לפניי נדונו שתי התנגדויות לביצוע שטר:

1. ביום 10/7/12 הגישה התובעת לביצוע בתיק ההוצל"פ 02-35629-12-0, שטר חוב על סך 40,514 ₪ נושא תאריך 15/7/09, הנחזה להיות חתום ע"י המבקשת מס' 1 כעושת השטר וע"י המבקשים מס' 2 ו- 3 כערבים בערבות אוואל.

לבקשת הביצוע צירפה התובעת מכתב מיום 7/12/11, המסביר ממה מורכב הסכום של 47,114 ₪. ההתנגדות, שהגישו המבקשים נפתחה בתיק בית המשפט ת"ט 18358-10-12, ועניינה שכירות רכב מאזדה 3, מ.ר. 79-499-65.

2. ביום 8/8/12 הגישה התובעת לביצוע, שטר חוב, לכאורה בחתימת המבקשים כנ"ל, על סך 173,220 ₪ נושא תאריך 25/11/10.

לבקשת הביצוע צירפה התובעת מכתב מיום 31/7/12, לפיו נדרש מהמבקשים להשיב לה את הרכב, טויוטה לנד קרוזר, מ.ר. 69-069-66 או לשלם את מחיר המחירון שלו, 170,600 ₪.

3. יצויין כי המבקשים מס' 2 ו-3 היו צד לדיון נוסף בקשר עם קבוצת אשנב 2010 בע"מ ומר ערן כהן, כאשר המבקשים ומר כהן נתבעו כערבים על פי שטר חוב לחברה, ליסקאר רם בע"מ. הדיון התנהל בפני כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני בת"ט 8704-10-12, שנתן החלטה ביום 6/3/13. פרוטוקול הדיון שם הוגש בהסכמה בפניי (מש/1). בתיק זה לא הפקידו המבקשים את הסכום שנקבע, התנגדותם נדחתה, וניתן פסק דין (ההפנייה לתיק זה תהיה להלן כ"תיק אשנב").

מאחר ושני התיקים הראשונים הגיעו לטיפולי במועדים סמוכים, ומאחר והצדדים ובאי כחם זהים, וכך גם חלק מהטענות, נוהל הדיון במאוחד לפניי, ואני מתנצלת על העיכוב במתן ההחלטה, אף כי סיכומי הצדדים הוגשו זה מכבר.

טענות המבקשים

טענות הצדדים, הזהות בשני התיקים, כמו גם בתיק אשנב, הינן כי המבקשים מס' 2 ו-3 לא חתמו על שטרי החוב כערבים, אלא מר כליפה כהן, אבי המבקש מס' 2 ובעלה של המבקשת מס' 3, חתם עליהם בעצמו בנוכחות נציג המשיבה, מר אייל.

ביחס לרכב המאזדה טענו המבקשים כי עם כניסת המבקשת מס' 1 לקשיים כלכליים ומתן צו כינוס נגדה, פנו למשיבה בבקשה להעביר את הרכב בילאל מסארווה, החזקה הועברה אליו, והוא שילם עבור הרכב, בידיעת המשיבה, שערכה לו הסכם חדש ונתנה לו יפוי כח להשתמש ברכב. לאחר מכן הוחזר הרכב למשיבה והמבקשים מכחישים את החישוב, שערכה המשיבה בסיום העסקה ואת חבותם לשאת בו.

ביחס לרכב הטויוטה, נטען כי רכב זה החליף רכב מאותו סוג (מ.ר. 88-096-64) שעבר תאונה עת היה נהוג ע"י עובד המבקשת מס' 1, מר עארף אלקרעאן. המבקשים טוענים כי לא הסכימו להתחייב בהסכם חדש בעניין רכב זה, ביטלו את הוראת הקבע, והודיעו למשיבה כי היא יכולה לקבל את הרכב בחזרה מהמחזיק בו, מר קרעאן. המבקשים טוענים כי המשיבה המשיכה לתת שירות למר קרעאן, שאף המשיך לשלם עבורו, עד שהתלונן במשטרה כי הרכב נגנב ממנו.

דיון

בדיון נחקרו שלושת המצהירים, המבקשים מס' 2 ו-3 ומר כהן כליפה, בנפרד, כך שהמצהירים שלא נחקרו המתינו מחוץ לאולם.

