תמצית טענות הצדדים

1. התובעת הינה קוסמטיקאית פרא-רפואית אשר פנתה לנתבעת בבקשה להפקת יום צילומים לצורך מיתוג עיסקי לאתר האינטרנט וקידום ושיווק של הקליניקה אותה היא מנהלת.

2. לטענת התובעת, מנהל הנתבעת שכנע אותה כי לנתבעת יש את הניסיון והמקצועיות הנדרשת לביצוע ההפקה. הצדדים סיכמו את אופי השירות שיינתן, ובכלל זה צלם אופנה כולל עוזר, איפור ועיצוב שיער, שירותי סטילינג ניהול ופיקוח על ההפקה וכן תיעוד בוידאו של יום הצילומים.

התובעת אינה מרוצה, וזו בלשון המעטה, מההפקה ומתוצאותיה. התובעת טענה כי ההפקה בוצעה בצורה חובבנית ובלתי מקצועית ויש לה טרוניות רבות הן לעניין עבודת מעצבת השיער, הן בנוגע לעבודת הסטייליסטית, והן בכל הכרוך בעבודת הצילום ואיכות התוצאות. לפיכך עתרה התובעת לפיצוי בשל הטעיה ומצג שווא, בסך של 29,446 ₪, הכולל החזר עלות ההפקה בסך 21,940 ₪, 5,000 ₪ בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש וכן 2,506 ש"ח בגין הוצאות.

3. הנתבעת מנגד טענה כי בחלוף שבועיים מיום הצילומים, התחרטה התובעת וביקשה לחזור בה מההתקשרות וזאת על אף התוצאות המרהיבות שהושגו בעבורה.

עמדת הנתבעת הינה כי "העבודה בוצעה על ידי הנתבעת ועל ידי בעלי מקצוע מן המעלה הראשונה עימם התקשרה הנתבעת, על הצד הטוב ביותר, במקצועיות, מיומנות ובתשומת לב" ולפי ההתחייבות לבצע צילומים לצורך מקצועי של קידום העסק של התובעת, אשר כוללת עריכת ההפקה לצורך בניית תדמית מאופקת ומקצועית וללא צילומים נועזים או חושפניים.

4. לכתב ההגנה צורפו מכתבים מאנשי המקצוע שהשתתפו מטעם הנתבעת בהפקה, המתארים את אופי עבודתם ואת הקשיים בשל חוסר שיתוף פעולה ו/או תלונות מצד התובעת. בדיון שנערך הגיש נציג הנתבעת כתבות עיתונות התומכות בטענתו כי הסטייליסטית אשר השתתפה בהפקה היא מבעלי המקצוע המובילים בתחום בארץ. מנגד, התובעת צירפה לכתב התביעה תכתובות מייל בינה לבין הנתבעת הממחישים את תלונותיה ואת חוסר שביעות רצונה מהתהליך, מההתנהלות ומהתוצאה.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני סבורה שהתובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה ביחס למרבית טענותיה, ולפיכך יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.

6. בהקשר לנטל השכנוע, נפסק ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

ובע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

7. התובעת טוענת כי הנתבעת הטעתה אותה בשני אלה: האחד, בכך שהציגה בפניה מצג שווא המתייחס למקצועיות של אותם גורמים אשר הנתבעת הביאה לשם ביצוע ההפקה; השני, בכך שגרמה לתובעת לחשוב שהנתבעת מחייבת את התובעת בעלות בעלי המקצוע ללא רווח מצד הנתבעת.

8. כפי שפסק בית המשפט העליון בע"א 9528/07 Foundation Sansounimaille נ' ישראל פרי:

"העילה לביטול חוזה כתוצאה מהטעייה נמנית עם העילות המקנות לצד הנפגע את האפשרות לבטל חוזה מחמת פגם ברצון. מדובר בעילות של טעות, הטעייה, כפיה ועושק ... ההטעיה, שיסודותיה קבועים בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), עשוייה להיווצר באמצעות מצג שווא שהוצג לצד הנפגע (קרי, הצהרה כוזבת שאינה משקפת את המציאות) או בדרך של הימנעות מגילוי מידע אשר בנסיבות העניין מוטלת הייתה חובה למוסרו."

6. במקרה דנן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הוצג בפניה מצג שווא רשלני, לא בנוגע למקצועיות של אותם גורמים שעמם עבדה במהלך יום ההפקה, ולא בנוגע להבטחה כי הנתבעת לא תרוויח מהתיווך, מהפיקוח ומהניהול של ההפקה.

הרושם שהתקבל מהתנהלותה של התובעת התמצה בהערתה בסיום הדיון שהתקיים בתיק זה, ולפיה: "אני הלקוחה והלקוח תמיד צודק והנתבעת צריכה לזכור זאת." לטענת התובעת, הנתבעת - כמו גם בעלי המקצוע שעבדו באותו יום - לא הוכיחו את טענותיהם להתנהלות ראויה, אך כאמור, נטל השכנוע מוטל על התובעת, ובאם לא עמדה בנטל זה, דין טענותיה להדיחות, ואין הנטל מועבר אל כתפי הנתבע.

