רקע התביעה:

1. ביום 12.4.12 פגע רכבו של הנתבע 1 ברכבים חונים בצד הדרך. כתוצאה מכך פיצו חברות הביטוח של הרכבים החונים את בעליהם של הרכבים בגין הנזק שנגרם לרכבם מהתאונה. תיק זה הינו תיק איחוד במסגרתו תבעו חברות הביטוח הנ"ל את הנתבע 1 להשיב לידיהן את הכספים אותם שילמו למבוטחיהן בעקבות נזקי התאונה.
2. במסגרת דיון הוכחות שהתקיים ביום 22.06.14 (להלן: "הדיון") העידו כל עדי הצדדים לתיק המאוחד, לרבות עדי צדי ג' על קורות התאונה, ובתום הדיון ניתן על ידי פס"ד בו קבעתי כי האחריות לתאונה חלה באופן מלא על הנתבע 1 והוא אחראי על כן לפצות את הניזוקים מהתאונה על פי התביעות המאוחדות.
3. חברת הביטוח שביטחה בשעתו את רכבו של הנתבע 1 בגין נזק לצד ג' התנערה מחבותה על פי פוליסת הביטוח שהונפקה לנתבע 1 מהטעם שבמועד התאונה פגה פוליסת הביטוח שהונפקה לנתבע 1 למעלה מ- 11 חודשים קודם לכן.
4. הנתבע 1 לא השלים עם קביעה זו ועל כן עתר לאפשר לו להגיש כנגד חברת הביטוח וכנגד סוכן הביטוח שלה אצלו רכש את פוליסת הביטוח הנ"ל, הודעה לצד שלישי. בקשתו נענתה והיא עומדת בליבת פסק דין זה. צד ג/1 הינו אפוא סוכן הביטוח אצלו רכש הנתבע 1 את פוליסת הביטוח , צד ג/2 הינה סוכנות הביטוח בבעלותו של צד ג/1 אצלה נרכשה פוליסת הביטוח ואילו צד ג/3 הינה חברת הביטוח ממנה נרכשה פוליסת הביטוח הנ"ל.

טענות הצדדים:

1. הנתבע 1 טוען כי עובר לתאונה הוא ביקש לרכוש ביטוח מקיף לרכבו לתקופה של שנה. לשם כך הוא פנה למשרדו של צד ג/1 וזה הפיק עבורו פוליסת ביטוח קצרת מועד לתקופה של 11 חודשים החל מיום 28.4.11 ועד ליום 31.3.12. היות והתאונה התרחשה ביום 12.4.12 בחלוף מועד פקיעת פוליסת הביטוח סבר הנתבע 1 בעת נהיגת רכבו כי לרשותו פוליסת ביטוח תקיפה לשנה היינו עד לתום חודש אפריל 2011 כאשר הוא מעולם לא ביקש לבטח את רכבו לתקופה קצרה יותר ואילו דבר מועדה המקוצר לא הובא לידיעתו אלא לראשונה בעת שפנה למשרדי צדי ג' 1 ו-2 לשם דיווח על התאונה והסדרת העניינים שבין חברות הביטוח. הנתבע 1 טוען לעניין זה כי לכל הפחות כיוון שמדובר בתקופת ביטוח קצרה מהמקובל, היה על צדי הנ"ל לוודא עימו שהוא מודע בפועל לתקופת הביטוח הנ"ל. מאחר שכך לטענתו יש לראות בהתנהלותם של צדי ג' התנהלות רשלנית כלפיו ולקבוע כי עליהם לשפותו בגין כל נזק שיקבע שעליו לשלם במסגרת פסק דין זה.

