בפני | כב' השופטת אוסילה אבו-אסעד | |
תובע | עותמאן עותמאן | |
נגד | ||
נתבע | מוטי פרץ |
פסק דין |
מונחת לפני תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למטע זיתים ולחציר שיבולת המצויים בבעלותו, על ידי עדר בקר הנמצא בבעלות הנתבע.
בעלי הדין ועיקר טענותיהם:
1. התובע תושב כפר כנא, הינו בעל זכויות בעלות במחצית מנכס מקרקעין בשטח כולל של 24,916 מ"ר, הידוע ורשום בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כמחצית מחלקה 7 בגוש 17382 מאדמות כפר כנא (ראו נסח רישום רלבנטי, צורף כנספח א1 לתצהיר העדות הראשית מטעמו של התובע). התובע הוא גם המחזיק, השוכר והמעבד של שטחים חקלאיים נוספים בעמק כפר כנא.
הנתבע, עוסק בגידול פרות בהר בית רימון, הנמצא בסמון לנכס המקרקעין הנ"ל, ובזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, היה המגדל, הבעלים, והאחראי על עדר פרות.
על פי הנטען, הנזק שנגרם למטעים ולחציר הינו תוצאה ישירה של מעשה רשלנות מצד הנתבע והפרת הוראה חקוקה על ידו. רשלנות הנתבע, כך נטען, מתבטאת בכך שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות נאותים, כגון הרחקת הפרות מהשטחים החקלאיים, או בניית גדר שחצוץ בין המקום שבו נוהג הנתבע להחזיק את עדר הפרות שבבלעותו לבין נכס המקרקעין הנ"ל ותמנע מן מהבקר כניסה לשטחים החקלאיים הסמוכים.
הגדרת הפלוגתא:
- האם חדר עדר הבקר של הנתבע לשטח האדמה החקלאית של התובע?
- האם חדירת עדר הבקר של הנתבע לשטח האדמה החקלאית של התובע היתה תוצאה של התרשלות מצד הנתבע ו/או הפרת הוראה חקוקה על ידו?
- מה הוא שיעור הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מחדירת עדר הבקר לשטחו?
בשאלות אלה יתמקד הדיון בפסק דין זה, תוך מתן דגש לכך שמתן תשובה שלילית לשאלה
אחת, מייתר את הצורך בבחינת השאלות הבאות אחריה, והדבר מובן.
העדויות בתיק:
עם זאת, המחלוקת העיקרית שניטשה בין בעלי הדין בגדרו של תיק סבה סביב השאלה - האם היתה חדירה של עדר הבקר הנמצא בבעלות הנתבע לשטח האדמה החקלאית של התובע? כמו כן, כללו העדויות התייחסות לעניין הנזק. בשאלות הנ"ל התמקדו עיקר עדויותיהם של העדים שהעידו לפני.
כשנשאל התובע אם אכן ראה את הפרות של הנתבע בעת שאלה נכנסו לשטח שלו, השיב כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הפרות נכנסו לשטח שלו ושהוא נהג בעבר להתקשר לרועה עדרו של הנתבע על מנת שזה יסלק את הפרות מן השטח. בכל הנוגע למקרה נשוא התיק, האירוע הנטען מיום 8.1.12, התובע ציין כי ראה את הפרות, ידע מאיפה נכנסו והוציא אותן בחזרה.
בעניין הנזק, התובע עוד נשאל על התפוקה השנתית של השיבולת שלטענתו הוא מגדל בשטח הרלבנטי, אולם לא ניתנה על ידו תשובה ברורה לשאלה זו. בעניין זה ציין התובע כי העניין תלוי בגורמים שונים ונסיבות משתנות וכי אין למעשה תשובה אחת נכונה.
בעדותו בכתב הצהיר התובע כי ביום 8.1.2012 התקשרו אליו אנשים וציינו באוזניו שראו את העדר של הנתבע רוע בשדה שלו ובשדות הסמוכים. או אז התובע הגיע לשדה והבחין בעדר של התובע המונה כ- 20 ראש בקר, נכנס לשטחו ומסב נזקים לעצי זית ולשיבולת (תצהיר עדות ראשית, סעיף 5).
13. מטעמו של התובע העיד בנו בלאל, אשר ציין במסגרת עדתו בעל פה כי, בכל הנוגע לאירוע מיום 8.1.2012 הוא לא נכח באותו יום ולא ראה את הפרות של הנתבע בשטח האדמה של אביו. בלאל ציין בהמשך כי הנתבע אמר שאלה הפרות שלו, וכי הם מכירים את הפרות ויודעים שהן שייכות לנתבע.
בעדותו בכתב הצהיר בלאל, כי שמע מאביו שביום 8.1.2012 הפרות השייכות לנתבע היו בשדה וגרמו נזק למטע זיתים.
14. עד התביעה טאהא, העיד לפני בכתב ובעל פה.
