מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, וזאת בגין נהיגה בשכרות.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור הבחין שוטר במבקש בעת נהיגתו, הורה לו לעצור, בשעה 02:43, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, נדרש לבצע בדיקת נשיפה, הוסבר לו מטרת נטילת הדגימה, המבקש הסכים לבדיקה, המבקש צלח את מבחני הביצוע בהצלחה, תוצאת בדיקת הנשיפה שנערכה בשעה 03:07 הייתה 315 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, כאשר המפעיל ציין כי וידא את הנהלים הנדרשים טרם ביצוע הבדיקה.

המבקש הודה בפני השוטרים כי שתה שתי כוסות וודקה.

זכותה של ב"כ המבקש להעלות כל טענה שיש כנגד אמינות המכשיר ואולם יש לעשות זאת במסגרת ההליך העיקרי אם וכאשר יבחר המבקש לכפור באשמתו.

לאור האמור קובע אני כי קיימות ראיות לכאורה.

באשר למסוכנות:

מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נוהג משנת 1990 וכבר צבר 23 הרשעות תעבורה קודמות אולם מעבר לכך, ניתן ללמוד על מסוכנות מעצם העבירה עצמה, על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות נהיגתו של המבקש בשעת לילה מאוחרת, בכביש ראשי כשהוא שיכור (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו.

עוד אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקש כפי שטוענת ב"כ וכן פגיעה ברווחת משפחתו כפי שציינה בבקשתה ואולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור.

סיכום:

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש גם אם נותרו 4 ימים לסיום הפסילה וזאת לאור חומרת העבירה ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים בפקס.

תיק החקירה מוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, א' חשון תשע"ג, 17 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.