בכתב האישום יוחסו לנאשמת עבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, וכן נהיגה בקלות ראש, על פי סעיפים 62(3), 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם סעיפים 38(1) ו- 39(א) לפקודה, ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

בבדיקת נשיפה נמדד בגופה של הנאשמת ריכוז אלכוהול של 1000 מיקרוגרם בליטר אויר.

כן, ניטלה מהנאשמת דגימת שתן לשם איתור סמים.

בנוסח המקורי של כתב האישום נטען כי הנאשמת נהגה שעה שבגופה סם מסוכן מסוג קנביס.

בעת שמיעת הראיות, תוקן כתב האישום וסעיף זה נמחק מעובדות כתב האישום.

גרסתה העובדתית של התביעה:

ביום 7.10.12, שעה 23:00, נהגה הנאשמת ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב. שני שוטרים נסעו בניידת אחרי רכבה. בדיקה במסוף העלתה כי לרכב בו נהגה אין רשיון רכב תקף מזה למעלה משנתיים. לפיכך, נדרשה הנאשמת לעצור נסיעתה, ושני השוטרים טיפלו באירוע בשטח.

השוטר רועי סיתאלכיל (להלן- רועי), ניגש לרכבה של הנאשמת, ודרש ממנה להציג רשיונות, אך היא טענה כי אין הם ברשותה בשל גניבת ארנקה. הנאשמת נדרשה להתלוות לרועי לשם אימות פרטיה במסוף המותקן בניידת.

משהסתיים אימות הפרטים והנאשמת שבה לרכבה, ניגש אליה רועי, והריח ריח חזק של אלכוהול. כשנשאלה הנאשמת אם צרכה אלכוהול, השיבה כי צרכה בקבוק בירה בבית חבריה. בהסכמתה, בוצעה בדיקה בנשיפון אשר הצביעה על אינדיקציה לשכרות. לפיכך, הנאשמת עוכבה בגין חשד לנהיגה בשכרות, ונאסר עליה לשתות, לאכול, להקיא או לעשן עד לביצוע בדיקת שכרות. במהלך ההמתנה לבדיקה, נערך תחקור ראשוני וכן בוצעה בדיקת מאפיינים. הנאשמת מסרה כי בשעה 22:00, שתתה בקבוק בירה בנפח של חצי ליטר, בבית חבריה. בשעה 21:00 נטלה כדור נגד כאב שיניים שקיבלה מחברתה, שטיבו אינו ידוע לה. בשעה 15:00 בצהריים אכלה לאחרונה, והסתפקה בטוסט.

בבדיקת המאפיינים, הנאשמת התנדנדה במבחן העמידה, במבחן ההליכה על הקו שוב התנדנדה ואף חרגה מהקו. תוצאות מבחן הבאת אצבע לאף לא סומנו בטופס, ולכן יש לצאת מהנחה כי הנאשמת הצליחה בו. התרשמותו של השוטר הייתה כי הנאשמת נתונה תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

הנאשמת הסכימה למסור דגימת נשיפה, וזו בוצעה על ידי השוטר ענאד דאהר, שהינו מפעיל ינשוף מוסמך (להלן-מפעיל הינשוף).הנאשמת נשפה שתי נשיפות תקינות ורציפות, כשפער זניח ביניהן. ריכוז האלכוהול שנמדד בגופה היה 1000 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

לפני האכיפה ועם סיומה, ביצע מפעיל הינשוף, בדיקת כיול יומית ובדיקת נשיפה עצמית, אשר היו תקינות.

עם סיום הליך האכיפה, עיכבו השוטרים את הנאשמת ודרשו ממנה להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, הן לצורך זיהויה והן לצורך חקירתה נוכח ריכוז האלכוהול החריג שנמדד בגופה. בכך פעלו על פי הוראת סעיף 67 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996, בה נקבע כדלקמן:

"(ב) שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

(1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו."