במסגרת התצהיר שהוגש מטעמו, וכך גם בעדותו שבעל פה, ציין טאהא כי במועד הרלבנטי הוזעק למקום על ידי התובע שטען בפניו שעדר הבקר של הנתבע מוטי נמצא בשטח. בעת שהגיע לשדהו של התובע הבחין בעדר המונה כ- 20 פרות וביחד עם התובע גירש את הפרות מן השדה. בהמשך הדברים, בעת שנשאל האם הבחין במספרים שעל אוזניהן של הפרות, השיב כי אינו מתמחה בכך, ובתשובה לשאלה קודמת שהופנתה אליו השיב כי שמר מן הפרות מרחק של 20 מטר בשל חששו מהן.
15. עד המרכזי עליו ביסס התובע את תביעתו, בכל הנוגע לשאלת היקף הנזק, הינו השמאי מר
אמארה עאמר אשר העריך את הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות חדירת עדר הבקר של הנתבע לשטח החקלאי שהתובע עיבד. מטעמו של עד זה הוגשה חוות דעת שצורפה לכתב התביעה וכן לתצהיר וסומנה ב'.
עיון בחוות הדעת שהוגשה מטעמו השמאי מעלה כי הוא הגיע לשדה השייך לתובע על פי בקשת התובע וממנו שמע את נסיבות האירוע. השמאי הבין לדבריו מן התובע כי המדובר בעדר בקר השייך לנתבע, אשר נכנס לשדה של התובע והסב נזקים לחציר השיבולת ולמטעי הזיתים. במסגרת חוות הדעת שניתנה על ידו, ציין השמאי כי הבחין בסימני טביעות רגלים של הבקר, וכן בסימנים ובעקבות אחרים אותם הותיר העדר מאחוריו.
השמאי העריך את הנזקים שנגרמו לתובע בסך של 20,935 ₪, הכולל בין היתר את הנזק שנגרם לחציר השיבולת המשתרע על 29 דונם בסך של 9,135 ₪ (לפי מחיר של קילוגרם שיבולת); נזק שנגרם ל 100 שתילי זיתים, לפי עלות של 100 ₪ לשתיל וכן נזק שנגרם ל 12 עצי זית לפי 100 ₪ לעץ.
בעדותו בעל פה לפני, נחקר השמאי על חוות הדעת שהוגשה מטעמו, והשיב כי הוא מכיר את התובע מאחר ושניהם תושבי אותו הכפר (כפר כנא). כמו כן ציין השמאי שהתובע הציג לו מסמכים המלמדים על בעלותו בשטח וכן על גודל השטח אותו הוא מעבד.
כשנשאל השמאי האם הוא מומחה לבעלי חיים, השיב בשלילה, אולם כשנשאל כיצד ידע שהמדובר בטביעות רגלים של בקר וסימני רעיה של שיבולת, ציין כי ביכולתו להראות ולהוכיח מסקנתו זו.
השמאי נשאל גם על הנתונים שצוינו במסגרת חוות דעתו, כגון ממוצע קילוגרם שיבולת לדונם, והשיב כי למד נתון הזה מנתונים המפורסמים על ידי ארגון עובדי הפלחה.
הנתבע הצהיר כי: "באזור הר טורעאן כמו גם כנראה באזור שטח התובע, ישנם עדרים ופזורות בקר רבות המסתובבים באין מפריע בשטח וזאת כידוע לתובע מן הסתם"; הנתבע הצהיר עוד כי: "הוא מקבל כל הזמן עשרות ומאות טלפונים של התושבים ואנשים שונים אשר מתקשרים ושואלים אותי האם אני יודע איזה עדר או פרות נמצאות בשטח שלהם או עברו בשטחם. בהקשר זה אינני זוכר טלפון ספציפי מבנו של התובע ובוודאי שלא אמרתי לו או לכל אחד אחר שמדובר בעדר שלי או שאני מתכוון לטפל בעניין כלשהו".
במסגרת חקירתו הנגדית נחקר הנתבע על התצהיר שהוגש מטעמו והשיב כי אנשים מתקשרים אליו על מנת לשאול איזה עדר נמצא בשדות, מאחר והוא מגדל בקר ויכול לעיתים לזהות למי שייך עדר זה או אחר. לטעמו של הנתבע, מגדלי בקר שמעורים ומתעסקים בגידול בקר יכולים לזהות למי שייך עדר מסויים, אולם אדם אחר שאינו עוסק בחתום זה, חקלאי למשל, אינו מסוגל לבצע זיהוי מדוייק.
הנתבע השיב כי הוא מכיר את התובע, אולם הוא לא יודע היכן נמצא השדה שלו. הנתבע הוסיף וציין בעדותו כי העדר שלו נמצא בהר וכי בינו לבין השדות של תושבי המקום חוצצת גדר. כמו כן, הנתבע ציין כי ככל שמתגלות על ידו פרצות בגדר הוא דואג במידית לתקנן.
במסגרת חקירתו החוזרת, תיאר הנתבע אמצעי זיהוי הבקר הכוללים את העגיל הנמצא על האוזן והמספר המוטבע על גוף החיה.
