בפני כב' השופט נחום שטרנליכט

התובעים:

1. בן ציון פולד

2. יעקב בן יעקב

3. משתלת בן בן

נגד

הנתבעים:

1. כלל חברה לביטוח בע"מ

2. שלמה פלס

3. שלדן סוכנות לביטוח (2001) בע"מ

נגד

צדדי ג':

1. שלמה פלס

2. שלדן סוכנות לבטוח (2001) בע"מ

פסק דין

פתח דבר

התובעים הינם חקלאים, המנהלים משתלה במושב נתיב העשרה (להלן – המשתלה). הנתבעת 1 (להלן – כלל) ביטחה את התובעים בפוליסת ביטוח משתלות, שמספרה
2-4501666-4 (להלן – הפוליסה). הפוליסה נרכשה באמצעות הנתבעת 3, סוכנות ביטוח (להלן – שלדן), המנוהלת על ידי הנתבע 2 (להלן – פלס).

טענות התובעים

פלס יצר קשר עם התובעים והציע להם לרכוש פוליסת ביטוח, אשר תעניק כיסוי ביטוחי לפעילותם ותבטיח שיפוי הולם והוגן במידה וייגרם נזק לגידולים במשתלה. מאז מלווה פלס את התובעים בכל הנוגע לצד הביטוחי של פעילות המשתלה. בהמשך, עם הקמתה של שלדן, פעל פלס, בכל הנוגע להענקת הכיסוי הביטוחי למשתלה, באמצעות שלדן. פלס הינו מנהלה של שלדן ומחזיק ברוב מניותיה. התובעים סמכו על הייעוץ הביטוחי, שפלס העניק להם, והוא היה הגורה הקובע בכל הנוגע לרכישת כיסוי ביטוחי לפעילות המשתלה. התובעים כלל לא ידעו מי היא החברה, שאצלה נרכשת פוליסת ביטוח. פלס ושלדן היו אלו שבחרו מעת לעת את חברת הביטוח, וזאת על פי שיקול דעתם, כאשר התובעים יודעים על החלפת חברת הביטוח מעת לעת, אם בכלל, רק בדיעבד. במהלך השנים נעשו בוצעו שינויים בפוליסות הביטוח והרחבות של הכיסוי, והכל בהתאם להחלטות של פלס ושלדן.

חידוש פוליסת ביטוח לפעילות המשתלה נעשתה מידי שנה בחודש אוקטובר. לעיתים פוליסה חדשה היתה מתקבלת אצל התובעים רק בחודש יולי שלאחר מכן.

במחצית חודש ינואר 2008 נפגעה המשתלה מקָרָה, שפקדה את ישראל. הטמפרטורות, שנמדדו באותה עת בשטחי המשתלה, עמדו על 6.5 – 7 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. מיד לאחר מכן יצרו התובעים קשר עם פלס, ודיווחו לו על הארוע. הם גם דיווחו לו על הנזקים המיידיים, שהתגלו במשתלה מיד לאחר הקָרָה.

פלס פנה לכלל, ושניהם פנו לשמאי דב סומפולינסקי (להלן – השמאי סומפולינסקי), על מנת שיבחן את הנזק שנגרם במשתלה בעטיה של הקָרָה. השמאי סומפולינסקי סייר במשתלה ביחד עם התובע 1 ביום 20.1.08. השמאי סומפולינסקי, שנוכח בהקיף הנזק, פנה למשרד החקלאות, וזימן את נציגיו לביקור במשתלה. מטעם משרד החקלאות ביקרו במשתלה ד"ר איתן שלמה, המדריך הראשי של צמחי בית, ומר אליעזר שפיגל, מדריך ראשי של ענפי קישוט וצמחי בית. הם אישרו את הנזקים, בהם חזה כבר השמאי סומפולינסקי קודם לכן.

השמאי סומפולינסקי ערך חוות דעת על סמך הממצאים, שנמצאו על ידו, והעריך את היקף הנזקים למשתלה בעטיה של הקָרָה בהיקף של 300,000 $ בקירוב.

בעודם ממתינים לקבלת הפיצוי מכלל, פנה פלס לתובעים, והודיע להם, כי לצערו ולתדהמתו גילה, שהכיסוי הביטוחי בפוליסה בגין נזקי קָרָה מוגבל לסך של 75,000 $ בלבד. רשימת הפוליס לא הומצאה למי מהתובעים עובר לקרות הנזק. על כן לא ידעו על אותה הגבלת בהיקף הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה.

