בפתח הכרעת הדין יצוין, כי החלטתי לזכות את הנאשם 1 מעבירת החזקת סכין שלא כדין שיוחסה לו וזאת, מחמת הספק.

מבוא:

1. כנגד הנאשמים הוגשו שני כתבי אישום (אשר אוחדו בהמשך), בהם יוחסו להם העבירות שעניינן, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. כן יוחסה לנאשם 1 (עלי אמארה), בנוסף, עבירה שעניינה, החזקת סכין שלא כדין ולנאשם 2 (טאלב אמארה), יוחסה בנוסף, עבירה שעניינה, חבלה במזיד ברכב.

2. על פי הנטען בכתבי האישום, האני חדאד (להלן: "המתלונן"), הינו בעליה של חנות תכשיטים בכפר כנא. עוד נטען, כי עובר ליום 24.9.08, היה הנאשם 1, עלי אמארה, חייב למתלונן סכום של 4,000 ₪ בגין תכשיטים שרכש מהמתלונן בעבר (להלן: "החוב").

3. כן נטען, כי ביום 24.9.08, בסמוך לשעה 15.00, התקשר הנאשם 3, טארק אמארה למתלונן והודיעו, כי אין בכוונתו ובכוונת אחיו לשלם את חובם. הנאשם 3, טארק אמארה, הוסיף ודרש, כי המתלונן ישלם לו 2,000 ₪.

4. כעבור זמן קצר, כך על פי הנטען בכתבי האישום, ובהמשך לשיחת הטלפון הנ"ל, הגיעו שלושת הנאשמים לחנות המתלונן. אותה עת שהו בחנות, המתלונן ושני בניו, ראמי ותומאס. שלושת הנאשמים קיללו את המתלונן, צעקו עליו, שבו ודרשו, כי ישלם להם 2,000 ₪ דמי חסות, תוך שהם מאיימים עליו באומרם, כי "עכשיו נלמד אותך לקח", "נירה בך" ו"אתה לא תפתח עסק יותר פה".

5. כן נטען, כי במהלך חילופי הדברים, יצא הנאשם 1 את החנות, ניגש לרכבו, נטל ממנו מברג והניח אותו בכיס מכנסיו. בהמשך, תקפו הנאשמים את ראמי והנאשם 1, עלי, דקר אותו בגבו, באמצעות המברג שנשא עמו. ראמי התגונן ובעזרת תומאס, מנע את המשך תקיפתו.

6. עוד נטען, כי למראה תקיפת בנו, שלף המתלונן את אקדחו וירה ירייה אחת באוויר. הנאשמים נבהלו וכעבור זמן מה עזבו את המקום, תוך שהם מאיימים על המתלונן באומרם: "אל תדאג, אנחנו עוד נירה בך ואנחנו לא פוחדים מהמשטרה". כן איימו עליו הנאשמים, כי ישרפו למתלונן את הרכב ויגרשו אותו מהכפר.

7. כן נטען, כי טרם עזיבתו את המקום, שרט הנאשם 2, טאלב אמארה, באמצעות מכשיר חד את רכבו של המתלונן, אשר חנה בצמוד לחנות, בצידו השמאלי, לכל רוחבו.

8. עוד נטען, כי כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם לראמי שפשוף מעל גב עליון עם רגישות למישוש.

9. בדיונים מיום 4.11.08 ומיום 1.4.09, כפרו הנאשמים במיוחס להם בכתבי האישום. עוד טענו, כי אין הם אוחזים בטענת אליבי או בטענת זוטא. זאת ועוד, ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני ולפיו, במסגרת פרשת התביעה, יעידו אך שלושת המתלוננים. במעמד זה, נתן ב"כ הנאשמים את הסכמתו להגשת כל חומר החקירה האחר לרבות, הסרט הרלוונטי (להלן: "ההסדר הדיוני"). בהתאמה, נקבעו מועדים לשמיעת ראיות הצדדים.

10. בזיקה להסדר הדיוני, בדיון מיום 21.10.09, הוגשו בהסכמה אסופת מסמכים וחומר ראיות, אשר התקבלו וסומנו בהתאמה מ-ת/1 ועד ת/31 (וראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 21.10.09 עמ' 11-12 לפרוטוקול). במסגרת פרשת התביעה ואף זאת בזיקה להסדר הדיוני, כאמור, העידו המתלונן, מר חדאד האני וכן שני בניו, מר חדאד ראמי וכן מר תומאס חדאד. על פרשת ההגנה נמנו עדויות שלושת הנאשמים.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומי הצדדים בכתב. סיכומי הצדדים, כאמור, מונחים בפניי.

11. להלן יובאו עיקר טיעוני הצדדים, כעולה מסיכומיהם.

טיעוני המאשימה בסיכומיה:

12. במסגרת סיכומיה הדגישה המאשימה, כי מלכתחילה, כאמור, הוגשו בפרשה זו שני כתבי אישום. האחד, כנגד הנאשמים 1 ו-3 (עלי וטארק – הבהרה שלי י.ש) והאחר, כנגד הנאשם 2 (טאלב – הבהרה שלי י.ש), זאת בשל העובדה, כי הנאשם טאלב לא אותר במשך כשבועיים ועם מעצרו הוגש כנגדו כתב האישום. בהמשך, לבקשת המאשימה, אוחדו ההליכים.

13. עוד הדגישה המאשימה, כי האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה המותקנות בחנות, אולם התיעוד הינו ויזואלי בלבד, ללא קול. כך ציינה, כי הנאשמים לא חלקו על ההתרחשות כפי שזו נקלטה במצלמות האבטחה ואף בעדותם בבית המשפט זיהו את עצמם ואת אחיהם, הנאשמים האחרים. בנסיבות אלו, הוגשו סרטוני מצלמות האבטחה בהסכמה. עם זאת, הנאשמים כפרו במיוחס להם וטענו, כי אין בסרטונים כדי להוכיח את העבירות המיוחסות להם.

14. בנסיבות אלו, נוכח יריעת המחלוקת המצומצמת, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני, כמבואר לעיל. כן הפנתה המאשימה להתמשכות ההליכים בעטיים של הנאשמים ובא כוחם, שעה שבית המשפט נדרש לקבוע ממצאי מהימנות ביחס לעדי התביעה, שנים ארוכות לאחר שמיעת העדויות, מצב שאינו רצוי ופוגע ביכולת המאשימה להרים את נטל ההוכחה המוטל לפתחה.

15. כך מוסיפה וטוענת המאשימה, כי נוכח גרסת הנאשמים ונוכח העובדה, כי האירוע כולו מתועד בסרטון מצלמות האבטחה, הרי שמצטמצמת מלאכתה, שכן בכל הנוגע לחלק הארי מבין העובדות המיוחסות לנאשמים, בית המשפט יכול להתרשם בעצמו מכלי ראשון, הסרט ת/29. לפיכך, ממקדת המאשימה את סיכומיה במהימנות המתלוננים, כך לדידה, מחד ובחוסר מהימנות הנאשמים, מאידך.

16. במסגרת סיכומיה, הפנתה המאשימה לעדויות המתלונן, האני חדאד ושני בניו, ראמי ותומאס. כן ציינה, כי המתלונן מסר עדות מלאה ומפורטת בבית המשפט והפנתה ביתר פירוט לעדות המתלונן ולעולה ממנה. בהקשר זה, טענה המאשימה, כי עדות המתלונן הייתה עקבית, אמינה ומהימנה וניכרו בה אותות האמת. זאת ועוד, עדות המתלונן עלתה בקנה אחד עם הנצפה בסרטון מצלמות האבטחה, בשונה מעדויות הנאשמים והשתלבה היטב גם עם יתר עדויות עדי התביעה. זאת ועוד, במהלך החקירה הנגדית לא קועקעה עדות המתלונן וניכר היה, כי עסקינן בעד כנה לחלוטין, המוסר במדויק את כל אשר הוא זוכר וכאשר לא זכר ולא יכול היה למסור פרטים מדויקים יותר, המתלונן אמר זאת. עוד ניכר, כך לטענת המאשימה, כי אין עסקינן במתלונן כועס ונקמן אשר הינו חדור מוטיבציה להפליל את הנאשמים. המתלונן סיפר את אשר אירע כפשוטו, מבלי להעצים ומבלי להביע רגשות זעם או כעס מיוחדים, עובדה אשר יש בה כדי לחזק את מהימנותו ולהוסיף לה נופך של אמינות. כך התייחסה המאשימה למכתב הסולחה עליו חתם המתלונן.

17. עוד הוסיפה וטענה המאשימה, כי המתלונן בלבל במהלך הודעתו במשטרה בין הנאשמים ומסר את שם המשפחה הנכון ואת שמות האחים, אולם בלבל בין שמותיהם הפרטיים. המתלונן הבהיר זאת בהודעתו במשטרה ת/5 וכך גם בעדותו בבית המשפט. עוד צוין, כי המתלונן ציין סימן היכר נוסף המסייע בידו להבחין בין הנאשמים, זאת הן בהודעתו במשטרה והן בבית המשפט שעניינה, צלקת בראש. כן צוין, כי המתלונן העיד על האירועים כפי שזכר אותם ולא לאחר שהתאים אותם לאשר נקלט במצלמות. ההתאמה המושלמת בין גרסת המתלונן לבין אופן התרחשות האירועים, כפי שהם נקלטו במצלמות האבטחה, מהווה מדד לרמת מהימנותו הגבוהה של המתלונן ולכך שהוא דובר אמת ביחס לכל חלקי עדותו.

18. בנסיבות אלו, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יתן אמון מלא בעדות המתלונן ויאמץ אותה על כל חלקיה, הן באשר להתרחשות הפיזית והן באשר לחלק המילולי אשר לא נקלט במצלמות האבטחה.

19. עוד הפנתה המאשימה לעדות ראמי חדאד ולעולה ממנה. באשר לעדות ראמי, מדגישה המאשימה, כי ראמי מאשר, כי הוא לא ראה את הנאשם 1 דוקר אותו באמצעות מברג. הצפייה בסרטון וקריאת תיאור התקיפה, כפי שמוסר ראמי, מבהירים לחלוטין שלא הייתה לראמי כל דרך לראות כיצד נדקר וכל גרסה אחרת הייתה בלתי אפשרית. יחד עם זאת, נוכח עדותו של ראמי, נוכח יתר העדויות וצילומי מצלמות האבטחה, הרי שמתבקשת המסקנה, כי הוכח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם 1 הוא זה שדקר את ראמי בגבו באמצעות המברג. בהקשר זה הודגש, כי גם המתלונן וגם תומאס ראו את הנאשם 1 דוקר את ראמי באמצעות המברג. זאת, בצירוף הסרטון, בו ניתן לראות את המברג מבצבץ מכיס מכנסיו האחורי של הנאשם 1, את הרגע בו שלף הנאשם 1 מכיסו את המברג ומתנפל על ראמי ואת קצה ההתרחשות, בצירוף עדות ראמי, הרי שבכל אלה יש כדי להוכיח מעבר לכל ספק את זהות הדוקר.

20. באשר לטיב הפגיעה בראמי, מפנה המאשימה לתעודה הרפואית (ת/33) המעידה על פגיעת המברג בגבו וכן לעדות ראמי עצמו. בהתייחסות ראמי לפגיעה, ניתן לראות, כי לראמי אין כל רצון להעצים את האירוע למימדים לא אמיתיים. ראמי סיפר אודות הדברים במדויק. זאת ועוד, מינוריות הפגיעה מסבירה את העובדה, כי איננו רואים בסרטון כל התייחסות של ראמי לפגיעה, לא במהלך האירוע ולא מיד לאחריו. רק זמן מה מאוחר יותר בדק ראמי את המקום ואף פנה לקבלת טיפול רפואי.

21. כך מוסיפה ומציינת המאשימה, כי מינוריות הפגיעה היא גם הסיבה לכך שסעיף החיקוק המיוחס לנאשם 1 בגין תקיפה זו הוא התנהגותי בלבד ואינו מתייחס לפציעת המתלונן אלא לתקיפתו באמצעות מברג. כן העיד ראמי, כי הוא סובל ממוגבלות בשדה הראיה, אשר בסופו של דבר, תוביל כנראה לעיוורון. כתוצאה ממוגבלות זו נרתע ראמי מלהשתתף באירועים אלימים כגון זה שבפנינו.

22. עוד הוסיפה וטענה המאשימה, כי תיאור האירוע כפי שנמסר על ידי ראמי תואם לחלוטין את האירוע, כפי שנקלט במצלמות האבטחה. כן תואמת את עדויות אביו המתלונן ואחיו תומאס, זאת הן בנקודות המהותיות שבהן והן בנקודות השוליות. בכל אלה יש כדי ללמד, כי יש ליתן אמון מלא בגרסת המתלוננים בכלל ובגרסת ראמי בפרט, הן באשר להשתלשלות האירוע והן באשר ל"תמליל האירוע". העובדה, כי שלושת המתלוננים מוסרים דברים דומים מאוד, כמו גם העובדה שההתרחשות כפי שנקלטה במצלמות האבטחה תואמת את גרסתם, מעידות על אמינותם ומהימנותם של שלושת המתלוננים ולפיכך, כך לטענת המאשימה, יש ליתן אמון מלא בעדות ראמי ולאמצה.

23. במסגרת סיכומיה, הפנתה המאשימה גם לעדות תומאס חדאד, כפי שזו נמסרה בבית המשפט ולעולה ממנה. כן ציינה, כי עדות תומאס משתלבת היטב עם עדויות המתלונן וראמי וכן עם העולה ממצלמות האבטחה ולפיכך, יש ליתן לה את מלוא המשקל הראייתי.

24. עוד הפנתה המאשימה ליתר הראיות המצויות בתיק החקירה ובהקשר זה הפנתה לחומר הראיות שהוגש בהסכמה, פרי ההסדר הדיוני ולעולה ממנו.

25. בנסיבות אלו ונוכח כל האמור לעיל, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יקבל את גרסאות המתלוננים באשר מהימנות הן, יסתמך עליהן ויקבע, כי התמלאו כל יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים. כן עתרה, כי בית המשפט יקבע, כי האיומים על חיי המתלונן, על רכושו ועל פרנסתו ואשר נעשו במטרה להפחיד את המתלונן ואת בני משפחתו, ממלאים את היסוד העובדתי הנדרש הן באשר לעבירת האיומים והן באשר לעבירת הסחיטה באיומים ואלה הוכחו מעבר לכל ספק סביר. זאת ועוד, דרישת ה"חאווה" עליה מספרים המתלוננים בעדויותיהם, כמו גם התנהגות הנאשמים בחנות, שעה שדרשו את תשלום ה"חאווה", כמו גם תקיפת ראמי במהלך האירוע - כל אלה יחדיו מגבשים, כך לטענת המאשימה, את היסודות העובדתיים של עבירות הסחיטה בכוח והסחיטה באיומים. באשר ליסודות העובדתיים של עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות והחבלה במזיד ברכב – הרי שצפייה בסרטוני מצלמות האבטחה מלמדת, כי יסודות אלו הוכחו אף הם.

26. באשר לפרשת ההגנה, ציינה המאשימה, כי זו כללה את עדויות שלושת הנאשמים. כך ציינה המאשימה, כי במהלך חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה הוטחו בהם טענות שונות הנוגעות לדברים אותם אמרו ו/או עשו אנשים שונים. כך התקבל הרושם, כי בבוא היום אותם עדים יובאו להעיד והדבר לא נעשה. בנסיבות אלו, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יתעלם מכל אותן אמירות בעלמא שהובאו במהלך חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה.

27. עוד טוענת המאשימה, כי עדויות הנאשמים רוויות סתירות ואינן מתיישבות עם האופן בו התרחשו האירועים, כפי שנקלטו במצלמות האבטחה. כך ציינה המאשימה, כי הנאשמים מסרו את הודעותיהם הראשוניות והמרכזיות, לפני שהוקרן בפניהם ת/29 ונראה, כי הם לא ידעו על קיומן של מצלמות האבטחה, זאת נוכח הגרסאות השקריות שמסרו בהודעותיהם במשטרה ובהן ניסו לטפול את האשמה במתלונן ולטעון, כי המתלונן הוא זה שתקף אותם. דא עקא, הסרטון חושף את הסיפור האמיתי ממנו עולה, כי הנאשמים שיקרו שעה שמסרו את הודעותיהם במשטרה. כך הנאשמים כופרים בחלק מהדברים שניתן לראות בבירור בסרטון ת/29 וכי צפייה בת/29 מובילה למסקנה בדבר אימוץ גרסת המתלונן ודחיית גרסאות הנאשמים.

28. באשר לעדות הנאשם 1, טענה המאשימה, כי עדותו היא מתחמקת, רוויות שקרים ותמוהה וכי כל אימת שהוא עומת עם נתונים ועובדות אשר אינם נוחים לו, הוא התחמק וטען, כי אינו זוכר. זאת ועוד, הנאשם 1 מסר בעדותו בבית המשפט דברים דומים למדי לאמור בהודעתו במשטרה (ת/9), אולם אין בינם לבין האירוע כפי שהתרחש באמת, דבר. בהקשר זה, הביאה המאשימה מספר דוגמאות, כמפורט בסיכומיה שם.

29. עוד הוסיפה וציינה המאשימה את סירוב הנאשם 1 לצפות בסרטוני מצלמות האבטחה במהלך חקירתו במשטרה. בהקשר זה טענה המאשימה, כי אדם חף מפשע אשר הותקף ע"י אדם אחר במהלך ויכוח על חוב כספי, ישמח כאשר יגלה, כי האירוע כולו תועד ע"י מצלמות אבטחה ויעמוד על זכותו לצפות בסרטונים אלו כדי להוכיח, כי דיבר אמת. למרות זאת, הנאשם 1 סירב בתוקף לצפות בסרטונים. בהקשר זה מפנה המאשימה לת/3. זאת ועוד, לא עלה בידי הנאשם 1 ליתן הסבר הגיוני לסירוב זה, אלא, כך לטענת המאשימה, כי הנאשם אינו חף מפשע והוא ידע שגרסתו אינה תואמת את המציאות. בהעדר הסברים מספקים, הוא העדיף שלא לצפות כלל בסרטון, אשר יאלץ אותו להתמודד עם האמת.

30. זאת ועוד, העובדה ולפיה, הנאשם בחר להתכחש לדברים שמסר בהודעתו במשטרה, כשהוא גילה שדברים אלו פועלים כנגדו, מצביעה על חוסר מהימנותו, על כך שהוא אינו מחויב לאמת ועל כך שכדי להימלט מאימת הדין, הוא מוכן לומר כל דבר.

31. בסיכומם של דברים טוענת המאשימה, כי הנאשם אינו מספק כל הסבר לחוסר ההתאמה הבולט שבין הודעתו במשטרה, עדותו בבית המשפט וסרטון מצלמות האבטחה ואינו מתמודד כלל עם התנהגותו, כפי שזו נקלטה במצלמות האבטחה.

32. בנסיבות אלו, לא ניתן ליתן אמון בגרסת הנאשם, או להעדיפה על פני גרסת המתלונן בכל הנוגע לפרשנות הדברים הנצפים בת/29 ובאשר לתמליל האירוע.

33. אשר על כן, עותרת המאשימה שלא ליתן אמון בעדות הנאשם ולא ליחס לעדותו כל משקל ראייתי של ממש.

