1. במהלך הדיון שהתקיים בפני בתביעה זו, הסתבר כי מדובר בתביעה שהוגשה על ידי הגב' אוולין אליהו, אשר נהגה ברכב שהיה מעורב בתאונה נשוא התביעה, בעוד התובע הנכון אמור היה להיות בעלה, מר עמנואל אליהו, שהינו בעליו הרשום של הרכב (להלן: "הרכב").

בהעדר התנגדות מצד מי מהנתבעים לקיום הדיון בין התובעת לבינם, שמעתי את הצדדים וראיותיהם, כך.

2. לטענת התובעת, ביום 21.5.12 היא נהגה ברכב, בדרכה אל גן הילדים של בנה. את האופן בו ארעה התאונה, הסבירה התובעת, במהלך עדותה בפני, תוך הדגמה על גבי שרטוט המצורף לכתב התביעה וסיפרה כי בעודה נוסעת בכיכר שברח' חטיבת גולני בחדרה (להלן: "הכיכר"), הגיע נתבע 1 מימין לה ופגע עם רכבו בדלת הימנית אחורית של רכבה, לאחר שלא נתן לה זכות קדימה שהגיעה לה.

לדבריה, הנתמכים במסמך נוסף אותו היא צרפה לכתב התביעה, מיד לאחר התאונה, מסר

לה נתבע 1 את פרטיו ואת פרטי פוליסת הביטוח שלו אצל נתבעת 2, אלא שלאחר מכן,

כששוחחה עמו, אמר לה נתבע 1 כי הוא לא מוכן להפעיל את פוליסת הביטוח והציע לתקן

את רכבה על חשבונו, ובתנאי שהיא תביא את הרכב לטול-כרם, אלא שהיא לא הסכימה לכך.

3. התובעת מוסיפה וטוענת כי בחתימתו על המסמך הנ"ל, אישר נתבע 1 כי הוא "נכנס

ברכבה" ואכן, במסמך זה מופיע המשפט "חותם בזאת שהוא נכנס ברכב שלי בכיכר",

אשר נכתב על ידי התובעת, שלדבריה הסבירה לו את מה שהיא כותבת, ולצידו חתימתו של

נתבע 1.

4. לאחר שסרבה להצעת נתבע 1 להביא את רכבה לתיקון בטול כרם, כאמור, פנתה התובעת

לשמאי ולמוסך עמם עובדת נתבעת 2, וכעת תובעת היא סכום של 11,000 ₪, המורכב

לטענתה משכר טרחת השמאי, הנזק שנגרם לרכבה, וכן "שעות העבודה שהיא בזבזה וכל

ההתמודדויות ועוגמת הנפש שנגרמו לה כתוצאה מכך שהדברים לא התנהלו כפי שנתבע 1

הבטיח לה ".

5. את העובדה שרכבה נבדק על ידי השמאי רק כחודש לאחר התאונה, הסבירה התובעת בכך

שסבא שלה נפטר באותה תקופה, לאחר שהיה נעדר במשך כשלושה חודשים, ושהיא יכולה היתה להמשיך לנסוע ברכב, על אף הנזק שנגרם לו ולמעשה היא נוסעת בו כך עד היום, כי אין לה כסף לתקנו.

6. בתשובה לשאלות נציג נתבעת 2 אישרה התובעת כי בשלב שבו היא הגיעה אל הכניסה לכיכר, באיזור מעבר החציה, המסומן על גבי השרטוט, היא הבחינה בנתבע 1 מגיע מימין, ומכיוון שידעה כי החוק מקנה לה זכות קדימה והוא עדיין לא נכנס אל הכיכר, היא המשיכה בנסיעה ואז הוא פגע בה.

7. גרסתו של נתבע 1, היתה גרסה לא עקבית אשר הותירה אצלי רושם עגום.

בכתב הגנתו, טען נתבע 1 כי בעודו ממתין בכניסה אל הכיכר, עד שרכבה של התובעת יעבור,

סטה רכבה לעבר רכבו ופגע בחלקו הקדמי. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט הודה נתבע 1

כי לא ראה אותה וכי כשהחל בנסיעה, הרגיש לפתע מכה ברכבו.

את חתימתו על המסמך שהציגה התובעת, הסביר נתבע 1 בכך שחתם מבלי להודות

באחריותו לתאונה, ושהתובעת כתבה מה שהיא רוצה ואמרה לו לחתום.

בנוסף לכך, בעודו מכחיש בכתב ההגנה את טענת התובעת לפיה הוא הסכים לתקן את

רכבה, בעדותו בבית המשפט הוא הודה בכך ואמר: "אני אומר שכשאני ראיתי את המכה

שלה בדלת, אמרתי לה אני אעשה את זה והיא קודם כל אמרה כן ואחר כך בעלה אמר כן

ואחר כך בשבת כשהיינו צריכים לנסוע, הם לא באו". בהמשך, הוא אף מאשר שאמר

לתובעת לבוא לטול כרם ושהיא לא הסכימה ואמרה לו שזה מסוכן.

8. נציג נתבעת 2 טען בפני כי תצלומי הנזקים בכלי הרכב – נ/1 ו-נ/2 תומכים בגרסת נתבע 1

וביקש שאם בכל זאת תיקבע אחריות נתבע 1 לתאונה, כי אז יושת אשם תורם על התובעת.

לעניין הנזק טען הוא כי העובדה שהתובעת לא תיקנה את רכבה מעלה ספק בנוגע לנזק

והיקפו וכי אין לדעת האם היא תישא בנזק זה בכלל. וכן – שבדיקת הרכב על ידי שמאי

כחודש לאחר התאונה מנתקת את הקשר הסיבתי וששכר טרחת השמאי, כשלעצמו, מוגזם.

9. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחוות דעת השמאי מטעם התובעת ובתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, שוכנעתי כי התאונה ארעה באופן שתואר על ידי התובעת, מבלי שהיתה לה תרומה לגרימת התאונה.

גרסת התובעת, שלא כגרסתו של נתבע 1, היתה גרסה עקבית והגיונית ואף סימני המעיכה בדלת הימנית אחורית ברכבה וסימני הפגיעה בפינה השמאלית קדמית ברכבו של נתבע 1, מתאימים לתיאור לפיו רכבו של נתבע 1 פגע ברכבה כשהיא נסעה בכיכר והוא ניסה להכנס אליה למרות שלא היתה פנויה ולא להיפך.

10. באשר לנזק - לנוכח הערכת הנזק שבחוות דעת השמאי, הנני קובעת כי סכום הנזק המגיע

לתובעת יעמוד על 5,454 ₪ בלבד. בהתחשב בכך שהנזק לא תוקן, לא אפסוק לזכות התובעת את סכום ירידת הערך של הרכב וגם לא את הסכומים הנוספים שהיא תובעת ואשר אותם לא הוכיחה.

הנתבעים יוסיפו וישלמו לתובעת את שכר טרחת השמאי, ששולם, בסך 791 ₪ וכן 300 ₪ הוצאות משפט.

בסה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 6,545 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.