רועי הסיע את הנאשמת ברכבה לתחנת המשטרה. כשהחנה את הרכב, נתנה הנאשמת את הסכמתה לחיפוש ברכב. בחיפוש נמצאו בקבוק בירה פתוח בו רבע מתכולתו, 8 בקבוקי בירה ריקים ו-3 פחיות בירה מעוכות. הנאשמת טענה כי התכוונה להחזיר את הבקבוקים ולקבל פיקדון עבורם.

הנאשמת אף הודתה בפני רועי כי היא מעשנת סמים באופן מזדמן. לדבריה, בשעות הלילה חברתה הכינה לה ג'וינט, אך היא סירבה לעשן.

בעת מילוי דוח העיכוב, כשיוחסה לנאשמת העבירה של נהיגה בשכרות, תגובתה הייתה: "אין לי מה להגיד".

בתחנת המשטרה הועברה הנאשמת לטיפול בוחני התנועה. בחקירתה תחת אזהרה, הודתה כי שתתה בקבוק בירה בנפח של חצי ליטר בשעה 22:00, וציינה כי לא אכלה לפני או אחרי שצרכה אלכוהול.

עוד טענה כי חברתה מסרה לה כדור נגד כאב שיניים, שאת סוגו אינה זוכרת. כשנשאלה אם צרכה חשיש, השיבה כי היא מעשנת סמים באופן מזדמן, ולאחרונה עישנה ג'וינט לפני יומיים. הנאשמת הסבירה כי זו הסיבה שבשלה הסכימה לתת דגימת שתן.

גרסתה העובדתית של ההגנה:

במסגרת פרשת ההגנה לא הובאו ראיות כלשהן. הנאשמת נמנעה מלהעיד, ונמנעה מלזמן לעדות מי מחבריה עימם בילתה אותו יום, לרבות חברתה שלפי טענתה מסרה לה כדור נגד כאב שיניים.

ההגנה העלתה ארבע טענות עיקריות:

האחת, משהתברר כי הנאשמת נטלה כדור נגד כאב שיניים המכיל חומרים כימיים, נדרשה למסור דגימת שתן. מטרת נטילת דגימת השתן הייתה לשלול כרסום בתוצאות בדיקת הנשיפה עקב הימצאות חומר כימי בגופה של הנאשמת. בסופו של יום, ויתרה התביעה על הצגת דוח המעבדה בדבר תוצאות דגימת שתן, בעוד שדו"ח זה היה מציג באור אחר את ריכוז האלכוהול הגבוה שנמדד בגופה של הנאשמת, אשר עמד על 1000 מיקרוגרם. הוא הוסיף כי בעת חקירתה במשטרה לא נדרשה הנאשמת ליתן הסבר אודות טיב הכדור שנטלה, ולא נערך בירור האם יש בו כדי להשפיע על תוצאות בדיקה הנשיפה שנערכה לה.

השניה, בזירת האירוע יצאה הנאשמת מהרכב, וזוהתה בעזרת המסוף. או אז, שבה לרכבה, ורועי ניגש אליה שוב. בעדותו הודה רועי שלא ראה אם בזמן הביניים, עד שניגש לנאשמת שוב, היא צרכה אלכוהול.

בא כוח הנאשמת ביקש לשכנע כי השאלה אם הנאשמת צרכה אלכוהול באותו פרק זמן יש בה כדי להקים ספק סביר, וטען כי העובדה שבחיפוש נמצא בקבוק בירה ובו רבע מתכולתו, תומכת בטענה כי הנאשמת שתתה חצי בקבוק בירה לפני הנהיגה, ואילו את רבע הבקבוק החסר, הספיקה לשתות עד שרועי ניגש אליה שוב.

השלישית, משלא הוסבר לנאשמת כי היא רשאית לסרב לחיפוש, וכי סירובה לא ייזקף כנגדה, הרי הסכמתה לחיפוש לא הייתה הסכמה מדעת, ומכאן שהחיפוש בוצע ללא מקור חוקי. זאת ועוד, הנוהל על פיו בוצע החיפוש לא היה חוקי, היות ולא נערך בנוכחות שני עדים, כנדרש בהוראת סעיף 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969.

הרביעית, השוטרים פעלו באופן לא מקצועי היות ולא הוברר אם תיעדו בזמן אמת את שעת עצירת הרכב. בנוסף, הנאשמת לא ביצעה את מבחן הבאה האצבע לאף, בניגוד לנדרש בנהלי המשטרה.

