עיקר טענות הצדדים

1. תביעה זו עוסקת ביתרת חוב נטען בגין אספקת מוצרי חשמל ע"י התובע לנתבעים.
2. התביעה הוגשה במקור ע"ס 23,350 ₪ ובה טוען התובע, מר מידין אמארה (להלן: "התובע") כי הוא מפעיל חנות למוצרי חשמל בכפר כנא (נוסף להיותו הבעלים של נגרייה). לשיטתו, התביעה מוגשת בגין רכישת מוצרי חשמל וריהוט ע"י הנתבעים, מוניר אשרף זועבי ורעייתי דאליה אשרף זועבי (להלן: "הנתבעים") בעלות של 23,350 ₪ בחודש 8/2006, בהתאם לחשבונית מס מספר 746 מיום 8.8.06 (להלן: "חשבונית 746"). נטען, כי כל פניותיו אל הנתבעים לפירעון החוב לא נענו. מכאן התביעה שבפניי.
3. הנתבעים התגוננו מפני התובענה והעלו טענה מקדמית להעדר יריבות בין הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לבין התובע, לאור גרסת הנתבעת שמעולם לא התקשרה, רכשה או חתמה על חוזה או על עסקת רכישה עם התובע. מכאן, דין התביעה נגדה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות משפט.
4. לגופו של עניין, העלו הנתבעים טענת "פרעתי", כאשר ציינו בכתב ההגנה כי "התובע קיבל את כל הכספים המגיעים לו מהנתבעת מס' 1 נושא אשר יוכח בבית המשפט ע"י מסמכים והוכחות חותכות" וכי "סכום התביעה או אחר שולם במלואו לתובע" (סעיפים 11 ו-12 לכתב ההגנה).

דיון ומסקנות

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בשלל הראיות שהוגשו לתיק, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.
2. אין חולק, כי הצדדים התקשרו בשתי עסקאות מכר : הראשונה עסקת מכר ריהוט (מוצג נ/10) והשנייה עסקת מכר מוצרי חשמל (מוצג ת/1). פסק דין זה עוסק בעסקת המכר השנייה הנוגעת למוצרי החשמל.
3. עיון בחשבונית 746 מיום 8.8.06 מעלה, כי מדובר במוצרי חשמל שונים בעלות כוללת של 23,350 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הייתה נוכחת במעמד הזמנת מוצרי החשמל. בזמנו היו הנתבעים מאורסים והיום הם נשואים האחד לשני. התובע העיד בפניי בעניין זה, כי "אשתו של הנתבע והנתבע הגיעו יחד, היא בחרה את הרהיטים והם שניהם שילמו ביחד, הם באו אליי עד לחנות והקבלה על שם שניהם. השיקים על שם הנתבע זועבי אשרף. [...] היא זו שבחרה את כל הרהיטים, הוא ואשתו התייעצו והנתבע שילם מפנקס השיקים שלו. הנתבע ואשתו הזמינו, שילמו שניהם יחד מהשיקים של הנתבע. אין מסמך או הזמנה שהנתבעת חתומה" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 5-10). מנגד הכחישו הנתבעים כל מעורבות של הנתבעת 2 לעסקה. התובע הטעמים, כי הואיל והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מצוי באיחוד תיקים, אין בידיו לפרוע ממנו את החוב, ומשכך הוא פתח בהליך זה על מנת להביא לחיוב שני הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום סכום החוב, בהיותם מי שביצעו עמו את העסקה מושא התובענה וממנה הם נהנו יחדיו.
4. עיון בקבלות מספר 63 ו- 522 (המפנה להזמנה מס' 161) נשוא העסקה דנן, מעלה כי שתי הקבלות הנ"ל רשומות על שמם של שני הנתבעים. די באמור בקבלות הללו שהונפקו בזמן אמת במועד ביצוע העסקה ומסירת השיקים, כדי להוות מקור לחיוב שני הנתבעים, ביחד ולחוד. יתרה מכך, הנתבעת הודתה במהלך הדיון, כי ביצעה את העסקה יחד עם הנתבע, כך שההתקשרות החוזית עם התובע נכרתה גם עמה.
5. מכאן לגופו של עניין.
6. כבר צוין לעיל, כי הגנתם המרכזית של הנתבעים מתמקדת בטענת 'פרעתי'. כידוע, הלכה מושרשת היא, כי טענת 'פרעתי' הינה טענה של הודאה והדחה, כאשר הנטל להוכיחה מוטל על שכמי הנתבע (ראו והשוו: בר"ע 12/10 חנן גוזלן נ' אלמוג מימון (21.3.2010). הלכה פסוקה, כי "טענה של הודאה והדחה, הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימן, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה" [ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בעניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 194, 193; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1955, 320-321)].
