ניתן ביום 23 פברואר 2015

השופטת יעל אנגלברג שהם

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 5.8.12 (הנשיאה אורלי סלע; ב"ל 1180-01-11) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בקרע בכתפו הימנית כ"פגיעה בעבודה" על דרך המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. המערער הגיש תביעה להכיר בפגיעה בכתפו הימנית כ"פגיעה בעבודה" על דרך המיקרוטראומה. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ובגין דחייה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין.

2. הצדדים הגישו רשימת עובדות מוסכמות ומהן עולה כי המערער עובד במפעל עשות אשקלון בע"מ משנת 1973 (להלן: "המפעל"); במשך כ-24 שנים הפעיל המערער מחרטה ידנית במשך 9-12 שעות ביום והרים משקלים של 15 ק"ג ויותר; הפעולות אותן נדרש המערער לבצע נעשו בעמידה כאשר ידיו מושטות קדימה כדי להפעיל את המכונה. עוד הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו לעניין הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של המערער לפגיעה בכתפו.

3. לאחר שעיין בחוות דעת המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה הראשונות והנוספות, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער על סמך חוות דעת המומחה הרפואי, אשר לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הקרע בכתפו.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער, שגגה נפלה תחת ידו של בית הדין קמא עת אימץ את חוות דעת המומחה כלשונה. לטענת המערער - היה על בית הדין לפסול את חוות דעת המומחה, אשר התעלם מחוות דעת הרופאה התעסוקתית של המפעל ומחוות דעת מומחה נוסף בתחום האורטופדיה אליהם נשלח המערער על ידי המפעל; המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין; חוות דעת המומחה לא נתנה מענה לכל השאלות שהוצגו בפניו; המומחה לא סמך חוות דעתו על מאמרים ומחקרים רפואיים, ואלה שהוצגו לבית הדין, סותרים את מסקנותיו; המומחה דוגל באסכולה מיושנת המחמירה עם הנפגע; המומחה לא בדק את המערער, לא ביקר במקום עבודתו ולא צפה בעבודתו וזאת כמתחייב, בשים לב למסקנותיה של הרופאה התעסוקתית אשר ביקרה במקום ואשר היו הפוכות מאלה של המומחה; המומחה נתן חוות דעת לקונית, חסרה ולא מנומקת.

5. עוד טוען המערער, כי על בית הדין היה לפסוק על פי מאזן ההסתברויות המוכיח שיש לראות קשר סיבתי ישיר בין עבודת המערער לאורך 40 שנה לבין מחלתו.

בית הדין התעלם מכך שארבעה מומחים שונים (רופאה תעסוקתית ושלושה מומחים לאורטופדיה) קבעו שיש קשר סיבתי בין פגיעת המערער לבין תנאי עבודתו.

המערער טוען, כי שגיאות המומחה מחייבות החלפתו במומחה אחר. המערער מבקש כי הערעור יתקבל כך שתביעתו תתקבל במלואה ולחילופין, יוחזר התיק לבית הדין קמא למינוי מומחה אחר תחת המומחה שמונה.

לטענת המערער, משנקודת המוצא היא כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות בתוך יום העבודה, הרי שעל בסיס חזקת הסיבתיות היה על המשיב, המבקש לסתור זאת, להוכיח את טענתו.

6. לטענת המשיב, נטל ההוכחה מוטל על כתפי המערער ומשקבע המומחה באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מצבו של המערער והשיב לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו, אין מקום למינוי מומחה נוסף.

7. הצדדים ביקשו כי פסק הדין יינתן על ידי מותב על יסוד הודעת הערעור והטענות שהועלו בעל פה במסגרת קדם הערעור אשר ישמשו כסיכומים בפני המותב.

הכרעה

8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ונסביר.

9. בית הדין האזורי מינה כמומחה מטעמו את ד"ר אורי בלנקשטיין אשר השיב לשאלות בית הדין כדלקמן:

"ש. ממה סובל התובע בכתפו?

ת. התובע סבל מכאבים בכתף הימנית שהחלו לפני שנים רבות ... .

ש. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטת בית הדין לבין מחלתו.