אין בחוות הדעת שהגישה התובעת (ת/1), אשר ניתנה על ידי בעלת משרד יחסי ציבור, כדי לתמוך בטענות התובעת לקיומו של מצג שווא רשלני. מדובר במסמך שבו מתארת הכותבת את הדרך שבה היא נוהגת לנהל הפקה דומה, והיא סבורה כי נפלו פגמים באופן ניהול ההפקה על ידי הנתבעת. עם זאת, כל העובדות עליהן נסמכת הגב' רייבנבך מבוססות על דברי התובעת באופן בלעדי – כאשר הרבה מהעובדות שנויות במחלוקת ו/או לא הוכחו על ידי התובעת.

7. לגבי הפן האסתטי של התוצאה הנראית בצילומים – אין בידי להכריע לטובת התובעת בעניין זה. כפי שנהוג לומר, בתחום זה "היופי הוא בעיני המתבונן". בית משפט אינו יכול לקבוע אם התוצאה נראית יפה (היינו, שהתוצאה מעולה, לגישת הנתבעת) או שאינה יפה (היינו, הצילומים איומים, כפי שטוענת התובעת). דברים אלה יפים גם בנוגע ל"ציון" האסטתי שנתנה גב' רייבנבך לתוצאה הסופית של התמונות, המבוססת על שיקול דעת סובייקטיבי לחלוטין.

בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת התובעת בנוגע לאיכות התוצאה.

8. אין בידי לקבל גם את טענה המתייחסת לתמחור השירותים על ידי הנתבעת. תמחור הוא תוצאה של משא ומתן ונתון תמיד לשיקול דעת הצדדים בכל הסכם. התכתובת שצורפה לכתב התביעה מעלה כי התמחור השתנה וירד בעקבות משא ומתן, לאחר בקשות להנחה ולשינוי עלויות שבקשה התובעת.

נראה כי התובעת טוענת לטעות בכדאיות העסקה, כאשר התברר לה בדיעבד כי הנתבעת גבתה מעבר למה ששולם על ידה לבעלי המקצוע. אמנם, יש אפשרות שלו ידעה התובעת מראש כמה עולה כל שירות באם תזמין אותו ישירות מבעלי המקצוע, היתה שוכרת מהנתבעת רק את שירותי הניהול והפיקוח, ומתקשרת עם המאפרת, מעצבת השיער והסטייליסטית בנפרד.

סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 , עוסק ב"טעות". ס"ק (א) קובע כי זכותו של צד שהתקשר בחוזה עקב טעות, ולולא אותה טעות לא היה מתקשר בחוזה, רשאי לבטל את החוזה באם "הצד השני ידע או היה עליו לדעת" על אותה טעות.

ס"ק (ד) מסייג את זכות הביטול וקובע כי "טעות לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העיסקה."

בענייננו, לא הוכח כי הנתבעת ידעה או היתה צריכה לדעת כי התובעת טועה בנוגע לתמחור העסקה, וממילא מדובר בטעות שאינה מאפשרת ביטול החוזה.

יתרה מזו, בשעה שהחוזה קויים על ידי הנתבעת, לא יכולה עוד התובעת לבטלו.

9. לגבי תוספת המע"מ על הוצאות האש"ל של צוות ההפקה: הצעת המחיר הנזכרת ציינה את סכום האשל ובשולי ההצעה נרשום במפורש כי כל הסכומים אינם כוללים מע"מ. בנסיבות אלה, גם טענה זו של התובעת נדחית.

10. תוספת השיער – בהצעת המחיר מיום 8.7.12 עולה כי לא נדרשה תוספת תשלום עבור תוספת שיער, וזאת בניגוד להצעת מחיר אחרת (ת/4) של אותה מעצבת שיער. אני מקבלת את טענת התובעת כי לא היה לספק תוספת שיער כלשהי, אלא עיצוב השיער אמור לכלול תוספת זו.

עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי שילמה עבור תוספת השיער סך של 400 ₪ או כל סכום אחר. התובעת הגישה לבית המשפט קבלות שונות, אך לא נכללה בהן קבלה לרכישת תוספת השיער, ולפיכך לא עמדה התובעת בנטל להוכיח הוצאה זו.

11. התובעת הצליחה להוכיח את תביעה בעניין אחד, והוא ההוצאה שנדרשה לשלם עבור משחת ה"טופיק".

בהצעת המחיר מיום 8.7.12 פורט תשלום זה באופן ברור בתוך הצעת המחיר הכוללת. התובעת הוכיחה (כפי שנרשם בקבלה מיום -5.06.12 שנכללת בת/2) ששילמה עבורה תוספת תשלום, מעבר לתשלום הכולל בגין יום הההפקה, סך של 126 ₪ בתוספת מע"מ, וסה"כ 146 ₪.

לפיכך מתקבלת טענתה כי התשלום זה נעשה בנוסף לסכום המוסכם בין הצדדים.

סוף דבר

11. התביעה מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 146 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 09.10.12 ועד לתשלום בפועל.

11. בנסיבות המקרה, והואיל שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, אין צו להוצאות.

הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.