03 יוני 2015

התביעה שבפנינו עניינה בקשת התובעת לביטול הסכם גישור שנחתם בין הצדדים וכן ביטולו של פסק הדין שניתן לנוכח בקשת הצדדים בהתאם להסכם הגישור.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. התובעת הגישה תגובה מטעמה והנתבעת הגישה תשובתה.

כללי

1. התובעת היא חברה המפעילה בתי ספר וגנים. הנתבעת הועסקה אצל התובעת מיום 1.9.04 ועד ליום 1.9.09.
2. בין הצדדים התנהל הליך קודם בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ס"ע 38339-06-10 (להלן: "ההליך הקודם"). יש לציין כי התובעת דנן היתה הנתבעת שם והנתבעת בתיק זה היתה התובעת בהליך הקודם, בהתאמה. התובעת לא הפרישה עבור הנתבעת הפרשות לפנסיה. אצל הנתבעת התגלתה מחלת הסקרדיוזיס (להלן: "המחלה"). בהליך הקודם נתבעו רכיבים שונים וביניהם ההשלכות הפנסיוניות של אי ביטוח הנתבעת דנן לפנסיה. ההליך הקודם הסתיים בפסק דין ביום 28.12.11 (להלן: "פסק הדין") [כב' הרשם (כתוארו אז) כאמל אבו קאעוד]. פסק הדין ניתן על יסוד הודעת הצדדים לפיה הגיעו להסכם גישור וביקשו לדחות את התביעה והתביעה שכנגד ואכן אלו נדחו כמבוקש.
3. המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכות זמנית מעבודה לנתבעת בשיעור 100% מינואר 2009 ודרגת אי כושר צמיתה בשיעור 100% ונכות רפואית של 60%, מיולי 2013. הנתבעת ציינה בפנינו כי נפלה טעות במכתב המל"ל וההכרה בנכותה הזמנית היתה מינואר 2010, 90 יום לאחר שסיימה עבודתה אצל התובעת.

טענות הצדדים

1. א. לטענת התובעת יש לבטל את הסדר הגישור אליו הגיעו הצדדים הואיל ויסודו בטעות והטעיה, וזאת בהתאם לסעיפים 14 (א) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 בהתאמה. הטעות הנטענת היא לגבי הנחות היסוד והנתונים שעמדו בפני התובעת עת חתמה על הסכם הגישור עם הנתבעת.
2. לטענת התובעת נודע לה על מחלת הנתבעת רק באוגוסט 2009 והנתבעת עצמה לא דיווחה לתובעת בזמן אמת עם פרוץ המחלה. התובעת היתה חולה קודם לדיווח ובכל זאת עבדה, והדבר מלמד כי יכולה היתה לעבוד למרות מחלתה ולא כדין הפסיקה עבודתה.
3. כמו כן, לטענת התובעת, בהליך הקודם סברה כי רק בשנת 2007 נתגלתה אצל הנתבעת המחלה ולא ידעה על כי היתה קיימת קודם לכן. מאחר שנכותה של הנתבעת החלה לפני שנת 2009, פרט שלא היה ידוע לתובעת קודם לחתימת ההסכם, יש בכך משום טעות מהותית המצדיקה ביטול ההסכם. נכותה לא מנעה ממנה לעבוד אז וייתכן שלא היתה מניעה שתמשיך ותעבוד אצל התובעת.
4. לטענת התובעת, מעיון בתקנון הפנסיה עולה כי יש בו כדי להשליך הן על עצם הזכאות (מחמת התיישנות) והן על שיעורה (לנוכח הוראות שונות בתקנון הפנסיה אשר החלתן על עניינה של התובעת תוביל להפחתת הסכום לו היתה זכאית באופן משמעותי).

כך למשל, אין ערובה לכך שקרן הפנסיה היתה מכירה בנתבעת כנכה. שכן אף שהמל"ל הכיר יש שונות בקריטריונים. זאת ועוד, אף אם אכן הנתבעת היתה מתגלית כזכאית, הסכומים שהיו משולמים לה היו אמורים להיות נמוכים בהרבה.