דיון והכרעה:

א. בדיקת הינשוף והשפעתו של כדור כנגד כאב שיניים על תוצאותיה, כנטען על ידי הנאשמת.

הנאשמת נשפה שתי נשיפות תקינות ורציפות.

הנשיפה הראשונה בוצעה בשעה 23:19, ושני החיישנים שבינשוף מדדו ריכוז אלכוהול של 1000 מיקרוגרם. בשעה 23:22 בוצעה הנשיפה השניה, ושני החיישנים מדדו תוצאה זהה של 1020 מיקרוגרם.

בעפ"ת (י-ם) 25457-04-10‏ ‏ מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי, (להלן-פסק דין עוזרי) הסביר בית המשפט המחוזי, כי שתי שיטות המדידה על פיהן פועל הינשוף, הינן כדלקמן:

"הינשוף, כאמור, מבצע את המדידה בשתי שיטות שונות. האחת מבוססת על הקרנת גלי אינפרא-אדום (IR) והשנייה על תרגום אות כימי לחשמלי (EC). ברם, למעשה, תוצאת הבדיקה האלקטרו-כימית (EC) אינה נרשמת ואינה נלקחת בחשבון לצורך קביעת רמת האלכוהול. בהתאם לתקנה 169ז(ב) לתקנות, נעשית לכל נבדק בדיקה כפולה, קרי, הוא נדרש לנשוף פעמיים אל תוך פִּיית המכשיר. אם הפער בין תוצאות שתי המדידות אינו עולה על 10%, תֵחשב המדידה לתקינה ותוצג התוצאה הנמוכה מבין השתיים. אלא שלצורך זה לוקח המכשיר בחשבון רק את שתי תוצאות מדידת חיישן האינפרא-אדום (IR), ואיננו מתחשב כלל בתוצאות מדידת החיישן האלקטרו-כימי (EC). זו משמשת רק לבדיקת בקרה, וכל עוד ההפרש בין תוצאותיה לבין תוצאות מדידת האינפרא-אדום, אינו עולה על 10%, תֵחשב הבדיקה לתקינה."

כיום, בעקבות פסק דין עוזרי, נרשמים בפלט שמפיק הינשוף, נתוני המדידה של שני החיישנים, כך שניתן להתחשב בתוצאות מדידת החיישן האלקטרו –כימי, אם זו תהא נמוכה ביותר מ- 10% מתוצאות מדידת חיישן האינפרא אדום.

במקרה דנן, שני החיישנים מדדו ערך זהה, הפער בין תוצאות שתי המדידות עמד על 2% בלבד (בעוד שפער של עד 10% ייחשב כתקין), ושתי המדידות בוצעו בפער של שלוש דקות זו מזו. שילוב נתונים אלה, מקנה יתר אמינות לתוצאה שנמדדה. על כך יש להוסיף כי ריכוז האלכוהול שנמדד אינו גבולי, אלא גבוה.

שלל טענות ההגנה בנוגע לכרסום בתוצאות המדידה עקב נטילת כדור נגד כאב שיניים, הינן טענות שלא הוכחו, ולו במקצת. הנאשמת נמנעה מלהעיד, וחברתה לא זומנה להעיד על מנת להסביר מה טיבו של הכדור שמסרה לנאשמת, והאם הוא מכיל חומרים כימיים.

לא הוכח כי הנאשמת נדרשה למסור דגימת שתן עקב נטילת כדור נגד כאב שיניים, אלא החשד היה כי בגופה מצויים שיירי קנביס, היות ולטענתה, עישנה ג'וינט יומיים לפני האירוע. ואכן, בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשמת נהיגה שעה שבגופה מצוי קנביס, והנאשמת עצמה הסבירה בהודעתה כי הסכימה למסור דגימת שתן כיוון שעישנה ג'וינט.

