1. יצא לבית משפט זה לדון בשלוש תביעות, שהוגשו נגד הנתבעת. תביעה אחת נדונה ביום 14.2.13 (תיק 37006-10-12) ושני תיקים נדונו ביום 17.2.13 (40625-10-12, 36544-10-12) ובעצם הגשת תביעות, שכמעט כולן מלינות על אופן הטיפול של הנתבעת- יש בכך כדי לעורר שאלות ותמיהות, כגון:

כיצד מגיעה הנתבעת אל אותם אנשים הזקוקים אכן לעזרה, מה סוג הטיפול שהנתבעת יכולה לתת לאותם לקוחות אשר יביא אחריו תוצאות חיוביות וכיצד זה בשלושת המקרים הנ"ל – מלינים הלקוחות נגד הנתבעת ותובעים את כספיהם חזרה.

לא רק שתובעים את כספיהם חזרה, אלא הוגשו תביעות לקבלת פיצוי על אופן הטיפול.

הקדמה זו, היא רק כדי להביא בפני הקורא הנכבד את השאלות הנובעות מהגשת סדרה של תיקים, אך כמובן שבית המשפט יתייחס לכל מקרה ומקרה לגופו ויינתן פסק דין נפרד בכ"א מהתיקים הנ"ל.

2. א. בתיק זה מתברר, ששתי תובעות נפרדות, שלמעשה היה על כל אחת מהן להגיש תביעה נפרדת, החליטו להגיש תביעה אחת, בה מופיעות שתיהן כתובעות נגד הנתבעת, כאשר בתביעה זו מבקשות התובעות לחייב את הנתבעת לשלם להן פיצוי כספי בסך של 10,000 ₪.

ב. כבר בתחילת הדיון נשאלו התובעות על ידי בית המשפט, מדוע הוגשה תביעה אחת על ידי שתי תובעות, שבעצם כל תובעת הייתה צריכה לתבוע בנפרד, השיבו התובעת, שבעת שבאו להגיש התביעה, אמרו להן, שאפשר לתבוע ביחד, כאשר כ"א מהן תובעת 5,000 ₪ - למרות שכ"א מהן שילמה לנתבעת סך של 2,088 ₪ (כולל מע"מ), אך גם הסבירו את יתרת הסכום – בין הסך של 2,088 ₪ ובין 5,000 ₪ תבעו הן כעוגמת נפש. (עמ' 1 לפ',ש' 10- 11).

3. אני מסכים לטענת הנתבעת, שמלכתחילה לא היה מקום להגיש תביעה אחת על ידי שתי תובעות נפרדות, משום שאין ספק, שלכל אחת מהן טענות שונות להצדקת סכום התביעה ועובדה היא, שהתובעת גב' בת שבע אריאל (להלן:" בת שבע") הגישה פירוט תביעה נפרד וגם התובעת גב' שרית בכר (להלן:"שרית") הגישה פירוט תביעה נפרד והגשת שתי תביעות בתיק אחד, אינה אפשרית אלא אם מדובר באותן עובדות של ממש.

עם זאת, מאחר וכך הגישו התובעות את התביעה – אתייחס להלן לכ"א מהטענות שהעלתה כ"א מהתובעות, תוך התייחסות לסכום שכל אחת מהן תבעה, קרי סך 5,000 ₪.

4. ואלו הן העובדות העולות מפירוט תביעתה של בת שבע:

א. א) ביום 27.11.11 זימנה אותה הנתבעת לשיחת ייעוץ וביום 29.11.11 הגיעה לפגישה ולדבריה, הבטיח לה נציג הנתבעת לזרז את תהליך קבלת זכויותיה מהמוסד לביטוח לאומי לנכות כללית.

לאחר שכנועיו של נציג הנתבעת – עד כדי אפיסת כוחות- החתים אותה על פתיחת תיק בעלות של 2,088 ₪ (כולל מע"מ).

ב) בת שבע טוענת, שלאחר שמסרה מסמכים רפואיים לנתבעת, הנתבעת התנתקה ממנה ולאחר שבת שבע ראתה שבמשך חודש וחצי אין היענות מהנתבעת, היא התקשרה לברר מה עם התיק שלה ואז נאמר לה שאין כלל תיק על שם בת שבע- זאת למרות שהיא כבר שילמה את הסך של 2,088 ₪.

נציגת הנתבעת אמרה לבת שבע, שהם יבררו העניין ומאחר ולא הייתה תגובה במשך כשבוע, התקשרה בת שבע שוב אל הנתבעת וביקשה לדבר עם מנהל ונציגת הנתבעת, שהשיבה לבת שבע גם לא נתנה מענה ברור ומספק.

ג) עוד מוסיפה בת שבע וטוענת, שבמשך חצי שנה העבירו אותה מנציג לנציג ולא התייחסו אליה ובסופו של יום, לאחר שדיברה עם מנכ"ל הנתבעת והסבירה לו את טענותיה – דרשה להפסיק את קבלת השירותים מהנתבעת ושהיא לא מעוניינת להמשיך לטיפול משפיל ומזלזל.

בהמשך לכך, ביקשה בת שבע להחזיר לה המסמכים וכן את הסכום ששילמה ומאחר ולא נענו לבקשותיה- הגישה היא תביעה זו.

ב. הנתבעת הגישה כתב הגנה, תוך התייחסות לכל תביעה מתביעות התובעות והיא מבקשת לדחות את תביעתה של בת שבע, משום שהתרשלה ופעלה בניגוד להסכם ההתקשרות ובהיותה חסרת סבלנות החליטה שלא לשתף פעולה ולהפסיק את הטיפול.

בנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות הבאות, המתייחסות לתביעתה של בת שבע:

א) התרשלותה של בת שבע גרמה להתארכות מיותרת של השירותים אותם התחייבה הנתבעת לספק ולמרות זאת, סיפקה הנתבעת שירותים מעל ומעבר. בת שבע נדרשה להמציא מסמכים רפואיים, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי, אך היא לא טרחה להמציאם.

ב) הנתבעת טוענת, שאין מקום לחייב אותה להשיב לבת שבע סכום כלשהו, לאור ההתחייבות עליה חתמה בת שבע לשלם הסכום הנ"ל בעד פתיחת תיק ולאור הפעולות שהנתבעת כבר הספיקה לעשות בשמה ועבורה.

5. שרית הגישה תביעתה לחייב הנתבעת לשלם לה סך של 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש ומשום שלא נעשה בה טיפול כלקוחה ובנוסף לכך, מעלה היא את הטענות הבאות:

א. א) עקב מצבה הבריאותי, היא פנתה אל הנתבעת על מנת לתבוע את המוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית ולצורך כך, נפגשה עם נציג הנתבעת ביום 12.12.11 ובעת הביקור שילמה סך של 2,088 ₪ (כולל מע"מ) לפתיחת תיק. שרית אף מציינת, שבאותו ביקור נפגשה עם יועץ מטעם הנתבעת, אשר הסביר לה את כל התמונה.

לדברי שרית, נמשכה פגישה זו עם היועץ המון זמן והייתה מותשת ולא מרוכזת והיועץ – לאחר שעיין במסמכים- אמר לה שאכן יש איפה לתבוע וכדאי.

ב) לאחר הפגישה הראשונה, נותק הקשר ולא פנו אל שרית ולא הודיעו לה מה קורה עם התיק שלה והיא זו אשר אמורה הייתה ליצור קשר ולהיות עם יד על הדופק וכל פעם הבטיחו לה שהתיק יטופל, אך מדי פעם שלחו אותה לעשות בדיקות ולא מתקדמים הלאה ומעבירים אותה מנציג לנציג.

ב. הנתבעת מתייחסת בכתב ההגנה גם לטענותיה של שרית ובעצם, מעלה היא אותן טענות שהעלתה כנגד תביעתה של בת שבע.

6. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי טענות התובעות מזה כנגד טענותיה של הנתבעת מזה, הגעתי למסקנה, שדין שתי התביעות המאוחדות בתיק זה להידחות – זאת מהנימוקים הבאים:

א. אני מסכים לטענת הנתבעת, ששתי התובעות, שהן קרובות משפחה- בת שבע היא הדודה של שרית (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 16), החליטו לחבור יחדיו ולהגיש התביעה, כפי שהוגשה, כאשר כל אחת מהן תבעה את אותו סכום, ללמדך, שדין אחד לטענותיה של בת שבע ולטענותיה של שרית.

ב. א) אני מקבל את טענת הנתבעת, שחוסר הסבלנות של כ"א מהתובעות הנ"ל הביאו לכך, שבת שבע תודיע על הפסקת שיתוף פעולה עם הנתבעת וכדבריה: "הסברתי לו בפעם המי יודע כמה את המצב ודרשתי להפסיק את 'קבלת' שירותיהם וכי אני לא מעוניינת להמשיך ולסבול יחס כזה משפיל ומזלזל".

גם בבית המשפט מעידה בת שבע, שבאחת הפגישות עם נציג הנתבעת, היא ביקשה להחזיר לה המסמכים ולהפסיק את הטיפול בעניינה, אך גם אם כך הם פני הדברים, אין בעובדה זו – כשלעצמה- כדי להצדיק להחזיר לבת שבע הסכום ששילמה, משום שהיא שילמה עבור פתיחת תיק ולא כהבטחת קביעת מועד לקבלת הקצבה. (ראה בגוף התביעה וראה בעמ' 1 לפ',ש' 26 ועמ' 2 לפ',ש' 5- 12).

ב) בת שבע הגיעה לראשונה למשרד הנתבעת ביום 29.11.11 ואין לדעת מהאמור בכתב התביעה, מתי ביקשה להפסיק את שירותי הנתבעת, ברם אין לי ספק, שעד לאותה הודעה, הספיקה הנתבעת לבצע פעולות כלשהן ובין היתר, דרשה מבת שבע להמציא מסמכים רפואיים חסרים ובת שבע לא הוכיחה שאכן שיתפה פעולה וסיפקה לנתבעת המסמכים שנדרשו.

ג) הנתבעת הגישה מסמכים לבית המשפט, מהם עולות פניותיה אל בת שבע להשלים בדיקות ומסמכים רפואיים והטיפול הנוסף שטופל בעניינה. (ראה מסמכים נ/1, נ/2).

ג. בת שבע לא הוכיחה, שהייתה לה סיבה מוצדקת, להפסיק את הטיפול בענייניה. בת שבע מציינת בכתב התביעה, שכבר בתחילה ישבה עם יועץ מטעם הנתבעת ואם בת שבע טוענת, שהיא ישבה עם נציג מטעם הנתבעת ביום 29.11.11, איני מקבל את טענתה, שבמשך חודש וחצי אין שום היענות מצד הנתבעת, כאשר הוכח בפני שתוך החודש וחצי הזה – ביום 27.12.11- כבר הייתה פנייה של הנתבעת אל בת שבע להשלים בדיקות ומסמכים רפואיים. (ראה נ/1).

ד. א) אם לגבי בת שבע, קבעתי שהיא החליטה על דעת עצמה ותוך חוסר סבלנות להמשיך בהליך שהיה צריך להימשך מצידה ובשל כך אין כל הצדקה לחייב הנתבעת לשלם לה פיצוי כלשהו, הרי קל וחומר שזהו דינה של שרית, שכן שרית אינה מעלה כל סיבה וכל נימוק המצדיק הגשת תביעה נגד הנתבעת.

ב) שרית מציינת, שהיא פנתה לראשונה ביום 12.12.11 אל הנתבעת והיא מודה שהנתבעת פתחה תיק – אם כי לדעתה פתיחת תיק עולה 5 ₪ ולא הסכום ששילמה בפועל. (עמ' 2 לפ',ש' 17- 18).

שרית גם מציינת שכבר בפגישה הראשונה הוקדש לה זמן – המון זמן- על מנת להסביר את הנוהל וכל מה שכרוך בזכויותיה לקבלת קצבת נכות כללית, שכן היא בעצמה מציינת בכתב התביעה, שאותו יועץ הסביר לה את כל התמונה, איך מתנהל התהליך ואינני מקבל את תוספת המילה: "כביכול" וגם לא את התוספת, שהיועץ דיבר עמה בדיבור מפולפל ובדרכי שכנוע.

אם משהו לא היה נהיר לשרית, יכלה היא לשאול שוב ושוב ולקבל הסבר נוסף על מה שלא היה ברור לה ובעצם היא ממשיכה וטוענת, שישבה עם היועץ המון זמן ובזמן הזה, הוא אף עיין בניירת שהביאה עמה.

ג) טענתה של שרית, על כי לאחר הפגישה הראשונה של יום 12.12.11 נותק הקשר היא טענה סתמית ובלתי מוכחת – זאת משניים אלה:

ראשית, בהמשך לטענה של ניתוק הקשר מציינת שרית דווקא את המשך הקשר שהיה בינה ובין הנתבעת, שכן כך היא ממשיכה ואומרת בכתב התביעה: "כל פעם מבטיחים לי שהתיק יטופל אך תמיד שולחים אותי לעשות בדיקות נוספות ולא מתקדמים הלאה, מעבירים אותי מנציג לנציג...".

אין כל פסול בבקשת הנתבעת להמציא מסמכים חסרים או מסמכים משלימים ולכן אין לשרית מה להלין בעניין זה על הנתבעת ואם שלחו אותה לעשות בדיקות נוספות – גם בכך אין פסול אם יש בכך כדי לקדם את ענייניה.

שנית, מהמסמכים שהגישה הנתבעת לבית המשפט עולה, שאכן שרית נדרשה להשלים בדיקות ולהמציא מסמכים רפואיים נוספים ואם הפגישה הראשונה הייתה ביום 12.12.11 ומכתב דרישה זו יצא ביום 8.1.12- עולה מכך, שדי מהר- לאחר הפגישה הראשונה- נתבקשה שרית להשלים מסמכים על מנת שהנתבעת תוכל לבצע המשך טיפול. (ראה נ/3, נ/4).

זאת ועוד, מדברי מר קרני אליאס, מנהל הנתבעת עולה השירות והטיפול שניתן לשתי התובעות וגם הדרישות שנדרשו התובעות להשלמת התיק הרפואי וטענותיו לא נסתרו. (עמ' 3 לפ',ש' 6 ואילך)

7. א. שתי התובעות חתמו על "הסכם שירות" ושתיהן ידעו או היה עליהן לדעת, שהתשלום הראשוני שהן משלמות הוא עבור פתיחת תיק ולא להבטחת זו או אחרת על הצלחה בטיפול.

התובעות חתמו על ההסכם בו תוארו תנאיו, הסכום הראשוני אותו הם משלמים ועבור מה משולם סכום זה. בחתימתן על ההסכם, אישרו התובעות, שהן יודעות שהסכום המשולם לפתיחת תיק לא יוחזר ללקוח בכל מקרה. (ראה סעיף 3 להסכם).

ב. חזקה על אדם החותם על מסמך, שהוא מבין את תוכנו ויודע מה כתוב באותו מסמך ואם בת שבע החליטה להפסיק לקבל שירותיה של הנתבעת עוד בטרם זו הספיקה להשלים את הטיפול בעניינה ואם שרית הלכה בעקבות בת שבע והחליטה גם היא – בחוסר סבלנות- לחכות לתוצאות הטיפול ואם התובעות לא שיתפו פעולה ולא המציאו המסמכים שנדרשו מהן – אין לבוא בטרוניה כלפי הנתבעת ואין מקום לקבל תביעותיהן של התובעות.

8. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט שדין התביעה המאוחדת – כפי שהיא הוגשה על ידי שתי התובעות – להידחות ואני מחליט אכן לדחות את התביעה.

שקלתי אם אין מקום לחייב את התובעות בהוצאות הנתבעת לאור התוצאה של דחיית התביעה, ברם בהתחשב בתובעות, אשר כבר שילמו את ששילמו לנתבעת- החלטתי שלא לחייב בהוצאות.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 22.2.13 (יב' באדר התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.