מבוא

האם פוליסת ביטוח מעבידים בתחום העבודות הקבלניות מסוג פוליסה הצהרתית פתוחה מעניקה כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע בפרויקט אשר לא דווח על ידי המבוטח/המעביד ?

זוהי השאלה המרכזית העומדת להכרעה בפסק דין זה.

1. התובע, יליד 7.4.78, נפצע לטענתו בתאונת עבודה ביום 12.5.11 עת עבד כפועל בניין בשירות הנתבע 1.

התובע טוען כי במועד הנטען נפל מפיגום מגובה של 7 מטרים ונגרמו לו נזקי גוף בגינם אחראים לפצותו הנתבע 1 והמבטחת של הנתבע 1, היא הנתבעת 2, על רקע רשלנותם הנטענת בהצבת הפיגום, תחזוקתו, אי נקיטת אמצעי זהירות נדרשים אחרים ויתר נסיבות המקרה.

הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת או חברת הביטוח) הינה מי שעל פי טענת התובע ביטחה את הנתבע 1 בפוליסה מתאימה במועד התאונה. הנתבעת כופרת בכיסוי הביטוחי, בחבות ובנזק.

בנסיבות אלה לא ייצגה הנתבעת את הנתבע 1 וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ביום 29.7.15.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד מזמין העבודה כמי שהיה אחראי לטענתה להצבת הפיגום האמור ועל ביצוע העבודות בפועל על כל המשתמע מכך.

צד ג' הגיש כתב הגנה וכפר בחבותו בנסיבות העניין.

תמצית טענות הצדדים

2. התובע טוען בכתב התביעה המתוקן כי הועסק על ידי הנתבע 1 כפועל בנין ושיפוצים. ביום 12.5.11 הונחה לעבוד על פיגום שהיה באתר העבודה וכי בעת שעמד על הפיגום, הפיגום קרס, והוא נפל מגובה של כשבעה מטרים ארצה ונחבל.

התובע טוען כי הנתבע 1 הפר חובת הזהירות כלפיו במעשה או במחדל מהמנויים בסעיף 13 לכתב התביעה המתוקן וכן הפר הוראות חקוקות שונות כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה באופן המטיל עליו חבות בנזיקין.

לעניין הנתבעת טען התובע בסעיפים 3 ו - 22 לכתב התביעה המתוקן כי היא ביטחה את הנתבע 1 בפוליסה המכסה את חבותו של הנתבע 1 כלפי התובע ו/או בפוליסה אחרת וכי מכוחה של הפוליסה היא מחויבת לפצות התובע בגין נזקיו.

לעניין הנזק - התובע הגיש חוות דעת רפואית בתחום האורתופדי לפיה הוערכה נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת בשיעור של 27%.

בהתאם להסכמה דיונית שגובשה בין הצדדים הועמדה נכותו האורתופדית של התובע על 14.5%.

התובע בסיכומיו טען לנזק בשיעור כולל של כ - 1,160,000 ₪ (במעוגל) לפי ראשי הנזק הבאים: כאב וסבל (250,000 ₪); הפסד שכר לעבר (310,800 ₪ לא כולל ריבית); הפסד שכר לעתיד (370,000 ₪); הפסדי פנסיה (81,631 ₪); הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד (50,000 ₪); עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (100,000 ₪).

3. הנתבע 1 (להלן - הנתבע 1 או המבוטח) לא הגיש כתב הגנה מטעמו וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ביום 29.7.15.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי משלא צורפה לכתב התביעה הפוליסה הנטענת מכוחה הוגשה התביעה כנגדה חרף היות מסמך זה מסמך מהותי, הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף וכי התובע מנוע מלטעון לכיסוי ביטוחי או להסתמך על פוליסה שלא צורפה.

עוד נטען כי האירוע והנזקים הנטענים על ידי התובע, והמוכחשים כשלעצמם, אינם חוסים תחת כנפי הפוליסה הנטענת והמוכחשת. לשיטת הנתבעת הפוליסה הרלבנטית הינה מסוג פוליסה הצהרתית/פתוחה אשר אינה מעניקה כיסוי לפרויקטים שלא דווחו לחברת הביטוח על פי המנגנון הקבוע בה, והפרויקט המדובר לא דווח כנדרש. משכך לעמדת הנתבעת הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה, גם אם יוכחו כל הנסיבות המתוארות בכתב התביעה, ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות.

מטעמי זהירות הוסיפה הנתבעת וכפרה גם בסוגיית החבות והנזק וטענה לקיומו של אשם תורם מצד התובע. הנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה בתחום האורתופדי שהעריך נכותו של התובע בשיעור של 14.5% שקובעה כנכות מוסכמת.

בסיכומיה טענה הנתבעת, בין היתר, כי הנזק כפי שהוערך על ידי התובע מוגזם ואינו נתמך בראיות וכי נזקי התובע נבלעים בתגמולי המל"ל ששולמו לו עקב התאונה בשיעור נומינלי של 115,694 ₪, ששוערכו על ידה לסך של 130,000 ₪. זאת, על פי הערכתה את ראשי הנזק כדלקמן ואת שיעור האשם התורם המשמעותי שיש לזקוף לחובת התובע העומד לשיטתה על 50%.

משכך מציעה הנתבעת להעמיד את ראשי הנזק על הסכומים הבאים:

כאב וסבל (35,000 ₪); הפסד שכר לעבר (23,000 ₪); הפסד שכר לעתיד (54,000 ₪); הפסדי פנסיה (9,000 ₪); הוצאות רפואיות (אפס); עזרת צד ג' (6,000 ₪).

5. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד מזמין העבודה שבביתו בוצעו עבודות השיפוצים המתוארות. הנתבעת טוענת כי מאחר ומזמין העבודה לא מינה קבלן ראשי מטעמו אלא פעל לביצוע העבודות באמצעות מספר קבלני משנה הרי שעל פי הוראות הדין והפסיקה יש לראות בו את הגורם האחראי על ביצוע הבנייה כמשמעו של מונח זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח - 1988.

עוד נטען כי רק לאחר האירוע המתואר בכתב התביעה פעל צד ג' למנות מנהל עבודה מטעמו על מנת להימנע מסגירת האתר כליל. נטען כי משמיעת הראיות עלה כי צד ג' הוא הגורם האחראי להצבת הפיגום המתואר במקום ועל בטיחותו/תקינותו של אותו פיגום וכיו"ב.

6. צד ג' כופר בחבות ובנזק.

לטענתו הנתבע 1 היה אחראי על ביצוע העבודות במקום ועל בטיחות עובדיו ובכללם התובע. עוד נטען כי אין מקום להטלת אחריות מכל מין וסוג שהוא עליו כמזמין העבודה.

בסיכומיו טען לראשונה כי היקף ההתקשרות הכספית עם הנתבע 1 עמד על 12,000 ₪.

תיאור ההליכים בתיק

7. משלא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע 1 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה לבקשת התובע.

משלא עלה בידי יתר הצדדים להגיע להסכמה נשמעו מלוא הראיות בתיק בחודש ספטמבר 2016.

מטעם התובע הגישו תצהיר והעידו:

התובע בעצמו; מר מוחמד עבאס - אחיינו של התובע שנפל אף הוא בתאונה המתוארת ובעניינו הוגשה תביעה נפרדת המתבררת בפני מותב אחר.

מטעם התובע הוגשה חוות דעת של מומחית על ידי עו"ד עפרה רטנר במה שהוגדר "הסוגיות החיתומיות הנוגעות לכיסוי הביטוחי".

עו"ד רטנר נחקרה על חוות דעתה במועד שמיעת הראיות בתיק.

התובע עתר לזמן את הנתבע 1 כעד מטעמו אך הנתבע 1 לא התייצב לדיון והתובע לא עמד על המשך זימונו והעדתו ובפועל ויתר על העד.

מטעם הנתבעת הגיש תצהיר והעיד: מר יוסי מתתיהו - מנהל מחלקת חיתום אצל הנתבעת.

כמו כן הוגשו מסמכים רפואיים ואחרים לרבות תיק המל"ל.

מטעם צד ג' העיד (ללא הגשת תצהיר): צד ג' בעצמו.

לאחר שמיעת מלוא הראיות הוגשו סיכומי כל הצדדים בכתב.

ההפניות לפרוטוקול בפסק דין זה מתייחסות לפרוטוקול הדיון מיום 29.9.16.

תמצית ההכרעה

8. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בראיות שהוגשו מטעם הצדדים, שמיעת העדים וסיכומי ב"כ הצדדים - אני מקבלת את טענות הנתבעת לעניין היעדרו של כיסוי ביטוחי ביחס לאירוע נשוא התביעה בנסיבות העניין ובשים לב לתנאי הפוליסה הרלבנטית.

על כן דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

עם דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית מאליה גם הודעת צד ג' שנשלחה על ידה.

להלן הנימוקים.

שתי הערות מקדמיות

9. הרחבת חזית הטענות במסגרת ההליך -

הנתבעת עמדה למן תחילת ההליך על התנגדותה להרחבת חזית מכל מין וסוג שהוא לרבות בכל הנוגע ל:טענות התובע ביחס לאופי הכיסוי הביטוחי שהוענק על ידה על פי הטענה לנתבע 1; לטיעוני התובע במישור העובדתי בעניין זה כפי שמצאו ביטוי בחוות דעת המומחית מטעמו; לטענות הנוגעות להיקפה הכספי של העבודה שבוצעה על ידי הנתבע 1 או מי מטעמו בעבור צד ג' וכיו"ב טיעונים המגלמים היבטים עובדתיים שזכרם לא נשמע בכתב התביעה.

התובע לא תיקן את כתב התביעה מטעמו בשום שלב של ההליך ואף לא עתר לכך.

התובע אף לא להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה.

משכך, לכאורה, כל ההיבטים בעלי האופי העובדתי שהועלו על ידי התובע בחוות דעת המומחית מטעמו, בחקירתה בבית המשפט ובסיכומיו - להבדיל מטיעונים משפטיים - אפשר ועולים בגדר הרחבת חזית אסורה ביחס לנטען בכתב התביעה ודינם היה להידחות כבר מטעם זה.

גם הטענה של "החמרת הסיכון" הינה טענה חדשה שהועלתה לראשונה באופן מפורש בסיכומי התובע. משההיבטים העובדתיים של טענה זו לא הועלו על ידי התובע במסגרת כתב הטענות הרי שהעלאתם לראשונה בסיכומים אפשר וגם היא עולה כדי הרחבת חזית אסורה.

גם ההנחות העומדות בבסיס אותה טענה משפטית אינן מתבססות על חומר הראיות שהונח בתיק.

נרשמה גם התנגדות הנתבעת לכל עדות שמועה או סברה ואפשר וחלק מההיבטים הנטענים נופלים גם בגדר התנגדויות אלה.

בתיק זה נוצר מצב לא שכיח בתביעות נזקי גוף על בסיס פוליסת חבות מעבידים בו התובע טוען טענות מעין עובדתיות או מניח הנחות עובדתיות לגבי מעשיו או מחדליו של הנתבע 1 (המעביד) כבעל הפוליסה, במישור הכיסוי הביטוחי, וזאת מבלי שנשמעת כלל עדותו/גרסתו העובדתית של הנתבע 1 שהוא הגורם שלגבי מעשיו ו/או מחדליו, כוונותיו וידיעותיו מניחים את אותן הנחות או מבקשים להסיק מהן מסקנות עובדתיות ואחרות.

בפועל, התובע לא הביא את הנתבע 1 למתן עדות ביחס לנתונים עובדתיים אלה, ובפועל ויתר על העדתו. התנהלות דיונית זו היא יותר ממוקשית ומהווה אחד הנדבכים בביסוס ההכרעה.

כמו כן אני מקבלת את התנגדות הנתבעת לעניין קבילות מסמכים שנערכו על ידי סוכן הביטוח מטעם הנתבע 1 או תרשומות שנטען כי נערכו על ידו על גבי הצעות הביטוח והנלווים להן מאחר וגם סוכן הביטוח לא זומן להעיד מטעם התובע, שהוא הגורם המבקש להסתמך על אותן תרשומות /מסמכים. עצם ההפניות למסמכים אלה בחוות הדעת או בסיכומי התובע אין בה כדי להעלות או להוריד והאמור נרשם באופן כללי ביחס לכל הסתמכות של התובע על ראיות לא קבילות שהנתבעת התנגדה אליהן.

10. הערה שנייה נוגעת להסתמכות הצדדים על פוליסת הביטוח שצורפה לראיות הנתבעת -

בסיכומיו התנגד התובע לעצם הסתמכות הנתבעת על פוליסת הביטוח שהוצגה על ידה, ורק על ידה, במסגרת ההליך. בהקשר זה לא ירדתי לסוף דעתו של התובע אשר מבקש למוטט את האדן המשפטי עליו נשענת תביעתו כלפי הנתבעת (להבדיל מתביעתו כנגד הנתבע 1).

אין מחלוקת כי התובע בעצמו טוען לחבותה של הנתבעת מכוח פוליסה שהוצאה על ידה לנתבע 1 וזאת מבלי שהוא עצמו מציג את הפוליסה הרלבנטית במסגרת ההליך.

ככל שטענת התובע היא כי הוא עצמו רשאי להסתמך על הפוליסה הנטענת לצורך ביסוס חבות הנתבעת (כעמדת המומחית מטעמו) ואילו הנתבעת אינה יכולה לטעון לסייגיה ולחריגיה של אותה פוליסה ממש הרי שדומה כי הדבר אינו עומד בשום מבחן משפטי - מהותי, שלא לומר במבחני צדק ותום לב בניהול הליך משפטי והיא נדחית.

התשתית הראייתית כפי שהונחה על ידי הצדדים

11. הגם שבכתב הטענות טען התובע כי הנתבעת ביטחה את הנתבע 1 בפוליסה מתאימה, לרבות לעניין התאונה נשוא התביעה, הרי שבפועל הפוליסה המתוארת לא צורפה על ידי התובע לכתב התביעה ואף לא הוגשה על ידי התובע במסגרת ההליך כלל.

כל המסמכים שהוצגו בקשר לביטוחו של הנתבע 1 בשנים שקדמו לתאונה, לרבות הצעות ביטוח, טיוטה של הפוליסה הרלבנטית למועד התאונה, והפוליסה עצמה - הוצגו מטעם הנתבעת.

טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי נסמכת על כך שהפוליסה המדוברת מוגדרת כ"פוליסה הצהרתית/פתוחה" לפיה היה מחויב הנתבע 1 לדווח לנתבעת על כל פרויקט טרם תחילת עבודתו בו. ככל שהדבר נוגע לפרויקטים שהיקפם הכספי קטן מ - 100,000 ₪ הרי שהיה עליו לדווח על כך אחת לחצי שנה. חברת הביטוח טוענת כי הנתבע 1 לא דיווח כלל על הפרויקט המדובר באופן השולל את הכיסוי הביטוחי בנסיבות העניין.

התובע התמודד לראשונה עם הטענות לעניין אופי הכיסוי הביטוחי במסגרת הבאת הראיות באמצעות חוות דעת מומחית מטעמו בתחום החיתום. לטענת התובע, הפוליסה כפי שהופקה הייתה אמורה להיות פוליסה לפרויקט המסוים המדובר ולא פוליסה הצהרתית פתוחה וכי בכל מקרה לא מתקיים חריג כלשהוא המצדיק שלילת הכיסוי.

12. נושא מעמדה ופרשנותה של פוליסה הצהרתית פתוחה נדון בפסיקה פעמים ספורות בלבד כאשר פסק הדין המרכזי הדן בכך הוא פסק דינו של כב' השופט עמית בת.א. 593/00 (מחוזי חיפה) אגמי חברה לעבודות עפר נ' מנורה ואח' (פורסם בנבו, החלטה מיום 4.2.04, להלן - עניין אגמי).

בענין אגמי סקר כב' השופט עמית את הסוגים המקובלים של פוליסות ביטוח עבודות קבלניות, וציין כי:

"קיימות שתי מתכונות מקובלות לביטוח "עבודות קבלניות". האחת - פוליסה פרטנית לאתר ספציפי. השנייה - פוליסה "פתוחה" או "הצהרתית" - בהתאם למינוח המקובל בכל חברת ביטוח. בפוליסה זו, מסוכמים מראש תנאי הכיסוי הביטוחי ליותר מעבודה אחת, והכיסוי לכל עבודה הוא על-פי הצהרת המבוטח. במקרה שלפנינו, מדובר בפוליסה פתוחה או הצהרתית.

...גם במסלול של פוליסה פתוחה או הצהרתית, יש וריאציות שונות: יש פוליסות החלות רק על ביצוע בפועל של עבודות, יש פוליסות המחייבות הצהרה על כל פרויקט בנפרד, ויש פוליסות המחייבות הצהרה מדי תקופה.

הפרמיה נגבית מראש כפרמיה פיקדונית בשתי טכניקות. האחת - על המבוטח לדווח מראש על העבודה ובתום תקופת הביטוח נערכת התאמת הפרמיה לסך כל העבודות שבוצעו. והשנייה – המבוטח אינו מחויב בהצהרה מראש ובלבד שכל העבודות בלא יוצא מן הכלל יבוטחו על-ידיו. בדרך זו, על המבוטח לדווח אחת לתקופה על העבודות ובתום תקופת הביטוח נערכת התאמת הפרמיה. ניתן גם לשלב בין שתי הטכניקות".

בעניין אגמי דן כב' השופט עמית, בין היתר, בשאלה האם התובעת באותו מקרה ידעה כי עליה לדווח מראש אודות ביצוע פרויקטים שאחרת עלול הכיסוי הביטוחי להישלל ממנה ואף קבע בעניין זה ממצאים פוזיטיביים הן על פי הראיות שנשמעו במסגרת ההליך שכפי שהתנהל בפניו בו המבוטחת הייתה מעורבת והן על פי כללים דיוניים ומהותיים החלים בדיני הביטוח ודיני הראיות הכלליים.

שם נקבע עוד כי לא עלה בידי המבטחת להראות כי המבוטחת הייתה מודעת לחובת הדיווח וזאת בין שהנטל להוכיח זאת מוטל על המבטחת מלכתחילה ובין שהנטל הראשוני היה מוטל על התובעת באותו עניין (בהיותו יסוד שלילי) והיא הצליחה להעבירו לכתפי המבטחת (סעיף 16 להחלטה). להבדיל מהמקרה בענייננו, הרי שבעניין אגמי המבוטחת הייתה צד להליך ואף סוכן הביטוח הובא למתן עדות ובית המשפט יכול היה לקבוע ממצאים הן על בסיס מהימנות והן על בסיס נטלי הוכחה כנגזרת של אותן עדויות.

13. במקרה שבפניי אין הדבר כך.

התובע לא הציג במסגרת ההליך את הפוליסה מכוחה הוא עותר לחייב את הנתבעת וטען כי לא עלה בידו לאתרה. התובע נמנע מלהעיד את הנתבע 1 (המבוטח) על אף שזומן על ידו למועד ההוכחות ולא זימן כלל למתן עדות את סוכן הביטוח שטיפל בעניינו של הנתבע 1.

התובע ביקש לתקוף את עצם סיווגה של הפוליסה כפוליסה הצהרתית/פתוחה וחוות הדעת שהוגשה מטעמו אמורה הייתה לתמוך טענותיו בהקשר זה. בחוות הדעת שהוגשה נערכה על בסיס המסמכים המצויים בתיק וללא קבלת נתונים מטעם הנתבע 1 בעצמו או מי מטעמו לרבות סוכן הביטוח. ובמילים אחרות: התובע מבקש לפרש ולהסביר בעצמו, ובאמצעות המומחית מטעמו, את תכלית הפוליסה שנערכה על ידי הנתבע 1 ואת השיקולים שעמדו בבסיסה ובאופן מימושה מבלי שיש לו כל בסיס עובדתי וראייתי לכך. משכך, כל הטענות העובדתיות המועלות בהקשר זה עולות בגדר עדויות סברה שאין להן כל תימוכין בראיות. התנהלות זו, כשלעצמה, מעוררת קושי דיוני ומהותי מובנה.

בשלב הבאת הראיות הציגה הנתבעת את הפוליסה היחידה הקיימת בתיק ביחס לנתבע 1 בקשר לתקופה נשוא התביעה וזאת במצורף לתצהיר העד מטעמה.

הנתבעת השתיתה הגנתה על טענתה כי מדובר בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות שבמקרה דנן היא פוליסה "הצהרתית פתוחה" אשר מעניקה לנתבע 1 כיסוי להיקף עבודות בשיעור מסוים בכפוף לתשלום פרמיה מינימאלית, שאינה מוחזרת, בין שמבוצעות עבודות בסדר הגודל המוסכם מראש ובין שלא. עוד הוסבר כי בהיקף מסוים של עבודות נדרש דיווח מראש טרם התחלת ביצוע העבודות לצורך החלת הכיסוי הביטוחי לעומת מקרים בהם חובת הדיווח הינה לפני נטילת כל פרויקט או מדי פרק זמן מסוים קבוע מראש בתקופת הביטוח.

במקרה דנן טוענת הנתבעת כי היה על הנתבע 1 להודיע טרם תחילת כל פרויקט אודות היקפו וכיו"ב ולחלופין במקרה של פרויקטים שסדר הגודל שלהם הוא עד 100,000 ₪ על פי תנאי הפוליסה היה על הנתבע 1 לדווח עליהם במסגרת דיווח חצי שנתי.

בעניין שבפניי טענה הנתבעת, וטענתה לא נסתרה ולא הופרכה בשום שלב, כי הנתבע 1 לא המציא דווח במהלך תקופת הביטוח הרלבנטית לאירוע התאונה אודות ביצוע הפרויקט בו עבד התובע. נתון עובדתי זה, שהוצג על ידי הנתבעת במסגרת הבאת ראיותיה על ידי העד מטעמה, אינו יכול להיות שנוי במחלוקת במישור העובדתי בין הצדדים מן הטעם הפשוט שלתובע בעצמו אין שום ידיעה אישית אודות התנהלות הנתבע 1 אל מול הנתבעת והתנהלותו הדיונית מנעה בירור דרוש זה.

14. לעניין חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע -

לאחר שעיינתי בתצהיר חתם הנתבעת, בחוות הדעת מטעם התובע ושמעתי את חקירות העדים הרלבנטיים בפניי - אין בידי לקבל עמדת התובע/המומחית מטעמו באשר לפרשנות סיווג הפוליסה כפי שהוצגה על ידי גב' רטנר בחוות דעתה ואת יתר ההערכות המועלות בחוות דעתה ביחס למקרה דנן ואסביר.

עו"ד רטנר ציינה את המסמכים שעמדו בפניה בעת עריכת חוות דעתה, לרבות מסמך הטיוטה של הפוליסה הרלבנטית למועד התאונה, הצעות קודמות וכו'. עוד אישרה בחוות דעתה כי על פי המידע שעמד לרשותה המבוטח לא דיווח על שום פרויקט במהלך תקופת הביטוח הנקובה בפוליסה.

עו"ד רטנר תיארה כי מקובל לחלק את הפוליסות לביטוח עבודות קבלניות לשני סוגים: הסוג הראשון - פוליסה לפרויקט מסוים והסוג השני - פוליסה לביטוח עבודות קבלניות "פתוחה" או "הצהרתית".

המומחית הסבירה כי פוליסה פתוחה נחשבת פוליסה הצהרתית מאחר ועל המבוטח להצהיר בפני המבטחת על כל הפרויקטים אשר ביצע במהלך השנה הרלבנטית ובכפוף להצהרתו ניתן הכיסוי הביטוחי (סעיף 3 לחוות הדעת).

עוד הסבירה כי פוליסה פתוחה מופקת ללא ציון סכום וכי מקובל לעורכה באחת משתי הדרכים הבאות: הראשונה - דיווח תקופתי (חודשי/רבעוני/חצי שנתי) בהתאם לסיכום שנעשה בין המבטחת למבוטח; ולחילופין - מתן הצהרה לגבי כל עבודה ועבודה.

לעניין גביית הפרמיה הסבירה כי זו נגבית על פי אחת מהחלופות הבאות: אפשרות אחת היא גביית פרמיה מינימאלית פיקדונית שבדרך כלל נגזרת כאחוז מסוים מתוך מחזור העבודות השנתי המשוער על פי הצהרת המבוטח כאשר בתום תקופת הביטוח נערך חישוב מעודכן על פי העבודות שבוצעו בפועל ובמקרה הצורך משולם ההפרש הנדרש; אפשרות שנייה לפיה לא נגבית כלל פרמיה וחיוב הפרמיה נעשה כנגד הצהרת המבוטח על כל עבודה ועבודה.

עוד הוסבר בחוות הדעת כי הצעת הביטוח במקרה זה שפוליסה הצהרתית/פתוחה נסמכת על הצהרת המבוטח ביחס למחזור שנתי צפוי, עבודות עתידיות וכו' ומהווה מסגרת אליה נוצק תוכן במהלך תקופת הביטוח על פי הדיווחים והפרויקטים המבוצעים.

לעמדת המומחית במקרה דנן נפלה "טעות חיתומית" בהפקת הפוליסה. לשיטתה המבוטח "ביקש" לרכוש פוליסה לפרויקט הספציפי בעוד שהנתבעת הפיקה פוליסה פתוחה מהסוג השני. תמיכה לעמדתה זו מוצאת המומחית בטופס ההצעה שנערך ואופן מילויו; באופן גביית הפרמיה במקרה זה (גבייה בשיעור של 5,500 ₪); מכתבו הנלווה של הסוכן; טיוטת הפוליסה. מהמסמכים הנ"ל הסיקה כי חתם חברת הביטוח טעה בהפיקו פוליסה פתוחה במקום להפיק פוליסת עבודות קבלניות לפרויקט הנדון (סעיף 8 לחוות הדעת).

לעמדת המומחית גם אם תתקבל טענת הנתבעת כי מדובר בפוליסה פתוחה לביצוע עבודות קבלניות הרי שגם במקרה זה המבטחת מנועה מלדחות את הכיסוי הביטוחי מהנימוקים הבאים: סתירות שנפלו ביחס למועד ואופן הדיווח; הכיסוי המוקנה לכל פרויקט עד 100,000 ₪; עצם מילוי הטופס גם בהעדר דיווחים נדרשים מהווה דיווח לצורך כיסוי תחת הפוליסה המתוארת.

ראוי לציין כי הדברים צוינו לחילופין בשולי חוות הדעת ללא פירוט או עיגון מקצועי או משפטי וללא התמודדות עם עצם הנתון כי לא ניתן לראות בעצם הדיווח כיסוי אוטומטי (השוו לעניין זה תא"מ (חיפה) 39805-03-12 עאזר עאזר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, פסק דין מיום 6.3.13, להלן – עניין עאזר). עוד לא הובהר האם לשיטת המומחית בעצמה אין בנסיבות העניין השלכה על גובה הכיסוי/שיעור התגמולים והמונח "החמרת הסיכון" לא הוזכר על ידה.

המומחית נחקרה על חוות דעתה במועד שמיעת הראיות בתיק.

בזהירות המתבקשת אציין באופן כללי כי המומחית התקשתה להשיב על חלק ניכר מהשאלות שהוצגו לה במסגרת חקירתה הנגדית ועדותה בחלקים המהווים את ליבת התיק הייתה כללית, עמומה ולפרקים מתחמקת. ככזו התקשיתי ליתן בה אמון ולקבוע על בסיסה ממצאים קונקרטיים ביחס למקרה דנן.

ביחס לחלק מהשאלות ניכרה התחמקות של ממש הגם שהיה מדובר בנושאים פשוטים וכמעט ברורים מאליהם דוגמת הכיסוי הגיאוגרפי של הפוליסה. ביחס לחלק מהשאלות ניתנו תשובות מפותלות ומתחמקות גם ביחס למסמכים שהוצגו לה ובמידע שעמד לרשותה בעת מתן חוות דעתה.

התנהלותה הכללית הייתה מסויגת וחסרת שטף באופן ניכר לעין וככזו פגמה גם היא במהימנות העדה לרבות בנושאים שפועלים או אמורים לפעול לטובת התובע.

כפי שציינה גם המומחית בהגינותה, חוות דעתה נסמכת כולה על המסמכים שהוצגו לה ועל כן כל פרשנות שניתנה על ידה הינה עדיין בגדר פרשנות בלבד של מסמכים שהוצגו לה ולא פרי מומחיות כלשהוא. כך לעניין האמור במכתב סוכן הביטוח (שלא הוזמן להעיד) ואשר לעמדת המומחית בעצמה לא ציין שום נתון פוזיטיבי במכתבו הלאקוני וכן לעניין מסקנתה - שלא ברור על מה נסמכה - על קיומה של טעות בחיתום הפוליסה אצל המבטחת בכל הנוגע לאפיון הפוליסה.

מדובר בהשערות וספקולציות גרידא שלא הוברר על מה נסמכו וגם בחקירתה הנגדית לא עלה בידי המומחית להבהיר מסקנותיה ביחס לתביעה דנן.

אין מחלוקת כי המומחית כלל לא שוחחה עם המבוטח (הנתבע 1) ועל כן כל האמור בחוות דעתה לעניין כוונותיו, רצונותיו, דיווחיו, העלאת האפשרות שהמבוטח כלל לא ידע שהוא אמור לדווח על ביצוע עבודות וכו' - אינו מבוסס בראיות ומהווה סברה בלבד. עצם הנתון כי מדובר בסברות של מומחית הכלולות במסמך תחת הכותרת "חוות דעת מומחה" אין בו כדי לאיין את הקביעה כי עדין מדובר בסברות בלבד שנותרו ללא תימוכין בראיות.

בחקירתה הנגדית הבהירה המומחית כי אינה בקיאה בפוליסות של חברת שירביט או בטפסי ההצעה של חברה זו וכי היא נחשפה להם לראשונה במסגרת תיק זה (עמ' 12 לפרוט') ומכאן שגם בענין זה אין לה יתרון מיוחד.

יתרה מכך: בעת שעומתה בחקירתה הנגדית עם מסמכים שונים שנבחנו על ידה והיגדים מסוימים - ולטעמי ברורים - הכלולים במסמכים אלה, טענה המומחית כי היא מסיקה מהם מסקנות שונות מהאמור בהם באופן מפורש. התנהלות זו של המומחית בחקירתה הנגדית נראתה בעיניי כמאולצת במטרה להתאים את מכלול ההתקשרות של המבוטח (הנתבע 1) לסוג הפוליסה הנוחה לתובע במקרה זה.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה בכל הנוגע לתיאור הפרויקטים ולמיקומם.

כך לדוגמא בהצעת הביטוח משנת 2008 (אליה התייחסה המומחית גם בחוות דעתה) נרשם כי מדובר בפוליסה המכסה עבודות עד לגובה מירבי של ארבע קומות וכי מדובר בעבודות בכל שטח מדינת ישראל.

עיון בפוליסה מעלה לטעמי בבירור ניסוח כללי ו"פתוח" שאין בו שום התייחסות לפרויקט ספציפי או לעבודה ספציפית ובעניין זה לשון הפוליסה מדברת בעד עצמה.

על אף שהדברים ברורים ורשומים שחור על גבי לבן, הרי שהמומחית בתשובתה בחקירתה הנגדית התחמקה ממתן תשובה ברורה בעניין זה וטענה כי לשיטתה ניתן לפרש את ההוראות הנ"ל כרלבנטיות הן לפוליסה הצהרתית פתוחה והן לפרויקט ספציפי מבלי להצביע על שום אינדיקציה פרשנית התומכת בכך.

הגם שהוצגו למומחית מספר שאלות המשך, שלמיטב הבנתי אך חידדו את הגדרת ההצעה הרלבנטית לאותה פוליסה כפוליסה פתוחה, הרי עמדה על טענתה כי ניתן לפרשה גם כפוליסה לעבודה ספציפית אך לא עלה בידה להצביע על שום סממן התומך בתשובתה זו.

עצם עמידת המומחית על טענותיה בעניין זה נדמתה כמעין התעקשות גרידא שאינה נתמכת בראיות וככזו לא היה בה כדי להגביר את האמון בעדותה המקצועית אלא ההפך הוא הנכון: היא גרעה ממהימנות עדותה.

לדוגמא:

"ש. ההצעה הראשונה משנת 2008 שהתייחסת אליה. כתוב במפורש "גובה מירבי עד 4 קומות" ומתחת כתוב "עבודות בניה ושיפוצים בכל שטח מדינת ישראל". זה נראה לך ביטוח לעבודה ספציפית או פוליסה הצהרתית פתוחה ?

ת. זה לא נראה לי פוליסה פתוחה. לא נראה לי שניתן המידע הרלבנטי על מנת שכל הצדדים יבינו שהכיסוי הנדרש פה הוא ביטוח לפי פוליסה קבלנית הצהרתית פתוחה.

ש. לשיטתך כשאת רואה את ההצעה משנת 2008 זה נועד לבטח עבודה מסוימת? יש כתובת? שם?

ת. כחתם אם הייתי מקבלת כזו פוליסה הייתי מעלה הרבה תהיות.

ש. יש כתובת של הנכס המבוטח?

ת. של נכס ספציפי אני לא רואה.

ש. היקף של הפרויקט הספציפי של הנכס שרוצים לבטח את רואה?

ת. פרויקט ספציפי אני לא רואה. כתוב שבסעיף 16 שווי הפרויקט לו נדרש הכיסוי כולל חומרים מיליון ₪.

ש. ממה שהקראת עכשיו, חוץ מהמיליון ₪ הכול זה חלק אינטגרלי מהטופס המודפס והמיליון ₪ בכתב יד.

ת. נכון.

ש. כשכתוב בכתב יד בעמוד הראשון להצעה "גובה מירבי עד 4 קומות" את מבינה שזה לעבודה אחת או למגוון עבודות שהוגבלו ל-4 קומות?

ת. אני יכולה להבין גם את זה וגם את זה.

ש. כשכתוב בסעיף 6 לטופס בכתב יד של המבוטח "עבודות בניה ושיפוצים" את מבינה שזה פרויקט אחד או יותר?

ת. אני יכולה להבין גם את זה וגם את זה. זה לא חד משמעי.

ש. המונח "בכל שטח מדינת ישראל" זה מלמד אותך על פרויקט אחד או על מגוון פרויקטים?

ת. זה יכול להעיד על מספר פרויקטים. זה לא על פרויקט ספציפי בכתובת אחת"

(ההדגשות שלי, א.ז.).

לטעמי הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם. עם כל הכבוד הראוי, לא מצאתי כי יש יתרון כלשהוא למומחית מטעם התובע בפרשנות של סעיפים מסוג זה. ההתייחסות לכך שמדובר בגובה מירבי עד 4 קומות וכי מדובר בפרויקטים שיכולים להיפרש על פני כל שטח מדינת ישראל הוא בנסיבות העניין פתוח וכללי ואינו מדבר על פרויקט ספציפי ופרשנות המומחית נראית בעיניי כמאולצת וחסרת תימוכין בראיות.

יוער כי דווקא ביחס להצעת הביטוח לשנת 2010 אישרה המומחית בחקירתה כי אכן מדובר בהצעה שאינה נוקבת בפרויקט ספציפי אלא מתייחסת לדיווח שיתבצע בשלב מאוחר יותר.

לעניין התנאים והסייגים לתחולת הפוליסה - בחקירתה ביחס לנושאים אלה התחמקה המומחית ממתן תשובות ברורות וחד משמעיות גם כאשר היה מדובר בתשובות שאפשר ויש בהן כדי לסייע לתובע ולא ירדתי לסוף דעתה בעניין זה.

מעדותה עלה כי בכל פוליסה ישנם סעיפי סייג "כלליים" או "מובנים" וכי ייתכן כי בהערות שונות הכלולות בפוליסה יהיו חריגים או התניות המוסיפות או גורעות עליהם.

במקרה זה כוללת הפוליסה תנאי כללי לפיו יש לדווח על כל פרויקט טרם תחילתו. במסגרת הערות פרטניות שהוספו לה נרשם כי פרויקטים שהיקפם עד 100,000 ₪ ידווחו אחת לחצי שנה.

אין מחלוקת - והדבר מקובל גם על הנתבעת - כי מדובר בתנאי המקל עם המבוטח ביחס לתנאי המקורי המופיע בפוליסה ולכן צריך להתפרש לטובתו של המבוטח. גם בעניין זה התקשתה העדה מטעם התובע ליתן תשובה חד משמעית הגם שמדובר בנושא שיש בו כדי להיטיב עם שולחה.

עוד אישרה המומחית בחקירתה כי אין פסול בכך שחברת הביטוח גבתה פרמיה בשיעור של 5,500 ₪ בגין הפוליסה כפי שהופקה וכי יכול להיות מצב בו מבוטח אינו מדווח על פרויקטים שונים או אינו מבצעם ועדין נותר חב בתשלום הפרמיה.

כמו כן אישרה כי הסברה בחוות הדעת לפיה המבוטח לא ידע כי עליו לדווח, היא דעה אישית שלה שאינה נתמכת בשום ראיה.

15. לסיכום עדותה של גב' רטנר אציין כי לא מצאתי כי בחוות הדעת או בעדות כדי לסייע לעניינו של התובע בכל הנוגע לסוגיית הכיסוי הביטוחי במקרה הספציפי ואין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים על פיה.

חוות הדעת נשענה בעיקרה על סברות ומסקנות שונות שהסיקה העדה ממסמכים שונים שעמדו לרשותה מבלי שהונחה כל תשתית עובדתית של ממש למסקנות או סברות אלה לרבות לעניין "טעות החתם" והיא נותרה בגדר סברה בלבד. גם בחקירתה הנגדית לא הצליחה המומחית לשפוך אור נוסף על הדברים ואסתפק בכך.

16. במישור הדיוני יצוין התובע נמנע מלהעיד עדים רלבנטיים לבירור סוגיית הכיסוי הביטוחי לרבות הנתבע 1 (שהוזמן על ידי התובע אך בפועל במועד שמיעת ההוכחות לא העיד ולא התבקש בעניינו שום סעד נוסף), וסוכן הביטוח מטעם הנתבע 1.

הימנעות זו של התובע מקימה כנגדו חזקה דיונית לפיה אילו העד היה מתייצב לא היה בעדותו כדי לתמוך בטענות התובע. בעניין שבפניי נושא עדות הנתבע 1 הייתה לטעמי הכרחית בשים לב לכך שהתובע למעשה מנסה לפרש ולהסביר את התנהלות הנתבע 1 בעוד שלא הייתה כל מניעה שהנתבע 1 ייעשה כן בעצמו אילו חויב להתייצב למתן עדות.

הלכה פסוקה מימים ימימה היא כי הימנעות צד מלהביא ראיות או עדים שהיו עשויים לשפוך אור על הפרשה מחזקת את המשקל והמהימנות של גרסת היריב (ר' ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 686 ; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, בעמ' 658). עוד נפסק כי הימנעותו של התובע מהבאת ראייה או עדות, ללא הסבר המניח את הדעת, מקימה למעשה לחובתו חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, בפסקה 26 (פורסם בנבו, פסק דין מיום 27.7.2008):

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".

17. מנגד, הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהל מחלקת החיתום, מר יוסי מתתיהו.

העד הסביר בתצהירו כי הנתבע 1 הגיש הצעת ביטוח בשנת 2008 ובוטח ביחס לאותה שנה בפוליסה שהתחדשה לאחר מכן. עוד הסביר כי מאחר וחלה הפסקה של שנה ברציפות הביטוח של הנתבע 1 אצל הנתבעת נדרש הנתבע 1 למלא הצעת ביטוח פעם נוספת לקראת הביטוח בשנת 2010, שחודשה.

העד הסביר עוד כי עקב שינויי מערכת לא ניתן היה להפיק את הפוליסה כפי שהופקה באותה שנה והצהיר כי הטיוטה זהה לפוליסה שהופקה. לאחר שמיעת עדותו לא מצאתי לפקפק באמינות גרסתו לעניין טכני זה. ממילא התובע עצמו לא הציג שום פוליסה אחרת ממנה יוכל להיבנות כנגד הנתבעת.

מנהל החיתום בנתבעת סקר גם הוא את סוגי הפוליסות הקיימות בתחום העבודות הקבלניות. מאחר והדברים כבר צוינו קודם לכן ובעיקרם הינם דומים למתכונת שהתוותה בעניין אגמי ובחוות דעת המומחית מטעם התובע בפן הכללי שלה, אחזור על עיקרי הדברים בקצרה:

אפשרות אחת הינה הנפקת פוליסה לפרויקט ספציפי (דהיינו ציון כתובת, היקף עבודה, משך עבודה וכו').

אפשרות שנייה היא הנפקת פוליסה הצהרתית פתוחה המעניקה כיסוי ביטוחי על בסיס הצהרת המבוטח ביחס לכל פרויקט המבוצע על ידו והמדווח במהלך תקופת הביטוח ככל שהוא עונה על הקריטריונים הכלליים הקבועים בפוליסה. לעמדת המצהיר מטעם הנתבעת פוליסה כזו אינה חלה והכיסוי הביטוחי אינו קם כלל ביחס לעבודות שלא הוצהרו כנדרש על פי הפוליסה.

לעמדת הנתבעת אין מדובר ב"חריג" לכיסוי הביטוחי אלא באי תחילת תוקפה של הפוליסה ביחס לעבודות שלא הוכללו בה או לא דווחו על פיה וזאת בהתאם לאופי הפוליסה המדובר.

עוד הסביר העד בתצהירו כי פוליסה פתוחה מופקת על בסיס מחזור צפוי של עבודות עליו מצהיר המבוטח שבמקרה זה הועמד על מיליון ₪ והפרמיה המינימאלית תומחרה ב - 5,500 ₪. עוד הסביר כי מדובר בפרמיה המשולמת מראש ואינה מוחזרת גם אם המבוטח אינו מבצע שום פרויקט ו/או לא ממצה את מלוא הסכום המוצהר.

עוד הסביר כי בניגוד לנטען על ידי המומחית מטעם התובע הרי שהפוליסה המדוברת הינה פוליסה פתוחה כפי שהתבקשה המבטחת להנפיק וכי לא נפלה טעות כלשהיא בעניין זה. בין היתר הפנה העד לכך שבהצעת הביטוח נרשם כי הדיווח יהיה בתום תקופת הביטוח ולהיעדרם של כתובת או פירוט של פרויקט מסוים.

העד אישר כי מעבר לאמור במסמכים הכתובים אין לו כל ידיעה לעניין רצונותיו וכוונותיו של המבוטח וכי הפוליסה על כלל תנאיה וסייגיה מדברת בעד עצמה לרבות לעניין חובת הדיווח, אשר לא מולאה על ידי הנתבע בשום שלב בתוקפת הביטוח לרבות לאחר התאונה נשוא התביעה ובתום תקופת הביטוח.

עוד ציין כי הנתבע 1 כלל לא דיווח על אירוע התאונה הנטען בכתב התביעה לחברת הביטוח.

העד אף הדגיש בתצהירו כי כאשר מבוטח אינו מדווח על העבודות השונות המבוצעות על ידו במהלך תקופת הביטוח בפוליסה פתוחה הרי שהוא יוצר למעשה "כיסוי אינסופי ובור ללא תחתית" (סעיף 9 לתצהיר) מבלי לשלם את הפרמיה המתאימה לגובה הסיכון לו נחשפת חברת הביטוח. העד הסביר כי באופן תיאורטי קבלן יכול במקרה כזה לבצע עבודות במיליוני שקלים מבלי לדווח למבטחת ורק לאחר קרות המקרה הביטוחי יבקש הוא להפעיל את הפוליסה ביחס לאותו מקרה ולקבל כיסוי ביטוחי. לעמדת הנתבעת מדובר בהתנהלות לא הוגנת הן במישור הכלכלי והן במישור המוסרי שאין לתת לה יד.

עוד התייחס העד בתצהירו לאמור בחוות דעת המומחית תוך מתן דגש לכך שכל המסמכים שהוצגו תומכים בקביעה כי המדובר בפוליסה פתוחה (אי נקיבת כתובת, היעדר תיאור וכיו"ב).

מנהל מחלקת החיתום בנתבעת נחקר על תצהירו במועד ההוכחות בתיק.

עדותו הייתה שוטפת, ברורה ועקבית ומצאתי לתת בה אמון מלא. העד השיב על כל השאלות שהוצגו לו, גם בנושאים שהיו פחות נוחים לעמדת הנתבעת. גם כאשר נדרש לתיקון נתון שביחס אליו נפלה טעות בתצהירו - הרי שהדברים נעשו באופן מתון ומקצועי שהביע בקיאות ויושרה.

העד חזר בחקירתו על עיקרי האמור בתצהירו ולא מצאתי כי עלה בידי ב"כ התובע להפריך או למוטט את גרסתו של העד לעניין ההיבטים המקצועיים של הפוליסה האמורה. ביחס לכל שאלה שעניינה העלאת סברות לעניין דברים שידע או לא ידע הנתבע 1 ודברים שמסר או לא מסר סוכן הביטוח - העד שב והסביר יפה כי הוא למד על מכלול ההסכמות מהפוליסה ויתר המסמכים המצויים בתיק ולא על בסיס סברות.

עוד הסביר כי גם אם חובת הדיווח הייתה מתעוררת לאחר חצי שנה, או לאחר קרות מקרה הביטוח הנטען או אפילו בתום תקופת הדיווח הרי שבמקרה ספציפי זה הדבר אינו מעלה ואינו מוריד מאחר והנתבע 1 לא דיווח על הפרויקט המדובר בשום שלב, לרבות לאחר מקרה הביטוח (שארע עוד בששת החודשים הראשונים של שנת הביטוח המדוברת) ואף לא בתום התקופה ונראה כי גם התובע אינו חולק על נתון זה:

"ש. אתה מסכים איתי שלמעשה היה כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התאונה במועד האירוע אבל כדי שהכיסוי יבשיל על המדווח היה להודיע על ביצוע פרויקט?

ת. אני לא מסכים. אם היה לו לא פרויקט אחד אלא מאה פרויקטים וסכום הביטוח היה הופך לעשרה מיליון ₪ היה צריך לשלם כסף. אין לי מושג מה היה שם וכמה פרויקטים היו שם ומה היקפם. הוא לא דיווח כלום".

יתרה מכך: התזה שהוצגה על ידי התובע לעד הינה שעל מנת שהכיסוי הביטוחי יבשיל היה על הנתבע 1 להודיע על ביצוע הפרויקט. בהעדר כל נתון על הודעה כאמור בשום שלב שהוא, לא ברור מהי הקביעה שניסה התובע לקדם באמצעות הצגת תזה זו.

לעניין מעקב שמבצעת חברת הביטוח אודות הדיווח הסביר העד כי חובת הדיווח מפורטת ומוסברת בפוליסה עצמה וכי הפוליסה ההצהרתית הפתוחה מעצם שמה, טיבה וטבעה נשענת על אותה חובת דיווח ממש (להבדיל מסוגי פוליסות אחרים). עוד הסביר כי חברת הביטוח עצמה אינה פועלת לקבל את הנתונים מהמבוטח אלא האחריות מוטלת על המבוטח וכי זהו לב לבה של הפוליסה ועל כן אין פגם בכך שחברת הביטוח בעצמה לא ניהלה מעקב. עוד יצוין כי בניגוד לעניין אגמי הרי שאין המדובר בפוליסה שהופקה לנתבע 1 לראשונה אלא בחידוש של פוליסה קיימת ולאחר שגם בשנים קודמות פעל הוא להנפקתה של פוליסה זהה.

ככל שהייתי נדרשת לרישומי סוכן הביטוח על גבי הצעת הביטוח מהשנה שקדמה לתאונה, כפי שביקש התובע, הרי שדווקא מהערת הסוכן (כנטען) על גבי הצעת הביטוח היה ניתן להסיק כי הנתבע 1 מודע גם מודע לחובת הדיווח ומבקש להקל עמו באופן שהדיווח יעשה לאחר תום תקופת הביטוח. ואולם, אין בכוונתי להידרש לראיות לא קבילות ללא קשר לצד לו הן מתיימרות לסייע והדברים הוצגו על מנת להדגיש את אי הקוהרנטיות בטענות התובע לעניין חובת הדיווח וידיעת המבוטח.

עוד לעניין חובת הדיווח יוער כי הנתבע 1 לא פעל לדווח לחברת הביטוח על הפרויקט גם לאחר אירוע התאונה שהתרחש כזכור במאי 2011 (שלושה חודשים לאחר הנפקת הפוליסה), בין היתר על פי החובה המוטלת עליו על פי דין. התובע לא התמודד כלל גם עם טענה זו - לרבות במסגרת חקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבעת - באופן ששב ומציף את אי הקוהרנטיות השזורה בכל טענותיו החל מהצכת הפוליסה כפוליסה לפרויקט ספציפי (שאז הדיווח מגולם כבר בפוליסה עצמה), דרך דיווח בפרק זמן שונה מהקבוע בפוליסה (שלא הוכח) ועד לאי דיווח על אירוע התאונה שהינו כאמור דווח שהחובה לו קבועה בדין.

גם הטענה החלופית לעניין כיסוי הפרויקט במסגרת הדיווח הראשוני אינה יכולה לעמוד בשים לב לאי ביסוס עובדתי של מועד תחילת העבודה בפרויקט המדובר (שלעמדת התובע עבודתו בו החלה בחודש מאי 2011) והיקפו הכספי. העד מטעם הנתבעת אף הסביר כי לא ניתן לצפות מראש מה הייתה עמדת הנתבעת ביחס לדיווח על פרויקט זה אם היה מבוצע מאחר והתנהלות המבוטח מנעה זאת (השוו לעניין זה האמור בעניין עאזר באשר לשיקול הדעת המוקנה לחברת הביטוח).

מצאתי טעם רב בעמדת העד מטעם הנתבעת כי קביעה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי בפוליסה מהסוג המתואר בנסיבות העניין תהווה למעשה מתן כיסוי אינסופי לקבלנים ללא כל אפשרות של בחינת הסיכון האמיתי לו חשופה המבטחת על כל המשמעויות הרחבות הנגזרות מכך.

גם אם ככלל יש נטייה מסוימת בפסיקת בתי המשפט לראות בחברות הביטוח כגוף בעל עוצמה העומד אל מול מבוטח או תובע בודד ולהקפיד איתן בכל תג ותו של סייגים לכיסוי ביטוחי או החלת חריגים הרי שלא באופן אוטומטי שיקול זה בלבד של "חזק מול חלש" יגבר ויש לראות את מכלול הדברים בראייה משפטית, כלכלית ואפשר שגם מוסרית, תחת עיקרון העל של תום הלב.

גם תשלום הפרמיה כשלעצמו אינו חזות הכול ואינו יכול להיות חזות הכול.

ישנם מקרים רבים, לדוגמא בביטוח רכוש, בהם מבוטחים משלמים משך שנים רבות את פרמיית הביטוח השנתית לרכושם מבלי שקורה מקרה ביטוח כלשהוא וברי כי לא יכולה להישמע מצדם כל טענה לעניין תשלום הפרמיה ביחס לשנים אלו. בין עצם תשלום הפרמיה ובין הכיסוי הביטוחי או החריגים לו ישנה אבחנה ברורה ועצם היתלות התובע לרבות בסיכומיו בתשלום הפרמיה המינימאלית אין בו כדי לסייע בנסיבות העניין.

הדברים מקבלים חיזוק מסוים גם בעדותה של עו"ד רטנר בחקירתה:

"ש. קורה שמבוטח מבקש מזמין משלם על פוליסה פתוחה את אותה פרמיה מינימאלית פקדונית ומסיבה כזו או אחרת לא מעביר דיווחים לחברת הביטוח על פרויקטים שהוא ביצע?

ת. יכול להיות.

ש. חברת הביטוח לא גבתה שלא כדין. היא גבתה ממנו איקס פרמיה על מנת שירכוש לעצמו את הזכות במסגרת הסל ההיקף של העבודות שהוא הצהיר להיות מבוטח במהלך השנה?

ת. נכון אבל מכיוון שהדיווח בדיעבד הוא יכול להיות לפי התנאים בסוף התקופה. זה לא אומר שהוא לא היה מבוטח אלא שהוא ישלים את הפרמיה בסוף השנה. אם קבוע שהיא מינימאלית זה אומר שלא תוחזר לו פרמיה. אין החזר פרמיה גם אם בפועל לא בוצע שום פרויקט בהנחה שזה מסלול מינימאלי פקדוני".

ובהמשך -

"ש. אם הוא לא דיווח כי לא ראה לנכון או לא עבד אין בכך פסול מטעם חברת הביטוח?

ת. אין בזה פסול".

18. סיכום קצר של המסכת העובדתית כפי שבוססה בראיות הצדדים:

• לא הונח בסיס עובדתי ראוי לסברת התובע כפי שהועלתה בחוות הדעת מטעמו לפיה לנתבע 1 הונפקה "פוליסה הצהרתית פתוחה" עקב טעות של חברת הביטוח ובכלל. הנטען עומד בסתירה למסמכים כתובים לרבות הצעת הביטוח בשנה שקדמה לכך, לפוליסה עצמה ואינו מעוגן בשום מסמך או עדות בעל פה למעט עדות המומחית מטעם התובע שרובה ככולה נשענת על סברות והשערות ולא על עובדות שהוכחו.
• הנתבע 1 במשך שלוש שנים (לא רצופות) פעל להנפקת אותה פוליסה אצל הנתבעת. מהמסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת (לא כולל תרשומות של סוכן הביטוח שאינן קבילות) עולה כי בשום שלב לא ציין הנתבע 1 בהצעת ביטוח פרויקטים ספציפיים באופן הנדרש (כתובת, היקף כספי וכיו"ב).
• הפוליסה כפי שהונפקה הינה פוליסה הצהרתית/פתוחה לפיה הנתבע 1 נדרש לדווח על כל פרויקט ופרויקט כתנאי להחלת הכיסוי הביטוחי.
• מלשון הפוליסה ותנאיה ולאחר ששמעתי את הסברי העדים אקבע כי אין מדובר בפוליסה לפרויקט הספציפי בו בוצעה העבודה במועד התאונה אלא לעבודות המבוצעות על פי המתווה הכללי הקבוע בפוליסה (עד ארבע קומות, בשטח מדינת ישראל וכו'), ואשר מדווחות לפני ביצוען. ככל שמדובר בעבודות של עד 100,000 ₪ ניתנה הקלה למבוטח (הנתבע 1) לפיה הוא נדרש לדווח אודותיהן אחת לחצי שנה בלבד.
• לא הונחה תשתית עובדתית לקביעה מה היה היקפו הכספי של הפרויקט בו נפגע התובע. הנתון שהועלה לראשונה על ידי צד ג' בחקירתו בבית המשפט לא נתמך בשום ראיה ולא מצאתי לתת בו אמון ולבסס על פיו קביעה עובדתית. ככל שמדובר בפרויקט שהיקפו מעל 100,000 ₪ הרי שלכאורה הפוליסה האמורה כלל אינה חלה לגביו מחד וככל שמדובר בפרויקט שהיקפו מתחת ל – 100,000 ₪ הרי שחובת הדיווח לגבי הינה חצי שנתית כעולה מהקבוע בפוליסה. הנחתי, לטובת התובע בנסיבות העניין, כי הפרויקט היה בשווי פחות מ - 100,000 ₪ ונראה כי זו גם עמדת הנתבעת.
• במהלך תקופת הביטוח הרלבנטית לא דיווח הנתבע 1 אודות הפרויקט המדובר, לא הוגש דיווח בחלוף חצי שנה ו/או מקרה הביטוח בתיק זה שארע כבר בחודש מאי 2011 ואף לא בתום תקופת הביטוח כולה. גם טענתו המרומזת של התובע לחובת דיווח אחרת מזו הרשומה בפוליסה (בהתבסס על הרשום בכתב יד על גבי ההצעה כאשר כותב ההערה לא התייצב למתן עדות) לא קוימה, לרבות לאחר התאונה המדוברת ועל כן לא ברורה נפקות הטענה. בין שייקבע כי חובת הדיווח הייתה חצי שנתית או שנתית הרי שבין כך ובין כך מהראיות עולה כי היא לא מולאה.
• הנתבע 1 ו/או סוכן הביטוח לא זומנו להעיד מטעם התובע ולא ניתן לקבוע ממצאים פוזיטיביים בעניינם בהיבטים שאינם מגולמים במסמכים שהוצגו בתיק וכל קביעה תהיה בגדר סברה והשערה חסרת בסיס עובדתי.
• הימנעות התובע מלהעיד את הנתבע 1 (ואפשר שגם את סוכן הביטוח) פועלת לחובתו במישור הדיוני.
• כל האמור כפוף לטענת הכללית של הנתבעת בדבר הרחבת חזית טענות התובע ביחס לכיסוי הביטוחי שאפשר והיה בהן כדי להביא לדחיית כל הטענות כבר מטעם זה.

המסגרת המשפטית הצריכה לעניין

19. לאחר קביעת הממצאים העובדתיים הצריכים לעניין על פי מארג הראיות שהונח, ולא הונח, על ידי הצדדים יש לשרטט את המשבצת המשפטית המתאימה לגזירת ההכרעה בתיק.

המתווה שהוצג בהחלטה בעניין אגמי (אשר כל החלקים המהותיים לעניין שבפניי אושרו גם בערעור שהוגש בהמשך לבית המשפט העליון בע"א 2755/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, פסק דין מיום 9.12.08) נסמך על קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות הנגזרות מחומר החקירה שהונח וכן מסוגיית נטלי ההוכחה.

20. אין מנוס מלציין שוב גם בפתח פרק זה כי בירורה של התביעה לווה בקשיים של ממש מאחר והנתבע 1 (המבוטח) לא השתתף באופן פעיל בהליך ולא הובא למתן עדות. במצב דברים זה התובע, נדרש להציג את הטענות שהיה הנתבע 1 מעלה אילו היה נוטל חלק פעיל בהליך וזאת מבלי שיש בידו את הנתונים העובדתיים שאמורים להיות בידי הנתבע 1. יודגש שאין מדובר בנתבע 1 שלא ניתן היה לאתרו או שלא ניתן היה להביאו למתן עדות (מה גם שכלל לא נתבקש צו הבאה ביחס להתייצבותו).

במהלך שמיעת הראיות הסתבר עוד כי התובע פוגש מעת לעת את הנתבע 1 בכפר מגוריו, הגם שלטענתו מעולם לא שוחח עם הנתבע 1 על התביעה או על ההליך המשפטי:

"ש. מתי ואיפה אתה מכיר את המעביד שלך במועד התאונה?

ת. הוא מהכפר. אמר לי יש לנו עבודה, רוצים לעבוד.

ש. הוא קרוב משפחה שלך, שכן שלך?

ת. לא.

ש. הוא עדיין גר בכפר?

ת. כן. אני פוגש אותו מדי פעם ברחוב. פעם אחרונה ראיתי אותו לפני חודש בכפר.

ש. דברת עמו משהו פעם על המשפט?

ת. לא.

ש. בקשת ממנו פעם שיבוא להעיד לאשר את מה שקרה, מה העבודה שבצע מה עשית בשבילו? על איזה פרויקט מדובר?

ת. לא".

בשים לב למידת המהימנות שמצאתי לייחס לעדות התובע עליה אעמוד בהמשך הדברים, הרי שתשובותיו של התובע בעניין זה אינן מתקבלות על הדעת ויותר ממחזקות את החזקה הדיונית שיש להפעיל לחובתו ביחס לאי העדתו של הנתבע 1 בפועל במסגרת ההליך הגם שהודיע כי הוא מבקש להזמינו למתן עדות כעד מטעמו.

לא מתקבל על הדעת כי תובע הפוגש מעביד לשעבר, שבמהלך תקופת עבודתו נפצע הוא באופן המתואר ובגין כך מנהל הוא תביעה משפטית מזה מספר שנים; מעביד שכנגדו הוא עותר למתן פסק דין כנגדו בשיעור של למעלה מרבע מיליון ₪ ומקבלו כבר ביולי 2015; מעביד שבגין התנהלותו הוא נדרש להגשת חוות דעת מומחית על רקע היבטי הביטוח וכיו"ב - לא יפנה אליו ולו בעת שהוא פוגש בו באקראי, על פי טענתו, בעניין התביעה המתנהלת.

בזהירות המתבקשת אציין כי התנהלות התובע בעניין זה מעוררת יותר מאשר אי נוחות ואינה מצדיקה הקלות או "הנחות דיוניות" כלשהן אל מול חברת הביטוח אלא ההפך הוא הנכון: יש לתת לכך את מלוא הנפקות הראייתית הרלבנטית בעת בחינת עמידתו ו/או עמידת הצד שכנגד בנטל ההוכחה. הדברים מתחייבים גם מעקרון העל של תום הלב בניהול ההליך המשפטי.

21. הפוליסה נשוא התביעה כוללת בחובה פרק הנוגע לחבות מעבידים (פרק ג'). סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח מקנה לתובע כאן (שהוא במהותו צד שלישי לאותה פוליסה) את האפשרות לתבוע את המבטחת אך זכותו אינה טובה יותר, ואינה יכולה להיות טובה יותר, מזכותו של המבוטח כלפי המבטחת.

פירוש הדבר שזכותו של התובע כאן נגזרת מזכותו של המבוטח בעצמו כלפי המבטחת ושואבת תוכנה מההסכם שבין המבוטח למבטחת באופן שכל טענה שיכלה המבטחת להעלות כנגד המבוטח יש בידה להעלות גם כנגד התובע, לרבות לעניין עצם קיומו של הכיסוי הביטוחי ו/או החריגים לו.

זכות זו הינה דו סטרית במובן זה שהתובע כאן יכול להעלות כנגד המבטחת טענות העומדות למבוטח כלפיה. ואולם, מאחר וזכותו הינה רק זכות נגזרת מזכותו של המבוטח בעצמו מבלי שהוא עצמו צד לחוזה הביטוח הרי שטענות לעניין "ציפיותיו הסבירות" לדוגמא של המבוטח או "כוונותיו" באשר לחוזה הביטוח וכיו"ב טעונות תמיכה עובדתית וראייתית. גם אם על פי הפסיקה הקיימת בהקשרים דומים (שאינה פסיקה מנחה) אין חובה כי הראיות יהיו מטעם המבוטח הרי שעדיין נדרש ביסוס משמעותי ולא העלאת טענות בעלמא (ר' לעניין זה ספרו של המלומד ירון אליאס דיני ביטוח (דין וביטוח מהדורה שלישית 2016, להלן - אליאס, עמ' 1245-1251 וההפניות המופיעות שם ובעיקר בהערות שוליים 112 ו - 113).

22. למותר לציין כי לעצם הקביעה על מי מוטל נטל ההוכחה ישנה חשיבות מרכזית בכל הליך משפטי ויש בה לבדה לעיתים כדי לחרוץ גורלה של תביעה ובכלל זה תביעה מהסוג הנדון בפניי כאשר סוגיית נזקי הגוף משולבת עם סוגיות מהותיות בדיני הביטוח.

חוק חוזה ביטוח כשלעצמו כמעט ואינו דן בנושא נטלי ההוכחה והדברים פורשו ונקבעו על ידי הפסיקה ברבות השנים בהתאם לסוגי הפוליסות והביטוחים השונים (חיים, אחריות, רכוש וכיו"ב).

הכלל הבסיסי המנחה הוא כי הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש ואת שיעור הנזק שנגרם בעקבותיו מוטל על המבוטח בעוד שעל המבטחת הטוענת לפטור מאחריות מוטל הנטל להוכיח קיומו של סייג לחבות (ר' אליאס עמ' 1405-1406).

אין מחלוקת של ממש בין הפוסקים כי הנטל להוכחת קיומו של סייג או חריג לכיסוי הביטוחי מוטל על המבטחת. ישנם מקרים רבים בהם יש קושי של ממש להבחין בין יסודות מקרה הביטוח המקימים תחולה לחבות ובין החריגים לאותה חבות. בע"א 497/85 אשר אשל‎ ‎נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס בשמו ובשם יתר המבטחים, פ''ד מב(1) 89 (1988) קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי:

"הגבול בין התחולה הכללית לבין החריג הוא מעומעם ומה שנראה לאחר כחריג לכלל, עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל".

בענייננו מתעורר קושי זה.

כך מאחר ומצד אחד טוענת המבטחת להיעדרו של כיסוי ביטוחי על רקע הפרת חובת הדיווח העומדת בלבה של הפוליסה מהסוג המתואר. מנגד טוען התובע לקיומו של כיסוי ביטוחי בנסיבות העניין כפי שהוצגו על ידו ולחובת חברת הביטוח להוכיח את הסייג לו היא טוענת בין היתר על רקע התנהלותה אל מול המבוטח ביחס לפוליסה האמורה.

בהקשר זה ראוי לשוב ולהזכיר כי כל טענות התובע כלפי הנתבעת שיש להן פן עובדתי, ללא יוצא מן הכלל, מהוות הרחבת חזית ביחס לנטען על ידו בכתב התביעה ביחס למקור חיובה של הנתבעת 2 אל מול האופן הלאקוני בו נוסח כתב התביעה. כל טענות התובע לעניין הבנת המבוטח, ידיעת המבוטח, כוונת המבוטח וכיו"ב - לא הוכחו במישור העובדתי.

23. אליאס מציין בספרו כי במשפט האנגלי נפסק כי כאשר החריג משתלב בהגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח, הנטל להוכחת אי תחולתו - מוטל על המבוטח אך מדגיש כי גישה זו לא נתקבלה בשיטת המשפט הישראלי ומפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט אנגלרד ברע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג (1) 450 (1999).

בעניין דיב נדון האופן בו נוסח התנאי/הסייג לכיסוי הביטוחי באופן שלעמדת כב' השופט אנגלרד לא איפשר הבחנה ברורה היכן נגמר הכלל והיכן מתחיל החריג וזאת בשל ניסוח עמום או מסורבל בקביעת התנאים/חריגים לכיסוי הביטוחי. עוד נקבעה שם ההלכה, המלווה אותנו עד היום, ולפיה לא "חוכמת המנסחים" היא שתקבע מהו החריג ומהו הכלל, אלא מבחנים אובייקטיבים היורדים לשורש תכלית ההתקשרות בין הצדדים על פי החקיקה הרלבנטית, אם קיימת, על פי הראיות ומכלול נסיבות העניין כאשר הנטל עשוי לנוע מצד אחד למשנהו על פי העובדות או הנתונים המצויים בידיעתו של כל צד. עוד הודגש כי ההיבט הצורני של הפוליסה או סדר הניסוח כשלעצמם אינם יכולים לגבור על המבחן המהותי.

24. ברקע הדברים יש להיות ערים לאבחנה, הדקה לעיתים, בין נטל הבאת הראיות ובין נטל השכנוע כאשר נטל השכנוע מגלם את החובה המרכזית והעיקרית של הצד עליו מוטל הנטל להוכיח את טענותיו בהליך בעוד שנטל הבאת הראיות הוא נטל משני המחייב הבאת ראיות להוכחת כל היבטי הטענות של הצד הטוען אותן וכן יכול להתבטא בהבאת ראיות לקעקוע טענות הצד שכנגד וככזה הוא עשוי לעבור מצד אחד למשנהו.

הדברים מצאו ביטוי רחב ומגוון בפסיקת בתי המשפט בעיקר בכל הנוגע לתביעות רכוש לגביהן התעוררה טענה של גרימה במכוון או לדוגמא בכל הנוגע להתקנת אמצעי מיגון המתחייבים על פי הפוליסה וכיו"ב מקרים בהם יש למבוטח ידיעה מיוחדת אודות הנסיבות אשר אינה מצויה ברשות המבטחת (ר' לעניין זה אליאס בעמ' 1416-1417 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט

25. שילוב כל ההיבטים שהובאו לעיל מזדקק לשאלה האם יש לראות בהפרת חובת הדיווח לעניין ביצוע הפרויקט במהלכו נפגע התובע בשירות המבוטח כ"תנאי בלעדיו אין" המביא לכך שהפוליסה כלל אינה חלה על האירוע נשוא התביעה באופן המטיל את נטל ההוכחה על התובע להראות אחרת או שמא אי הדיווח מגלם סייג או תנאי לחבות המבטחת שאז הנטל מוטל לפתחה להראות כי הסייג האמור חל בנסיבות העניין ומפקיע את הכיסוי הביטוחי.

שרטוט הקו בין סיווגו של תנאי כתנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי ובין היותו חריג/סייג לכיסוי האמור הוא עדין ומורכב. שרטוט הקו נגזר ממבחנים שהוגדרו על פי הפסיקה כמבחנים אובייקטים אשר אינם שואבים תוכנם רק מניסוח הדברים או ממבנה הפוליסה אלא הם טעונים בחינה כללית ומקיפה יותר היורדת לשורשם של הדברים ומתחקה אחר תכלית ההתקשרות כפי שהיא מגולמת בפוליסה שנבחרה על ידי הצדדים, לחוזה הביטוח שנכרת ולמהות התנייה עצמה - האם היא מהווה תנאי לכיסוי או חריג לו.

במחלוקת שבין הצדדים עמדתי היא כעמדת הנתבעת לפיה בנסיבות העניין כפי שהוכחו בפניי במקרה ספציפי זה ועל בסיס הראיות שהוגשו יש לראות את חובת הדיווח כתנאי לקיומו של הכיסוי הביטוחי ולא כחריג או סייג לכיסוי.

הדברים עולים מאופייה המיוחד של פוליסה הצהרתית פתוחה, בה חובת הדיווח עומדת בבסיס ההתקשרות כולה והדברים הודגשו במספר סעיפים בפוליסה, שלא הועלתה טענה לעניין אי המצאתה למבוטח. הדברים מתיישבים גם עם הסברי העדים המקצועיים שהעידו בתיק לגבי אופייה של הפוליסה ההצהרתית הפתוחה והרציונל העומד בבסיסה ומצאו ביטוי גם בהחלטה המנחה בעניין אגמי.

עמדת התובע הייתה בשלב שמיעת הראיות כי הפוליסה כפי שהופקה מיועדת הייתה לבטח את הפרויקט הספציפי וכי רק מחמת "טעות" חיתומית היא לא הוגדרה כך. עמדה זו מגולמת בחוות דעת המומחית מטעמו והיא אף פעלה להגן עליה במסגרת חקירתה הנגדית. ככל שאלה הם פני הדברים הרי מצופה כי הפוליסה תנקוט בפרטים מדויקים אודות מקום הפרויקט המדובר, היקפו הכספי, תציג נתונים רלבנטיים שונים דוגמת מספר העובדים, השלב בו מצויה העבודה, מועד תחילתה אל מול מועד הפוליסה וכיו"ב. כל הנתונים הנ"ל לא הוצגו.

יתרה מכך: ככל שזו הייתה הפוליסה או הנתונים המופיעים בה או בהצעת הביטוח היו תומכים בכך הרי שלא היה צורך בשום חובת דיווח מעבר להצעת הביטוח למעט חלילה הדיווח אודות עצם התרחשות התאונה הנדרש על פי חוק חוזה ביטוח והינו קוגנטי. הפוליסה הייתה מופקת ביחס לפרויקט בשווי 12,000 ₪, המתבצע אצל מזמין שזהותו ידועה (צד ג' בהליך זה); בכתובת ידועה, ביחס לתאריכים ספציפיים וכיו"ב.

ברי כי לא כך הם פני הדברים בתיק זה וכפי שציינתי הטענה הינה מאולצת ומנסה לרבע את המעגל.

הדברים גם אינם עולים בקנה אחד עם הצעת הביטוח עליה הסתמכה המומחית בקביעה כי מדובר בפוליסה לטובת פרויקט ספציפי ולא ברור מדוע היה צורך לבטח על בסיס מחזור עבודות של מיליון ₪ בגין פרויקט ספציפי בשיעור של 12,000 ₪ (כטענת התובע שכשלעצמה לא הוכחה).

26. בהעדר ראיות התומכת בטענות התובע, העומדות בסתירה למסמך בכתב והמהוות סברה בלבד אקבע כי הפוליסה שהוצגה הינה במהותה פוליסה הצהרתית פתוחה, שלא ננקבו בה הפרויקטים שעתיד הנתבע 1 לבצע במהלך תקופת הביטוח אלא נקבע לוח זמנים לדיווחם. הפוליסה דנן נועדה לבטח את מכלול העבודות שיבוצעו על ידי הנתבע 1 במספר פרויקטים עד להיקף כולל של מיליון ₪ ובכפוף ליתר התנאים הכלליים הנקובים בפוליסה דוגמת: היות העבודה המבוצעת עד גובה 4 קומות, ביצוע העבודה הינו בשטחי מדינת ישראל ובהתאם לדיווח הנדרש במסגרת תנאיה על פי היקפה הכספי של כל עבודה.

עצם הנתון כי הדיווח עצמו יכול להתבצע במהלך תקופת הביטוח אינו מאיין את עצם היותו תנאי לכיסוי הביטוחי ולא הונחה תשתית המצביעה אחרת. נושא הדיווח ותדירותו מצא ביטוי בהצעת הביטוח לפוליסה שהופקה למבוטח ביחס לשנת 2010 ועצם הציון בכתב יד על גבי הצעת הביטוח (שלא ברור כלל מה מעמדו ומי הגורם שרשם אותו) לא רק שאין בו כדי לקעקע את עמדת הנתבעת אלא יש בכך כדי לחזק טענתה כי המבוטח היה מודע לחובת הדיווח.

בנסיבות אלה בהן אין מחלוקת כי חובת הדיווח לא מולאה כלל, לרבות בתום התקופה, הרי שלא מצאתי להידרש לגישת התובע כפי שבוטאה בחקירת העד מטעם הנתבעת לעניין העמדת המבוטח על "ההבדל" הנטען בין ההצעה והפוליסה הסופית שהופקה.

ראשית במישור הדיוני - לא הוברר כלל נסיבות הכיתוב וטופס ההצעה המודפס מונה את החלופות האפשריות לשיטת המבטחת כאשר תום שנת הביטוח אינו נמנה עליהן והרציונל לכך הוסבר על ידי העד מטעם הנתבעת והינו ברור.

שנית, במישור המעשי - משלא דיווח המבוטח כלל על הפרויקט (ועל התאונה) מה לי אם הדיווח היה אמור להיות בחלוף חצי שנה או בחלוף שנת הביטוח במלואה ? מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי הדיווח החצי שנתי ביחס לעבודות שעד 100,000 ₪ הינו תנאי שנועד להקל עם המבוטח ויש לפרש את הפוליסה בראי תנאי זה – שגם בו המבוטח לא עמד.

27. הרציונל של חובת הדיווח כחלק מתנאי הכיסוי הביטוחי לפוליסה נגזר לטעמי לא רק ממהותה של הפוליסה, איפיונה המיוחד ולשונה המפורשת אלא גם מטעמים של מדיניות משפטית ראויה וראייה כלכלית של המשפט.

התובע לא התמודד כלל עם טענות הנתבעת לעניין התוצאה הגורפת והחמורה שעשויה לצמוח מקבלת טענות מסוג אלה המועלות על ידו בקשר לפוליסה הצהרתית פתוחה והטלת הנטל על המבטחת להוכיח את סוגיית הדיווח כסייג להבדיל מתנאי לכיסוי הינה פן אחד של הדברים.

עד הנתבעת הסביר באופן משכנע ומלומד כי מתן יד להתנהלות מסוג זה לפיה קבלנים "יבטחו" באופן המתואר בפועל "אין סוף" פרויקטים כ"בור ללא תחתית" והכול כנגד תשלום פרמיה שנתית של 5,500 ₪ מבלי שתוטל עליהם שום חובה להציג דיווח אודות הפרויקטים, היקפם, משכם, השלב בו הקבלן המדובר נכנס לתמונת הפרויקט (מתוך ההנחה שצוינה גם בהחלטה בעניין אגמי לפיה השלבים המאוחרים של הפרויקט מגלמים סיכון רב יותר למבטחת), באופן שלנתבעת יש אפשרות ולו תיאורטית לבחון את היקף הסיכון לו היא נחשפת ולעדכן את הפרמיות בהתאם - עלול להביא לתוצאה קשה כלכלית ואף מוסרית.

לא ניתן לשלול עמדת הנתבעת כפי שבוטאה על ידי המצהיר מטעמה כי ככל שחובת הדיווח לא הווה תנאי לכיסוי והמבוטח יחויב לקיימה במהלך תקופת הביטוח או למפרע (כעמדת הנתבעת), הרי שהדבר עלול להוביל לכך שהקבלן "יבחר" לעצמו בסוף שנת הביטוח לדווח רק על אותם פרויקטים בהם התרחשו תאונות חלילה, אם בכלל.

אוסיף ואומר כי מתן יד להתנהלות זו בה המבוטח נמנע מלהתייצב להליך (לרבות לאחר שניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה לבקשת התובע) ומותיר את חברת הביטוח להתמודד עם טענות עובדתיות ביחס להתקשרות עמו שאין להן ביסוס בראיות תוך הטלת נטל ההוכחה על המבטחת עשוי אף לעודד חלילה קנוניות בין העובדים והמעבידים בנסיבות דומות.

אין באמור כדי לרמוז כי כך הם פני הדברים בתיק זה.

28. כל נסיבות העניין לרבות לשון הפוליסה, אופי הפוליסה המדוברת, האופן בו נוסחו הדברים לעניין חובת הדיווח תוך הדגשתם באופן בולט וברור כל אלה יחד, בצירוף טעמים של מדיניות משפטית ראויה ויעילות כלכלית, מלמדים לעמדתי כי חובת הדיווח במקרה זה היוותה תנאי לכיסוי הביטוחי ואין מחלוקת כי המבוטח (וכפועל יוצא מכך התובע שבא בנעליו בהליך זה) - לא עמד בנטל זה.

29. ניתן להגיע לאותה תוצאה גם בהינתן כי חובת הדיווח מהווה חריג לתחולת הכיסוי הביטוחי שאז נטל ההוכחה אמור להיות מוטל על הנתבעת ובמקרים המתאימים ניתן להעבירו חזרה אל כתפי המבוטח.

אליאס בספרו מציג את המבחן הרחב מאוד להגדרת הביטוי "סייג" או "חריג" לכיסוי הביטוחי:

התנאים המסייגים את חבות המבטח או את היקפה מהווים מרכיב דומיננטי

כמעט בכל התקשרות ביטוחית. הביטוי "סייג", כמשמעותו בדיני הביטוח, מתייחס הן לעצם החבות של המבטח והן להיקפה כל תניה השוללת את חבות המבטח או מפחיתה את היקפה נכנסת בגדרו של הביטוי האמור. הסייגים לאחריותו החוזית של המבטח עשויים ללבוש, לפיכך, צורות מצורות שונות. המבחן להיותו של תנאי מסוים בפוליסה משום "סייג" או "חריג" לחבות המבטח אינו מבחן פורמאלי. המבחן הוא מבחן מהותי הנדרש לתכליתה של התניה הנבחנת. כל תניה אשר יש בה כדי לשלול או לצמצם אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על ידי הפוליסה, מהווה "סייג" כמשמעותו בדיני הביטוח " (עמ' 670-671 והאסמכתאות המופיעות שם).

30. חובת הדיווח מצוינת בפוליסה באופן ברור ומפורש וחובת הדיווח הספציפית לעניין פרויקטים הקטנים מ - 100,000 ₪ מצוינת באותיות שחורות ובולטות ולא ניתן לטעון לעניין אופן רישום הדברים בפוליסה דבר לעניין זה. לעניין טענתו החדשה על התובע כפי שהועלתה בסיכומיו לעניין "החמרת הסיכון" הרי שמדובר בטענה חדשה שלא הועלתה על ידי התובע לרבות במסגרת חוות דעת המומחית מטעמו. אזכיר כי הפוליסה לשיטת התובע הינה פוליסה לפרויקט ספציפי ועל כן לא ברור כיצד יכול התובע באותה נשימה לטעון, עובדתית (להבדיל ממשפטית) להחמרת הסיכון.

גם לגופו של עניין בשים לאופי הפוליסה ולאי הדיווח מצד הנתבע 1 בשום שלב אודות הפרויקט, לרבות לאחר התאונה, ובהעדר כל הסבר ולו מינימאלי לכך הרי שאין זה מן המקרים המצדיקים שימוש בדוקטרינה של "החמרת הסיכון" והדברים הוסברו כבר במישור המדיניות המשפטית. חשוב להזכיר כי הדוקטרינות של "החמרת הסיכון" הנוגעות בדרך כלל לתביעות רכוש בהיבטים של אמצעי מיגון וכיו"ב תוך בחינת האפשרות לתשלום חלקי על ידי המבטחת. גם במקרים אלה הדברים צריכים להיבחן בראש ובראשונה בפריזמה משפטית/חוזית במישור היחסים שבין המבוטח והמבטחת ולא בראי התביעה המוגשת על ידי הצד השלישי (הנפגע). זאת גם אם התוצאה כלפי פרט ספציפי הינה לעיתים לא פשוטה, שאחרת לעולם לא יימצא מקרה בו תיקבע תקפותו של תנאי מוקדם לכיסוי או קיומו של חריג המצדיק שלילת תגמולי הביטוח כליל.

בעניין אחר קבע בית המשפט המחוזי בחיפה מפי כב' השופט כהן את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו ולפיהם:

" לכאורה, כל תנאי המצמצם את תחולת הביטוח הוא תנאי המצמצם את הסיכון שהמבטח חשוף לו. ואולם, יש לזכור, שעדיין עוסקים אנו בנושא שחלים עליו דיני החוזים, וגם אם מדובר בחוזים שיש לפרשם "פרשנות צרכנית", עדיין אין לפרוץ את כל הגבולות".

(ר' 11156-10-14 קרדן רכב בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח', פורסם בנבו, פסק דין מיום 4.3.15).

בנסיבות אלה גם אם יש לראות את חובת הדיווח כמגלמת סייג או חריג לפוליסה הרי שעלה בידי הנתבעת להראות כי המבוטח לא עמד בתנאי זה.

31. לעניין חובת הווידוא שהועלתה גם היא על ידי התובע לראשונה בסיכומיו.

מבלי לגרוע מטענות הנתבעת להרחבת חזית גם ביחס להיבט זה יובהר כי מאחר וטענת התובע היא כי הפוליסה האמורה הינה פוליסה לכיסוי הפרויקט הספציפי הרי שהיא עומדת בסתירה לטענתו החלופית לעניין חובת הווידוא של פעולות הדיווח. אי הקוהרנטיות בטענות התובע - שרובן ככולן מגלמות הרחבת חזית - מתגלית גם כאן בבחינת "הנייר סובל הכול". דומה כי גם להעלאת הטענות החלופיות יש לשים סוף פסוק.

שנית על פי המסמכים שהוצגו עולה כי הצעת הביטוח מציינת מפורשות את סוגית הדיווח (וגם סוכן הביטוח לשיטת התובע בעצמו ביקש כי הדבר ייעשה אחת לשנה). בשים לב לאופי הפוליסה שהתבקשה על ידי המבוטח שכול כולה נשענת על דיווח המבוטח ומכלול נסיבות העניין כפי שהוצגו אני סבורה כי גם אם היה מקום להטיל נטל ראייתי מהסוג המתואר על הנתבעת הרי שהיא עמדה בו במידה הנדרשת בהיותו יסוד שלילי ולהעברתו אל התובע להראות אחרת.

ברי כי משויתר התובע על העדת הנתבע 1 נשללה ממנו באופן כל אפשרות להוכיח היבטים עובדתיים ואחרים הנוגעים להבנתו ופעולותיו של המבוטח.

32. לסיכום סוגיית הכיסוי הביטוחי :

• שוכנעתי על בסיס הראיות שהובאו, והחזקות הדיוניות הנובעות מהראיות שלא הובאו לחובת התובע, ועל בסיס המסמכים וההסברים שהוצגו על ידי העדים המקצועיים בסוגיית הגדרת הפוליסה כפוליסה הצהרתית פתוחה המחייבת דיווח למפרע או בפרקי זמן קצובים או בדיעבד, כי בין שחובת הדיווח מגלמת תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי ובין שהיא מהווה חריג לכיסוי הביטוחי הרי שעלה בידי המבטחת לעמוד בנטל המוטל עליה כך או כך (עיקרי ומשני כאחד) ולהביא לקביעה - הלא פשוטה - כי לאירוע נשוא התביעה אין כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה המתוארת.
• ככל שחובת הדיווח מהווה תנאי לכיסוי הביטוחי כעולה לטענת הנתבעת ממהות הפוליסה ולשונה המפורשת תחת הכותרת "תנאי פוליסה פתוחה" סעיפים 3 - 4 (בתוספת ההקלה שעניינה דיווח חצי שנתי ביחס לעבודות שהיקפן עד 100,000 ₪) הרי שאקבע כי לא עלה בידי התובע לבסס ביצועה ביחס לפרויקט דנן ו/או את הנסיבות בהן לא קוימה באופן שיש בו כדי להטיל חבות על המבטחת באופן מלא או חלקי.
• לחלופין, אם סיווגה הנכון של חובת הדיווח הינה כחריג לכיסוי הביטוחי - שאז מוטל הנטל להוכיח קיומו על הנתבעת - הרי שבמקרה דנן על בסיס הראיות שהונחו ובהעדר ראיות קונקרטיות אודות ידיעת הנתבע 1, רצונותיו וכוונותיו אקבע כי עלה בידי הנתבעת לעמוד גם בנטל זה. בפועל אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרויקט המדובר לא דווח בשום שלב על ידי המבוטח לחברת הביטוח, לרבות לאחר התאונה ובתום התקופה. כפי שפורט בהרחבה לעיל חובת הדיווח מפורטת כדבעי בפוליסה המתוארת ואף מצוינת בהצעת הביטוח תוך התווית פרקי זמן אפשריים שונים לקיומה ובחירה ביניהם. בידי הנתבעת עלה להראות כי המבוטח לא מילא אחר חובת הדיווח בשום שלב לרבות לאחר התאונה ולאחר תום תקופת הביטוח (כפי שלטענת התובע, שלא הוכחה, ביקש סוכן הביטוח) ועל כן אין מחלוקת עובדתית.
• עלה בידי הנתבעת להעביר את הנטל המשני לכתפי התובע להראות כי המבוטח לא ידע אודות חובת הדיווח בהיות טענה זו טענה המקדמת את עניינו. התובע לא עמד בנטל זה ואף לא הביא את הנתבע 1 למתן עדות בסוגיה זו אלא ניסה להתמודד עמה בכוחות עצמו לרבות באמצעות חוות דעת המומחית שהודתה כי בעניין זה ציינה את דעתה האישית ללא כל תימוכין בראיות.
• הטענות לעניין החמרת הסיכון ו/או חובת הווידוא הינה טענות שהועלו בשלב הסיכומים מבלי שהייתה לנתבעת הזדמנות ראויה להתגונן מפניהן ומבלי שהונח המסד העובדתי העומד בבסיסן. משמצאתי להעדיף את עמדת הנתבעת לעניין תחולת הכיסוי הביטוחי במקרה זה הרי שדין הטענות (כאשר הטענה של החמרת הסיכון אף לא פורטה באשר להיקף הכיסוי הראוי בנסיבות המקרה ואופן חישובו כהיבט של שיעור הנזק) - להידחות.
• עצם גביית הפרמיות על ידי המבטחת אינה מעלה ואינה מורידה וגם המומחית מטעם התובע לא מצאה פסול בעצם גביית הפרמיה המתוארת.
• שיקולי מדיניות, המשלבים בתוכם גם שיקולי מוסר, כלכלה וחופש החוזים תחת עקרון העל של תום הלב מטים גם הם את הכף לטובת הנתבעת.

מהמקובץ עולה כי טענת הנתבעת באשר להיעדר כיסוי ביטוחי בנסיבות העניין - מתקבלת.

למען הסר ספק - כל יתר טענות התובע לעניין הכיסוי הביטוחי בתצהירו ובסיכומיו נדחות מחמת הרחבת חזית ו/או לגופן.

החבות במישור הנזיקי

33. המסקנה אליה הגעתי במישור הכיסוי הביטוחי מייתרת את הצורך בהמשך הדיון במישור הנזיקי בנסיבות העניין.

מטעמי זהירות אדרש לעיקרי הנושאים גם ביחס לנושא זה.

34. דומה כי אין, ולא יכולה להיות, מחלוקת בדבר חובת זהירות מושגית וקונקרטית הקיימת בין הנתבע 1 כמעביד, והנתבעת בנעליו ככל שישנו כיסוי ביטוחי לנתבע 1 ובכפוף למגבלות הפוליסה החלה בעניין, כלפי התובע והדברים ברורים וידועים. ישנה חקיקה ופסיקה עניפות לעניין אחריות מעבידים לדאוג בטיחות עובדיהם בכלל ובתחום הבנייה והעבודה בגובה בפרט. רק לאחרונה אירעה שורה של תאונות בענף הבנייה לרבות נפילה מגובה שחלקן למרבה הצער הסתיימו באופן קטלני.

35. התובע טוען כי נפל מפיגום בגובה 7 מטרים (2 קומות) במועד התאונה ונפצע. עוד טען כי החל לעבוד בשירות הנתבע 1 באותו חודש דהיינו, ימים ספורים לפני התאונה בעבודות טיח.

התובע הגיש תצהיר גם מטעם אחיינו שעבד עמו על פי הטענה ונפל עמו באותו אירוע.

לאחר שמיעת עדויות התובע והעד מטעמו אציין כי שתי העדויות היו בעייתיות בהיבטים מסוימים ואף ביחס לחלק מהנושאים נתגלעו ביניהן סתירות.

לעניין עדות האחיין -

עדותו הייתה מהוססת מאוד, לאקונית ועל שאלות רבות - לרבות הבסיסיות ביותר ביחס לאירוע - הוא לא ידע כלל להשיב. עוד ניכרה אי נוחות רבה בכל הנוגע לשאלות שנשאל אודות נסיבות עריכת התצהיר והשתהות ניכרת במתן התשובות.

לגופו של עניין נמצאו סתירות בינו ובין גרסת התובע ביחס להדרכות שקיבלו מהנתבע 1, אם בכלל, תדירות שהיית הנתבע 1 באתר וכו'.

על מנת שלא לפגוע בעד, שההליך בעניינו מתנהל בפני מותב אחר, אציין רק שלא מצאתי כי היה בעדותו כדי לתרום באופן משמעותי לעניינו של התובע למעט ביסוס עצם אירוע הנפילה והיעדרם של אמצעי בטיחות.

לעניין התובע בעצמו:

הגם שהתרשמתי כי תיאורו את אירוע הנפילה מהפיגום היה אותנטי, והדברים נתמכו הן בעדות האחיין, המסמכים הרפואיים ועדות צד ג' הרי שבכל יתר הפרמטרים התקשיתי לתת אמון בגרסת התובע. הדברים נכונים הן לעניין מידת מעורבותו ונוכחותו של הנתבע 1 באתר, הדרכות שניתנו לו על ידי הנתבע 1, אם בכלל, שיעורי הנזקים הנטענים בכל המישורים לרבות הפסד השתכרות, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות.

ניכר היה כי התובע מתחמק ממרבית השאלות המוצגות לו בחקירה הנגדית באופן עקבי וללא קשר לאופי השאלות ואינו בקיא כלל במלוא היבטי התיק והמשמעויות המשפטיות שלו על אף האופן בו הוצגו הדברים בתצהירו. עוד התרשמתי משינוי תכוף בתשובות שניתנות על ידו בהתאם להתמשכות החקירה באופן שנראה מתחכם. עוד ניכר היה כי ביחס לנושאים שאינו נוחים לעמדתו טען התובע פעם אחר פעם כי אינו יודע והדברים לא עוררו אמון.

36. בבסיס הדברים שוכנעתי כי עלה בידי התובע לבסס את עצם אירוע הנפילה ואת היעדרם של אמצעי בטיחות מתאימים לעבודה בגובה והדרכה מתאימה באופן שהיה בו כדי לבסס את החבות במישור הנזיקי במישור היחסים שבינו ובין הנתבעת ככל שהיה נקבע קיומו של כיסוי ביטוחי מתאים.

הנזק

37. משנדחתה התביעה מחמת אי קיומו של כיסוי ביטוחי ועל מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך - אין אני נדרשת לעניין הנזק.

בתמצית אציין כי הערכת הנזקים על ידי התובע כפי שנעשתה במסגרת תצהירו והסיכומים מטעמו אינה נתמכת בראיות והינה מופרזת. הדברים מקבלים חיזוק ממידת המהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לתובע בעדותו לרבות בעניין אי חשיפת מלוא הפרטים לעניין חזרתו לעבודה, היקף עבודתו ושכרו, מיעוט הטיפולים הרפואיים להם הוא נדרש לאחר חלוף התקופה הראשונה וכיו"ב.

כמו לעניין החבות, הרי שגם לעניין הנזק מצאתי כי התובע כלל אינו בקיא בנטען על ידו ביחס לראשי הנזק השונים והתנהלותו בחקירה הנגדית מדברת בעניין זה בעד עצמה במיוחד בכל הנוגע לנזק המיוחד הטעון הוכחה בראיות שלא הוצגו.

מנגד, גם הערכת הנזקים על ידי הנתבעת, במנותק משאלת החבות והכיסוי הביטוחי, הינה נמוכה ואינה עולה בקנה אחד עם נתוני התיק, התובע והפגיעה שנגרמה לו, לגילו ויתר הפרמטרים הרלבנטיים.

לסיכום, גם לאחר שמיעת הראיות מצאתי כי שיעור הנזק הינו לכל היותר בערכים כפי שהותוו על ידי במסגרת הצעת הפשרה שניתנה בתיק ואפשר שאף למטה מכך, תוך הפחתת תגמולי המל"ל.

הודעת צד ג'

38. משנדחתה התביעה העיקרית נדחית מאליה גם הודעת צד ג' שהוגשה כנגד מזמין העבודה, מר עאטף זידאן.

לגופו של עניין אציין כי אילו הגעתי למסקנה כי התביעה כנגד הנתבעת דינה להתקבל או להתקבל חלקית, הרי שהיה מקום לחייב את צד ג' בשיעור מסוים של נזקי התובע והדברים יפורטו באופן תמציתי בלבד על מנת שלא להרחיב את היריעה - שהתארכה גם כך - שלא לצורך.

39. ראשית יצוין כי התנהלותו הדיונית של צד ג' - אשר היה מיוצג למן תחילת ההליך כנגדו - עלתה בגדר זלזול בהחלטות בית המשפט ובהליך המתנהל. הדברים באו לידי ביטוי הן בכל הנוגע לאי הגשת תצהיר עדות ראשית, התייצבות לדיונים והתנהלותו במעמד הדיון עצמו לרבות האופן בו ניתנה עדותו, השפה והאופן בו נשמעה העדות וכיו"ב. כעולה מהחלטות קודמות שניתנו הרי שלא מצאתי כי יש מקום לפגוע בזכויות מהותיות של צד ג' על רקע מחדליו הדיוניים והתנהלותו והדברים יבואו לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות בהליך.

כל טענה עובדתית שלא הועלתה על ידי צד ג' במסגרת כתב ההגנה מטעמו נדחית מחמת הרחבת חזית, לרבות הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומיו לעניין היקף העבודה שבוצעה על ידי הנתבע 1 בעבורו. מדובר בנתון שלא נמצא לו כל תימוכין בראיות וצד ג' בעצמו לא ידע להציג שום מסמך או אסמכתא לסכום הנטען על ידו (12,000 ₪).

הדברים יפים גם לעניין טענות צד ג' בחקירתו לפיהן לא מינה מנהל עבודה באתר מאחר ולטענתו הנתבע 1 הוא מנהל עבודה רשום. מדובר בטענה שלא נזכרה מפורשות בכתב ההגנה ובכל מקרה לא הוצגה שום אסמכתא לטענה הנ"ל שנותרה כטענה בעלמא.

עוד יצוין כי בניגוד לנטען על ידו בכתב ההגנה לעניין הביטוח לפיו הנתבע 1 היה אחראי לכך ביחס לעובדיו - שלו הרי שבחקירתו הנגדית בבית המשפט טען צד ג' כי הוא לא סיכם עם הנתבע 1 דבר לעניין סוגיית הביטוח ולא שוחח עמו על כך ועל כן גם טענה זו שהועלתה בכתב ההגנה - דינה להידחות.

40. לגופו של ענין במסגרת עדותו בבית המשפט ביסס לטעמי צד ג' את חבותו בשיעור מסוים ביחס לתובע בתיק שבפניי.

מחקירתו של צד ג' עלה כי הפיגום המתואר הוצב בשטח על ידי אחד מקבלני המשנה מטעמו, שאינו הנתבע 1, ואשר עבודתו באתר קדמה לכניסת הנתבע 1 ועובדיו למקום.

עוד עלה מחקירתו כי הוא עצמו לא בדק את הפיגום המתואר בשום שלב של הצבתו, אם על ידי הקבלן שהציב הפיגום ואם לאחר מכן, וכי לא היה לו כל מנהל עבודה בשטח שהיה אחראי לנושא הבטיחות במקום.

הדברים קיבלו משנה תוקף נוכח גרסתו כי לאחר התאונה נשוא התביעה נדרש הוא על ידי משרד העבודה למנות מנהל עבודה במקום כתנאי לחידוש העבודות בגינן הוצא צו הפסקה ורק אז פעל הוא לעשות כן. דומה כי הדברים כמעט מדברים בעד עצמם ביחס לחבות המשפטית שיש להטיל על צד ג' בנסיבות המקרה.

41. לא ניתן לטעמי להעלות על הדעת מצב בו הגורם האחראי לביצוע העבודות מאפשר העברת משטחי עבודה מהסוג המדובר - אשר מעצם היותם פיגומים המיועדים לעבודה בגובה מגלמים סיכון - מקבלן משנה אחד לאחר ללא כל בדיקה או וידוא תקינות המתקנים ותוך הטלת כל האחריות על קבלן המשנה החדש.

גם טענתו של צד ג' כי הנתבע 1 בדק ואישר את הפיגום לא נתמכה בשום ראיה אחרת ועצם הנתון כי לא חשף את מלוא הנתונים הרלבנטיים טרם חקירתו בבית המשפט - אומרת גם היא "דרשני".

לכך מצטרפת התרשמותי הכללית מעדותו של מר עאטף זידאן אשר ניתנה באופן מאוד עצבני ומתגונן על אף האווירה הנינוחה בה התנהל הדיון. העד התנהג בתוקפנות וניכר היה כי הוא מנסה להתנער בכל מחיר ובכל תשובה מהטענות הרובצות לפתחו באופן שלא היה בו כדי לעורר אמון. הדברים נכונים לעניין זמן שהייתו במקום הפרויקט באופן יומיומי, פיקוחו אודות הנעשה בשטח בהיעדרו של מנהל עבודה או קבלן משנה, התחמקותו מציון צו ההפסקה שהוצא לו וכו'.

גם הנתון כי לכאורה עם כל הקבלנים האחרים שעבדו בשירותו נעשה סיכום בעל פה ורק עם הנתבע 1 נעשה סיכום בכתב עורר תמיהה ולא הוסבר באופן מספק להנחת דעתי וזאת במיוחד בראי ההיקף הכספי של ההתקשרות שהיה מצומצם יחסית לפרויקט בנייה מהסוג המדובר (12,000 ₪).

תשובותיו בחלק ניכר מהנושאים היו מתחמקות ועמומות באופן שאיפשר פיתוח הגרסה או שינויה בתשובות מאוחרות יותר ועדותו כולה, הן באופן נתינתה והן לתוכנה - לא עוררה אמון.

42. לגופו של עניין צד ג' לא התמודד כלל עם טענות הנתבעת, לרבות בסיכומיו, לעניין שיעור האחריות שהתנהלותו עשויה להטיל עליו במישור היחסים שבין הצדדים ולו ברמת הפיקוח ולא הציג כל פסיקה מטעמו בעניין.

לאחר שבחנתי טענות הנתבעת/שולחת ההודעה ועל פי הפסיקה הקיימת לעניין זה הרי שאילו הודעת צד ג' הייתה מתקבלת הרי ששיעור חיוב צד ג' בנסיבות המקרה היה צריך לעמוד על כ - 15% מנזקי התובע.

סוף דבר

43. התביעה כנגד הנתבעת נדחית מחמת העדר כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען בכתב התביעה על פי הפוליסה הרלבנטית.

חרף התוצאה ומאחר והתביעה כנגד הנתבעת נדחתה מחמת העדר כיסוי ביטוחי על כל המשתמע מכך ביחס לתובע הסובל מנזק גוף - שיעור ההוצאות שייפסק לטובת הנתבעת 2 יהיה מופחת ביחס לשיעור ההוצאות שהיה מקום לפסוק בנסיבות העניין. מנגד לא ניתן להתעלם מהנתון כי כבר ניתן מזה זמן לטובת התובע פסק דין בשיעור העולה על רבע מיליון ₪ במישור היחסים שבינו ובין הנתבע 1 וכן שולמו לו תגמולי מל"ל בשיעור העולה על 100,000 ₪.

בשקלול כל הנסיבות שצוינו לעיל ולפנים משורת הדין אני מורה כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת (שירביט חברה לביטוח בע"מ) ובשכר טרחת עורך דינה בסך מופחת, כולל, של 4,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

44. עם דחיית התביעה כנגד הנתבעת נדחית מאליה גם ההודעה כנגד הצד השלישי שנשלחה על ידה.

נוכח התנהלותו הדיונית של צד ג', שעליה כבר עמדתי לעיל, הרי שפסיקת ההוצאות לטובתו תהא גם היא בשיעור מופחת.

הנתבעת 2 תשא בהוצאות צד ג' ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת 2 תשא ביתרת האגרה בהודעת צד ג' על פי הוראות הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בנוסף, המזכירות תודיע לב"כ הצדדים טלפונית כי פסק הדין ניתן היום.

ניתן היום, א' אלול תשע"ז, 23 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.