למערער טען עו"ד אבו ליל.

למשיבה טען עו"ד אדם סרי.

פתח דבר

1. לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה אשר ניתנה ביום 23/9/12 על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 5007-01-12.

2. פסק הדין של בית משפט לתעבורה ניתן ביום 13/2/2012 בהעדר המערער. המערער הגיש ביום 5/7/2012 (בקשה בהולה ביותר להארכת מועד להגשת בקשה לביטול גזר דין...) שניתן בהעדר וביום 23/9/12 החליט בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה ומכאן הערעור שבפני.

ההליך בפני בית משפט קמא

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות וזאת על יסוד תוצאת בדיקת הינשוף שהראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 315 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

העבירה בוצעה ביום 28/10/2011 ברחוב צבי הרמן שבקרית אתא.

על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה לו המשיבה עבירות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3), 39א הכל לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961, ביחד עם תקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

4. המערער זומן לדיון שנקבע ליום 13/2/12. הוא לא התייצב ועל כן הורשע בהעדרו ודינו נגזר לעונשים הבאים:

2,000 ₪ קנס, 24 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים.

5. כאמור המערער הגיש בקשה לביטול פסק דין זה ובית משפט לתעבורה דחה את הבקשה מהנימוקים הבאים:

טענותיו של המערער כנגד בא כוחו הקודם אינן מהוות בסיס לביטול פסק דין שניתן בהעדר, הגם שהיו מחדלים מטעמו של אותו סנגור, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר למרות שההודעה למתן גזר הדין נמסרה למערער.

בית משפט לתעבורה לא מצא נימוקים וטעמים המניחים את הדעת להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וסטיה מכלל סופיות הדיון.

עוד ציין בית משפט לתעבורה כי המערער לא פרט בבקשתו את טענותיו ביחס לעבירה שיוחסה לו ולסיכויי ההגנה בהקשר אליה.

6. על יסוד נימוקי בית משפט לתעבורה, נדחתה בקשתו של המערער ושכנגדה מופנה הערעור שבפני.

טענות הצדדים

7. המערער שב וטען בהודעת הערעור וגם בפני כי הוא פנה לעורך דין אשר הפקיד בידיו את מלאכת ייצוגו ועל כן סמך על כך שהסנגור יופיע בדיון שנקבע.

בשלב מסוים התברר למערער כ אותו עורך דין לא התייצב במועד הקבוע ועל כן ניתן נגדו פסק דין בהעדר.

8. המערער טען כי אמנם גזר הדין ניתן ביום 13/2/12, אך הבקשה להארכת מועד ולביטולו הוגשו מייד כשנודע לו על פסק הדין קרי ביום 5/7/2012.

9. המערער טוען כי היה מקום לתת לו את יומו בבית המשפט כדי לאפשר לו להציג בפני בית המשפט לתעבורה את טענותיו הן ביחס לעבירה שיוחסה לו והן ביחס לנסיבות שונות ואחרות, לרבות אישיות ונסיבות הנוגעות לעבודתו ולעברו שיש בהן כדי להשפיע על ההליך השיפוטי.

10. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור.

לטעמה החלטת בית משפט לתעבורה מנומקת ומפורטת.

אין בפיו של המערער נימוקים שיש בהם כדי להוות הסבר סביר להיעדרותו מהדיון וכמובן שאין בידו כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

ההליך בערעור

11. עקב טענות המערער קבעתי ישיבה נוספת אליה זמנתי את עורך דין מוסטפא אבו אחמד, מי שהיה אמור לייצגו בהליך בבית המשפט לתעבורה.

עורך דין אבו אחמד התייצב בישיבה מיום 12/2/2012 ונחקר על ידי באי כוח הצדדים. הוא אף הגיש ייפוי כוח שעליו החתים את המערער כמי שמייצגו בבית משפט לתעבורה בצירוף מכתב שהופנה למשיבה לשם העתקת חומר החקירה.

12. עורך דין אבו אחמד אמנם טען כי הוא החתים את המערער על ייפוי כוח לשם העתקת חומר החקירה, אך לא סיכם איתו את עניין הייצוג ואף לא גבה ממנו שכר טרחה כלשהו.

13. עורך דין אבו אחמד ציין כי כנראה נוצרה אי הבנה והמערער סבר שאכן הוא ייצגו למרות שבפועל לא היה סיכום כזה.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין שניתן בהעדר, בהחלטת בית משפט לתעבורה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, שמעתי את עורך דין אבו אחמד ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור.

15. כעולה מהחומר שהוצג בפני בית משפט לתעבורה, ובנוסף בהתאם לעדותו של עורך דין אבו אחמד שהתייצב בפני, במסגרת עדותו הגיש ייפוי כוח ומכתב פניה להעתקת חומר החקירה, מכל אלה ניתן להתרשם כי אכן עורך דין אבו אחמד קיבל על עצמו את ייצוג המערער ומכאן שהיה רשאי המערער להניח כי עורך הדין יתייצב לדיון שנקבע.

16. עורך דין אבו אחמד לא התייצב לדיון כי הוא סבר שטרם סיכם את שאלת הייצוג עם המערער מחד, ומאידך, המערער סמך על כך שעורך דין אבו אחמד יתייצב לדיון.

במצב דברים זה לא הייתה התייצבות מטעם המערער לדיון שהיה קבוע בבית משפט לתעבורה, על כן ניתן לומר כי אי התייצבות המערער לא הייתה תוצאה של מעשה או מחדל מטעמו כשהוא היה רשאי להניח, בנסיבות העניין שעו"ד מטעמו יופיע לדיון.

17. כפי שניתן לסתור את חזקת המסירה בכך שהנאשם יראה כי אי קבלת דבר הדואר ועקב זאת גם אי ההתייצבות לדיון בבית משפט לתעבורה היו " ... מסיבות שאינן תלויות בו." – ראו והשוו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, (2007). כך גם שמערער יוכל להראות כי אי ההתייצבות סנגורו לדיון הקבוע לא הייתה תלויה בו, ובעיקר כשהוא היה אמור להניח ברמה סבירה שסנגורו יתייצב לדיון הקבוע.

18. כאמור, די בקיומה של עילה אחת משתי עילות כדי להביא לביטול פסק דין שניתן בהעדר, סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, קבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

ראו לענין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

בנסיבות העניין המערער היה רשאי לסמוך על כך שעו"ד שמונה לייצגו, שכר את שירותיו ואף חתם על יפוי כוח, עו"ד שביקש להעתיק את חומר החקירה, יתייצב לדיון הקבוע, כך שיש בנסיבות אלו כדי לשמש הסבר סביר לאי התייצבות המערער לדיון ומכאן מתקיימת בענייננו, העילה הראשונה.

19. על כן, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה.

20. בטרם סיום אציין כי לכאורה הבקשה הוגשה משנודע למערער על מתן פסק הדין, כך שלא היה צורך בהגשת בקשה להארכת מועד ומכאן שלא מצאתי מקום להידרש לסוגיית הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר או לשאלה אם קמה למי שבקשתו להארכת מועד נדחתה, זכות ערעור.

21. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומבטל את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, ומחזיר את הדיון אליו לשלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.