יתרה מזו, נוכח חזקת האמינות שנקבעה בפסיקה למכשיר הינשוף, הרי הטענה כי תוצאות המדידה אינן משקפות את ריכוז האלכוהול בגופה של הנאשמת, הינה טענת הגנה מובהקת. היה על ההגנה להוכיח מהו הרכב החומרים בכדור שנטלה הנאשמת, ולהמציא חוות דעת מתאימה אשר תשכנע כי יש ברכיבים הכימיים שבו (אם היו רכיבים כאלה, שכן ייתכן והיו בו רכיבים טבעיים), כדי להביא לכך שמכשיר הינשוף לא יזהה נכונה את ריכוז האלכוהול בגופה.

ההגנה טענה כי דוח המעבדה הטוקסיקולוגית אודות תוצאות דגימת השתן שניטלה מהנאשמת, עשוי היה לשפוך אור אחר על תוצאות דגימת הנשיפה שניטלה מהנאשמת. מכאן עולה כי לא נדרשו עלויות לצורך הכנת חוות דעת מיוחדת, אלא ניתן היה לזמן לעדות את עורכת הדו"ח מטעם המעבדה, ששמה נכלל ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום. ואולם, מלכתחילה ויתרה ההגנה על זימונה של העדה, ואף לא הסכימה להגשת הדוח במסגרת הסיכומים, ובכך מנעה מבית המשפט להיחשף לדו"ח.

המסקנה היא כי ההגנה ביקשה כי קיומו של ספק סביר יווצר "יש מאין", ללא כל תשתית עובדתית.

יוטעם, אף אם הכדור נגד כאבי שיניים שנטלה הנאשמת, הכיל רכיבים כימים אשר הגבירו את השפעתו של האלכוהול עליה, עדיין אין בכך משום הגנה.

אסור היה לנאשמת לנהוג לאחר שלא אכלה שעות רבות, נטלה כדור שיכול והיו בו רכיבים כימיים, ושתתה אלכוהול. אין הגנה בחוק למי שצרך חומרים כימיים אשר הביאו להגברת השפעת האלכוהול עליו, והוא ייחשב כשיכור אם ימדד בגופו אלכוהול בריכוז העולה על הרף שנקבע בחוק. קביעה זו בחוק כי שיכור ייחשב מי שרמת אלכוהול בגופו עולה על המותר, הינה בגדר חזקה חלוטה.

עדיין פתוחה הייתה הדרך בפני הנאשמת להוכיח כי מכשיר הינשוף לא ביצע את מלאכתו כהלכה ולא זיהה נכונה את ריכוז האלכוהול בגופה, היות ונטלה כדור נגד כאב שיניים. בנטל זה לא עמדה הנאשמת, ולו ברמה של נטיעת ספק סביר.

בהקשר זה, תובא חזקת האמינות כפי שנקבעה בפסק דין עוזרי שלעיל, שם נפסק כי :

"בית משפט קמא במותב תלתא – ידיו רב לו בכגון דא – שקד על מלאכתו לעשותהּ בנחישות, במקצועיות, ובמסירות. תמימי דעים אנחנו עם בית משפט קמא בקביעתו הבסיסית על חזקת האמינות של הינשוף; "המכשיר מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדוייק במרבית המוחלטת של המקרים."

ב. האם הנאשמת צרכה אלכוהול בפרק הזמן שבין חזרתה לרכב ועד שהשוטר רועי ניגש אליה

הנאשמת נמנעה מלהעיד למרות שנכחה בדיון. לא הייתה כל מניעה שהנאשמת תעלה לדוכן ותטען בפה מלא כי שתתה בירה לאחר הנהיגה, אך ההגנה ניסתה ליצור תשתית עובדתית על סמך השערות בלבד.

כך למשל, נטען כי בשים לב לטענתה של הנאשמת כי שתתה חצי בקבוק בירה בבית חבריה, הרי מציאת בקבוק ברכבה של הנאשמת ובו רבע מתכולתו מעידה על סבירות כי הנאשמת לגמה את רבע החסר, עד שובו של השוטר רועי לרכבה.

