בפני בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה שהוצא כנגד המבקש בהתאם להוראות סעיף 207 לחוק התכנון והבניה והתקנות.

רקע : צו ההריסה

1. ביום 1.03.2011 הורשע המבקש במסגרת תיק תו"ב 1930-10-08, על פי הודאתו, בביצוע עבודות ללא היתר ושימוש ללא היתר, באופן שהתחיל בבנייה בשטח של כ – 120 מ"ר ע"י עבודות חפירה והכשרת קרקע, יציקת רצפה והכנת טפסנות ליציקת קירות.
2. ביום 7.3.2013 נגזר דינו של המבקש בגין תיק זה ובגין תיק עמ"ק 2229-08-10. בגזר הדין שניתן על ידי כב' סגן הנשיא, השופט נדל ז"ל, ועקב טעות סופר לא נרשם כי מוצא בעניינו של המבנה נשוא כתב יהאישום צו הריסה אך נרשם כי "צו ההריסה מעוכב ל – 12 ח'".
3. בתאריך 14/4/13 הוגשה על ידי התביעה לבית המשפט בקשה דחופה לתיקון טעות סופר או השמטה מקרית בגזר הדין על מנת שבית המשפט יורה באופן מפורש על הוצאת צו ההריסה. בתאריך 28/4/13 הוגשה תגובת ב"כ הנאשם לפיה הוא מסכים להוצאת צו ההריסה שתוקפו יעוכב ב – 12 חודשים.
4. בתאריך 15/7/13 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה התביעה על קולת העונש. במסגרת הודעת הערעור עתרה המאשימה להוצאת צו ההריסה שכן מתיק בית המשפט עולה כי לא התקבלה החלטת בית משפט קמא בנושא. בהחלטת בית המשפט המחוזי נרשם כי בית משפט קמא הורה על הוצאת צו הריסה שביצועו יעוכב ולא מצא להתערב בערעור על משך עיכוב הביצוע.
5. מכל אלו עולה כי צו ההריסה ניתן על ידי בית משפט קמא ובית המשפט המחוזי לא התערב בגינו.

6. במסגרת תיק 1930-10-13 הורשע הנאשם בגין התחלת בניה של בנין בשטח של כ – 120 מ"ר ע"י עבודות חפירה והכשרת קרקע , יציקת רצפה והכנת תפסנות ליציקת קירות. בתיק עמ"ק 2229-08-10 הורשע הנאשם בגין ביצוע עבירות בניה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר ואי קיום צו הפסקה שיפוטי. זאת שכן ביום 4/8/09 או בסמוך לכך בוצעו במסעדה במגרש 422/1 לפי ת.ב.ע ג/ 5867 (להלן:" המקרקעין") עבודות כדלקמן: חפירה ויציקת רצפה ראשונה של הבניין בשטח של כ- 150 מ"ר (להלן : "העבודות"). ביום 4/8/09 הוצא צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 224 להוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965 להפסיק את העבודות. הצו הומצא לנאשם כדין. מצב הבניה בעת המצאת הצו היה כאמור לעיל. ביום 9.9.09 ניתן צו הפסקה שיפוטי ב.ש. 8391-09-09 כנגד הנאשם המורה על הפסקת העבודות. הצו הומצא לנאשם כדין כחוק ביום 30.9.09 מצב העבודות בעת מסירת הצו היה בשלב של רצפה ראשונה בשטח של כ- 150 מ"ר, יצוקה וכן התחלה בניית קירות בקומה הראשונה. ביום 7.10.09 בביקור שערך מפקח הבניה מצא כי הנאשמים הפרו את צו ההפסקה השיפוטי הנ"ל בכך שהשלימו בניית שלד בן שתי קומות, כל קומה בשטח של כ- 150 מ"ר וסה"כ שטה הבניין כ- 300 מ"ר.

1. לטענת המבקש אשר לה צורף תצהיר המבקש לאימות הבקשה נטען כי המבקש עומד לקבל ההיתר בקרוב.

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה מהטעמים הבאים :

א. לבקשה שהגיש הנאשם להיתר ואשר הוגשה בשנת 2007 , אין כל מעמד היום, תוקף ההחלטה בבקשה להיתר המדובר פג לפני שנים, וכיום לא ניתן לאמוד את הסיכוי לקבל היתר בהעדר בקשה חדשה. באשר למו"מ עם רמ"י - הנאשם לא הניח כל תשתית ראייתית למו"מ שלו עם רמ"י או לכל הידברות ספציפית הנוגעת למקרקעין נשוא האישום.

