04 יולי 2013

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5/8/12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 5% נכות צמיתה מיום 1/12/10 (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערערת:

2.1 הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

לא ברור מדוע ניכתה הוועדה למערערת נכות בשיעור 10% בגין מצב קודם על סמך רישום כי המערערת סבלה מכאבים ועברה טיפולי פיזיוטרפיה. במסמכים אליהם הפנתה הוועדה לא צוין כי המערערת סבלה ממגבלות בעמוד שדרה מותני, ו/או ממצב המקנה נכות צמיתה כלשהיא.

2.2 הוועדה לא מבהירה כיצד יש בממצאים הקליניים שמצאה הנובעים ממסמכים רפואיים משנת 2000 מהם עולה כי המערערת סבלה טרם קרות התאונה מדחיסה מותנית וכאבי גב, והיצרות של התעלה הספינלית ובליטות דיסק ושינויים ניווניים, כדי להצדיק ניכוי מצב קודם.

על פי פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, חויבה הוועדה לבחון באם יש לנכות מצב קודם רק במידה ויש בפניה ממצאים קליניים הכוללים הגבלה קלה לפחות בתנועות עמוד שדרה, כאשר הובהר לוועדה כי אין מקום לנכות מצב קודם מכוח ממצאים רנטגניים או תלונות בדבר כאבים.

הוועדה אומנם הצביעה על מסמכים רפואיים משנת 2000 המעידים על קיומם של ממצאים קליניים, יחד עם זאת לא הבהירה כיצד יש בממצאים אלה להצביע על כך כי המערערת סבלה מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני עובר לתאונה באופן המצדיק ניכוי מצב קודם.

רישום בודד וטיפולי פיזיוטרפיה אינם כשלעצמם מעידים על קיומם של מגבלת תנועה לצמיתות.

3. טענות המשיב:

3.1 בתיק זה התקיימו 6 ישיבות של הוועדה לעררים לאחר פסק הדין.

ישיבה ראשונה התקיימה ב – 22.9.11. ישיבה שניה ב – 14.11.11. ישיבה שלישית ב – 8.12.11. ישיבה רביעית ב – 23.2.12. ישיבה חמישית ב – 29.3.12. ישיבה אחרונה ומסכמת ב – 9.8.12.

בישיבה הראשונה מ – 9/11 הוועדה מבקשת צילומים קודמים. ב – 14.11.11 הוועדה מתייחסת לצילומים מ – 2010 ומבהירה כי היא מוצאת באלה שינויים ניווניים שמתבטאים באוסטופורוזיס לטרלים ושינויים ניווניים בחוליות מותניות תחתונות עם קיום של מבנה יתדי של חוליה 1L היכול להתאים לשבר.

בישיבה השלישית ב – 8.12.11 הוועדה ביקשה תיקים רפואיים.

בישיבה הרביעית ב – 23.2.12 הוועדה מתייחסת לחומר בתיקים שכן היו בפניה ושם היא מוצאת רישום על תאונת דרכים שטופלה בבית חולים אלישע, תאונה מ – 8/97, כמו כן היא מוצאת רישום מ – 1993 גם על כאבי גב תחתון. נוכח האמור, ביקשה חומר מביה"ח אלישע כיוון שלפי הרישום היו שם טיפולים ממושכים בגב בעקבות אותה תאונה מ – 97.

החומר מאלישע לא נמצא וב"כ המערערת פונה לוועדה במכתב ומסבירה שהמערערת טוענת שהיא מעולם לא היתה בטיפול בבית חולים אלישע ואינה יודעת איפה זה בית חולים אלישע.

הוועדה ב – 29.3.12 בישיבתה החמישית, מציינת שהיא מעיינת במכתב ודברי המערערת אינם עולים בקנה אחד עם המסמכים שמצויים בתיק כולל מכתב מ – 28.8.97 של ד"ר וייס וד"ר טלמור עם תעודת הזהות של המערערת שבו צויין שהיא נמצאת במעקב במרפאה שם לאחר תאונת דרכים עם כאבי גב תחתון, עם רגישות מקומית ומקבלת טיפול פיזיוטרפי. לאור זאת הוועדה אומרת שהיא מטילה ספק באמינות המערערת. עוצרת דיון כדי לנסות שוב להשיג את התיק מבית חולים אלישע וקובעת שאין לשלול אפשרות שהשבר עליו מדובר ארע כבר באותה תאונה. החומר באלישע לא נמצא ולכן הוועדה ביום 9.8.12, בישיבתה המסכמת, מציינת כי התיק לא נמצא אבל נותנת החלטה מאוד מפורטת ומנומקת מדוע יש לה מצב קודם מתבססת על רישומים שיש בתיק, כולל טיפולים פיזיוטרפים ואומרת שהיא קובעת לה 10% על ההגבלה בגב ומייחסת את כולם למצב הקודם. מה שנותר זה 5% בגין שבר שעליהם לא היה ערעור ולא היה חלק מפס"ד.

