המערערים, אשר במועד האירועים היו חברים בארגון סטודנטים אשר שם לו למטרה לקדם עניינים סביבתיים, הודו בבית המשפט קמא כי בתאריך 1.10.07, סמוך לשעה 02.55 לפנות בוקר, הגיעו בצוותא אל אחד מחופי הכנרת וחתכו באמצעות כלי עבודה את הגדר אשר הקיפה את החוף.

הודאתם ניתנה במסגרת הסדר טיעון אשר במסגרתו הוסכם כי המערערים לא יורשעו, יחתמו על התחייבות להימנע מעבירה וישלמו פיצוי על הנזק שנגרם בשל הרס הגדר, אשר היקפו והאופן שבו יחולק בין המשיבים 2-3 ייקבעו לאחר שמיעת טיעונים על ידי בית המשפט.

לאור הודאתם, קבע בית המשפט קמא כי המערערים ביצעו עבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 וסעיף 29 לחוק העונשין , תשל"ז – 1973. בהתאם להסכמה אשר גובשה בין הצדדים ובשים לב לנסיבות ולהעדר הרשעות בעברם של המערערים, נמנע בית המשפט קמא מהרשעה ותחת זאת, חתם כל אחד מן המערערים על התחייבות עפ"י סעיף 72 לחוק העונשין, להימנע מביצוע כל עבירה למשך שנה.

לאחר שבית המשפט שמע את טיעוני הצדדים ועיין בראיות שהובאו בפניו, חוייב כל אחד מששת המערערים בתשלום פיצוי בסך 4,000 ₪ אשר חולק, שווה בשווה, בין משיבות 2-3.

המערערים מלינים על רכיב הפיצוי אשר נפסק ומשעה שערעורם הוא ביחס לרכיב זה בלבד, נשמע הערעור כהליך אזרחי, בפניי.

עיקר טענות המערערים הן ביחס לחיובם בפיצוי המשיבה 2 אשר לדבריהם, משעה שהגדר אשר בנה נבנתה בניגוד לחוק, לא זכאי הוא לכל פיצוי שהוא. אשר למשיבה 3 טענו כי לא נטען לנזק כספי כלשהו אשר נגרם לה.

המערערים הפנו להערכת השמאי אשר אמדה את שווי הגדר כולה בסכום מוערך של- 20,000 ₪ ומנגד לכך שגובה הפיצוי הכולל בו חוייבו המערערים עמד על 24,000 ₪. הן, טענו כי לא היה מקום לפסיקת פיצוי העולה על גובה הנזק, אך גם מעבר לכך, לטענתם, התעלם בית המשפט קמא מן הפסול במעשיהם ובמחדליהם של המפוצים ונמנע מלבחון את שאלת חוקיות הגדר. לטענתם, לאור העובדה שדובר בגדר שצריכה היתה להיהרס בהתאם לצווים אשר ניתנו אך במשך שנים לא קוימו, לכל היותר היה מקום לחייבם בפיצוי סמלי בלבד.

המשיבים שלושתם הודיעו עוד קודם לדיון שהתקיים בתיק, כי הם מותירים את הערעור לשיקול דעת בית המשפט.

בדיון היום, הודיע ב"כ המערערים על הסכמתו כי בית המשפט יפסוק בערעור על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984.

לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט קמא ואת הראיות שהובאו בפניו, מצאתי לקבל את הערעור, על יסוד טענות המערערים ואני מורה כדלקמן:

חלק הפיצוי אשר נפסק לטובת המשיבה 2, יבוטל כליל.

ביחס לפיצוי אשר נפסק לטובת משיבה 3, יחוייב כל אחד מן המערערים בפיצוי בסך 1,000 ₪ בלבד.

ככל ששולמו כספים ביתר למי מן המשיבות, עליהן להשיבם למערערים בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לאור עמדת המשיבים איני עושה צו להוצאות.

מאחר שההליך הסתיים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אני מורה על החזר אגרה למערערים, בהתאם לתקנות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.