34. בשונה מיתר הנאשמים, לנאשם 1 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין שלא כדין, בשל הצטיידותו במברג ונשיאתו, עובר לתקיפתו של ראמי. בהקשר זה, מפנה המאשימה להוראות סעיפים 184 ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ומציינת, כי בהנחה שמברג נכנס להגדרת "סכין", הרי שהתנהגות הנאשם 1 באירוע מקיימת את יסודותיה של עבירה זו. בסיכומיה מרחיבה המאשימה בשאלה - האם מברג הינו "סכין" כהגדרתו בחוק. בהקשר זה מפנה המאשימה לספרות ולפסיקה רלוונטיות, אשר בהן, כך לדידה, יש כדי ללמד, כי כאשר אדם מסגל לעצמו כלי דקירה והופך במו ידיו כלי תמים לכלי דקירה, הרי שהוא בעצמו מפריך את החזקה שקמה בדבר כשרות ההחזקה, קל וחומר, כאשר הוא עושה בפועל שימוש בכלי שסיגל לעצמו ודוקר באמצעותו. בנסיבות אלו, יש להחיל את ההגדרה הרחבה של "סכין". כל פרשנות המוציאה מגדר הסעיף כלי שמסוגל לדקור, כאשר שימש בפועל לדקירה, מותירה את סעיף 184 אות מתה ומתעלמת מתכלית החוק.

35. בנסיבות המקרה דנן, ברור לגמרי מהתנהגות הנאשם 1, כי הוא חזר לרכבו במטרה להצטייד במברג, לקראת העימות הקרב בחנות עם המתלונן. אין עסקינן באדם שנשא מברג תמים, אגב עבודתו ועם התלהטות הרוחות שלף אותו מכיסו ודקר באמצעותו, אלא מי שהצטייד מראש במברג במטרה לעשות בו שימוש פלילי. ברגע שהנאשם הצטייד במברג, טרם כניסתו לחנות, במטרה לעשות בו שימוש ולדקור באמצעותו את המתלונן וברגע שהנאשם דקר באמצעות מברג, הרי שבאותו רגע הוא הפך את המברג שבידו לסכין, כהגדרתו בחוק. לפיכך, כך לטענת המאשימה יש להרשיע את הנאשם 1 גם בעבירה זו.

36. באשר לעדות הנאשם 2 (טאלב אמארה), טוענת המאשימה, כי גם עדותו של נאשם זה עומדת בסתירה לסרטון מצלמות האבטחה ולעדויות המתלוננים והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם עדויות אחיו, הנאשמים האחרים. יתרה מזאת, עדות נאשם זה כוללת בתוכה מספר אמרות המהוות, כך לטענת המאשימה, ראשית הודיה, אם לא למעלה מכך. במסגרת סיכומיה, הביאה המאשימה מספר דוגמאות לעיגון טענותיה, כמפורט לעיל. מעבר לכך, לטענת המאשימה, קיימת אינדיקציה לכך שהאמת אינה "נר לרגליו" של נאשם זה, בזיקה לדוגמאות המפורטות בסיכומיה שם.

37. עוד טוענת המאשימה, כי התחמקות הנאשם מחקירה וממעצר מהווה התנהגות מפלילה. הנאשם בחר להתחמק מהחקירה ומן המעצר, כיוון שהיה לו מה להסתיר וידע שאינו חף מפשע. בנסיבות אלו, בהתחמקותו מן החוק, יש כדי להצביע על אשמתו בעבירות המיוחסות לו. אשר על כן, עותרת המאשימה, כי בית המשפט ידחה את עדות הנאשם 2, טאלב אמארה ויקבע, כי היא אינה מהימנה וירשיעו בנוסף גם בעבירה של חבלה במזיד ברכב, המיוחסת לו.

38. באשר לעדות הנאשם 3, טארק אמארה, טוענת המאשימה, כי בפתח עדותו הצטייר הנאשם כאדם סובל, חולה וכמעט שבר כלי, זאת בשל שתי תאונות דרכים בהן היה מעורב בעבר הרחוק. דא עקא שצפייה בת/29 מעלה, כי אין כל קשר בין תיאור זה לבין העולה מת/29, שם ניתן להתרשם מן הנאשם כאדם מתפקד והמסוגל להתווכח, לצעוק ולתקוף. נראה, כי הנאשם עושה בעברו הרפואי "קרדום לחפור בו", כל אימת שהוא נזקק לו. זאת ועוד, גם נאשם זה, כמו יתר הנאשמים, מוסר בבית המשפט ובמשטרה גרסה הסותרת את ת/29 ובחלקה גם את עדויות אחיו, יתר הנאשמים, זאת מן ההנמקות המפורטות בסיכומיה שם. בנסיבות אלו, עותרת המאשימה, כי בית המשפט ידחה את עדות נאשם זה ויקבע, כי היא אינה מהימנה.

39. באשר ליסוד הנפשי שבעבירות, מדגישה המאשימה בסיכומיה, כי מרבית העבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות התנהגותיות, אשר היסוד הנפשי הנדרש בהן, הוא מודעות בלבד. בנסיבות המקרה דנן, כך לטענת המאשימה, היו הנאשמים מודעים למעשיהם ולפיכך, הם אחראים להם. באשר לעבירת האיומים, הרי שהיסוד הנפשי הנדרש בה הוא כוונה. נוכח עדות המתלונן ובהתחשב בטיב האיומים, הרי שברור, כך לטענת המאשימה, כי הנאשמים הבינו את מהות האיום, שעה שעשו בו שימוש ואיימו בכוונה להפחיד את המתלונן ולהקניטו.

40. כך ציינה המאשימה, כי ההבדל בין עבירת האיומים לבין עבירת הסחיטה והאיומים מתמצה במטרת האיום - האם הוא נועד להשגת דבר מה, או שהוא נועד להפחיד ולהקניט. במקרה דנן, כך לטענת המאשימה, עשו הנאשמים שימוש הן באיומים כאלה והן באיומים כאלה, כאשר חלק מהאיומים נועדו להפחיד ולהקניט את המתלונן וחלק מהם נועדו לגרום למתלונן לשלם להם "חאווה".

41. עוד מוסיפה ומציינת המאשימה, כי הנאשמים כולם הואשמו בביצוע בצוותא של עבירות הסחיטה בכוח, הסחיטה באיומים, איומים והתקיפה בנסיבות מחמירות. באשר לעבירות הסחיטה והאיומים, הרי שבסוג זה של אישומים, הקונסטרוקציה המשפטית של ביצוע בצוותא היא הכרחית ומחייבת. אפקט ההפחדה והטלת האימה שונה לחלוטין, כאשר מגיע אדם אחד או מספר אנשים. אף אם חלק מהאנשים הינם "ניצבים" בלבד ואומרים דבר, הרי שהם תורמים לתחושת הפחד שמבקש הסוחט ליצור אצל הנסחט. קל וחומר במקרה דנן, בו כל אחד משלושת הנאשמים תרם להשלטת האימה וליצירת אווירת הסחיטה, כפי שהעידו עדי התביעה.

42. זאת ועוד, גם לעניין עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות, מתקיימת קונסטרוקציית הביצוע בצוותא בנסיבות המקרה דנן. לא זו בלבד שלא נדרש תכנון מוקדם ומשותף מראש של "המזימה העבריינית", אלא אף חבירה ספונטנית תוך כדי ביצוע העבירה נכנסת בגדרו של "ביצוע בצוותא". בהקשר זה הפנתה המאשימה לספרות ולפסיקה רלוונטיות. צפייה בסרטון מצלמות האבטחה מובילה למסקנה ולפיה, שלושת הנאשמים היו שותפים לתקיפת ראמי. התנהגותם הכללית, המהלומות המילוליות אותן החליפו עם המתלונן, תוכן דברי הנאשמים ודרישותיהם מהמתלונן, רוח הדברים והתום בהם נאמרו הדברים הניתנים להסקה מצפייה בסרטון - כל אלה מלמדים על "המזימה העבריינית" ועל כך שהנאשמים כולם היו שותפים לה, מעוניינים בה ומשכך, אחראים לה.

43. זאת ועוד, סביר להניח, כך לטענת המאשימה, כי לו רק אחד מהנאשמים היה מגיע לחנות המתלונן, או לו אחד מהנאשמים היה מרסן את אחיו, כל אירוע התקיפה היה נמנע. העובדה שאיש מבין הנאשמים לא עצר בעד הנאשם 1 ולא הרגיע אותו, נהפוך הוא, הנאשם 3 אף הצטרף לתקיפה בעצמו והנאשם 2 מיקד את תשומת ליבו במתלונן במטרה לאפשר את המשך התקיפה על ידי אחיו, מחייבים את הגדרת הנאשמים כמבצעים בצוותא ולפיכך, הרשעתם בעבירות המיוחסות להם.

44. לפיכך, עותרת המאשימה, כי בית המשפט ירשיע את הנאשמים כולם כמבצעים בצוותא הן בעבירות הסחיטה והאיומים והן בעבירת התקיפה בנסיבות מחמירות. עוד התייחסה המאשימה בסיכומיה לשאלה, מדוע המתלונן פתח לנאשמים את הדלת החשמלית, שכן יכול היה שלא לפתוח אותה ולמנוע מהנאשמים מלהיכנס. בהקשר זה טוענת המאשימה, כי בזמן אמת, כאשר הגיעו הנאשמים לחנות המתלונן, נאשמים המוכרים לו היטב, אשר רכשו ממנו לא מעט זהב בעבר, אשר עודם חייבים לו כ-4,000 ₪, הרי שהתגובה האינסטינקטיבית של המתלונן, הייתה לפתוח להם את הדלת. זאת ועוד, המתלונן פתח לנאשמים את הדלת כאשר ביקשו לעזוב, בשל מעשיהם ותגובתו הטבעית בהקשר זה.

45. סיכומם של דברים, נוכח כל האמור לעיל, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יתן אמון בראיות המאשימה, ידחה את גרסאות הנאשמים ויקבע, כי אשמת הנאשמים הוכחה מעל לכל ספק סביר ובהתאם יקבע, כי הם ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ולהרשיעם בעבירות אלה.

טיעוני הנאשמים בסיכומיהם:

46. במסגרת סיכומיו הדגיש ב"כ הנאשמים, כי מערך ראיות המאשימה נבנה על עדויות עדי התביעה ועל סרטון מצלמות האבטחה. לטענת ההגנה, משני רבדים ראייתיים אלה לא עולה הוכחת אשמת הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר ולפיכך, יש לזכות את הנאשמים.

47. עוד טוענים הנאשמים, כי על שכם התביעה רובצים שני נטלים, אשר לא הורמו כדבעי. נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע. נטל הבאת הראיות עובר להגנה, כאשר העבירות מוכחות, לכאורה ואולם, נטל השכנוע בדרגה שאינה מותירה ספק, הוא לעולם על התביעה. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשמים לפסיקה רלוונטית. עוד צוין, כי הנטל אינו מורם אלא באמצעות ראיות של ממש מצד המאשימה ולא די בהצבעה על פריכות בראיות ההגנה, שקרי הנאשם ושאר פגמים במסכת ההגנה, כדי להוות תחליף למסכת הראיות שעל המאשימה להציג, המוכיחה את המיוחס לנאשמים בכתב האישום, מעבר לכל ספק סביר. לטענת הנאשמים, אין בראיות המאשימה, כי להספיק להרשעתם, כמו גם יסודות העבירות המיוחסות להם, לא הוכחו כדבעי.

48. באשר לשאלה, מי רכש זהב מהמתלונן האני חדאד, טוענים הנאשמים, כי תשובות המתלונן בהקשר זה אינן מדויקות. זאת ועוד, גם באשר להוכחת החוב הנטען, הרי שלא הוגשה כל ראיה בדבר קבלה או חשבונית מס, המעידה על תשלום שבוצע על ידי מי מהנאשמים. מנגד, הנאשמים, אשר החזיקו באמתחתם זהב ללא מסמך המעיד על מקור רכישתו, פנו למתלונן ודרשו חשבונית מס. כך צוין, כי המתלונן לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע אין בנמצא לפחות חשבונית מס המתייחסת לתמורה ששולמה בפועל על ידי הנאשמים. ב"כ הנאשמים הפנה לתשובות המתלונן בהקשר זה, כפי עדותו בבית המשפט, אשר לדידו יש בהן כדי להצביע על היותו אדם בלתי אמין.

49. עוד הוסיפו וטענו הנאשמים, כי בתיק בית משפט לא נמצא כל מסמך המעיד על מהות העסקה, גובה הרכישה, טיב הזהב, מחירו וכו'. בנסיבות אלו, לא ברור מדוע המתלונן לא המציא כל קבלה, חשבונית מס, או כל מסמך אודות העסקה, התקבולים שקיבל מהנאשמים ועוד. בכך, כך לטענת הנאשמים, יש כדי לעורר חשדות, ספקות ותהיות באשר למהימנות המתלונן. בהקשר זה, הפנה ב"כ הנאשמים לפריכות, סתירות ותהיות העולות, כך לדידו, מגרסת המתלונן ומתשובותיו בהקשר זה. עוד צוין, כי לשם הוכחת החוב הביא המתלונן עותק של כרטיס מוזר המעיד על שיק שחזר בסך 1,000 ₪ ומסתבר, כי מסמך זה נחשף תקופה ארוכה לאחר שהוגש כתב האישום והוא הוכן, נעשה והומצא לאחר פניית הפרקליטות.

50. עוד מוסיפים הנאשמים בסיכומיהם ומקשים באשר לשאלה מי שוחח עם המתלונן בטלפון. המתלונן מסר, כי מי שדיבר עמו בטלפון היה זה עם הצלקת ששמו עלי ואולם, מי שנושא את הצלקת על ראשו הוא טארק ולא עלי. עוד התייחס ב"כ הנאשמים לעדויות ראמי חדאד ותומאס חדאד בהקשר זה העלה את תהיותיו והשגותיו באשר לאלה, כמפורט בסיכומיו שם.

51. ב"כ הנאשמים התייחס עוד לטענת המתלונן ולפיה, הנאשמים איימו עליו. בהקשר זה, הפנה לעדות המתלונן מכאן ולעדות ראמי משם, אשר בעדותו לא הזכיר דבר אודות האיומים הנטענים. כן הפנה לעדות תומאס והעלה בהקשר זה את תהיותיו והשגותיו באשר לעדויות עדי התביעה, גם בהקשר זה. ב"כ הנאשמים התייחס עוד לאירוע הדקירה הנטען וציין, כי אין בנמצא ראייה לכך שעלי דקר את ראמי, זאת כאשר ראמי לא ראה את פעולת הדקירה וכאשר מצלמת האבטחה אינה מתעדת כל דקירה או שריטה באמצעות חפץ כלשהו, בניגוד לטענת ראמי.

52. זאת ועוד, אם עלי עמד פנים מול פנים אל מול ראמי, הרי שנוכח ההבדלים הגדולים במימדי גופם של השניים, הרי שעלי לא יכול היה לדקור את ראמי, גדל הגוף. עוד נטען, כי גם מצלמות האבטחה אינן תומכות בעדויות עדי התביעה, כאשר בסרטון לא נראה כל מברג ולא נראית כל דקירה. זאת ועוד, כפי העולה מהסרטון, ראמי אף אינו מתנהג כמי שנדקר בגבו, אינו מניח ידו על מקום השריטה, לא נראה מתלונן מכאב ולא עושה כל פעולה אשר ממנה ניתן להסיק, כי עסקינן באדם שנדקר בגבו. ראמי אף לא נתן לאלה הסבר מניח את הדעת.

53. עוד הודגש בהקשר זה, כי ראמי אף מסר בעדותו במשטרה כי רק הסיק, כי עלי דקר אותו, לא משום שראה את הדקירה, אלא משום שלטענתו ראה מברג בידו של עלי. זאת ועוד, לבית המשפט אף הוגש מסמך (ת/32), המעיד, כי ראמי סובל ממוגבלות בראייתו, עובדה, אשר אינה מתיישבת עם טענות ראמי, כפי עדותו בבית המשפט אודות הדברים שראה. בהקשר זה, אף העלה ב"כ הנאשמים את השגותיו כיצד ראמי הסובל מבעיות בראיה, לא ראה את הדקירה, אך הבחין במברג אדום באורך 20 ס"מ, אשר אינו נראה בסרטון מצלמות האבטחה.

54. ב"כ הנאשמים הוסיף והתייחס בסיכומיו גם לסוגיית זיהוי הנאשמים, כאשר המתלונן התייחס בבית המשפט לתמונות הנאשמים וטען, כי טארק המופיע בת/17א', הוא זה שרצה "פרוטקשיין" ועלי המופיע בתמונה ת/17ב', הוא זה שדקר את בנו. אולם, מסתבר, כי במהלך חקירתו במשטרה נאמרה לעד זהות כל אחד מן הנאשמים. עוד מקשה ב"כ הנאשמים, כי מעדויות ראמי ותומאס עולה, כי אביהם, המתלונן, הוא זה שמכיר את הנאשמים היטב, זאת בשונה מהם.

55. עוד טען ב"כ הנאשמים באשר לסוגיית ביטול התלונה על ידי המתלונן האני חדאד, כאשר לבית המשפט הוגש מסמך בו הודיע העד על ביטול תלונתו. לטענת ב"כ הנאשמים האמור במסמך זה אינו מתיישב עם הגרסה העובדתית המצויה בהודעות העד במשטרה ובכתב האישום. כך לדוגמא, המסמך נעדר כל טענה בדבר זכות נטענת והשתלשלות האירועים המתוארת שונה, כאמור. עוד הודגש, כי מסמך זה נעשה ונחתם מרצונו החופשי של העד והאמור במכתב, כך לטענת העד, הוא אמת ונעדר טעויות. גם באשר לנסיבות חתימת המכתב על ידי המתלונן, העלה ב"כ הנאשמים את תהיותיו והשגותיו, בזיקה לעדות המתלונן בהקשר זה ולעולה ממנה.

56. באשר לסרטון מצלמות האבטחה, ציין ב"כ הנאשמים, כי עסקינן בסרטון נעדר פס קול וכי אין בכוחו כדי להוכיח כל שיג ושיח בין האנשים המופיעים בסרטון. זאת ועוד, אם מצליבים את הנראה בסרטון אל מול תיאור האירועים, כפי שנמסר על ידי עדי התביעה, הרי שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה. כך לדוגמא, בסרטון לא נראה סכין או מברג אדום באורך 20 ס"מ, כטענת העדים. בסרטון לא נראית פעולת דקירה ואין דבר המצביע על התנהגות המיועדת לסחיטת המתלוננים.

57. באשר לשריטת רכבו של המתלונן, מציין ב"כ הנאשמים, כי בעדותו בבית המשפט, המתלונן, מייחס מעשה זה לטאלב, בעוד שבעדותו במשטרה הוא יחס את שריטת הרכב לעלי ולא לטאלב. כן הפנה לעדות ראמי בהקשר זה והעלה את השגותיו באשר לעדותו, כאמור.

58. באשר לעדויות הנאשמים, הדגיש ב"כ הנאשמים, כי כל הנאשמים הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום והעידו אודות ההתרחשויות שאירעו ביום האירוע, כעולה מעדויותיהם. לטענת ב"כ הנאשמים, במהלך חקירותיהם הנגדיות של הנאשמים, לא קועקעה אמינותם ולא ניתן לקבוע, כי הנאשמים שיקרו או הסתירו את האמת. ב"כ הנאשמים התייחס עוד בסיכומיו לסתירות המהותיות אשר נמצאו בגרסאות עדי התביעה ומשמעותן הראייתית של סתירות אלה. בהקשר זה, הפנה ב"כ הנאשמים לפסיקה רלוונטית ולעולה ממנה. בנסיבות אלו, טוען ב"כ הנאשמים, כי יש לזכות את הנאשמים בשל ריבוי הגרסאות הסותרות המכרסמות באופן ממשי בכוח הראייתי שיש בהן ומותירות ספק סביר.

59. באשר לעבירות הסחיטה בכוח והסחיטה באיומים המיוחסות לנאשמים, הפנה ב"כ הנאשמים להוראות החוק הרלוונטיות והדגיש, כי בשתי עבירות אלה עסקינן בעבירות מטרה כיסוד נפשי "במטרה להניע אדם". בהקשר זה טען ב"כ הנאשמים, כי אין בנמצא כל זיקה בין השימוש בכוח ובאיומים לבין דרישת סכום הכסף בסך 2,000 ₪, עליו העיד המתלונן. אין בנמצא כל ראייה, כי היה שימוש בכוח או איום כדי לקבל את הכסף הנטען.

