<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אמל סעד

הנאשמת – נוכחת

הסניגור – עו"ד עפו שחאדה

פרוטוקול

עד תביעה מס' 1, רס"מ קראוף חארף, מוזהר לומר את האמת, ומעיד:

אני משרת בתחנת כרמיאל.

ב"כ המאשימה מציג דו"ח פעולה.

הדו"ח הוגש וסומן ת/ 1.

בחקירה נגדית לסניגור:

ש. מפנה אותך לת/1. פרטי המקרה המודיע גיא, ומספר פלאפון. ניסית ליצור איתו קשר?

ת. לא. הגעתי לתאונה.

ש. ערכת סקיצה?

ת. כן, איך שהגעתי וראיתי שיש פצועים, לא נגעתי בכלום הזמנתי בוחן והוא טיפל בהכל.

ש. עבדת שם עם עוד מישהו?

ת. לא זוכר.

ש. מישהו מהנוכחים פנה אליך שם ודיבר אתך?

ת. בדרך כלל שאני מגיע לתאונות תמיד יש אנשים. הרחקתי אנשים מהמקום. השארתי את המצב כפי שהוא זימנתי בוחן שטיפל בתאונה.

ש. אתה זוכר בכלל איפה היו הרכבים בכביש?

ת. זה עבודה של הבוחן.

ש. שכשהגעת למקום אתה זוכר איפה היו הרכבים?

ת. לא זוכר.

ש. מפנה לתמונה 23 זה המצב של הדיאטסו?

ת. לא זוכר.

אין חקירה חוזרת:

עדת תביעה מס' 2, גב' לי לאה פיאורוביץ מוזרת כחוק לומר אמת ומעידה:

הייתי עדה לתאונה. אני זוכרת את המקרה. מסרתי עדות במשטרה לגבי האירוע.

נסעתי ברכב דיאטסו בכביש המוביל להר חלוץ. מצד ימין יש את הישוב לבון. האישה באה עברה נכנסה בצומת, אני נסעתי ישר, היא המשיכה לנסוע ופנתה שמאלה. היא הגיעה מצד ימין ופנתה שמאלה. המכוניות התנגשו. היא נכנסה לי לנתיב. רכבי נפגע מקדימה. נפתחה עלי כרית אויר. כתוצאה ממשקפי השמש נגרמו לי שני חתכים.

תעודה רפואית נתקבלה וסומנה ת/2.

ש.ת. ההתנגשות הייתה ממש בצומת.

ש.ת. ממה שאני זוכרת, אני ניסיתי לבלום.

ש. איזה תמרור יש בכיוון נסיעתה?

ת. תמרור עצור.

בחקירה נגדית לסניגור:

ש. מה את עושה בחיים?

ת. סיימתי חופשת לידה. באותו זמן הייתי מורה.

ש.ת. לפני התאונה הייתי בדרך לקחת את בני מהגן. זה היה לדעתי ערב חג, סיים בסביבות 12. זה היה חג סוכות.

ש. איפה עבדת אז?

ת. במושב במעונה, זה רחוק מהגן של הבן חצי שעה נסיעה. זה היה ביום שהייתי בחופש.

ש. התובע הזכיר לך שמסרת הודעה במשטרה לגבי התאוה. תסכימי איתי שבאותו זמן, באותו יום של התאונה, את זכרת פרטים טוב יותר מאשר היום?

ת. מסכימה.

ש. כל מה שנאמר שם זה נכון?

ת. כן.

ש. אמרת שהתאונה הייתה בצומת. תוכלי להסביר יותר איפה בצומת?

ת. אני נסעתי בכביש ישר. היא באה מימיני לשמאלי ושם כאילו, לא יודעת איך להסביר.

ש.ת. אני ראיתי אותה יוצאת ולא הספקתי לעצור.

ש. תוכלי לתאר את תווי הכביש בו את נסעת?

ת. בכיוון שלי עיקול שמאלה.

ש. בעדותך במשטרה כשנשאלת בתאריך 12.10.11 באיזה נתיב את נסעת והיית בזמן ההתנגשות שורות 16, 17, תשובתך "באותו נתיב ימני, אני נסעתי ישר". הבוחן שהגיע למקום, מפנה לתרשים התאונה מצייר מקום התאונה שהוא בנתיב הנגדי שלך. האם את מסכימה עם התרשים הזה?

ת. כן.

ש. לפי הבוחנות, הסימנים האלה שמסמן הבוחן, זה האיזור בו שני הרכבים התנגשו. לפי התרשים איזור ההתנגשות הוא בנתיב הנגדי שלך?

ת. לפי התרשים כן. הבוחן אמר שמההתנגשות הרכב סטה שמאלה. ההתנגשות ארעה בנתיב הנסיעה שלי.

ש. לפי אותה תשובה בשורה 17 אמרת שנסעת כל הזמן י שר. אם היית נוסעת כל הזמן ישר, בנתיב שלך, והתאור של הבוחן שזה המקום כביכול הסופי של הרכבים, לא היית אמורה להתנגש ברכבה, כי היא כבר הגיעה לנתיב השני.

ת. היא לא הגיעה לנתיב השני. אני ראיתי אותה בכביש שלה, כשאני ראיתי אותה היא עדיין הייתה בנתיב השני. ברגע שראיתי שהיא מתחילה לנסוע ולא עוצרת, אני בלמתי, לא הספקתי, ואז ארעה ההתנגשות.

ש. מפנה אותך לתמונה 13 בלוח צילומים. זה המצב של הרכבים?

ת. כן.

ש. את מבחינה בצד שמאל של רכבך בקו לבן רציף או צהוב?

ת. כן.

ש. האם יש מתחתיו קו מקוטע?

ת. כן.

ש. תסכימי איתי שהרכב יצא משם?

ת. כן.

ש.ת. הרכב שלי הגיע לנתיב הנגדי, לדעתי, מההדף. הבוחן אמר לי שבגלל ההתנגשות, הרכב שלי סטה שמאלה.

ש. את זוכרת איפה הייתה הפגיעה בין שני הרכבים. הרכב שלך בחזית.

ת. אני לא יודעת ביוק איפה היא הייתה אך זה משהו כזה. אתה מתאר – חזית שלי עם פינה שמאלית של הרכב שלה אך אני לא בטוחה.

ש. אם את לא זוכרת את השניות האחרונות. שאל אותך האם ניסית לעשות משהו אחרי התאונה. אמרת ניסית לבלום. בהודעתך אני לא רואה את זה בשום מקום. תשובתך הייתה מאוד ברורה "המשכתי בנתיב שלי ישר".

ת. זה לא אומר שלא ניסיתי לבלום. אני חושבת שניסיתי לבלום. זה שהמשכתי ישר, זה בטוח. זה שניסיתי לבלום, זה מה שאני חושבת.

ש. שלא חשבת אז.

ת. אני לא יודעת.

ב"כ המאשימה:

הבוחן משלב לא יכול להתייצב. הגיש לביהמ"ש בקשת דחייה.

<#2#>

החלטה

קובע להמשך שמיעת ראיות ליום 4.12.14 שעה 10.00.

מורה לזמן לישיבה הנ"ל את הבוחן משלב מופיד, עד תביעה מס' 1.

על הנאשמת להתייצב ולהביא את עדיה לדיון הנ"ל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' סיוון תשע"ד, 18/06/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אסנת אלקובי