מר כהן כליפה אישר כי אין לו זכות חתימה בחברה, המבקשת מס' 1, אלא רק לבנו, המבקש מס' 2. כן אישר מר כהן כליפה כי הוא חתם על שטרות החוב, וכי המבקשים מס' 2 ו-3 לא חתמו כלל, וזאת בידיעת מר אייל מטעם המשיבה, שהיה מגיע למשרדי החברה מדי פעם, באשר המבקשת מס' 1 שכרה מהמשיבה מספר כלי רכב במהלך ההתקשרות בין הצדדים.

המבקש מס' 2 אישר כי הוא היה בעל זכות החתימה במבקשת מס' 1, שב והכחיש את חתימתו על שטרי החוב, אף כי ידע כי המבקשת מס' 1 "לקחה" מספר כלי רכב מהמשיבה ומ-ליסקאר בע"מ (כ-10-12), כי ראה שסוכן המשיבה, אייל, הגיע למשרדי המבקשת מס' 1 פעם בכמה חודשים על מנת לחתום על הסכמים וכי הוא לא חתם על ההסכמים אלא אביו, למרות שאין לו זכות חתימה. לשאלה בעניין הרשאה השיב המבקש מס' 2 "אני לא צריך להרשות לו לחתום על ההסכמים הוא חתם" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 30-31). המבקש מס' 2 טען כי נודע לו על החתימות של אביו רק בעקבות התביעות (שם, עמ' 3, שורה 16). יצויין כי המבקש מס' 2 לא היה מורשה חתימה בחב' אשנב, שעניין הסכם מימון עימה נדון בתיק אשנב, אך נחקר שם בעניין החתימה על ההסכמים של המבקשת מס' 1 כאן. המבקש מס' 2 טען כי חתם על ההסכמים של המבקשת מס' 1 בשם החברה: "לא חתמתי על ההסכם אלא רק בשם החברה... מה שקשור לערבות האישית אני לא חתום. ובשם החברה אני כן חתום" (שם, עמ' 5, שורות 1-6). לאחר מכן שב ושינה את גרסתו וטען כי החתימה דומה לחתימתו אך אינה שלו, והסביר את השינוי בתשובותיו בכך שהיו כ-15 רכבים בחברה והוא לא יכול לזהות את כל סיפור החתימות על כל אחד ואחד (שם, שורות 16-17). יצויין כי בדיון בתיק אשנב ענה המבקש בקשר להסכמי השכירות של המבקשת מס' 1: "אני לא יודע מה היה ומה לא היה. אני יודע שאני לא חתמתי על שום הסכם שכירות" (מש/1, עמ' 11, שורה 4).

המבקשת מס' 3 שבה והכחישה את חתימתה על שטר החוב כערבה ואת חתימתה כנ"ל על ההסכמים הרלוונטיים לתיקים שבכותרת (מש/2, מש/3), וטענה כי לא היתה מעורבת בענייני החברה, ולא ישבה במשרד אלא עשתה סידורים דרך הבית (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 4-16) ואף טענה כי נודע לה לראשונה כי בעלה חתם על המסמכים במקומה בדיון בתיק אשנב. המבקשת מס' 3 סתרה את עצמה בעדות בעניין החתימה על התצהיר, בתחילה ענתה כי עורך הדין הגיע אליה הביתה ושם חתמה, כך העיד גם ב"כ המבקשים (שם, שורות 23-31), אך לאחר מכן טענה המבקשת מס' 3 כי היא חתמה על התצהיר בפני ב"כ המבקשים בבית קפה באמצע הדרך בין נצרת עילית לכאבול (שם, עמ' 8, שורות 15-19). בתצהיר, שהוגש לבית המשפט חתם ב"כ המבקשים על כך שהמבקשת חתמה לפניו במשרדו בכפר כאבול.

ניתן לסכם כי עדויות המבקשים בעניין אי חתימתם של המבקשים מס' 2 ו-3 על שטרי החוב נתכרסמה מאד בחקירה הנגדית. המבקשים שינו גרסאותיהם פעם אחר פעם לעומת תצהיריהם, לעומת תצהיר מר כהן כליפה ולעומת עדות המבקש מס' 2 בדיון בתיק אשנב.

