לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה

נציגת ציבור (מעבידים) – גב' רחל מוגרבי

נציגת ציבור (עובדים) – גב' סמדר פלד

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של איתי פולק (להלן – התובע) כנגד יוסי בן שימול שירותי ניקיון בע"מ (להלן – הנתבעת) לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה בגין עבודתו בנתבעת בסך כולל של 23,841 ₪.

2. הנתבעת מצידה הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד בסך כולל של 7,728 ₪ לתשלום חלף הודעה מוקדמת ולהשבת כספים ששולמו לו עם גמר החשבון שבוצע לו בעת עזיבתו, לאחר שלטענתה עזב את עבודתו ללא התראה מראש ומשחתם על הסכם סיום העסקה לפיו לא תהיינה לו תביעות נוספות כנגדה.

3. תמצית העובדות הצריכות לעניין –

א. התובע עבד אצל הנתבעת כנהג הסעות בשלוש תקופות עבודה שונות –

1. מחודש יולי 2010 ועד לחודש פברואר 2011.

2. מחודש אפריל 2011 ועד לחודש אוגוסט 2011.

3. מחודש ינואר 2012 ועד לחודש מאי 2012.

ב. בחודש מאי 2012 סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעת, לטענתו לאחר שפוטר מעבודתו. עם סיום עבודתו נדרש התובע לחתום על הסכם לסיום העסקה/סיום יחסי עבודה (להלן – כתב הוויתור). על פי כתב הוויתור, שולם לתובע סך כולל של 3,264 ₪ כהתחשבנות בגין כל התשלומים להם היה זכאי מן הנתבעת. בכתב הוויתור התחייב התובע שלא תהינה לו כל טענות או דרישות נוספות מן הנתבעת.

ג. אין חולק כי התובע קיבל את התשלום עליו הוסכם במסגרת כתב הוויתור ולאחר קבלתו הגיש את התביעה מושא פסק הדין.

ד. במקביל, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד בסך כולל של 7,728 ₪ לתשלום חלף הודעה מוקדמת והחזר הכספים ששולמו לתובע במסגרת כתב הוויתור עליו חתם.

4. טענות התובע בתמצית –

א. יש לראות את התובע כמי שעבד אצל הנתבעת ברצף מחודש 7/10 ועד לחודש 5/12. היינו, 17 חודשים ברציפות.

ב. הנתבעת לא שילמה לתובע זכויות סוציאליות בסיסיות ואף לא שילמה לו פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

ג. כתב הוויתור עליו הוחתם התובע אין לו תוקף שעה שהוא בא להתנות על זכויות קוגנטיות להן זכאי התובע מבלי שהוסבר לו על אילו זכויות הוא מוותר.

5. טענות הנתבעת בתמצית –

א. התובע חתם על כתב ויתור וסילוק לפיו שולם לו סך 3,264 ₪ עבור כל הזכויות הכספיות המגיעות לו מאת הנתבעת. ההלכה הפסוקה קבעה כי בית הדין הדן בתביעה רשאי, לפי שיקול דעתו, להורות על דחיית התביעה מקום שנחתם כתב ויתור וסילוק. ככל שהתובע רצה לבטל הסכמתו בהתאם לכתב הוויתור, היה עליו להודיע על ביטול בכתב בהתאם להוראות סעיפים 17 ו – 18 לחוק החוזים.

ב. התובע עבד ברצף 15 חודשים בלבד והוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן זנח את עבודתו אצל הנתבעת לאחר שמצא מקום עבודה חדש.

ג. הצדדים סיכמו ביניהם כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בקיזוז ימי ההודעה המוקדמת. הסך של 3,264 ששולם לתובע במסגרת כתב הוויתור, מגלם את תשלום הפיצויים בניכוי ימי ההודעה המוקדמת.

ד. התובע לא זכאי לדמי הבראה שכן לא השלים שנת עבודה שלמה. לחילופין, עבד במשרה חלקית בלבד (70% משרה) ועל כן זכאי לסך 1,298 ₪ בגין דמי הבראה. ברם, במסגרת כתב הוויתור הוא ויתור על זכותו לדמי הבראה כנגד התשלום שקיבל וכנגד אי התחשבנות על ימי ההודעה המוקדמת.