ת. לדעתי, אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטת בית הדין והודגמו בתמונות "נספח 1", לבין מחלתו.

מדובר בתהליך ניווני של גידי השרוול המסובב בשתי הכתפיים, בעיקר מימין. הסיבות לקרע בשרוול המסובב יכולות להיות מרובות - לאחר שברים, פריקות או חבלות אחרות. הנ"ל לא סבל מפציעות או חבלות בכתף הימנית, כך שסיבה זו נשללת.

אצל מר יחזקאל בבאי - מדובר בתהליך ניווני טבעי שכיח בגילו, אשר למעשה החל כבר בשנת 1998, עפ"י הרישומים מקופ"ח.

ש. האם יש להכיר במחלת התובע כמחלת מקצוע.

ת. לדעתי, אין להכיר במחלת התובע כבמחלת מקצוע.

בעיון בעובדות המקרה ובעיון בתמונות הממחישות את עבודתו של התובע כחרט - לא התרשמתי כי היה עומס מיוחד על הכתף הימנית.

רוב עבודותיו היו כאשר זרועו הימנית היתה מתחת לגובה השכם לעתים בגובה השכמה אך לא גבוה יותר.

בעיון בתיקו הרפואי מתקבלת תמונה קלסית שכיחה של כאבים בכתף המופיעים לא כתוצאה מחבלה אלא, כתוצאה מתהליך ניווני פרוגרסיבי, בו בתחילה מופיעים כאבים ללא ממצאים בבדיקות העזר ובהמשך, מופיעות הסתיידויות ברקמות הרכות ולאחר מכן נגרם קרע ניווני בגיד ה- S.S, כפי שאירע במקרה שלפנינו, אשר הצריך ארטרוסקופיה ותפירת הגיד". (הדגשות שלי - י.א.ש.).

10. בפני המומחה הרפואי הוצגו שאלות הבהרה והוא השיב כדלקמן:

"ש. האם נכון כי מהחומר הרפואי שעמד לפניך לא היה תיעוד לאירוע של טראומה חריפה לכתף ימין?

ת. נכון.

ש. האם נכון כי כבר בשנת 1997 ביקרה הרופאה התעסוקתית במקום עבודתו של התובע והתרשמה מעבר לצורך בהתכופפויות חוזרות גם מהעומס הרב המופעל גם על הידיים (רישום מתאריך 10.4.1997)?

ת. לא מצאתי רישום מתאריך 10/04/1997.

ש. האם נכון כי בבדיקות ה-M.R.I טרום ניתוחית נמצא שינוי ניווני בשרירים?

ת. אני מניח שהכוונה היא לבדיקת U.S. בבדיקה זו הודגם תהליך ניווני בגידים ולא בשרירים.

ש. האם נכון כי שינוי זה מצביע על כרוניות התהליך מחד גיסא ומקטין סיכויי הצלחת טיפול ניתוחי מאידך גיסא?

ת. לא נכון.

ש. האם נכון כי מעבר לאטרופיה השומנית נמצאו גם שינויים המתאימים ל- CUFF ARTHROPATHY?

ת. CUFF ARTHROPATHY הינה אבחנה רחבה וכוללת בתוכה את כל הליקויים בשרוול המסובב של הכתף.

ש. האם נכון כי שינויים אלו אף הם מצביעים על חומרת הקרע מחד גיסא וכרוניות המחלה מאידך גיסא?

ת. שינויים ניווניים אלה מצביעים על תהליך כרוני - לא על חומרת הקרע.

ש. האם נכון כי קרעים נרחבים מהסוג שהיה לתובע אינם "אופייניים לשינויים של הגיל"?

ת. לא נכון. קרעים מהסוג שהיו לתובע אופייניים בהחלט לשינויים של הגיל.

ש. האם נכון כי "שינויי הגיל" מתאפיינים בקרעים קטנים, עד 0.5 ס"מ ולא קרעים נרחבים ואינם מלווים בארטרופתיה?

ת. לא נכון. שינויי הגיל מאופיינים או בקרעים נרחבים או בקרעים קטנים - הם תמיד מלווים בארטרופטיה.