בדיעבד התבררו לתובעים מחדליהם של הנתבעים, שלא שתו ליבם להגדלת היקף הפעילות במשתלה. ממילא לא דאגו הנתבעים לעדכן את היקף הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה. כל זאת למרות שהתובעים דאגו לדווח לפלס ולשלדן על הגדלת היקף הפעילות מעת לעת.

בשלב זה פנו התובעים לשמאי עמרי עתריה (להלן – השמאי עתריה), אשר העריך את נזקים של התובעים בעטיה של הקָרָה בסך של 2,762,289 ₪. זאת במלי שנלקחו בחשבון הוצאות התובעים בפינוי השתילים הפגומים מהמשתלה. הנזק הגדול, שבגינו לא פוצו התובעים, מנע מהם עמידה בהתחייבויותיהם כלפי לקוחות, וממילא פגע במוניטין של התובעים.

התובעים טוענים, כי פלס ושלדן כשלו במסירת מידע מלא לתובעים, כאשר אילו היה מגיע מידע זה לידי התובעים מבעוד מועד, היו פועלים לקבלת כיסוי ביטוחי ראוי. פלס ושלדן כשלו באי השגת כיסוי ביטוחי מתאים לפעילות המשתלה. הם גם כשלו באי פנייה לחברת ביטוח אחרת במקומה של כלל, שהעניקה כיסוי ביטוחי בלתי מספיק ולא מתאים למשתלה.

בנסיבות אלו עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי בגין נזקיהם בסך של 2,762,289 ₪.

יצויין, כי התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי – מרכז, וזאת לנוכח סכומה. ביום 22.1.09 הורה כב' השופט יפרח על הפחתת סכום התביעה, ועל ניכוי סך של
268,799 ₪ - סכום תגמולי הביטוח שקיבלו התובעים – מסכום התביעה. סכום התביעה הועמד בהחלטה זו של כב' השופט יפרח על סך של 2,493,940 ₪, והתביעה הועברה לבית משפט זה.

טענות כלל

לטענת כלל, כתב התביעה כלל אינו מעלה כל עילה נגד כלל. כלל פרעה את מלוא חיוביה בהתאם לחבותה עפ"י הפוליסה, ושילמה לתובעים תגמולי ביטוח בסך 75,000 $ בהתאם לגבול הכיסוי, שנקבע בפוליסה.

התובעים 1 ו-3 מבוטחים אצל כלל מאז שנת 2002, כאשר גבול האחריות בגין נזקי קָרָה עומד על סך של 75,000 $ מאז שנת 2002. מעולם לא השיג מי מהתובעים, לא במישרין ולא באמצעות פלס או שלדן, על הגבלת אחריות זו. זאת למרות שהגבלת גובה הכיסוי הביטוחי היתה ידועה לתובעים. הפוליסות נמסרו במשך השנים לתובעים, והם היו מודעים להגבלת הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה, והסכימו לה.

מעבר לכך, כלל מכחישה גם את גובה הנזק הנטען על ידי התובעים.

טענות פלס ושלדן

הכיסוי הביטוחי עבור פעילות המשתלה נרכש בכפוף לנתונים, שנמסרו על ידי התובעים, בכפוף לדוחו"ת סקר, בכפוף לדרישות התובעים ומגבלות שהציבו בדבר הסיכונים שביקשו לבטח מפניהם והפרמיות שהיו מוכנים לשלם, וכן לפי מגבלות הכיסוי, שהוצבו על ידי המבטחות השונות.

הכיסוי הביטוחי נרכש תמיד לאחר התייעצות עם התובעים ועפ"י הוראותיהם. התובעים ידעו היטב את זהות המבטחת. מידי שנה נפגש פלס עם התובעים לקראת חידוש פוליסות הביטוח וכן לאחר חידוש הפוליסות, אז מסר הפוליסות אישית לתובעים. הפרמיות בגין הפוליסות שולמו על ידי התובעים, רק לאחר שהפוליסות הומצאו לתובעות. התובעים ידעו תמיד זהותה של החברה המבטחת, כאשר הפוליסות חודשו מידי שנה רק לאחר דיון משותף בפגישות בהשתתפות התובעים ופלס.

