא פורטו בסיכומי הצדדים קודם לכן, וממילא אין בטענות הנתבעים בסיכומי התשובה לעניין חישובים כספיים כאלה ואחרים כדי לערער את תוקפם של הסכמי ההלוואה, אישור החוב והשיקים שהוגשו לביצוע בתיק זה.
10. נוסף על כך, הוכח מזיכרון הדברים ומהעדויות כי הוסכם שהנתבעים יקבלו מימון מוקדם מהתובעת לפני כל עונה ובתמורה לכך ישווקו את כל התוצרת אך ורק באמצעות התובעת ויקבלו תמורתה מחיר קבוע, אך הנתבעים הפרו הסכם זה ושיווקו את הסחורה באמצעות אחרים, ובכך גרמו לתובעת אובדן רווח נוסף מעבר לסכומי החוב הנ"ל.

סיכום

1. הנתבעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם לביסוס טענות הגנתם בתביעה השטרית. התובעת הציגה הסכמים והתחייבויות בכתב שבהם אישרו הנתבעים בחתימתם חובות לתובעת בסכומים הנקובים בשיקים שהוגשו לביצוע, והנתבעים לא הציגו ראיות כדי לסתור זאת.
2. הנתבעים אף לא העלו בכתב הגנתם או בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע טענת קיזוז מפורטת ומבוססת כנדרש, ומנגד, התובעת הציגה מסמכים ונתונים לגבי הסחורה שסיפקו לה הנתבעים לאחר חתימת אישורי החוב, בעונת 2005-2004. מהראיות מטעם התובעת עולה כי בגין הסחורה שסופקה בעונה זו שולם לנתבעים סך של 378,872 ₪ והם זוכו בסכום נוסף של 251,824 ₪ שקוזז מהחוב, אך זיכוי זה היה נמוך מהסכומים שבהם חיובו הנתבעים בגין אותה עונה – 157,260 ₪ בגין זרעים וחומרים חקלאיים ו- 260,756 ₪ בגין פחתים. הנתבעים לא הציגו ראיות כדי לסתור זאת: לא העלו טענות כלשהן לגבי החיוב בגין זרעים וחומרים חקלאיים ולא ביססו מהן כמויות הסחורה התקינות שהעבירו לתובעת בעונת 2005-2004. לפיכך, הנתבעים לא הוכיחו כי במאזן החיובים והזיכויים לסוף עונת 2005-2004 נותרו ביתרת זכות כלשהי שיש בה כדי לקזז ולו באופן חלקי את סכומי החוב שלהם לתובעת נכון לתחילת העונה שאותם אישרו במסמכים בכתב.
3. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה והליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 01-847443-05-0 יימשכו כסדרם.
4. הנתבעים יחד ו/או כל אחד לחוד ישלמו לתובעת סך של 35,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט - שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
   

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏‏28 אוגוסט 2016, ‏כ"ד אב תשע"ו, בהעדר הצדדים.