בפני תביעה כספית, על סך של 4,212 ₪, (קרן, לא כולל אגרה, שכ"ט עו"ד והפרשי הצמדה וריבית) שעניינה שכ"ט עו"ד שלא שולם.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי שירותיה נשכרו לערוך כתב תביעה לצורך הגשתו לבית המשפט לתביעות קטנות, בקשר עם פרשייה, אשר בעקבותיה חפצה הנתבעת לתבוע פיצויים בגין לשון הרע. התעריף המוסכם היה 200 ₪ ומע"מ לשעה, והוצאו חשבונות על 18 שעות עבודה, אשר לא שולמו.

טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן כי התעריף המוסכם היה למקרה בו היתה בוחרת להגיש את התביעה שלא כתביעה קטנה, וכי העדיפה להיעזר בשירותי התובעת בעריכת כתב התביעה המסוים רק לאור מצג שיצרה התובעת, לפיה מדובר ב-2-3 שעות עבודה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, שלא לפרוטוקול, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, ושקלתי את היתרונות והחסרונות של פשרה במקרה זה, מנקודת ראותם של הצדדים, ואת טווח התוצאות הצפויות להתקבל אילו התנהל התיק כסדרו, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 1,440 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.