60. זאת ועוד, היסוד העובדתי בעבירת הסחיטה באיומים כולל את רכיב ה"איום" - בכתב, בעל פה, או בהתנהגות. הקביעה, כי ביטוי מסוים הוא תוכן מאיים מבוססת על נקודת מבטו של האדם הסביר, תוך "התייחסות לנסיבות המעשה, כמו גם לנסיבותיו של המאוים המסוים כאדם מן הישוב". בהקשר זה, הפנה ב"כ הנאשמים לפסיקה רלוונטית. זאת ועוד, היסוד הנפשי של העבירה ההתנהגותית מתקיים, כאשר הנאשם היה מודע לרכיבי היסוד העובדתי ובאם יוכח, כי האיומים הושמעו במטרה להניע את המאוים לעשות מעשה, או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. בהקשר זה, הפנה להוראות סעיפים 20(א) ו-90(א)(2) לחוק העונשין.

61. באשר לעבירה שעניינה, תקיפה בנסיבות מחמירות המיוחסת לנאשמים, טוען בא כוחם, כי לא הוכח כל שימוש בנשק קר או חם במהלך האירוע וכן לא הוכח, כי מי מבין הנאשמים גרם נזק, או חבלה, או פציעה למתלונן ראמי חדאד. בהקשר זה הפנה לעדות ראמי ולעולה ממנה. בנסיבות אלו, כך לטענת ב"כ הנאשמים, אין וודאות, כי הפצע הקטן בגבו של ראמי נגרם מהדקירה, שעה שעסקינן בפצע לא משמעותי, ראמי לא הרגיש בו והפצע לא היה ראוי לתשומת לב או התייחסות. תיאור זה, כך לטענת הנאשמים, שומט את הבסיס מתחת לעבירה שעניינה, תקיפה בנסיבות מחמירות ולכל היותר עניין לנו ב"זוטי דברים", אשר אינם מצדיקים התדיינות או התייחסות משפטית.

62. באשר לעבירה שעניינה החזקת סכין שלא כדין, הפנה ב"כ הנאשמים להגדרת "סכין", כקבוע בסעיף 184 לחוק העונשין וטוען בהקשר זה, כי מברג אינו בעל להב המסוגל לדקור או לחתוך ואין בנמצא כל פסיקה ולפיה, מברג מוגדר כ"סכין". בנסיבות אלו, יש לזכות את הנאשם 1 מעבירה זו המיוחסת לו.

63. עוד בסיכומיו מוסיף ומפרט ב"כ הנאשמים אודות מהותו של הספק הסביר ולדידו, ספק באשר לאחריותם של הנאשמים מבצבץ ועולה בתיק זה ובנסיבות העניין, לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את המיוחס לנאשמים בכתב האישום. כן טען, כי בית המשפט לא יוכל לקבוע ממצאים עובדתיים כאשר בפניו גרסאות רבות שנשמעו מפי עדי התביעה. כך צוין, כי הספק הסביר זכה למעמד סטטוטורי עם חקיקת סעיף 34כב לחוק העונשין. אודות מהותו של הספק הסביר, הפנה ב"כ הנאשמים לספרות ולפסיקה רלוונטיות.

64. כך צוין, כי אין עסקינן בספק שהסתברות התממשותו היא תיאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. אותו ספק צריך להיות בעל משקל ואשר עשוי לערער את המערך העובדתי - נסיבתי שהוצג על ידי המאשימה עד שלא תוכל עוד לעמוד על רגליה מסקנה חד משמעית בדבר אשמתו של הנאשם. עוד הפנה ב"כ הנאשמים למשפט המוסלמי ולמשפט העברי והביא את התייחסויותיהם באשר לספק הסביר. כך הודגש, כי במשפט הפלילי נהנה הנאשם מחזקת החפות ולפיה, מוחזק הוא מראשית המשפט ועד סופו כחף מפשע, עד שתוכח אשמתו בעבירה המיוחסת לו. בכך גלומה האמירה, כי התביעה נושאת בנטל הוכחת האשמה לאורך כל הדרך והכל באין ראיה בחוק לסתור והנטל להוכיח את האשמה, הוא מעבר לכל ספק סביר. יחד עם זאת, הודגש, כי הוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר אינה אקוויוולנטית להוכחה על סמך וודאות מוחלטת. גם בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשמים לספרות ולפסיקה רלוונטיות. בהקשר זה, אף הפליג והפנה ב"כ הנאשמים גם למשפט המקובל ולמשפט האמריקאי.

65. לטענת הנאשמים, נוכח החולשה הרבה שבראיות המאשימה והאפשרות הממשית, כי הפריכות בראיות המאשימה מתיישבות היטב עם חפות הנאשמים, הרי שקם ספק סביר מובנה בראיות המאשימה, אשר חייב להוביל לזיכוי הנאשמים. זאת ועוד, חזקת החפות מלמדת, כי הנאשמים אינם מחויבים ליתן הסבר לדרך בה נפגעו המתלוננים (כך במקור בסיכומים - הערה שלי י.ש) וכי חובה זו אינה מתיישבת עם נטל ההוכחה ומידת ההוכחה המיוחדת הרובצת לפתחה של המאשימה.

66. בנסיבות אלו, טוען ב"כ הנאשמים, כי קם לנאשמים הספק הסביר המוביל לזיכויים ולפיכך, הוא עותר, כי בית המשפט יזכה את הנאשמים מכל אשמה.

ראיות הצדדים:

67. להלן יובאו ראיות הצדדים, תוך ניתוח כל אחת מן הראיות. כאמור, פרי ההסדר הדיוני, הרי שהוסכם בין הצדדים, כי במסגרת פרשת התביעה יעידו אך המתלונן, האני חדאד ובניו, ראמי ותומאס. כן הוגשו בהסכמה, אסופת מסמכים וחומר ראיות. על פרשת ההגנה נמנו עדויות שלושת הנאשמים.

פרשת התביעה:

עדות המתלונן - האני חדאד:

68. ראה בהקשר זה עמ' 12-30 לפרוטוקול הדיון מיום 21/10/09 וכן עמ' 63-64 לפרוטוקול הדיון מיום 14/7/11.

במסגרת עדותו העיד המתלונן, כי הוא בעל חנות תכשיטים בכפר כנא מזה 14 שנים. כן העיד, כי הוא נשוי ואב ל - 5 ילדים ומתגורר בכפר עילבון (ראה עמ' 12 לפרוטוקול).

בעמ' 12 לפרוטוקול משורה 25 ואילך, נשאל והשיב המתלונן כדלקמן:

"ש. מה קרה ביום 24.9.08.

ת. היה לי חוב שמשפחת אמארה קנו מאצלי זהב והיו חייבים לי כסף. עלי היה חייב לי בערך 4000 ₪. ביקשתי את הכסף כמה פעמים. כל פעם הם היו מתחמקים בערך כשנתיים. פעם אחרונה ביקשתי מהם, הם באו ואיימו עלי בטלפון. באו עד לחנות וביקשו ממני לפתוח, התחילו לדפוק על הדלת. מי שדיבר איתי בטלפון, זה האמצעי שיש לו צלקת, שלא הייתי יודע את השם שלו טוב. את השם שלי (כך במקור - הערה שלי י.ש) עלי הייתי מכיר. הייתי מתבלבל בין טארק לטאלב. היה לי סימן אחד שהיה לו צלקת בראש. ביום של האירוע טארק דיבר איתי בטלפון. קילל אותי קללות שאני לא יכול לשמוע אותם. אני לא מסוגל לשמוע ולא מסוגל לחזור על הקללות. הקללות היו על אמא, עלי, על אחות. אני בן אדם מנומס ולא אוהב לשמוע דברים כאלה. הוא איים שהוא רוצה עוד "חאווה" 2000 ₪. הוא רוצה 2000 ₪ מעל החוב. דיברנו והם נכנסו לחנות, שניים, ואח"כ בא אח שלהם השלישי, והתחילו לאיים ולדפוק על השולחנות. אמרתי לו שאני עשיתי לך טובה, נתתי לך, למה אתה עושה חאווה. אמר לי שהוא ישרוף לי את החנות.

ש. מי אמר לך את זה.

ת. טארק.

לשאלת בית המשפט: אני מבהיר מה זה "חאווה", העד השיב פרוטקשיין.

העד ממשיך:

כשאמרתי לו אני לא משלם חאווה, אז התחיל עלי רוצה לבוא אלי, לעבור לצד שלי, אני עמדתי מאחורי הדלפק, אז בא הבן שלי וחסם אותו, שניים התנפלו עליו ודקרו עליו במברג וזה מה שאני ראיתי. פחדתי. שלפתי את האקדח שיש לי אותו ברישיון, אקדח גלוק 19, ויריתי באוויר יריה אחת כדי שלא יפגעו בבן שלי במקום שיהרוג אותו. הבן שלי גם נכה, ויש לי בן אחרי תאונת דרכים שיש לו קצת עיוורון. כשיריתי הם ביקשו צאת (כך במקור - הערה שלי י.ש) ואיימו עלי שאני הולך הביתה אנחנו נירה בך ונשרוף לך את החנות ולא תישאר בכפר כנא. יצא ואחד מהם שרט לי את כל הרכב לכל האורך (העד מדגים שריטה לאורך) זה טאלב, הגדול. את זה רואים במצלמות".

69. בשלב זה נשאל המתלונן האם הוא אוחז באסמכתא לעניין החוב והשיב בחיוב. בפני העד הוצג המסמך ת/31 והעד השיב, כי זהו שיק על סך 1,000 ₪ שחזר לנאשמים ו - 2,800 ₪ זהו החוב (ראה עמ' 13 לפרוטוקול משורה 24 ואילך).

70. בעמ' 14 לפרוטוקול משורה 1 ואילך, נשאל והשיב המתלונן כדלקמן:

"ש. אני מציגה לך את ת/17 כאשר השמות מקופלים, אתה יכול להגיד לי מי זה מי. ותגיד לי מי עשה מה.

ת. אני מצביע על ת/17 ג', הוא זה ששרט לי את הרכב, זה טאלב. אני מצביע על ת/17 ב', זה עלי, זה שדקר את הבן שלי. אני מצביע על ת/17 א', זה שאיים ורצה את הפרוטקשיין.

ש. אתה במועד האירועים ידעת להגיד מי זה מי בשמות.

ת. לא. כי אז לא הכרתי אותם טוב.

ש. אז איך אתה אומר היום מי עשה מה בביטחון.

ת. זה אחרי כמה זמן. דיברנו ואמרו לי במשטרה שזה זה זה, וזה זה זה.

ש. אמרו לך במשטרה ש -א' עשה ככה ו - ב' עשה ככה.

ת. לא, אני לא הכרתי את השמות שלהם. למחרת שהיינו בבית משפט והציגו אותם ואמרו זה קוראים לו ככה, וזה קוראים לו ככה, אז אני ידעתי כל אחד את השם שלו. עלי הייתי יודע את השם שלו, אבל בין שניהם הייתי מתבלבל.

ש. היה לך דרך להבחין ביניהם אז.

ת. לאחד מהם הייתה צלקת, האמצעי, בראש.

ש. אבקש לרענן את זכרונו של העד. אתה הסברת לשוטר נימר שאתה התבלבלת בשמות אבל אתה בטוח שהאח הגדול חיבל לך ברכב, האמצעי הוא זה שדיבר איתך בטלפון ולאחר מכן הגיע לחנות, ואת האח הקטן אתה מכיר בשם עלי שפגע בבנך רמי. אתה מאשר את הדברים האלה.

ת. כן, זה נכון".

71. בהמשך אישר המתלונן, כי הוא העביר למשטרה דיסק שהכיל סרטון (עמ' 14 לפרוטוקול משורה 20 ואילך). בפני המתלונן הוקרן הסרטון והמתלונן התייחס לאשר נראה בסרטון וכדלקמן (ראה עמ' 15 לפרוטוקול משורה 1 ואילך):

"ת. אנחנו רואים שהוא היה מדבר איתי בטלפון, טארק, והוא היה מקלל ומדבר כל מיני דברים. זה דיבור בטלפון כל הזמן. אני מדבר בטלפון איתו. הנה הוא עכשיו נכנס אלי...מגיע טארק ומחכה לאחים שלו. אמר לבן שלי תשב בצד, החשבון ביני לבין אבא שלך.

ש. מי זה עם החולצה השחורה?

ת. זה הבן שלי ראמי. פה הוא התחיל לבקש את ה - 2,000 ₪ ולדפוק על הדלפק ואני אראה לך תכף. בא האחים שלו, אח שלו עלי. רואים את הבן שלי תומס השני, חולצה לבנה ועליו כיתוב שחור. הם חיכו לאח שלהם השלישי.

ש. עם מי אתה מדבר בטלפון פה?

ת. לא זוכר. אח"כ הוא התחיל לבקש ממני ובא עלי רצה להיכנס אלי. הבנים שלי תפסו אותו. התחיל להתעמת איתם, עם ראמי ובא טאלב אלי והם תפסו את הבן שלי שניהם והתחילו להתעמת איתו ודקרו אותו במברג. רואים את המברג בכיס שלו, של עלי, שהוא שלף אותו. אח"כ אני כשראיתי שהוא דקר את הבן שלי, שלפתי אקדח ויריתי יריה. אז התחילו להתעמת כל הזמן ואמרו לי תפתח לנו אנחנו רוצים לצאת אבל אנחנו נראה לך ונשרוף לך את החנות ואתה תסבול ולא תישאר פה בכפר כנא.

ש. אני מציגה את הסרטון שרואים בחוץ. סרטון 06, מצלמת אבטחה שמוצבת מחוץ לחנות. של מי הרכב שרואים בהתחלה מחוץ (כך במקור - הערה שלי י.ש)

ת. קודם כל ראו את הרכב שלי. אחר כך בא אוטו שלהם ועצר. אחר כך רואים שניים נכנסו לרכב ואחד חזר ושרט לי את כל האוטו לכל האורך והלכו להתלונן עלי במשטרה. אני לחצתי על לחצן המצוקה אז הזמינו את המשטרה ובאה המשטרה ויצאתי אני איתם ולקחו את האקדח. הנאשמים הלכו לפני למשטרה כדי להתלונן...".

72. בהמשך התייחס המתלונן למכתב שהעביר למאשימה ובו ביקש לבטל את תלונתו. המתלונן העיד בהקשר זה, כי הגיעו מכובדים מכפר כנא, אביהם של הנאשמים ואנשים אחרים וביקשו ממנו לכתוב את המכתב. בהקשר זה נשאל והעיד המתלונן "ברחל בתך הקטנה" כדלקמן (ראה עמ' 15 לפרוטוקול משורה 29 ואילך):

"ש. אתה גם חוזר בך מכל הסיפור שהיה לטענתך או שאתה אומר שמה שהיה היה?

ת. כל מה שהיה נכון, מה שדיברתי נכון. אבל מבחינת אדיבות לאנשים מבוגרים וביקשו ממני ודיברו איתי על פי החוק כדי להוציא אותם מהכלא, אז אני לא רציתי להיות בן אדם לא טוב. רציתי להיות בן אדם טוב עד הסוף".

73. במסגרת חקירתו הנגדית הוגש המכתב אשר העד אישר את חתימתו עליו, אשר התקבל וסומן נ/1. המתלונן אישר, כי המכתב ניתן כדי להוציא את הנאשמים מהכלא וכי את זאת אמר למתלונן אביהם של הנאשמים, ג'אודת. המתלונן העיד עוד, כי נמסר לו מאבי הנאשמים, כי המכתב נכתב ע"י עו"ד (ראה עמ' 16 לפרוטוקול). עוד העיד המתלונן באשר לתוכן המכתב נ/1, כי ישנן הרבה מילים בעברית שהוא אינו מבין היטב. עוד העיד, כי הוא קרא את תוכן המכתב אבל לא הבינו כל כך טוב וחתם עליו (עמ' 18 לפרוטוקול). עוד אישר המתלונן כי אביהם של הנאשמים לא איים עליו כדי שיחתום על המכתב (עמ' 19 לפרוטוקול). כן הוגשו מסמכים המתייחסים למעצר המתלונן אשר התקבלו במאוחד וסומנו נ/2.

74. בהמשך נשאל המתלונן לגבי החוב הנטען, נשוא כתב האישום והשיב, כי הזהב נרכש בעבור אירוסיו של עלי. עוד העיד, כי הזהב נרכש תמורת 7,000 ₪. כן ציין, כי הוא רשם רק את החוב. עוד העיד, כי אם לא מתבקשת קבלה, הוא מוציא קבלה וזורק אותה לפח. כך העיד, כי סכום מסוים שולם ויתר החוב נרשם. המתלונן העיד עוד, כי הוא אינו זוכר כמה שילם עלי במזומן (עמ' 20 - 21 לפרוטוקול). כן העיד, כי הסכום ששולם, שולם באותו יום בו נרכש הזהב וכי טאלב הוא זה ששילם. עוד נשאל, האם טארק רכש זהב והשיב כי הם היו שלושתם ביחד וכי אינו יודע מי זה ומי זה. כן העיד, כי האחים היו עם אמא שלהם ועם הארוסה וכי האמא סיפרה שהם רוצים לחתן את עלי (עמ' 23 לפרוטוקול). עוד העיד המתלונן, כי החוב הוא של עלי, אך הוא אינו יודע איך שלושת הנאשמים מחלקים זאת ביניהם. המתלונן העיד עוד, כי הוא פנה לשלושתם כדי לבקש את הכסף ומי שקילל זה עלי וטארק. עוד אישר המתלונן את האמור בהודעתו במשטרה, כי התקשרו אליו הנאשמים וכי הוא לא שיקר ומכיר אותם אישית מהעסק שלו (עמ' 24 לפרוטוקול).

75. בעמ' 25 לפרוטוקול משורה 2 ואילך נשאל והשיב המתלונן כדלקמן:

"ש. מי התקשר אליך.

ת. טארק.

ש. אז מדוע אמרת לחוקר בעדות שלך שמי שהתקשר הוא טאלב והוא זה שאיים עליך ואמר לך שהם ישלמו לך את ה- 4000 ₪.

ת. אני אמרתי מקודם, אני לא ידעתי אותם, ידעתי אחד שיש לו צלקת. אני לא ידעתי איך קוראים לזה ולזה.

ש. אבל אמרת שלא שיקרת לחוקר.

ת. לא שיקרתי.

ש. אבל אמרת לו שהם מוכרים לך אישית מהעסק שלך.

ת. כשהם באו, אז אני מכיר אותם, הם באו וקנו. אני הכרתי אותם.

.

.

.

ת. אני לא ידעתי את השמות שלהם. הוא היה שואל אותי אז הייתי מדבר, בסוף סימנתי לו את ההבדל ביניהם.

ש. למה לא אמרת לואסים ארשיד שאתה לא מכיר את השמות שלהם, אלא אמרת במפורש שאתה מכיר אותם בשמות.

ת. אני לא אמרתי בשמות. את השמות אני מכיר אבל זה שקוראים לו ככה וככה אני לא מכיר.

ש. אני אומר לך שאמרת שאתה כן מכיר את השמות.

ת. אני אמרתי שאני מכיר את השמות שלהם, אבל לא ידעתי מי זה באיזה שם".