• נוסף על כך טוען הנתבע 1, כי צדי ג' אף הוסיפו מחדל על פשע ע"י כך שעובר לסיום תקופת הביטוח הם לא דאגו ליידעו בפועל הן בכתב ובעלפה על מועד הסיום של פוליסת הביטוח שברשותו וזאת בניגוד לחובתם על פי דין. לעניין זה הנתבע 1 נסמך על פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין בהא סייף (רע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי,(פורסם בנבו,21.9.09) (להלן:" פס"ד בעניין בהא סייף")). כחיזוק לטענתו זו, מוסיף הנתבע 1 וטוען כי בטופס ההצעה לביטוח צד ג/1 רשם ברשלנותו מספר נייד שגוי של הנתבע 1 (טעות באחת מספרות המספר) ועל כן הכשיל כל פנייה טלפונית אליו עובר לחידוש פוליסת הביטוח.

1. על מכלול טענות אלו משיבים הצדדים השלישיים כך:

• בעת הרלוונטית שלפני התאונה, הנתבע 1 ביקש לרכוש פוליסת מקיף וחובה לרכבו ולשם כך התייצב במשרדי צד/1 ו-2. בפגישה שהתקיימה עם צד ג/1 הוצע לו לרכוש פוליסת ביטוח לתקופה קצרה של 11 חודשים במקום התקופה הסטנדרטית של שנה וזאת בעקבות מגבלת האשראי של כרטיס האשראי שהיה ברשותו. לטענתם, הנתבע 1 חתם על טופס הצעת הפוליסה ביום 28.04.11, תוך שהוא מודע לחלוטין למועדה הקצר של פוליסת הביטוח שתונפק לו והדבר הובא לידיעתו מפורשות ואף ניתן לראות כי תיארוך פוליסות הביטוח שהונפקו רשום במפורש בטופס ההצעה לביטוח שמולא במעמדו.
• עוד לטענתם, הנתבע 1 היה מודע לתום תקופת הפוליסה שרכש גם מתוקף התנהגותו, שכן ביום התאונה ממש הוא הגיע באופן יזום למשרדי צדי ג' 1-2 מלווה באביו בכדי כביכול לחדש את פוליסת הביטוח שרכש כשנה קודם לכן. הנתבע 1 לא סיפר שעבר תאונת דרכים עם רכבו לאחר פקיעת פוליסת הביטוח אלא בעת שהתבקש לחתום על טופס הצהרה סטנדרטי שלא עבר תאונות בשנה החולפת, כתנאי לחידוש הפוליסה, התוודה זה באמצעות אביו על התאונה ועל הבעיה שנוצרה בעקבות כך שפוליסת הביטוח שהונפקה עבור בנו פקעה. צד ג/1 טען כי אביו של הנתבע 1 התבקש על ידו לחלץ את בנו מהמצוקה אליה הוא נקלע בעקבות כך אך סורב על ידו.
• לעניין חידוש הפוליסה, טוענים צדי ג/1-2 כי בסמוך למועד פקיעת הפוליסה הם פעלו לשם איתורו הטלפוני של הנתבע 1 על מנת לבשר לו על פקיעת הביטוח וחידושו לשנה נוספת, מאחר ולטענתם בטופס ההודעה נרשם מספר טלפון שגוי שנמסר על ידי הנתבע 1, הדבר לא עלה בידם. משכך הגדילו לעשות ושלחו שבועיים ימים לפני תום תקופת הביטוח לכתובת ביתו של הנתבע 1 שהיתה ברשותם, מכתב בדואר רגיל המודיע לו על מועד פקיעת פוליסת הביטוח ועל הצורך בחידושה של הפוליסה. הנתבע 1 לא הגיב למכתב זה. בד בבד ובין היתר נעשה ניסיון לאתר טלפונית את הנתבע 1 באמצעות אחותו שהתבקשה למסור לנתבע 1 ליצור קשר עימם אלא שהנתבע 1 לא שהה לפנייה זו.

החומר הראייתי הדרוש להכרעה:

1. בפני בית המשפט הונחו בין היתר הראיות הבאות הדרושות לו להכרעה:

• כתבי תביעה על נספחיהם הכוללים בין היתר את חוות דעת שמאי התובעים בתיק המאוחד.
• כתב הגנה מטעם הנתבע 1 על נספחיו.
• כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 על נספחיו.
• הודעת צד ג'.
• כתבי ההגנה להודעת צד ג' על נספחיו.
• פרוטוקול דיון הוכחות מיום 22.06.14 (להלן: "הפרוטוקול") במסגרתו העידו נהגי התובעים בתיק המאוחד, הנתבע 1 וצד ג/1 ומזכירותו הגב' רויטל מתודי.
• סיכומי הנתבע 1 בכתב.
• סיכומי צדי ג' בכתב.