כלל הסכימה לבטח גידולים מפני נזקי קָרָה עד לסך של 75,000 $ בלבד. הדבר הודע לתובעים מראש. התובע 1, שטיפל מטעם התובעים בענייני הביטוח, אישר זאת, ואמר שלנוכח מיקום המשתלה סיכון של נזקי קָרָה אינו נחשב בעיניו לסיכון ברמה גבוהה. באותה עת לא היתה בשוק הביטוח אופציה לביטוח נזקי קָרָה בסכום גבוה יותר, וגם לו היתה מצויה אופציה שכזו, התובעים לא היו מסכימים לשלם פרמיה נוספת.

אכן רשימת הפוליסה עצמה לא היתה בידי התובעים בזמן הקָרָה, היות שהופקה על ידי כלל רק לאחר מכן. יחד עם זאת, מדובר בתקרת אחריות, שנקבעה כבר בפוליסות לשנים קודמות, והתובעים ידעו אודותיה במפורש. יתירה מכך, תשלום הפרמיה נעשה מידי שנה, רק לאחר שהתובעים קיבלו לידיהם את הפוליסות ובדקו את הכיסוי הביטוחי על פיהן.

התובעים קיבלו לאחר הגשת התביעה מהקרן לנזקי טבע במשרד החקלאות (להלן – קנ"ט) סך של 160,963.80 ₪. הסכום התקבל כפיצוי בעקבות נזקי הקָרָה. התובעים קילו סכום זה בשני תשלומים, ביום 15.12.08 התקבל סך 108,776.60 ₪, וביום 26.4.09 התקבל סך 52,187.20 ₪. קבלת סכום זה הוסתרה על ידי התובעים ונודעה לנתבעים רק בדצמבר 2010. יש לקזז סכום זה מסכום התביעה.

כמו כלל, גם פלס ושלדן מכחישים את גובה הנזק הנטען על ידי התובעים.

הודעה לצד שלישי

כלל שיגרה לפלס ולשלדן הודעה לצד שלישי. היא עותרת לחיובם של פלס ושלדן בשיפויה, ככל שתחוייב בתשלום סכום כלשהו לתובעים.

לטענת כלל, שלדן ופלס פעלו כשלוחי התובעים, ופעולותיהם נעשו מתוך כוונה ומטרה לשרת את ענייני התובעים. שלדן ופלס הפרו את חובת הזהירות ואת חובת הנאמנות, המוטלות עליהם כסוכן ביטוח, ועל כן חייבים הם בשיפוי כלל.

ככל שהציגו שלדן ופלס בפני התובעים מצגי שווא בנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי, והתובעים הסתמכו על מצגים אלו ושינו מצבם לרעה, על שלדן ופלס לשפות את כלל בגין כל סכום שתחוייב לשלם עקב כך לתובעים. ככל שאכן הוצג מצב שווא שכזה ותאור מטעה של חוזה הביטוח, הפרו בכך שלדן ופלס את חובותיהם עפ"י חוק.

שלדן ופלס בדקו את הפוליסות, שהופקו מידי שנה על ידי כלל. שלדן ופלס מעולם לא ציינו בפני כלל, כי הפוליסות אינן תואמות את ציפיות התובעים. הפוליסות הוצאו בהתאם לאישור מוקדם של שלדן ופלס.

טענות פלס ושלדן בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי

פלס ושלדן שימשו כשלוחיה של כלל. לא נעשה על ידם כל מעשה והם לא ביצעו מחדל כלשהו, שיש בהם כדי לחייב אותם בתשלום כלשהו לכלל.

אין קשר סיבתי כלשהו בין התנהלות פלס ושלדן ובין אי תשלום תגמולי ביטוח בגובה מלוא הנזק על ידי כלל, מהטעמים המפורטים להלן. הגבלת הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה לסך של 75,000 $ לא הובלטה בפוליסה כדבעי וכנדרש עפ"י דין. רשימת הפוליסה הודפסה על ידי כלל באיחור, כפי שנהגה לעשות מידי שנה. הרשימה הודפסה כבר לאחר קרות האירוע הביטוחי. המדובר בשרשרת של מקרים ביטוחיים ולא במקרה ביטוחי בודד. על כן על כלל לשלם לתובעים תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה בסך 75,000 $ בגין כל אחד מהמקרים הביטוחיים.

טענות התובעים בכתב התשובה

התובעים לא העלימו במכוון את הפיצויים, שקיבלו מקנ"ט. הדבר לא נעשה מתוך כוונת מרמה או מתוך רצון להתעשר שלא כדין. אין לקשור בין פיצויים אלו, שהתקבלו מקנ"ט, עם הפיצוי הנתבע על ידי התובעים בתיק זה.

