רקע עובדתי:

בפני ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית (להלן - "הועדה") שליד המועצה האזורית מטה אשר מיום 2.8.2012, המתייחס לשנת המס 2012.

המערערות – אלביט מערכות סאיקלון בע"מ וכרכום תעשיות חומרים מרוכבים בע"מ - מנהלות מפעלים תעשייתיים באזור התעשייה "פארק בר לב", שחלקו מצוי בתחום השיפוט המוניציפאלי של המועצה האזורית מטה אשר (להלן – "המועצה"). המשיב בעתירה זו הוא מנהל הארנונה של המועצה.

בתחילת שנת 2012 נתקבלה אצל המערערות הודעה בדבר חישוב המס לשנת 2012, ובה פירוט של סיווגי השטחים השונים וגודלם, כפי שמפורט להלן:

מפעלי סאיקלון:

מפעלי כרכום:

המערערות הגישו השגה על החיובים, על אופן סיווג השטחים "קרקע תפוסה ביתרת שטח" וכן על אופן סיווג שטחי ה"משרדים". השגתן של המערערות נדחתה, מכאן הערעור שלפני.

יצוין כי חיובי הארנונה של המועצה בכלל, החלוקה לאזורים, וסיווג השטחים בפרט, נדונו בפני בית המשפט במספר הליכים שונים, בעיקר בעתירות מנהליות שהגישו המערערות. פסק הדין האחרון שניתן בעניין היה של בית משפט זה בעת"מ 28804-02-11 ועמ"נ 6709-03-11, מפי כב' השופט סוקול (להלן – "פסק דינו של השופט סוקול"), בו נדונו במאוחד עתירה מנהלית וערעור מנהלי שהגישו המערערות כנגד המשיב והמועצה שעניינן תקיפת ההחלטה בדבר חלוקה אזורי השומה במועצה, וערעור על אופן סיווג השטחים של מפעלי המערערות, לשנות המס 2009, 2010 ו-2011.

גדר המחלוקת בין הצדדים:

המערערות טענו כי גדר המחלוקת הוא כדלקמן:

1. אופן חישוב שטח הקרקע התפוסה לצורך חיוב בארנונה בסיווג "קרקע תפוסה ביתרת שטח" - המערערות טענו כי לצורך חישוב שטח הקרקע החייבת בארנונה בסיווג "קרקע תפוסה ביתרת שטח" יש להפחית כפל שטחו של הבניין, ולא כפי שנקבע בצו הארנונה, זאת בהתאם לפסק דינו של כב' השופט ברלינר בעת"מ 3032/06 מפעלי סאיקלון בע"מ נ' מועצה מקומית מטה אשר (לא פורסם, 28.8.2006) (להלן- "פסק דינו של השופט ברלינר").
2. סיווג שטח המקרקעין המצויים בשטח המפעלים - המערערות טענו כי לאור השימוש המבוצע בקרקע, יש לסווגו לפי קוד 700 (קרקע המשמשת לצורך אחסון ציוד מלאי וכד') ולא לפי קוד 740 (קרקע תפוסה ביתרת שטח).
3. סיווג שטח המשרדים בהתאם להלכת העיקר והטפל – המערערות טענו כי נוכח השטחים המעטים המשמשים כמשרדים, יש לחייב בארנונה לפי הסיווג העיקרי של השטח שהוא "תעשייה", בהתאם לכלל העיקר והטפל.

החלטת ועדת הערר

הועדה כאמור דחתה את השגת המערערות, תוך שהיא סומכת ידה על החלטותיה הקודמות בדבר חישוב שטחים וסיווגם.

הועדה קבעה בהחלטתה כי המערערות לא סתרו את מדידות השטחים שביסוד צו הארנונה, וכן לא הביאו כל מדידה אחרת מטעמם.

בנוסף, ציינה הועדה כי היא נמנעת מלהתייחס לפסק דינו של השופט ברלינר משום שלטענתה הצדדים לא טרחו לצרפו להשגה, ומשום שהיא מחויבת לפעול בהתאם לצווי הארנונה, ואין זה מתפקידה להוציא לפועל פסקי דין.

לעניין סיווג שטח המשרדים, הועדה הסתמכה על סיור שערכה בשנת 2010 ובו נראה כי המשרדים במפעלי כרכום משמשים לתעשייה, על כן הם סווגו כך, אך במפעלי סאיקלון לא הייתה התרשמות כזו, על כן הם דחו את טענות המערערת.

לבסוף הציעה הועדה לצדדים לבצע מדידה חדשה של הנכסים.

טענות המערערות בערעור

המערערות טענו כי אין זה בסמכותה של הועדה או מנהל הארנונה ליצוק פרשנות לתוך הוראות צו הארנונה, וכי סמכות זו נתונה לבית המשפט. משכך טעתה הועדה, עת התעלמה מפסק דינו של השופט ברלינר, וכי היה עליה לבצע את החישוב בהתאם להחלטתו.

לעניין סיווג שטח הקרקע התפוסה טענו המערערות כי בהחלטותיה בעבר (לשנים 2009-2010) קבעה הוועדה כי שטח של 7,056 מ"ר יחויב כקרקע תפוסה לצרכי אחסון, והשאר בסיווג קרקע תפוסה ביתרת שטח המגרש. קביעתה של הועדה, כי רק שטח הקרקע במפעלים, שבעת הסיור בנכס, עמד עליהם ציוד, יחויב לפי קוד 700, קרי קרקע המשמשת לאחסון ציוד ומלאי, ואילו כל היתרה יחושב בהתאם לקוד 740 קרי קרקע תפוסה ביתרת שטח.

לטענת המערערות, החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות היומיומית במפעלים מהסוג אותו מנהלות המערערות, משום שכמות הציוד והמלאי משתנה באופן תדיר, וכך גם משתנה שטח הקרקע המוגדר לפיה, וברור הוא כי לא הייתה זו כוונת המחוקק כי תתבצע מדידה של קרקע באופן יומי או שבועי, על כן יש לחשב שטח זה בהתאם לקוד 700.

לעניין אופן סיווג השטח המצוי במפעלים והמשמש כמשרדים, טענו המערערות כי הועדה דחתה את השגתן ללא כל נימוק, ובעצם פסקה בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון לפיה המבחנים לסיווגו של נכס לצרכי ארנונה נשענים בעיקר על השימוש שנעשה בכולו, וכאשר מדובר במתקן רב-תכליתי בעל שימושים שונים שנועדו לתכליות שונות שניתנות להפרדה, אז יעשה החישוב לפי כל חלק בנפרד. המערערות טענו כי בהתאם לפסיקה זו כאשר הפעילויות המבוצעת בחלקים השונים הן משלובות ותכליתן זהה, יש לקבוע סיווג אחיד לכל שטח הנכס, מה שמתאים למפעליהן של המערערות. על כן יש לסווג את כל שטח המפעלים ובין היתר המשרדים (699.5 מ"ר) כשטח "תעשייה", ולחשב את הארנונה בהתאם.

עוד טענו המערערות כי הדיון בשנת מס אחת אינו מקים מחסום בפני התדיינות נוספת הנוגעת לשנת מס אחרת, וכי בעצם כל שנת מס עומדת בפני עצמה, ולא חל עליה העיקרון של "פלוגתא פסוקה".

המערערות מדגישות כי אין זה הגיוני כי סיור שנערך בשנת 2010 יהווה בסיס לחיוב מס בשנת 2012, כך עולה גם מדבריה של הועדה אשר הפנתה את הצדדים לערוך סיור ומדידה עדכניים. ולכן המערערות מבקשות כי יערך סיור נוסף בשטחי המפעלים אותן הן מנהלות, ולהחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתשמע ראיות לעניין זה.

לבסוף מבקשות המערערות לבטל את החלטת ועדת הערר, ולקבוע כי יש להפחית משטח הקרקע התפוסה החייבת בארנונה את כפל שטח הבניין, ולסווג את שטח הקרקע התפוסה לפי קוד 700.

בקשתו של המשיב לסילוק על הסף

המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף בעילה של "השתק פלוגתא".

