בקשה לעיכוב פינוי מקרקעין עד למתן פס"ד בערעור

עסקינן בפסק-דין שחייב את המבקשים לפנות את המשתלה הנמצאת במתחם הידוע כמתחם סומייל והמשתרעת על חלקות 15-16, עליהן הורחב הדיבור בבקשה ובתגובות לה.

לכאורה אמור היה בית המשפט לדחות הבקשה, משמדובר בקרקע המשמשת למסחר, להבדיל מדירת מגורים, עת נזק שיגרם, אם יתקבל הערעור, ניתן יהיה לפיצוי בכסף.

אלא שבעת ניהול תביעת הפינוי חלו שינויים בזהות הבעלים של חלקות 15-16. משיבה 1 – שהייתה הבעלים של חלקה 15בשלמותה, אף של חלק מחלקה 16- מכרה את זכויותיה למשיבה 6 (להלן- יורוקם). יורוקום הגיעה להסדר עם המבקשים לפינוי מאוחר של המשתלה במסמך הידוע כ"הסדר הפשרה", וכפועל יוצא, מסכימה לבקשת עיכוב הביצוע.

משיבים 2-5, שנותרו לבד במערכה – מתנגדים.

נוכח מסגרת הדיון הצרה בבקשות עיכוב הביצוע, בה אין בית המשפט מכריע בערעור עצמו, אין אני נדרשת לשאלת השפעתם של השינוי בבעלות ושל הסדר הפשרה על סיכויי הערעור, אם אכן, אך לא ניתן להתעלם מהם במסגרת הדיון בעיכוב הביצוע.

הנתונים שיש לקחת בחשבון בבקשת העיכוב הינם בין היתר: יורוקום הינה כיום הבעלים של חלקה 15 בשלמותה ושל חלק מחלקה 16, יורוקום מסכימה לעיכוב הביצוע, החלק של יורוקם בחלקה 16 הינו קטן (5.3 מ"ר מתוך עשרות מ"ר) כך שמשיבים 2-5 הינם קבוצת הרוב בחלקה זו, בהסדר הפשרה לא הוענקו למבקשים זכויות כלשהן במשתלה וכל שהוסכם הוא מועד פינוי נדחה, שלא תוחם במועד ידוע.

באיזון המתבקש אני מורה כדלקמן:

עיכוב ביצוע עד למתן פסק-דין בערעור בכל הנוגע לחלקה 15.

הבקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע לחלקה 16 נדחית, דבר המחייב את המבקשים "לסגת" לגבולות חלקה 15. ניתנת ארכה עד ליום 11.4.13.

הפיקדון שהופקד לצורך העיכוב הארעי ישאר בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ג, 22 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.