לפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 12.2.11.

אין מחלוקת באשר לאחריות הנתבעת לפיצוי התובעת בגין התאונה, כמו גם ביחס להיקף הנזק.

המחלוקת הינה בשאלה האם לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין הגשת התביעה?

1. התובעת טענה כי שלחה מכתב דרישה ראשוני לנתבעת ביום 10.3.11, תזכורת נוספת ביום 17.4.11 ותזכורת שניה ביום 22.5.11 (ראה ת/1). התביעה הוגשה רק בחודש אוקטובר 2012. עד כה, ועל אף שאין מחלוקת באשר לאחריות הנתבעת להתרחשות התאונה, לא שילמה הנתבעת לתובעת סכום כלשהו בגין נזקיה.

כעולה מחוות דעת שמאי התובעת, הרכב הוכרז כאובדן גמור בעקבות התאונה, כאשר שמאי התובעת ניכה סך 696 ₪ בגין נזקים שאינם קשורים לאירוע התאונה. האסמכתא לעניין סכום מכירת שרידי הרכב הומצאה בסופו של יום לנתבעת ועל כך אין חולק. אמנם אסמכתא לעניין העדר תביעות לא הומצאה לנתבעת, אך גם אם ערך הרכב היה נמוך יותר, ולאור סכום הנזק, ממילא שיעור הנזק מערך הרכב היה גבוה יותר והיה מוביל להכרזתו כאובדן גמור. הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאי נגדית מטעמה ולאור כל האמור יש לחייבה בהוצאות התובעת בגין נקיטת ההליך.

2. הנתבעת טענה כי פנתה לתובעת במכתב תזכורת מיום 29.6.11 , שכן התובעת טרם המציאה לנתבעת אסמכתא לעניין העדר תביעות, טופס 587, שאילתת בעלויות ואסמכתא למכירת שרידי הרכב. בתשובה הודיעה התובעת במכתבה מיום 5.7.11 כי התיק הועבר לטיפול משפטי, הגם שסופו של יום התביעה הוגשה בחלוף למעלה משנה לאחר מכן, ביום 14.10.12 (ראה נ/1). כל אותו זמן לא הומצא לנתבעת אישור העדר תביעות הרלוונטי גם לבדיקת שווי הרכב מקום בו הוכרז הרכב אובדן גמור. באם עקב תאונה קודמת נקבע שיעור ירידת ערך לרכב, יש בכך כדי להפחית את שווי הרכב המוערך בגין התאונה דנן וממנו להפחית את סכום מכירת השרידים. כך גם זכאית הנתבעת לקבל לידיה את רישיון הרכב לבדיקת מספר הבעלויות בו, ולפיכך עתרה הנתבעת לחיוב התובעת בהוצאותיה בגין הגשת התביעה דנן.

3. זכות התובעת לפנות לערכאות על מנת לברר עתירתה לסעד הנתבע בתביעה. זכות זו יש להפעיל בתום לב, וברגיל ובשים לב לזהות בעלי הדין ואופי הסכסוך, תוך פניה מוקדמת לנתבע הפוטנציאלי בדרישה לפיצוי. ברגיל ובהעדר נסיבות מיוחדות, יש אף לאפשר במקרים כגון המקרה דנן את בירור חבות הנתבע ובירור היקף הדרישה. בירור החבות או היקף הדרישה על ידי הנתבע הפוטנציאלי צריך שייעשה אף הוא בתום לב, באופן ענייני ובתוך זמן סביר, תוך בחינת כל מקרה לגופו.

4. במקרה דנן, אין מחלוקת כי קודם להגשת התביעה פנתה התובעת בדרישה מוקדמת לפיצויה על ידי הנתבעת. חלק מהמסמכים שנדרשו לבירור חבות הנתבעת הומצאו על ידי התובעת לנתבעת ועל כך אין חולק. גם לא ניתן לומר כי התובעת הזדרזה להגיש תביעתה, שעה שזו הוגשה בחלוף למעלה משנה וחצי לאחר מכתב דרישתה הראשון לנתבעת.

5. יחד עם זאת, אין חולק כי אסמכתא בדבר העדר תביעות קודמות לא הומצאה לנתבעת. הגם ששמאי התובעת הפחית בחוות דעתו סכום כלשהו מערך הרכב בגין "נזקים לא קשורים לאירוע", כפי שציין בחוות דעתו, אין בכך כדי למנוע מהנתבעת לבחון את עברו הביטוחי של הרכב. גם אם, כטענת התובעת, ערך רכב נמוך יותר עקב עבר ביטוחי, ממילא היה מגדיל את שיעור הנזק הגולמי בגין התאונה דנן ומוביל להכרזת הרכב כאובדן גמור, עדיין מקובלת עלי טענת הנתבעת כי קמה חשיבות לבחינת השאלה האם ארעו לרכב תאונות קודמות והאם נגרמה לו ירידת ערך, לשם שומת ערכו, גם מקום בו הוכרז כאובדן גמור בגין התאונה דנן. לפיכך, לא ברור מדוע נמנעה התובעת מהמצאת מסמך העדר התביעות, אותו ביקשה הנתבעת, בייחוד שעה שהודיעה כי התיק הועבר לטיפול משפטי ביום 5.7.11 ואילו התביעה הוגשה רק בחודש אוקטובר 2012, ומכאן היה באפשרותה להמציא המסמכים המבוקשים ויכול שבכך היה כדי לייתר את הגשת התביעה.

6. ברם, יש לזכור כי הנתבעת, כאמור, הכירה באחריותה להתרחשות התאונה. לפיכך היה באפשרותה לשלם סכום שאינו שנוי במחלוקת לתובעת, ולחילופין להפקידו בקופת בית המשפט לאחר שהוגשה התביעה. הנתבעת לא עשתה כן גם לאחר הגשת התביעה ועד לדיון שנערך בפני.

7. בנסיבות האמורות ובשקלול התנהגות שני הצדדים כאמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 11,185 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 6.3.11. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסכום כולל של 800 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.