דיון ומסקנות:

1. ניכר כי שתי שאלות מרכזיות דרושות להכרעה החובקות שני סדרי זמנים שונים: שאלה ראשונה נוגעת למועד כריתת חוזה הביטוח והיא האם עמד הנתבע 1 בחובה לשכנע את בית המשפט על בסיס החומר הראייתי שבתיק, כי צדי ג' התרשלו כלפיו בשלב רכישת פוליסת הביטוח בנושא מועד פקיעת הביטוח בכך שלא יידעו אותו על מועדה הקצר של פוליסת הביטוח שרכש ובשל כך סבר כי במועד הרלוונטי לתאונה הוא נוהג ברכב מבוטח?. השאלה השנייה נוגעת למועד חידוש פוליסת הביטוח שהונפקה במקור לנתבע 1 ובעטיה נשאל האם הוכח כי צדי ג' התרשלו כלפיו בכך שלא דאגו להודיע לו מבעוד מועד טרם פקיעת פוליסת הביטוח שברשותו, על הצורך בחידוש פוליסת הביטוח שעתידה לפוג ואם באין הודעה כאמור, יש לקבוע כי צד ג' התרשלו כלפיו בעניין זה ועל כן זכאי הנתבע 1 לשיפוי כספי מהם לכדי סכום הנזק אותו הוא עשוי להיות מחויב לשלם בגין תאונה זו?.
2. נטל השכנוע במקרה זה הינו בהתאם לדין המהותי ומוטל על כל על הנתבע 1 בבחינת " המוציא על חברו עליו הראיה" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897 (2003)). משבעוולת הרשלנות עסקינן על הנתבע 1 להידרש בהוכחת קיומם של ארבעה רכיבים עיקריים המנויים בסעיף 35 של פקודת הנזיקין [ נוסח חדש] והם : "חובת הזהירות בה חב המזיק כלפי הניזוק "שלא לנהוג כפי שנהג". רכיב שני הוא היבט ההתרשלות, בו נשאל האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, או במילים אחרות האם סטה מסטנדרט הזהירות של האדם הסביר (ע"א145/80 ועקנין נ' בית שמש פ"ד לז(1) 113, 122). הרכיב השלישי משלים את העוולה: "הגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה". זהו רכיב הנזק שנגרם מהפרת החובה. ....; הרביעי קשר סיבתי עובדתי; והחמישי קשר סיבתי משפטי" ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני,(פורסם בנבו,15.7.13).
3. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון שבפניי והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון וסיכומי הצדדים השתכנעתי שהנתבע 1 לא עמד בנטל לשכנע את בית המשפט ברשלנותם של צדי ג' כלפיו וזאת בהתייחס לכל אחת מהשאלות שבמחלוקת ועל כן דינן של ההודעות שהגיש כנגד צדי ג', להידחות על הסף.
4. אפרט להלן את מסקנותיי אלו על רקע השאלות הנ"ל:

א. שאלת התרשלות צדי ג' בעת רכישת פוליסת הביטוח:

1. אין ספק שצדי ג' ובפרט צד ג/1 כסוכן ביטוח חייבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הנתבע 1. עיקרן של חובות אלו עוסק בחובות גילוי והסבר שונות והן נובעות מחובת תום הלב החלה על כל משתתף במשא ומתן. כחלק מחובותיו אלו על סוכן הביטוח לוודא שפרט מהותי כל כך כמועדה של פוליסת ביטוח , בפרט מועד שהינו קצר מהמקובל, יוודא בפועל למבוטח בעת חתימתו על ההצעה על הביטוח והנפקת הפוליסה והוא ייתן דעתו והסכמתו לכך. מדובר בהצעה המחייבת קיבול לא רק של המבטחת כי אם גם של המבוטח (ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ (פורסם בנבו 28.03.04) . כן ראו עניין בהא סייף, עמ' 8 לפס"ד).
2. טענת ההתרשלות הקשורה לשאלה הראשונה לא הוכחה. הוכח היפוכו של דבר שכן הנתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית שחתם ואף קרא את טופס ההצעה לביטוח טרם שהונפקה עבורו פוליסת ביטוח לפי צרכיו:

"ש. את טופס ההצעה לביטוח אתה מכיר? אתה חתום עליו.

ת. כן"

"ש. ... הפוליסות היו אצלך ביד. לא קראת? ת. קראתי, אבל הייתי בטוח שלי יש ביטוח לשנה שלמה." (עמוד 6 שורות (עמוד 6 שורות 14-15, 32, וכן עמוד 7 שורה 1 לפרוטוקול הדיון- ההדגשה שלי: ע.ס).

1. עיון בטופס ההצעה לביטוח שהוגש לבית המשפט מלמד כי מדובר במסמך אחד פשוט למדי שמאגד בתוכו פרטים אלמנטריים על מושא הביטוח ונושא הביטוח. בכותרתו של הטופס מתנוססת "ברחל בתך הקטנה" מועדה הנקוב של הפוליסה המתחילה ביום 28.4.11 ומסתיימת ביום 31.3.12, היינו לתקופה של 11 חודשים וזו נראית בכותרת הטופס באופן ברור ונהיר לעין.
2. הוא הדין בכל מה שנוגע לפוליסת ביטוח המקיף שהונפקה לנתבע 1 על בסיס הצעת הביטוח. פוליסה זו נוקבת במועדים דומים לטופס ההצעה עליו חתם הנתבע 1. כך גם פוליסת ביטוח החובה שלעמדת צד ג/1 [ עמ' 9 שורות 17 לפר' הדיון] נמסרה לנתבע 1 ביחד עם טופס שעבוד הפוליסה לבנק. על כן לא ברור הכיצד זה ניתן להסיק כי הנתבע 1 לא ידע על תקופת הפוליסה שהונפקה לו וכיצד ניתן להעריך שהוא לא נתן הסכמתו לה וזאת בשעה שהוא מודה שהוא קרא את טופס ההצעה שהונפקה עבורו לפי צרכיו?
3. ואולם לא רק בכך סגי, שבכן בהמשך חקירתו הנגדית הודעה הנתבע 1 כי לא רק שקרא את טופס ההצעה על המועד שנרשם בו במשרדה של צד ג/2, כי אם גם היה מודע לחלוטין על תוקפה של הפוליסה בעת עריכת הביטוח אך זו נשכחה מליבו:

" נמצא מנקודת הנחה שקראתי. שכחתי כמו כל בן אדם". [שם, בשורה 3 לפר' הדיון].

1. הנה כי כן, בכל מה שנוגע לשאלת המפתח הראשונה, נמצא שבשלב כריתת חוזה הביטוח היה הנתבע 1 מודע לתקופת הביטוח שהוצעה לו ונרכשה על ידו וקשה על כן להסכין עם תיזה הסוברת אחרת. טענתו המאוחרת כי נשכחה מליבו עובדה זו אינה אלא עדות לרשלנות המונחת לפתחו ועל כן אינה מעלה או מורידה בשאלת אחריותם של צדי ג' בעניין זה.

