1. על פי כתב התביעה, במהלך חודש 12/2010 רכשו התובעים מאחד מסניפיה של הנתבעת כיסאות מנהלים וריהוט משרדי. לטענת התובעים, הוסכם בין הצדדים כי, מועד אספקת הסחורה יהיה לאחר שהתובעים ישתכנו במשרדם החדש ורק אז תחל תקופת האחריות. כמו כן הוסכם כי, התובעים יוכלו לערוך שינויים בהזמנתם, אם וככל שיהא צורך בכך.
2. על פי גרסת התובעים, בחודש 04/2011 ביקשו מהנתבעת לספק להם את הסחורה שהוזמנה. לאחר שזו סופקה, התברר לתובעים כי אלה עולים על הכמות הנדרשת להם ודרשו להחזיר לנתבעת חלק מהכיסאות, אלא שזו סירבה לעשות כן. זאת ועוד, טוענים התובעים ל"אי התאמה" בין הכיסאות שהזמינו לבין אלה שסופקו להם מבחינת טיבם. לדבריהם, הכיסאות שנמסרו להם באיכות ירודה, לא יציבים וגלגליהם נשברים בזה אחר זה.
3. התובעים פנו אל הנתבעת וזו הבטיחה להם לשלוח נציג מטעמה כדי לבחון את הפגמים, אולם לא פעלה כאמור, ומשכך ביום 15.2.12 החזירו התובעים בכוחות עצמם 6 כיסאות פגומים אל סניף הנתבעת וזוכו בעלות ששילמו בגינם. לדברי התובעים, בשלב מאוחר יותר כאשר פנו שנית אל הנתבעת מהטעם שנתגלו פגמים נוספים, נשלח נציג מטעמה, אולם הנתבעת לא נעתרה לדרישתם והכיסאות לא הוחלפו, אלא העדיפה לשלוח להם את חלקי החילוף, כך שהתובעים נאלצו לבצע את התיקון בעצמם.
4. לטענת התובעים, בתחילת חודש 08/2012 הגיעו פעם נוספת אל סניף הנתבעת והביאו עמם 6 כיסאות פגומים, אולם גם אז לא נעתרה הנתבעת לדרישתם והתובעים נותרו עם הכיסאות הפגומים.
5. טענת התובעים היא, אם כן, כי יש בהשתלשלות דלעיל משום הפרה של חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 וחוק המכר, תשכ"ח-1968 זאת לאחר שהוטעו על ידי נציגי הנתבעת ביחס לטיבם של הכיסאות, עת סופקה להם סחורה שאינה תואמת את הזמנתם.

התובעים עותרים בתביעתם להורות לנתבעת לקבל את הכיסאות שברשותם ולהשיב להם את מלוא התמורה אשר הועמדה לצורכי תביעה זו ע"ס 32,700 ש"ח, לחילופין להורות לנתבעת להחליף את הכיסאות שברשותם לכיסאות באיכות שתתאים לצרכיהם. נוסף על כך, עותרים התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ש"ח.

1. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את גרסת התובעים לפיה, הוסכם מראש על דחיית מועד תחילת תקופת האחריות, כמו כן את הטענה לפיה יוכלו התובעים במועד האספקה להזדכות על מוצרים מסוימים על פי דרישתם. לטענת הנתבעת, התובעים בחנו היטב את המוצרים טרם רכישתם ומעולם לא הציגו בפניה דרישה כלשהי באשר לתכונות הנדרשות מאותם הכיסאות.
2. על פי גרסת הנתבעת, במועד המסירה בחנו התובעים היטב את הסחורה ואישרו את ההזמנה, נוכח האמור, דרישתם להחליף מספר כיסאות כלל לא נבעה מנימוקים הקשורים בטיב הכיסא, עם זאת ניאותה הנתבעת לבקשתם וביצעה את ההחלפה. לדברי הנתבעת, כעבור למעלה משנה וחצי ממועד הרכישה, נשמעו טענות נוספות מצד התובעים ושוב "לפנים משורת הדין" זיכתה את התובעים בעלות של 6 כיסאות שהוחזרו, עם זאת כאשר נדרשה בתחילת חודש אוגוסט 2012 לתקן מספר כיסאות, הסביר נציג הנתבעת לתובעים כי בשל חלוף הזמן הם ייאלצו לשאת בעלות התיקון, אולם התובעים בחרו שלא לעשות כן.
3. בניגוד גמור לטענת התובעים, סבורה הנתבעת כי, סיפקה לתובעים, כל פעם שנדרשה, שירות יעיל ומהיר, לדבריה, נציג מטעמה הגיע למשרד התובעים, סיפק להם שירות לשביעות רצונם, גם כאשר חלפה תקופת האחריות בת 12 חודשים מיום הרכישה. לשיטת הנתבעת, כל טענות התובעים בדבר הטעייה ו/או אי התאמה דינן להידחות לאור זאת שמעולם לא הציגה בפניהם מצג שווא ו/או מידע מטעה ו/או שגוי. הנתבעת פעלה, לדבריה, בתום לב וכל המידע שנמסר לתובעים ביחס לסחורה שסיפקה להם הוא כפי שנמסר לה על ידי היצרן ומבחינתה היא נקטה בכל האמצעים למען שביעות רצון התובעים.
4. ביום 5.1.14 התקיים בפניי דיון ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
5. ראשית אתייחס לסעד של ביטול עסקה לו עותרים התובעים ואעיר כי, אין מקום להיעתר לסעד זה, בראש ובראשונה בשל חלוף הזמן ממועד הרכישה ועד היום, משך למעלה מ- 3 שנים בהם עשו התובעים שימוש לא מבוטל בכיסאות שברשותם. יתירה מזאת, מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל להוכחת התקיימות התנאים הקבועים בחוק לצורך ביטול עסקה.
6. ביטול עסקה עפ"י חוק החוזים ו/או חוק המכר אפשרי בהתקיים אחת העילות כמו: טעות, הטעיה, מצג שווא ואי התאמה.