בכך נתפסה ההגנה לכלל טעות. הנאשמת לא טענה מעולם כי שתתה חצי בקבוק בירה עובר לנהיגתה, אלא טענתה הייתה כי שתתה בקבוק אחד של בירה בנפח של חצי ליטר. וזאת יש לשים לב, לא הוכח כי הנאשמת נטלה את אותו בקבוק ממנו שתתה בבית חבריה והניחה אותו ברכב.

זאת ועוד, בחומר הראיות אין כל אסמכתא כי בקבוק הבירה ובו רבע מתכולתו היה מונח לצד מושב הנהג. הנאשמת נמנעה מלהעיד על כך, השוטר רועי לא ציין כי בעת שנהג ברכב הבחין בבקבוק בירה כלשהו, וכל הבקבוקים נמצאו אך בחיפוש שבוצע בשלב מאוחר יותר. יוער כי הנאשמת הסבירה במועד האירוע כי הבקבוקים אוחסנו ברכב לשם החזרתם וקבלת הפיקדון עבורם, זאת ותו לא.

יוטעם כי לכל אורך הדרך ובכל אמירותיה, לרבות תחת אזהרה, טענה הנאשמת כי צרכה בירה בירה כשעה לפני הנהיגה. יודגש שוב, הנאשמת טענה כי שתתה בבית חבריה בקבוק אחד, ולא חצי בקבוק.

מעולם לא טענה כי שתתה בירה ברכב בזמן שהמתינה לבואו של רועי.

לטעמי, ניתן להתרשם כי באמירותיה בעת האירוע, הנאשמת לא התחמקה כשהודתה בפה מלא בצריכת אלכוהול ובעישון גו'ינט. מכאן ניתן להסיק כי אם הייתה שותה אלכוהול ברכב עד לבואו של רועי, הייתה מודה בכך בפה מלא. במסגרת תחקורה כחשודה בנהיגה בשכרות, נשאלה הנאשמת מתי לאחרונה שתתה אלכוהול, והשיבה כי הדבר היה בבית חבריה. וכשנשאלה מדוע לדעתה נמדד בגופה ריכוז אלכוהול גבוה, השיבה כי שתתה בירה לפני שיצאה מבית חבריה ואף נטלה כדור נגד כאב שיניים.

יש להוסיף כי מפיה של הנאשמת נדף ריח חזק של אלכוהול. היא כשלה במבחני העמידה וההליכה על קו, והודתה בצריכת אלכוהול טרם נהיגתה. התרשמותו של השוטר הייתה כי הנאשמת נתונה תחת השפעת אלכוהול כבדה. הנאשמת נמנעה מלהעיד על מנת לשכנע כי צרכה אך בקבוק בירה אחד, ואיש מחבריה לא זומן לעדות על מנת לאשר גרסא זו.

ברי כי די בצירוף נתונים אלה, כדי להביא להרשעתה של הנאשמת בנהיגה בשכרות, אף בלא להסתמך על תוצאות מדידת הינשוף, והדברים ידועים. ראה, רע"פ 3828/11 ג'ולייט אבוהרון נ' מדינת ישראל.

אם רצתה הנאשמת לטעון כי בדיקת המאפיינים אינה משקפת את מצבה בשעת הנהיגה היות וצרכה אלכוהול לאחר הנהיגה, היה עליה להתכבד ולמסור גרסא בענין זה, שכן מדובר בטענת הגנה מובהקת.

ג. האם החיפוש ברכבה של הנאשמת בוצע כחוק :

ההגנה טענה כי יש להחיל בבחינת "גזרה שווה" את ההלכה שנקבעה בענין רע"פ 10141/09 בן חיים .נ. מדית ישראל, (להלן-בן חיים) ולקבוע כי ההסכמה שנתנה הנאשמת לחיפוש אינה הסכמה מדעת. ולכן, החיפוש ברכב בוצע ללא מקור חוקי.

בענין בן חיים דן בית המשפט העליון בחיפוש שבוצע בלא שהתקיים חשד סביר לביצוע עבירה, ואילו במקרה דנן בוצע החיפוש לאחר שהנאשמת ביצעה בדיקות שכרות, ונחשדה בנהיגה בשכרות.

המקור החוקי לביצוע חיפוש ברכב נקבע בהוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן-חוק המעצרים), שזו לשונה:

"היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור."

