ניתנה ביום 02 דצמבר 2012

1. לפני בקשת המבקש להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים, מיום 30.8.12 (הנשיאה דיתה פרוז'ינין; תע"א 3020/07; 3020.1/07 ו- 2660/08).

רקע וכללי

2. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישו שני עובדים נגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה וזכויות סוציאליות שונות המגיעות להם, לטענתם, בשל תקופת עבודתם אצל המשיבה וסיומה. המשיבה הגישה בקשה למשלוח הודעה לצד ג', למבקש- מר ישראל בן אבו, וזו אושרה. המבקש הגיש כתב הגנה ובמקביל הגיש כתב תביעה כנגד המשיבה, בו טען כי היה עובד שלה, וכי עליה לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חופשה וגמול עבודה בשעות נוספות. העובדים והמבקש הציגו תלושי שכר, בהם מצוין שמה של המשיבה כמעבידה.

בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדים ותביעתו של המבקש, וקבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המשיבה לבין העובדים ובינה לבין המבקש, וכי המשיבה לא היתה המעבידה של שלושתם. בית הדין קיבל את טענתה של המשיבה במלואה לפיה פתחה את התיקים במס הכנסה ובמע"מ לאחר שהמבקש שכנע אותה לעשות כן, בשל בעיות כספיות והאחרות המונעות ממנו להיות הבעלים הרשום של עסק. עוד נקבע כי המשיבה הוכיחה כי בפועל היא לא היתה המעבידה, ושמה המופיע על תלושי השכר במראית עין בלבד. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. בנוסף, כל אחד מהעובדים חוייב לשלם למשיבה סך של 2,500 ₪ בגין הוצאותיה.

3. בבקשה שבנדון, טוען בא כוח המבקש כי ניסה להגיש את הערעור ביום 21.10.12, אולם מזכירות בית הדין סירבה לקבל הערעור בטענה כי הערעור הוגש באיחור. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה למחרת, ביום 22.10.12. לטענת בא כוח המבקש, פסק הדין לא התקבל לידיו כנדרש בתקנות, שכן בדיעבד התברר שהשליח מטעם בית הדין הניח את פסק הדין ליד הדלת מבלי למסור אותו באופן ידני כנדרש ובפעל לא התקבל פסק הדין כך. עוד טוען בא כוח המבקש כי רק לאחר חג הסוכות, מועד בו שלחה בא כוח המשיבה לידיו העתק מפסק הדין בצירוף דרישה לתשלום ההוצאות, קיבל לידיו את פסק הדין וכי ממועד זה טרם חלפו 30 יום. עוד נטען כי מדובר בערעור מהותי וחשוב, ומן הצדק להתיר למבקש לקבל את יומו בבית הדין.

4. מנגד, לטענת המשיבה, המסירה של פסק הדין בוצעה ביום 11.9.12, לכתובת משרדו של עו"ד להמן, בא כוח המבקש, וכי באותו יום בוצעה מסירה גם לידי בא כח המשיבה. משכך, המועד להגשת הערעור חל ביום 11.10.12.

עוד טוענת המשיבה כי בא כוח המבקש למעשה אינו טוען לאי המצאת פסק הדין, אלא לאי המצאה כדין. משכך, גם לשיטתו, הידיעה על קיומו של פסק הדין היתה במועד מסירתו. די בכך, כך לטענת המשיבה, כדי להצביע על חוסר תום לב, שכן מרגע שהידיעה הובאה לפתחו של המערער היה עליו לפעול בהתאם ולא להתעלם. המשיבה טוענת כי לאורך כל ההליך בבית הדין האזורי הומצאו כתבי בית דין לכתובת בא כח המבקש ועל כן לא ניתן לטעון כי ההמצאה לא בוצעה כדין. כן נטען כי המבקש לא תמך טענותיו בתצהיר כמתחייב על פי התקנות ולא הציג כל ראיה המעידה על כך שלא היתה המצאה כדין. עוד נטען כי ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה עדיין לא שולמו על ידי המבקש. אי לכך, לטענת המשיבה דין הבקשה להדחות מכל וכל.

5. בתשובתו לתגובת המשיבה טוען בא כוח המבקש כי אף לפי גרסת המשיבה, לפיה מסירת פסק הדין בוצעה לידיו ביום 11.9.12, ובהתחשב בשמונה ימי פגרת הסוכות, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 19.10.12, ולא ביום 11.10.12, כטענתה. לפיכך, הואיל ויום 19.10.12 חל ביום ו' בשבוע, הערעור אשר הוגש ביום 21.10.12, יום ראשון שלאחריו, הוגש במועד. עוד מציין בא כוח המבקש כי פסק הדין לא הומצא לידיו כנדרש בתקנות, שכן השליחה מטעם בית המשפט הניחה את פסק הדין ליד הדלת מבלי למסור אותו באופן ידני כנדרש, כך שבפועל לא התקבל פסק הדין. כן נטען כי הנוהג הוא שאין צורך בתצהיר, כאשר עורך הדין עצמו מצהיר על עניין טכני הנוגע אליו אישית, בבקשה החתומה על ידו. לחילופין, אם יקבע כי הערעור לא הוגש במועד, מתבקש בית הדין לרשום לפניו הטעמים אשר הובאו לעיל, להתחשב בהם וליתן הארכת מועד להגשת הערעור.