76. בהמשך עומת העד עם האמור בהודעתו מיום 24/9/08 והשיב, כי הוא אינו זוכר שמסר כי סך רכישת הזהב הייתה תמורת 4,000 ₪. כך ציין, כי האמור בהודעתו בהקשר זה אינו מדויק וכי החוב הינו בסך 4,000 ₪ (עמ' 26 לפרוטוקול). המתלונן אישר, כי טאלב לא איים עליו בשלב כלשהו וכי טאלב שרט לו את הרכב. המתלונן אישר, כי טאלב לא נקט באלימות פיזית כלשהי אלא בא לחנות, הסתובב והתחיל לדבר. כך השיב, כי הוא אינו זוכר אם טאלב איים שכן, שלושת הנאשמים דיברו והיה בלאגן, כהגדרתו (עמ' 26-27 לפרוטוקול). עוד העיד המתלונן, כי הוא ראה שטאלב שרט את רכבו רק בצפייה במצלמה. כך העיד, כי הוא אינו יודע עם מה טאלב שרט לו את הרכב, אולי מפתח, אולי מברג שכן, לא ראה. המתלונן עומת עם כך שמסר לחוקר שעלי הוא זה ששרט לו את האוטו באמצעות המברג בו דקר את ראמי והשיב, כי הוא אינו זוכר וכי במצלמה ראה שטאלב הוא זה ששרט את רכבו.

77. המתלונן עומת עוד עם כך שבהודעתו במשטרה מסר, כי טאלב המשיך לקלל קללות מגעילות שלא רצה לחזור עליהן ובתגובה השיב המתלונן כי מה שלא נכון זה שהוא התכוון לטארק ולא לטאלב (עמ' 28 לפרוטוקול). כן נשאל והשיב המתלונן בעמ' 28 לפרוטוקול משורה 11 ואילך כדלקמן:

"ש. תן לי הסבר, אתה אומר שגם ביום מסירת ההודעה בפני ארשיד בלבלת בשמות ולא ידעת מי זה מי. מדוע בחרת לייחס את השיחה הטלפונית לטאלב דווקא ולא למישהו אחר.

ת. לא, זה היה טארק.

ש. למה אמרת טאלב, ולא אמרת עלי או עבד אל כרים.

ת. ידעתי שמי שדיבר איתי היה טארק.

ש. מי שדיבר איתך בטלפון, בתחילת האירוע הזדהה. אמר, תקשיב מדבר טארק, מדבר טאלב.

ת. לא זוכר מרוב הקללות הרעות, כבר לא הייתי מתפקד.

ש. על הצג של הטלפון יש מספר.

ת. אני חושב.

ש. הצגת את המספר במשטרה.

ת. לא זוכר.

ש.מי שדיבר איתך בטלפון, אמר לך או התלונן על כך שאתה מפיץ את שמם ומוציא דיבתם לרעה. כלומר אתה מדבר על המשפחה לא טוב, האם נאמרו לך הדברים האלה.

ת.לא. הוא פתח את הטלפון והתחיל לקלל כל מיני דברים".

78. בהמשך עומת העד עם דברים שעל פי הנטען אמר לבחור בשם יוסף עלימי (עמ' 28-29 לפרוטוקול). בהמשך עומת העד עם דברים שמסר בהודעתו במשטרה ואישר, כי בתוך החנות שלושת הנאשמים צעקו עליו ואיימו עליו. כאשר נשאל האם הדבר כולל את טאלב השיב המתלונן:

"ת. כולם היו מדברים" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 22).

המתלונן הבהיר, כי היה בלאגן כהגדרתו, וכי הוא לא שמע מה כל אחד מבין הנאשמים אמר, אבל כל אחד אמר את המשפט שלו (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 24).

79. בהמשך נשאל והשיב המתלונן כדלקמן (ראה עמ' 29 לפרוטוקול משורה 25 ואילך):

"ש. אתה יכול להגיד מה סוג האיום של כל אחד ואחד.

ת. אני אומר מה ששמעתי שאנחנו נשרוף לך את החנות.

ש. מי אמר לך אנחנו נשרוף את החנות.

ת. כולם היו מדברים אבל הכי הרבה היה טארק אבל כל אחד אמר משפט אחר.

ש. מה כל אחד אמר.

ת. איך אני יודע, הם דיברו ביחד, אני לא יכול להקשיב ל - 4 אנשים.

ש. הם איימו עליך שלא תיכנס יותר לכפר כנא

ת. כן.

ש. מי אמר לך את זה.

ת. כולם היו מדברים. זה משפטים ששמעתי".

80. בהמשך העיד המתלונן, כי מי שדקר את ראמי היה עלי וכי הוא אינו יודע בדיוק כיצד ראמי נדקר, אך העיד, כי ראה שעלי (הבהרה שלי - י.ש), שלף מברג ודקר את ראמי, ואז המתלונן שלף את אקדחו. כן אישר, כי עלי וראמי היו פנים מול פנים וכי הדקירה הייתה בגב (עמ' 30 לפרוטוקול).

81. בישיבה מיום 14/7/11, חזר המתלונן לדוכן העדים ונחקר על דרך חקירה חוזרת, לאחר שב"כ הנאשמים הודיע, כי הוא סיים לחקור את המתלונן על דרך חקירה שכנגד. במסגרת חקירתו החוזרת, הבהיר המתלונן, כי בנו תומאס עבר תאונת דרכים וכי הוא נכה וכי לראמי יש עיוורון גנטי. כן הבהיר, כי גם לתומאס ישנו עיוורון בשדה הראייה, כהגדרתו.

עדות ראמי חדאד:

82. ראה בהקשר זה עמ' 37 - 55 לפרוטוקול. במסגרת עדותו העיד ראמי, כי הוא בנו של המתלונן, האני חדאד וכי הוא בן 23 שנים. עוד ציין, כי הוא עובד עם אביו בחנות התכשיטים שבכפר כנא. בעמ' 38 לפרוטוקול משורה 2 ואילך העיד ראמי כדלקמן:

"ש: תספר לנו מה קרה ב - 24.09.08 כשזה האירוע שבגללו אנו פה.

ת: זה היה יום רביעי, אנחנו סוגרים בשעה 14:30. פתאום צלצל הטלפון בחנות, עונה אבא, וצועקים ואומר לו "למה אתה מאיים / מקלל", מישהו בשם טארק. אבא אמר בטלפון ככה "למה אתה מקלל / למה אתה מאיים". אם יש לי חוב, אתה רוצה לשלם את זה ובטלפון היה מי שקוראים לו טארק. אבא אמר "אל תאיים ואל תקלל" אני שמעתי מה הוא אמר בטלפון.

ש: מה הוא אומר לו, מה שמעת את אבא אומר לו?

ת: "מי אתה שתקח ממני חאווה, ואני יש לי חוב ואני רוצה את החוב שלי".

ש: ואז מה קורה?

ת: ואז פתאום באים שני אחים, מרביצים בדלת, ורוצים להיכנס.

ש: מי נכנס? אתה מכיר אותם?

ת: טארק נכנס ועלי היה איתו וחזר לרכב, לא יודע מה. הביא משהו. יש גם סרט ורואים הכל. הוא הביא משהו מהרכב וחוזר. אחר כך, התחילו ככה לאיים בתוך החנות.

ש: מה בדיוק הם אמרו?

ת: הם אמרו "אתה תמחק את החוב ואנחנו רוצים 2000 שקל חאווה גם".

ש: מה זה "חאווה"?

ת: זה כסף. זה בשביל מה - אני לא יודע. כן, הוא אמר לו "אני רוצה 2000 שקל חאווה", אמר לו אבא "מי אתה שתקח חאווה" ובא האח השלישי איתם, נכנס.

ש: מתי הוא הגיע האח השלישי?

ת: 2 דקות, דקה אחר כך. נכנס ומישהו רוצה לרוץ אצל אבא שלי ואני מנעתי ממנו שייכנס. (הערה: העד מדגים ופושט את זרועותיו לצדדים). אחר כך יש מישהו שנתן לי מכה במשהו בגב.

ש: איפה נתן לך מכה?

ת: בגב. (העד מצביע באמצעות ידו על חלקו האחורי)

ש: אתה אומר שאחד נתן לך מכה בגב?

ת: כן.

ש: תתאר איך זה היה?

ת: בן אדם לא שמן ולא רזה.

ש: אתה מכיר אותו?

ת: כן, עלי.

ש: עלי מה, מה השם משפחה?

ת: אמארה. אבא ראה את זה, הוא ירה באוויר, כדי שזה לא יגדל יותר מזה ואחר כך גם איומים וזה והלכו, ואחר כך גם איימו "אנחנו נסגור לך את החנות, אתה יורה" אמרו לו "תפתח" והוא פתח, ויש מישהו, האח הגדול, הוא שרט את הרכב בצד שמאל - גם את זה רואים בסרט.

ש: מה קרה לך בגב?

ת: סתם, פגיעה קטנה. שריטה.

ש: ממה נגרמה השריטה?

ת: אחר כך ראיתי את זה בצילום שזה במברג.

ש: כשהוא היה מולך לא ראית את זה?

ת: יש לי תעודה שעוד כמה שנים אהיה עיוור. יש מחלה שהעיניים שלי ייסגרו לאט לאט".

בהקשר זה הציג ראמי תעודה, אשר התקבלה וסומנה ת/32.

83. עוד העיד ראמי, כי הוא אף פעם לא השתתף קודם לכן באירוע מסוג זה משום שהוא פוחד לקבל מכה, שכן אינו רואה בצד. כן הוצגה והוגשה התעודה הרפואית שקיבל ראמי לאחר שפנה לקבלת טיפול בבית חולים, אשר התקבלה וסומנה ת/33 (ראה עמ' 39-40 לפרוטוקול). העד שלל, כי היה מעורב בהליך ה"סולחה" וציין, כי לא קיבל כסף בעקבות כך (עמ' 40 לפרוטוקול).

84. במסגרת חקירתו הנגדית, מסר ראמי, כי הוא אינו זוכר בוודאות את הודעתו במשטרה, שכן חלפו שנתיים מאז. כן העיד, כי הפעם האחרונה בה ראה את ההודעה שמסר במשטרה, הייתה בעת חקירתו במשטרה. בהמשך ציין, כי ראה אותה לאחרונה לפני כחודשיים לערך (עמ' 40 לפרוטוקול). בהמשך אישר ראמי כי הוא נחקר בהודעתו כחשוד ותחת אזהרה. כך נשאל, כיצד ידע כי מי ששוחח עם אביו בטלפון היה טארק והשיב כי שמע את אביו בטלפון אומר: "טארק". בהקשר זה עומת ראמי עם האמור בהודעתו במשטרה שם אמר, כי הוא אינו יודע מי דיבר עם אביו בטלפון, אך ציין, כי שמע את אביו אומר "טארק אל תדבר ככה....". בהקשר זה השיב ראמי כי הוא לא אמר וכי אינו זוכר. עוד נשאל העד, מדוע לא אמר לחוקר בהודעתו במשטרה את המילה "חאווה" והשיב, כי הוא היה בהלם ואמר את כל שזכר (עמ' 41 - 42 לפרוטוקול).

85. בעמ' 42 לפרוטוקול משורה 14 ואילך נשאל והשיב ראמי כדלקמן:

"ש: אני שואל אותך על שיחת הטלפון, במשטרה לא אמרת לחוקר שאבא שלך אמר לאותו אדם שקוראים לו טארק "מי אתה שתקח ממני חאווה". אני רוצה הסבר - למה לא אמרת?

ת: אני אומר שאולי הייתי בהלם, אולי שכחתי. אולי אמרתי את המשפט הזה קודם, אחר כך - לא יודע".

86. בהמשך העיד ראמי, כי הוא עובד עם אביו בחנות התכשיטים מזה כ - 5 - 6 שנים וכי הוא יודע אודות החוב, כי עלי קנה זהב. ראמי השיב כי הוא אינו יודע בעבור איזו תמורה וכי הוא אינו זוכר מה היה כל הסכום ומה החוב שנותר (עמ' 42 לפרוטוקול). בהמשך העיד, כי טארק ועלי באו יחד לחנות, אבל עלי הלך להביא משהו מהרכב וחזר. ראמי תיאר את טארק, כמפורט בעדותו שם. כן העיד שוב, כי הוא שמע שאביו אמר בשיחת הטלפון "טארק" וכי הוא הכיר את טארק רק בפנים. כן העיד, כי הוא הכיר את טארק ואת עלי וכך העיד בעמ' 44 לפרוטוקול משורה 7 ואילך:

"ש: אם היית רואה את טארק היית יודע שזה טארק?

ת: אני מכיר את הבן אדם בפנים, אבל לא יודע שזה טארק, שקוראים לו טארק".

כן העיד, כי השיחה בין אביו לבין טארק נמשכה עד שטארק הגיע בסמוך לדלת החנות (עמ' 44 לפרוטוקול). כן העיד, כי את ה - "שלישי" (טאלב - הבהרה שלי י.ש) הוא לא הכיר לפני כן. כן העיד, כי לפני כן, כשנכנס טארק לחנות, הוא ידע שהוא אחיהם (עמ' 44 - 45 לפרוטוקול). כן העיד, כי עלי חזר לרכב והוציא ממנו מברג (עמ' 45 לפרוטוקול). העד נשאל והשיב בפירוט היכן עמד וכיצד יכול היה לראות את שראה, כטענתו (עמ' 46 לפרוטוקול). כן העיד, כי עלי וטארק התקרבו לדלת והיכו בה בידיהם ופתחו בקללות ובצעקות (עמ' 46 לפרוטוקול). עוד העיד ראמי, כי הוא צפה בסרטון מצלמות האבטחה לאחר שנחקר במשטרה ולא קודם לכן (עמ' 46 לפרוטוקול).

87. כן העיד ראמי, כי כאשר עלי וטארק היו ליד דלת החנות וחבטו בה, הם אמרו "תפתח תפתח" וכי קיללו, אך לא זכר את מלל הקללות (עמ' 46 לפרוטוקול). כן חזר והעיד ראמי לגבי הדברים שמסר בהודעתו במשטרה ואמר "אני סיפרתי לו כל מה שהייתי יודע והייתי זוכר" (עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 2). עוד העיד, כי גם לטאלב אביו פתח את הדלת והשיב, כי הוא אינו זוכר גם "השלישי" דפק על דלת החנות והתחיל לקלל ולאיים (עמ' 47 לפרוטוקול). כך ציין, כי הוא אינו זוכר מה עשה "השלישי" כשנכנס לחנות (עמ' 47 לפרוטוקול). יוער בהקשר זה, כי כפי העולה מחקירת ב"כ הנאשמים, הרי ש"השלישי" כפי כינויו בפי ב"כ הנאשמים, הינו טאלב.

88. בעמ' 47 לפרוטוקול, משורה 16 ואילך, העיד ראמי כדלקמן:

"ש: שלושתם נכנסו, שלושתם התחילו לצעוק כולם?

ת: כן.

ש: תגיד לי מה הם אמרו. מה עלי אמר וצעק.

ת: לא זוכר, אבל איומים וזה. בדיוק מה אמר - לא זוכר.

ש: לגבי טארק - אתה זוכר מה הוא צעק, בתוך החנות?

ת: אני אומר לך - כל הזמן על החאווה והאיומים. אחד אחד אני לא אזכור.

ש: אתה זוכר מי דיבר על החאווה?

ת: בטלפון היה טארק.

ש: אני מדבר על מה שאתה ראית ושמעת בתוך החנות. יש פה שלושה אנשים ואני רוצה שתגיד לי לגבי כל אחד מה אמר - מי איים ומי קילל, ומה כל אחד אמר. מה אמר עלי? אתה זוכר מה אמר?

ת: כולם היו מאיימים וזה.

ש: אני מבקש אחד אחד. אני מניח דיברו במקהלה. כל אחד אמר משהו אחר. אני רוצה שתגיד לי מה כל אחד מהם אמר.

ת: אני לא זוכר כל אחד. אמרו "אנחנו רוצים שתמחק את החוב שלו ואנחנו רוצים 2000 שקל חאווה" ואיומים.

ש: אתה לא זוכר מי אמר את המילים האלה?

ת: לא זוכר, אחד מהם.

ש: אחד דיבר ושניים שתקו?

ת: טארק הוא שאמר על חאווה בטלפון.

ש: בחנות אתה זוכר מי אמר את העניין של החאווה?

ת: טארק.

ש: איפה אמר את זה?

ת: בחנות...".

בהמשך נשאל ראמי האם מישהו אמר בחנות "אנחנו נהרוג אותך ונירה בך באקדח" ואם כן, מי אמר זאת. ראמי השיב, כי כל הנאשמים איימו. כן השיב, כי הנאשמים אמרו "אנחנו נסגור לך את החנות ונירה עליך וזה" (עמ' 48 לפרוטוקול).

89. בהמשך הדגים ראמי כיצד נדקר ובעמ' 49 לפרוטוקול משורה 8 ואילך העיד ראמי כדלקמן:

"ש: אותו מברג, אדום, שחור, 20 ס"מ, חוץ מהפעם הזו שראית את עלי שולף אותו מהמכונית בחוץ, ראית אותו באותו אירוע בזוית אחרת? בתוך החנות?

ת: ראיתי אותו ביד שלו.

ש: בתוך החנות?

ת: רואים במצלמה גם. ראיתי גם בתוך החנות, ביד של עלי".

בהמשך נשאל ראמי בפירוט אודות המברג, כמפורט בעדותו שם (עמ' 49 לפרוטוקול). עוד נשאל ראמי אודות חלקו של טאלב, המכונה כאמור בפי ב"כ הנאשמים "השלישי" וציין, כי הוא דיבר כל הזמן בקול רם עם אביו וכי שמע שהוא איים (עמ' 49 לפרוטוקול). ראמי העיד עוד, כי הוא אינו זוכר בדיוק מה אמר טאלב בתוך החנות וציין כי הוא זה ששרט את הרכב בסוף האירוע. כן העיד, כי הוא ראה שטאלב שרט את הרכב וכי רכב המתלונן חנה במרחק של כשני מטרים מול החנות וראה את טאלב שורט את הרכב. ראמי העיד עוד כי הוא לא ראה את החפץ באמצעותו שרט טאלב את הרכב אבל ראה את טאלב כשהוא שורט את הרכב ואף ציין כי השריטה הייתה בצד שמאל במושב שליד הנהג (עמ' 51 לפרוטוקול).

90. בהמשך שב ונשאל ראמי אודות הדקירה, כפי טענתו, כמפורט בעדותו שם (עמ' 52 - 53 לפרוטוקול) וציין, כי "...הייתה סתם דקירה. הרגשתי כאב אבל לא הייתה דקירה רצינית." (עמ' 53 לפרוטוקול שורה 5). כן העיד, כי הייתה לו שריטה אשר כאבה לו קצת וכי ירד לו מעט דם (עמ' 53 לפרוטוקול). ראמי נשאל עוד אודות התנהגותו ופעולותיו בסמוך לאחר הדקירה והעיד בעמ' 53 לפרוטוקול בשורה 17 כדלקמן: "ת: הייתה בהלם וזה, לא זוכר מה עשיתי. כל הזמן צעקות ושמעתי ירי, לא היה אכפת לי הכאב". כן הבהיר, כי לאחר שהנאשמים עזבו את החנות והכל נגמר, הוא התייחס לשריטה בגב (עמ' 53 לפרוטוקול).

91. בהמשך העיד ראמי, כי גם תומאס נכח בחנות, שמע וראה את הדברים כמוהו (עמ' 54 לפרוטוקול). כן אישר, כי ככל הידוע לו, עלי שילם סכום מסוים וכי נותרה יתרה, אך הוא אינו יודע את הפרטים בהקשר זה (עמ' 54 לפרוטוקול). כן הוגשה הודעת ראמי במשטרה, אשר התקבלה וסומנה נ/3 (עמ' 55 לפרוטוקול).

עדות תומאס חדאד:

92. ראה בהקשר זה עמ' 66 - 82 לפרוטוקול. במסגרת עדותו העיד תומאס, כי הוא בן 25 שנים וכי האני חדאד הינו אביו. עוד העיד, כי הוא עובד עם אביו בזהב בחנות (עמ' 66 לפרוטוקול).

בעמוד 66 לפרוטוקול, משורה 18 ואילך, העיד תומאס כדלקמן:

"ש: נכחת באירוע של ה-24.9.08. מה קרה?

ת: הייתי עם אבא שלי בחנות, לא הייתי עובד כי עברתי תאונת דרכים. אח"כ הייתי באיטליה, קרה לי זיהום שם בגלל הפלטינה אז חזרתי, עשיתי ניתוח וישבתי בבית, אחרי שבועיים-שלוש עליתי לנצרת, בדרך שלי נכנסתי לאבא שלי, זה היה יום רביעי שאנחנו סוגרים מוקדם. פתאום מישהו התקשר לחנות ודיבר עם אבא, ואח"כ שמעתי שאבא מתחיל לצעוק וזה. לא ידעתי על מה מדובר, מישהו התחיל לקלל את אבא שלי, שמעתי שמדברים על כסף. אח"כ באו שלושת האחים...

ש: אילו אחים?

ת: טארק, טאלב ועלי. קודם באו 2 אח"כ בא האח השלישי. נכנסו לאבא שלי והתחילו לאיים ולבקש 2,000 ₪ חוואה וזה ואנחנו רצינו מהם כסף 4,000 ₪.

ש: למה רציתם מהם כסף?

ת: כי קנו אצלנו זהב והיה חוב ישן. אז עשו שם בעיות ובלגן ומישהו דקר את אח שלי במברג.

ש: מי זה המישהו הזה?

ת: האח הקטן שלהם, עלי.

ש: ואז מה קרה?

ת: אבא ראה את זה, שלף אקדח וירה ירייה אחת באוויר. יש לנו דלת חשמלית, הם אמרו לאבא לפתוח את הדלת, הוא פתח להם והם יצאו בחוץ והתחילו לקלל את אחותו ואת אימא שלו, ושרטו לנו את הרכב.

ש: מי שרט את הרכב?

ת: האח הגדול שלהם. אח"כ אמרו לאבא שלי שישרפו לו את המכונית ויגרשו אותו מכפר כנא.

ש: אתה מכיר את שלושת האחים אמארה מלפני האירוע?

ת: אני קודם לא, כי לא הייתי עובד עם אבא בגלל התאונה. אחרי האירוע התחלתי להכיר אותם. אבא שלי אמר לי מי זה ומי זה.

ש: איפה ראית אותם אחרי האירוע?

ת: בתחנת המשטרה.

ש: ושם אבא שלך אמר לך מי זה מי או קודם באירוע הוא אמר לך?

ת: לא, בתחנה."

93. בהמשך נשאל והעיד תומאס באריכות באשר למצבו הבריאותי והבהיר, כי הבחור שרואים בסרטון מצלמות האבטחה עם הקביים זה הוא. כן העיד, כי יש לו קצת בעיה בעיניים אבל מצב אחיו גרוע יותר וכי מדובר במחלה גנטית (עמ' 67 לפרוטוקול).

94. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל תומאס מה זה "חאווה" והעיד בעמ' 68 לפרוטוקול משורה 2 ואילך את הדברים הבאים:

"ת: הם באו לאבא שלי וביקשו 2,000 ₪ חוואה. זה היה בצעקות.

ש: ואמרו חוואה?

ת: אמרו שהם רוצים 2,000 ₪.

ש: בחקירה הראשית שלך אמרת שאמרו חוואה.

ת: לא שמעתי את כל השיחה.

ש: דרישת הכסף הייתה בטלפון?

ת: גם בטלפון וגם כשבאו לחנות.

ש: איך אתה יודע שבטלפון ביקשו חוואה?

ת: מהתשובות של אבא שלי.

ש: מה ז"א?

ת: איך שהוא ענה להם. הוא אמר להם "מה אני אשלם לכם חוואה חוץ מהחוב שלי שאתם חייבים לי?"

בהמשך העיד תומאס אודות סמיכות הזמנים שהייתה בין השיחה לבין הגעת הנאשמים לחנות (ראה עמ' 68 לפרוטוקול). כן עומת תומאס עם כך שבהודעתו במשטרה לא אמר דבר על כך שבשיחה עם אביו עלה עניין ה"חאווה" ועל יתר הפירוט בהקשר זה והשיב, כי הוא אומר את מה שהוא זוכר (עמ' 69 לפרוטוקול).

95. כן נשאל תומאס אם הוא יודע עם מי אביו שוחח בשיחת הטלפון והעיד (עמ' 69 לפרוטוקול משורה 11 ואילך) כדלקמן:

"ש: אתה יודע עם מי הוא דיבר?

ת: שמעתי שהוא אומר טארק.

ש: שמעת את המילה הזו?

ת: כן.

ש: מתי שמעת אותה?

ת: בטלפון, בשיחה.

ש: תוך כדי השיחה?

ת: כן.

ש: אמרת זאת לחוקר?"

בהמשך נשאל תומאס מדוע לא סיפר זאת בהודעתו במשטרה והשיב, כי הוא אינו זוכר אם אמר זאת, אם לאו. כשעומת עם כך שלא אמר את הדברים, השיב, כי הוא לא הכיר אז עם מי אביו שוחח שכן לא הכיר את הנאשמים (עמ' 69 לפרוטוקול). עוד העיד, כי לראשונה ידע שמדובר בטארק בתחנת המשטרה כשאביו אמר לו זאת. תומאס הבהיר בעניין זה, כי אביו לא אמר לו, כי שוחח עם טארק אלא כאשר תומאס יצא מחקירתו, הוא שאל את אביו מי זה ומי זה (עמ' 69 – 70 לפרוטוקול).

96. תומאס העיד עוד, כי הוא ראה מי שרט את הרכב, כאשר היה בחנות וההוא היה מחוץ לחנות. עוד העיד, כי הוא אינו יודע במה ההוא החזיק, במברג או בסכין וכי כאשר יצא החוצה, יחד עם המשטרה הבחין שהרכב שרוט (עמ' 70 – 71 לפרוטוקול). עוד העיד תומאס, כי הוא לא הכיר את הנאשמים בטרם האירוע, כן העיד, כי הנאשמים קנו זהב לחתונה של מישהו מהם ונשאר חוב שהם נותרו חבים לאביו בסך 4,000 ₪ וכי זאת מסר לו אביו (עמ' 71 לפרוטוקול).

97. בהמשך העיד תומאס, כי הקללות היו גם בשיחת הטלפון וגם כאשר הנאשמים באו לחנות וכי הוא יודע שקיללו בטלפון לפי הדברים שאמר אביו, כפי שפירט תומאס בעדותו שם (עמ' 73 לפרוטוקול). תומאס השיב עוד, כי הוא לא אמר זאת בהודעתו במשטרה, משום שלא נשאל אודות כך. כן העיד, כי הוא ראה את אחיו נדקר וכי הוא נדקר שתי דקירות ביד ובגב (עמ' 73 - 74 לפרוטוקול). כן נשאל תומאס ופירט, פירוט רב אודות הדקירה של אחיו (עמ' 74 לפרוטוקול). כן העיד, כי אחיו נדקר במברג וציין, כי הכל נראה בסרט וכי גודל המברג היה כ-20 ס"מ לערך (עמ' 74 - 76 לפרוטוקול). בהמשך העיד, כי מיד לאחר שדקרו את אחיו, אביו שלף את האקדח וכי לאחר הדקירה, אחיו שם את ידו על מקום הדקירה. תומאס העיד, כי ראה שלאחיו ירד דם וכי חולצתו הייתה קרועה (עמ' 76 לפרוטוקול). עוד נשאל אודות סדר הגעת הנאשמים וציין, כי לאחר שנותקה שיחת הטלפון, תוך שתי דקות הגיעו האחים עלי וטארק, דפקו על הדלת, כדי שאביו יפתח את הדלת ואכן אביו עשה כן. עוד ציין, כי קודם נכנס טארק, אחר כך עלי היה איתו, כהגדרתו. עלי הלך לרכב הנאשמים, הביא משהו וחזר (עמ' 77 לפרוטוקול). כך העיד, כי גם עלי נכנס לחנות והתחיל לצעוק ולאחר כחצי דקה - דקה, הגיע אחיהם השלישי. כן העיד, כי בחנות טארק רב עם אביו, צעק עליו וקילל אותו ואיים על אביו (עמ' 77 לפרוטוקול).

98. בעמוד 78 לפרוטוקול, משורה 1 ואילך, נשאל והשיב תומאס כדלקמן:

"ש: באיזו צורה איים עליו? מה אמר? אני ארצח אותך, אהרוג אותך?

ת: משפטים כאלה. לא, הוא אמר "אני אגרש אותך מכפר כנא ואשרוף לך את האוטו ואת החנות, ואני רוצה 2,000 ₪, לא רוצה לשלם לך את החוב".

ש: זה טארק אמר?

ת: כן."

בהמשך העיד תומאס, כי גם עלי "היה צועק ומדבר", כהגדרתו (עמ' 78 לפרוטוקול שורה 10). תומאס שלל, כי הנאשמים ואביו דיברו על חשבונית (עמ' 78 לפרוטוקול) ואישר, כי טארק אמר בטלפון שהוא רוצה לבוא ולקחת 2,000 ₪ "חאווה" חוץ מהחוב שאותו הוא לא רוצה לשלם (עמ' 79 לפרוטוקול).

99. בעמ' 79 לפרוטוקול משורה 3 ואילך, העיד תומאס כדלקמן:

"ש: בחנות אתה שמעת אותו אומר את המשפט הזה?

ת: כן, הוא אמר לאבא שלי שהוא לא רוצה לשלם לו, שהוא רוצה לקחת גם 2,000 ₪."

בהמשך נשאל תומאס באשר לחלקו של טאלב והעיד, כי הוא אינו זוכר אם טאלב קילל או איים וכי רק בהתחלה שמע מה טאלב אמר ואחר כך כולם צעקו ולא שמע מי אמר מה. תומאס אישר, כי כולם צעקו, לרבות טאלב (עמ' 79 לפרוטוקול). עוד נשאל תומאס מתי אביו שלף את האקדח והשיב, כי עשה זאת כאשר ראה את עלי דוקר את אחיו וכי תומאס עמד שם (עמ' 79 לפרוטוקול). עוד העיד, כי כאשר הסתיים האירוע, שלושת הנאשמים יצאו והתחילו לקלל ואיימו על אביו שהם יהרגו אותו (עמ' 80 לפרוטוקול). בהמשך בעמ' 80 לפרוטוקול משורה 9 ואילך, העיד כדלקמן:

"ש: חשוב לי לדעת מי אמר מה.

ת: אמרתי לך שלושתם. אני לא יודע מי אמר מה."

100. תומאס נשאל עוד אודות האיומים שהושמעו בתוך החנות והשיב, כי הנאשמים קיללו את אביו ואיימו שיגרשו אותו מהכפר, שיירו עליו ושישרפו לו את האוטו (עמ' 80 לפרוטוקול). תומאס אישר, כי מגבו של ראמי ירד דם ונשאל האם טאלב גם כן קילל והשיב, כי שלושת הנאשמים צעקו והשיב בחיוב, כי גם טאלב קילל, שלושת הנאשמים קיללו אולם, אינו יודע מה בדיוק אמר כל אחד מהם (עמ' 81 -82 לפרוטוקול).

הסרטונים בדיסק ת/29:

101. כפי שפורט לעיל, בזיקה להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, כמבואר לעיל, טיעוני הצדדים כפי סיכומיהם וראיות אשר הוגשו בהסכמה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 21.10.09, הרי שנדבך חשוב ומרכזי במארג הראייתי אליו טוענת המאשימה להוכחת המיוחס לנאשמים בכתב האישום הם הסרטונים ממצלמות האבטחה המצויים בדיסק, אשר הוגש בהסכמה וסומן ת/29.

102. מפאת חשיבות הסרטונים, יובאו להלן תמצית ונקודות אחיזה בלבד באשר נראה בכל אחד מהסרטונים המצויים בדיסק ת/29, אליו עוד נתייחס בהרחבה בשלב הדיון וההכרעה שבהכרעת דין זו. יצוין, כי הדברים מובאים אך בקליפת אגוז ותוך התייחסות לנקודות אחיזה הצריכות לענייננו. יצוין, כי יתר הראיות אשר הוגשו בהסכמה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 21.10.09, יקבלו את התייחסותן, ככל שיהיה צורך בכך בפרק הדיון וההכרעה שבהכרעת דין זו.

103. צפייה מדוקדקת בדיסק ת/29 מלמדת, כי בדיסק זה מצויים שלושה סרטונים - 04, 05, 06 - אשר הינם ממצלמות האבטחה בחנות המתלונן. יצוין, כי הסרטונים 04 ו-05 מתעדים את ההתרחשות בתוך חנות המתלונן ואילו הסרטון 06- מתעד את החלק הסמוך לחלקה החיצוני של החנות (לרבות המדרכה והכביש המצויים סמוך לה). להלן תובא התייחסות באשר לנראה בכל אחד מהסרטונים ואולם, יודגש, כי עסקינן בסרטונים ויזואליים ללא קול. עוד יצוין, כי ההתייחסות לסרטון 04 תובא בקצרה בשל זווית הצילום בו והנראה בסרטון 05 יובא ביתר פירוט.

סרטון 04:

104. סרטון זה מתחיל מהשעה 13:44:00. בסרטון נראה הנאשם 3 (טארק) - נכנס ראשון, אחריו נכנס הנאשם 1 (עלי) ואחרון נכנס הנאשם 2 (טאלב). המתלונן נראה שולף אקדח וכי נראות תנועות מאיימות אליהן אתייחס בהרחבה יותר בסרטון 05.

סרטון 05:

105. סרטון זה מתעד את ההתרחשות בתוך החנות באותו זמן נשוא סרטון 04, אך מזווית צילום אחרת. גם סרטון זה מתחיל בשעה 13:44:00.

המתלונן האני חדאד נראה מדבר במכשיר הטלפון שבחנות וראמי בנו נראה עומד (לבוש בחולצה שחורה).

הדלת נפתחת והנאשם 3, טארק אמארה, נכנס. ראמי חוצץ בינו לבין המתלונן. הנאשם 3, טארק אמארה, עושה תנועות מאיימות עם אצבעו. הנאשם 1, עלי אמארה נכנס לחנות. בהמשך רואים בכיס מכנסיו הימני של עלי, כי מציץ ממנו מברג (13:45:17).

תומאס נראה בחנות.

הנאשם 2, טאלב אמארה, מצטרף.

הנאשם 1, עלי אמארה, מתנפל על ראמי. נראית תנועת הוצאת כלי מחלקו האחורי של מכנסיו ונראה בידיו חלק מהכלי, אם, כי יצוין שהדברים מתרחשים במהירות - 13:45:57.

אירוע הדקירה הנטען לא נראה בסרטון.

האני מחזיק אקדח באוויר ואף מכוון.

טארק, הנאשם 3, נראה מדבר עם המתלונן בתנועות הנראות מאיימות (13:46:02).

הנאשם 2, טאלב אמארה, נראה מדבר עם המתלונן ואף מעבר לדלפק (13:47:05).

המתלונן, האני חדאד, נראה מדבר בפלאפון.

סרטון 06:

106. טארק, הנאשם 3, נראה יורד מאוטו מסחרי בצבע לבן (13:44:22), נראה מדבר בפלאפון והולך לכיוון החנות.

עלי, הנאשם 1, נראה יורד לחנות וחוזר לאוטו (13:44:48), פותח את דלת הרכב הימנית אחורית. כן נראית תנועה של הכנסת דבר מה לכיסו הימני האחורי שבמכנסיו (13:44:56).

טאלב, הנאשם 2, מגיע ונכנס לחנות (13:45:24).

שלושת הנאשמים נראים יוצאים מהחנות אחד אחרי השני (13:47:28).

הנאשמים 1 ו-3, עלי וטארק, נכנסים לרכב המסחרי הלבן עמו הגיעו.

טאלב, הנאשם 2, הלבוש בחולצה שחורה, חוזר (13:47:51), ניגש לרכב ושורט את כל צידו של הרכב (13:47:55).

טאלב, הנאשם 2, חוצה את הכביש, נראה נכנס למכונית שחונה מעבר לכביש (13:48:18) ונוסע מהמקום.

107. כאמור, ליתר ראיות המאשימה, אשר הוגשו בהסכמה, אתייחס, ככל שיהיה בכך צורך, בפרק הדיון וההכרעה שבהכרעת דין זו.

פרשת ההגנה:

108. כאמור, על פרשת ההגנה נמנות עדויות שלושת הנאשמים בלבד.

עדות הנאשם 1 - עלי אמארה:

109. ראה בהקשר זה עמ' 82 - 97 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.11.

110. במסגרת חקירתו הראשית, העיד הנאשם 1, כי הוא בן 30, נשוי ואב לשני ילדים וכי יש לו שני אחים. עוד העיד, כי כיום הוא עובד באופן עצמאי כטכנאי קירור וכי יש לו עסק של ציוד לעסקים. כן העיד, כי הוא מרוויח בין 15,000 - 20,000 ₪ בחודש וכי אשתו עו"סית (עמ' 82 לפרוטוקול). עוד העיד, כי כאשר התארס הוא קנה זהב מהאני חדאד וכי הוא וטארק לא התארסו באותו יום. כן העיד, כי עלות הזהב שרכב מהמתלונן הייתה בעלות של כ-30,000 ₪. עלי העיד עוד, כי הוא שילם בעבור הזהב בשיקים ובמזומן וכי שילם למתלונן את כל חובו. לאחר מכן, ארוסתו התקשרה אליו ומסרה לו, כי הצמיד לא מצא חן בעיניה וכי היא מעוניינת להחליפו. בשל ההחלפה בצמיד שעלותו יקרה יותר ב-2,000 ₪, נותר הנאשם חייב למתלונן סך 2,000 ₪. עוד העיד עלי, כי המתלונן לא דיבר על כך שהוא רוצה חוב, כהגדרתו (עמ' 82 - 83 לפרוטוקול).

111. כן העיד, כי לאחר זמן מה, המתלונן שוחח עם הנאשם 2 טאלב ואמר שהוא רוצה את ה-2,000 ₪. עלי אמר בתגובה שאין בעיה ושהמתלונן יכין חשבונית. בשלב זה, התחיל המתלונן לספר לאנשים, כגון יוסף עלימי, שהוא חוקר מס הכנסה וליאסר, קרוב משפחתם של הנאשמים ופגע בשמם הטוב (עמ' 83 לפרוטוקול). כן העיד, כי המתלונן משך את הזמן, לא הכין חשבונית כנדרש וכי יוסף עלימי פגש באחיו טארק ומסר לו, כי המתלונן מעוניין בכספו וכי הנאשמים מסרבים לשלם לו (עמ' 83 - 84 לפרוטוקול). מיד, כך העיד עלי, הנאשם 3 - טארק, התקשר למתלונן ואמר למתלונן, כי הוא מדבר עם אנשים וכי לא מתאים לו להיות בעל עסק שהם קנו אצלו זהב. עלי העיד, כי טארק אמר למתלונן שיתן חשבונית ואז ישלם לו את הכסף החסר (עמ' 84 לפרוטוקול).

112. בעמ' 84 לפרוטוקול משורה 18 ואילך, העיד הנאשם עלי כדלקמן:

"ש: נגמרה השיחה, מה קרה?

ת: האני היה בעסק בכפר כנא, הלכנו אליו ברכב שלנו, המשאית מסוג מרצדס, זה משאית מיני קטנה. הגענו לשם...

ש: למה הגעתם לשם?

ת: טארק רצה לרדת ולבקש את החשבונית ולשלם לו, שיכין לו את החשבונית. היה כסף עליו. תן לי את החשבונית וקח כסף.

ש: הגעתם, החניתם את המשאית, מה קרה?

ת: ירד טארק, הראשון. אני נשארתי באוטו. הוא דפק על הדלת, פתח לו האני ונכנס. אני לא יודע מה היה מדובר בפנים. אחרי 3-4 דקות ראיתי שהם מתווכחים, ירדתי כי הסיפור הוא על הזהב שקניתי. כמעט הגעתי לדלת, מטר לפני הדלת שכחתי שהאוטו לא נעול. אז חזרתי ונעלתי את האוטו. פתחתי את הדלת, ראיתי שהאוטו לא נעול, נעלתי וחזרתי לעסק.