ב. שאלת ההודעה על פקיעת הביטוח:

ב.1 המסגרת הנורמטיבית:

1. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 אינו מכיר ב"חידוש אוטומטי" של חוזה הביטוח. הוראות סעיף 9 לחוק קובעות כעקרון כי בהעדרו של הסכם אחר, תקופת הביטוח מתחילה עם כריתת חוזה הביטוח ומסתיימת בחצות הלילה שבסוף יום האחרון של החוזה. מוסיף הסעיף וקובע בין היתר כי במקרה של חוזה ביטוח לתקופה קצובה לא מתחדשת, הפרוגטיבה לחידושה של פוליסת הביטוח הינה בידי המבוטח, הנצרך במתן הודעה מראש בעניין זה לחברת הביטוח בדבר רצונו בכך.
2. עם זאת החוק אינו נותן מענה למקרים בהם קיים חשש שמא מועד תום תקופת הביטוח ישכח מלב המבוטח וזה עשוי בעת מקרה ביטוח שהתרחש לאחר תום תקופת הביטוח להיוותר ללא כיסוי ביטוחי. מקרה זה נפוץ כאשר תקופת הפוליסה הינה חריגה כדוגמת המקרה שלפנינו.
3. לנושא זה נצרכה המפקחת על הביטוח אך ממש לאחרונה במסגרת חוזר ביטוח שהופץ על ידה נושא מספר 2014-1-6 מיום 30.9.14. החוזר דן בחידוש חוזה ביטוח ומטרתו הינה לקבוע כללים לחידוש פוליסת ביטוח שלא הותנה בה כי בתום תקופת הביטוח יוארך הביטוח מאליו ובו כללים בעניין משלוח הודעה לבעל פוליסה בדבר תום תקופת הביטוח. על פי החוזר, קמה לחברת הביטוח הרוצה לחדש פוליסת ביטוח קצובה ושאינה מתחדשת מאליה, החובה לקבל את הסכמת בעל הפוליסה לחידוש. הסכמת בעל הפוליסה תימסר לחברת הביטוח באמצעות דואר, דואר אלקטרוני, מסרון, שיחה וכיוצא בזה ועל סוכן הביטוח לתעד הסכמה זו. לשם קבלת הסכמה כאמור, על חברת הביטוח לשלוח לבעל הפוליסה הודעה של 30 ימים מראש ובה תזכורת על תום תקופת הביטוח שתכלול פרטים בדבר מועד הסיום, פרמיית החידוש ועוד. יוער כי תחילתו של החוזר הינה ביום 31.3.15 ועל כן כללי היסוד שנקבעו בו אינם חלים בענייננו. עם זאת, קודם לחוזר זה הביע בית המשפט העליון בעניין בהא סייף את עמדתו לפיה לנוכח קווים מנחים הקשורים לשלב המו"מ שבין סוכן הביטוח ללקוחו ישנה הצדקה לקבוע כי על המבטחת וסוכן הביטוח חלה החובה ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב [שם, בפיסקה 15 לפס"ד]. באותו פסק הדין גם נקבע כי "ע"מ שלא תיקבע התרשלותו, על סוכן הביטוח ליידע את הלקוח בדבר פקיעת ביטוחו ולוודא כי הוא מבין משמעותה. אם מחליט לאחר מכן הלקוח שלא לפעול לחידוש ביטוחו אין לו להלין אלא על עצמו." [ פיסקה 20 לפס"ד].
4. עם כן ולסיכום, בעניין בהא סייף קבע בית המשפט העליון את מסגרת הזהירות החלה שבין סוכן הביטוח והמבטחת בנושא חידושה של פוליסת ביטוח תקופתית שאינה מתחדשת באופן אוטומטי. הוראות המפקחת על הביטוח המאוחרות לפסק הדין דנן הפיחו תוכן ברציונל זה עליו עמד בית המשפט העליון, בקבען מסגרת כללים קונקרטית ומעשית שתוקפם עם זאת מאוחר למועד בחינתן של העובדות כאן. באספקלריה כללית ניתן לומר לענייננו שהצפייה הלגיטימית תהיה בהחלט לבחון שמא עמדו צדי ג' בחובתם הכללית להודיע לנתבע דבר פקיעת פוליסת הביטוח בעניינו, חרף המסקנה העולה מן הראיות שבעת כריתת חוזה הביטוח לפחות, ידע זה את מועדה בפועל.

