1. התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד בצידה.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשות בפני במסגרתו נחקר המבקש על תצהיריו והצדדים סיכמו טענותיהם.

המבקש טוען בהתנגדותו כי הינו בעליה של חברת "אנזולוקו ישראל", המפעילה דוכנים במרכזי קניות לממכר תכשיטים ותיקים.

במסגרת עיסוקו זה, התקשר המבקש בחודש 5/2010 בעסקה לרכישת תיקים עם ספק בשם "דוד" אשר היה באותה עת בעליה של חנות לממכר תיקים בשם Mix-Tik ברח' יפו בתל אביב. במסגרת עסקה זו נמסרו השיקים נשוא ההתנגדות לספק "על החלק".

משנוכח המבקש לדעת כי אינו מקבל לידיו את הסחורה המובטחת, כעבור כשבועיים ממועד ביצוע העסקה, יצר קשר פעמים מספר עם הספק ואף ביקש כי ישיב לו את השיקים. משלא נענה, נסע המבקש אל חנות הספק ברח' יפו בתל אביב, אולם הופתע לגלות כי החנות נסגרה ואיננה פעילה עוד, כפי שאישרו אף החנויות השכנות. בעקבות זאת, נתן המבקש הוראת ביטול לשיקים.

המבקש טוען כי אינו מכיר כלל את הגורם המצוין בשיק כמוטב ואף לא את הזוכה, העוסק כפי הנראה בתחום ההנעלה, תחום שאינו קשור כלל למבקש, וכלל לא ברור לו הכיתוב המופיע על גבי השיק "עופר פלאזמה", שאף הקשרו לשיק ובכלל לא הוברר.

בנסיבות אלה, ומשהבקשה לביצוע אינה מפרטת את הפרטים ההכרחיים לביסוס עילת התביעה, כגון האם מדובר באוחז כשורה או אוחז בעד ערך, האם היה סיחור כדין או שמא היה פגם בשרשרת ההיסבים, ובהעדר העובדות הנדרשות, דוגמת נסיבות מתן השיק, מועד מסירתו/סיחורו ונסיבות העמדתו לפירעון, לא ניתן לדעת ללא בירור לגופו האם עומד המשיב בקריטריונים הנדרשים לזכייתו בתובענה.

2. באשר להארכת המועד, טוען המבקש כי לא הומצאה לו האזהרה, וכי נודע לו על דבר קיום ההליך בהוצל"פ נגדו רק בעקבות עסקת מכר של דירתו במסגרתה התברר כי הוטל עיקול על הדירה.

לעמדת המבקש, מאחר ופנה בעניין אי המצאת האזהרה ללשכת ההוצל"פ ובעקבות זאת נתן רשם ההוצל"פ החלטה ביום 16.8.12 לפיה רשאי המבקש להגיש התנגדות ללא קשר לטענות שהעלה בפניו, סבר המבקש כי רשאי הוא להגיש את ההתנגדות כאמור ללא צורך בבקשה להארכת מועד, ולפיכך אכן הגיש את ההתנגדות ביום 5.9.12. אלא, שלאחר הגשת ההתנגדות ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ לפיה אין לקבל את ההתנגדות ללא בקשה להארכת מועד, ומכאן הגשת הבקשה להארכת המועד מיום 13.9.12.

המשיב טוען כי מלבד מסירת האזהרה למבקש עוד ביום 21.12.11, הרי שננקטו הליכים כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ, עיקולים בבנקים, על כלי רכב ועיקול מקרקעין. המבקש הגיש לראשונה בקשה לתיק ההוצל"פ ביום 27.6.12 במסגרתה טען בדבר ידיעתו על דבר ההליכים נגדו לראשונה עת נודע לו על עיקול נכס המקרקעין. המשיב טוען כי המבקש נמנע מציון כתובתו וכי לא ברור מה עשה מאז כריתת עסקת המכר ביום 17.5.12 ועד למועד הגשת הבקשה להארכת המועד ביום 13.9.12. אף לגופו של עניין, טוען המשיב כי אין בפי המבקש ולו טענה אחת טובה וראויה כנגד השיקים, שכן הטענה לכשלון תמורה אינה טובה כלפי צד ג' האוחז בשיקים כשורה.