טענות המבקשים גם סותרות כל הגיון סביר. טענת המבקש מס' 2, מורשה החתימה היחיד של המבקשת מס' 1, לפיה ידע כי החברה מקבלת מהמשיבה כ-15 כלי רכב במספר הזדמנויות שונות, ללא שהוא יידרש לחתום על ההסכמים או על ערבות אישית, וכי נודע לו שאביו חתם במקומו ובמקום אימו, המבקשת מס' 3 רק מההליך המשפטי בתיק אשנב, הינה טענה חסרת הגיון בסיסי, אך חוסר אמון בגרסת המבקש בשלב זה אינו מספיק על מנת לדחות את הגנתו. משמעותה של טענת המבקש מס' 2 הינה כי הוא השלים עם חתימתו של אביו כדבריו: "אני לא צריך להרשות לו לחתום על ההסכמים הוא חתם" (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 31). מר כהן כליפה העיד במפורש שהמשיבה דרשה שכל מי שיש לו זכות חתימה יהיה חתום: "כי בליסקאר דרשו שכל מי שיש לו זכות חתימה שיהיה רשום. למה לי לחתום חתימות של מישהו אחר. הם דרשו שיהיו חתומים לא יודע דווקא אם ערבות אישית" (שם, עמ' 10, שורות 23-25).

המצהירים נכשלו בלשונם וסתרו את עצמם במספר עניינים מהותיים, כגון בעניין פרוטוקול זכויות החתימה, שהוצג למשיבה, בעניין נסיבות חתימת המבקשת מס' 3 על התצהיר ובעניין חתימתו של המבקש מס' 2 על הסכמי ההתקשרות.

עם זאת, אין די בכך על מנת לדחות את טענתם, שכן לא נשמעה עדיין עדות עדי המשיבה, ובראשם הסוכן מר אייל, ואין לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקשים גם אם טענתם נחלשה עד מאד, ובית המשפט אינו נותן בה אמון, אלא יהיה מקום להתנות את קבלת הבקשה בהפקדה.

לעומת זאת לא נסתרו טענות המבקשים לעניין העברת רכב המאזדה לשימושו של העובד, מר מסארווה ושל רכב הטויוטה שהחליף את הרכב הקודם, שניזוק בתאונה לשימושו של מר קרעאן בידיעת המשיבה ובהסכמתה בפועל. לא נתבררה הטענה לפיה המשיבה חתמה על הסכם חדש עם מר מסארווה וקיבלה תשלומים ישירות ממנו וכן קיבלה תשלומים ממר קרעאן למרות שלא קבלה את בקשת המבקשת מס' 1 לביטול החוזה ולקיחת הרכב מהמחזיק מר קרעאן. בדיון נחקר המבקש מס' 2 בעניין וחזר על טענתו לפיה התשלומים עבור רכב המאזדה בוצעו ע"י העובד דרך פרטי חשבון הבנק שלו, שהועברו למשיבה (פרוטוקול, עמ' 6, שורות 24-27). לדבריו המשיבה לקחה את הרכב לאחר שהופסקו התשלומים על ידי העובד.

הטענה לפיה התחשיב שערכה המשיבה עם קבלת הרכב בחזרה מוגזם ומופרך (סעיף 22 לתצהיר מר כהן ערן וסעיף 20 לתצהיר מר כליפה כהן בת"ט 18358-10-12) הינה כללית וסתמית, ואינה מפורטת כנדרש מבקשה בסדר דין מקוצר, ולכן נדחית.

בעניין רכב הטויוטה, אישר המבקש מס' 2 כי המשיבה לא הסכימה להעברת ההסכם על שם העובד, עראף אלקרעאן, אך חזר וטען כי העובד היה משלם את התשלומים בהפקדה לחשבון הבנק של המשיבה, הוא דיווח על גניבת הרכב וגם המבקשת דיווחה על כך על נייר רשמי. מר כהן כליפה לא נחקר בעניין כלל, אף שהמבקש מס' 2 נשאל והשיב כי אביו הוא שבקיא בעניין כלי הרכב.

לא נדונה כלל השאלה בעניין קבלת כספי הביטוח המקיף עקב גניבת רכב הטויוטה, שהיה משועבד למשיבה.