ב.2 מהכלל אל הפרט:

1. פוליסת הביטוח שחלה בעניינו הינה לתקופה קצובה. אם כך, כפי שתואר לעיל, מחד בידי הנתבע 1 הפרוגטיבה העצמית לחדש פוליסה זו עם סיומה ומאידך על צדי ג' היה לתזכרו לפחות טרם פקיעתה על מועדה הצפוי לסיום. עם זאת לטעמי במקום שבו מוכח כי המבוטח ידע בפועל על תום תקופת הביטוח שברשותו וחרף כך עשה דין לעצמו בבוחרו להסתכן מרצון מבלי לחדשה, כבענייננו, אף אם יוכח כי שגה סוכן הביטוח באי מתן הודעה מוקדמת למבוטח בדבר מועד חידוש הפוליסה שברשותו, לא ימצא הסוכן חב באחריות לנזק שנגרם למבוטח בשל כך וזאת בשל העדר קשר סיבתי שבין אי מתן ההודעה לבין הנזק שנגרם למבוטח בפועל.
2. מניתוח הראיות שבפניי אני למד כי הנתבע 1 לא פעל לשם חידוש פוליסת הביטוח שברשותו אל מול צדי ג' מסיבותיו שלו אך מנגד צד ג/1 ו-2 לא התרשלו כלפיו בכל מה שקשור לאי מתן הודעה מוקדמת בדבר חידוש הפוליסה האמורה וזאת מהטעמים החלופיים הבאים:
3. ראשית דבר, הוכחה ולא נסתרה טענת צד ג/1 לפיה בסמוך מאד ליום התאונה סר הנתבע 1 עם אביו למשרדי צד ג/1 בכדי לבחון אפשרות לרכוש פוליסת ביטוח רכב רטרואקטיבית לרכבו שתחלצו מהבעיה אליה נקלע ממש קודם לכן. הדבר מלמד כי הנתבע 1 ביקש להוציא כספים שלא כדין מצד ג/2 ועל כן מהטעם הזה לבדו ומשיקולים הרתעתיים אין זה ראוי להעניק לו את הסעד הנדרש במסגרת זו. על הדברים הללו העידה עדת צדי ג' הגב' מתודי:

"גיא אמר לנתבע 1 שמכיוון שאין לו רצף ביטוחי הוא צריך לבדוק את הרכב ולחתום על הצעת ביטוח. אז אבא שלו אמר שהיתה תאונה עם כמה רכבים ואם אנחנו יכולים לעזור לו ולתת לו(ל) ביטוח מה-1.4.12 וגיא אמר שלא" [עמוד 12 שורות 6-10 לפרו' הדיון).

אמינה עלי עדותה של הגב' מתודי בעניין זה. זו לא נסתרה והיא עומדת בקנה אחד עם התרשמותי הבלתי אמצעית ממנה וזאת להבדיל מעדותו של הנתבע 1 שהיתה רצופה באי דיוקים ובהירות. כך, זה הודה בחקירתו הנגדית כי סר למשרדו של צד ג/1 לאחר התאונה אך טען כי עשה כן בכדי לברר עמו על חידוש הפוליסה שברשותו בלבד [ עמ' 7 שורות 7-14 לפר' הדיון]. מוזרה בעניי פנייתו במישרין של הנתבע 1 למשרדו של צד ג/1 מיד לאחר התאונה שבה היה מעורב ולא קודם לכן בכדי לחדש את פוליסת הביטוח שברשותו כביכול שהרי ברי כי חידוש שכזה ניתן להיעשות טלפונית וזאת אף בשעה שזה ניתק לכאורה מגע עוד קודם לכן עם צד ג/1 כפי שאתאר בהמשך . מוזרה עוד יותר בעיניי ומעלה חשד ברור פנייתו של הנתבע 1 לצד ג/1 לשם חידוש הפוליסה כנטען על ידו, בסמוך למה שנדמה היה לו שהינו לקראת תום תקופת הביטוח בשעה שלמדנו כי הלה העיד בכלל כי במרוצת הזמן הוא שכח בכלל את תאריכי התקופה הנקובים בה. מעלה תמיהות שבעתיים העובדה שלא הוכחשה על ידי הנתבע 1 והיא שהלה סר למשרד צד ג/1 מיד לאחר התאונה מלווה באביו, דבר התואם את התכיפות שבפנייה שכזו שלא לשם חידוש תמים של פוליסת ביטוח, דבר שכמאור ניתן היה להיעשות טלפונית . זאת ובנוסף, משלמדנו כי אביו של הנתבע 1 נכח בפגישתו עם צד ג/1 ומשחובת השכנוע להוכחת רשלנותם של צדי ג' חלה על הנתבע 1, לא ברור לי מדוע זה ביכר שלא להעיד את אביו על קורות הפגישה ותוצאותיה מקום בו עדותו של האב חיונית היא וקריטית עבורו בדיוק בנקודה זו בשעה שהוא הגורם היחידי שנכח במקום מטעמו ואשר עשוי היה לשפוך אור על טענותיו לפחות בכל מה שקשור לטענות הנגד המופנות מצד צדי ג' כלפיו בנושא ניסיון חידוש הפוליסה בדיעבד.

