1. התובע טוען כי הוא נפצע במהלך משחק כדורגל ביום 23.5.2008. תחילה הגיש תביעה קטנה נגד עיריית צפת. ביום 23.2.2012 הגיש תביעת נזקי גוף (סכום התביעה – במסגרת סמכותו של בית משפט השלום) נגד עיריית צפת, משרד החינוך ואיילון חברה לביטוח בע"מ. ביום 23.5.2012 הגיש כתב תביעה שלישי (כתב תביעה מתוקן), נגד הנתבעות שבכותרת. התביעה נגד נתבעת 2 נמחקה ביום 1.7.2013; התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקה ביום 31.12.2013; והנתבעת 3 – איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון) – נותרה כנתבעת היחידה.

2. התובע הבהיר בכתב התביעה המתוקן (פס' 27) ואף חזר והדגיש (פס' 29) כי חבותה של איילון כלפיו היא מכוח חוזה ביטוח, בו ביטחה את שחקני הקבוצה. פוליסת הביטוח הוגשה בהסכמת הצדדים (פרוטוקול 31.3.2015 ע' 26). הפוליסה מגדירה את "המבוטח" כ"ספורטאים", אשר, בין היתר, "[]כלולים ברשימת המבוטחים שהמציא בעל הפוליסה למבטח..." (ראו ע' 1 ל-נ/5). בכתב ההגנה טענה איילון כי על התובע להוכיח כי הוא נמנה במועד הרלוונטי על השחקנים המבוטחים (פס' 10), אולם בסיכומיה זנחה טענה זו (זאת, ייתכן, בעקבות הצהרת התובע בתצהיר נסיבות אשר הגיש ביום 18.4.2013 לפיה היה חבר בקבוצת נעורים בית"ר צפת נעורים ג' (פס' 3)).

3. דין התביעה להידחות.

קרות התאונה

4. איילון טענה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות אירוע התאונה, ודי בכך כדי להצדיק דחיית התביעה.

בתביעה הקטנה טען התובע כי "במהלך משחק בשורות קבוצת בית"ר צפת במגרש העירוני בצפת, שבר התובע את רגלו לאחר שנתקל בבור" (פס' 1). בכתב תביעתו הראשון בבית משפט השלום טען כי "נתקל בבור שהיה על המגרש ונפל... התובע חש מיד בכאבים עזים באזור הרגל בכלל ובאזור קרסולו בפרט" (פס' 9-10). לכתב התביעה צורפו מסמכים בהם כתוב כי התובע נפצע ב"תקל בין שחקנים", בהם לא צוין דבר לגבי בור. בכתב התביעה המתוקן, התפתחה הגרסה כך ש"במהלך המשחק, עת ניסה... להימנע מתקל עם שחקן יריב, נתקל[ה] []רגלו ([]קרסולו) השמאלי בבור שהיה על פני המגרש והתובע נפל תוך סיבוב קרסולו". בחקירה נגדית, הגרסה הפכה מפציעה עקב כניסה לבור בנסיון להימנע מ"תקל", לגרסה לפיה רגלו של התובע נתקעה בבור בניסיון להשיג את הכדור, ורק לאחר מכן הגיעו שחקנים (השוו למסמכים הנזכרים לעיל בענין שחקן יחיד) ודרכו לו על הרגל: "אחרי שהרגל שלי התעקמה בתוך בור []אז דרכו לי על הקרסול" (ע' 20 ש' 9-10). הגרסה לפיה הכניסה לבור אירעה בניסיון להימנע מתקל הפכה לגרסה לפיה "היה תקל אבל הרגל שלי הייתה אחרי נפילה ואחרי זה נוצר התקל" (ע' 21 ש' 26-27).