הפיצויים מקנ"ט שולמו בהתאם להחלטת מדינת ישראל להעניק תמיכה ממשלתית לחקלאים בעקבות אירוע הקָרָה. קבלת פיצוי זה אינו שולל זכותם של התובעים לקבל פיצוי בגין מלוא נזקיהם ממי שביטח אותם

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בפוליסה נקבעה תקרת לפיצוי בגין נזקי קָרָה, וזו הועמדה על סך של 75,000 $. השאלה הטעונה הכרעה היא, האם הנתבעים או מי מהם חייבים לשפות התובעים בסכום גבוה יותר בגין נזקי הקָרָה, שמהם סבלו?

אין מחלוקת, כי התובעים היו מבוטחים אצל כלל החל מיום 1.10.02. בכל השנים הועברה לתובעים הפוליסה הרלוונטית לאותה שנה. בכל אחת מאותן פוליסות קודמות צויינה הגבלת הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה לסך של 75,000 $. בנסיבות אלו ידעו התובעים, או לכל הפחות יכולים היו לדעת, כי כלל מגבילה את הכיסוי הביטוחי, שהיא מעניקה לנזקי קָרָה, לסך של 75,000 $. התובעים העדיפו להתעלם מהגבלה זו שבפוליסות הקודמות, כפי שהודה התובע 1 בעדותו בפני ואמר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 11-13):

"ש. האם קראת מה התנאים של הביטוח?

ת. את זה במקרה לא קראתי. גם את הפוליסות לא קראתי כי הם הגיעו באיחור. אני תייקתי את הפוליסה בתיק ולא קראתי מה כתוב".

בעניין זה נראה, כי התנהלותם של התובעים היא עקבית, וכפי שהם נוהגים בביטוחים הפרטיים שלהם, כאשר אינם בודקים את גבולות הכיסוי בפוליסות השונות, כפי שהודה התובע 1, ולא טורחים לקרוא את האמור באותן פוליסות (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 3 - עמ' 23 שורה 17).

התובע 1 אף הגדיל לעשות ואישר, כי אילו היה מעיין בפוליסה היה ער להגבלת הכיסוי הביטוחי (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 6).

לא נטען על ידי התובעים, כי לקראת חידוש הפוליסה עובר לארוע הביטוחי ביקשו התובעים או מי מהם להרחיב את הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה מעבר להגבלה, שהופיע בפוליסות בשנים שקדמו לאירוע הביטוחי.

דבריו של התובע 1 אודות חוסר התעניינותו בהיקף הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קָרָה ובגין שאר נזקים עולים בקנה אחד עם עדותו של פלס בפני (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 15-17):

"ש. במהלך כל תקופת הביטוח שטיפלת במר פולד, הנושא של נזקי קרה הוא משהו שמר פולד התעניין בו במיוחד

ת. למיטב זכרוני, לא".

דבריו של התובע 1 תומכים בדבריו אלו של פלס, ולפיהם לא גילה התובע 1 כל התעניינות בכל הנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי בגין נזקי הקרה. במקום אחר בעדותו אף אישר התובע 1 מפורשות את דבריו של פלס, כאשר אמר (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 23-24):

"ש. בעקבות השינויים האלה שאלת את מר פלס אם הוא שינה את גבולות האחריות בנזקי טבע?

ת. לא. כמו שלא שאלתי אותו על סערה או על רוח או על ברד".

הוכחה עוד יותר ניצחת לכך שהתובעים הסכימו לאותו הגבלת כיסוי בגין נזקי קָרָה, או למצער, לא גילו כל עניין בקיומה של הגבלה זו ולא התנגדו לה ניתן למצוא בעובדה, שגם לאחר קרות המקרה הביטוחי, ולאחר שהתובעים התוודעו – גם לשיטתם – לקיומה של הגבלת כיסוי זו, לא דאגו לביטוח חדש למשתלה, שלא יכלול את אותה הגבלה, כפי שאישר התובע 1 עצמו בעדותו בפני (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 19-20).