ה. התובע לא הציג צו הרחבה החל בענייננו על תשלום הפנסיה לו הוא טוען. התובע היה עובד בניסיון ולכן לא זכאי במשך 6 חודשים להפרשה לפנסיה והנתבעת היתה צריכה להפריש לתובע כספים לפנסיה רק בחודשים ה- 7 ו – 8 לעבודתו בתקופה הראשונה והיא אכן עשתה זאת ואף מעבר. לקופת הגמל באיילון הועברו כספים בסכומים גבוהים יותר מן הדרוש.

ו. במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגישה, טענה הנתבעת כי התובע עזב את עבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת כמקובל על פי חוק ולפיכך, זכאית היא לסך 4,464 ₪ בגין חלף 18 ימי הודעה מוקדמת. כן תבעה הנתבעת החזר סך 3,264 ₪ ששולמו לתובע במסגרת כתב הוויתור עליו חתם.

דיון והכרעה –

כתב הוויתור –

6. על מנת להכריע בתביעה מושא פסק דין זה יש לקבוע תחילה מה תוקפו של כתב הוויתור עליו חתום התובע.

7. כאמור, התובע חתום על מסמך הסכם לסיום העסקה/סיום יחסי עבודה מיום 10.6.12 במסגרתו התחייב שעם תשלום הסך של 3,264 ₪ המפורט בסעיף 4 לכתב הוויתור, לא תהיה לו "כל תביעה ו/או דרישה ו/או טענה אחרת ו/או נוספת בכל הנוגע והקשור לעבודתו ו/או סיומה אצל המעביד" (סעיף 5 לכתב הוויתור).

8. יש לבחון את כתב הוויתור עליו חתום התובע תוך התייחסות לשתי שאלות –

א. תקפות כתב הוויתור עליו חתם התובע.

ב. תקפות הוויתור במשפט העבודה.

9. לעניין תקפות כתב הויתור – התובע העיד על הנסיבות בהן חתם על כתב הוויתור –

"הגעתי למשרד ב- 10.6 כדי לקבל את משכורתי האחרונה שמגיעה לי. שם היה יוסי עם מזכירתו שאמרו שאני לא מקבל את השיק עד שאני לא חותם על המסמך. ומכיוון שהייתי זקוק לכסף לשכ"ד וכל מיני דברים חתמתי רק בשביל לקחת את השיק. בפירוש הם לא רצו לתת לי אותו עד שאני חותם" ומכאן שהתובע חתם על כתב הוויתור משיקולים כלכליים ולא בשל לחץ, איום או כפיה מצד המעסיק.

משהלכה פסוקה היא שמצב כלכלי לא שפיר אינו, כלשעצמו, בגדר סיבה המצדיקה ביטול כתב הוויתור, משהתובע ידע, עת חתם על כתב הוויתור, מהן הזכויות להן זכאי מכח ההסכם, משלא נטענה ולבטח לא הוכחה כל עילת ביטול חוזית שכן לא הוכח שכתב הוויתור בטל או ניתן לביטול בשל פגם שנפל בכריתתו – הננו קובעות כי כתב הוויתור, כשלעצמו, תקף.

10. תקפות הוויתור במשפט העבודה – אין חולק כי כעקרון זכות מכח משפט העבודה המגן אינה ניתנת לוויתור מראש או בדיעבד ולבטח לא מכח התנהגות או נוהג (ר' דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' – הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3, 34) (להלן – עניין הבנק הבינלאומי).

עם זאת, יש למצוא את האיזון בין עקרון אי הוויתור לעקרון כיבוד הסכמים כאשר מגמת הפסיקה בבתי הדין לעבודה הינה להרחיב את הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב הוויתור.

11. כדי להכריע בשאלה אם יש נפקות לכתב הוויתור עליו חתם התובע יש לברר אם מתמלאים התנאים כפי שנקבעו בעניין הבנק הבינלאומי –

א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו;

ב. חשבון ברור ומובן של המגיע;

ג. כתב סילוק ברור וחד משמעי.

ובענייננו – אין ספק כי כתב הוויתור לא עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין הבנק הבינלאומי. כתב הוויתור אינו מזכיר בבירור מהן הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע, כגון ימי החופשה שנותרו לתובע, דמי הבראה להם הוא זכאי, פיצויי פיטורים וכד' והמסמך עצמו אינו נחזה להיות כתב ויתור אלא נכתב על גבי המסמך כי מדובר ב"הסכם סיום העסקה".

זאת ועוד, לא הוכח כי במועד חתימתו של התובע על כתב הוויתור ידע הוא מהן הזכויות עליהן הוא מוותר בחתימתו. למותר לציין כי מעדותו של המעסיק, מר בן שימול, התברר כי המסמך עליו חתמו הצדדים הועתק מרשת האינטרנט וכי נעשו בו שינויים על ידי מנהלת כח האדם, אולם לא ברור מהם וכי הוא אינו זוכר מה בדיוק כתוב באותו מסמך (ר' עדותו של בן שימול עמודים 8- 9 מול השורות 18- 30 ומול השורות 9-2 בהתאמה).

אשר על כן, הננו קובעות כי אין תוקף לכתב הוויתור והוא בטל ומבוטל. כפועל יוצא מכך, על התובע להחזיר לנתבעת סך 3,264 ₪ ששולמו לו בהתאם לכתב הוויתור.

12. לאור קביעתנו שכתב הוויתור בטל – עלינו לבחון את הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, וככל שייקבע שזכאי התובע לסכומים כלשהם מהנתבעת, יש לקזז מהסכומים הנ"ל את הסך של 3,264 ₪ ששולם לתובע עם סיום עבודתו כגמר חשבון.

תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת –

13. אין חולק כי התובע עבד אצל הנתבעת בשלוש תקופות עבודה שונות.

לטענת התובע, יש לראות בו כמי שעבד ברציפות אצל הנתבעת מחודש יולי 2010 ועד לחודש מאי 2012 כ – 17 חודשי עבודה וזאת לאור הוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים).

14. סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים קובע –

"לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת –

...

(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים".

אכן, לאור הוראות החוק יש לראות רציפות בעבודה למשך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, משלא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים לתקופה העולה על שישה חודשים.

לפיכך, הננו קובעות כי יש לראות בתובע כמי שעבד ברציפות אצל הנתבעת וזאת לצורך קביעת זכאותו לפיצויי פיטורים.

השכר הקובע –

15. עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי שכרו שולם על בסיס שעתי כאשר שכר שעת עבודה, בסיום עבודתו, היה 31 ₪ לשעה.

באשר להיקף משרתו של התובע – התובע לא ציין את היקף המשרה ואילו הנתבעת טענה כי התובע עבד בהיקף של 70% משרה. עיון בנספח ג' לכתב התביעה, מסמך אותו צירף התובע, מעלה כי אכן התובע עבד בהיקף שעות שהשתנה מידי חודש בחודשו. בהעדר גרסה מטעם התובע ולאור הנתונים בנספח ג' לכתב התביעה, הננו מקבלים את טענת הנתבעת וקובעים כי התובע עבד בהיקף של 70% משרה, בשכר של 31 ₪ לשעה.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת –

16. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה, כי התובע כלל לא פוטר מעבודתו אלא התפטר לאחר שמצא עבודה חדשה, דא עקא, שבמסגרת חקירתו הנגדית העיד מר בן שימול כי פיטר את התובע (ר' עדותו של מר יוסף בן שימול בעמוד 6 מול השורות 14-13).

לאור האמור לעיל, זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

17. הנתבעת, בסיכומיה, הסכימה כי על פי רצף העבודה זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 5,341 ₪. עם זאת, משהתובע תבע סך 5,040 ₪ בלבד בגין רכיב זה, הננו קובעות שעל הנתבעת לשלם לתובע סך 5,040 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

18. באשר לחלף הודעה מוקדמת - הנתבעת טענה, בסיכומיה, כי התובע אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת משמצא מקום עבודה חדש. משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו, זכאי הוא להודעה מוקדמת. למותר לציין כי התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובע לחיוב התובע בתתשלום חלף הודעה מוקדמת נדחית משנקבע כי התובע פוטר מעבודתו.