לטענת המשיב, פסק דינו של השופט סוקול, שניתן ביום 3.7.12, הורה על ביטול סיווג הקרקע התפוסה על פי קוד 740 – "קרקע תפוסה ביתרת שטח", והורה על סיווג שיורי שהוא "קרקע תפוסה המשמשת לכל מטרה אחרת". המשיב הדגיש כי השופט סוקול קבע באופן חד משמעי, ובהתייחסות לפסק דינו של השופט ברלינר, כי המשיב פעל בהתאם להוראות הצו, ואין לקבל את הפרשנות אותה הציע השופט ברלינר בפסק דינו.

המשיב ציין כי הוגשו ערעורים על פסק דינו של השופט סוקול, הן מצד המשיב, והן מצד המערערות, אך אף אחד מהצדדים לא ערער על ביטול הסיווג "קרקע תפוסה ביתרת שטח".

המשיב הוסיף וטען כי עצם הגשת ערעור זה, לאחר שנקבע על-ידי אותו בית משפט כי סיווג הקרקע כ"קרקע תפוסה ביתרת שטח" הוא לא חוקי, וכי יש לסווג את הקרקע בהתאם לסיווג השיורי "קרקע תפוסה לכל מטרה אחרת", יש בו כדי לסרבל את הדיון ולהכביד על המשיב.

עוד הדגיש המשיב כי במסגרת עת"מ 25670-02-12 (עתירה מנהלית נוספת שהגישו המערערות כנגד המשיבה) הצדדים הגיעו להסכם, שניתן לו תוקף פסק דין, ביום 5.7.2012, לפיו כל חיוב הארנונה לשנת 2012 יבוצע רק לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק דינו של השופט סוקול, כך ששומת הארנונה שנשלחה בראשית שנת 2012 כפופה היא לפסק דינו של בית המשפט העליון.

לעניין סיווג הקרקע המצויה בשטח המפעלים ולעניין סיווג שטח המשרדים בהתאם להלכת העיקר והטפל, טען המשיב כי טענות אלו נדחו על-ידי הועדה בהחלטה הנוגעת לארנונה לשנים 2009-2011 וכי בית משפט זה, בפסק דינו של השופט סוקול, דחה את טענות המערערות והשאיר את החלטת הועדה על כנה. עוד הדגיש המשיב כי בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דינו של השופט סוקול, לא טענו המערערות לעניין סיווג הקרקע התפוסה ובעניין סיווג המשרדים, קרי, מדובר בקביעות חלוטות.

המשיב טען כי ישנו דמיון רב בין טענותיהן של המערערות בעת"מ 28804-02-11 ועמ"נ 6709-03-11, וכי מדובר באותן טענות, אותן נסיבות ואותו "אקלים" משפטי.

לעניין טענתן של המערערות בדבר אי קיומו של מחסום דיוני בהתאם לקביעה כי "אין הכרעה דיונית לגבי שנת מס אחת מקימה מחסום דיוני בפני שנת מס אחרת", טען המשיב כי מקום בו לא חל שינוי ב"אקלים" המשפטי, ומדובר באותן עובדות ונסיבות ואין הבדל בין שנת מס אחת לאחרת, אז יש להחיל את הכלל בדבר השתק פלוגתא. המשיב הסתמך, בית היתר, על פסק הדין בעתירה מנהלית אותה הגישו המערערות בשנת 2009 בעת"מ 12900-03-09 סאיקלון מוצרי תעופה בע"מ ואח' נ' מועצה אזורית מטה אשר (לא פורסם, 19.7.2009) שניתן ע"י כב' השופט וילנר (להלן: "פסק דינה של השופטת וילנר").

תשובתן של המערערות לבקשה לסילוק על הסף

המערערות ציינו כי ההסכמה, שניתן לה תוקף פסק דין מיום 5.7.2012, ניתנה במסגרת עתירה מנהלית, אשר נדונו בה טענות שונות מבהליך הנוכחי, על כן ההסכמה שניתנה חלה רק על הטענות שהועלו בעתירה המנהלית, ואין הן יכולות לחול גם בהליך זה. המערערות הדגישו את השוני בין ההליכים ואף את השוני בין הסעדים המבוקשים, על כן ראוי להפריד בין ההליכים.

עוד הוסיפו המערערות כי המשיבה מנסה להטעות את בית המשפט בכך שלא ציינה כי פסק דינה של השופטת וילנר בעת"מ 12900-03-09 בוטל על-ידי בית המשפט העליון בערעור.

לעניין חישוב שטח הקרקע, טענו המערערות כי המשיבה היא זו שנמנעה מיישום החלטות בית המשפט עת שלחה את חישובי הארנונה לשנת 2012 בהן לא ביטלה את הסיווג "קרקע תפוסה ביתרת שטח". עם זאת, המערערות הסכימו להשהות טענה זו בכפוף לכך שערעורן יתקבל, ואם לא יתקבל, אז הן מבקשות להגיש ערעור המתייחס רק לנקודה זו.

לבסוף, מציינות המערערות כי הסעד של סילוק על הסף הוא צעד קיצוני, ועל בית המשפט לנהוג בו בזהירות, במיוחד בשלב מקדמי זה.

יצוין כי בדיון, הסכימו המערערות כי ישנו דמיון רב בין שני הערעורים, עם זאת, טענו כי המצב העובדתי בשטח השתנה מאז הסיור שנערך בשנת 2010 ביחס לשטח האחסון.

דיון והכרעה

כאמור, המחלוקת בין הצדדים לעניין בקשת הדחייה על הסף נוגעת לשאלה האם בעניין מקרה זה חל הכלל בדבר מעשה בית דין.

המערערות הציגו פסיקה ענפה המצדדת בעמדתן הכללית לפיה אין שנת מס אחת מקימה מחסום דיוני בפני שנת מס אחרת, ואילו המשיב הסתמך על פסיקה ספציפית, ובעיקר פסק דינה של השופטת וילנר, לפיו, כאשר מדובר בפלוגתא העוסקת באותו מצב עובדתי, כגון שטח פיזי, אשר אינו משתנה משנת מס אחת לאחרת, אז יש להחיל את הכלל בדבר השתק פלוגתא.

המחלוקת בעניין שלפני דומה מאוד למחלוקת שעלתה בעת"מ 12900-03-09 (פסק דינה של השופטת וילנר) בדבר השתק פלוגתא. אמנם שם נדונה עתירה מנהלית והטענות שהועלו התייחסו לאופי ההליך של עתירה מנהלית, להבדיל מערעור מנהלי, אך מדובר על אותם צדדים ואותן מחלוקות ששבות ומועלות, שנה לאחר שנה, בהליכים שונים בבית משפט זה, המהוות את הבסיס לשומות הארנונה נשוא ערעור זה. השופטת וילנר קבעה כי בנסיבות העניין, החריג לכל בדבר הדיון בענייני מיסים אינו חל בעניינן של העותרות, וכי בעצם מדובר באותה פלוגתא שנדונה כבר בפסק דינו של השופט ברלינר, ובהליכים קודמים אחרים, המפורטים בהחלטה.

תמוהה בעיני העובדה כי המשיב לא ציין כי פסק דינה של כב' השופטת וילנר בוטל בערעור בבית המשפט העליון (עע"ם 7634/09 אלביט מערכות סאיקלון בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר (לא פורסם, 7.10.2010)), אמנם בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לאור הסכמת הצדדים וללא כל דיון מהותי, אולם שם המועצה נתנה את הסכמתה לביטול ההחלטה, ועל כן, היה ראוי כי המשיב יציין זאת, מה גם שלא ניתן להתבסס על פסק דין או החלטה שבוטלו.

במקרה הנדון, טענו המערערות כי יש שינוי במצב העובדתי שעל בסיסו נקבעה השומה. מקובלת עלי טענת המערערות לפיה לא ניתן להסתמך על מדידות, שבוצעו בעת הסיור בשנת 2010, בקביעת שומה לשנת 2012, וייתכן כי יש אמת בדברי המערערות לפיה שטח האחסון משנה באופן תדיר, ולא ניתן לקבוע את השומה, לפי סיווגה הנוכחי בהתאם למה שנמדד ב-2010, עם זאת, נראה כי המערערות לא טרחו להציג, לא לפני הועדה ואף לא לפני בית המשפט ראיות לכך. אמנם הסמכות לבצע סיורים ומדידות נתונות לוועדה, אך לא נראה כי המערערות פעלו או פנו בבקשה, לגורמים המוסמכים, לביצוע מדידה מחודשת, בטרם הגישה את הערעור שלפני.

במילים אחרות, לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות המערערות כי יש שינוי בעובדות. אמנם המערערות לא הוכיחו זאת, אך אין זה מצדיק נקיטת צעד קיצוני של דחייה על הסף.

יתרה מכך, טענות זהות לטענות שהעלו המערערות בערעור זה, ובמיוחד הסיווג לפי קוד 740 "קרקע פנויה ביתרת שטח" נדונו בפסק דינו של השופט סוקול, עליו תלוי ועומד ערעור בפני בית המשפט העליון, אשר עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם ניתן בו פסק דין.

הצדדים אף ציינו כי במסגרת עתירה מנהלית שהגישו לעניין שנת המס 2012 (עת"מ 25670-02-12) הגיעו להסכמה כי הכרעת בית המשפט בערעור על פסק דינו של השופט סוקול, תחול גם על שנת המס 2012, כך דבריו של השופט סוקול בהחלטתו מיום 5.7.12 סמגרת עת"מ 25670-02-12:

"לאור הסכמת הצדדים אני מורה בזה כי ההכרעות כפי שיינתנו בבית המשפט העליון בערעורים על פסקי הדין בתיקים 28804-02-11, 6709-03-11, וכן בתיקים שניתנו בעניינה של חברת שטרואס בריאות הע"מ עת"מ 49657-03-11, עת"מ 30492-02-12, יחחיבו גם בנוגע גם לשומת העותרות לשנת 2012."

בהתאם לכך, נראה כי הצדדים הסכימו לכך ששומת המס לשנת 2012, איננה סופית, והיא עשויה להשתנות, בהתאם להכרעתו של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו.

אינני מקבל את טענת המערערות כי מדובר בשני הליכים שונים. אמנם בעניינו מדובר בהליך של ערעור מנהלי, אך כל עוד שומת המס לשנת 2012 איננה סופית, והחלטת הועדה מתייחס לשומה המקורית שעוד שייתכן ותשתנה, הרי כל דיון בערעור על החלטתה הוועדה, בשלב זה, יהיה מיותר.

סיכום:

במצב זה, בו טרם נאמרה המילה האחרונה במחלוקות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים, אין הצדקה לדחות את הערעור על הסף מהטעם של השתק פלוגתא. עם זאת ספק בעיני אם יש מקום לדון בערעור בהיותו, כפועל יוצא מכל האמור לעיל, ערעור מוקדם שהוגש בטרם הושלמו ההליכים שהם פועל יוצא של פסק דינו של בית המשפט העליון, שטרם ניתן. אין צורך לומר כי בהחלט יתכן שפסק הדין שיינתן גם יניח את דעתם של כל הצדדים באופן שייתר הליכים נוספים.

אשר על כן, ועד ליום 3/4/13, יודיעו הצדדים עמדתם בנוגע לאפשרות שהערעור ימחק תוך שמירה על זכותן של המערערות להגישו שוב לאחר שינתן פסק דינו של בית המשפט העליון כמפורט לעיל. הצדדים ישקלו לגבש הסכם לפיו לאחר שינתן פסק הדין בבית המשפט העליון, ובכפוף לתוצאותיו, יוכלו המערערות לפנות לוועדה בבקשה לעריכת מדידות עדכניות ובהמשך, לאחר שהוועדה תשלים את מלאכתה, וככל שיהיה בכך צורך, יוכלו להגיש ערעור מתוקן לבית משפט לעניינים מנהליים.

הצדדים יודיעו לבית המשפט את עמדתם בנוגע לאמור לעיל ויבהירו אם הגיעו להסכמות ברוח האמור לעיל, או כל הסכם אחר, וזאת עד ליום 3/4/13. לאחר מכן, ולפי הצורך, יקבעו סדרי הדיון בערר ולחילופין יינתן פסק דין שיתיחס להודעת ב"כ הצדדים.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.