בע"א 682/82, בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י לז(3)589, נידון מקרה של מבוטח, שבפוליסה שנשלחה אליו היתה הגבלה, ולפיה אין הפוליסה מכסה נזקים בגין שבירת רגל. המערער לא עיין בפוליסה. לאחר מכן נשברו רגלו של המבוטח. בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המבוטח, וחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי הביטוח. ערעור, שהגישה המבטחת, התקבל לנוכח סעיף הפטור שבפוליסה. על פסק דין זה ניתנה למבוטח רשות לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בפסק דינו כתב (עמ' 599):

"ואולם, מכל מקום, התנהגותו של המערער לאחר קבלת הפוליסה לידיו יוצרת מצג של הסכמה וקיבול לתוכנה, ועל-כן מנוע כעת המערער מלטעון, שלא ידע על פרטי ההצעה החדשה שבפוליסה ולא התכוון להסכים להם. כך פסק השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 550/66, א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(1)240, 246:

'השתק על-ידי התנהגות יכול להיווצר לא רק כאשר הצד המושתק ידע את העובדות לאמיתן אלא גם כאשר היה יכול לגלותן אילו נהג בזהירות סבירה'.

לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה, בפרט לאחר שחלה הפסקה של מספר שנים בביטוחיו ולאחר שהצהיר לפני חברת הביטוח על נכות צמיתה, שנגרמה לו עקב פגיעה בעבר, ועל מודעותו לאפשרות שתוסף הגבלה לפוליסה.

אין ספק, כי עיון חטוף בפוליסה, שעליה נסב ערעור זה, היה מביא את סעיף ההגבלה לידיעתו של המערער".

המקרה, שנידון שם, היה חמור יותר מהמקרה שבפנינו, כאשר בפוליסות קודמות של אותו מבוטח אצל המבטחת לא היתה אותה הגבלת אחריות ביטוחית, וזו הוכנסה רק בפוליסה הרלוונטית. אעפ"כ הכיר בית המשפט בחלותה של אותה הגבלה. קל וחומר, שבמקרה דנן יש להכיר בהגבלת הכיסוי הביטוחי, שהיתה קיימת בכל הפוליסות הקודמות, שבמסגרתן בוטחו התובעים ברצף לאורך כל השנים, שקדמו לאירוע הביטוחי, ובכולן היתה קיימת אותה הגבלה.

כן ראה האמור בעניין זה ברע"א 5446/07, יהב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 23.80.07:

"כך בחיים, במציאות השוטפת, הטרודה, ומכל מקום לא אחת כשאדם עודו צעיר יחסית ובריא יותר, כפי שהיה המבקש בעת רכישת הפוליסות, וכפי שהעיד על עצמו במשפט (ראו פיסקה 13 לפסק הדין של בית משפט השלום). אך בנסיבות כאלה אין לו למי שלא קרא, אך יכול היה לקרוא ולהתעמק, להלין ככלל על הזולת – שהרי היה בידו לקרוא. לעתים "הסנדלר הולך יחף", וזה מה שאולי אירע בנידון דידן. ראו גם ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר, פ"ד לז(3) 589, 599 מפי השופט בך: 'לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה' – דברים שציטט בית משפט השלום. ואכן, המבוטח המקבל את הפוליסה אמור לקרוא את הוראותיה, מכל מקום את אלה העיקריות שבעבורן רכש אותה, ואם אינו מבין – עליו לבקש הסברים".

במקרה דנן היתה פעילות המשתלה מבוטחת לאורך מספר שנים אצל כלל, כאשר לאורך אותם שנים לא שונו תנאי הביטוח והיקף הכיסוי הביטוחי בגין סוגי הנזק השונים. התובעים מצידם בחרו לעצום עיניהם ולהתעלם מהגבלות שונות, שהיו בפוליסות לאורך השנים. התובעים לא העירו דבר בעניין זה, לא בפני פלס או שלדן ולא בפני כלל. אין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם. למעשה, וכפי שעולה מהעדויות, שנשמעו בפני, התובעים כלל לא התעניינו בסוגיה זו. אילו נקטו התובעים או מי מהם בזהירות סבירה, היו מגלים בנקל את אותה הגבלה בפוליסה, המגבילה את הכיסוי הביטוחי בגין נזקי קרה לסך של 75,000 $. את התנהלות התובעים, המתוארת לעיל, יש לראות –לכל הפחות – כהסכמה לתנאי הפוליסה בדרך של התנהגות.

אמנם אין חולק, כי הפוליסה הומצאה לתובעים רק לאחר קרות המקרה הביטוחי. בעניין זה יש לתת את הדעת להוראות סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, שם נאמר: