<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

כשבית המשפט בוחן את עניינו של המקרה של המשיב, מן הראוי להורות על שחרורו בחלופת מעצר כפי המלצת שירות המבחן. אבקש להפנות את תשומת לב בית המשפט, כי המדובר באירוע אחד בודד כלפי קטין אחד בודד, כאשר אני מפנה תשומת הלב, שלא הייתה שום אלימות או הפעלת כוח כנגד הקטין. מדובר אירוע בו ישנה היכרות מוקדמת בין המשיב לבין הקטין, כאשר האירוע מתרחש בביתו של הקטין.

נקודה נוספת שאבקש להדגיש, שבזמנו שוחרר המשיב למשך 9 ימים בחלופת מעצר שנבחנה ונבדקה על ידי בית משפט השלום, היא אותה חלופה שנבחנה ונבדקה גם על ידי שירות המבחן, לרבות הפקדות כספיות שעדיין נשארו בבית משפט קמא בסכום של 20,000 ₪ - מגיש את ההחלטה בהליך מעצר הימים. לאחר 9 ימים, הגיעה בדיקת דנ"א, ולאחריה המשיב נעצר מחדש.

מפנה את תשומת הלב, לעובדה, כי מדובר במשיב בן 62, נשוי ואב ל-3 ילדים, 3 נכדים, נעדר עבר פלילי, מעולם לא הסתבך עם רשויות החוק. בנוסף, מדובר במשיב חולה מאוד כמפורט בתסקיר – מגיש אישורים רפואיים בדבר מצבו הרפואי של המשיב.

כמו כן, מפנה את תשומת הלב לעובדה, כי המשיב עצור מיום 28.09.2012. כמובן שמעצר ראשון לאדם מבוגר יחסית, שהשפה העברית אינה שגורה בפיו, והמצב לא קל לו בין כותלי בית הסוהר.

בגלל מהות העבירה, ברור שהמשיב זוכה לתגובות לא פשוטות מצד קהילת בית הסוהר. בעקבות בקשתי הוא הוכנס להשגחה עם בעיות קשות מצד אוכלוסיית הכלא.

אני סבור, כי כעולה מהתסקיר, גם התקופה הארוכה יחסית שהוא כבר עצור – מיום 28.09.2012, כי אז היא תקופה קשה, מרתיעה, מרסנת. המשיב אף מוכר כנכה 100%, עבר אירוע מוחי, סובל מלחץ דם, דימום מהאף.

בהחלטתו מיום 11.10.2012, בית המשפט הורה על הפניית עניינו של המשיב לשירות המבחן אשר יבחן מסוגלות חלופה להציב גבולות להתנהגותו. בהחלטתו מאזכר בית המשפט את בש"פ 7593/10. עיינתי בבש"פ זה, ושם דובר על מעשים מגונים ומעשה סדום במשך 3 שנים ב-3 קטינות שבית המשפט העליון אומר "מעשה כמעט של יום ביומו", קרי – מדובר במסכת קשה.

ב"כ המבקשת:

אמנם תסקיר שירות המבחן בא בהמלצה לשחרור המשיב. עם זאת, אנו נעתור למעצרו עד תום ההליכים. המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה ומהותית, הן כלפי הציבור בכלל והן כלפי המתלונן בפרט וכלפי ציבור הקטינים.

המעשים מצביעים על דחפים פנימיים רגעיים אצל המשיב.

בבוא בית המשפט לשקול את שחרור המשיב לחלופת מעצר, הוא בין השאר, לוקח בחשבון את האינטרס הציבורי שמחייב את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, מאזן את זכות המשיב לחירות, ועל בית המשפט לקחת בחשבון גם את החשש לשלומו הנפשי של המתלונן. בעניין זה מפנה לבש"פ 2916/12 – שם צוין, כי השחרור ממעצר מביע חשש ממשי לבל יפגע המשיב במתלונן. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במשיב שביצע את המעשים במתלונן שמתקיימים ביניהם יחסי תלות.

המלצת שירות המבחן כשמה כן היא ואינה מחייבת את בית המשפט.

בעבירות המיוחסות למשיב קיים חשש מובנה וקבוע לשיבוש מהלכי משפט, ומשכך נעתור למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הגב' ליפשיץ טטיאנה, לאחר שהוזהרה כדין:

אני רעייתו של המשיב, בת 52, יש לנו 3 בנות – בת 33, בת 29, בת 23. כתובת יואב בן צוריה 7/7 באשדוד. טלפון 088656035.

אני עובדת כמטפלת בין השעות 08:30 – 11:00.

אני יודעת מה זה מעצר בית מלא שאסור לו לצאת מהבית ואם הוא ייצא אני אתקשר למשטרה.

בתו של המשיב, הגב' איצ'מן אנה, לאחר שהוזהרה כדין:

אני בת 29, נשואה ואם לשני ילדים – בני 10 שנים ו-4. מתגוררת בלוי נחום 11/12 אשדוד, טלפון 0544864608.

אני עובדת בבית חולים "קפלן" במשמרות.

אני יכולה לסייע לאמי לפקח על אבא שלי שאני נמצאת בבית.