בתשובתו לתגובת המשיב, שב המבקש ומבהיר כי לא יכול היה להגיש התנגדותו במועד מאחר ולא ידע על פתיחת התיק במועד. לא רק זאת, טוען המבקש כי אף מכתב ההתראה טרם פתיחת התיק לא התקבל על ידו, שכן כעולה ממנו נשלח המכתב לכתובת משרדו הקודמת, כאשר כבר ביום 17.8.10, כשנה וחצי קודם לכן, חתם על חוזה לרכישת משרד במקום אחר, למעשה בעיר אחרת (לתמיכת טענתו מצרף המבקש את הסכם הרכישה).

המבקש מפנה לתמצית רישום ממרשם האוכלוסין באשר לכתובות מגוריו משך השנים, ממנה עולה כי לא התגורר כלל בכתובת בה נטען כי בוצעה מסירת האזהרה (רח' נחל שניר).

המבקש מציין כי המסכת העובדתית באשר לשיקים אינה ברורה כלל ועיקר, משלא פורטה בבקשת הביצוע וכי על אף שסוגיה זו הועלתה ע"י המבקש שוב ושוב במהלך תגובותיו ובקשותיו, עוד בראשית ההליך, בהוצל"פ, לא זכה העניין למענה מהמשיב, ולמעשה לא ניתנה לכך תשובה עד כה. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי נפגעת יכולתו למצות טענותיו בהליך זה, משהמשיב אינו רואה לנכון לעמוד על הנסיבות בהן הגיעו השיקים לידיו, כאשר עד כה לא נודעה זיקתו לגורמים המופיעים על גבי השיקים.

3. לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לאשר מסירת האזהרה למבקש.

המבקש צירף תמצית רישום ממרשם האוכלוסין מיום 14.8.12, בה מצוינים המענים הרשומים של המבקש החל מיום 1.6.72.

בתגובתו, מפנה המשיב לאישור מסירת אזהרה הממוענת למבקש, מיום 21.12.11, כאשר על גבי האישור מצוין כי המבקש "סירב לקבל". אלא, שעל גבי אישור המסירה מצוין מען המבקש ברח' האורגים, ואילו בתצהיר המוסר המצורף מצוין כי מקום ביצוע המסירה הינו ברח' נחל שניר 4/8 באשדוד, כתובת אשר אף היא אינה רשומה ככתובת המבקש עפ"י תמצית הרישום ממשרד האוכלוסין. לא רק זאת, אלא שעל גבי אישור המסירה מצוין כי המשיב "סירב לקבל", בעוד שבתצהיר המוסר מצוין כי "המסירה נמסרה לחייב" ואילו בתשובת משרד החקירות לב"כ המשיב בדבר האיתור והמסירה צוין כי "הושארו מסמכי בית המשפט המיועדים לאטיאס שרלי על דלת ביתו (מאחר ובני הבית סרבו לפתוח את הדלת)".

יצוין בהקשר זה, כי אף מכתב ההתראה מיום 27.2.11 נשלח לכתובת ברח' האורגים שאינה מופיעה ככתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין.

בהחלטתי מיום 11.12.12, במסגרתה נקבע המועד לדיון בבקשות, הוריתי כי כל צד הינו אחראי להתייצבות המצהירים מטעמו, אולם על אף החלטתי לא דאג המשיב להתייצבות השליח לחקירה.

בנסיבות אלה, נוכח המפורט לעיל, בהעדר השליח ומשלא ניתן לעמתו עם טענת המבקש להעדר מסירה בפועל, לא נותר אלא לקבוע כי נפל ספק במסירת האזהרה.

4. אמנם, לא הובררה די הצורך שאלת ידיעת המבקש על דבר הטלת העיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ על חשבונות הבנק ועל רכבו של המבקש, בחודש ינואר 2012, ואולם, משנשאל על כך המבקש העיד כי לא ידע על דבר העיקולים וכי יש לו אמנם חשבונות בבנקים המדוברים, בנק מזרחי ובנק איגוד, אך הם אינם פעילים, ואף ביקש לדעת לאיזו כתובת נשלחה הודעת העיקול.