על פי סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, לא קיים מוכר את התחייבויותיו, בין היתר, אם מסר לקונה נכס שאין בו את התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או שאינו מתאים למה שהוסכם בין הצדדים. בכפוף לאמור, קובע סעיף 14(א) לחוק זה כי, על הקונה להודיע למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר מועד הבדיקה שנעשתה על ידו או מיד לאחר שגילה אותה, ובמידה ולא הודיע כאמור, אין הוא זכאי להסתמך עליה.

1. בענייננו, אין מחלוקת כי, התובעים פנו אל הנתבעת מספר פעמים וביקשו להחליף את הכיסאות בטענה שהינם פגומים, ולדברי תובע מס' 2 (להלן: "התובע") כפי שעולה מעדותו בפניי, נתגלו הפגמים כחודשיים עד שלושה חודשים ממועד אספקת הסחורה.

חרף האמור, אינני מקבל את טענת התובעים הנוגעת ל"אי התאמה" שכן, טענה זו לא הוכחה. לא שוכנעתי כי, הכיסאות שסופקו להם שונים באופיים ותכונותיהם מאלה שהוזמנו על ידם, אף לא מצאתי לכך כל ראיה שעה שהתמונות שהוגשו במהלך הדיון (סומנו ת'-1) אינן מאששות את טענתם הנוגעת ל"אי התאמה", זאת מאחר והפגמים הנצפים בתמונות (גלגלים שחוקים, ריפוד קרוע) דומים לבלאי ושחיקה כתוצאה משימוש יומיומי ואינם מעידים בהכרח על פגם כלשהו הקשור לייצור הכיסא. יתירה מכך, כלל לא הוכח בפניי מתי צולמו תמונות אלה.

1. אינני מקבל אף את טענת התובעים לפיה, הציגה בפניהם הנתבעת ו/או נציג מטעמה במעמד הרכישה, מצג שווא. טענה זו, בדומה לטענת ההטעיה, אין בהן ממש מקום שאלה לא הוכחו. התובעים לא הוכיחו מהו אותו מצג שהוצג להם בעת הרכישה ביחס לתכונות הכיסאות שהוזמנו, ולא עלה בידם להראות כי הובטח להם מוצר בעל איכות מסוימת השונה מאיכות המוצר שסופק להם.
2. טענת התובעים לפיה, לא קיבלו שירות הולם אף היא לא הוכחה. התובע העיד בפניי כי, פנה אל הנתבעת, בעצמו ובאמצעות הפקידה שבמשרדו, מספר פעמים, אולם לא קיבל שירות בטענה שתקופת האחריות חלפה ולכן הוא נאלץ לתקן את הכיסאות בכוחות עצמו. הגב' חנן עבוד, עדת תביעה מס' 2, אותה פקידה שעבדה במשרד התובעים, העידה בפניי כי, ניסתה להשיג את הנתבעת על מנת לקבל עזרה אך לשווא. על אף שהעדויות הללו תואמות, לא מצאתי ליתן בהם אמון שעה שגרסה זו אינה מתיישבת עם הראיות.

נציג הנתבעת, מר אילן אלקובי, העיד בפניי כי, בכל פעם שפנו התובעים אל הנתבעת קיבלו שירות ראוי, כאשר הוא בעצמו נכח במשרדם באחת הפעמים והוא פירק והחליף גלגלים בנוכחותם ולשביעות רצונם. על אף שלא הוכח בפניי, על ידי מי מהצדדים, מה הוסכם לגבי תחילת תקופת האחריות, מצאתי כי בין אם תחילתה במועד הרכישה ובין אם במועד האספקה, אין לכך כל חשיבות שעה שגם בהתאם לגישת התובעים, סיפקה להם הנתבעת שירות גם לאחר שחלפה תקופת האחריות, בחודש אפריל 2012. כפי שעולה מחשבונית הזיכוי שצורפה לכתב התביעה, ביום 24.6.12 זוכו התובעים בעלות של 6 כיסאות שהחזירו, בנוסף, כפי שעולה אף מכתב התביעה, גם לאחר מועד זה, הגיע נציג מטעם הנתבעת על מנת לבחון את הכיסאות, ובשלב מאוחר יותר אף נשלחו להם חלקי חילוף.

1. נוכח האמור, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבעת, ההיפך הוא הנכון- שוכנעתי כי הנתבעת התייחסה לכל טענה ו/או דרישה שהעלו התובעים בכובד ראש ונענתה להם כראוי, גם אם סבורים התובעים אחרת. נציג הנתבעת העיד בפניי במהלך הדיון כי, עשה כל שלאל ידו כדי שהתובעים יהיו מרוצים, גם לאחר שחלפה תקופת האחריות, ושוכנעתי כי כך היה.
2. הסכמתה הראשונית של הנתבעת להותרת הסחורה במחסניה עד אשר תסופק לתובעים, אף היא הוכחה לכך שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לרצות את התובעים וליתן להם שירות הולם לשביעות רצונם.
3. אשר על כן, היות וטענות התובעים לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי בהתאם למאזן ההסתברויות, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה, ובנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.