1. לפני בקשה למתן רשות להתגונן.

ביום 25.3.12 נחתם בין הצדדים הסכם מכר להעברת זכויותיה של המבקשת במקרקעין המשמשים כחנויות מס' 17-18 בקומת קרקע בפרוייקט "קריית האקדמיה" באשקלון לידי המשיבה ( להלן: "החנות").

רקע כללי: עניינה של התביעה דנן הינו הטעייה ומצג שווא של המשיבה בעת ניהול מו"מ לקראת כריתת הסכם מכר מקרקעין והפרה צפוייה. לטענת המשיבה, כפי שעולה מכתב התביעה, התמורה עבור רכישת זכויות המבקשת בחנות התבססה בעיקרה על תשואה עתידית מאותם מקרקעין עד ליום 31/12/2014 בדמות דמי שכירות חודשיים קבועים שהשתלמו למבקשת במסגרת הסכם שכירות החנות עם רשת "ניו פארם".

לאחר החתימה על הסכם המכר התברר למשיבה, כי רשת "ניו פארם" ביקשה לבטל את הסכם השכירות עוד בשנת 2011, זאת, עובר לחתימה על הסכם המכר. על רקע זה ובמטרה שלא לבטל ההסכם הגיעו הצדדים להסכמות כפי באו לידי ביטוי בתוספת להסכם ביום 24/4/12, במסגרתו, התחייבה המבקשת לתשלום דמי השכירות למשיבה וזאת עד לתום תקופת השכירות של חנות "ניו פארם". על פי מנגנון ההתחשבנות שהוסכם על הצדדים, שולם למבקשת במעמד ההסכם סך של 1,308,000 ₪ כאשר היתרה אמורה הייתה להשתלם לה על ידי דמי השכירות מטעם חנות "ניו פארם". ביום 14.5.12 הודיעה ניו- פארם על ביטול ההסכם ופינתה את החנות ביום 31.5.12 ובד בבד הפסיקה לשלם את דמי השכירות. עילת התביעה נשענת על סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, המקנה זכות פיצוי בגין הפרה צפויה.

2. לטענת המבקשת עסקינן בתביעה נטולת בסיס שהוגשה במטרה להוציא מהמבקשת כספים בתואנות שווא בטרם הגיע המועד לחיובם וספק אם יגיע בכלל.

המבקשת מציינת, כי בסעיף 2.8. להסכם המכר נתנו הצדדים דעתם למצב של הפרה צפוייה זו בגין אי תשלום דמי השכירות על ידי "ניו פארם". כמו כן, נקבע מנגנון במסגרתו נפתח חשבון נאמנות שמטרתו להבטיח התשלומים למשיבה. עוד מציינת המבקשת, כי במסגרת התוספת להסכם שנחתמה בין הצדדים ביום 24.4.12 התחייבה היא להיות אחראית למלוא תשלום דמי השכירות שהיו אמורים השתלם במהלך תקופת השכירות. המבקשת אף הסכימה להקדים ולשלם כספי הפיקדון בסך 1,308,000 ₪ מתוך התמורה ששולמה והופקדה בנאמנות וכן, סך נוסף של 22,085 ₪ שהתקבלו מהשוכרת. בכך, למעשה המבקשת שילמה למשיבה את דמי השכירות שהיו אמורים להשתלם לה עד לחודש מרץ 2014. לפיכך, הגשת התביעה בעת הזאת הינה מוקדמת. לטענתה, בנסיבות אלה, התנהגותה אינה עולה כדי הפרה צפוייה במובן סעיף 17 לחוק החוזים, מאחר ולא היה גילוי דעת מצידה כי אין באפשרותה או ברצונה לקיים חלקה בהסכם או שנסתבר מנסיבות העניין שלא תוכל או תרצה לקיימו.