ש. האם יתכן כי בבדיקה קלינית של התובע המצביעים על חומרת הפגיעה בשרוול המסובב מחד גיסא, ומאידך גיסא, בדיקת מקום העבודה והתרשמות מעצמת הכוח שנדרש היה לבצע לאורך זמן ושנים, עשויים לשנות התרשמותך באשר לקשר הסיבתי?

ת. קיבלתי תמונה מדוייקת של מקום עבודתו - לאחר עיון בצילומים הרבים שצורפו לתיקו הרפואי. אין צורך בבדיקה פיזית של מקום העבודה.

ש. האם נכון כי לאורך כל השנים אין תיעוד אצל התובע לתלונות בגין כתף שמאל או הדמיה פתולוגית של כתף שמאל?

ת. לא נכון. בתאריך 15/02/1998 נרשם בתיקו הרפואי 'חולשה, כאבים בכתפיים, רגישות ניכרת בע"ש צווארי וכתפיים'. בתאריך 19/11/2009 נרשם בתיקו הרפואי 'בן 58, מתלונן על כאבי כתפיים, מוכר במרפאה האורטופדית, עבר בירור, כאבים, ידוע על Rotator Cuff Syndrome Bilateral'.

סיכום - לאחר עיון בשאלות ההבהרה מיום 23/10/2011, אין מקום לשנות מסקנותיי בחוות דעתי מתאריך 14/08/2011".

11. ביום 15.3.12 דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער לפסילת חוות דעת המומחה ואולם איפשר לצדדים להציג למומחה שאלות הבהרה נוספות שעליהן השיב המומחה כך -

"ש. אנא עיין במסמכים הרפואיים המצ"ב להחלטה -

1.         אבחון של ד"ר אריה אריאלי מיום 2.4.1997 (סומן ת/3).

2.         מכתב של ד"ר ארנונה אייל מיום 10.4.1997 (סומן ת/4).

האם נכון כי מהמסמכים הללו עולה כי התובע החל לסבול מכאבים בכתף ימין עוד לפני שנת 1997?

ת. נכון.

ש. האם יש בנקודה זו כדי לשנות מחוות דעתך לפיה קיים תיעוד על כאבים החל משנת 1998?

ת. לא מדובר בהבדל עקרוני.

ש. לאור המסמכים המצורפים ולאור העובדה שבשנת 1997 היה התובע בן 46, האם נכון כי בגיל כזה ממצאים כפי שתיארו המומחים במסמכים המצורפים אינם שכיחים?

ת. לא נכון. בגיל 46 ניתן למצוא ממצאים פתולוגיים.

ש. האם נכון כי התרשמותך אינה תואמת את התרשמות ד"ר אייל, הרופאה התעסוקתית, לאחר שביקרה במקום עבודתו של התובע והתרשמה באופן אישי בצורך של התובע בהתכופפויות חוזרות, כמו גם מהעומס הרב המופעל על הידיים של התובע?

ת. התכופפויות חוזרות ועומס על הידיים לא גורמות לבעיות כתפיים.

ש. כיצד האבחון של ד"ר אייל, לפיו התובע אינו מסוגל להמשיך בעבודתו במקום העבודה עקב תנועות כיפוף ומאמצים פיזיים שעליו להשקיע, עולה בקנה אחד עם קביעתך כי מדובר בתהליך ניווני ולא במקרה של מיקרוטראומה?

ת. כאמור, תנועות כיפוף לא קשורות לתהליך ניווני בכתפיים ולא קשורות למיקרוטראומה בכתפיים.

ש. כיצד האבחון של ד"ר אריאלי, לפיו נזקו התפקודי של התובע נגרם כתוצאה ישירה מעבודתו במפעל וכי המשך עבודה של התובע במתכונת כפי שהיתה בשנת 1997 תחמיר את מצבו, עולה בקנה אחד עם קביעתך כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו?

ת. כפי שכתבתי - עבודתו לא גרמה לנזק בכתפיו, עבודתו לא החמירה את מצבו ונעשתה כשהזרועות לא מעל לגובה הכתפיים.