7. במהלך הדיון העיד התובע, כי הסחורה סופקה לו לאשתו, זאת עוד בטרם נפרע התשלום על ידם וכי הנתבע לו את מלוא התמורה בגין הסחורה שנרכשה באמצעות שיקים (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 13-15). משכך, הנפיק התובע עבור הנתבע קבלה בגין השיקים המהווה קבלה מותנית בפירעונם.
8. עיון בקבלה הראשונה מס' 63 (מוצג ת/2) מעלה, כי היא הונפקה עבור הנתבעים בתאריך 25.07.2006, במסגרתה צוינו 7 תשלומים, כאשר 6 מהם שיקים שניתנו לתאריך פירעון עתידי, והשביעי עבור החזרת יתרת שיק במזומן, ובסה"כ 10,000 ₪ לחיוב. התובע העיד כי כל השיקים שנמסרו ע"י הנתבע חוללו וכי במקומם שילם האחרון במזומן וכי בכל פעם שבוצע תשלום במזומן היה הנתבע מקבל את השטר המחולל חזרה לידיו. עוד הודה התובע כי הנתבע העביר לו סכום כספי בסך 1,600 ₪, אותו יש לקזז מסכום התביעה, ובכך העמיד התובע את סכום התביעה ע"ס 21,750 ₪, זאת לאחר שהודה בביצוע תשלומים ע"י הנתבע בתאריך 11.1.08 ע"ס 500 ₪, ביום 13.11.07 ע"ס 500 ₪, ביום 11.12.07 ע"ס 2,000 ₪ ששולם באמצעות שיק שזמן פירעונו היה 30.01.07 (ראו עדות התובע בעמ' 1 לפרוטוקול, ש' 20-30). כיום, מחזיק התובע את השיקים שחוללו ע"י הנתבע, אך נמנע מלנקוט בגינם בהליכי הוצל"פ בטענה כי הנתבע מצוי באיחוד תיקים.
9. על-פי מוצג ת/2 אמנם הוצאה קבלה על מסירת תשלום באמצעות שיקים עתידיים, אולם קיימות שתי המחאות על סך כולל של 4,000 ₪ שהופקדו אך לא נפרעו. הכוונה לשיקים שנושאים תאריכי פירעון 30.01.07 ו- 28.02.07. מכאן, בהעדר ראיה לסתור, הוכח על ידי התובע כי ניתנו שיקים בגין הסחורה שנרכשה אך שיקים אלה, בחלקם, חוללו ולא נפרעו ובגינם רובץ חוב ע"ס 4,000 ₪.
10. יתרה מכך, בהתאם לקבלה מס' 522 מתאריך 19.04.06, נמסרו לתובע 11 המחאות, בסך כולל של 34,500 ₪, כאשר 5 המחאות מתוכן חוללו מחמת חשבון מוגבל, כאשר סכום החוב הכולל בגינן עומד ע"ס של 17,150 ₪. סה"כ גובה החוב בהתאם לשתי הקבלות הללו עומד ע"ס 21,150 ₪ (קרן).
11. במהלך עדותו, מסר הנתבע כי הוא פרע את מלוא החוב בגין העסקה וביקש להיתמך כל אסופה של מסמכים שסומנו כמוצגים נ/1 - נ/10. הנתבעת טען, כי הוא מציג באמצעות נ/1 את "כל השיקים שנפרעו, סה"כ שולם 23,000 ₪ ומשהו", לרבות שיקים אחרים אשר לטענתו הוא מסר לתובע וזה האחרון העבירם לצדדים ג' (בתי עסק אחרים). התובע לא שלל את קבלת השיקים והעיד כי "כל השיקים שהועברו לצדדי ג' אני לקחתי אותם והם כיסו חלק מהחוב, אני לא הגשתי את התביעה בגין שיקים אלה, תבעתי אותו אך ורק בגין השיקים שהצגתי בפני ביהמ"ש" וכי "יש לי עוד חשבוניות עבור ארונות מטבח, מזנון וריהוט שהוא כבר שילם בשיקים שהציג בפני ביהמ"ש. עוד בהתחלה אמרתי שהוא שילם מחצית מהסכום". רק לאחר עדותו המפורשת של התובע, כמצוטט לעיל, הודה הנתבע לראשונה כי אכן הזמין מהתובע גם ריהוט בנוסף למוצרי החשמל. או אז, טען הנתבע כי שילם את החשבונית נ/10 במזומן והעיד כי "כל פעם הייתי נותן לו חלק מהכסף של השיקים ושאלתי מה עם השיקים אבל הוא דחה אותי כל הזמן, היה אומר לי שפעם הבאה הוא יביא לי את השיק" (ראו עדויות הצדדים בעמ' 3 לפרוטוקול, ש' 1-18).
