1. עתירה כנגד הודעות שהוציאה משיבה 1 (להלן: "העירייה") לפי חוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח-1978 (להלן: "חוק העזר"). לטענת העותרים, ההודעות נשלחות על ידי העירייה לבקשת משיבה 2 (להלן "רשות הטבע והגנים"). העתירה מופנית גם כנגד פעולות שלטענת העותרים מבצעת רשות הטבע והגנים, בעיקר באמצעות מנהלהּ משיב 3, באזור תכנית מתאר מקומית מס' 11092/א' הנקראת "גן לאומי מורדות הר הצופים" (להלן: "תכנית המתאר"), אשר המקרקעין של עותר 2 נכללות בו.

2. במסגרת העתירה הלינו העותרים על הודעות שהוצאו על ידי העירייה מכוח חוק העזר המתייחסות למקרקעין הנמצאים בעיקר באזור שכונות אלטור ועיסאוויה שבירושלים, הנמצאות בתחומי תכנית המתאר. ההודעות הוצאו לפי סעיף 5 לחוק העזר ובהן נדרשים מחזיקי מקרקעין שונים בשכונת א-טור למלא בור או חפירה הקיימים במקרקעין. במסגרת ההודעות ניתנת זכות השגה בתוך 48 שעות ממועד מתן האזהרה כי אם הפעולות לא תבוצענה בתוך 7 ימים העירייה תבצע את הפעולות בעצמה והמחזיק במקרקעין יחויב בהוצאותיה. בחלוף המועד הקבוע בהודעות מבצעת הרשות את הפעולות. לפי הטענה, הפגם בהודעות הוא שהן אינן ממוענות לאדם ספציפי ואינן נשלחות בדואר אלא מונחות בתחומי המקרקעין עצמם. בדרך זו נפגעת זכות השימוע של מחזיקי המקרקעין. העותרים הוסיפו כי העירייה חורגת מסמכותה במשלוח ההודעות ורשות הטבע והגנים חורגת מסמכותה בביצוע הפעולות במקרקעין בחלוף המועד שנקבע בהודעות. לדבריהם, העירייה ורשות הטבע והגנים פועלות משיקולים זרים ו/או תוך ניגוד עניינים ומשוא פנים. זאת משום שחוק העזר, כפי שמעיד עליו שמו, נועד לטפל בבעיות הקשורות לניקיון ותברואה, ולא לפעולות שהעירייה עושה בו שימוש היינו טיפול בעבודות כרייה, חציבה, הריסה וכיוצ"ב, מעשים הנחשדים להיות עבירות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. העותרים הוסיפו כי על אף שתכנית המתאר הופקדה ופורסמה להתנגדויות, היא טרם אושרה, אך הדבר לא מנע מרשות הטבע והגנים לבצע עבודות חציבה וחפירה במקרקעין השייכים לתושבי אלטור ועיסאוויה, ובכך חרגה מסמכותה מפני שהאזור טרם הוכרז כגן לאומי. העבודות שבוצעו על ידי העירייה ורשות הטבע והגנים נעשו כעבודות הכשרה לתוכניות אשר מבקשת הרשות לאשר ולקדם ולא כהסרת "מפגעים", ומדובר אפוא, בשיקולים זרים. בהקשר זה נטען כי לוּ חפצה של העירייה היה להסרת המפגעים היא יכולה הייתה להשיג אותה מטרה תוך שימוש באמצעיים פוגעניים פחות דוגמת דרישה להצבת גדר סביב המפגע ולא לפגוע פגיעה מהותית בקניינם של בעלי המקרקעין. לטענת העותרים, מדובר בדפוס פעולה חוזר ונשנה של המשיבים וקיים חשש ממשי שהם יפעלו בעתיד בדרך זו ויקבעו עובדות בשטח בטרם יעלה בידי העותרים או תושבים אחרים במקרקעין להשיג על המהלך ולמנוע אותו.