למרות שהתובע העיד כי היו עדים לתאונה (ע' 20 ש' 27-28; ע' 21 ש' 26; ע' 22 ש' 15-16), הוא לא זימן אף עד למשפט, וטען כי הוא "לא רוצה להפריע לאף אחד מהם" (ע' 22 ש' 19). בא כוח איילון הציג בפני התובע את המסמך בכתב יד החתום בידי יוסי ג'אן, מאמן הקבוצה, בו רשום כי "נפצע נתנאל בתקל בין שחקנים תוך כדי במהלך משחק" (הקו החוצה במקור, המילה "במהלך" רשומה מעל התוכן המחוק). למרות שהתובע אישר כי מר ג'אן רשם את אשר רשם "על בסיס מה שראה מהצד שלו", לתובע לא היתה תשובה כאשר נשאל מדוע לא הזמין אותו לעדות (ע' 20 ש' 29).

זאת ועוד: למרות שהתובע טען כבר בישיבת קדם משפט ביום 1.7.2013 כי אין לו תמונות של המגרש, אך בוודאות היו בורות במגרש וכי המצב אינו כל כך שונה ממה שהיה אז (פרוטוקול 1.7.2013), הוא לא הגיש במסגרת עדותו, אשר נערכה למעלה משנה וחצי לאחר שעלה הנושא של תמונות, כל תמונה של המגרש. כאן המקום לציין כי למרות שניתנה החלטה מפורשת לפיה העדויות הראשיות יהיו בעל פה (פס' החלטה מיום 23.7.2014), לאחר שהסתיימה החקירה הנגדית של התובע ולאחר שהצדדים הכריזו אלו עדינו, ביקש התובע להגיש מסמכים נוספים, ולא פירט באלו מסמכים מדובר. איילון התנגדה לכך וטענתה התקבלה.

לאור כל האמור, לולא איילון עצמה הגישה כראיות את הודעת התובע על התאונה מיום 8.7.2008 (כחודש וחצי לאחר מועד התאונה הנטען (נ/4)) ואת המסמך של מאמן הקבוצה מר ג'אן (נ/1) ונמנעה מלטעון פוזיטיבית כי תאונה במהלך משחק לא היתה ולא נבראה (אלא טענה כי לא הוכחו נסיבות התאונה), הייתי קובע כי התובע לא הוכיח שאירעה כלל התאונה הנטענת. אולם, כפי שיפורט לעיל, גם אם אניח לטובת התובע כי התאונה אירעה במהלך משחק הנכלל בגדר חוזה הביטוח של איילון, הוא אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

"מקרה ביטוח"

5. אניח כי אם אכן נפצע התובע במהלך משחק הנכלל בגדר חוזה הביטוח, התאונה מהווה "מקרה ביטוח". איילון טענה כי לא מדובר במקרה ביטוח הנכלל בפוליסה. "מקרה הביטוח" בתנאי הפוליסה מוגדר "פגיעה גופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין על ידי סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין". לגרסאות הרבות והשונות של התובע השלכות כמובן במישור המהימנות, אולם, איילון לא טענה שנפילה בבור במגרש אינו מתאים להגדרת "מקרה הביטוח" או אף כי "תקל" עם שחקנים אחרים בו הם פוגעים במבוטח אינו מתאים להגדרה זו (ההגדרה המצוטטת לעיל של "מקרה הביטוח" פורשה בפסיקה ככלל, ובהקשר של ביטוח לספורטאים בפרט, באופן רחב (ראו, בהקשר של ביטוח ספורטאים, ת"א (רשל"צ) 21376-01-12 יניב מנשה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (4.2.2013), כן ראו דברי כבוד השופטת ב' טאובר ב-א (שלום חי') 8718/06 גודמן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פס' 11 (14.2.2008), בפרשנות ההגדרה המצוטטת לפיהם "אין לדעתי להבחין בין מקרה בו כאמור מבוטח נפל, החליק ו/או קיבל מכה מעניינו של התובע אשר לא נפל ארצה ו/או לא קיבל מכה נראית לעין במהלך פעילותו הגופנית, אלא פגיעתו נגרמת כתוצאה מפעולת ריצה או קפיצה או ניתור וכיו"ב").