12. עיון בשלל הראיות שהגישו הצדדים לתיק מעלה, כי שיקים מספר 98, 99, 97, 100, 52, 53, 152, 155, 756 נפרעו. ואילו השיקים שמספריהם 153, 154, 54, 55, 56, 57, 58, הם לא נפרעו וסכום החוב בגינם עומד ע"ס 21,150 ₪, כאמור. מהראיות שהניח הנתבע לפתחו של ביהמ"ש עולה כי מוצג נ/6, המהווה שיק שנמשך מחשבון הנתבע ועליו מוטבעת חותמה "אמפרית חמודה מוצרי חשמל בע"מ", ז.פ. 25.06.06, נפרע בתאריך 26.06.06, בסכום של 2,813 ₪. משהודה התובע בקבלת השיקים הנ"ל והעברתם לצד שלישי, ומשהוכח כי שיק זה נפרע, יש לזקוף את הסכום הנקוב בשיק זה לטובת פירעון החוב דנן בסך 2,813- ₪. .
13. על-פי מוצג נ/9, המהווה שיק שנמשך מחשבון הנתבע ועליו מוטבעת חותמת "א. כוכבי השמיים למסחר בע"מ", ז.פ. 25.08.06, נפרע באותו מועד, בסך של 6,000 ₪. כאשר הודה התובע בקבלת השיקים הנ"ל והעברתם לצד שלישי, ומשהוכח כי שיק זה נפרע, יש לזקוף את הסכום הנקוב בשיק זה לטובת פירעון החוב דנן (6,000-).
14. על-פי מוצגים נ/4 ו- נ/7, שיק שנמשך מחשבון הנתבע ועליו מוטבעת חותמת "חברת בני פתחי חושאן בע"מ", ז.פ. 30.11.06, נפרע באותו מועד, בסכום של 1,300 ₪. כאשר הודה התובע בקבלת השיק הנ"ל, כפי שניתן לראות זאת גם מכוח מוצג נ/7, והעברתו לצד שלישי, ומשהוכיח הנתבע כי שיק נפרע, יש לזקוף את הסכום הנקוב לטובת פירעון החוב דנן (1,300-).
15. באשר למוצג נ/2 אשר על פיו הוצאה קבלה מס' 140 עבור מסירת שיק מספר 225, ז.פ 15.03.07 ע"ס 2,500 ₪, הנתבע לא צירף ראיה לפיה שיק זה נפרע. לפיכך, אין בידי להורות על קיזוז הסכום האמור מיתרת החוב בגין עסקת מוצרי החשמל דנן.
16. על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים, יחד ולחוד, נותרו חייבים לתובע סך של 11,037 ₪ בגין העסקה מושא התובענה. אין בידי לקבל את טענת הנתבע במעמד הדיון, ולפיה שולם על ידו חלק נוסף מהחוב במזומן. מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר מצד אחד טוען הנתבע כי שילם חלק החוב במזומן, ואילו התובע מצד שני מכחיש קבלת סכומי כסף במזומן. אמנם, הביא הנתבע לעדות את מר זועבי מוחמד (להלן: "מוחמד")אשר העיד כי מסר את הכסף שהעביר הנתבע לתובע ב-4 הזדמנויות, בסכום כולל של 8,000 ₪. ברם, התרשמותי הייתה כי מדובר בעדות בלתי אמינה ובלתי מתקבלת על הדעת. כך למשל, כאשר נשאל עד התביעה מוחמד מדוע הסכים להעביר את הכסף לתובע, כאשר באותו מעמד סירב האחרון מסור לו את השיקים שחוללו בחזרה, השיב העד מוחמד בצורה לקונית באומרו כי "אני העברתי לו את הכסף על מנת שהוא יתן לי את השיקים אבל הוא לא החזיר לי אותם. כל פעם הוא היה אומר לי אתה תקבל" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 20-28). גם עדותה של הנתבעת בדבר מסירת מזומנים לתובע באחד הביקורים בבית החולים כאשר היא הייתה לאחר לידה, אף היא נטענה בצורה לקונית וללא כל תימוכין.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 11,037 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (21.10.12) ועד מועד התשלום המלא בפועל.
2. בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך שלח 350 ₪.
3. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
4. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.