לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24.7.12, אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%.

2. המערער נפגע באוזן ימין במהלך כיבוי שריפה. הפגיעה הוכרה על ידי המשיב.

3. עניינו של המערער הוחזר בעבר מספר פעמים לוועדות לעררים בהתאם לפסקי דין שניתנו בביה"ד ארצי (פעמיים), וכן פסקי דין בביה"ד האזורי.

4. הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה מכוח פסק דין שניתן בתיק בל 29427-02-13 על ידי כבוד השופט צבי פרנקל. בפסק הדין נקבע כי:

"8. ... הוועדה הייתה צריכה להתייחס לבדיקת השמיעה מ - 2007 מאחר וחוות דעתו של ד"ר ניב מתבססת עליה. אני לא מקבל את הטענה כי לאור פסק הדין בבר"ע 5830-09 על הוועדה היה להתייחס לכל בדיקות השמיעה שיונחו בפניה, מאחר והוועדה נשוא הערעור לא התכנסה מכוח בר"ע 530-99 אלא מכוח בר"ע 12448-06-11. אולם מאחר והבדיקה משנת 2007 מוזכרת בפסק הדין ובחוות דעתו של ד"ר ניב, היה על הוועדה להתייחס אליה.

9. סופו של דבר – יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית על מנת שתשלים את מלאכתה ותפעל על פי פסק הדין בתיק 12448-06-11, ותסביר האם יש בבדיקה משנת 2007 כדי לשנות את החלטתה. המערערת וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה, החלטת הוועדה תיהיה מנומקת".

5. למען הצגת התמונה במלואה, נביא אף את האמור בפסק הדין שניתן על ידי ביה"ד הארצי בתיק בר"ע 12448-06-11, ובו נקבע כי:

"עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב אשר תתייחס לחוות דעתו של ד"ר ניב פעם נוספת.

הוועדה תתבקש להתייחס לקביעתה בנוגע לחוות דעתו של ד"ר ניב לפיה חישובו ביחס לבדיקה משנת 2007 נעשה על פי הולכת אוויר, בעוד שעוד מחוות דעתו עולה כי החישוב נעשה על פי הולכת עצם.

הוועדה תזמן את המבקש ו/או בא כוחו לטעון את טענותיו בפניה בכל הקשור לחוות דעתו של ד"ר ניב".

6. עיקר טענות ב"כ המערער:

א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין.

ב. שגתה הוועדה עת לא העניקה למערער נכות בהתאם לממצאי בדיקת השמיעה משנת 2007 אליה נדרשה להתייחס בפסק הדין.

ג. טעתה הוועדה עת התעלמה בהחלטתה מהממצא של ליקוי השמיעה שנמצא בבדיקת השמיעה משנת 2005.

ד. הוועדה אינה מייחסת משקל וחשיבות לממצאי בדיקת השמיעה משנת 2007 מאחר ולטענתה מדובר בבדיקה מאוחרת. הנמקה זו של הוועדה הועלתה לראשונה רק עתה, וזאת שעה שבעבר הוועדה נדרשה להתייחס לבדיקה משנת 2007, ושללה את ממצאיה בנימוק אחר. ב"כ המערער הוסיפה וציינה כי הוועדה קבעה בעבר כי הבדיקה משנת 2009 היא מאוחרת מידי, אך לא העלתה טענה דומה בנוגע לבדיקת השמיעה משנת 2007.

ה. לדעת הוועדה ייתכן וממצאי הפגיעה בבדיקת השמיעה משנת 2007 נוצרו מגורמים אחרים כגון: הזדקנות, תחלואה או חבלה אחרת. על אף האמור, הוועדה לא הצביעה על כל ממצאים מוכחים בדבר מצב קודם.

ו. אין לקבל את הטענה כי שתי הבדיקות משנת 2005 ו – 2006 הן בדיקות אמינות יותר מהבדיקה משנת 2007, שכן שלושת הבדיקות נערכו במכון הדים שהינו מכון מורשה, ומדובר בבדיקות אוביקטיביות.

7. עיקר טענות המשיב:

לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה נימקה מדוע היא מעדיפה את ממצאי הבדיקות משנת 2005 ו – 2006 על פני הבדיקה משנת 2007. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת.

דיון והכרעה:

8. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

9. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

10. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה

ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160.

11. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה ביום 24.7.12, וציינה בפרק סיכום ומסקנות:

"הוועדה התכנסה על פי פסק הדין מ – 29.4.12 ופסק הדין מ – 20.9.11. הוועדה עיינה בבדיקות שמיעה מיום 11.5.05, 2.2.06 ו – 4.6.07. ממצאי הבדיקות מפורטות בפרוטוקולים מ – 13.7.10 ומיום 20.12.11 בישיבות קודמות של הוועדה.

הוועדה עיינה גם בבדיקת הדים קוכלארים מיום 2.2.06 (בית שניידר) הן לגירוי נקיש והן לגירוי צלילים ועל פיה נרשמו מענין אקוסטים חזרתים כמעט בכל התדרים, מה שמעיד על תפקוד תקין של האוזן הפנימית ושמיעה תקינה הן בתדיריות הדיבור והן בתדרים גבוהים יותר בהן נרשמו מענין.