1. בנוסף, סביר שקרן הפנסיה היתה מקזזת מהסכומים שהיו משולמים לנתבעת את הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי ואם כן אף לתובעת זכות כזו. לא זו אף זו, מינואר 2009 עד ינואר 2010 שולמו לנתבעת סכומים בכפל – הן מהמל"ל (גמלת נכות מעבודה) והן מהתובעת כשכר עבודה. חוות הדעת שהציגה הנתבעת שגויה הואיל והיא מתבססת על הנחות פנסיוניות שגויות בעניין ביטוחה על ידי קרן מבטחים ומועד תחילת הנכות.
2. לטענת התובעת לולא הוטעתה וטעתה בטעות כה יסודית לא היתה חותמת על ההסכם. אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה. התובעת טוענת אפוא כי מן הדין אפוא לבטל את ההסכם שמכוחו הוענקו לנתבעת כספים שלא כדין לרבות שכר טרחה.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה וכן בקשה לדחיית התביעה על הסף.
4. לטענת הנתבעת יש לסלק התביעה על הסף הואיל והוגשה בהעדר עילה, בשיהוי רב, בחוסר תום לב וללא שפורטו בה עניינים מהותיים. התובעת לא הסבירה מדוע הגישה בקשת הביטול רק כתשעה חודשים לאחר חתימת הסכם הפשרה. לא מדובר בתביעה לביטול הסכם אלא בהמרצת פתיחה שהוגשה במסווה.
5. הסכם הגישור הושג לאחר שנתיים של הליכים, כאשר שני הצדדים היו מיוצגים והתובעת היתה מיוצגת באמצעות שני עורכי דין מטעמה וכן היו מטעמה שני נציגים בגישור (אחת מהן חתומה על התצהיר שצורף לכתב התביעה דנן). דווקא נציגי התובעת הם שלחצו על הגעה להסכם גישור והיו מעוניינים בו ביותר. המגשר, עו"ד ביני בר לב, הוא מגשר מנוסה ביותר והצדדים השתתפו בשש ישיבות גישור בהליך ממושך שנמשך כשנה.
6. לטענת הנתבעת התובעת מושתקת מלטעון כנגד הסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים. מדובר בפשרה על סכום של כשליש מסכום התביעה (שעמד על מעל מיליון ₪ לאחר תיקון התביעה) שכלל רכיבים שונים ומגוונים ולא רק את עילת הפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. כל צד שקל את שיקוליו והסכום אליו הגיעו משקף פשרה בין הצדדים. אופן חלוקת הסכומים בהסכם הפשרה נעשה לבקשתה של התובעת באשר לחבות במס. אף סודיות ההסכם נקבעה בשל בקשת התובעת.
7. לא היתה כל הטעיה מצד התובעת או בעלה או עורכי דינם. התובעת קיבלה את מלוא מסמכיה הרפואיים של התובעת. התובעת היתה מודעת לכך שהנתבעת היתה חולה קודם לכן. מצבה של הנתבעת הידרדר באוקטובר 2009 ועל כן נאלצה להפסיק לעבוד. ככל שישנה טעות אין היא אלא טעות באשר לכדאיות העסקה.
8. באשר לסכומים שלטענת התובעת שולמו ביתר הרי שהמוסד לביטוח לאומי מודע למועד סיום העסקתה של הנתבעת ולכן נראה שחלה טעות במכתב בו נרשם כי הוכרה נכותה ינואר 2009 והכוונה היתה לינואר 2010, הא ותו לא.
9. התובעת לא הפרישה עבור הנתבעת הפרשות לפנסיה. כפי שטענה הנתבעת בהליך הקודם, התובעת היתה מחויבת להפריש כיוון שהפרישה עבור עובדות אחרות שלה בתפקידים מקבילים לזה של הנתבעת ואי הפרשה כאמור מהווה אפליה פסולה, וכן מיום 1.1.08 בהתאם לצו ההרחבה בעניין הביטוח הפנסיוני. לפיכך היא מושתקת מלטעון טענות באשר לתחולה משוערת של הוראת בתקנון הפנסיה, שלא חל בשל מחדלה היא. זאת בפרט כשהן מובאות בצורה מסולפת וחלקית ואינן משקפות את הביטוח הפנסיוני שהיה חל על הנתבעת לו היתה מבוטחת כדין. כך למשל חוות הדעת האקטואריות מטעם הצדדים אינן מסתמכות בהכרח על קרן הפנסיה מבטחים כפי שטענה התובעת, וממילא לא ברורה תחולת התקנון שממנו ציטטה התובעת.
10. בתגובתה טענה התובעת בין היתר כי אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה, כי תביעה זו אינה קנטרנית וכי הוגשה במועד סמוך למועד בו נודע לה על הטעות וההטעיה. לא היתה חובה להפריש עבור הנתבעת לפנסיה כיוון שעבדה בגני ילדים בהם לא חל חוק חינוך חובה. לטענתה מדובר בבקשה לביטול פסק דין שהינה מנומקת, מכומתת ומבוססת.
11. בתשובתה טענה הנתבעת בין השאר כי הסתמכות התובעת על תקנון הפנסיה של מבטחים הינו שגוי שכן גם האקטוארים לא הסתמכו עליו בהכרח אלא על פנסיה חובה. מדובר בהליך של המרצה ולא של ביטול פסק דין. החלטות המל"ל בעניין נכות הנתבעת עמדו בפני התובעת קודם לחתימה על הסכם הגישור. ככל שחפצה לעיין בטפסים נוספים שהגישה התובעת למל"ל היה עליה לבקשם בזמן אמת ולא לתלות בחסרונם כעת שלל טענות מעורפלות. התובעת לא קיבלה סכומים מהמל"ל עבור התקופה בה עבדה אצל הנתבעת. עובדת היות נכותה של התובעת זמנית באותו מועד היתה ידועה לאקטוארים מטעם שני הצדדים. מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית.
12. הצדדים הגישו תגובות הודעות ובקשות נוספות כמופיע בתיק. התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 25.12.13.