ש. כיצד העובדה שהתובע הועבר מתפקידו, לאחר אבחונם של ד"ר אייל וד"ר אריאלי, לתפקיד אחר עולה בקנה אחד עם קביעתך כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו?

ת. גם העברה לתפקיד אחר לא קובעת קש"ס.

ש. כיצד משתנה חוות דעתך לאור המסמכים הרפואיים הנוספים שהועברו אליך?

ת. לאחר עיון חוזר בתיקו הרפואי ובשאלות ההבהרה - אין מקום לשנות מסקנותיי בחוות דעתי (14/08/2011)". (הדגשות שלי - י.א.ש.).

12. הכללים למינוי מומחה-יועץ רפואי נוסף פורטו בסעיפים 16-17 להנחיות הנשיאה מיום 13.4.10, וזו לשונם -

"16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.

17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שפורטו בהחלטתו."

ובית דין זה קבע כי -

"בנסיבות מתאימות רשאי בית הדין למנות מומחה רפואי נוסף על פי החלטה מנומקת. על מקרים אלה ניתן למנות נסיבות בהן לא תוארו מלוא העובדות בפני המומחה הראשון וקיים חשש שהמומחה לא יוכל לשקול מחדש את עמדתו לאחר קבלת תיאור העובדות המלא; חוות הדעת לא מתיישבת עם הגיונו של בית הדין, וכיוצא באלה..." (בר"ע (ארצי) 53/06 שילוח - המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 25.1.06).

בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה" (הנשיא סטיב אדלר - "מומחים-יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה") או כאשר אין הוא מוצא בחוות דעת המומחה תשובות לכל השאלות שהוצגו ואשר נראות חיוניות למתן פסק דין או שמבקש הוא לקבל חוות דעת נוספת. המערער טוען, כי בעניינו התקיימו כל החריגים המצדיקים מינוי מומחה נוסף שכן חוות הדעת לא נתנה מענה לכל השאלות; המומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע והמומחה חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין. לא מצאנו כי זה המקרה שבפנינו.

13. ראשית, יש לדחות את הטענה כי המומחה סטה מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי. החלטת בית הדין נתנה תוקף להסכמת הצדדים על פיה "כל הפעולות נעשו בעמידה כאשר ידיו של התובע מושטות קדימה כדי להפעיל את המכונה" וכי "מדובר בעבודה פיזית הכרוכה בהרמת משאות של עד 15 ק"ג לעיתים יותר". המומחה קבע בחוות דעתו כי "רוב עבודותיו היו כאשר זרועו הימנית הייתה מתחת לגובה השכם לעיתים בגובה השכמה, אך לא גבוה יותר". קביעה זו, אשר התבססה גם על עיון בתמונות שצורפו למסמכים הרפואיים, אינה קביעה הסוטה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין או סותרת אותן.

14. המערער טוען כי מדובר במומחה שלעולם אינו מכיר בפגיעה על דרך המיקרוטראומה וכי גם בעניינו של המערער, נקט המומחה באסכולה מחמירה. טענה זו מבסס המערער על הרישום הרפואי של ד"ר ארנונה אייל, מומחית לרפואה תעסוקתית, מיום 18.4.97 שקבעה כי "לאור מצבו הבריאותי הנוכחי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו במקום העבודה הנ"ל. עקב תנוחת הכיפוף והמאמצים הפיזיים הקשים שעליו להשקיע. מתאימה לנ"ל עבודה בה תנועת הגוף ישרה הכוללת הליכה, ישיבה, עמידה" (הדגשה במקור - י.א.ש.) ועל מסמך של ד"ר אריה אריאלי רופא אורתופד מיום 2.4.97, שבו מציין המומחה כי "המשך עבודה במתכונת הנוכחית תגרום לנזק נוסף תפקודי ואורגני ויחמיר את המצב הנוכחי שנגרם כתוצאה ישירה מעבודתו במפעל זה".