ב. המשיבה עותרת למחיקת הבקשה על הסף מהטעמים הבאים : הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל נימוק, הבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף שנקבעו בתקנות, באשר היא הוגשה ללא תגובת המאשימה, ללא תצהיר בעל מקצוע, וללא תצהיר הנאשם, כמתחייב מתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט - 2008 (להלן 1 התקנות). המשיבה מפנה להוראת סעיף 6 לתקנות.

ג. כמו כן מעלה המשיבה טעמים לדחיית הבקשה לגופה : לא הונחה כל תשתית ראייתית לגבי הסיכוי לקבל היתר וכי הבקשה כוללת טעם אחד בלבד - נירשם בה כי הנאשם עתיד לקבל היתר בנייה בקרוב. מאחר שהנאשם אינו מיוצג בבקשה, המאשימה ערכה בדיקה במשרדיה, ועלה כי הנאשם הגיש בשנת 2007 בקשה להיתר בנייה מספר 20720010 , שאושרה בתנאים ביום 2/5/07 אך עד היום לא ניתן היתר, בין היתר בשל התנגדות מינהל מקרקעי ישראל. תוקף ההחלטה פג לאחר שנה - ביום 2/5/08 ומאז לא התבקש חידושה, לא הוגשה בקשה חדשה, לא ננקט כל הליך בעניין רמ"י, ולמעשה הליך הרישוי נזנח. כיום על הנאשם להגיש בקשה חדשה שתיבחן נוכח המצב התכנוני - משפטי השורר כיום במקרקעין, ומשלא נעשה הדבר, לא ניתן לאמוד כלל את הסיכוי לקבל היתר, גם במנותק משאלת הסכמת רמ"י. משכך, לא ניתן לומר שהיתר הבנייה נמצא בהישג יד, ובהתאם, אין מקום להעתר לבקשה.

דיון ומסקנות:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
2. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.
3. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע" (ההדגשות במקור)

1. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומן של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).
2. בתגובת המשיבה, היא העלתה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות. בענייננו אציין כי לא הוגשה על ידי המבקש תצהיר בעל מקצוע שהינו הכרחי בבקשה מסוג זו שהגיש המבקש.

12. מעבר לפן הפרוצדורלי באי צירוף תצהיר המהנדס ו/או כל אסמכתא אחרת ביחס לפעולות המבקש לקבלת ההיתר, פירוט המצב התכנוני הקיים כיום במקרקעין , עמדת רמ"י ועצם מאמצי המבקש להגשת בקשה עדכנית לקבלת היתר , המדובר בדרישה מהותית בהחלטה האם להיעתר לבקשה או לאו.

הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). משלא נפרשה בפני בית המשפט התמונה המלאה, יקשה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו , תוך הפעלת שיקול הדעת, ולהיעתר לבקשה בנסיבות הקיימות.

המשיבה מציינת במפורש כי לא הוגשה כל בקשה חדשה לקבלת היתר מלבד הבקשה משנת 2007 שפג תוקפה לפני מספר שנים ואין זה משנה מה הסיבה שלא הגיש המבקש בקשה חדשה . התוצאה הסופית הינה שאין כל בקשה להיתר בניה בוועדה לתכנון ובניה.

כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שבית המשפט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). אך יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

13. מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי קבלת ההיתר איננה בהישג ידו של המבקש. הרשות למקרקעי ישראל דחתה ככל הנראה את בקשתו של המבקש. המבקש לא הראה לבית המשפט היכן עומדים מאמציו לקבלת היתר וכן לא הראה לבית המשפט כיצד הוא מתגבר על מכלול הנסיבות שהביאו לדחיית בקשתו להיתר בניה, כל שכן בשעה שלא הגיש עד היום בקשה מחודשת לקבלת היתר.

14. לקחתי בחשבון את ההשלכות של מתן תוקף לצו ההריסה שניתן למבקש כבר ביום 7.3.2013 ואני ער לעובדה שמדובר במבנה מגורים ולא בעסק מסחרי. יחד עם זאת, הצורך בשמירת החוק גובר על נסיבותיו אלו (ור' בעניין זה ע"פ 6720/06).

לאור כל האמור ומשאין כל אופק הנראה לעין למועד קבלת היתר בניה, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.