לעניין זה לא הוצג כל אישור בדבר מסירת הצווים או כל כיוצא באלה ראיות, והעניין נותר סתום.

בהקשר זה, יש לזכור כי הסתמכות על ידיעת הנתבע על דבר ההליך המתנהל כנגדו אינו אלא חריג לכלל ההמצאה, ומקום שעולה ספק בידיעה, לא יאות בית המשפט לסמוך על כך שתי ידיו ולא תחסם דרכו של הנתבע מהבאת טיעוניו בשל כך.

הדברים מתחדדים לנוכח מגמת הפסיקה להגמשת העמדה לקראת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים הנדרשים לקבלת בקשה להארכת מועד, במיוחד מקום שהמדובר בהליך של התנגדות הליך במסגרתו טרם קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט.

כל מקרה נבחן לגופו, ובמסגרת השיקולים נלקחים בחשבון גם משך האיחור והעדר זלזול או זניחת ההליך מצד המבקש, וככל שניתנים הסברים מניחים את הדעת, ניתן להכיר בטעות של בעל הדין ויש הגורסים אף בטעות העולה כדי רשלנות, ולמצער תוך ריפוי הפגם ע"י פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלה, משפירט המבקש כתובות מגוריו הנטענות ולאור טענתו לאורך בקשותיו כי נתוודע לדבר קיומו של ההליך אגב מכירת דירתו, טענה עליה חזר בעדותו ואף הבהיר כי היה זה לאחר חתימת החוזה שנכרת בחוד מאי 2012, ולנוכח מסקנתי בדבר קבלת ההתנגדות בתנאים כפי שיפורט להלן, מצאתי כי באיזון הנכון יש להורות על קבלת הבקשה להארכת המועד בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך כולל של 1,500 ₪. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום.

5. אשר להתנגדות גופה, ואף כי כפי הנראה טענת המשיב הינה להיותו אוחז כשורה, לא מצאתי לנוכח כלל הטענות וחקירת המבקש כי ניתן להכריע כבר כעת בשאלה זו, מבלי שתינתן למבקש ההזדמנות להוכחת טענותיו כנגד האחיזה כאמור, בראיות.

המבקש בעדותו נתן פירוט מספק בשלב זה לעסקה שנרקמה ואף לכשלונה הנטען.

כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.

כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.

אפנה לאמור בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:

"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".

כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:

"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".

ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.

6. הטענה לכשלון תמורה מלא לא קרסה אפוא בחקירת המבקש, ומאחר ולא ניתן לדעת ואף לא ניתן לברר בשלב דיוני זה את העובדות הנדרשות לביסוס הכרעה בשאלת מעמדו של המשיב, לא נראית הגנת המבקש כהגנת בדים או ככזו שנתמוטטה כליל בחקירה.

התנאים הנדרשים מאוחז לשם הכרת מעמדו כאוחז כשורה הינם עניינים עובדתיים הטעונים בירור לשם קביעתם ולפיכך, אינם נתונים להכרעה במסגרת הליך זה.

הדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות ענייננו, בהן מצויים אנו עד כה כמגששים באפילה, שכן על אף שטענות אלה נטענו מראשית הדרך, לא נתן המשיב לכך כל מענה מלבד טענה כללית לאחיזה כשורה, וזאת אף לא במסגרת סיכומי טענותיו.

יחד עם זאת, לנוכח הנטלים הידועים ומכאן חולשתן היחסית של הטענות, מצאתי להתנות הרשות להתגונן בחובת הפקדת סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום.

בכפוף לתשלום ההוצאות וביצוע ההפקדה כמפורט לעיל, תתקבלנה הבקשות והתובענה תידון בסדר דין מהיר.

הצדדים יתאימו כתבי הטענות לסדר דין זה כהוראת התקנות ובמועדים הקבועים בהן, אשר יחלו ממועד השלמת ביצוע התשלום וההפקדה.

7. מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.