3.2 לגבי הטענה בערעור אזי הוועדה מוסמכת להסתמך על רישום רפואי גם אם לא נקבעו בו נכויות ולהסיק מתוך מסמך זה ומתוך בדיקה על סמך הידע הרפואי שלה מה היתה הנכות אם היא היתה נבדקת אז ואת זה עשתה הוועדה בכך היא ממלאה אחר הוראות פס"ד ולא נפל שום פגם בהחלטתה. מפנה לבר"ע 1475/04 אמיר נורדיה נ. המל"ל.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי:

"משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים מיום 18/7/11 שקיבלה תוקף של פסק דין על ידי כב' הרשם דאז הראל, בו נקבע כי:

"...לאור העובדה כי הוועדה הרפואית לעררים קבעה נכות מופחתת לעומת הדרג הראשון, וזאת בנימוק של מצב קודם, אך יחד עם זאת לא בוצע חשבון עו"ש, בהתאם למתחייב בדין, לכן אני מסכים להשיב את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, ע"מ שתשקול מחדש עמדתה בנוגע לנכות המתייחסת להגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. ככל שתסבור הוועדה כי יש להפחית בגין מצב קודם – תעשה זאת באופן על חשבון עו"ש ותוך הסתמכות על מסמכים רפואיים קודמים שיש בהם כדי להצביע על נכות קודמת שקשורה לאותו איבר...".

6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.

7. הוועדה התכנסה ב- 6 ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 22/9/11 שמעה הוועדה את תלונות המערערת וב"כ המערערת (סעיף 19 ו- 20 לפרוטוקול), אשר ציינו: כי על הוועדה לשקול בשנית קביעתה לעניין ניכוי מצב קודם, וככל שתסבור שיש מקום לבצע חשבון עו"ש, תעשה כן תוך הסתמכות על מסמכים רפואיים קודמים שיש בהם כדי להצביע על נכות קודמת הקשורה באותו איבר. לפי כרטיס רפואי אין רקע קודם למעט כאבים שחשה כל הזמן, מתקשה בהליכה ובעלייה לאוטובוס, בפרוטוקול נרשמה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה, וכי הסעיף המותאם, הוא 37 (7) (א).

8. בפרק הממצאים הרפואיים מציינת הוועדה כי הנכות שניתנה למערערת היתה בגין שבר בחוליה 1L. כאשר לא בוצע מאז עו"ש שכן הסעיף שניתן בוועדה המחוזית, היתה בגין הגבלה בתנועות ומדובר בסעיף שונה מהסעיף בו בחרה הוועדה לעררים.

עם זאת, מציינת הוועדה כי היא תעבור מחדש על חומר הראיות והצילומים ממועד התאונה, ותבהיר קביעתה בהתאם לפסק הדין.

לאור האמור ביקשה הוועדה קבלת הצילומים ממועד הפגיעה וצילומים נוספים.

9. הוועדה התכנסה לישיבתה השנייה ביום 14/11/11 לאחר קבלת הצילומים שהתבקשו על ידה, ומציינת כי מעיון מחודש בצילומים מ- 20/10/10 נראה בעמוד שדרה כי אין עקמת אך קיימים שינויים ניווניים בחוליות המותניות שמתבטאים באוסטיאופיטים לטרלים ושינויים ניווניים בחוליות מותניות תחתונות עם קיום של מבנה יתדי של חוליה 1L היכול להתאים לשבר.

הוועדה מבהירה בפרק סיכום ומסקנות (סעיף 23 לפרוטוקול) כי על מנת להשיב לפסק הדין, עליה לעבור על התיקים הרפואיים מעברה של המערערת שלא הוצגו בפני הוועדה, שכן החומר הרפואי שהוצג בפניה מתייחס לתיעוד שלאחר התאונה.

נוכח האמור, ביקשה הוועדה לקבל כרטיס כללי ואורטופדי ישן.

10. הוועדה מתכנסת לישיבתה השלישית ב- 8/12/11 ומציינת כי טרם קיבלה תיקים רפואיים בתחום כללי, אורטופדי, ואורולוגי הקודמים ל- 3/2010, ועל כן התכנסה פעם נוספת ביום 23/2/12 ומציינת לאחר שעיינה בתיק הרפואי, כי קיים מסמך רפואי אודות תאונה מיום 28/8/97 מבית חולים אלישע, בו מצוין, כי המערערת נבדקה ע"י ד"ר וייס שרשם שהמערערת לאחר תאונת דרכים, סובלת מכאבי גב תחתון עם רגישות מקומית ומקבלת טיפול פיזיוטרפי, כמו כן מציינת הוועדה כי על פי רישומים מ- 3/6/93 סובלת המערערת מכאבי גב תחתון מזה כשבועיים (סעיף 21 לפרוטוקול).

