<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אסף שביט

ב"כ הנאשם – עו"ד חצרוני

הנאשם (בליווי שב"ס)

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון במסגרתו נגיש כתב אישום מתוקן . הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום המתוקן, כמו כן יש לנו הסדר לענין העונש, הצדדים יעתרו במשותף לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, מ"ת והנאשם יחויב בפיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪.

ב"כ הנאשם:

כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשם. מודה בו. גם הוסבר לו שבית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון ואינו חייב לכבדו.

הנאשם:

אני מבין את הדברים. אני מסכים ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן. אני יודע שבית המשפט אינו חייב לכבד את הסדר הטיעון.

<#4#>

הכרעת דין

על פי הודיית הנאשם, אני מרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן: נשיאת נשק על פי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"),

חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף 335(א)(1) יחד עם ס"ק(2) לחוק הנ"ל.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ג, 10/01/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: אין ראיות לעונש. לנאשם אין עבר פלילי קודם. ברור לתביעה כי ההסדר נוטה לקולא, ויסודו בקשיים ראייתיים. אפרט בקצרה את הקשיים. ראשית, עדת ראיה כביכול, אמו של המתלונן טענה בחקירות משטרה כי זיהתה את היורים על פי היכרות קודמת, אלא שלאחר הגשת כתב האישום הובא בפנינו ראיית הגנה לפיה העדה כלל לא נכחה בזירת האירוע. בחקירה משלימה תחת אזהרה הודתה האם כי לא נכחה בזירת העבירה, אלא שהתה במקום אחר.

ישנה השלכה בהתפתחות זו גם על גרסת המתלונן, שציין כי אמו נכחה בזירה וזאת כשמסר את הודעתו המפלילה בחלוף כ- 9 ימים מיום האירוע.

בתחילה המתלונן טען אך בקצרה כי בכוחו לזהות את היורים אך סירב למסור את שמותיהם, בהמשך טען כי אין בכוחו לזהותם משום שאלו חבשו קסדות שחורות המסתירות את פניהם. ורק בחלוף 9 ימים כאמור, מסר גרסה מלאה ומפלילה בה כלל גם את הנתונים אודות נוכחות האם.

התימוכין לעדות המתלונן הן עיקר באיכוני טלפון ואולם לראיות אלה אין משקל רב באשר הנאשם מתגורר באזור. מנגד, הנאשם שתק בחקירות המשטרה ולא מסר גרסה.

התפתחות נוספת היא שהמתלונן מסרב לשתף פעולה עם התביעה והודיע במסגרת חקירה משלימה כי אין בכוונתו להתייצב לעדות במשפט , כך שאנו נמצאים במצב שסביר להניח כי המתלונן יהיה עד עוין במשפט, סביר להניח וצפוי הוא מבקש לפלג את עדויותיו במשטרה על פי כלל פלגינן דיבורא ואנו צופים קושי משפטי מובנה כי בית המשפט יעדיף חלק מהגרסה מבלי ששמע את העד עצמו, וכאמור, ישנן ראיות אובייקטיביות מעטות התומכות בגרסתו.

במצב דברים זה, העדפנו להגיע לכדי הסדר טיעון שהגם שהוא מקל, עדיין יש בו ענישה משמעותית שהנאשם שהוא כבן 37 כיום אב ל-4 ילדים, נושא לראשונה במעצר, ובכלל מורשע לראשונה בעבירה פלילית.

לאור האמור והדגש על השיקולים הראייתיים נבקש לכבד את ההסדר.

ב"כ הנאשם: מצטרף לדברי חברי. מלבד אותם קשיים ראייתיים היו גם כשלים ראייתיים לא מבוטלים שהיוו חלק מאותו בסיס להסדר שהוצג לבית המשפט. יש בכך די. הנאשם שעצור לראשונה בחייו וזו גם לו הרשעתו הראשונה, כפי שחברי ציין, בתו האחרונה נולדה תוך כדי שהוא במעצר, מבלי שיכול ללוות את אשתו לביה"ח ולראות את הולדת בתו. אני מבקש לראות בהודאתו הבעת חרטה כנה ואמיתית. אני מזכיר לבית המשפט הלכת ע.פ. 1958/98, פלוני נ"י מ"י, וע.פ. 6513/08 פלוני נ' מ"י, לענין כיבוד הסדרי טיעון ואנו עומדים לפי כל הכללים ואני מבקש מבית המשפט לנהוג כך.