הכרעה

1. דרך כלל ממעט בית הדין למחוק על הסף תביעה שהוגשה בבית הדין. הסעד של מחיקה על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט בכלל ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 וכן דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518). בית הדין שואף לאפשר לתובע להביא את עניינו לדיון ולברר זכויותיו המשפטיות. בכדי שבית הדין יקבל בקשה למחיקת תביעה על הסף "חייב להיות בית הדין בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר טוען בכתב תביעתו לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (דב"ע נו/140-3 כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ נ' ד"ר ליאונרד שור פד"ע ל 152).

אף על פי כן, במקרים המתאימים בהתקיים אחת העילות המנויות בדין, סילוק התביעה על הסף הוא הדרך הנכונה אשר תמנע בזבוז משאבי הצדדים ובית הדין בהליך ארוך וממושך ללא כל הצדקה כאשר העדר העילה עולה מפורשות כבר מעיון בכתבי הטענות.

נקדים ונאמר כי התרשמנו כי כך הדבר במקרה זה.

1. ראשית נבהיר את המסגרת בה אנו מצויים. בכתב התביעה נכתב כי התביעה היא לביטול הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין ולהשבת הסכומים ששולמו מכוחו.

לא כך הוא. כפי שנכתב לעיל, בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים ס"ע 38339-06-10, לא ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור וזה למעשה לא הוצג לבית הדין. כל שהוגש לבית הדין הוא הודעה לפיה הגיעו הצדדים להסכם במסגרת הליך גישור וכן כי הם מבקשים לדחות את התביעה והתביעה שכנגד. אכן, על ההודעה חתומים ב"כ הצדדים וכן המגשר, אולם לא מפורטים פרטי ההסכמה אליה הגיעו בגישור. הנתבעת טענה כי סודיות ההסכם נבעה מבקשתה של התובעת. ההסכם גם לא צורף לכתב התביעה בתיק זה, והתובעת הסתפקה בפירוט הדברים שנכתבו בו באשר לסכום התשלום. לפיכך לא מצוי בפנינו הסכם גישור שמבוקש ביטולו וממילא לא ניתן לבטל הסכם כאמור.

התביעה שבפנינו אפוא היא למעשה תביעה לביטול פסק דין שניתן על יסוד בקשתם המוסכמת של הצדדים מבית הדין שתביעותיהם ההדדיות – התביעה והתביעה שכנגד - תידחינה.

חזקה על הצדדים, שהיו מיוצגים, שידעו כי יש משמעות לכך שביקשו דחיית תביעותיהם ולא מחיקתן או מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, והיו מודעים לאבחנות ולהשלכות שיש לדרכים השונות.