אני יודעת מה זה מעצר בית מלא ומבינה את חובת הדיווח היה ויפר.

הילדים לא יהיו איתי בזמן שאשמור על אבי אלא עם בעלי.

הגב' ריבקין דרינה, לאחר שהוזהרה כדין:

אני בת 23, אימא לתינוקת בת 7 חודשים, לא עובדת ונמצאת בבית, אני גרה עם אימא שלי.

אני מבינה מה זה מעצר בית ומבינה גם את חובת הדיווח היה ויפר.

<#3#>

החלטה

1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות מין בידי אחראי חסר ישע – עבירה בניגוד לסעיף 351 בנסיבות סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1)+345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של מעשה מגונה – עבירה בניגוד לסעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק.
   
2. המשיב הינו מטפלו של ד.י. קטין יליד 2003 (להלן: "המתלונן"), הסובל מלקות שמיעה, בעיות קשב וריכוז הזכאי לקצבת נכות בהיקף של 100% מהמוסד לביטוח לאומי. במסגרת עבודתו, המשיב היה אחראי על המתלונן, ליווה אותו למסגרות הלימודים, להסעה לבית ספרו וטיפל בו בשעות בהן אמו של המתלונן עבד.

ביום 6/9/12 בשעות הבוקר המוקדמות, הגיע המשיב לביתו של המתלונן, על מנת ללוות אותו להסעה לבית הספר. אמו של המתלונן יצאה מהבית לעבודתה וסבו של המתלונן ישן אותה עת בחדרו. בשלב מסוים, השכיב המשיב את המתלונן על השולחן בסלון הבית, כשבטנו של המתלונן על השולחן, בתואנת שווא כי הוא רוצה לאמן אותו, נשכב על המתלונן, נצמד לגופו וחיכך את איבר מינו על גופו של המתלונן, תוך שהוא מורה למתלונן להניע את רגליו בחוזקה. מיד בסמוך לכך, התיישב המשיב על הספה בסלון הבית, הפשיל את מכנסיו, חשף את איבר מינו והורה למתלונן למצוץ את איבר מינו. תחילה המתלונן סירב, אולם לאחר שהמשיב שב ודרש ממנו, עשה המתלונן כן.

1. בהעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר, הוריתי על עריכת תסקיר מעצר אשר יבחן את המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכן חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.
   
2. תסקיר שירות המבחן מיום 28/10/12:
   מהתסקיר עולה, כי המשיב בן 62, נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, עלה ארצה מרוסיה בשנת 1991. עובר למעצרו התגורר עם אשתו ובתה באשדוד והתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי בעקבות אירוע מוחי ועבד באופן לא רשמי כמטפל במתלונן להשלמת הכנסה. אשתו עובדת באופן חלקי כמטפלת בקשישים.
   בהתייחס לתנאיי מעצרו, שירות המבחן התרשם כי המשיב חווה מצוקה פיזית ורגשית קשה על רקע מעצרו ומבטא חשש מפני פגיעה בו על ידי עצורים אחרים בשל נסיבות מעצרו. המשיב מסר כי חווה אלימות מצד עצורים אחרים שבעקבותיה הועבר לאגף אחר. המשיב ביטא תחושות אובדן וייאוש, נמצא בקשר עם בני משפחתו המהווים עבורו גורם תומך ומחזק.
   
   שירות המבחן התרשם, כי המשיב עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, אינו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות פוגעים כלפי סביבתו. מתפקד באופן חיובי ומסור כדמות אב וכאיש משפחה, גילה התמדה ויציבות במסגרות תעסוקתיות. עוד התרשם השירות, כי המשיב חווה משבר פיזי ורגשי בעקבות פיטוריו מעבודתו וקושי להשתלב במסגרת תעסוקתית, ונוכח פגיעה במצבו הבריאותי – בגיל 49 עבר אירוע מוחי שבעקבותיו חלה פגיעה ומוגבלות בתפקודו הפיזי.
   
   באשר לנסיבות המקרה, המשיב תיאר את האירוע כחריג, ושלל התנהגות מינית פוגעת בעבר. השירות התרשם, כי המשיב מבטא בושה ומצוקה על רקע התנהגותו ופגיעתו במתלונן ומתקשה להסביר את הנסיבות והרקע להתנהגותו ברמה הרגשית והמילולית. המשיב הביע רצון ונכונות להיעזר בגורמי טיפול.
   
   רמת המסוכנות: לשיטת שירות המבחן, על רקע קשייו של המשיב להסביר את הנסיבות להתנהגותו המינית הפוגעת כלפי המתלונן, ועמדתו השוללת מאפיינים מיניים בעייתים, שירות המבחן התקשה להעריך קיומה של פתולוגיה מינית. להערכת השירות, קיים סיכון להישנות התנהגות מינית פוגעת כלפי קטינים.
   
