23 אפריל 2014

1. לפנינו תביעת התובעת המוסבת כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 29.5.2012, בדבר שיעור דמי הלידה להם היא זכאית.

2. במסגרת ישיבתו המקדמית של בית הדין, אשר נשמעה בפני כבוד סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי, באו הצדדים לכלל הסכמה לפיה לא נותרו ביניהם מחלוקות עובדתיות. בהחלטת בית הדין מאותו המועד התבקש הנתבע לשוב ולשקול עמדתו בהליך. משהודיע כי אין בידו לשנותה, הורה בית הדין לצדדים לסכם טיעוניהם בכתב. לנוכח היותה של התובעת בלתי מיוצגת סיכם הנתבע טיעוניו ראשון. או אז הועבר התיק לטיפולינו. עד מועד זה לא הוגשו טיעוני התובעת ועל אף שניתנה לה התראה לעשות כן. אשר על כן, ניתן פסק הדין על יסוד החומר המצוי בתיק.

העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות במחלוקת והריהן:

3. התובעת, מורה לפי מקצועה ומטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים בהכשרתה, מועסקת על ידי משרד החינוך מאז שנת 1998. בנוסף למשרתה במשרד החינוך עבדה התובעת, החל מיום 1.5.2011, במרכז פעילות גוש שילה (להלן: מ.פ.ג.ש), בהיקף משרה חלקי.

4. בתקופה שמיום 1.9.2011 ועד יום 31.8.2012 שהתה התובעת בשנת שבתון מעבודתה במשרד החינוך. בתקופת השבתון קיבלה התובעת, מדי חודש מענק השתלמות מקרן ההשתלמות למורים, בהתאם לכללים המקובלים לגבי מורים. במהלך שנת השבתון המשיכה התובעת בעבודתה החלקית במ.פ.ג.ש וזאת עד ליום 27.3.2012.

5. ביום 18.4.2012 ילדה התובעת בן, במזל טוב.

6. בימים 10.5.2012 ו – 20.5.2015 הגישה התובעת תביעות לתשלום דמי לידה על בסיס הכנסתה מקרן ההשתלמות ומעבודתה במ.פ.ג.ש בהתאמה.

7. בהחלטת המוסד מיום 29.5.2012 נקבע כי דמי הלידה, לתקופה שמיום 18.4.2012 ועד ליום 24.7.2012, יחושבו ביחס להכנסות התובעת מעבודתה במ.פ.ג.ש בלבד, ברבע השנה שקדם למועד הלידה. קרי, בחודשים 12/2011, 1/2012 ו-2/2012. הכנסות התובעת במ.פ.ג.ש בחודשים אלה הסתכמו ב – 6,423 ₪ בלבד, ולפיכך נמצאה התובעת זכאית לדמי לידה בגובה 6,748 ₪ (71.37 ₪ ליום * 98 ימים בהפחתת דמי ביטוח ודמי ביטוח בריאות). סכום דמי הלידה האמור נמוך ממשכורת ממוצעת של התובעת במשרד החינוך.

מכאן התביעה שלפנינו.

גדר המחלוקת

8. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מה הוא הבסיס הנכון לחישוב דמי הלידה של התובעת. האם ההכנסה מהעבודה במ.פ.ג.ש בלבד, כשיטת הנתבע, או שמא גם מענקי ההשתלמות ולחילופין, שכר התובעת הקבוע במשרד החינוך טרם צאתה לשבתון כשיטת התובעת.

טענות התובעת

9. לטענת התובעת בכתב התביעה הבסיס לתשלום דמי הלידה שלה אמור להיות משכורתה הקבועה מעבודתה במשרד החינוך ולא משכורתה מעבודתה החלקית במ.פ.ג.ש. לטענתה אין להלום מצב בו מבוטחת ששילמה במשך 13 שנה דמי ביטוח בעד שכר מלא תקבל דמי לידה המשקפים רק את עבודתה במשרה החלקית, ושממילא אין בהם כדי לספק את צרכיהם של בני ביתה. מוסיפה וטוענת התובעת כי בבירור שקיימה עם מרכז המידע של המוסד נמסר לה שדמי הלידה ישולמו לה בהתאם למשכורתה האחרונה במשרד החינוך, ובלבד שתמציא אישור רפואי על מועד תחילת ההריון (אותו צירפה גם לכתב התביעה). לבסוף, מדגישה התובעת כי גם מקרן ההשתלמות לא קיבלה מענק לידה היות שילדה לפני חודש מאי ועל פי כללי הקרן מועד זה אינו מזכה במענק לידה.

למרבית טענות הנתבע נתייחס בגוף ההכרעה ולפיכך לא נחזור עליהם כאן.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה. טעמינו לכך הרי הם מפורטים מטה.

המסגרת הנורמטיבית

11. סעיף 49(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), מעגן את זכותה של מבוטחת לגמלת דמי לידה בקובעו כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". סעיף 50(א) לחוק מלמדנו כי פרק הזמן שבעדו ישולמו למבוטחת דמי לידה הוא נגזרת של התקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת.

שיעור דמי הלידה ליום נקבע בסעיף 53(א) לחוק והוא מחושב לפי "שכר העבודה הרגיל של המבוטחת...כשהוא מחולק ב-30". לעניין שכר העבודה הרגיל קובע סעיף 54 לחוק בחלק הצריך לענייננו כך:

"(א) שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים.

(ב) לענין סעיף זה, "הכנסה" –

(1) בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח...".

ה'יום הקובע' לפי הגדרתו בסעיף 48 הוא "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה".

סיכומם של דברים עד כה: הבסיס לחישוב דמי הלידה בעניינה של התובעת הוא הכנסתה המבוטחת הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבו הפסיקה לעבוד.

עתה נפנה ליישום העיקרון על המקרה של התובעת.

12. מהמסכת העובדתית המוסכמת על הצדדים עולה כי התובעת הפסיקה את עבודתה במשרד החינוך כבר ביום 31.8.2011, אולם המשיכה בעבודתה במ.פ.ג.ש עד ליום 27.3.2012. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שבעניינה של התובעת 'היום הקובע', כהגדרתו בסעיף 48 לחוק, הוא יום 27.3.2013, ואין על פי החוק נפקות כלשהי לעובדה שמדבר בעבודה חלקית.

משנקבע כי היום הקובע הוא יום 27.3.2013 יש לבחון מהו שכר העבודה הרגיל של התובעת. כאמור, אין חולק כי שכר עבודתה של התובעת במ.פ.ג.ש בא בגדר שכר עבודה רגיל שכן מדובר בהכנסה ממנה מגיע, ואף השתלמו בפועל, דמי ביטוח. אלא שלטענת התובעת בכך לא סגי.

מענק מקרן השתלמות האם בגדר שכר עבודה?

13. בתביעתה למוסד טענה התובעת כי יש להביא בחשבון את הכנסותיה מקרן ההשתלמות. המוסד מצדו טען כי הכנסות מקרן השתלמות למורים אינן הכנסות מעבודה (ראו: תשובת המוסד מיום 10.7.2012 לערר של התובעת בדבר גובה דמי הלידה אשר צורפה לכתב התביעה).

בעניין זה מקובלת עלינו טענת המוסד שהכנסת התובעת מקרן ההשתלמות למורים אינה בגדר הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח. זאת לנוכח העובדה שהכנסה החייבת בדמי ביטוח לפי סעיף 344(א) לחוק היא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] הקובע כך:

"השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;"

כפי שניתן להיווכח מהוראות הפקודה הכנסות התובעת מקרן השתלמות אינן בגדר השתכרות, ריווח מעבודה או טובת הנאה אחרת מהמעביד. זאת מן הטעם שקרן ההשתלמות אינה המעביד של התובעת והתשלומים המועברים אינם בגדר שכר עבודה כי אם מענק השתלמות. הדברים נלמדים מאליהם מעיון בטופסי פירוט המענקים שקיבלה התובעת מקרן ההשתלמות מדי חודש, שם אין ציון של תשלום דמי ביטוח לאומי ממענק ההשתלמות ואף מצוין במפורש כי המענק מקרן ההשתלמות פטור ממס כיוון שהקרן מסווגת כהכנסה מקופת גמל לצורך סעיפים 9(2) ו-17(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בהקשר זה הוסיף המוסד וטען וטענות אלה מקובלות עלינו כי גמלת דמי הלידה היא גמלה מחליפת שכר שנועדה להחליף את שכרה של המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע כהגדרתו בחוק. התובעת בחרה לצאת לשבתון בשנה זו ופועל יוצא של החלטתה היה כי הכנסותיה החייבות בדמי ביטוח פחתו. לכן אף אם נכונה טענת התובעת כי דמי הלידה ששולמו לה נמוכים משמעותית מהכנסתה מעבודתה הרגילה, אין למוסד או לבית הדין סמכות להגדיל את הבסיס לחישובם.

כללו של דבר, צודק המוסד בטענתו כי לצורך חישוב דמי הלידה אין להביא בחשבון את הכנסותיה של התובעת מקרן ההשתלמות.

שכר עבודה ממשרד החינוך האם בגדר שכר רגיל?

14. בכתב התביעה שינתה התובעת את גישתה וטענה כי יש לחשב את דמי הלידה המגיעים לה בהתאם להכנסותיה מעבודתה במשרד החינוך בטרם החלה את שנת השבתון, שכן זהו לשיטתה שכרה הרגיל. מה עוד שבמועד הפסקת העבודה היא כבר הייתה הרה ולצורך כך אף הוסיפה אישור רפואי המעיד על מועד תחילת ההריון. דין טענות אלה דחיה.

15. כאמור לעיל, בהתאם לסעיף 54 לחוק דמי הלידה משולמים לפי שכר העבודה הרגיל של המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע. עם זאת תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות), התשי"ד-1954 קובעת הנחיות ייחודיות לחישוב שכרה הרגיל של מבוטחת אשר הפסיקה את עבודתה לפני היום שבו מגיעים לה לראשונה דמי לידה או שלא שולם לה מלוא שכרה לפני יום זה. וכך קובעת תקנה 2 בחלק הצריך לענייננו:

"(א) אם לרגל ההריון הפסיקה מבוטחת את עבודתה לפני היום שבעדו מגיעים לה לראשונה דמי-לידה, או לא שולם לה מלוא השכר לפני אותו יום, יחושב שכר העבודה הרגיל לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק לפי שכר עבודתה ברבע השנה שקדם להפסקה כאמור, או למועד שבו לא שולם מלוא השכר כאמור, הכל לפי הענין.

(ב) לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א)".

עיון מדוקדק בלשון התקנה מעלה אפוא כי תנאי להחלתה על מבוטחת הוא שהיא הפסיקה את עבודתה לרגל ההריון או שלא שולם לה מלוא השכר מסיבות שונות אחרות שהמשותף לכולן הוא שאינן תלויות בה. על עקרון אחרון זה עמד בית הדין הארצי בדב"ע (ארצי) מז/0-50 המוסד לביטוח לאומי – וקנין פד"ע יט 197 (1987) (להלן: עניין וקנין) בקובעו כי:

"הכוונה היא למנוע קיפוח בגובה דמי הלידה במקרה של הכנסה לא מלאה ברבע השנה הקובע מפאת עבודה לא מלאה, וזאת בגלל מצבים ש'נכפו' על העובדת. כגון מחלה, תאונה ימי אבל וכו'. המכנה המשותף למצבים אלה ול"חופשה" הוא מסתמא בכך, שהחופשה לה התכוונו באה אף היא מ'סיבה שאינה תלויה בה'".

לדידנו במקרה של התובעת לא מתקיים אף אחד מהתנאים שנקבעו בתקנה 2 ועל כן אין להחיל בעניינה את החישוב המקל הקבוע בה. כך, התובעת הפסיקה את עבודתה במשרד החינוך בשל שנת השבתון שתוכננה, ככל הנראה מראש, ולא 'לרגל ההריון' כדרישת התקנה. בדומה, שכרה הרגיל של התובעת מעבודתה במשרד החינוך לא שולם לה במלואו בתקופה זו בשל כך ששהתה בשנת שבתון, ולא מסיבה שאינה תלויה בה.

תוצאת הדברים היא אפוא כי בהתאם לחוק ולתקנות לא ניתן לקבוע ששכרה הרגיל של התובעת לצורך חישוב דמי הלידה הוא שכרה מעבודתה במשרד החינוך.

16. בעניין זה נשוב ונפנה לעניין וקנין שם, בדומה לענייננו, נדון חישוב דמי לידה של מורה בשנת שבתון שעבדה במהלכה בהיקף משרה חלקי. בית הדין הארצי קבע כי דמי הלידה יחושבו בהתאם לשכר המורה בפועל. קרי, בהתאם להכנסתה מהמשרה החלקית. אמנם מאז נדון עניין וקנין נכנס לתוקפו חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ושונתה הגדרת ה'יום הקובע', אולם הדברים יפים גם לענייננו (ראו עוד: ב"ל (חי') 19673-01-12 עולא – המוסד לביטוח לאומי (18.10.2012); ב"ל (ת"א) 44397-11-11 מעוז – המוסד לביטוח לאומי (14.4.2013)).

17. נטעים כי תכלית תשלום דמי הלידה היא תשלום למבוטחת שעבדה ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה ואין היא עובדת יותר (עב"ל (ארצי) 1126/00 לוי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח 193 (2003)). בענייננו התובעת לא איבדה את מקור הכנסתה ממשרד החינוך לרגל ההריון או הלידה, אלא לרגל שהייתה בשנת שבתון ועל כן גם מטעם זה אין לשנות מהחלטת המוסד. מה עוד שהתובעת לא הוכיחה כי אכן איבדה את מקור הכנסתה מקרן ההשתלמות. נטעים כי בהתאם להנחיות קרן ההשתלמות לעובדי הוראה זכאית עובדת הוראה היולדת במהלך שנת ההשתלמות להמשיך ולקבל מענקים כל עוד היא עומדת בחובות ההשתלמות (ההנחיות מפורסמות באתר האינטרנט של קרנות השתלמות לעובדי הוראה).

הטענה בדבר מידע מטעה

18. בטרם סיום נדרשים אנו לטענת התובעת ולפיה קיבלה לכאורה מידע שגוי ממרכז המידע הטלפוני של המוסד. בראש יאמר כי לא הונחה בפנינו ולו ראשית ראיה לטענה זו. בהקשר זה יש לציין כי כל עוד לא מוגשת למוסד תביעה ובה מתבררות נסיבותיה הספציפיות של המבוטחת לא ניתן לדעת מה ייקבע בסופה. אולם גם אם נניח כי התובעת אכן קיבלה מידע מטעה לא יהיה בדבר להועיל לה שכן נקבע כבר, כי אין במחדל של המוסד או במצג שווא שהציג כדי להקים זכאות לגמלה מקום בו לא קיימות זכות על פי דין. על המוסד לפעול בהתאם לחוק אף במקום בו הפקידים, או מרכז המידע מסרו מידע שאינו מתיישב עם הוראות החוק (ראו: עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי (30.9.2001)).

19. סוף דבר – לנוכח כל האמור הגענו לכלל מסקנה כי בדין חושבו דמי הלידה של התובעת על בסיס הכנסתה מעבודתה במ.פ.ג.ש בלבד, ועל כן תביעת התובעת נדחית. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

20. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ד, (23 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.