לגבי הפיצוי יש לנו הסכמה שיחולק לעשרה תשלומים שווים החל מחודש פברואר 2013. עצור מיום 23.9.2012.6#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של נשיאת נשק, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואלו נסיבות העבירות: בתאריך 10.9.2012 הגיע הנאשם יחד עם אדם נוסף שזהותו נותרה עלומה עד לעצם היום הזה (להלן: ה"אלמוני"), ועל רקע דרישה לתשלום חוב שחב המתלונן לנאשם ולאותו אלמוני ירה האלמוני והנאשם לעברו של המתלונן. מהירי נפצע המתלונן בשוק שמאל, דבר שהצריך טיפול במסגרת אשפוז לתקופה של 3 ימים.

הסדר הטיעון מתיחס גם לענישה שהצדדים עותרים כי תוטל על הנאשם, הצדדים עותרים להטיל על הנאשם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מ"ת וחיוב הנאשם בתשלום פיצויים למתלונן בסך של 5,000 ₪.

ב"כ המדינה פירט באריכות את הנימוקים שהביאו את הצדדים לכדי הענישה המוסכמת, שלטעם המאשימה היא מקלה, ייאמר כבר עתה כי כך גם סבור בית המשפט, ובנסיבות אחרות ראוי היה להטיל בגין מעשים חמורים שעשה הנאשם, עונש חמור הרבה יותר. אלא שהנימוק המרכזי שהביא את המדינה לעונש המקל יחסית, נעוץ בעובדת קיומם של קשיים ראייתיים לא מבוטלים אותם פירט בהרחבה ובהגינות רבה בפני בית המשפט היום, ב"כ המדינה. לכך נוסף מרכיב נוסף והוא העובדה שהנאשם הינו נעדר עבר פלילי וכי זו למעשה, הסתבכותו הראשונה עם החוק כאשר לראשונה בחייו מרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

ב"כ הנאשם הצטרף לדברי ב"כ המדינה, ככל שנוגע הדבר לקיומם של קשיים ראייתיים, ציין היום גם כשלים בחקירה והוסיף לענין נסיבותיו האישיות של הנאשם, העובדה שמדובר במי שמרצה לראשונה בחייו מאסר, כאשר בתו האחרונה נולדה במהלך מעצרו.

חזקה על המדינה כי שקלה את האינטרס הציבורי בבואה להיקשר בהסדר הטיעון האמור; המדינה שהבינה שיכולה להיתקל בקשיים ראייתיים שיובילו בסופו של יום להימצאותה בפני שוקת שבורה, העדיפה בנסיבותיו של מקרה זה להגיע להסדר טיעון מקל, נימוק זה יש בו ממש. העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי ולו זו הסתבכותו הראשונה רק חיזקה את עמדתה של המדינה.

חרף האמור וחרף חומרת העבירה ונסיבות ביצועה ובהתחשב בעובדה שרב הנסתר על הנגלה בנסיבותיה של פרשה זו ואין בידי הצדדים לתרום לביהמ"ש מעבר למה שתרמו היום בטיעוניהם, מצאתי כי ההסדר אינו חורג מרמת הסבירות וההקלה שלה זוכה הנאשם בסופו של יום ומאפשרת את כיבודו של ההסדר.

אני דן את הנאשם לעונשים הבאים כדלקמן:

36 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 20 חודשים לריצוי בפועל. היתרה על תנאי והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה של נשיאת או החזקת נשק.

מאסרו של הנאשם יחושב לו החל מיום מעצרו – 23.9.2012.

אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצויים למתלונן בסך 5,000 ₪. הפיצויים ישולמו ב-10 תשלומים שהראשון בהם ישולם החל ביום 1.2.2013 ובכל 1 בחודש שלאחריו.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ג, 10/01/2013 במעמד הנוכחים.

<#8#>

החלטה

מועדי ההוכחות ביום 3.2.2013, 11.2.2013 מבוטלים בזאת.

אין להביא את הנאשם לבית המשפט במועדים אלו.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ג, 10/01/2013 במעמד הנוכחים.