ש: לקחת משהו מתוך הרכב? יש טענה של המאשימה שלקחת משהו מהרכב כשחזרת ושוב נכנסת לעסק.

ת: לא לקחתי שום דבר.

ש: נכנסת לעסק ומה קרה? איך נכנסים לעסק של האני?

ת: דפקתי בדלת, יש דלת אחת ואחרי זה עוד דלת. הדלת נפתחת חשמלית.

ש: מי יכול לפתוח אותה?

ת: רק בעל העסק מבפנים.

ש: דפקת והוא פתח לך?

ת: כן. אחרי לא יודע מה שהם דיברו בפנים כי לא שמעתי מה הם דיברו. נכנסתי ודפקתי על הדלת הראשונה, האני פתח לי בדלת החשמלית, יש עוד דלת חשמלית השנייה גם פתח לי, אז נכנסתי לעסק, מייד הבן שלו לא זוכר מי זה.

ש: הוא גבוה?

ת: כן (הנאשם מסמן סימן גוף של אדם בריא). הוא גבוה ושמן. נכנסתי ולא אמרתי שלום ושום דבר. ראיתי שהאני מתווכח עם טארק. הראש שלי הלך לשיחה שהם מדברים. בא רמי וחיבק אותי, אמר לי "אל תתקרב אל תתקרב".

ש: התחלת לספר על השיחה בין האני לבין טארק. מה היה תוכן השיחה?

ת: כשנכנסתי באתי לשמוע את השיחה בא אליי רמי וחיבק אותי. לא שמעתי מה הם דיברו קודם לכן. טארק אמר להאני להכין את החשבונית כי יש לו כסף, "תיקח את הכסף שלך עכשיו ותן לי חשבונית ובוא נגמור את הסיפור".

ש: באיזה טון דיברו?

ת: בצעקות.

ש: ומה קרה לך?

ת: אמרתי לבן שלו רמי "מה אתה תופס אותי, באתי לדבר עם אבא", הוא אמר לי "לא, אתה לא תתקרב לאבא", באתי להזיז אותו ואז נפלנו שנינו על הכיסא. ואז הוא ירה בנשק. זה מה שקרה. אחרי 5 דקות מהמקרה שקרה בא אח שלי טאלב, דפק על הדלת, האני פתח לו את שתי הדלתות החשמליות, נכנס ושאל את האני מה קרה, "תירגעו, בוא נדבר בשקט ונגמור את הסיפור". הוא תפס את האקדח ואמר שאף אחד לא יתקרב אליי, אני הבאתי אתכם לפה, אני אראה לכם איך תשלמו עכשיו. הוא איים עלינו בנשק.

ש: איך נראה הנשק?

ת: זה אקדח.

ש: באיזה צבע?

ת: אני חושב שחור.

ש: כשראית את האקדח אמרת לו משהו?

ת: לא אמרתי לו כלום, פחדתי שהוא יפצע מישהו, פחדתי להתקרב אליו. הוא היה רועד ופחדתי שהוא ירצח מישהו. אמרנו לו "בסדר האני, מה שעשית זה לא יפה, לא מתאים לך להיות בעל עסק, תפתח את הדלת אנחנו יוצאים למשטרה להתלונן עליך" וזהו.

ש: ביקשתם ממנו לפתוח את הדלת?

ת: כן.

ש: והוא פתח אותה?

ת: כן. נכנס טארק ראשון.

ש: לא ב כניסה, ביציאה.

ת: כן, הוא פתח את הדלת ויצאנו שלושתנו. אני הלכתי לרכב שלי, יצאנו להגיש עליו תלונה במשטרה.

ש: לפני שהגעתם למשטרה, יש טענה כאן שמישהו שרט את האוטו שלו. ראית שמישהו שורט את הרכב שלו?

ת: אני נסעתי עם טארק ברכב אחד, ואז טארק היה לו עוד רכב ויצא ברכב שלו. אנחנו יצאנו להגיש תלונה במשטרה.

ש: האם ראית שמישהו שורט את הרכב?

ת: לא."

113. במסגרת חקירתו הנגדית, השיב הנאשם 1, כי מועד אירוסיו היה בחודש אוגוסט שנת 2006 וכי עסקת הזהב הראשונה הייתה סביב מועד זה (עמ' 86 לפרוטוקול). כן העיד, כי בערך כשבוע לאחר הקניה, ארוסתו החליפה את הצמיד, כפי טענתו כמפורט לעיל. כן אישר, כי החוב למתלונן בסך 2,000 ₪ בגין החלפת הצמיד, נשאר משנת 2006 ועד לשנת 2008. כן ציין, כי לא קיבל כל חשבונית עבור סך ה - 30,000 ₪ אותם שילם בשנת 2006. עוד העיד, כי סוגיית החשבונית הפריעה לו כבר בשנת 2006 ופנה מספר פעמים למתלונן כדי שינפיק לו חשבונית (עמ' 87 לפרוטוקול). עוד העיד, כי במהלך השנתיים, המתלונן פנה בעניין החוב לאחיו טאלב, אך לא פנה אליו וכי טארק דיבר עם המתלונן בשיחת הטלפון כאמור (הבהרה שלי - י.ש.) באופן רגיל אך היה פגוע. עלי העיד, כי גם הוא לא כעס והיה רגוע. כן העיד, כי במהלך השיחה, המתלונן אמר לטארק שיבוא לעסק כדי שידברו ולכן הנאשמים הגיעו לחנות המתלונן (עמ' 87 לפרוטוקול). כן העיד הנאשם, כי כאשר הגיע לעסק, אמנם היה פגוע אך לא כעוס ועצבני והגיע כדי לשלם את החוב ולקבל חשבונית. כשהגיעו לחנות, אישר הנאשם כי טארק ירד לחנות וכי הוא נותר ברכב כ - 3-4 דקות ואז ירד והגיע בסמוך לדלת החנות (עמ' 88 לפרוטוקול). הנאשם העיד עוד כי בשלב זה לא שמע את המתרחש בחנות והיה רגוע. הנאשם חזר לרכב כדי לנעול אותו. הנאשם אישר כי יש לו שלט רחוק אשר נועל את דלת הרכב אולם השיב כי ביקש קודם לבדוק אם הרכב נעול ואז נעל אותו. הנאשם השיב כי אינו זוכר איזו דלת פתח וכי דבר מה נפל מדלת הרכב, הוא החזיר אותו לרכב ונעל אותו (עמ' 89 לפרוטוקול).

114. בעמ' 89 לפרוטוקול משורה 16 ואילך נשאל והשיב הנאשם כדלקמן:

"ש: למה בעצם התקרבת לרכב. למה לא נעלת וזהו באמצעות השלט רחוק

ת: לא זכרתי אם האוטו סגור או לא.

ש: היית לוחץ לחיצה וזהו

ת: אני רגיל ככה במכוניות שלי, אני בודק קודם אם הדלת סגורה או לא ואז אני לוחץ על השלט".

בהמשך נשאל הנאשם באשר להתרחשויות בתוך החנות והשיב, כי כאשר פתח את דלת החנות הוא ראה את טארק מדבר עם המתלונן וכי המתלונן עדיין לא היה עם אקדח שלוף בידו. בהקשר זה עומת הנאשם עם האמור בהודעתו ת/9 והעיד בעמ' 89 לפרוטוקול כדלקמן:

"ש: ואז אתה נכנס לחנות. מה הדבר הראשון שאתה רואה כשאתה נכנס לחנות

ת: כשפתחתי את הדלת ראיתי את טארק מדבר עם האני.

ש: מה יש להאני ביד

ת: עדיין אין לו שום דבר.

ש: הוא לא עם אקדח שלוף ביד

ת: נכון

ש: כלומר כשאתה אומר במשטרה שאתה רואה את האני עם אקדח שלוף, אתה משקר. מפנה לת/9.

ת: לא זוכר.

ש: יכול להיות שזה נכון

ת: לא זוכר

ש: למה אמרת את זה במשטרה

ת: זה היה באותו רגע. כעת עברו 3 שנים. אני לא זוכר

ש: לא עברת על ההודעה שלך לקראת דיון היום עם עורך הדין שלך

ת: עברתי אבל אני לא זוכר".

115. הנאשם העיד עוד, כי הוא אינו זוכר באיזה שלב הגיע טאלב לחנות. עוד העיד ואישר, כי המתלונן ירה מהאקדח בו אחז והיה רועד. הנאשם העיד עוד, כי יכול והמתלונן פחד משום שעשה שימוש בנשק. עוד העיד הנאשם, כי לא ידע שהיו מצלמות בחנות. הנאשם חזר וטען כי לא לקח דבר מהרכב וכאשר עומת עם הנראה בסרטון, אישר, כי הוא חזר לרכב, פתח את דלת הרכב וטען, כי דחף משהו לרכב כדי שלא יפול (ראה עמ' 90 – 92 לפרוטוקול). כאשר נשאל הנאשם מה הוא עושה עם ידו, לאור הנראה בסרטון, השיב הנאשם:

"ת: יכול להיות שמגרד לי משהו. לא זוכר מה היה. לא שמתי שום דבר".

(ראה עמ' 92 לפרוטוקול, שורה 9).

116. בהמשך, עומת הנאשם מדוע סירב במשטרה לצפות בסרטונים והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 92 לפרוטוקול). בהמשך עומת הנאשם עם הנראה בסרטון 05, אישר, כי טארק נראה נכנס לחנות. הנאשם נשאל האם הוא נוהג לנהוג ברכב כשיש בכיס מכנסיו האחוריים מברג ואישר, כי נהיגה באופן כזה אינה נוחה (ראה עמ' 94 לפרוטוקול). הנאשם נשאל מה נראה מבצבץ מכיס מכנסיו והוא השיב כי יכול ומדובר בנייר או במפתח (עמ' 94 לפרוטוקול). הנאשם לא זיהה את אחיו טאלב כמי שנראה בהמשך מגיע לחנות (עמ' 95 לפרוטוקול).

117. בהמשך הנאשם עומת עם הנראה בסרטון ולפיו, הוא נראה שולח את ידו לכיס הימני אחורי והשיב כדלקמן:

"ת: יכול להיות שזה הכל, מדבקה, נייר. את רואה. אני לא רואה"

(עמ' 95 לפרוטוקול, שורה 25).

בהמשך, נשאל והשיב הנאשם כדלקמן:

"ש: נכון שאתה הוצאת בשלב הזה משהו מהכיס

ת: את רואה."

(עמ' 95, שורות 26-27).

בהמשך, שב וטען הנאשם כי לא היה לו מברג בכיסו. כן נשאל האם היה משהו אחר בכיסו והשיב, כי אינו יודע (עמ' 96 לפרוטוקול).

118. בעמ' 97 לפרוטוקול משורה 12 ואילך נשאל והשיב הנאשם כדלקמן:

"ש: אם אתה רגוע ושליו ולא יודע מה קורה בחנות, למה אתה מביא מברג איתך

ת: יכול להיות שהוא היה מקלל אותי."

עדות הנאשם טאלב אמארה:

119. במסגרת עדותו העיד הנאשם כי הוא כבן 43, נשוי ואב ל – 6 ילדים וכי הוא נגר במקצועו. עוד העיד אודות ההיכרות עם המתלונן שעה שהם מכירים את המתלונן זמן רב וקנו ממנו זהב (עמ' 97 לפרוטוקול). כן העיד, כי מי שקנה מהמתלונן זהב היו אחיו ומשפחתו. באשר לקניית הזהב לעלי, העיד טאלב, כי הוא ועלי ביצעו ביחד את הקנייה לצורך אירוסיו של עלי וכי טאלב שילם למתלונן כ – 30,000 ₪ וכי הכסף שולם במלואו. עוד העיד, כי בסופו של יום, בוצעה ההחלפה אשר בגינה נבע חוב בסך 2,000 ₪, זאת בנוסף ל – 30,000 ₪ ששולמו קודם לכן. עוד העיד, כי בהמשך בנו של המתלונן, ראמי היה אצלו ומסר, כי נותר חוב בסך 2,000 ₪. טאלב השיב, כי אם יתן חשבונית, יקבל את יתרת הכסף, אולם לא קיבל חשבונית. טאלב מסר עוד, כי הוא ביקש לקבל חשבונית מספר פעמים וכי עד היום לא קיבל חשבונית כאמור. עוד ציין, כי גם יוסף עלימי פנה אליו בהקשר זה והוא מסר אותה תשובה אודות החשבונית (עמ' 98 לפרוטוקול). עוד השיב, כי אחיו טארק כעס על כך שהמתלונן מדבר עם יוסף עלימי ועם אנשים נוספים ואף הוא, טאלב, כעס בעניין זה (ראה עמ' 99 לפרוטוקול).

120. בהמשך נשאל טאלב אודות התרחשות האירועים ביום 24/9/08 והשיב, כי באותו יום התקשר אליו טארק ואמר שיוסף עלימי דיבר איתו אודות החוב של המתלונן ושהוא הולך עכשיו לשוחח עם המתלונן. טאלב העיד, כי הוא אמר לטארק שלא ילך ויעזוב אותו שכן הם צמו אולם טארק התעקש לגשת לשוחח עם המתלונן וטאלב השיב לו, כי גם הוא יגיע למקום וכך עשה (עמ' 99 לפרוטוקול). בהמשך העיד טאלב, כי כשהגיע למתלונן, הבחין במתלונן צועק, בטארק צועק וכי כולם צעקו והוא החל להפריד ביניהם ולאחר כדקה או שתיים, המתלונן שלף עליו אקדח והוא אמר למתלונן כי הדבר אינו מתאים לו וכי יוריד את האקדח ויפתח את הדלת. טאלב העיד עוד, כי לא עשה דבר אשר מצדיק, כי המתלונן ישלוף לעברו אקדח, הכחיש, כי תקף את המתלונן, מסר כי ניסה להרגיע את המתלונן ואת אחיו. טאלב הכחיש, כי קילל את המתלונן ואת משפחתו. כן הכחיש, כי איים בדרך כלשהי ואף השיב, כי נכנס רגוע לחנות שכן היה בצום.

121. בהמשך נשאל טאלב אודות פשר הצעקות והשיב, כי טארק צעק על המתלונן, כי לא מתאים לו להיות בעל עסק וכן צעק אודות העובדה שהמתלונן מספר על החוב לאנשים שונים והוא חזר וביקש חשבונית והתנה את תשלום יתרת החוב בקבלת החשבונית (ראה עמ' 99 – 100 לפרוטוקול).

טאלב הכחיש כי הבחין שעלי אוחז דבר מה בידו. כך גם לא בכיס מכנסיו, כך גם לא בכיסו והכחיש, כי ראה אותו שולף דבר מה או, כי תקף מישהו בחנות. טאלב העיד עוד, כי היו דחיפות במקום והוא ניסה להפריד וכן הכחיש, כי ראה את עלי דוקר מישהו בחנות או, כי הבחין שלמישהו בחנות יורד דם (ראה עמ' 100 לפרוטוקול).

122. טאלב הכחיש, כי שרט את רכב המתלונן מסוג מאליבו שברולט לאחר שיצא מהעסק (עמ' 100 לפרוטוקול).

123. במסגרת חקירתו הנגדית, אישר טאלב, כי הוא האח הגדול במשפחה. כן אישר, כי הוא רכש את הזהב מהמתלונן וכי השיקים שניתנו בתמורה היו של קליינטים. כן העיד, כי הם שילמו עבור הזהב במזומן ובכמה שיקים בסכומים קטנים שקיבלו מקליינטים (עמ' 101 לפרוטוקול).

124. טאלב נשאל עוד אודות הזמן שחלף ממועד האירוע ועד המועד בו הסגיר עצמו למשטרה וכן אודות השתלשלות האירועים עד כי הגיע למשטרה כפי שנדרש. טאלב העיד עוד, כי לא מצא זמן להגיע למשטרה למרות שידע, כי הוא דרוש לחקירה שכן, היה טרוד ולא ראה כי עשה דבר מה אשר בשלו דחוף, כי יגיע למשטרה (עמ' 102-103 לפרוטוקול). בהמשך העיד טאלב, כי סכום רכישת הזהב היה בסך של כ – 30,000 ₪. עוד השיב, כי העסקה הייתה על סכום של 30,000 ₪ אולם לצורכי מס, הם הציגו אותה כעסקה קטנה יותר בסך 18,000 ₪ ואת רוב הכסף קיבל המתלונן במזומן (ראה עמ' 104 לפרוטוקול).

125. טאלב העיד, כי הוא נכנס לחנות ביום האירוע ברגע שבו המתלונן שלף את נשקו כאשר אחיו והמתלונן התווכחו וכי הוא התחיל להפריד ביניהם וכי הוא כעס מאוד על המתלונן. עוד העיד טאלב, כי כאשר נכנס לחנות הייתה אלימות בין הניצים, ויכוח וצעקות, הוא הפריד ביניהם וראה שהמתלונן שולף את אקדחו (עמ' 104 לפרוטוקול).

טאלב הכחיש, כי היה מברג וכי הבחין במברג וכן הכחיש, כי ראה את עלי תוקף מישהו מבניו של המתלונן וכאמור הכחיש, כי שרט את רכבו של המתלונן (עמ' 105 לפרוטוקול). בעמ' 105 לפרוטוקול משורה 12 ואילך נשאל והשיב טאלב כדקלמן:

"ש: אתה גם לא שרטת את הרכב שלו

ת: לא.

ש: נגעת בו ביד

ת: לא נגעתי.

ש: לא נגעת בו בכלל

ת: יכול להיות ששפשפתי כשיצאתי..."

126. בהמשך עומת טאלב עם הנראה בסרטון 05, בו הוא נראה פונה לרכבו וחוזר לרכב המתלונן והשיב, כי כאשר יוצאים מהחנות, חייבים להשתפשף ברכב המתלונן שחנה בצמוד לכניסה. טאלב עומת עם הנראה בסרטון ושב והכחיש, כי שרט את הרכב וכי עשה מעשה כלשהו בתוך החנות (עמ' 106 לפרוטוקול).

עדות הנאשם טארק אמארה:

127. במסגרת עדותו העיד טארק, כי הוא כבן 42 וכי נמצא בביתו ולא עובד שכן עבר תאונת דרכים במהלכה נפגע בראשו. בית המשפט ציין, כי הוא מבחין בצלקת הנמצאת בקדמת ראשו של הנאשם (עמ' 114 לפרוטוקול). בהקשר זה הוגש תיעוד רפואי המתייחס לנאשם אשר התקבל וסומן נ/4. עוד העיד טארק, כי בשל התאונה הוא נזקק לתרופות. עוד העיד, כי הוא סובל משכחה, מחוסר ריכוז. כי הוא נשוי ולו 3 בנות (עמ' 115-116 לפרוטוקול).

128. בהמשך נשאל טארק אודות התרחשות האירועים ביום האירוע וסיפר, כי היה בכפר טורעאן ופגש חבר בשם יוסף עלימי, שם נכחו הוא ואחיו עלי וכי יוסף עלימי מסר להם, כי המתלונן האני מספר שהם חייבים לו 2,000 ₪ וכי הוא הבטיח לטפל בעניין. טארק מסר, כי הוא התקשר למתלונן לעסק וכי המתלונן אמר לו לבוא לעסק וכך עשה. טארק מסר עוד, כי בשיחת הטלפון הוא אמר למתלונן, כי הוא מדבר עם יוסף עלימי ומספר לו אודות החוב וכי טארק אמר למתלונן, כי עליו לתת חשבונית לעלי ובכך ייסגר הסיפור (עמ' 116 לפרוטוקול). בהמשך העיד, כי הוא הגיע לעסקו של המתלונן ואודות הדין ודברים שהיו במקום וכי המתלונן שלף אקדח לעברו וירה במקום. עוד העיד, כי הוא יצא מהעסק ונסע למשטרה משום שהמתלונן אמר לו, כי הוא יודע איך לסבך אותו (עמ' 116 לפרוטוקול). עוד העיד, כי הוא התלונן במשטרה, בתחנת נצרת. הנאשם הכחיש, כי הוא ואחיו רוצים לסחוט את המתלונן כפי הנטען. עוד הכחיש, כי הוא יודע דבר כלשהו אודות הפציעה של בנו של המתלונן באותו מעמד. טארק העיד עוד, כי הוא לא פצע את בנו של המתלונן וכי לא ראה אף אדם מחזיק בידו במברג או בסכין. כך גם הכחיש, כי הבחין במישהו שורט את רכבו של המתלונן וכי כל משפחתו קונה מהמתלונן וכי אין להם סכסוך קודם עמו (עמ' 117 לפרוטוקול).

129. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד טארק, כי הוא עבר פעמיים תאונת דרכים, השיב, כי הוא דובר אמת ואף בחקירותיו במשטרה מסר אמת. כן העיד, כי לא ידע אם בחנות המתלונן היו מצלמות אם לאו. כן השיב, כי באותו יום הוא ואחיו הגיעו לחנות המתלונן בשל השיחה עם יוסף עלימי והם הגיעו כדי לסגור את החוב, כלומר לתת למתלונן את המגיע לו ולקבל חשבונית והדגיש, כי הם אינם אנשים הנוהגים לריב עם בני אדם וכי הוא הגיע לעסק כשהוא רגוע ולא במטרה לריב עם המתלונן (עמ' 119 – 120 לפרוטוקול).

130. במסגרת חקירתו נשאל עוד האם כאשר נכנס לחנות הוא שוחח עם המתלונן בטלפון והשיב, כי יכול להיות אולם איננו זוכר ואישר, כי הוא שוחח עם המתלונן בטרם הגעתו לחנות. בהמשך חקירתו עומת טארק עם הנראה בסרטונים והשיב, כי הוא אינו נראה עצבני. טארק השיב, כי הוא אינו זוכר מדוע עשה תנועה עם אצבע לכיוון המתלונן (עמ' 121 לפרוטוקול). עוד השיב, כי הוא הבחין בעלי בחנות לאחר שהמתלונן כבר ירה והיה רעש. בהקשר זה עומת הנאשם עם הנראה בסרטון והשיב, כי הוא מזהה את עלי (עמ' 123 לפרוטוקול). הנאשם מסר, כי הוא אינו מבחין במברג בידו של עלי. עוד מסר, כי טאלב נכנס אחרון לחנות. הנאשם עומת עם העובדה, כי טאלב נכח בחנות בטרם הירי (עמ' 126 לפרוטוקול) והדגים כיצד אחז המתלונן וירה בנשקו. עוד השיב, כי לאחר היריות הוא זוכר שהוא ואחיו יצאו מהעסק, עלו לרכב ונסעו ישירות למשטרה. הנאשם עומת בהקשר זה עם האמור בהודעתו במשטרה ת/8, שם מסר, כי לאחר האירוע הוא פחד וברח החוצה ועומת בהקשר זה, עם הנראה בסרטון (עמ' 127).

131. בהמשך משער טארק אולי עלי נראה אוחז בפלאפון אך השיב, כי הוא לא אחז בדבר ואף הכחיש, כי הבחין מה טאלב עשה לרכבו של המתלונן (עמ' 127 – 128 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

132. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני ובחנתי אותן באופן בלתי אמצעי, מצאתי את עדויות המתלונן, האני חדאד ועדויות בניו ראמי ותומאס באשר מהימנות ואמינות הן, עקביות וסדורות ושעה שהם גוללו אותן בפני אותות האמת עלו מהן.

133. לא זו אף זו, עדויות המתלונן ובניו ראמי ותומאס, מתיישבות ומשתרגות האחת עם רעותה. הן מחזקות זו את זו ומוסיפות להן נופך של אמת. כאמור, כל עדות כשלעצמה נמצאה על ידי מהימנה ואמינה, עקבית וסדורה ושלושתן יחדיו מתיישבות זו עם זו ומחזקות האחת את רעותה.

134. מעבר לכך, עדויות המתלונן ובניו, אשר כאמור, ראיתי ליתן בהן אמון, עולות בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות שהוצגו ואשר עניינן הסרטונים (ת/29) (06,05,04) וביתר שאת עם סרטון 05, סרטונים אשר פורטו בהרחבה בליבת הכרעת דין זו.

135. כך לדוגמא, בסרטון 04 נראים הנאשמים נכנסים זה אחרי זה לחנות המתלונן והמתלונן נראה שולף אקדח, התנהלות המתיישבת עם עדויות המתלונן ובניו באשר להתרחשויות בחנות, התנהגות הנאשמים, אשר בסופן נאלץ המתלונן לשלוף את נשקו ולירות באמצעותו ירייה אחת.

כך לדוגמא, סרטון 05 המתעד את ההתרחשות בתוך החנות, כאשר הנאשם 3, טארק אמארה, נראה עושה תנועות מאיימות עם אצבעו. כאשר רואים, כי מברג מציץ מכיס מכנסיו הימנים של עלי, הנאשם עלי מתנפל על ראמי ונראית תנועת הוצאת כלי מחלקו האחורי של מכנסיו ונראה בידיו חלק מהכלי. בהמשך, הנאשם 3, טארק, נראה מדבר עם המתלונן בתנועות הנראות מאיימות.

כך לדוגמא, הנראה בסרטון 06, בו נראה עלי, פותח את דלת הרכב ונראית תנועה של הכנסת דבר מה לכיסו הימני האחורי שבמכנסיו. בהמשך, טאלב ניגש לרכב ושורט את צדו של הרכב.

136. מהאמור לעיל עולה, כי עדויות המתלונן ובניו מקבלות את עיגונן ותיסופן הראייתי מהנראה בסרטונים הרלוונטיים, כפי שפורטו לעיל. לא זו אף זו, בחומר החקירה אף נמצאות ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לעלות בקנה אחד עם עדויות המתלונן ובניו, לחזקן ולהוסיף להן נופך של אמת. כך לדוגמא ראה תעודה רפואית ת/33 שקיבל ראמי חדאד לאחר שפנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, אשר יש בה כדי לעלות בקנה אחד עם היקף הפציעה שנגרמה לו בשל הדקירה כפי שעלה מעדותו: "סתם, פגיעה קטנה. שריטה".

לפיכך, רואה אני לאמץ את עדויות המתלונן ובניו ולבסס עליהן ממצאים.

137. זאת ועוד, עדויות המתלונן ובניו לא נפגעו ולא קועקעו במסגרת חקירותיהם הנגדיות אלא אף חוזקו ונוסף להן נופך של אמת. המתלונן, ראמי ותומאס נתנו הסברים באשר לסוגיות, השאלות והקושיות שהוצגו בפניהם. התרשמתי, כי הם מעידים אודות הדברים כהווייתם, כפי שחוו אותם וכפי שהתרחשו בפועל, מבלי להפריז ולהגזים בתיאורם של אלה.

138. אכן, כפי שכבר הוזכר לעיל, עניין לנו בסרטונים ויזואליים בלבד, נעדרי קול והצדדים חלוקים גם באשר להתרחשות האירועים הויזואלית (כך לדוגמא האם התרחש אירוע הדקירה אם לאו, כך לדוגמא האם טאלב שרט את רכב המתלונן אם לאו), ובוודאי חלוקים הם באשר למלל היינו תמליל הסרטונים באשר לשיג ושיח וחילופי הדברים שנאמרו בין הנאשמים לבין המתלונן בתוך החנות. אולם, מקום בו ראיתי ומצאתי לנכון ליתן אמון בגרסאות המתלונן ובניו, הרי שרואה אני לאמץ את עדויותיהם גם באשר לתמליל הסרטונים, באשר המלל מהווה חלק אינטגרלי מעדויות המתלונן ובניו אשר הן מהימנות בעיני וראיתי לאמצן.

139. מנגד, מצאתי את עדויות הנאשמים, זאת לאחר שבחנתי אותן באופן בלתי אמצעי ושזרתי אותן במארג הראייתי הכולל שהוצג בפני, כעדויות בלתי אמינות, בלתי מהימנות, ככאלה הנגועות בסתירות היורדות לשורשו של עניין ואף עומדות בסתירה חזיתית לראיות האובייקטיביות שהוצגו בפני, היינו הסרטונים. לפיכך, רואה אני לדחות אותן בשתי ידיים, שלא לאמצן ושלא לבסס עליהן ממצאים.

140. כפי שפורט לעיל ואף עולה מעדות המתלונן, המתלונן חתם על מכתב "סולחה" זמן מה לאחר האירוע, אשר התקבל וסומן נ/1 והוא אף נחקר במהלך עדותו בפני אודות מכתב זה. מעדות המתלונן עלה, כי הוא חתם על המכתב אשר נוסח ע"י מי מטעמם של הנאשמים, לבקשת אבי הנאשמים ואנשים מבוגרים. אולם, המתלונן העיד "ברחל בתך הקטנה", כי כל עדותו היא אמת וכי הוא חתם על המכתב מתוך אדיבות וכדי לשחרר את הנאשמים ממעצרם. עיון במכתב נ/1 מלמד, כי אין בו כדי לסתור באופן כלשהו את גרסת המתלונן כפי עדותו בפני ואין בו כדי להפחית ממהימנותה של זו.

141. אכן, מחומר החקירה וכפי שפורט במסגרת עדותו של המתלונן עולה, כי הוא בלבל בהודעתו במשטרה בין הנאשמים. המתלונן מסר את שם המשפחה הנכון ואת שמות הנאשמים, אך הוא בלבל בין שמותיהם הפרטים. אולם, המתלונן הבהיר, זאת עוד במהלך חקירתו במשטרה וראה בהקשר זה דו"ח זכ"ד ת/5, מה היה חלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע וכי האח הגדול הוא זה שחיבל לו ברכב, האמצעי הוא זה שדיבר עמו בטלפון ואחר כך הגיע לחנותו והצעיר הוא זה אשר פגע בבנו ראמי. המתלונן שב והבהיר במהלך עדותו בבית המשפט, הן במסגרת חקירתו הראשית והן במסגרת חקירתו הנגדית את הבלבול והעמיד דברים על דיוקם תוך הבהרה, כאמור, מה חלקו של כל אחד מן הנאשמים באירוע. בכל אופן, הדברים מקבלים חשיבות פחותה נוכח קיומם של הסרטונים אשר הינם לכל הדעות ראייה אובייקטיבית, בהם נראה בבירור חלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע, זולת מטבע הדברים, שיחת הטלפון שקדמה להגעת הנאשמים, אליה אתייחס להלן.

142. באשר לזהות האדם ששוחח עם המתלונן בטלפון ואשר מיד בסמוך לשיחה הגיעו הנאשמים לחנות, המארג הראייתי להוכחת הנטען בכתב האישום בהקשר זה ולפיו, טארק הוא זה ששוחח בטלפון עם המתלונן ודרש את ה"חאווה", נסמך על מספר אדנים ראייתיים מאובחנים. ראשית, המתלונן העיד על כך באופן ברור ונהיר. עדות המתלונן מקבלת את חיזוקה ותיסופה הראייתי מעדויות שני בניו, ראמי ותומאס, אשר העידו, כי הם שמעו את המתלונן אומר תוך כדי שיחת הטלפון "טארק". מה גם, שהנאשם טארק בעצמו מודה בקיום השיחה, כפי שפורט במסגרת עדותו, אך שלל את תוכנה ואת דרישת ה"חאווה". זאת ועוד, אף הנאשם 1 העיד במסגרת עדותו, כי אחיו הנאשם 3, טארק, הוא זה אשר התקשר למתלונן וכי מיד לאחר סיום השיחה בין המתלונן לבין טארק, הגיעו השלושה לחנות. עדויות אלה עולות בקנה אחד עם גרסת המתלונן, מחזקות אותה ויש בהן כדי להניח את המסד ולפיו, טארק הוא זה ששוחח עם המתלונן טרם הגעת הנאשמים לחנות ובאשר לתוכנה של השיחה, הרי שבהקשר זה, הנני רואה להפנות לעדות המתלונן המהימנה בעיני ולעדויות בניו של המתלונן אשר נכחו בחנות בעת השיחה ושמעו את אמרות המתלונן, העולות בקנה אחד עם גרסת המתלונן באשר לתוכנה של השיחה.

143. גם באשר לזהות שורט רכב המתלונן, הדברים נראים בבירור בסרטון, בו נראה בבירור, כי הנאשם טאלב הוא זה אשר מתקרב לרכב המתלונן ושורט את צדו (ראה סרטון 06). במסגרת עדותו, הנאשם טאלב אף לא שלל, כי יכול והתקרב לרכב המתלונן, אך מסר, כי יכול להיות ששפשף אותו כשיצא מהחנות. כאמור, גרסתו זו של הנאשם אינה מהימנה בעיני ורואה אני לדחותה בשתי ידיים והיא אף עומדת בסתירה חזיתית לנראה בסרטון 06, כמפורט לעיל.

144. כאמור, במסגרת עדותו, העיד המתלונן אודות החוב שנותרו חבים לו הנאשמים. כן העיד, כי ביום האירוע, מי ששוחח עמו בטלפון זה טארק והוא דרש, כי המתלונן ישלם לו 2,000 ₪ "חאווה". המתלונן העיד עוד אודות חלקו של כל אחד מהנאשמים במעשים. כך העיד, כי הוא ראה את דקירת בנו ראמי כמפורט לעיל. המתלונן העיד עוד אודות האיומים שהפנו כלפיו הנאשמים וכי כפי שנראה במצלמות, מי ששרט לו את הרכב הוא טאלב. זאת ועוד, במהלך עדותו, הסביר המתלונן בדיוק מה היה חלקו של כל אחד מהנאשמים ומי מהנאשמים עשה מה תוך התייחסות ל – ת/17ג', ב' ו – א'. המתלונן העיד עוד, כי מי ששרט את הרכב הוא טאלב ומי שדקר את ראמי הוא עלי. כן הצביע המתלונן על התמונה הנראית ב – ת/17א' (טארק אמארה – הבהרה שלי – י.ש) והעיד, כי הוא זה שאיים ורצה את ה"פרוטקשיין". המתלונן העיד עוד, כי מי שדיבר איתו בטלפון הוא טארק וכי בחנות כל הנאשמים דיברו וכי "כל אחד אמר את המשפט שלו", כהגדרתו. כן העיד המתלונן, כי הנאשמים דיברו יחד ואיימו יחד וכי האח עלי הוא זה שדקר את בנו ראמי.

145. כאמור, ראמי חדאד, בנו של המתלונן, העיד אודות ההתרחשות כולה, במהלכה אף דקר אותו הנאשם 1 באמצעות המברג. מעבר להיות עדותו של ראמי מהימנה ואמינה בעיני, זאת לאחר שבחנתי אותה באופן בלתי אמצעי, הרי שהיא עולה בקנה אחד עם עדות אביו האני ועם עדות אחיו תומאס, כמו גם עם הנראה בסרטונים ועם מארג הראיות הנוסף והכולל. זאת ועוד, הודעת ראמי במשטרה התקבלה וסומנה נ/3 ועיון בהודעתו אל מול עדותו בבית המשפט מלמד, כי אלה עולות בקנה אחד זו עם זו, מחזקות זו את זו ולא מצאתי, כי יש ביניהן סתירות היורדות לשורשו של עניין ואשר יש בהן כדי לשמוט את הקרקע תחתן ולפגוע באמון שראיתי ליתן בעדותו.

146. מעדותו של ראמי עולה, כי הוא שמע את השיחה של אביו עם טארק וכי המתלונן אמר "מי אתה שתיקח ממני חאווה ואני יש לי חוב ואני רוצה את החוב שלי". כן העיד, כי כל הנאשמים אמרו בחנות, כי אביו ימחק את החוב וכי הם רוצים 2,000 ₪ "חאווה" בנוסף. עוד העיד, כי הנאשמים המשיכו לאיים, כי האח הגדול הוא זה ששרט את הרכב וכי מי שנתן לו את המכה בגב כהגדרתו, הוא עלי. ראמי העיד עוד, כי שמע את אביו אומר בטלפון "טארק" וכי השיחה בין אביו לבין טארק נמשכה עד שטארק הגיע בסמוך לדלת החנות. כן העיד, כי שלושת הנאשמים נכנסו לחנות, צעקו, דיברו על החאווה ואיימו, וכי כולם איימו.

147. הוא הדין גם באשר לעדות תומאס חדאד, בנו של המתלונן. גם עדותו של זה נמצאה מהימנה ואמינה בעיני, היא עולה בקנה אחד עם עדות ראמי והמתלונן ועם הנראה בסרטונים. עדותו של תומאס לא נפגעה במהלך חקירתו הנגדית, הוא העיד בפירוט אודות ההתרחשות בחנות, כמו גם אודות מה ששמע בתשובות אביו בשיחה שקדמה להגעת הנאשמים לחנות. תומאס נתן הסברים לכל אשר נשאל ועדותו לא קועקעה במהלך חקירתו הנגדית ואף נוסף לה נופך של אמת. לפיכך, כאמור, רואה אני ליתן אמון בעדותו, לאמצה ולבסס עליה ממצאים.

148. מעדות תומאס עולה, כי הוא שמע שמישהו התקשר לחנות ודיבר עם אביו, האדם קילל את אביו והוא שמע שהשיחה היא אודות כסף. לאחר מכן, הגיעו שלושת האחים. האחים התחילו לאיים ולבקש 2,000 ₪ "חאווה. כן העיד, כי מי שדקר את ראמי זהו עלי. כן העיד, כי הבין מתשובות אביו, כי ביקשו "חאווה" בטלפון. עוד העיד, כי שמע שאביו אמר בטלפון "טארק". כן העיד, כי ראה את אחיו נדקר, העיד אודות תוכן האיומים בחנות וכן העיד, כי שלושת הנאשמים צעקו, קיללו, איימו, דיברו אך אינו יודע מי אמר מה.

149. מנגד, כאמור, מצאתי את עדויות הנאשמים כבלתי אמינות, בלתי מהימנות, בלתי עקביות, בלתי סדורות וככאלה הנגועות בסתירות מהותיות, היורדות לשורשו של עניין. זאת ועוד, עדויותיהם עומדות בסתירה חזיתית לנראה בסרטונים. לפיכך, רואה אני לדחותן, שלא ליתן בהם אמון ושלא לבסס עליהם ממצאים.

150. להלן יובאו אך מספר דוגמאות להבהרת המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל. כך לדוגמא, בהודעתו ת/12 (עמ' 2, שורה 7), מסר הנאשם 1, כי מיד כשנכנס לחנות התכשיטים, הוא הבחין במתלונן כשהוא עם אקדח שלוף. עובדה זו עומדת בניגוד מוחלט לנראה בסרטון שכן, רק לאחר דין ודברים בין הנאשמים לבין המתלונן ולאחר שהנאשמים תקפו את ראמי והנאשם 1 דקר אותו, שלף המתלונן את נשקו וירה באוויר.

הנאשם עומת עם עובדה זו גם בחקירתו הנגדית ולא נתן הסבר מניח את הדעת לסתירה שהוטחה בפניו ונתן תשובה מתחמקת, כך שהקושיה נותרה ללא הסבר של ממש.

כך לדוגמא, הנאשם 1, לא נתן הסבר מניח את הדעת באשר לנראה בסרטון ולפיו, הוא נראה חוזר על עקבותיו, פותח את הדלת האחורית ימנית של הרכב, נוטל משם חפץ מסוים ופונה לחנות כשהוא מניח את החפץ בכיס מכנסיו. הסבריו של הנאשם 1 באשר לנראה בהקשר זה, נמצאו כבלתי אמינים, מתחמקים, בלתי הגיוניים ואינם מתיישבים עם הנראה בסרטון.