איני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה בסיכומים לפיה היה על המבקשים להביא כבר בשלב זה את ההוכחות לטענותיהם. ראשית מהבחינה הדיונית, אין המבקשים בשלב בקשת הרשות להתגונן נדרשים להוכיח או אף להראות כיצד יעלה בידם להוכיח את טענתם, ושנית, המסמכים, שהמשיבה מבקשת כי המבקשים יציגו, הינם מסמכים המצויים, אם הם מצויים, בחזקתה. גם הטענה לפיה אין המבקשים רשאים להעלות טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, כלומר נגד ההוראה בסעיף 4.3 להסכם ההתקשרות, האוסרת על העברת הזכויות לצד שלישי אינה מתקבלת בשלב זה, שכן המבקשים העלו טענה עובדתית, לפיה המשיבה בפועל השלימה עם העברת הזכויות לאחר. המדובר בשאלה ראייתית, שטרם הגיע השלב להכריע בה, ואשר לא נסתרה בחקירה נגדית, אלא התחזקה לאחר שנטען כי המחזיק מר עראף שילם את התשלומים החודשיים למשיבה בעצמו, לאחר ביטול הוראת הקבע ע"י המבקשת מס' 1 בחודש יולי 2011 (נספח ט' להתנגדות בת"ט 7428-10-12), ולאחר שהמשיבה שלחה מכתב ביטול עסקה ביום 5/6/11 (נספח לא מסומן לבקשת הביצוע). המבקשת מס' 1 נכנסה לכינוס נכסים רק ביום 24/6/12 (נספח לא מסומן להתנגדות), והתביעה הוגשה רק בחודש יולי 2012.

לטענה כי המשיבה לא קיבלה או לא יכולה היתה לקבל פיצוי בגין גניבת הרכב מחב' הביטוח אין ראייה נחרצת בשלב זה. המבקשים צירפו להתנגדות בת"ט 7428-10-12 את מכתב ההודעה על הגניבה מיום ואת מכתב המשיבה מיום 31/7/12 לפיו התקבל מאיתוראן דיווח לפיו ביום 21/7/12 הוגשה תלונה למשטרת רהט ע"י המחזיק מר קרעאן על גניבת הרכב, וכי לאחר שהלה נחקר כחשוד בגניבת הרכב ביטל את התלונה על מנת לא להיעצר. המשיבה טענה במכתב ובסיכומים כי לא התקבל אצל איתוראן דיווח על הגניבה וכי לא היה כיסוי ביטוחי במקרה. אין די בכך כדי לדחות את הטענה. המשיבה לא הציגה את המעט המצופה ממנה בשלב זה והוא תשובת חב' הביטוח לדרישה לפיצוי בגין גניבת הרכב. לא נטען כי הוגשה תביעה כזו ולא הוצג מכתב הדחייה. המשיבה אישרה כי לא היא שנטלה את הרכב מחצרי מר קרעאן, אף כי היתה זכאית לקבלו לחזקתה עקב הפסקת התשלומים בגינו. העובדה שברכב מותקן איתוראן מחייבת חקירה יסודית בעניין מקום הימצאו, ובהיותה של המשיבה המוטבת ובעלת העניין, כדבריה, לא הראתה כי עשתה דבר לצורך הקטנת הנזק. אף לא נטען כי תיק המשטרה בעניין הגניבה או החשד במר קרעאן כשותף לה נסגר, ומה היתה סיבת סגירת התיק. עניינים אלה יתבררו בדיון ראיות מלא שיתקיים בתיק, ובו יעידו בוודאי כל המעורבים. בשלב זה הימנעות המשיבה מלתפוס את הרכב, קיום הביטוח והדיווח ע"י המבקשת מספיקים על מנת להעמיד להם הגנה בנימוק שהרכב נגנב, כשהיה מבוטח וכי המשיבה לא עשתה למיצוי זכויותיה על פי החוזה, הביטוח וחובת הקטנת הנזק.

הסיכום הינו כי טענת המבקשים מס' 2 ו-3 לפיה לא חתמו כערבים לשטר החוב אלא מר כהן כליפה הוא שחתם, והטענה בעניין העברת השימוש והתשלום על רכב המאזדה למר מסארווה בהסכמת המשיב, תתקבל רק בתנאי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט את סכום החוב בתיק 18358-10-12, ובמעוגל כלפי מטה, 45,000 ₪ תוך 30 יום.

ההתנגדות ביחס לחוב בת"ט 7428-10-12 בטענת העדר החתימה כנ"ל תתקבל רק בתנאי ההפקדה הנ"ל, אך הטענה בעניין גניבת הרכב בעת היותו בידי מי שהמשיבה הסכימה לכך, וקיום הביטוח תתקבל ללא תנאי.

הטענה הכללית והסתמית נגד התחשיב שערכה המשיבה בהחזרת רכב המאזדה נדחית.

מאחר והבקשה התקבלה חלקית, אין צו להוצאות הבקשה, אלא הן תיפסקנה בפסק הדין הסופי ולפי תוצאתו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה ובדואר רשום, ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 1/6/14.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.