תביעה שעילתה ביחסים לפי הסכם שכירות שנערך ונחתם בין הצדדים.

התובע 1 שכר מושכר מהבעלים של נכס ולאחר מכן השכירו בשכירות משנה לנתבע תמורת דמי שכירות חודשיים ע"ס 2500 ₪. התובע טען כי הנתבע לא שילם לו את דמי השכירות במלואם וגרם נזקים נוספים במושכר – דבר אשר הביא את הבעלים להגיש נגדו תביעה ולקבל פסק דין נגדו (שניתן בהעדר התייצבות מטעמו). הנתבע טוען כי הוא החזיק במושכר תקופה קצרה שלאחריה מסר את החזקה לאחר- אשר "סיבכו" בחובות.

בפניי העידו התובע 1 והנתבע, וכן הביאו הצדדים עדים מטעמם ובכללם הבעלים של הנכס ואחיינו של הנתבע. לאחר בירור התמונה העובדתית, הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984 ולאחר שמהות ההליך והשלכותיו הוסברו להם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה על נספחיהם וכן במסמכים שהוגשו לי, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 15,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.