בפרק סיכום ומסקנות (סעיף 23 לפרוטוקול) מציינת הוועדה כי לשם סיכום הדיון והעובדה כי מדובר בתאונת דרכים משנת 97' עם טיפולים ממושכים בבית חולים אלישע בנושא כאבי גב, לא ניתן לשלול כי האירוע הקודם גרם לשבר ועל כן ביקשה הוועדה מסמכים ותיק רפואי מבית חולים אלישע לאותה תקופה, לרבות צילומי רנטגן.

11. הוועדה מתכנסת לישיבתה החמישית ב- 29/3/12 ומציינת בפרק סיכום ומסקנות (סעיף 23 לפרוטוקול) כי בתיקה הרפואי של המערערת שקיים מסמך רפואי מ- 28/8/97 חתום ע"י ד"ר וייס וד"ר טלמור, המתייחס לתובעת בציון ת.ז. שלה, ובו נרשם כי המערערת נמצאת במעקב במרפאתם לאחר תאונת דרכים על כאבי גב תחתון, עם רגישות מקומית, ומקבלת טיפול פיזיוטרפי.

יש לציין, כי הוועדה התכנסה בשלב זה בטרם קיבלה את התיק הרפואי מבית חולים אלישע, ומציינת כי לאור התנערותה של המערערת מקיום המסמך, מבקשת היא כי יומצא לה התיק הרפואי מבית חולים אלישע, כאשר הוועדה מוסיפה "שאין לשלול אפשרות כי השבר עליו מדובר אירע באותה תקופה ושליחתה לביצוע פיזיוטרפיה מעידים על כאבים ועל הגבלות בתנועה".

12. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת ביום 9/8/12 ומציינת בפרק סיכום ומסקנות ( סעיף 23 לפרוטוקול) כדלקמן:

"הוועדה בדעה כי אחוזי הנכות שמגיעים לנ"ל הם בעקבות שבר בחוליה 1L שעבר ריפוי 5% לפי סעיף 37 (8) (א), הוועדה אינה רואה בעין יפה את העובדה שהתובעת מכחישה אירוע של תאונת דרכים שארע לה בשנת 1997 ובגינו היתה בטיפול במרפאת תאונת דרכים בב"י אלישע כאשר בידי הוועדה קיים מסמך על שמה ומס' הזהות שלה חתום ע"י ד"ר וייס מ- 10/97 כאשר תאריך התאונה שצויין 28/8/97 ועל המסמך מוטבעת חותמת וחתימת ד"ר רפי טלמור רופא המשפחה (המסמך רשום על דף עם לוגו של מרפאת תאונות דרכים בבי"ח אלישע בחיפה), העובדה שהתיק הרפואי לא נשמר בבי"ח אלישע אינו מעניינה של הוועדה אך לא ניתן להתעלם מהמסמך המעיד על קיום תאונה עם טיפולים פיזיוטרפיים וכאבי גב, יש לציין שטיפולים פיזיוטרפיים לא ניתנים לאנשים בריאים ללא הגבלות תנועה.

לאור האמור לעיל קובעת הוועדה שנכותה קודם לתאונה הינה 10% בגין הגבלה קלה לפי סעיף 37 (7) (א) ומצבה כיום זהה 10% בגין הגבלה קלה ביותר לפי סעיף 37 (7) (א) דהיינו בגין הגבלות התנועה לא נותרה נכות רק 5% בגין מצב לאחר שבר החל מיום 1/12/10...."

13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

16. במקרה דנא נדרשה הוועדה כאמור להבהיר בהתאם לפס"ד מכוחו התכנסה באם קיים למערערת מצב קודם הקשור באיבר שהוכר – גב, וככל שכן להפנות בעניין האמור למסמכים רפואיים. הוועדה כעולה מישיבותיה מצאה בתיקה של המערערת מסמך רפואי המעיד משנת 1997 המעיד על תאונה שאירעה למערערת בעבר ועל רגישות וטיפולים פיזיוטרפיים שניתנו למערערת בעקבות התאונה בביה"ח אלישע. הוועדה מבהירה שעל אף שתיקה הרפואי של המערערת מביה"ח אלישע לא נמצא בפועל ועל אף הכחשת המערערת לעצם קבלת הטיפולים הרי שאין להתעלם מהמסמך שנמצא על ידה מביה"ח אלישע הנושא ת.ז של המערערת המצביע על קבלת טיפולים פיזיוטרפיים אשר לא ניתנים לאנשים ללא הגבלה בתנועה. קביעה זו של הוועדה לעניין קבלת טיפולים פיזיוטרפיים לאנשים עם מוגבלות בתנועה הינה רפואית וביה"ד לא יתערב בה. בכך יצאה הוועדה ידי חובתה על פי פס"ד בהפניה למסמכים רפואיים המעידים על הגבלה בתנועה המצדיקה ניכוי מצב קודם כטענת הוועדה. החלטת הוועדה נהירה ומאפשרת מעקב אחר החלטתה שהינה רפואית.

17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על מסמך רפואי שהיה בפני הוועדה – שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס למסמך זה והבהרתו בפן הרפואי – מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה.

18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, (04 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.