לאור תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת – 17 חודשי עבודה כעובד על בסיס שעתי ולאור הוראות סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 זכאי התובע ל- 16.5 ימי הודעה מוקדמת בסך 2,864.4 ₪ (בהתאם לחלקיות משרתו).

דמי הבראה –

19. התובע תבע סך כולל של 2,782 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו לו, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת.

מנגד, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לדמי הבראה משלא השלים שנת עבודה רצופה ולחילופין כי עבד בהיקף של 70% משרה בלבד ולכן, אם יקבע בית הדין כי זכאי לדמי הבראה – יש לשלם לו סך 1,298 ₪ בלבד. לבסוף טענה הנתבעת כי התובע ויתר על זכותו לדמי הבראה במסגרת כתב הוויתור עליו חתם.

סעיף 6 לצו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בהוצאות הבראה ונופש 1998 (להלן – צו ההרחבה) קובע כדלקמן –

"לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחשבון העדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד....

למניעת ספק מובהר כי לקביעת תקופת הזכאות תובא בחשבון תקופת חופשת לידה עפ"י חוק".

עיון בצו ההרחבה מלמד כי התובע זכאי לקצובת הבראה שכן ניסוחו של סעיף 6 מצביע על כך שתשלום דמי ההבראה אינו מותנה בעבודה רציפה, אלא שלמניין התקופה לצורך חישוב ימי הזכאות (ולא עצם הזכאות) אין לכלול תקופות של חל"ת או היעדרות שאין מתקיימים בהם יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

התובע הועסק כ-17 חודשים אצל הנתבעת. משלא השלים התובע, בכל תקופת ההעסקה, פרק זמן של שנת עבודה, זכאי הוא לקבל דמי הבראה על פי מספר החודשים בהם הועסק בפועל.

משקבענו כי התובע הועסק בהיקף של 70% משרה וכי כתב הוויתור בטל , על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 1,916 ₪ (5 7 ימים * 365 ₪ * 70% משרה).

הפרשות לפנסיה

20. התובע תבע סך כולל של 9,079 ₪ בגין הפרשות לפנסיה על פי צו הרחבה בענף הנקיון. הנתבעת לא חלקה על תחולתו של צו ההרחבה בענף הנקיון על ענייננו, אלא טענה שחישוביו של התובע אינם נכונים שכן, לכל היותר, זכאי הוא להפרשות של 6% משכרו מדי חודש בגין חלק המעביד.

עיון בתחשיביו של התובע (נספח ג לכתב התביעה) מלמד כי אכן התובע ביצע את חישוב ההפרשות לפנסיה להן הוא זכאי לפי 12% משכרו ולא לפי 6% כפי שנקבע בצו ההרחבה בענף הנקיון. חישוביה של הנתבעת ברכיב זה מקובלים עלינו ועל כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 4,536 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו לקרן הפנסיה איילון (בהתאם לנספח ב' לכתב ההגנה) וסה"כ את היתרה בסך 3,920 ₪.

סוף דבר –

21. לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כלהלן –

א. פיצויי פיטורים בסך 5,040 ₪.

ב. חלף הודעה מוקדמת בסך 2,864 ₪.

ג. דמי הבראה בסך 1,916 ₪.

ד. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 3,920 ₪.

מהסכומים הנקובים בס"ק א'-ד' לעיל יש לקזז סך 3,264 ₪ בגין סכומים ששולמו לתובע במסגרת כתב הוויתור.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך 13,740 ₪ בניכוי סך 3,264 ₪ וסה"כ 10,479 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה (12.5.12) ועד לתשלום המלא בפועל.

22. לאמור התוצאה אליה הגענו ומשזכה התובע בחלק מתביעותיו בלבד וחוייב להחזיר סכום ששולם בהתאם לכתב הוויתור – תישא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך 1,900 ₪ שישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

23. התובע זכאי להגיש בקשת רשות ערעור, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, לנשיאת בית הדין הארצי, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ג, (04 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.