" כלל ידוע הוא שאי העדת עד מהותי ורלוונטי אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו ... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב " (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין [פורסם בנבו]).

לאחרונה חזר בית המשפט על הלכה זו בהחלטה בעניין עזבון המנוחה אליה פרג' ז"ל:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי פ"ד לה(1) 736, 760, מפי השופטת בן-עתו (1980); ראו גם ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פסקה 26 (2008); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, פסקה כ"ד (2009))." (רע"א 12/15 עזבון המנוחה אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר, (פורסם בנבו, 1.3.15).

מכאן, צא ולמד שטענת צד ג/1 לפיה פנייתו של הנתבע 1 לאחר התאונה למשרדו זו הפעם הראשונה לאחר שפוליסת הביטוח הונפקה לו לא היתה פניה תמימה שנועדה אך לשם חידוש תמים של פוליסת הביטוח שהונפקו לו כשנה קודם כן. הדבר מלמד כי לכל הפחות קיים ספק באשר לאמינותו של הנתבע 1 בנוגע לידיעתו בפועל את תום תקופת הביטוח שברשותו בעת שנהג את רכבו ללא ביטוח בר תוקף ועל כן ובוודאי עומד ספק זה, המצטרף להתרשמותי מעדותו בנושא כריתת חוזה הביטוח, לרעתו בנושא חידוש הפוליסה. הספק גם מעיב והלכה למעשה מלמד, בהעדרן של ראיות אחרות, כי הנתבע 1 לא שכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו כלפי צדי ג'.

