ניתנה ביום 25 נובמבר 2012

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 1683-08-11; השופטת אסנת רובוביץ-ברכש), אשר ניתן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 19.6.2011 (להלן - הוועדה).
2. בית הדין האזורי קבע כי עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) "לצורך קביעה מחדש, האם המשיבה עונה להגדרה של "ילד עם ליקוי ראיה", בהתאם לקריטריונים המופיעים בסעיף 5 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע-2010 (להלן-"התקנות"). לצורך קביעה זו, תתייעץ הועדה עם רופא מומחה עיניים בתחום הקרנית, ובמסגרת הנמקת הוועדה, תפרט את ממצאי ההתייעצות הנ"ל".
3. בית הדין האזורי נימק את קביעתו במילים הבאות: "מעיון בפרוטוקול ועדת הערר (עמ' 6-7) מעלה כי בפרק ירידה בראיה, שבו יש למלא את חדות הראיה, הועדה איננה מתייחסת לפרמטר זה והינה קובעת ללא כל הסבר ו/או נימוק כי המערערת איננה סובלת מירידה בראיה, ללא כל התייחסות לרכיב חדות בראייה... אי התייחסות זו של הועדה לרכיב חדות הראיה של המערערת והעדר נימוק מדוע המערערת איננה נכנסת לסעיף 5 לתוספת השניה, מהווה לטעמי אי בחינה הוראה מחייבת , בנסיבות העניין, במיוחד נוכח הקביעה בעבר לפיה המערערת עונה לקריטריון של עיוורון. ר' מסקנות הועדה מיום 21.5.2009".
4. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש (להלן- המוסד) כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו שיש להחזיר את הדיון לוועדה תוך התייעצות עם רופא עיניים. לטענת המוסד, הוועדה לא התעלמה מרכיב חדות הראיה; מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה הסתמכה בהחלטתה על חוו"ד של רופאת העיניים ד"ר מזובר, ועל תוצאות בדיקות העיניים של ד"ר לוינגר. על בסיס שני המסמכים הללו קבעה הוועדה כי המשיבה לא עונה לקריטריון של עיוורון.
5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטות הועדות הרפואיות ובכלל החומר שבתיק, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו.
6. הלכה פסוקה היא כי במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 114/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).
7. בית הדין האזורי נימק את קביעתו בכך, שבמקרה הנוכחי אי התייחסותה של הועדה לרכיב חדות הראיה של המשיבה, והעדר נימוק מדוע המשיבה איננה עומדת בתנאי סעיף 5 לתוספת השנייה לתקנות, מהווה אי בחינה הוראה מחייבת, וזאת במיוחד נוכח הקביעה בעבר, לפיה המשיבה עונה לקריטריון של עיוורון.
8. יוער כי הוועדה לא נימקה את דחיית הערר על בסיס חוות הדעת של רופאת העיניים ד"ר מזובר, ועל תוצאות בדיקות העיניים של ד"ר לוינגר כפי שטען המוסד. בפרוטוקול הוועדה מופיע אזכורם של המסמכים תחת הכותרת "המסמכים העומדים לרשות הוועדה בעת ההחלטה", אולם אין התייחסות מפורשת של הוועדה בנימוקיה כי היא מבססת את קביעתה על מסמכים אלו.
9. אשר על כן, לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ג (25 נובמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.