151. סופו של דבר, הנאשם עלי, לא נתן הסברים אמינים ומניחים את הדעת באשר לחוסר ההתאמה הבולט בין הודעתו במשטרה, עדותו בבית המשפט והנראה בסרטון ולא נתן הסברים מניחים את הדעת באשר לסוגיות שהוטחו בפניו. בנסיבות אלו, מצאתי את עדותו כבלתי אמינה, בלתי מהימנה ורואה אני לדחותה בשתי ידיים.

152. זהו הדין גם באשר לעדות הנאשם 2, טאלב אמארה. גם עדותו של עד זה עומדת בסתירה חזיתית לנראה בסרטונים ואף אינה עולה בקנה אחד עם עדויות יתר הנאשמים. כך לדוגמא, טאלב העיד, כי הוא נכנס לחנות ביום האירוע, ברגע שבו המתלונן שלף את נשקו. גרסה זו עומדת בניגוד לנראה בסרטון, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

כך לדוגמא, נאשם זה הכחיש מכל וכל כי שרט את רכב המתלונן, בניגוד לנראה בסרטון, כפי שפורט לעיל.

153. בנסיבות אלו ולאחר התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו, מצאתי את עדותו של נאשם זה כבלתי מהימנה, בלתי אמינה ורואה אני שלא ליתן בה אמון ולדחותה.

154. הוא הדין גם באשר לעדות הנאשם 3. כך לדוגמא, בניגוד לנטען בעדותו. הנאשם 3 נראה כשהוא נכנס לחנות באופן תוקפני, נשען על הדלפק, רוכן לעבר המתלונן ומנופף לעברו באצבעו. זאת ועוד, לגרסת נאשם זה, הנאשם 1 הגיע לחנות רק כאשר המתלונן היה כבר עם אקדח שלוף והוא ראה את הנאשם 1 רק לאחר שהמתלונן ירה. גרסה זו עומדת בניגוד לנראה בסרטון, כפי שפורט לעיל. זאת ועוד, בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם כי המתלונן ירה עליו, בניגוד לנראה בסרטון בהקשר זה.

155. בנסיבות אלו ונוכח כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את עדות הנאשם 3 באופן בלתי אמצעי, הרי שזו נמצאה על ידי כאמור בלתי מהימנה ובלתי אמינה ורואה אני לדחותה.

156. במסגרת סיכומיו העלה ב"כ הנאשמים מספר טענות אליהן אתייחס להלן. כך טען ב"כ הנאשמים, כי נתגלו סתירות של ממש בין עדויות המתלונן לבין עדויות בניו תומאס וראמי. כאמור, לאחר שבחנתי את עדויותיהם של אלה, הרי שאלה נמצאו אמינות ומהימנות והעולות בקנה אחד עם הנראה בסרטונים ת/29 ועם יתר הראיות, זאת בניגוד להתרשמותי מעדויות הנאשמים. לא מצאתי, כי בסתירות אליהן הפנה ב"כ הנאשמים, יש כדי לרדת לשורשו של עניין ולשמוט את הקרקע תחתן ולפגוע באמון שראיתי ליתן באלה.

157. סוגיה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ הנאשמים בסיכומיו ובהתייחס לאירוע הדקירה הנטען המיוחס לנאשם 1, שעה שדקר על פי הנטען את ראמי באמצעות המברג. המארג הראייתי להוכחת המיוחס בהקשר זה, מוצא את ביטויו בארבעה מקורות ראייתיים שונים ומאובחנים, העולים בקנה אחד זה עם זה. עדות תומאס, אשר ראה כפי העולה מעדותו, את אירוע הדקירה, עדות בה ראיתי ליתן אמון ואשר מעדותו עלה, כי הנאשם 1 דקר את ראמי. עדות המתלונן העולה בקנה אחד עם עדות תומאס, הנראה בסרטון והתעודה הרפואית.

יצוין, כי אכן בסרטון עצמו לא רואים את הדקירה עצמה אך כאמור רואים, כי עלי מכניס את החפץ לכיסו בסמוך לרכב, בהמשך המברג נראה מבצבץ מכיס מכנסיו ובהמשך נראה הנאשם 1 מתנפל על ראמי ונראית תנועת הוצאת כלי מחלקו האחורי של מכנסיו ונראה בידיו חלק מהכלי. בנדבכים ראייתיים אלה, המשתרגים ועולים זה עם זה, יש כדי להניח את המסד הראייתי להוכחת אירוע הדקירה כפי הנטען בכתב האישום, לרבות זהות הדוקר.

158. אכן ראמי לא עשה כל פעולה בעקבות הדקירה אולם הוא הסביר זאת בעדותו, כי מדובר בפציעה קלה. הסבר העולה בקנה אחד עם התעודה הרפואית שהוגשה בהקשר זה, ת/33, ועם העולה ממנה.

159. בהקשר זה אף טען ב"כ הנאשמים, כי לחלופין, עסקינן לכל היותר בדקירה קטנה ובפצע פעוט, העולה כדי "זוטי דברים". עם כל הכבוד, לא אוכל לקבל טענה זו ודינה להידחות. מעשה בו נוטל הנאשם מברג, מתנפל על ראמי ודוקר אותו בגבו, גם אם מעשה זה מסתיים, למרבה המזל, בפציעה קלה, אין בו, נוכח טיבו ומהותו, כדי להיכנס לקטגוריית "זוטי דברים". המבחן הנכון בהקשר זה הוא לא מבחן תוצאת המעשה אלא המעשה עצמו, התנהגות הנאשם 1 והמעשה הפלילי. מעשה זה גם אם תוצאתו קלה היא, הרי שנוכח טיבו ומהותו, בוודאי שאינו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים להחלת "זוטי דברים" ויש איפוא, לדחות טענה זו.

160. במסגרת סיכומיו הפליג עוד וטען ב"כ הנאשמים באשר לחזקת החפות העומדת לנאשמים והצורך בהוכחת המיוחס לנאשמים מעבר לכל ספק סביר. אלו הן מושכלות יסוד ונדמה, כי אין צורך להכביר מילים בשלהן. חזקת החפות עומדת לנאשמים ועל המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשמים ולעמוד ברף ההוכחה הנדרש בפלילים, שאם לא כן וככל שיוותר ספק, הרי שיזוכו הנאשמים מן המיוחס להם. יחד עם זאת, נוכח המארג הראייתי שהוצג ואשר פורט לעיל, הנסמך על מספר מקורות ראייתיים שונים ומאובחנים, העולים בקנה אחד זה עם זה, הרי שעלה בידי המאשימה כדי להוכיח את המיוחס לנאשמים בכתב האישום, זאת מעבר לכל ספק סביר, זולת זיכוי הנאשם 1 מעבירת החזקת סכין שלא כדין שיוחסה לו, זאת מן ההנמקות שיפורטו מיד בהמשך הכרעת דין זו.

הפן המשפטי:

161. כאמור, העבירות המיוחסות לנאשמים בכתבי האישום הינן, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, זאת מכוח היותם מבצעים בצוותא. לנאשם 1 (עלי אמארה), יוחסה בנוסף עבירה של החזקת סכין שלא כדין ולנאשם 2 (טאלב אמארה), יוחסה בנוסף עבירה שעניינה, חבלה במזיד ברכב.

162. צפייה בסרטונים וביתר דיוק, בסרטון 05 מלמדת, כי שלושת הנאשמים היו שותפים לתקיפתו של ראמי, התנהגותם כפי העולה מהסרטון ומהעדויות שהוצגו בפני, איומיהם וחילופי הדברים עם המתלונן, תוכן דברי הנאשמים ודרישותיהם מהמתלונן, כמו גם רוח הדברים, הרי שכל אלה מלמדים, כי הנאשמים כולם היו שותפים ל"משימה העבריינית", מעוניינים בה ולפיכך, אחראים לה. זאת ועוד, ממארג הראיות שהובא ומעדויות המתלונן, ראמי ותומאס עולה, כי שלושת הנאשמים פעלו יחדיו וכי כל אחד מהם תרם את תרומתו להשלטת האימה ויצירת אווירת הסחיטה כפי שעלה מהעדויות וכפי שיודגש להלן. עוד יצוין, כי השתלשלות האירועים בחנות המתלונן והגעת שלושת הנאשמים לחנות מיד לאחר שיחת הטלפון של טארק עם המתלונן בשים לב לתוכנה, מהווה המשך ישיר לשיחת הטלפון ובהתאמה, לתכלית הגעת הנאשמים לחנות המתלונן. זאת ועוד, אירוע הדקירה במהלך האירועים בחנות, מהווה אף הוא חלק אינטגרלי מהתנהגות הנאשמים בחנות, מהתכלית אשר בשלה הגיעו הנאשמים לחנות וכאמור, כל אחד מן הנאשמים תרם את חלקו להשגת התכלית אשר בשלה הגיעו לחנות המתלונן.

163. להלן יובאו דוגמאות ספורות מחומר הראיות להמחשת האמור לעיל:

עדות המתלונן:

- "...והתחילו לאיים ולדפוק על השולחנות... ואיימו עלי שאני הולך הביתה. אנחנו נירה בך

ונשרוף לך את החנות ולא תישאר בכפר כנא".

- "כולם היו מדברים".

- "ש: הם איימו עליך שלא תיכנס יותר לכפר כנא

ת: כן.

ש: מי אמר לך את זה.

ת: כולם היו מדברים. זה משפטים ששמעתי".

עדות ראמי חדאד:

- "ש: מה הוא אומר לו, מה שמעת את אבא אומר לו"

ת: "מי אתה שתקח ממני חאווה, ואני יש לי חוב ואני רוצה את החוב שלי."

ש: ואז מה קורה?

ת: ואז פתאום באים שני אחים, מרביצים בדלת ורוצים להיכנס.

.

.

.

ש: מה בדיוק הם אמרו?

ת: הם אמרו "אתה תמחק את החוב ואנחנו רוצים 2000 שקל חאווה גם".

- "כולם היו מאיימים וזה.

.

.

.

אני לא זוכר כל אחד. אמרו "אנחנו רוצים שתמחק את החוב שלו ואנחנו רוצים 2,000 שקל

חאווה" ואיומים."

עדות תומאס חדאד:

- "ת: הם באו לאבא שלי וביקשו 2,000 ₪ חאווה. זה היה בצעקות.

ש: ואמרו חאווה?

ת: אמרו שהם רוצים 2,000 ₪".

164. כב' השופט קדמי בספרו "על הדין בפלילים, חוק העונשין" חלק ראשון, מעמ' 360 ואילך, מתייחס לסוגיית ה"מבצעים בצוותא". שם נקבע, כי ביצועה של עבירה, יכול שיהיה ע"י מבצע יחיד ויכול שיהיה ע"י מספר מבצעים, כלומר "מבצעים בצוותא" שכל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העבירה על פי תוכנית משותפת; כשחלקו של כל משתתף כזה "דרוש" להגשמת התוכנית במובן של "משולב" בפעילות ומעשהו כשלעצמו אינו בבחינת מעשה הכנה גרידא. בוצעה העבירה ע"י מספר מבצעים, הופך כל אחד מהמבצעים ל"סוכנו של זולתו כמבצע בצוותא" כאילו ביצע את העבירה כיחיד ואין נפקא מינא אם כל אחד עשה מעשה אשר כשלעצמו אינו ממצה את העבירה.

וכך הוגדרו "מבצעים בצוותא" בע"פ 4389/93 "המבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימות העברייניות. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה, כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי...תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא "פנימית". כל אחד מהם הוא חלק מהמשימה העבריינית עצמה...".

165. מהאמור לעיל עולה, כמו גם מהמסד הראייתי שהוצג לעיל, כי הנאשמים פעלו באירוע דנן כ"מבצעים בצוותא", זאת בהתייחס לעבירות הסחיטה בכוח, סחיטה באיומים, איומים והתקיפה בנסיבות מחמירות.

עבירת סחיטה בכוח:

166. סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים;...".

מהמארג הראייתי שהוצג לעיל עולה, כי הנאשמים כ"מבצעים בצוותא", עשו שימוש בכוח בדמות תקיפתו של ראמי, כדי להניע את המתלונן לשלם להם 2,000 ₪ כ"חאווה" דמי חסות ובכך התגבשו והוכחו יסודות עבירה זו.

עבירת סחיטה באיומים:

167. סעיף 428 רישא לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים;...".

מהמסד הראייתי שהוצג לעיל, באופן בו איימו הנאשמים על המתלונן והטילו עליו אימה, כדי להניע אותו לשלם להם 2,000 ₪ דמי חסות, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הרי שהתגבשו ובאו יסודות עבירה זו.

תקיפה בנסיבות מחמירות:

168. סעיפים 380+ 382(א) לחוק העונשין (ישנה שגגה בהקשר זה בכתב האישום, טעות דפוס - הערה שלי - י.ש) קובעים כדלקמן:

סעיף 380: "התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים".

סעיף 382(א): "נעברה עבירה לפי סעיפים 379 או 380 כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם - כפל העונש הקבוע לעבירה".

תקיפת הנאשמים כ"מבצעים בצוותא" את ראמי, כאשר עלי עושה שימוש במברג וכאשר נוכחים שניים או יותר שחברו לביצוע המעשה, כמו גם בזיקה לתוצאות הדקירה, כעולה מהתיעוד הרפואי, ת/33, הרי שבאלה יש כדי לגבש את יסודות סעיף 380 בדבר גרימת חבלה של ממש ואת יסודות סעיף 382(א) שעה שעסקינן בשלושה נאשמים שחברו יחדיו לביצוע המעשה.

עיון בתיעוד הרפואי ת/33 מלמד כי בשל אירוע הדקירה, נגרם לראמי "שפשוף מעל גב עליון, שטחי עם רגישות למישוש ותנועות מלוות בכאבים.".

חבלה מוגדרת בסעיף 34כ"ד לחוק העונשין כ"מכאוב, מחלה, או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים. ". חבלה של ממש נעדרת הגדרה ספציפית בסעיף 34 לחוק העונשין (זאת בשונה מחבלה חמורה) ואולם בהתאם לפסיקה, הרי שעסקינן בחבלה ממשית יותר ומשמעותית יותר מחבלה סתם. במקרה דנן, מעבר למכאובים שנגרמו לראמי בשל מעשי הנאשמים המגבשים את החבלה, הרי שנגרמו לו כאמור, שפשוף מעל גב עליון שטחי, רגישות למישוש ותנועות המלוות בכאבים. לפיכך, עסקינן בגיבושם של יסודות החבלה של ממש, כקבוע בסעיף 380 לחוק העונשין. לכך יש להוסיף את ביצוע המעשה כאמור כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצועו ובכך התגבשו גם יסודות סעיף 382(א) לחוק העונשין ובסופו של יום, גובשו יסודות עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות.

עבירת האיומים:

169. סעיף 192 לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו; בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים."

נדמה כי נהיר וברור הוא, כי במעשי הנאשמים כפי העולה ממארג הראיות שהוצג בפני, ובעיקרם של דברים, עדויות המתלונן ובניו, הרי שדברי הנאשמים בחנות אשר הופנו כלפי המתלונן, בשים לב לתוכנם של אלה ומהותם, בדברים אלו יש כדי לעלות בבחינת איומים בכוונה להפחיד את המתלונן או להקניטו. עוד ראוי לציין, כי חלק מהדברים שנאמרו בחנות נאמרו בהקשר לדרישה לשלם את דמי החסות ואולם כפי שעלה מדברי המתלונן ובניו, הנאשמים הוסיפו ואמרו דברי איום בדמות "נשרוף לך את החנות", כי המתלונן לא יכנס לכפר כנא, זאת ללא הקשר הישיר לדרישת ה"חאווה" ולפיכך, עניין לנו באיומים שנאמרו ע"י הנאשמים כ"מבצעים בצוותא" שלא במישרין לדרישת ה"חאווה" אלא בכוונה להפחיד את המתלונן ולהקניטו ולפיכך, גובשו ובאו יסודות עבירת האיומים גם בהקשר זה.

עבירת חבלה במזיד ברכב (מיוחסת לנאשם 2 בלבד):

170. סעיף 413(ה) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"ההורס או פוגע במזיד ברכב או בחלק ממנו, דינו - מאסר חמש שנים."

כאמור, הקשרה של עבירה זו הינו באשר לנאשם 2 בלבד וזאת, בהתייחס לשריטת רכבו של המתלונן. נדמה כי הדברים נהירים וברורים ואין צורך להכביר בשלהם. הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם 2, טאלב אמארה, שרט את רכבו של המתלונן ובכך יש כדי לפגוע במזיד ברכב המתלונן או בחלק ממנו, עסקינן בפעולה מכוונת הניבטת ועולה באופן נהיר וברור מהסרטון שהוצג ואשר פורט לעיל ולפיכך, התגבשו ובאו גם יסודות עבירה זו באשר לנאשם 2.

עבירת החזקת סכין שלא כדין (מיוחסת לנאשם 1 בלבד):

171. סעיף 186(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים.".

סעיף 184 לחוק העונשין, הוא סעיף ההגדרות, מגדיר "סכין" כ"כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;"

כב' השופט קדמי בספרו "על הדין בפלילים" חוק העונשין, חלק רביעי, מעמ' 2104 ואילך, מתייחס לעבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין. בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי סכין הינו כמשמעותו בהגדרה שבסעיף 184 לחוק העונשין דהיינו, כלי שיש לו להב בין משונן ובין שאינו משונן או כלי אחר לאמור, שאינו בעל להב שסוגל היינו הותאם בידי אדם לדקור או לחתוך. במקרה דנן, עניין לנו בהחזקת מברג וביצוע הדקירה באמצעותו. המברג הינו "נשק קר" כהגדרתו של זה ואין עסקינן בכלי שהותאם בידי האדם לדקור או לחתוך. היינו, במברג ככזה, בשים לב לתכליתו, לא בוצעו שום שינויים אשר בשלהם ניתנו לו התכונות והוא הפך להיות כלי שסוגל והותאם בידי האדם לדקור או לחתוך. אלא, המברג נשאר במתכונתו המקורית, אלא שהנאשם עשה בו שימוש לפציעת ולדקירת ראמי. בנסיבות אלו, נותר בליבנו ספק אם עסקינן בחפץ אשר עונה על הגדרת "סכין" כהגדרתו של זה ובכל אופן, ספק אשר הנאשם זכאי ליהנות ממנו.

172. סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את המעשים המיוחסים לנאשמים בשני כתבי האישום נשוא התיקים שבכותרת ומכוחם, הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם במסגרתם שעניינן, סחיטה בכוח - עבירה לפי סעיפים 427(א) רישא + 29 לחוק העונשין, סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיפים 428 רישא + 29 לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 380+ 382(א) + 29 לחוק העונשין ואיומים - עבירה לפי סעיפים 192 + 29 לחוק העונשין. כן הנני מרשיעה את הנאשם 2 בלבד בנוסף בעבירה שעניינה חבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413(ה) לחוק העונשין ומנגד, הנני מזכה את הנאשם 1 מעבירה שעניינה החזקת סכין שלא כדין, זאת באשר לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי המברג בו עשה הנאשם 1 שימוש, עולה כדי הגדרת המונח "סכין" כהגדרתו של זה בסעיף 184 לחוק העונשין, ספק אשר הנאשם 1 זכאי ליהנות ממנו ולפיכך, הנני מזכה אותו מחמת הספק מעבירה זו.

173. המזכירות תמציא העתק מהכרעת דין זו לצדדים.

174. הערה - הכרעת הדין ותוצאותיה ניתנה במעמד ב"כ הצדדים והנאשמים ואולם היא מפורסמת עתה מפאת היקפה ואילוצי הדפסה.

אני מתנצלת בפני הצדדים אודות העיכוב במתן הנמקות הכרעת הדין.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה , 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.