לפיכך, כאשר נחשדה הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות, והודתה גם בעישון סמים, ניתן היה לבצע חיפוש ברכב, על מנת לאתר ראיה הקשורה בעבירה.

ראה, רע"פ 2178/12 אביב סקייריס .נ. מדינת ישראל, שם פסק כבוד השופט ג'ובראן כי:

"בענייננו, הסכמתו של המבקש לחיפוש על גופו אינה מקור הסמכות היחיד בגינו בוצע החיפוש בקטנועו. בעניינו החיפוש בקטנוע בוצע כדין ומכוח הוראת סעיף 71(א) לחוק המעצרים ומשכך אין נפקות לשאלת ההסכמה של המבקש לחיפוש בקטנוע. גם אם המבקש היה מסרב למסור את מפתחות הקטנוע מרצונו, הרי שלשוטר היתה סמכות חיפוש חוקית עצמאית בקטנוע מכוח הוראת סעיף 71(א) לחוק המעצרים."

עוד נטען כי החיפוש לא בוצע בנוכחות שני עדים כנדרש בהוראת סעיף 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט- 1969 (להלן- הפקודה). ואולם, החיפוש בו דן סעיף 26 הינו חיפוש בחצרים. זאת ניתן להסיק מהוראת סעיף 23 לפקודה הקובעת כי "שופט רשאי ליתן צו חיפוש בכל בית או מקום", מהוראת סעיף 24, הקובעת כי צו החיפוש ישמש אסמכתא "לערוך חיפוש בבית או במקום לפי האמור בצו החיפוש". מהוראת סעיף 25 לפקודה הקובעת כי "שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום...", וכן, מהוראת סעיף 26 (3) לפקודה הקובעת כי "תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש", רשאים להסכים כי החיפוש ייערך ללא נוכחות עדים.

במקרה דנן, עסקינן בחיפוש ברכב שהינו בגדר מטלטלין. לגבי חיפוש זה קיים הסדר נפרד ועצמאי על פי הוראת סעיף 71 (א) לחוק המעצרים.

ראה, תפ (מחוזי- ב"ש) 8179/08 מדינת ישראל. נ. אקרם אבולקיעאן, שם נפסק כי:

"אין לקבל טענת ההגנה כי ממצאי החיפוש ברכב אינם קבילים, נוכח אי הוצאת צו חיפוש ואי נוכחות עדים שאינם שוטרים, בחיפוש שנערך. הוראת סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט- 1969, עליה מסתמך ב"כ הנאשם, עניינה בחיפוש בחצרים, שאינם מטלטלין, ואינה נוגעת לחיפוש ברכב. חיפוש ברכב מוסדר בהוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו- 1996, לפיה אם היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר, ניתן לעכב רכב ולערוך בו חיפוש, בין היתר, "כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה."

לנוכח האמור לעיל, אדחה את טענות ההגנה בכל הנוגע לחוקיות החיפוש שבוצע ברכב.

ד. האם השוטרים פעלו באופן לא מקצועי

התרשמתי כי השוטרים פעלו באופן מיומן, מסודר ורציני. לא זה המקרה בו רכב נעצר במחסום במקביל לרכבים נוספים, אלא היה זה אירוע אקראי, בו נעצר אך רכבה של הנאשמת, והשוטרים טיפלו רק באירוע הנוכחי.

השוטרים ביצעו שאילתה במסוף אודות מצב רישיון הרכב של הנאשמת, וזו נרשמה. לפיכך, שעת עצירת הרכב הופקה מהמסוף. למעשה, אין מחלוקת בנוגע לשעת עצירת הרכב, נוכח דבריה של הנאשמת בהודעתה, כי: "אתמול בתאריך 7.10.12 שעה 23:00, אני נהגתי ברכב שלי מסוג סבוארו...ונסעתי בתל אביב ברחוב קיבוץ גלויות וכשהגעתי לפינת ישראל גורי שוטר נסע אחרי וסימן לי לעצור."

נוכח כל האמור לעיל, ארשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג , 01 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים