1. לפני ערעור המערער (המוסד לביטוח לאומי) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.9.2012 אשר קבעה כי למשיב נכות משוקללת בשיעור 19%.

העובדות

1. המשיב, יליד 1942, עבד בתפקיד נגר וחרט.

פקיד התביעות אישר באופן עקרוני את פגימות המשיב - CTS ושינויים ניווניים באצבעות 2 ו-3 בשתי כפות הידיים - כפגיעה בעבודה.

1. בעקבות אישור פקיד התביעות הגיש המשיב בקשה לקביעת דרגת נכות.
2. ביום 26.7.2012 התכנסה הוועדה מדרג ראשון לדון בעניינו של המשיב. הוועדה שמעה את תלונות המשיב ובא כוחו, עיינה בבדיקות שביצע המשיב ובדקה אותו. הוועדה פירטה את ממצאיה באופן הבא^[1]:

"התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים: EMG מ-24/2/11 – למעשה בדיקת הולכות חשמלית בלבד. פורשה כ-CTS קל דו"צ ונוירופטיה אולנרית באזור מרפק ימין. לפי הנתונים של הבדיקה מדובר ב-CTS קל משמ' בלבד וערך גבולי מימין. EMG מ-16/1/12 – CTS קל מאוד משמאל וגבולי בלבד מימין, פולינוירופטיה אקסונלית קלה תחושתית. אין עדות לנוירופתיה אולנרית.

ממצאים בבדיקת הוועדה: הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר גלוזמן. הועדה עיינה בתיק הרפואי מ-17/3/11 דר' קולדנוב.

בבדיקה: נויר' – ללא חסר מוטורי בגפיים העליונות, איגרוף, פיסוק, ריחוק ויישור אצבעות תקינים, אין דלדול שרירים לרבות האזור טנר והיפוטנר. אין סימנים קליניים לנוירופטיה אולנרית או ל-CTS משמעותי. קיימים סימנים קליניים ודפורמציות למחלה שגרונית. לפי המסמכים הרפואיים והברורים שנשלח לבצע חושבים על פרוגנוזה אוטואימונית (נשלח לבדיקת נוגדנים).

בבדיקה אורט': הועדה עיינה במכתב של דר' פרבר מ-24/3/11 ופרופ' ייקום צוטט שמדובר על מחלה ראומטולוגית. בבדיקה מסוגל לבצע אגרוף מלא עם כל האצבעות, קרוב ופיסוק. קיימים שינויים ודיפורמציה במפרקים הקטנים של האצבעות בעיקר MSPJ 3 דו"צ".

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"עקב CTS משמ' נכותו: 5% לפי סעיף 31(4)אI מ-25/2/11.

אין קליניקה של CTS מימין והממצאים בהולכות חשמלית קלים מאוד.

מבחינה אורט' מדובר במחלה ראומטולוגית לא קשורה לעבודה ולפיכך מבחינה אורט' אין נכות.

כמו כן, אין נוירופתיה אולנרית"

כמו כן, הוועדה החליטה שלא להגדיל את אחוזי הנכות מכוח תקנה 15 מכיוון שהמשיב "עובד ואין ירידה משמעותית בהכנסה".

1. המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.
2. ביום 5.9.2012 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המשיב (להלן: הועדה). הוועדה שמעה את תלונות המשיב ובא כוחו, בדקה את המשיב וקבעה ממצאיה, כדלקמן^[2]:

"הועדהעיינה בתוצאות בדיקת ENG מ-24/2/11 שהדגימה עדות ל-CTS קל דו"צ ולנוירופטיה אולנרית קלה מצד ימין בגובה מרפק. EMG אחרון מ-16.1.12 הדגימה עדות ל-CTS קל דו"צ. צויין בבדיקה שלא נמצאה עדות לנוירופתיה אולנרית.

במרפק: MCJ 2 עד 5 קיימת תפיחות סינוביאלית דורסאלית וכן תפיחות דומה ל-DIPJ 2 עד 3 דו"צ. מסוגל לבצע אגרוף מלא בשתי הידיים ואולם הטווח במפרק MCJ 2 עד 4 דו"צ הינו 0/80 והטווחים ב- DIPJ 2 עד 3 דו"צ הינם 10/50. לעניין כח גס שמור באגרוף ופישוט.

בבדיקה נוירולוגית ללא דלדול שרירי טינר. כח גס בשרירים אנטרניצים אשר מעוצבבים ע"י עצב המדיאלי תקין.

סימן טינל – שלילי מעל תעלה קרפלית. תחושה בידיים תקינה".

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"מבחינה נוירולוגית הועדה לא מצאה עדות קלינית לתסמונת תעלה קרפלית דו"צ אך בחרה לא לשנות את הנכות הנוירולוגית שנקבעה בועדה מדרג I מיום 26/7/12.

מבחינה אורטופדית הועדה מקבלת את הערר ומוסיפה אחוזי נכות בגין השינויים בפרקי ידיים 10% לפי סעיף 35(1)ב' נכות צמיתה.

לעניין ממצאים בבדיקת EMG (CTS דו"צ) הנכות הנוירולוגית ניתנת על פי סימנים קליניים ולא על פי בדיקת EMG שהינה כלי עזר בלבד".

הוועדה החליטה להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו למשיב מכוח תקנה 15, בנימוק הבא: "הועדה סבורה שיש מקום להפעיל תקנה 15 מאחר והבעיה האורטופדית היא זו שמקשה עליו בעבודתו כחרט ולכן מפעילה תקנה 15 במלואה".

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. המערער (המועד לביטוח לאומי) טען כי הוועדה קבעה למשיב נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) ללא נימוק ומבלי שהצביעה על קשר סיבתי בין השינויים הניווניים לבין עבודתו. עוד נטען כי קביעת הוועדה לפיה למשיב נכות בגין CTS סותרת את קביעתה לפיה לא נמצא בבדיקה CTS קליני.
2. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה. לטענת המשיב התיעוד המצוי בתיקו הרפואי מצביע על קשר סיבתי בין עבודתו לבין בעיית האוסטאו-ארטריטיס של המפרקים הקטנים בכפות הידיים. עוד נטען כי הוועדה התעלמה ממצאי בדיקת ה-EMG מיום 24.2.2011 המצביעים על CTS דו צדדי ולא על CTS ביד שמאל בלבד. המשיב הוסיף כי לטעמו היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר.

במאגר מוסגר יצוין כי המשיב הגיש ערעור על החלטת הוועדה אולם הערעור נדון בהליך נפרד בהתאם להחלטת בית הדין מיום 17.9.2013.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.
2. הלכה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה^[3]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן^[4].
3. כידוע, אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה^[5]. בעניין לביא^[6] נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה קבעה את נכותו האורתופדית של המשיב מבלי לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים בידיו של המשיב לבין עבודתו. נוכח קביעת הוועדה מדרג ראשון לפיה מקורן של הפגימות האורתופדיות של המשיב הוא במחלה ראומוטולוגית שאינה קשורה לעבודה, וזאת על יסוד המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, היה על הוועדה לקיים דיון מפורש בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגימות האורתופדיות לבין עבודתו של המשיב.

אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיב לפיה המסמכים המצויים בתיקו הרפואי מצביעים על קשר סיבתי בין העבודה לבין הליקויים בידיו, אלא שאין לבית הדין סמכות או כלים לקבוע אם אכן קיים קשר סיבתי שכזה על יסוד אותם מסמכים רפואיים. קביעת הקשר הסיבתי היא קביעה רפואית הנמצאת בסמכות הוועדה.

בנסיבות אלה, משהוועדה לא הסבירה מדוע לטעמה קיים קשר סיבתי בין הליקויים במפרקי ידיו של המערער לבין עבודתו, נפל פגם משפטי בעבודתה.

1. אוסיף, כי הוועדה אף לא הסבירה מדוע קבעה למשיב נכות בשיעור 5% בגין תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) חרף קביעתה המפורשת לפיה לא מצאה בבדיקה הקלינית עדות קלינית לתסמונת זו. החלטת הוועדה להעניק למערער אחוזי נכות למרות שלא מצאה עדות לנכות אינה ברורה ולא ניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה.
2. סוף דבר ­– הערעור מתקבל.

עניינו של המשיב יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בשאלת הקשר הסיבתי בין השינויים הניווניים בפרקי ידיו של המשיב לבין עבודתו.

כמו כן, תבהיר הוועדה מדוע קבעה למשיב נכות בגין CTS נוכח קביעתה לפיה לא מצאה עדות קלינית לתסמונת התעלה הקרפלית.

הוועדה תנמק החלטתה.

המשיב ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הועדה.

1. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, (03 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח לכתב הערעור. ↑

2. נספח לכתב הערעור. ↑

3. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999) ↑

4. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006). ↑

5. דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. ↑

6. דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130. ↑