הבדיקות מ – 11.5.05 ו – 2.2.06 מקנות 0% נכות, ואילו הבדיקה מ – 4.6.07 מקנה 5%.

הועדה סבורה כי יש להעדיף את הבדיקות מ – 11.5.05 ו – 2.2.06 מהטעמים הבאים:

1) הישנות של ממצא בבדיקות חוזרות מעניקה לו משנה תוקף ומחזקת אותו.

2) שתי בדיקות אלו סמוכות יותר לתאונה הנדונה ומשקפות את נזקיו בצורה טובה יותר וככל שבדיקת שמיעה מבוצעת מאוחר יותר היא משקפת לא רק את נזקי החבלה אלא גם תהליכים אחרים הגורמים נזק לשמיעה כמו: התבגרות והזדקנות, תחלואה אחרת או חבלה אחרת. מכאן שיש להעדיף בדיקות הסמוכות לחבלה ובמיוחד אם מדובר בשתי בדיקות עם ממצאים דומים.

3) שתי הבדיקות נתמכות בממצאיהן בבידקת הדים הקוכליארים כפי שפורט לעיל. בדיקת הדים קוכליארים הינה בדיקה אובייקטיבית ובמהלך ביצועה לא נדרש שיתוף פעולה של הנבדק של תאי השערה, כאמור, תפקוד תקין של תאי השערה של האוזן הפנימית בטווח תדירויות הדיבור ואף מעבר לטווח זה.

מכל האמור לעיל, הועדה סבורה כי אין מקום לשינוי החלטה קודמת."

12. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, ובטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. מסעיף 8 לפסק הדין של כב' השופט צבי פרנקל עולה כי הוועדה לא התבקשה להתייחס לכל בדיקות השמיעה, אלא אך לבדיקת השמיעה משנת 2007 המוזכרת בפסק הדין של בית הדין הארצי, ובחוות הדעת מאת ד"ר אלכסנדר ניב.

הוועדה נשוא הערעור קבעה כי בהתאם לממצאי בדיקת השמיעה משנת 2007 יש להעניק למערער 5% נכות, אולם הוועדה מנמקת מדוע יש להעדיף את בדיקות השמיעה משנת 2005 ומשנת 2006 על פני בדיקת השמיעה משנת 2007.

הוועדה נימקה החלטתה להעדיף את הבדיקות משנת 2005 ו2006 בשל הישנות של ממצא בבדיקות חוזרות. הוועדה התעלמה מקביעתה הקודמת בפרוטוקול הוועדה שהתכנסה ביום 13/07/2010, שם ציינה כי בדיקת השמיעה משנת 2005 מצביעה על ליקוי שמיעה מעורב באוזן ימין כתוצאה מחבלה, ליקוי אשר חלף בהמשך.

הוועדה ציינה נימוק נוסף להעדפתה את הבדיקות הסמוכות לתאונה וזאת מאחר ולשיטתה וככל שבדיקת השמיעה מבוצעת מאוחר יותר היא משקפת לא רק את נזקי החבלה אלא גם תהליכים אחרים כגון תחלואה או חבלה אחרת. מקבל אני את טענת ב"כ המערער כי ככל שהוועדה סברה במקרה דנן כי הממצא שנמצא בבדיקת השמיעה משנת 2007 משקף גורם נוסף, על הוועדה היה לפעול בהתאם להלכה הפסוקה בנוגע לניכוי מצב קודם, דבר שלא נעשה .

באשר לטענת הריחוק בנוגע לבדיקת השמיעה משנת 2007, יצויין כי טענה זו עלתה עתה לראשונה. הדבר מצביע על נעילות הוועדה שכן הוועדה נדרשה עוד בעבר להתייחס לבדיקת השמיעה משנת 2007, ולא טענה דבר לגבי ריחוק מועד הבדיקה. הדבר מקבל משנה תוקף שעה שהוועדה התייחסה לנושא הריחוק בנוגע לבדיקת השמיעה משנת 2009 שלגביה ציינה הוועדה בצורה מפורשת כי מדובר בבדיקה מאוחרת, ולכן אינה מוצאת מקום להתייחס לממצאי הבדיקה משנת 2009. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין וכי יש חשש שהוועדה "נעולה" בדעתה.

13. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה כי בית הדין יקבע את אחוזי הנכות, שכן אין זה מתפקידו של בית הדין לקבוע את אחוזי נכות של המערער. הסמכות לקבוע את אחוזי הנכות נתונה לוועדה הרפואית.

בשים לב כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, ומאחר ונראה כי הוועדה "נעולה" בדעתה, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. בפני הוועדה יועמדו כל בדיקות השמיעה (בשנים 2005, 2006, 2007, 2009) וכן חוות הדעת של ד"ר אלכסנדר יניב, ותיקו הרפואי של המערער. הוועדה תפעל לפי פסק הדין שניתן בבר"ע 530-09.

14. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, (22 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.