3. העירייה שנתבקשה להגיש תשובה מקדמית לעתירה, הגישה בקשה לדחיית העתירה על הסף, הן בשל העדר עילה, הן בשל היותה כללית וכוללנית והן בשל אי מיצוי הליכים. לדבריה, העתירה אינה מופנית כלפי החלטה כלשהי של העירייה, וכל כולה מבוססת על השערות ופרשניות סובייקטיביות של העותרים למעשיה. ההודעות הוצאו לצורך סילוק מפגעים מכוח הדין ובסמכות וטענות העותרים אינן מגלות כל עילה כנגד מעשיה. העותרים, מבקשים למעשה לפסול באופן גורף את השימוש המסור בידי העירייה לפי חוק העזר, ולא ניתן ליתן סעד כוללני שכזה. העירייה הוסיפה כי העותרים כלל לא פנו אליה טרם הפנייה לבית המשפט וגם מטעם זה יש לדחות את עתירתם על הסף.

4. דין העתירה להידחות על הסף, בין בשל היותה מוקדמת, ובין בשל היותה כוללנית ובלתי-ממוקדת. העותרים לא צירפו לעתירתם כל פנייה מטעמם לעירייה או לרשות הטבע והגנים ודי בזה כדי לדחות את עתירתם, הן כנגד העירייה והן כנגד רשות הטבע והגנים. הכלל הוא כי בית המשפט אינו דן בעתירה נגד רשות מינהלית לפני שהעותר פנה אל אותה רשות וקיבל את תשובתה. במקרה זה גם אין בפני בית המשפט "החלטה של רשות" שניתן להשיג עליה.

5. צודקת גם העירייה כי מלבד העלאת השערות באשר למניעיה של העירייה, העותרים לא הצביעו על ראייה כלשהי לטענתם כי העירייה ורשות הטבע והגנים פועלים משיקולים זרים ו/או תוך ניגוד עניינים ומשוא פנים. העירייה פעלה במשלוח ההודעות בהתאם לסמכותה על פי חוק העזר ואין די לטעון טענות כלליות כנגד כל הודעות מסוג זה באופן גורף. העותרים ציינו במפורש בעתירתם כי לטענתם מדובר בדפוס פעולה קבוע של המשיבים בתחומי מזרח העיר ירושלים, והסעד המבוקש על ידם גם הוא אך כללי להימנעות משימוש בחוק העזר כלפי "פעולות ו/או עבודות ו/או למסכת עובדות שהדין המתאים לטיפול בהן הוא חוק התכנון והבנייה". ברם, ההלכה היא כי דרישה לסעד המתייחס למדיניות של הרשות בסוג של מקרים, שמספרם אינו ידוע ופרטיהם אינם ברורים, הוא סעד כוללני שבית המשפט ככלל לא ייעתר לו (בג"ץ 1901/94 ח"כ עוזי לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403; בג"ץ 499/12 קולקר נ' לשכת תביעות תעבורה ירושלים, 18.01.12; עת"מ (י-ם) 39597-07-11‏ שמיר-אורביטו נ' עיריית ירושלים, 14.08.11). העותרים אמנם צרפו לעתירתם שש הודעות המתייחסות לנכסים שונים. ואולם, לא ניתן לדעת מה הנסיבות הספציפיות והתשתית העובדתית הרלוונטית של כל הודעה והודעה וכפועל יוצא מכך לא ניתן להתייחס לטענות העותרים כי אין מדובר במפגעים וכי ההודעות לא הגיעו לידי בעלי הנכסים, ואף לא לטענות בדבר פגיעה בקניינם של בעלי הנכס בשל קיומה של דרך פוגענית פחות לסילוק המפגעים. וודאי שלא ניתן בנסיבות שכאלו להתייחס לטענות העותרים כי ההודעות הוצאו בשל מניעים פסולים או מתוך ניגוד עניינים או משוא פנים.

נוכח כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2002.

העותרים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות העירייה בסך של 10,000 ₪. משלא נתבקשה תגובת משיבים 2 ו-3, איני עושה צו להוצאות בעניינם.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.