אין מקום אפוא לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם באופן הזה של ביטול הסכם הגישור ודין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה, כמבוקש.

1. מכל מקום, הואיל ומדובר בפסק דין לדחיית התביעות שניתן על יסוד בקשה מוסכמת לדחיית התביעות, נסקור את הפסיקה שעניינה ביטול הסכם פשרה, ונראה כי אף לגופו של עניין – ולו לכאורה ועל פני הדברים, כנדרש עת דנים בבקשה לסילוק על הסף – אין מקום לביטול פסק הדין האמור שניתן לאחר שהצדדים השכילו להגיע להסכמה בהליך גישור. כמו כן, אף על פני הדברים ולכאורה לא הוכח כי בהסכם הגישור האמור נפל פגם מהותי בכריתתו המצדיק ביטולו מטעמי טעות והטעיה.
2. על ביטולו של פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים כבר נאמר כי הוא בעל שתי פנים – היסוד ההסכמי והיסוד השיפוטי:

"פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים ומהגושפנקא של השופט אשר זה הטביע עליו"

(י' זוסמן, סדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 787)

(ראו גם: ע"א 151/87 ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ נ' אורי רחמני מג (3) 489)

1. בעל דין המבקש לבטל פסק דין המושתת על הסכמה, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם ואשר עשוי להביא לביטולו לפי דיני החוזים דוגמת טעות, הטעייה, עושק או כפייה (ע"א 690/88 רובין נ' רובין פ"ד מד(3) 459; ע"א 2495/95 הדס בן לולו – אטראש אליאס פ"ד נא(1) 577; ע"א 7024/97 ניסים עדיקה נ' אהוד תמיר נד (5) 826).
2. ביטול פסק דין שניתן בהסכמה מנוגד למדיניות בתי המשפט לעודד פשרות ופוגע בערך סופיות הפשרה. בהסכם הפשרה יש משום קניית סיכון וויתור על זכויות שייתכן ועומדות למי מהצדדים. לא די בכך שלאחר מעשה התחוור כי ניתן היה להגיע לתוצאה טובה יותר לאחד הצדדים, כדי להצדיק ביטול ההסכמה אליה הגיעו בזמנו. פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן חוזים (ב) 736; דב"ע נז/193-3 יששכר כהן – אלי לוגסי (ניתן ביום 13.1.98); דב"ע נא/3-170 שמואל כהן - דוד כהן פד"ע כג 436; ע"א 188/70 סלוביק בע"מ נ' מזרחי פ"ד כד(2) 754). ביטול פסק דין ייעשה רק במקרים החריגים בהם התגלה פגם המצדיק ביטול ההסכם ששימש לפסק הדין (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור נו (1) 577 (2001)). (ראו ס"ע (ת"א) 49515-07-10 רימה לבדב נ' עיריית גבעת שמואל (ניתן ביום 5.12.13) [כב' הש' טרכטינגוט] (הערעור על פסק דין זה נמחק בהסכמת הצדדים); ס"ע (ב"ש) 54358-03-12 ברוך מאזוז נ' מועצה מקומית חורה (ניתן ביום 12.5.15) [כב' הש' צבי פרנקל]).
3. נמצא אם כן כי לא בנקל יפתח בית הדין את הסכם הפשרה על בסיסו ניתן פסק הדין, ויש להצביע על פגם מהותי שנפל בכריתתו.
4. טענתה העיקרית של התובעת, ממנה מסתעפות מרבית טענותיה האחרות, היא כי ההסכם על יסודו ניתן פסק הדין בהליך הקודם הינו בטל הואיל ובכריתתו נפלו פגמים יסודיים של טעות והטעיה. סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), העוסקים בעילות הטעות וההטעיה בהתאמה קובעים בזו הלשון:

"14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

15.מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

1. הפסיקה שדנה בסעיפים אלו חזרה ושנתה כי לא כל חסר במידע ייחשב לטעות או הטעיה (בגץ 221/86 אליעזר כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה מא (1) 469 (1987); ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי מח(2) 513 (1994); ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי לב(1) 231; ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס נז(4) 817 (2003)). אף החוק עצמו מדבר על טעות בכדאיות העסקה שאינה נופלת בגדר טעות (ד' פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 459, 463-7; ג' טדסקי, "טעות בכדאיות העיסקה", משפטים י"ב (תשמ"ב) 329). הבדיקה תהא מחמירה יותר עת בוחנים קיומם של טעות או הטעיה המצדיקים ביטול פסק דין שניתן על יסוד אותו הסכם והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 690/88 הדי רובין נ' שמעון רובין מד (3) 459 (1990)).
2. אין מחלוקת כי בהליך הקודם גולו מסמכיה הרפואיים של הנתבעת דנן, שני הצדדים היו מיוצגים ושניהם הגישו חוות דעת אקטואריות לעניין הפנסיה. ברי כי במסגרת מסמכיה הרפואיים של הנתבעת מופיע מועד פרוץ מחלתה ואין כל הצדקה לטענת התובעת כי גילתה אותו רק לאחר מועד חתימת הסכם הגישור.

זאת ועוד, כאמור, התובעת ציינה הוראות שונות בתקנון הפנסיה של מבטחים, שלטענתה התייחסו אליו האקטוארים מטעמה ומטעם הנתבעת בחוות הדעת שהגישו, ולטענתה החלת הוראות אלו על המקרה של התובעת היתה מובילה לכך שלא תהא זכאית לקבל תשלומי פנסיה או לקבלם בשיעור נמוך. ברי כי את הוראות תקנון הפנסיה יכולה היתה התובעת לבדוק בנקל קודם לכריתת החוזה וודאי שאין מדובר בטעות או הטעיה מצד הנתבעת. מכל מקום, אף תחולת הוראות אלו מוטלת בספק רב לנוכח ניתוקן מההקשר ואי הוודאות כי תקנון זה הוא שהיה חל על הנתבעת לו בוטחה, כפי שציינה הנתבעת בצדק. עת נחתם הסדר פשרה מכל סוג שהוא ישנם שיקולים לכאן ולכאן ואין זה מן הנכון לאפשר חזרה מהסכם פשרה בטענות טעות והטעיה רק בשל כך שמי מן הצדדים – במקרה דנן, התובעת – חש כי יכול היה להשיג עסקה טובה יותר. התובעת לא מצביעה על עניינים ודאיים שעומדים לטובתה אלא רק על ספקות והוראות שייתכן שניתן לפרשן לטובתה באופן שיובילו לביטול ההסכם. בכך לא די כדי לבטל פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים לדחיית התביעות. כפי שציינה הנתבעת, כתב התביעה המתוקן שהוגש מטעמה בהליך הקודם עמד על מעל מיליון ש"ח. מסתברת ביותר אפוא היא טענת הנתבעת בהקשר זה, לפיה ההסכמה לדחיית התביעות (המקורית ושכנגדה) תוך תשלום סכום מוסכם של 330,000 ש"ח – הכולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין – התייחסה לכלל המרכיבים ולא רק לרכיב הפנסיה. זאת כמקובל בהסכמי פשרה שאינם מפרטים את מלוא הרכיבים בגינם ניתן הסכום. נראה כי למקרה כגון זה כיוון המחוקק עת הגביל את הטעות שתוכר כפגם מהותי בכריתת החוזה לכזו שאינה רק בכדאיות העסקה. התובעת לא הצביעה בפנינו, ולו לכאורה, על טעות שהינה מהותית וניכרת או הטעיה אמיתית המצדיקות ביטול הסדר הגישור. ברקע כל האמור יש לזכור כי הסדר הגישור לא קיבל תוקף של פסק דין אלא רק תואר בפנינו וממילא הירידה לפרטי הטעות שנפלה בכריתתו איננה נדרשת בהליך זה.

סוף דבר

1. לנוכח כל האמור לעיל הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת בזאת, משאין מקום ולו לכאורה לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם לדחיית התביעה והתביעה שכנגד וביטול הסכם הגישור שאליו הגיעו הצדדים. התביעה נדחית על הסף בהעדר עילה, כמבוקש.
2. בנסיבות העניין, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח, תוך 30 יום.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ה, (03 יוני 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

עותק חתום בחתימות נציגי הציבור מצוי בתיק בית הדין.