במסגרת החקירה הנגדית, מסר העד כי כאשר היו מתקשרים אליו על מנת להודיע על פלישה של עדר בקר לשטחו של אדם מסוים, נהג לעיתים להגיע למקום באופן מיידי, ולעיתים ההגעה למקום התאפשרה רק בחלוף זמן מסויים. עם זאת, הדגיש העד, תמיד קיימת דרך להוכיח למי שייכות הפרות, משיגות הגבול, כגון הרדמת פרה על ידי וטרינר לצורך איסוף הראיות.
באשר לאירועי יום 8.1.12, ציין העד פלאח, כי בעת שהתקשר אליו בנו של התובע, בלאל, הוא ניגש למקום ולאחר שנעשתה על ידו בדיקה של הפרות, הוא מסר לבן התובע כי הפרות הללו אינן שייכות לנתבע.
דיון ומסקנה:
"הנושא בנטל השכנוע חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו".
במילים אחרות, היה על התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי אכן עדר הבקר השייך לנתבע הוא זה שפלש לשטחו וגרם לו לנזקים הנטענים; כי בעקבות הפלישה וכתוצאה ממנה נגרם לתובע נזק; וכי קיים קשר סיבתי בין פלישתו של עדר הנתבע לבין הנזקים שנגרמו לו.
זאת ועוד התובע לא הוכיח ולא הביא ולו בדל ראיה המעידה על כך, שאכן הפרות השייכות לנתבע הן אלה שפלשו לשדה המצוי בבעלותו וגרמו לנזקים, ולא פירט בעדותו מה הם אמצעי הזיהוי של הפרות שמהם הסיק מסקנתו החד משמעית ולט מפורטת כלל ועיקר, שלפיה עדר הבקר שנמצא בשטחו החקלאי וגרם לנזקיו, הוא עדרו של הנתבע.
כך העיד התובע בעמ' 3 לפרוטוקול וציין כי:
"ש. אני מבין שאתה בכלל לא ראית את הפרות שנכנסו לשטח שלך
ת. אני ראיתי וספרתי ומכיר אותן, זו לא פעם ראשונה שהן ירדו אלי, הייתי מתקשר לרועה של מוטי והוא היה בא ולוקח אותן"
כאמור, פרט לעדותו זו של התובע לא הובאו על ידי התובע ראיות תומכות, מסייעות ומחזקות לטענתו לפלישת עדר הבקר של הנתבע לשטח החקלאי אותו עיבד.
"ש. אני מבין שלגבי האירוע מיום 8.1. אתה לא ראית את הפרות
ת. אני לא הייתי.
ש. אתה בכלל יכול להגיד שהמדובר בפרות של מוטי
ת. ב 8 לחודש, אכן.
ש. צורפו תמונות של פרות, אתה צילמת אותן.
ת. כן"
בהמשך נשאל העד, כיצד מסמנים פרות בישראל והשיב כי ישנו מספר על האוזן.
"ש. אם הייתי אומר לך שבין ה 8.1 ל 16.1 במקום עברו עוד עדרים של פרות ועשרות עדרים של חזירי בר, היית מגיש את חוו"ד?
ת. אני בכל מקרה מגיש אותה, כי אני מגיש אותה על הנזק ולא על הסיבה.
ש. אתה מומחה לבעלי חיים?
ת. לא
ש. אתה כותב בחוו"ד על סימני טביעות רגליים של בקר וסימני רעיה על שיבולת.
ת. אני יכול להראות לך"
הנתבע הצהיר בכתב כי מדובר באזור שבו פזורים עדרי בקר רבים המסתובבים בשטח (ראה תצהיר עדותו הראשית של הנתבע). בחקירתו הנגדית מסר הנתבע כי הבקר שלו נמצא בהר, וכי בין ההר לבין השדות של תושבי המקום מפרידה גדר (עמ' 10 לפרוטוקול).
לאחר מכן הוסיף העד יובל וציין כי, "...הבעיה שזה שטח גדול עם הרבה ראשי בקר ואנשים לא מקפידים תמיד על הטריטוריה שלהם ופולשים"
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה: הנזק נגרם על ידי חיית-בר, או על ידי חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק; הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגביה התרשלות שיחוב עליה".
עינינו הרואות כי על מנת שיעבור נטל ההוכחה להעדר התרשלות בגינה יחוב הנתבע לנתבע, היה על התובע להוכיח בין היתר כי הנתבע היה בעל אחת החיות או היה ממונה עליה, דבר שכאמור לא עלה בידי התובע להוכיח בתיק זה.
הוכח לפני כי באזור בו נמצא השדה השייך לתובע נעים להם בחופשיות וכמעט ללא הגבלה ראשי בקר וצאן רבים, לאו דווקא אלה השייכים לנתבע. עניין זה קיבל כאמור תימוכין בעדותו הניטרלית של העד גד יובל.
סוף דבר:
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לב"כ התובע, אחרת סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
29/01/2014 | פסק דין מתאריך 29/01/14 שניתנה ע"י אוסילה אבו-אסעד | אוסילה אבו-אסעד | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | עותמאן עותמאן | ח'טיב חסן |
נתבע 1 | מוטי פרץ | גיל עוז |