1. חרף מסקנותיי האמורה לעיל, אתייחס מעבר לצורך ברמה הראייתית - עובדתית המוכחת לשאלת חובת מתן ההודעה טרם חידושה של פוליסת הביטוח שהונפקה לנתבע 1. כאמור, הנתבע 1 מכחיש כל פנייה אליו הן בכתב והן בעלפה מטעמו של צד ג/1 עובר לחידוש הפוליסה שהונפקה עבורו וזאת בניגוד לטענות צדי ג'/1-2 לפיהן נעשו אליו מספר פניות טלפוניות ואף פניה בכתב שלא קיבלו מענה. הנתבע 1 לא הצליח לשכנעני כי צדי ג' התרשלו כלפיו גם בנושא זה. אין מחלוקת כי טלפון הנייד של הנתבע 1 הוזן באופן שגוי בטופס ההצעה. עם זאת הוכח ולא נסתר מעדותו של צד ג/1 בפניי והעדה הנוספת מטעמו הגב' מתודי, כי עובר לחידושה של הפוליסה צד ג/1 ניסה ליצור קשר טלפוני עם הנתבע 1, ומשלא נענה בשל הטעות במספר, הוא ניסה להשיגו דרך מוקד 144 ושם קיבל את מספר הטלפון הנייד של אחותו, דרכה ניסה להגיע את הנתבע 1 ואף השאיר אצלה הודעות בעבורו: "התקשרתי והוא לא ענה, התקשרתי 144 וקיבלתי את כל הטלפונים שלו התקשרתי וענתה לי מעיין אחותו וביקשתי ממנה שתודיע לו או שתיתן לי טלפון שלו שהביטוח שלו פג ושיגיע לעשות ביטוח." (עמוד 9 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון). עוד עולה מעדות צד ג/1 כי ככל הנראה ההודעות הטלפוניות שהשאיר צד ג/1 אצל אחותו של הנתבע 1 לא הגיעו ליעדן בשל כך שאחותו לא טרחה למסור לו אותן: "כשהוא ישב אצלי לעשות את הביטוח בשנית, הוא אמר הכל בגלל מעיין, היא לא אמרה לי" (עמוד 10 שורות 29-30 לפרוטוקול), וגרסה זו אף נתמכה בעדותה החופשית של הגב' מתודי: "עובדה שכשהם הגיעו אלינו הוא האשים את אחותו." (שם, בעמ' 13 שורה 14 לפרוטוקול). בהמשך, גם לא נסתרה שליחתו של מכתב בדואר רגיל לכתובתו הידועה של הנתבע 1 שבועיים ימים לפני סיום פוליסת הביטוח [ראה עדות צד ג/1 בעמ' 9 שורות 24-25 לפר' הדיון וכן עדות הגב' מתודי בעניין זה בעמ' 12 שורות 10-14 לפר' הדיון]. מהאמור למד אתה כי צד ג/1 עשה את אשר מוטל עליו באופן סביר לשם מתן הודעה לנתבע 1 על תום תקופת הביטוח שברשותו. מדובר בפעולות סבירות שהוכחו בפניי ואין לכחד כי במצב דברים שכזה יצופה מסוכן הביטוח יותר מאשר נעשה. הנתבע 1 לא הוכיח בפניי אחרת ובוודאי שלנוכח את שלא נסתר כאמור, אין עדות לרשלנות שיצאה מעם מי מצדי ג' גם בעניין זה.

1. הנתבע 1 נמצא אחראי לתאונה. טענתו כי יש להטיל את האחריות לתאונה על אחד מהרכבים החונים נשללה בעליל בין היתר לנוכח תמונות ברורות מזירת האירוע שהראו כי לגרסתו זו במקור אין כל בסיס. שלילת יסוד דבר הגלום בטענות הגנה על בסיס ראיות מוצקות המלמדות היפוכו של דבר ללא כחל וסרק, אינו עניין של מה בכך באשר הדבר מלמד כי זה הטוען להן מלכתחילה, חרף המוכח אחרת, הרצון והצורך הברור להשחיר את פני האמת שמא יעלה בידו להיחלץ ממנה. הדבר מטיל צל כבד על אמינותו של זה הטוען כלפי חברו במישור אחר שאינו קשור בתאונה באשר מדובר בשני צדיו של אותו מטבע בנוגע למישור האינטרס בתוצאת הצלחתו באחד מהם לפחות.

סוף דבר:

1. לנוכח האמור לעיל ההודעות שניתנו כנגד צדי ג' על כל רובדיהן השונים נדחות בזאת על הסף.
2. אני מורה כי הנתבע 1 ישלם לתובעים בתיק הראשי שמספרו 13143-09-12 את סך הנזק הישיר הנתבע על ידם בסך 31,919 ₪ בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכ"ט עוה"ד בסך 4,000 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר עדות התובע 2 כפי שנפסק בדיון. בהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 (חברת שירביט) נדחית בזאת, ללא צו להוצאות.
3. במסגרת התיק המאוחד שמספרו 30802-10-12 אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובעים את סך הנזק הישיר הנתבע על ידם בסך 10,324 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכ"ט עוה"ד בסך 1,800₪, ואגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק.
4. בנוסף, הנתבע 1 יישא בהוצאות משפט כל אחד מצדי ג' בסך 2,500 ₪ ושכר העדה מטעמם כפי שנפסק בדיון.
5. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.