3. במסגרת דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים שבו הצדדים על טענותיהם כאשר באת כוח המשיבה הפנתה לסעיף 3 לתוספת להסכם ממנו ביקשה להסיק, כי הסכמת הצדדים הייתה לתשלום דמי השכירות במלואם עוד שנת 2013 ואילו בא כוח המבקשת פירש ההסכם באופן שונה. לאחר עיון בתוספת להסכם, סבורני, כי פרשנות המשיבה אינה נקיה מספקות וכי לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל והאמור במספר מקומות בתוספת להסכם לא ניתן לשלול בשלב זה פרשנות המבקשת שאף ניתן למצוא לה תימוכין בנוסח תנאי ההסכם, כאשר נרשם בהואיל השני לתוספת להסכם, כי המבקשת " אחראית" כלפי המשיבה לקבלת דמי השכירות עד ליום תום תקופת השכירות (31.12.2014) והמנגנון שנקבע בסעיף 2 לתוספת להסכם " המוכר יהיה אחראי כלפי הקונה לתשלום יתרת דמי השכירות המובטחת עד ליום 31/12/2014) וכו'. התוספת להסכם אינה מתייחסת באופן מפורש לסיטואציה אליה נקלעו הצדדים ומכאן שניתן לפרש האמור בה במספר אופנים. כמו כן, הצדדים התייחסו לתחולת סעיף 17 לחוק החוזים בנסיבות דנן כאשר ב"כ המשיבה טוענת להפרה בפועל של המבקשת, זאת, על יסוד פרשנותה את סעיף 3 לתוספת ואילו בא כוח המבקשת טען לאי תחולה על יסוד פרשנותה הנגדית.

בשים לב למבחנים הנוהגים בשלב זה של ההליך, ברי, כי אין פרשנות המשיבה יכולה לדחות את טענות המבקשת לפרשנות שונה. בית המשפט בוחן בשלב זה את קיומה של ההגנה בהנחה שהמבקשת תוכיח את טענותיה ואינו נדרש לבחינת ראיות ולשיקולי מהימנות. סבורני, כי גרסתו של מנהל המבקשת, מר יואל דוידי, לא קרסה והוא נתן הסברים שבשלב זה לא נסתרו. אין ספק, כי טענות המשיבה כלפי המבקשת הינן טענות הדורשות ליבון עובדתי.

הלכה פסוקה היא כי,

"כשבאים לבחון אם יש מקום לתת רשות להתגונן, אין כמובן צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן, אלא מספיק לעניין זה אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה. הדיון בבקשת רשות להתגונן איננו משפט ואף איננו קדם משפט. כל כולו אינו אלא בחינה ראשונה מוקדמת של העניין ובית המשפט יעניק את הרשות המבוקשת אם התצהיר, על פניו, יחד עם חקירת המצהיר, מגלים לכאורה עילה חוקית בעלת משמעות כלשהי שאם תוכח במשפט תוכל לשמש תריס ומגן מפני התביעה" ( ע"א 478/75, אנגלנדר נ' אשכנזי, פ"ד ל (3) 437,443).

4. אינני סבור, כי ניתן לסתום את הגולל מפני טענות המבקשת וליתן פסק דין הדוחה טענותיה בשלב זה. הוראות ההסכמים שנכרתו בין הצדדים מצריכות פרשנות ביחס לתחומי הסיכונים שנטלו הצדדים עליהם והאם התנהגות מי מהצדדים עלתה כדי טעות או הטעייה וכן, האם בנסיבות התיק מתקיימת עילת "הפרה צפוייה". הכרעה בכל אלה, דרושה הידרשות לכלל הנסיבות בהן נכרתו ההסכמים ואינן ראויות, איפוא, להכרעה בשלב זה של ההליך.

5. נוכח האמור הנני מורה כדלקמן:

5.1 ניתנת למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה.

5.2 התצהיר ישמש ככתב הגנה בתיק.

5.3 הוצאות ההליך יבואו במניין השיקולים בתום ההליך.

5.4 המזכירות תדאג לקבוע התיק בפני מותב שהינו שופט.

5.5 באשר לבקשה למשלוח הודעה לצד שלישי סבורני, כי יש תחילה להכריע בבקשה לאיחוד תובענות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.