דיון והכרעה

6. המועד להגשת ערעור לבית דין זה על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב–1991 (להלן – התקנות), אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור".

תקנה 126 לתקנות קובעת:

"תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת"

תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד–1984, קובעות כי פגרת חג הסוכות משתרעת על התקופה שהחל מיום י"ד בתשרי בכל שנה ועד ליום כ"א בתשרי בכל שנה, כאשר בשנה הנוכחית, המדובר בתקופה שבין יום 30.9.12 ליום 7.10.12.

7. מאישור המסירה הסרוק במערכת נט המשפט עולה כי פסק הדין נשלח לכתובת ב"כ המבקש לפי הרישומים המצויים במערכת, כפי שנמסרו לה על ידי ב"כ המבקש. פסק הדין הודבק על הדלת ביום 11.9.12 מאחר שלא נמצא איש במשרדי ב"כ המבקש.

תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, קובעת כי "המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי העניין, חתומים כדין...". תקנה 477 קובעת כי אם יש לנמען עורך דין – יש לבצע את ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו.

תקנה 489 ממשיכה וקובעת כי שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה סבירה וראויה, ידביק את הכתב על "הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".

המבקש לא דק פורתא מה הפגם שנפל לשיטתו בהמצאת פסק הדין למשרדו בדרך בה הומצא, ועל כן הדבקת פסק הדין על דלת משרדו של ב"כ המבקש, ביום 11.9.12, נעשתה כדין.

משכך הם פני הדברים, הרי שבהפחתת ימי פגרת חג הסוכות – המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 19.10.12. הואיל ויום זה חל ביום ו' ולאחריו חל יום שבת, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 21.10.12.

8. באשר לטענת ב"כ המבקש לפיה פנה להגיש את הערעור בתאריך זה אך סורב על ידי המזכירות, הרי שלבקשה שבנדון לא צורף תצהיר של בא כוח המבקש לתמוך בטענה או כל אסמכתא אחרת שיהא בה כדי ללמד כי הערעור הוגש במועד זה.

ודוק, בניגוד לסברת ב"כ המבקש, אין המדובר בהצהרה על עניין טכני, כי אם בהבהרת נסיבות מהותיות הנוגעות להתנהלות המזכירות, בפרט ומיוחד כך בהינתן כי ה-21.10.12 היה המועד החוקי להגשת הערעור, כך שנדרש ביסוס לטענה לפיה המזכירות סירבה לקבל את הערעור במועד זה.

בהעדר תצהיר או אסמכתא אחרת, אין בידי לקבוע כי הערעור הוגש במועד זה, וכל שבפני הוא בקשת המבקש מיום 22.10.12, אשר הוגשה לאחר המועד האחרון להגשת הערעור.

9. תקנה 125 לתקנות, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן:

 "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הנה כי כן, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו.

ובאשר לשאלה מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, הרי שלעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" [ראה: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (מיום 23.05.05)].

כמו כן נקבע, כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [ראה: עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, (מיום 30.10.06)].

10. ובענייננו, מעבר לטענות המבקש כי פסק הדין לא הומצא לו כדין ולטענה כי הגיש את הערעור במועד כבר ביום 19.10.12 (טענות אשר נדחו שתיהן כמבואר לעיל), טען המבקש באופן כללי כי ערעור המבקש הוא "חשוב ומהותי" וחזר על טענה זו בתשובתו לתגובת המשיבה, מבלי שנתן כל הסבר או נימוק לסיכויי הערעור או ל"חשיבותו" של הערעור, ואף מבלי שהפנה למצער לעותק כתב הערעור שלשיטתו הוגש כבר ביום 19.10.12, ממנו ניתן היה ללמוד מהם נימוקי הערעור.

בנסיבות אלו אין בידי לקבוע כי למצער מן ההיבט של "סיכויי הערעור", מתקיים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור.

למעלה מן הצריך אוסיף כי עיון בפסק הדין, מעלה כי בית הדין האזורי ביסס את פסק דינו על הנסיבות העובדתיות של המקרה הנדון ועל מידת האמון/חוסר אמון שרחש לעדויות שהוצגו בפניו, ובקביעות מסוג זה, ממילא ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.

11. סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בהעדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור – בקשת המבקש שבנדון, נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ בגין בקשה זו, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ג (02 דצמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.