15. טענת המערער שלפיה נוקט המומחה באסכולה מחמירה, לא הוכחה בנסיבות המקרה הנוכחי. ראשית, לא ניתן ללמוד זאת מהמקרים האחרים שאליהם מפנה המערער, שכן העובדות הנדונות שם אינן זהות לעובדות בענייננו. כך גם, אין מקום לקבל את טענתו שלפיה התעלם המומחה הרפואי מדעתם של ד"ר אייל וד"ר אוריאלי. הפגיעה הנדונה נוגעת לכתף ימין ואילו המסמכים שמהם מבקש המערער ללמוד כי המומחה נוקט באסכולה מחמירה עניינם בכלל הפעולות המבוצעות על ידי המערער ובעיקרן נוגעות להתכופפויות. כך מציין ד"ר אריאלי בהתייחסותו לכך ש"המשך עבודה במתכונת הנוכחית תגרום לנזק נוסף תפקודי ואורגני ויחמיר את המצב הנוכחי שנגרם כתוצאה ישירה מעבודתו במפעל זה" וכי "יש לציין שרוב שעות היום עבודתו מתבצעת בעמידה בחצי כיפוף לפנים". עוד יודגש, כי תלונות המערער בפני ד"ר אריאלי נוגעות לכאבי ע"ש צווארי עם הקרנה לחגורת הכתפיים, כאבי גב עם הקרנה לרגליים, כאבי ברכיים והרדמות כפות הידיים וכי בממצאיו מופיעים "תיפקוד לקוי בדרגה בינונית עד קשה במיוחד באיזור ע"ש מותני". לממצאים אלה אין כל קשר לפגיעה בכתף. חוות דעתה של ד"ר אייל נוגעת אף היא לתנוחת הכיפוף והיא ממליצה על עבודה בישיבה. גם לממצאים ו/או המלצות אלה אין קשר לתלונות בעניין הכתף ואין לומר שחוות דעת המומחה סותרת את דעתם של שני הרופאים.

16. צדק בית הדין האזורי בקביעתו שלפיה מייחס בית הדין משקל רב יותר לחוות דעתו של מומחה מטעמו מאשר לחוות דעת מטעם מי מהצדדים בהיותה חוות דעת אובייקטיבית. זאת ועוד, בענייננו, הרישומים הרפואיים שאליהם מפנה המערער אינם מהווים מסמכים שנערכו על ידי מומחה מטעמו אלא מסמכים רפואיים שהמומחה הרפואי נדרש להתייחס אליהם. עיון בתשובותיו של המומחה לשאלת הבהרה מפורשת שהוצגה בפניו בעניין זה, מעלה כי המומחה התייחס לאמור במסמכים אך עומד על עמדתו שלפיה בכל הנוגע לכתפי המערער אין לתנועות הכיפוף והמאמצים הפיזיים כל השפעה על מצבו משאין התנועות כוללות הרמת זרועות מעבר לגובה הכתפיים. כאמור, המערער לא הצביע על שאלות שלא נענו על ידי המומחה ו/או מקום שבו חרג המומחה מהעובדות שהוצגו בפניו.

17. כך גם אין לקבל את טענת המערער שלפיה משנקודת המוצא היא כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות, הרי שעל בסיס חזקת הסיבתיות נטל ההוכחה לסתור את הטענה מוטל על המשיב. הלכה היא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" וכלל זה נכון גם בתביעות על פי הלכת המיקרוטראומה (ראו למשל עב"ל (ארצי) 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי - סמיון מלניק, ניתן ביום 11.11.13).

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי "כאשר עסקינן בתאונה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, לא ניתן להחיל את סעיף 83 סיפא לחוק, אשר עוסק ב'חזקת סיבתיות'. זאת הואיל ותורת המיקרוטראומה היא תולדה של היות רשימת מחלות המקצוע רשימה סגורה, ולא ניתן לבחון לגבי כל פגיעה זעירה את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על אותה פגיעה לבין השפעתם של גורמים אחרים (עב"ל 11174-05-11 מוניפה זרעיני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.12.12; ראו גם עב"ל 140/05 מוחמד דבש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.2.06).

אחרית דבר

18. על יסוד כל האמור, לא מצאנו כי המערער הרים את הנטל להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לפגיעה בכתפו, על כן לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא ודין הערעור - להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה (23 פברואר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.