   שירות המבחן בחן את המפקחים המוצעים – אשתו של המשיב, בתם הצעירה המתגוררת עמם, אינה עובדת, אם לתינוקת, ובתם השנייה, המתגוררת באשדוד ועובדת כאחות בבית חולים. השירות התרשם, כי המפקחות המוצעות הינן רציניות, אחראיות ומהוות עבור המשיב דמויות תומכות ומשמעותיות, מודעות לאופי וחומרת המעשים המיוחסים למשיב ומביעות נכונות לפקח עליו. כמו כן, הן מבינות את משמעות הפיקוח והתנאים המגבילים. עוד התרשם השירות, כי הן אינן מבטאות עמדה מטשטשת ומפחיתה בנוגע למעשים המיוחסים למשיב, אך מתקשות להבין ולהסביר את הרקע להם.
   
   לסיכום, שירות המבחן התרשם, כי המעצר וההליך המשפטי אותן חווה המשיב לראשונה בחייו מהווים עבורו גורמים טראומתיים, מרתיעים ומציבי גבולות וכי הוא נתון במצוקה נפשית על רקע מעצרו אשר עלולה להביא להידרדרות מצבו הבריאותי והנפשי, ובשים לב כי הביע עמדה המבטאת אמפתיה וחרטה כלפי פגיעתו במתלונן, יש ביכולתה של חלופת המעצר המוצעת על ידי אשתו ובנותיו כדי לספק פיקוח הרמטי ולהפחית, יחד עם אפקט ההרתעה של המעצר, את הסיכון הנשקף מהתנהגותו. מכאן, המליץ השירות על שחרור המשיב לחלופה המוצעת, כאשר בשל הקושי להעריך פתולוגיה בתחום המיני, לא האו בהמלצה לשלבו בהליך טיפולי או להעמיד בפיקוח מעצר בשירות.

טיעוני ב"כ הצדדים

1. ב"כ המבקשת עתר להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה ומהותית, הן כלפי הציבור בכלל והן כלפי המתלונן בפרט וכלפי ציבור הקטינים, כאשר המעשים מצביעים על דחפים פנימיים רגעיים אצל המשיב. עוד נטען, כי על אף ששירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופה, , הרי שהמלצה זו אינה מחייבת את בית המשפט, ובמקרה דנן יש לתת את הבכורה לאינטרס הציבורי שמחייב את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים על פני הפגיעה בחירותו של המשיב.
   
2. ב"כ המשיב, מנגד עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן הן מהטעמים המצוינים בתסקיר, והן בשל היות החלופה שנבחנה ונמצאה הולמת בנסיבות העניין, פיקוח אנושי של שלוש ערבות נורמטיביות, המבינות את משמעות אחריותן כערבות ומפקחות.
   עוד עמד ב"כ המשיב, על העובדה כי המשיב שוחרר על ידי בית המשפט השלום, ורק בחלוף 9 ימים חודש מעצרו לאחר שנתקבלו ראיות נוספות בדמות תוצאות המעבדה הנוגעות לדי.אן.איי.
   
3. בפניי התייצבו רעייתו ושתי בנותיו של המשיב והביעו את רצונן והסכמתן לשמש חלופת מעצר עבור המשיב ולפקח עליו לסירוגין. לאחר ששוחחתי עם הערבות, התרשמתי כי הן מבינות היטב את משמעות הפיקוח והאחריות שנוטלות על עצמן.
   
4. המשיב איש מבוגר יחסית, מצבו הבריאותי רעוע. מדובר במסוכנות נקודתית, בשים לב כי מדובר באירוע חד פעמי, על אף שהמשיב מטפל במתלונן קרוב ל- 7 שנים, גם לא הייתה כל אינדיקציה בחומר החקירה המעידה על אירועים דומים בעבר.
   
5. על רקע המתואר לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, שוכנעתי שיש בחלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן ועל ידי שבית המשפט כדי להשיג את תכלית המעצר, דהיינו, לאיין את המסוכנות הלכאורית הנקודתית כלפי המתלונן בפרט וכלפי הציבור בכלל וזאת מהטעמים המצוינים בתסקיר, וכן, מהטעמים שמניתי לעיל.
   
6. אשר על כן, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים:

א. המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגוריו ברחוב יואב בן צוריה 7/7 אשדוד, תחת פיקוחן של רעייתו – הגב' ליפשיץ טטיאנה, בתו הגב' איצמן אנה, וכן הגב' ריבקין דרינה לסירוגין.

ב. הפקדה כספית בסך 20,000 ₪ – ההפקדה הכספית בוצעה בפועל במסגרת מ"י 43195-09-12 בית משפט השלום קריית גת.

ג. חתימת ערבות עצמית על סך 50,000 ₪.

ד. כל אחת מהערבות תחתום ערבות צד ג' על סך 50,000 ₪.

ה. נאסר על המשיב ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מעדי התביעה.

זכות ערר כחוק.

עותק מההחלטה יישלח לשירות המבחן.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"ג, 01/11/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשת:

אבקש עיכוב ביצוע לצורך שקילת הגשת ערר.

<#11#>

החלטה

מורה על עיכוב החלטתי ל-48 שעות.

ב"כ המבקשת תעשה מאמץ להודיע דבר החלטתה בהקדם. השעה כעת 13:00, בשים לב, כי מחר יום ו'.

ניתן להחל בהחתמת הערבויות.

<#13#>

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"ג, 01/11/2012 במעמד הנוכחים.