1. בפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 19.9.2012 אשר קבעה כי למערער 20% נכות בגין הפגיעה בעבודה מיום 25.9.1997.

2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער

א. קביעת הוועדה היא סתמית ולא מנומקת.

ב. הוועדה התעלמה מן הטענות בכתב הערר.

ג. הוועדה קבעה קביעה סתמית אודות עברו הרפואי של המערער, מבלי לנמק את קביעתה.

ד. המערער זומן לדיון חדש בפני הוועדה כאשר במכתב צוין כי "יש סימנים המעידים על החמרה במצב", עת הוועדה קבעה כי קיימת בפועל הטבה במצב המערער.

3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב

א. המערער צולם ונצפו תנועות גב מלאות בוידיאו, נצפו גם תנועות טובות יותר ברגליים.

ב. הוועדה מדרג ראשון קבעה שמצבו של המערער מתאים ל-20% נכות, בגין הגבלה בינונית ובניכוי המצב הקודם שכבר היה, למרות שהוועדה התרשמה שמגיע למערער שיעור נכות נמוך יותר.

ג. נפלה טעות במכתב הרופא המוסמך עת כתב כי מדובר ב"החמרת מצב", שכן ממכלול הדברים ניתן היה להבין כי מדובר ב"הטבת מצב", כפי שאף עולה מצילום הווידאו.

ד. ב"כ המשיב הסכים שהעניין יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שהקלטת תועבר למערער שיוכל להתייחס אליה .

4. דיון ומסקנות

בעקבות הפגיעה בעבודה מיום 25.9.97, ועדה רפואית מיום 16.8.00 קבעה למערער 20% נכות בגין פגיעה עצבית, וכן נכות בשיעור 30% בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון, תוך ניכוי של 20% בגין מצב קודם.

ביום 28.3.12 נשלח למערער מכתב מטעם המשיב, בו הודעה שהוא יוזמן בקרוב לוועדה רפואית לדיון מחדש בדרת הנכות בהתאם לתקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "תקנה 37"). למכתב זה צורף אישור מטעם הרופא המוסמך לפיו: "יש סימנים המעידים על החמרה משמעותית במצב של האיברים שנפגעו ב-3.1997 ושגרמו לנכותו".

תקנה 37 קובעת:

"עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר הענין מחייבם".

בעקבות אותה הזמנה התכנסה ועדה רפואית מיום 24.5.12, כאשר בין המסמכים שעמדו בפני הוועדה הייתה קלטת וידאו של המערער. ועדה זו קבעה כי מצבו של המערער בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני מתאים ל-20% נכות, לפי סעיף 37 (7)(ב) (במקום 30% שנקבעו לו קודם), כאשר אותה נכות הייתה קיימת עוד לפני התאונה הנדונה ולכן הנכות שנקבעה בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני היתה 0%. סך הכל הנכות שנותרה למערער בגין הפגיעה בעבודה הייתה 20%.

על ההחלטה של הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר, ובעקבותיו התכנסה הוועדה לעררים, שהיא הוועדה נשוא הדיון.

נפלה טעות במכתב של הרופא המוסמך שביקש להפעיל תקנה 37 ולבדוק שוב את נכותו של המערער, בו נכתב כי מצבו החומר, למרות שהכוונה היתה להיפך. חשוב שהנפגע ידע מהי כוונת המשיב על מנת שיוכל להיערך בהתאם, להמציא מסמכים רפואיים ו/או חוות דעת. אולם, הפגם שהיה נרפא בהתכנסות הוועדה לעררים, מאחר שאז כבר ידע המערער מהי כוונת המשיב, הועלו טענותיו בערר והוא ידע או עליו היה לדעת כי עליו להצטייד במסמכים רפואיים מתאימים. לכן, אין זה פגם מהותי בהחלטה של הוועדה לעררים.

הוועדה שמעה את תלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית, שנרשמה בפריט 21 לפרוטוקול הוועדה.

בפרק "סיכום ומסקנות" כתבה הוועדה:

"לאור המפורט הוועדה דוחה את ערר הנפגע וקובעת כי מצבו תואם 10% נכות. לכן הוועדה דוחה את הערר מאחר ולנ"ל עבר רפואי טרם התאונה"

מדובר בקביעה לקונית במיוחד ואין בה שום הסבר לגבי פריט הליקוי המתאים למצבו הנוכחי של המערער, האם חלה הטבה במצבו, באיזה תחום ובאיזה היקף.

הוועדה חייבת להסביר את קביעותיה על מנת שיהיו מובנות גם למי שאינו רופא. החלטת הוועדה אינה עונה לדרישות אלה שנקבעו בהלכה הפסוקה.

5. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, שתפעל כדלקמן:

א. על הוועדה לקבוע ולהסביר מהי מידת ההגבלה בתנועת עמוד השדרה המותני של המערער בעת בדיקתו, תוך הפנייה לסעיף המתאים ברשימת הליקויים.

ב. במידה והוועדה סבורה כי יש לנכות בגין מצב שכבר היה קיים בטרם התאונה, על עליה להסביר זאת, תוך התייחסות להחלטה של הוועדה שקבעה נכות למערער (משנת 2000).

ג. אם הוועדה מתכוונת להסתמך על הקלטת וידאו של המערער, יש לתת לו זכות להשמיע טיעונים על כך.

על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏23 מאי 2013, ‏י"ד סיון תשע"ג, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.