התובעת רכשה מהנתבעת אריחי קרמיקה לריצוף. האריחים הונחו בבית-ספר שהתובעת בנתה עבור המועצה המקומית זמר. לימים חייבה המועצה את התובעת לפרק חלק מהריצוף ולהחליפו באחר, והתובעת עשתה כן. לאחר החלפת הריצוף הוגשה התביעה דנן, שעיקרה בטענה כי הצורך להחליף את הריצוף נבע מפגם באריחים שסיפקה הנתבעת. הנתבעת כפרה בקיומו של פגם כזה.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת, חברה פרטית, עוסקת בעבודות קבלניות; היא הוזמנה בידי המועצה המקומית זמר (להלן המועצה) לבנות את בית-הספר היסודי 'אלנבראס' (להלן בית-הספר). מבנה בית-הספר נמסר למועצה ביום 1.9.2010, בתחילת שנת-הלימודים.

2. הנתבעת, חברה פרטית, עוסקת בשיווק ואספקת מוצרי ריצוף. התובעת רכשה מהנתבעת אריחי קרמיקה משני סוגים, לשם ריצוף בבית-הספר: 400 מ"ר אריחי קרמיקה מסוג IRONY BEIGE בגודל 33X33 ס"מ בעלי מקדם התנגדות להחלקה R9, ו- 635 מ"ר אריחים מאותו סוג בעלי מקדם התנגדות גבוה יותר נגד החלקה, R10, הידוע גם כ'אנטי-סליפ'. על רכישת שני סוגי האריחים הללו והנחתם בבית-הספר אין מחלוקת. כמות האריחים מכל סוג שסופקה לתובעת הוכחה בידי הנתבעת [סע' 6 ו-9 ונספח 1 בתצהיר עד הנתבעת רמי שמואל (נ/2) וסע' 3 ונספח 1 בתצהיר עד הנתבעת יניב עובד (נ/3)]. התובעת לא הביאה ראיות משלה בעניין זה.

3. טענת התובעת שביסוד התביעה הייתה, בקליפת-אגוז, כי לאחר מסירת מבנה בית-הספר למועצה חל שינוי בצבעם של אריחים שהותקנו בכניסה למבנה ובפרוזדור (להלן גם השטחים הציבוריים), כי שינוי הגוון נבע מפגם באריחים שסיפקה הנתבעת, והמועצה דרשה מהתובעת להחליף את כל שטח הריצוף בכניסה ובפרוזדור. הפגם דווח לנתבעת, ונציגיה הגיעו למקום כדי להתרשם ממנו אך לא עשו דבר על-מנת לתקנו. נוכח התנערות הנתבעת מאחריות לפגם הנטען בריצוף, ובשל דרישת המועצה כי התובעת תחליפו, נאלצה התובעת לפרק את הריצוף בשטחים הציבוריים והניחה במקומו ריצוף 'טרצו'.

4. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בהוצאותיה ונזקיה הנובעים מקיומו של הפגם הנטען באריחים, בסך כולל של 312,418.75 ₪ לפי פירוט כלהלן: 154,185.59 ₪ בגין העלות הכרוכה בפירוק הריצוף הקיים והנחת ריצוף חדש תחתיו, 20,258.24 ₪ בגין רכישת אריחי הנתבעת שפורקו, 37,974.92 ₪ בגין רכישת אריחי 'טרצו' חלף אריחי הנתבעת, ופיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין.

5. הנתבעת כפרה בקיומו של פגם באריחים וטענה שהבדלי הגוון שאותרו בחלק מהאריחים שרוצפו בשטחים הציבוריים נבעו מהנחתם של אריחים בעלי מקדם החלקה שונה, R9 ו- R10, זה לצד זה – חלף הנחת אריחי אנטי-סליפ בלבד בשטחים הללו, ובשים לב לכך שבשל היותם של אריחי אנטי-סליפ בעלי שטח פנים מחוספס יותר שנועד למנוע החלקה הם סופחים לכלוך באופן מוגבר בהשוואה לאריח האחר לו מקדם נוגד החלקה נמוך יותר. טענות נוספות הועלו נגד התחשיב שעליו נסמכה התובעת במישור הנזק ונגד טענתה כי סבלה פגיעה במוניטין בשל החלפת הריצוף בבית-הספר.

6. לתמיכת התביעה העידו מנהל התובעת עבדאלקאדר ותד [תצהירו סומן ת/2], מוחמד ותד – עובד התובעת ששימש כמנהל פרויקט הבניה מטעמה [להלן מהנדס התובעת; תצהירו סומן ת/1]; אינג' פואז עתאמנה שהגיש חוות-דעת מטעם התובעת [סומנה ת/3], ונציגי המועצה – מהנדס הרשות ח'יירי גאנם (להלן מהנדס הרשות) ועוזר ראש המועצה עאיד גאנם (להלן גאנם). מן העבר השני של המתרס העידו רמי שמואל – מנהל שרות לקוחות בנתבעת בתקופה הרלוונטית (להלן שמואל), ויניב עובד – איש שרות טכני בנתבעת (להלן עובד). ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

7. דין התביעה להידחות; התובעת לא הרימה את הנטל שמונח לפתחה ולא הראתה כי נפל באריחים פגם שהנתבעת נושאת באחריות לקיומו וכי היה צורך להחליף את הריצוף בשל פגם כזה. גם במישור הנזק לקו תחשיביה של התובעת, והסכום שנתבע לא הוכח כדבעי.

ב. מישור החבות

1. התובעת היא 'המוציא מחברו'; עליה הנטל להוכיח את תביעתה על כל יסודותיה. הדבר אמור גם בטענתה לקיומו של פגם באריחים שגרם לאי-התאמה של המוצר שסיפקה הנתבעת, כהגדרתה בסעיף 11 לחוק המכר. כך באשר לאי-התאמה דרך כלל וכך גם באשר לאי-התאמה שביטויה בכך שהנכס שסופק – "[...] אין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם", או שהוא "[...] אינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים" [שם, בס"ק 11(3) ו-11(5)].

שאלת קיומו של ליקוי בריצוף, באופן שיעשה את המוצר שסיפק הנתבע לתובע מוצר פגום, טעונה ברגיל הוכחה באמצעות חוות-דעת מומחה שכן עצם קיומו או העדרו של פגם – וטיבו של הפגם וסיבת היווצרותו מקום שהוא קיים – הם מטבע הדברים עניינים שקביעה לגביהם כרוכה במומחיות מקצועית שאינה נחלת הכלל ואף אינה בגדר ידיעה שיפוטית [ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, פס' 22 (2006)].

קיומו של פגם באריחים, לא כל שכן פגם שהאחריות לו חלה על הנתבעת ושעולה כדי אי-התאמה, לא הוכח על-ידי התובעת; בראיותיה לא היה כדי לצלוח את הרף התחתון של מאזן ההסתברויות.

2. טענה לקיומו של פגם באריחים הועלתה רק ביחס לחלק מהאריחים שהונחו בשטחים הציבוריים, קרי, בכניסה למבנה בית-הספר ובפרוזדור הפנימי שלו; בשטחים אחרים במבנה שרוצפו באריחי הנתבעת, ובכיתות בכלל זה, לא הופיע פגם [עדות מהנדס התובעת בעמ' 8 ש' 15-14; ר' גם עדות שמואל בעמ' 28 ש' 29-23 ועדות עובד בעמ' 35 ש' 13-10].

1. מועד גילויים ואופן גילויים של הבדלי גוון בחלק מן האריחים בשטחים הציבוריים אינו מצדד בקיומו של פגם באריחים.

(א) מבנה בית-הספר נמסר למועצה בתאריך 1.9.2010, לאחר שתמו בו עבודות הבניה והנחת הריצוף. לגרסת התובעת, לא התגלה הפגם הנטען במועד בו התקבלו האריחים מן הנתבעת. פגם באריחים לא אותר ולא אובחן במהלך הנחת הריצוף, אף לא בסיום עבודת הריצוף וקודם למסירת המבנה למועצה. לעובדה זו, שאינה שנויה במחלוקת, יש לייחס משקל ומשמעות; היא פועלת לחובת התובעת ואינה תומכת בטענת הפגם.

ודוק: אף שמהנדס התובעת, הנדסאי בניין במקצועו, נכח במקום על-בסיס קבוע, הוא לא איתר כל פגם בריצוף בזמן-אמת – עובר להנחת האריחים, בזמן הנחתם או סמוך לאחר מכן. טענת התובעת הייתה כי קיומו של ליקוי בריצוף התגלה על-ידי המועצה רק שלושה חודשים לאחר מסירת המבנה, ובמועד זה גם הודע לה לראשונה. מהנדס התובעת נקב ב- 30.11.2010 כתאריך בו הועלתה לראשונה טענת המועצה בדבר שינויי צבע באריחים [עדות מהנדס התובעת בסע' 8 ב-ת/1 ובעמ' 7 ש' 22-21, 31-30, עמ' 8 ש' 1, ועמ' 11 ש' 9-6; עדות מנהל התובעת בעמ' 12 ש' 8-6, סע' 8 ב-ת/2].

אילו דובר באריחים פגומים ששינו גוון בשל תכונה הטבועה בהם, ניתן היה לצפות שמהנדס התובעת ישים לבו לשינויי הגוון מיד לאחר הנחתם ובטרם נמסר בית-הספר למועצה. עצם העובדה כי ליקוי כזה לא ניכר במהלך הנחת הריצוף אלא רק אחרי הנחתו מלמדת כי שינויי הגוון לא נבעו מתכונה הנעוצה באריחים עצמם.

(ב) לפי עדותו של מהנדס המועצה התגלו הבדלי הגוון בריצוף בספטמבר 2010, בתכוף לאחר מסירת בית-הספר למועצה, והודעה על כך נמסרה לתובעת מיד [עמ' 19 ש' 26-24; עמ' 22 ש' 5-1]. עדותו אינה עולה בקנה אחד עם עדות מהנדס התובעת שייחס את גילוי הבדלי הגוון לסוף נובמבר 2011, בחלוף שלושה חודשים ממסירת המבנה למועצה. תיק הפרויקט במועצה לא הוגש חרף היותו תיעוד בר-קיימא שניתן להציגו, ולא הובאה ראיה שתתמוך בטענת מהנדס המועצה כי הבדלי הגוון גולו מיד לאחר שבית-הספר נמסר לה; עדות מהנדס המועצה באשר למועד הגילוי לקתה בהיעדר זיכרון ולא הייתה חד-משמעית [עמ' 21 ש' 32-23; עמ' 22 ש' 16-12].

(ג) אם תועדף עדות מהנדס התובעת בעניין זה, פירוש הדבר שחלף פרק זמן לא מבוטל בין הנחת הריצוף לבין מועד הופעתם של שינויי הגוון, באופן שמקשה על זקיפתם לפגם באריחים. ואם תאמר שעדות מהנדס המועצה עדיפה, אזי יש לתהות מה עשתה התובעת בפרק הזמן שבין גילוי הבדלי הגוון על-ידי המועצה בתחילת ספטמבר 2010 לבין פנייתה הראשונה של התובעת לנתבעת בעניין זה ביום 16.12.2010 ומה טעם השתהתה בהפניית אצבע מאשימה כלפי הנתבעת [סע' 10 ב-נ/2 וסע' 5 ב-נ/3]. גם חלופה זו אינה מצדדת בהתקיימותו של פגם ממשי בריצוף שהאחריות לו מוטלת לפתחה של הנתבעת.

(ד) בעדותו של גאנם, עוזר ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, לא היה כדי לסייע; עדותו בכללותה לא נמצאה ראויה לאמון ולקתה בהגזמה גם ביחס למצב הדברים לשיטתה של התובעת. הוא טען להתרבות הכתמים על ציר הזמן וייחס את הופעתם גם לכיתות, אף שמהנדס המועצה הצהיר שבכיתות לא התגלתה כל בעיה ובהן לא נדרשה החלפת הריצוף [השוו עמ' 20 ש' 7 לעמ' 24 ש' 8-6]. על-פי גאנם, אותרו שינויי הגוון באריחים רק בסוף חודש אוקטובר 2010, לא קודם לכן [עמ' 24 ש' 6]. עדותו בעניין זה תאמה את עדותו של מהנדס התובעת.

1. עמדת הנתבעת הייתה כי הבדלי הגוון בין אריחים שונים שהונחו בשטחים הציבוריים לא נבעו מפגם באריחים אלא מאופן הנחתם בידי התובעת, ללא הבחנה נדרשת בין אריח בעל מקדם התנגדות R9 לבין אריח בעל מקדם התנגדות R10, תוך נקיטת עירוב בין שני סוגי האריחים שסופקו והנחתם זה לצד זה. מאחר שפני האריח מסוג אנטי-סליפ מתאפיינים בטקסטורה מחוספסת בהשוואה לאריח מהסוג האחר, באופן שמתחייב מייעודו למנוע החלקה, מצטבר לכלוך באופן שונה על-פני האריחים משני הסוגים; אם מרצפים אותם זה לצד זה מתקבלים הבדלי גוון מן הסוג שעליו הלינה המועצה ושבעטיו היא דרשה מן התובעת להחליף את הריצוף.

הנתבעת הטעימה שריצוף תוך עירוב אריחים מסוגים שונים מצוי באחריות התובעת שכן האריחים סופקו לה כשהם ארוזים בנפרד ומסומנים, באופן שאפשר הבחנה ביניהם. עוד הוטעם כי ת"י 2279 שעוסק במקדם נוגד ההחלקה מורה על ריצוף מסדרונות בתי-ספר באריח אנטי-סליפ בעל מקדם התנגדות R10 [עדות שמואל: נ/2 בסע' 8-6 ו-16-12, עמ' 25 ש' 12-10, עמ' 26 ש' 6-3 ו-23-13; עדות עובד: נ/3 בסע' 10-4, עמ' 33 ש' 18-9 ו-26]. על כן חלה על התובעת חובה לבדוק ולוודא שבריצוף השטחים הציבוריים נעשה שימוש אך ורק באריח מסוג אנטי-סליפ, ולא באריחים משני הסוגים שסופקו.

התובעת לא חלקה על כך שהיה עליה לרצף את שטחי הכניסה והפרוזדור, בשונה משטח הכיתות, רק באריחים בעלי מקדם R10, וכי שני סוגי האריחים סופקו לה על-ידי הנתבעת כך שניתן היה להבחין ביניהם. התובעת אף לא כפרה בכך שחלקה של הנתבעת התמצה באספקת אריחים מן הסוג שהוזמן, ולא היה לה חלק בעבודת הריצוף והיישום שלהם.

1. מחלוקת ממשית ניטשה בין הצדדים בשאלה אם בזמן-אמת מסרו נציגי הנתבעת שבדקו את הריצוף לתובעת כי מקורם של שינויי הגוון שעליהם הלינה המועצה בכך שהתובעת הניחה זה לצד זה אריחים בעלי מקדם החלקה שונה. גרסת התובעת הייתה כי טענה זו הועלתה רק לצרכי העמדת הגנה מפני התביעה, ולא ניתן לה ביטוי טרם הגשת התביעה. מנגד גרסה הנתבעת כי על עירוב אריחים שיצר את הבדלי הגוון הועמדה התובעת בשלב מוקדם, טרם הגשת התביעה וכבר כשביקרו נציגיה בבית-הספר בדצמבר 2010 [עדות עובד, סע' 12 ב-נ/3 ועמ' 34 ש' 8-2; עדות שמואל, עמ' 26 ש' 30-29 ועמ' 31 ש' 11-8]. כפי שיובהר מיד, למחלוקת זו יש חשיבות בהערכתה של חוות-דעת המומחה מטעם התובעת.
2. לתמיכת טענותיה נסמכה התובעת על חוות-דעת של אינג' עתאמנה [ת/3]. חוות-הדעת לא צורפה לכתב-התביעה; דבר קיומה לא נזכר בה. בנסיבות העניין, אין מדובר בחסר דיוני (שכן עסקינן בחוות-דעת שבשים לב לנושאה ניתן להגישה יחד עם תצהירי התובעת ואין חובה לצרפה לכתב-התביעה), אלא בפגם מהותי שנשקל בהערכת האותנטיות של חוות-הדעת ואמינותו של נותנה. במה הדברים אמורים?

(א) בקדם-המשפט היה נהיר וגלוי על-פני טענות כתב-התביעה כי ההליך ננקט רק לאחר שהריצוף שלפגם בו טענה התובעת פורק והוחלף באחר. בשלב מקדמי זה אישר בא-כוח התובעת, במענה לשאלת בית-המשפט, כי לא ניתן להציג חוות-דעת שתעיד על הפגם וכי התובעת תבקש לטעון שהפגם היה מוכח ויזואלית על-פני הריצוף שפורק והוחלף [ר' דיון מיום 21.10.2013, עמ' 1 ש' 17-14]. מדובר בהצהרה שמחייבת את התובעת; היא משיתה עליה נטל מוגבר לבאר כיצד הוגשה בשלב מאוחר יותר חוות-דעת של אינג' עתאמנה אשר נסמכה על בדיקת הריצוף טרם פירוקו – חוות-דעת שאין לה זכר בתביעה, שהצהרת בא-כוח התובעת בקדם-המשפט שללה את קיומה, ושלא ניתן היה להכינה על-בסיס בדיקת הריצוף במועד מאוחר להגשת התביעה שכן במועד זה כבר לא היו האריחים שלהם יוחס הפגם קיימים ומונחים בשטח בית-הספר.

(ב) לא עלה בידי התובעת להתמודד עם השאלות הללו וליתן להן מענה. מנהלה התחמק מלנקוב במועד בו פנתה התובעת לאינג' עתאמנה בבקשה ליתן לה חוות-דעת ומסר על כך שלוש גרסות שונות: האחת, לא זוכר; השניה, אחרי ההתכתבות בין הצדדים; ושלישית, לפיה ליווה המומחה את התובעת במהלך הפרויקט [עמ' 13 ש' 32-4]. כשנשאל מנהלה של התובעת מתי קיבל את חוות-הדעת היפנה לתאריכה, אלא שהיא חסרה תאריך [עמ' 14 ש' 10-7]. תשובה מתחמקת נתן הלה גם כשנדרש לשאלה אם חוות-הדעת הוצגה למועצה. הוא לא ידע לבאר מדוע לא הוצגה חוות-הדעת לנתבעת כשהתקיימו בין הצדדים מגעים קודם להגשת ההליך [עמ' 14 ש' 22-15]. מנהל התובעת הפנה בעניין זה לבא-כוח התובעת אלא שבא-כוח התובעת הצהיר בדיון הראשון שאין בנמצא חוות-דעת מומחה שנסבה על בדיקת האריחים, ואין אפשרות להגישה נוכח פירוק הריצוף והחלפתו.

(ג) חוות-דעת מומחה התובעת נסמכה על ביקור שקיים אינג' עתאמנה בבית-הספר, כך לטענתו, ביום 5.12.2010, טרם ביקוריהם של נציגי הנתבעת במקום וטרם הגשת ההליך [ת/3 עמ' 1, נ/2 סע' 11 ו-נ/3 סע' 6]. לא בא מפי עדי התובעת הסבר לכך שביקור המומחה במקום לא נזכר בכתב-התביעה או בהתכתבות בין הצדדים שקדמה להגשתו, וחוות-הדעת שהניב הביקור לא הוצגה לנציגי המועצה והנתבעת; היא נחשפה לראשונה ביום 26.1.2014, למעלה משלוש שנים לאחר ביקור המומחה בבית-הספר, בעת שהוגשה כראיה לבית-משפט [ר' עדות מהנדס המועצה בעמ' 22 ש' 26-23; עדות גאנם בעמ' 24 ש' 23-21; עדות שמואל ב-נ/2 סע' 22 סיפא; עדות עובד ב-נ/3 סע' 13].

זאת ועוד, חוות-הדעת שהגישה התובעת נגועה בסימנים מחשידים שמצדדים במסקנה כי אין מדובר בחוות-דעת אותנטית שביסודה בדיקה של האריחים כשהיו מרוצפים במבנה בית-הספר, טרם פירוקם, אלא במסמך שנוצר יש מאין מבלי שנותנה בדק את הריצוף – על-מנת להתמודד עם חסרונה של חוות-דעת מומחה להוכחת הפגם הנטען בפי התובעת, חסר שהוטעם לאחר הגשת התביעה ובשלב מקדמי של הבירור.

(ד) ראשית, חוות-הדעת אינה נושאת תאריך שילמד על מועד עריכתה [עמ' 17 ש' 11-10]. אם ניתנה חוות-הדעת בחודש מרץ 2011, כטענת עורכה, חזקה שהיה ניתן לה ביטוי ברור במכתב התובעת לנתבעת שנשלח לאחר מכן כמו גם בטענות המהותיות שבכתב-התביעה, אך הם אינם מאזכרים את דבר-קיומה של חוות-דעת כזו [ר' נספח ט' ב-ת/2].

(ה) שנית, אין מחלוקת על כך שהריצוף שנדון כאן הונח בבית-הספר היסודי 'אלנבראס' בזמר [ר' סע' 5 בכתב-התביעה, סע' 3 ב-ת/1, סע' 4 ב-ת/2]. דא עקא, בכותרתה התייחסה חוות-הדעת לבית-ספר אחר – בית-ספר יסודי 'ביר אלסבה' בזמר, שאינו זה שעל הריצוף בו נסבה התובענה דנן [ר' כותרת ת/3]. מהנדס המועצה, אף הוא עד מטעם התובעת, הצהיר שבית-ספר 'אלנבראס' ובית-ספר 'ביר אלסבה' הם שני בתי-ספר שונים בתחומי המועצה [עמ' 21 ש' 22-16]; בכך סתר מניה וביה את טענת מומחה התובעת כי בית-הספר שבשמו נקב בחוות-הדעת ובית-הספר שנדון כאן, אחד הם [עמ' 17 ש' 17-14]. את עדותו זו של מומחה התובעת יש לדחות; אין מנוס מלקבוע שהיא משליכה על אמינותו, כמו גם על הערכת זיקתה של חוות-הדעת שהגיש לבית-הספר 'אלנבראס' ולריצוף שהונח בו.

(ו) שלישית, חוות-הדעת שערך אינג' עתאמנה נועדה להתמודד, כך על-פי תוכנה, עם הטענה כי בשטחים הציבוריים הונחו אריחים משני סוגים שלהם מקדמי החלקה שונים, וכי בשל כך – ולא מחמת פגם באריחים – נוצרו הבדלי הגוון שעליהם הלינה המועצה [ר' ת/3 חלק ג' סע' 4-2]. כבר נאמר לעיל שלגרסת התובעת, טענת הנתבעת על-אודות הבדלי גוון שמקורם בעירוב אריחים מסוגים שונים והנחתם זה לצד זה לא הועלתה בזמן-אמת אלא נולדה רק לצרכי משפט ונזכרה לראשונה בכתב-ההגנה [סיכומי התובעת, פס' 2 עמ' 9]. אם כך הם פני הדברים, יש להקשות: כיצד זה ידע מומחה התובעת להתייחס, טרם הגשת התביעה, לטענה על-אודות עירוב אריחים שבשלב זה לא באה לעולם? יש בכך כדי ללמד שחוות-הדעת לא הוכנה אלא לאחר שהוגשה התביעה, לאחר שהתובעת נחשפה לקושי הנעוץ בחסרונה של חוות-דעת מומחה להוכחת הפגם הנטען על-ידה ולאחר שהיא נדרשה להתמודד עם הגנת הנתבעת שזקפה את הבדלי הגוון לשימוש לא מקצועי באריחים משני סוגים שצריך היה להניחם בנפרד. נובע מכך שחוות-הדעת ניתנה לאחר שהאריחים כבר הוחלפו, ובעת שנבצר מאינג' עתאמנה לבודקם בעודם מונחים בבית-הספר.

(ז) רביעית, על הכנת חוות-הדעת בשלב מאוחר על ציר הזמן, לאחר הגשת התביעה ולא לפניה, מעידה הערת אינג' עתאמנה אל בא-כוח התובעת שהופיעה בשולי חוות-הדעת ובה המלצה כי לצרף לחוות-הדעת תרשים של בית-הספר [שם, עמ' 4 לפני פרק ד']. מומחה התובעת גילה דעתו שהערה זו מצאה את דרכה לחוות-הדעת אף "[...] שלא הייתה צריכה להיות" [עמ' 18 ש' 7]. אילו הוכנה חוות-הדעת טרם הגשת התביעה, כי אז היה בא-כוח התובעת יודע על קיומה, נוכח 'ההתכתבות' הגלומה בה בינו לבין עורך חוות-הדעת, והיה מצהיר על כך בקדם-המשפט במענה לשאלת בית-המשפט; כזכור, בא-כוח התובעת שלל קיומה של חוות-דעת כזו. הכנת חוות-הדעת בזמן בו כבר היה בא-כוח התובעת מעורב בהליך מלמדת שהדבר נעשה לאחר הגשת התביעה; כל פניות התובעת לנתבעת שהוגשו כראיה ואשר קדמו להגשת התביעה נכתבו על-ידי מהנדס התובעת ולא על-ידי עורך-דין מטעמה [נספחים ה'-ט' ב-ת/1].

(ח) חמישית, לחוות-הדעת לא צורפו תצלומים של השטחים הציבוריים המרוצפים, אף-על-פי שקביעתו של מומחה התובעת על-אודות קיומו של פגם באריחים נסמכה על בדיקה ויזואלית שלהם [עמ' 17 ש' 30-17]. לא רק מצילום המשטח המרוצף נמנע המומחה אלא גם מעריכת בדיקות ביחס לאריחים שהתבקשו עד מאוד בנסיבות העניין והיו בהישג יד.

את טענת אינג' עתאמנה כי נבצר ממנו לבדוק את קיומו של פגם שלא על-סמך בדיקה ויזואלית ומגע שלו באריחים יש לדחות; דבר לא מנע ממנו להורות על פירוק כמה מן האריחים לגביהם נטען שהם פגומים ולשגרם לבדיקה במעבדה מוסמכת. בנסיבות בהן דרשה המועצה את החלפת הריצוף בכניסה ובפרוזדור בשטח משמעותי של כ-472 מ"ר דובר בנקיטת אמצעי נדרש ומידתי [ר' ת/1 סע' 6]. הימנעות מומחה התובעת מנקיטת אמצעי זה מעלה סימני שאלה, וחסרונו של הסבר עומד לו לרועץ. מומחה התובעת אף לא טרח לבדוק אם גב האריחים מעיד על עירוב אריחי R9 שאינם נושאים סימון בגבם עם אריחי R10 שעל-גבם יש סימון כזה [ר' עדות מומחה התובעת בעמ' 18 ש' 3 והשוו לעדות שמואל בעמ' 29 ש' 1-7]. מומחה התובעת לא ביקש לראות אריחים רזרביים שסיפקה הנתבעת ואשר לא הונחו, לשם השוותם לאריחים המרוצפים, ולא ערך בעניין זה כל בירור עם התובעת – אף שהדבר התבקש בנסיבות העניין [עמ' 18 ש' 18-15].

(ט) הטעמים הללו, לא כל שכן נוכח משקלם המצטבר, אינם מאפשרים לראות במסמך שהגישה התובעת בעריכת אינג' עתאמנה חוות-דעת אותנטית שעשויה ללמד דבר מה על-אודות מצב הריצוף בשטחים הציבוריים טרם פירוקו, לא כל שכן על קיומו של פגם בו מן הסוג לו טענה התובעת. אין מנוס מלקבוע כי מדובר במסמך שאין לו כל ערך ראייתי.

בהגשת חוות-דעת מומחה גילתה התובעת דעתה כי היא נזקקה לחוות-דעת לשם הוכחת עילתה. הקביעה כי חוות-הדעת שהוגשה נטולת משקל ומשמעות ראייתיים שומטת את הקרקע תחת רגלי התביעה.

1. בראיות אחרות שהובאו לא היה כדי להשלים את החסר ולכפר על חסרונה של חוות-דעת שתעיד על פגם באריחים שרובץ לפתחה של הנתבעת.

(א) האריחים שלפגם בהם נטען לא נשלחו לבדיקת מעבדה, בין בעודם מונחים על רצפת בית-הספר ובין לאחר שפורקו והוחלפו בריצוף 'טרצו' [עדות מהנדס התובעת, עמ' 7 ש' 28-27]. לא ניתן לכך טעם או הסבר, והדבר מהווה חסר ראייתי שפועל לחובת התובעת. ודוק: התובעת פרקה את הריצוף בשטחים הציבוריים; מה היה פשוט וקל מלתעד מהלך זה, שנעשה לאחר שהנתבעת הכחישה קיומו של פגם באריחים, כדי להראות שבכניסה ובפרוזדור לא הונחו אריחים משני סוגים. אף לא הייתה מניעה לשלוח אריחים שפורקו, ונטען שהם פגומים, לבדיקת מעבדה ולהציג את תוצאות הבדיקה. חסרונה של פעולה פשוטה ומתבקשת לבדיקת האריחים במעבדה מוסמכת לשם אישוש הטענה לקיומו של פגם, תוך קביעת טיבו ומקורו, אומרת דרשני; כאמור, החסר פועל לחובת התובעת.

(ב) בפרוטוקול ביקור באתר בית-הספר שנערך בין המועצה לתובעת בתאריך 30.11.2010 נכתב כך: "הריצוף - מצבו גרוע ביותר. הקבלן התחייב להזמין את היבואן ונדרשת בדיקת מעבדה מוסמכת לבדיקת התאמת המרצפות לדרישות התקן. הפתרון יבוצע ויאושר לאחר בדיקות אלה" [ת/1 נספח ג' סע' 9].

עצם האמירה כי מצב הריצוף 'גרוע ביותר' אינה מרימה את הנטל באשר לקיומו של פגם באריחים, טיבו של הפגם והיותו מצוי באחריות הנתבעת, ספקית האריחים, ולא בעבודה לקויה של התובעת בהנחת הריצוף או בתחזוקתו. לא בכדי קבעו המועצה והתובעת כי טרם גיבוש החלטה בדבר אופן הטיפול בריצוף יש להעבירו לבדיקה של מעבדה מוסמכת. אין מחלוקת על כך שבדיקה כזו לא נעשתה, ולא ניתן לכך הסבר; דרישת המועצה כי התובעת תחליף את הריצוף אינה עשויה להתגבר על חסרונה של בדיקת מעבדה בתביעה כזו שלפני, בה מבקשת התובעת לגלגל את עלויות החלפת הריצוף לפתחה של הנתבעת.

(ג) לאריחי הנתבעת שסופקו לתובעת תו תקן [סע' 22 ונספח 5 ב-נ/2]; נתון זה, כשהוא נשקל אל-מול חסרונה של בדיקת מעבדה מוסמכת שתלמד על פגם באריחים שסופקו ואל-מול חסרונה של חוות-דעת אמיתית, אותנטית, מטעם התובעת שתתמוך בדבר קיומו של פגם כזה, מצדד בדחייתה של גרסת התובעת בדבר פגם באריחים שהיווה את הגורם להבדלי הגוון בהם.

(ד) שמואל, עד הנתבעת שביקר בבית-הספר וחזה באריחים בעודם מרוצפים, אישר שכל משטח הריצוף בשטחים הציבוריים נראה רע והיה טעון ניקוי; בלשונו: "בביקור הראשון לאחר יישום הבנייה כל האריחים היו נראים זוועה, הפרוזדור היה נראה לא טוב בכלל באופן כללי, גם המט, גם הרגיל. ואז הצענו להם לנקות את זה פשוט, עם מסירים, עם חומרי לניקוי בנייה. ממש את כל הפרוזדור. [...] התייחסנו למה שהועלה. לבעיות שהועלו באותו יום. הבעיות שהועלו באותו יום זה הלכלוך שהיה בכל הבית ספר. [...] היה בוץ, היה בטונים שם, לא הייתה הגנה על האריחים בכלל באופן כללי" [עמ' 31 ש' 18-11]. עדות זו, שהותירה רושם כנה ואמין, מלמדת כי מראה האריחים והצורך לנקותם נבע מכישלונה של התובעת להגן עליהם כנדרש לאחר הנחתם, ולא מפגם שטמון באריחים [ר' גם נ/2 סע' 16].

עדותו זו של נציג הנתבעת עולה בקנה אחד עם עדות מהנדס המועצה; הלה ביאר כי בית-הספר והריצוף שבו נמסרו למועצה על-ידי התובעת באופן שהצריך את ביצוען של פעולות ניקיון – וכי הבדלי הגוון בריצוף החלו להתגלות לאחר שבוצעו עבודות ניקיון [עמ' 19 ש' 28-24]. עדות זו, שהובאה בידי התובעת, מניחה לפתחה את הנטל להראות כי הפגם אשר נטען על-ידה לא נבע מלכלוך לו נחשפו האריחים בעת שהיו באחריותה אלא מפגם שטמון באריחים עצמם ושמצוי באחריות הנתבעת. התובעת לא הביאה ראיות על כך.

(ה) התובעת לא הביאה ראיות של ממש להוכחת פעולות ניקוי שננקטו ביחס לאריחים, לפי המלצת הנתבעת וטרם פירוקם. עדויותיה בעניין זה היו חסרות, דלות ולאקוניות. אין למצוא בתצהירים של מנהל התובעת ומהנדס התובעת אמירה מפורשת על כך שהתובעת ביצעה פעולות ניקוי בציון סוג הפעולה, מתי בוצעה, כיצד ועל-ידי מי. לא צוין אלא זאת שפעולת הניקוי שהתבקשה על-ידי הנתבעת לא הביאה לשום תוצאות או שיפור. נטען כי הנתבעת הציעה לבצע ניקוי משטח בן 20 מ"ר בעצמה, ולא הובהר אם התובעת אפשרה לנתבעת לבצע ניקוי כזה או לחלופין בצעה אותו בעצמה. לא הובהר מה נעשה בין בדיקת הריצוף ביום 6.1.2011 לבין יום 22.2.2011 ועל מה נסמכה ציפיית התובעת שבפרק זמן זה תשתנה 'המציאות בשטח', כלשונה, לטובה [סע' 13-12 ב-ת/1 והעתקיהם ב-ת/2]. מעדות מהנדס המועצה – עד התובעת – עלה דווקא שהתובעת לא עשתה ניסיונות ממשיים לשם ניקוי הריצוף על-פי המלצות הנתבעת [עמ' 20 ש' 31-23]; עדותו בעניין זה הייתה עדות מובהקת מפי השמועה, והחסר לא הושלם בראיותיה אחרות של התובעת.

עד הנתבעת עובד מסר כי הוא ביקר בבית-הספר בחודש דצמבר 2010, העמיד את נציגי התובעת על הסיבה שגרמה להבדלי הגוון באריחים, הסביר כיצד יש לנקות את הלכלוך מאריחי האנטי-סליפ ולכסות את פניהם בשכבת הגנה שתמנע ספיגה נוספת של לכלוך, והציע את עזרת הנתבעת בביצוע פעולת הניקוי; התובעת יצרה את הרושם שבדעתה לבצע את הניקוי הנדרש, אך בפועל פעלה להחלפת הריצוף [סע' 12 ב-נ/3 ועמ' 34 ש' 16-10; ר' גם עדות שמואל בעמ' 26 ש' 9-6 ובעמ' 30 ש' 27-19]. עדותו זו לא נסתרה.

(ו) מהנדס המועצה לא נדרש לטעם בעטיו הופיעו הבדלי גוון בחלק מהאריחים בשטחים הציבוריים ולא בדק אם הדבר נבע מכך שהותקנו זה לצד זה אריחים בעלי מקדם שונה נגד החלקה; הוא אישר שהבדיקה הויזואלית שעליה סמך טענותיו אינה מאפשרת קביעה בעניין זה [עמ' 20 ש' 17-14]. מהנדס המועצה מסר שנציגי הרשות לא עסקו בשאלה מיהו זה שנושא באחריות למצב הריצוף ולא קיימו קשר עם הנתבעת, אלא עם התובעת לבדה [עמ' 23 ש' 3-1].

עדות מהנדס המועצה כי נציגי הנתבעת שבאו לבדוק את הריצוף אישרו "שאכן יש בעיה", אינה מלמדת על הודאת הנתבעת בקיומו של פגם באריחים שהאחריות לו מונחת לפתחה [עמ' 20 ש' 23-22]; עדותו עולה דווקא בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, לפיה גילו נציגיה בעיה שנבעה מעירוב אריחים בעלי מקדם נוגד החלקה שונה זה לצד זה, כי הנחה כזו של אריחים – פרי טעות של רצף התובעת – גרמה לספיחה שונה של לכלוך על-פני האריחים בשל היותם בעלי מקדם שונה למניעת החלקה, ותוצאה זו חייבה פעולת ניקוי בחומרים מסוימים. הצעת פתרון על-ידי הנתבעת לבעיה שיצר אחר זולתה אינה שקולה להודאתה בפגם באריחים שמונח לפתחה ושהיא נושאת בעלויות תיקונו. ביטוי לכך ניתן בעדותו של שמואל: "[...] הייתה פה בעיה והיה צריך לטפל בה בצורה כזו או אחרת, גם אם זה הקבלן" [עמ' 30 ש' 25-24].

1. התובעת ביקשה לשלול את גרסת הנתבעת בדבר עירוב אריחים משני סוגים אגב ריצוף השטחים הציבוריים בטענה כי לו נעשה עירוב כזה, היה עליו לבוא לידי ביטוי גם בשטחן של הכיתות – והיעדר טענה לשינויי גוון בריצוף הכיתות מלמד כי עירוב כזה לא היה ולא נברא. אין לקבל את עמדת התובעת.

(א) מדובר בטענה שצריך היה לתמוך אותה במדידה כמותית מוסמכת, דהיינו – בהצגת סך כל שטחי הכיתות אל מול סך כל שטחים הציבוריים תוך העמדתם אל-מול כמות האריחים מכל סוג שסיפקה הנתבעת, באופן שיראה כי שימוש באריחים מסוג R9 בכניסה ובפרוזדור חייב היה לגרום לכך שבכיתות יונחו אריחים מסוג R10. תחשיב כזה לא הוצג בידי התובעת וטענותיה בעניין זה הושמעו בעלמא.

כך גם לא הראתה התובעת כי בשטחים הציבוריים הונחו רק אריחים מסוג אנטי-סליפ, כמתחייב על-פי התקן, בעוד שבכיתות הונחו רק אריחים בעלי מקדם נוגד החלקה R9. בהיעדר ראיה לכך, אין לפני ראשית הוכחה לטענת התובעת כי האריחים שסופקו לריצוף השטחים הציבוריים של בית-הספר (מסוג R10) – קרי, הכניסה והפרוזדור – היו פגומים, ובכך נבדלו מאריחים מהסוג האחר (R9) שסופק לשם הנחתם בכיתות. כל עוד לא הוכחה הבחנה חדה וברורה בין שימוש באריח מסוג אחד לריצוף הכניסה והפרוזדור לבין ישום האריח מהסוג האחר לריצוף הכיתות, אין בטיעוני התובעת ובראיותיה כדי להסביר כיצד זה הופיעו הבדלי גוון בין אריחים שונים רק בשטחים הציבוריים, אך לא בכיתות. הדבר מתיישב עם הסברי הנתבעת על-אודות טעמם של הבדלי הגוון, ולא עם טענות התובעת על-אודות פגם בחלק מן האריחים שסופקו.

(ב) התובעת רכשה מהנתבעת אריחים בכמות עודפת, למעלה מהדרוש לריצוף בית-הספר וכ'רזרבה' [עמ' 7 ש' 26-24]. דא עקא, מומחה התובעת לא איתר אריחים רזרביים [עמ' 18 ש' 14-12]. נובע מכך שבשל טעות ביישום אריחים 'רגילים' בעלי מקדם נוגד החלקה R9 שנועדו לכיתות, ובשל הנחתם בשטחים הציבוריים, צרכה התובעת את מלוא הכמות העודפת של אריחים שהוזמנו מסוג זה [ר' גם עדות עובד על כך בעמ' 33 ש' 31-29].

(ג) בניגוד לטענות התובעת, השכילו עדי הנתבעת להתמודד עם השאלות שהוצגו להם בסוגיה זו. שמואל הטעים כי מאחר ששטחה של כל כיתה קטן ביחס לשטחים הציבוריים שביטויים בכניסה ובפרוזדור, ניתן היה לרצף כיתה תוך שימוש במשטח חדש אף ולסיים את ריצופה באותו משטח, באופן שלא הצריך עירוב אריחים מסוגים שונים כפי שנעשה בשטחים הציבוריים [עמ' 29 ש' 16-8]. על אותם דברים עמד גם עובד בעדותו לפני [עמ' 33 ש' 22-19].

(ד) כאמור, הוכחת קיומו של פגם באריחים מן הסוג שהנתבעת חבה בגינו מונח לפתחה של התובעת. לא הוגשו חוות-דעת מומחה או בדיקת מעבדה מוסמכת שיתמכו בטענות התובעת לקיומו של פגם כזה. אופן גילויים של הבדלי גוון בריצוף ומועד גילויים, על-ידי המועצה ובחלוף שלושה חודשים ממסירת בית-הספר לידיה, אינם מצדדים בקיומו של פגם כזה ומציעים כאפשרות שהבדלי הגוון בריצוף נבעו מן האופן בו רוצפו האריחים על-ידי התובעת ומכישלון התובעת להגן על האריחים מפני מפגעים חיצוניים לאחר שהונחו בשטחים הציבוריים. תימוכין לכך יש גם בעדויות שנדונו לעיל. במצב דברים זה נדרשה התובעת לזמן לעדות את מי שעסק מטעמה בריצוף האריחים, אלא שהיא נמנעה מכך ללא מתן טעם והסבר. בעל-דין שנמנע מהשמעת עד רלוונטי אף שלא הייתה מניעה לכך מוחזק כמי שהיה בעדות, אילו נשמעה, כדי לתמוך בעמדת הצד השני [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

מאחר שהתובעת לא השמיעה את עדות הרצף היא מנעה בכך הבאת ראיות באשר לשיטת העבודה בה רוצף בית-הספר ולא הראתה שרק פגם שטמון באריחים, ולא שיטת עבודה לקויה שהאחריות לה מונחת על שכמה, הוא שעשוי לבאר הבדלי גוון בין אריחים שונים בכניסה ובפרוזדור – כמו גם את חסרונם של הבדלי גוון כאלה בכיתות.

1. לא הוכח אפוא פגם באריחים שיצור חבות ביחסי התובעת והנתבעת. החלפת הריצוף נבעה מחוסר שביעות רצון של המועצה, מזמינת העבודה, מן התוצאה הויזואלית אשר הניב ריצוף השטחים הציבוריים. החלפת הריצוף נכפתה על התובעת בציר היחסים החוזי שבינה לבין המועצה, אך התובעת אינה עשויה לגלגל את עלויותיה ללא עילה כדין לפתחה של הנתבעת, ספקית הריצוף. מדברי עדיה של התובעת עלה כי התובעת התנגדה להחלפת הריצוף, ועמידתה של המועצה על דעתה כי היא אינה מוכנה לקבלו כפי שנמסר לה היא שגרמה לנתבעת להחליף את הריצוף בכניסה ובפרוזדור. הצהיר על כך מנהל התובעת: "[...] אני עובד אצל מזמין, מה שמזמין מחליט אני עושה. [...] ככה הכריחו אותי" [עמ' 12 ש' 26-23; ר' גם עמ' 14 ש' 5]. הדברים עולים בקנה אחד עם עדות מהנדס המועצה, ממנה עלה שמזמינת העבודה הייתה נחושה בדעתה לדרוש את החלפת הריצוף בידי התובעת, ואחת היא מה הסיבה להבדלי הגוון שהתגלו בו; מבחינת המועצה די היה בכך שהריצוף "נראה לא טוב" כדי לגרום להחלפתו [עמ' 22 ש' 29-23].
2. לבסוף, מן העדויות עלה שהנתבעת סיפקה לתובעת אריחים מאותו סוג לא רק למבנה בית-הספר דנן אלא גם לפרוייקטים נוספים. אף שגם באותם פרוייקטים אחרים עשתה התובעת שימוש באריחים מאותו סוג, לא נטען בהם לפגם בריצוף. כדברי מנהל התובעת: "[...] אני לקחתי את כל הפרויקטים שלי מהסוג הזה. לא היה שום בעיה רק בפרויקט הזה" [עמ' 14 ש' 6-5]. יש בכך כדי לצדד במסקנה כי לא האריחים היו מקור הפגם אלא האופן בו השתמשה בהם התובעת לשם ריצוף בית-הספר, וגם בהקשר זה ניכר חסרונה של עדות הרצף מטעם התובעת שהועסק בהנחת הריצוף בבית-הספר.

די באמור לעיל כדי לגרום לדחיית התובענה, ואין צורך להידרש לטענות אחרות שהועלו. למעלה מן הצורך יודגם בקצרה גם הקושי שטמון בראיות התובעת במישור הנזק.

ג. מישור הנזק

קיים קושי לחלץ טיעון עקבי ומבורר על-אודות נזקיה הנטענים של התובעת, בסיס חישובם ושיעוריהם; בראיות שהובאו ובסיכומי התובעת לא נשמר קו אחיד בסוגיה זו והטיעון הלך סחור-סחור באופן שהיקשה לעקוב אחריו ולחלץ מתוכו את סכום הנזק ומרכיביו.

1. בכל הקשור לכימות נזקיה פסחה התובעת על שני הסעיפים ונמנעה מלבחור בין הוכחת העלות הממשית בה היא נשאה לשם החלפת הריצוף בשטחים הציבוריים לבין התבססות על עלות משוערת שביסודה רק הערכה ואומדן [סע' 6 ונספח א' ב-ת/1]. עדות מהנדס התובעת, עורך האומדן שעליו השליכה התובעת יהבה, באשר לזיקה בין שני האפיקים – עלות ממשית אל-מול עלות משוערת – לא הותירה רושם אמין ולקתה באמירת דבר והיפוכו.

מהנדס התובעת אישר כי האומדן שערך בסך 154,185.59 ₪ אינו אלא רצף הערכות שהוכנו לשיעורין ולא בכפיפה אחת [עמ' 9 ש' 9-6]. הוא ביקש להישמע בטענה כי האומדן תואם את ההוצאות בהן נשאה התובעת בפועל לשם החלפת הריצוף, ובעת שהכין את האומדן היו לפניו החשבוניות שנסבו על ההוצאות הללו; הוא לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת לפער הממשי בין סכום האומדן (154,185.59 ₪) לבין סך כל הוצאותיה הממשיות הנטענות של התובעת כפי שתועדו בחשבוניות שהוצגו על-ידה [85,789 ₪; ר' נספח י"א ב-ת/1].

עדותו של מהנדס התובעת על כך הייתה מתחמקת ומתפתלת [עמ' 9 ש' 29-14, עמ' 10 ש' 20-14]. בהמשך הוא נאלץ לחזור בו ועתה אישר שהאומדן בו תמכה התובעת את דרישתה לפיצוי אינו תואם את הוצאותיה הממשיות בשל החלפת הריצוף ואינו נסמך על סכומי החשבוניות שבידה אלא על סעיפי עבודות על-פי מחירון 'דקל'. מהנדס התובעת כשל במתן מענה מספק שיבאר מדוע יש לפצותה לא על-פי הוצאותיה הממשיות אלא לפי מחירי מחירון, קל וחומר שעה שהאומדן שהניב המחירון הוא כמעט כפל הסכומים שתועדו בחשבוניות שבאמתחתה [עמ' 10 ש' 26-21]. באותו כֶשֶל לקתה גם עדות מנהל התובעת [עמ' 13 ש' 15-11]. אין מנוס מלקבוע שבהקשר זה, כבהקשרים אחרים שיוזכרו בהמשך, ניכר ניסיון להאדיר את נזקיה של התובעת ללא בסיס איתן, עובדתי או משפטי.

2. מלכתחילה תבעה התובעת פיצוי הן בשל עלות רכישת האריחים שפורקו מן התובעת והן עבור רכישת אריחי 'טרצו' שהונחו במקומם [סע' 22(א)-(ב) בכתב-התביעה, סע' 21(א)-(ב) ב-ת/2, סע' 16, 18 ו-19 ב-ת/1]. כשעומת מהנדס התובעת עם הטענה כי בדרישה זו גלום כפל פיצוי ועל התובעת לשאת, למצער פעם אחת, בעלות החומר שרוצף בפרויקט, דחה את הטענה [עמ' 10 ש' 32-27]. גם עדות מנהל התובעת לקתה בכך; הוא מסר עדות לא עקבית, משתנה, פעם כך ופעם אחרת, שכללה את כל קשת האפשרויות אך לא הניחה בסיס לסכומים שנתבעו [עמ' 13 ש' 31-16]. הדברים מלמדים לא רק על הלך הרוח שביסוד התביעה, אלא גם על מידת המקצועיות שביסוד תחשיב הנזק שערך מהנדס התובעת ועל מידת הבנתו במרכיביו.

רק לעת הגשת הסיכומים בא אישורה של התובעת על כך כי בדרישה האמורה גלום כפל פיצוי והוצהר ויתורה על עלות הרכישה של האריחים שפורקו [שם, בסע' 17]. אין לקבל את עמדת התובעת, בסיכומיה, כי הכללת מרכיב זה בתביעה נבעה מטעות בהיסח הדעת; לעדיה ניתנה הזדמנות לוותר עליו במהלך חקירתם הנגדית, וסירובם לכך נזקף לחובת התובעת ומהווה שיקול בהערכת העדויות שהובאו מטעמה.

3. חלף אריחי הקרמיקה שנרכשו מהנתבעת נבחר אריח טרצו – מוצר שונה שמחירו גבוה יותר [עמ' 12 ש' 17]. התובעת לא הצביעה על טעם בעטיו נמנעה מלרצף מחדש את השטחים הציבוריים תוך שימוש באריחי קרמיקה שאיכותם ומחירם מקביל לאלה שרכשה מהנתבעת. היא לא הראתה מדוע יש לפצותה בגין רכישת מוצר שהוא שונה בתכונותיו מזה שהיא רכשה מן הנתבעת.

4. טענת התובעת לפגיעה במוניטין שלה בשל חיובה להחליף את הריצוף לא הוכחה ולו גם לכאורה. היפוכו של דבר הוא הנכון; מנהל התובעת אישר שהתובעת מבצעת פרויקטים רבים, כך לפני פרויקט הבנייה בבית-הספר דנן וכך גם לאחריו [עמ' 17 ש' 3].

ד. סיכומם של דברים

די באמור לעיל כדי להכריע במחלוקת ואין צורך להידרש לטענות נוספות שהעלו הצדדים.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 3,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 25,000 ₪ כשהסכומים הם ליום מתן פסק-הדין. כל סכום שלא ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד יום התשלום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.