לטענת הנתבעת הפוליסה אינה חלה על התובע כי רשום בכותרת הפוליסה לביטוח תאונות אישיות "הואיל והמבוטח אשר שמו ושמלח [כך] יד מפורטים ברשימה..." (נ/5), והתובע לא הוכיח כי באותה עת היה לו משלח יד, קרי, לא הוכיח שקיבל שכר מהקבוצה (או אף ממקור אחר). הטענה אינה נראית לי, שכן תנאי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות היא פוליסה כללית, אליה מפנה הרשימה בענין ביטוח לספורטאים ילידי 1989-1998, לתקופת ביטוח החל מיום 1.5.2008. פרשנות לפיה רק ספורטאי אשר משתכר ממשלח יד מכוסה, משמע שגם ספורטאי בן 10 שנים – וככזה הוא נכלל בגילאי המבוטחים בהגדרת המבוטח (ספורטאי יליד 1998 במועד התאונה הנטענת בשנת 2008) – לא מקבל כל כיסוי בפוליסה (גם לא בגין מוות או הוצאות רפואיות) כי הוא אינו מקבל שכר. גם אם אתעלם מענין הגילאים, לפרשנות לפיה לא יכוסו ספורטאים אשר משחקים במסגרת המבוטחת (התאגדות לתרבות גופנית הפועל) שאינם מקבלים שכר בגין משחק או אף בגין עבודה אחרת, אין תכלית ברורה בהקשר של ביטוח ספורטאים, ואין קשר ברור בין השׂתכרות לבין הסיכון המכוסה (כיסוי פגיעה גופנית במסגרת פעילות ספורט תמורת פרמיה).

העדר הוכחת זכאות לפיצוי

6. גם בהנחה הנזכרת שאכן נפצע התובע במסגרת משחק המכוסה בגדרי הפוליסה ומדובר ב"מקרה ביטוח" לפי הפוליסה, התובע לא הוכיח זכאות לפיצוי כלשהו על פי הפוליסה (וכפי שטען התובע, חזור והדגש, כאמור, תביעתו נגד איילון היא תביעה על-פי הפוליסה).

התובע טען בכתב התביעה המתוקן לראשי נזק השייכים לתביעות נזיקין (נזקי גוף): כאב וסבל, נסיעות, הוצאות רפואיות, ועזרת הזולת, במסגרת נזק מיוחד ונזק כללי (פס' 19). צודקת איילון כי רוב רובם של ראשי נזק אלא אינם רלוונטיים לפוליסה, המהווה בסיס לתביעה נגדה. הפוליסה קובעת כי –

"...אם תוך תקופת הביטוח שצויינה ברשימה יפגע המבוטח על ידי סיכונים כמפורט בהגדרת 'מקרה הביטוח' ופגיעה זו כסיבה בלעדית תגרום למותו של המבוטח או לנכותו או לאי כושרו, הכל כמוגדר בהגדרות, הרי אז, בכפיפות לחריגים, לתנאים ולהתנאות הכלולים בפוליסה זו, או שצורפו או יצורפו אליה על ידי תוספות, ישלם המבטח למבוטח, או למבוטחים או למוטבים כמפורט בפוליסה, את הסכום או הסכומים המצויינים ברשימה בהתאם למפורט בהגדרות להלן" (ראו המבוא לפוליסה לביטוח תאונות אישיות מהדורה 1/2002, נ/5).

הסכומים המצוינים ברשימה הם ל"מקרה מוות", "למקרה נכות מלאה וקבועה", "למקרה אי כושר מלא וזמני" ול"הוצאות רפואיות". לא מדובר במקרה מוות והתובע אינו טוען לנכות קבועה, כך שהחלופות הרלוונטיות בענייננו הן אי כושר מלא וזמני וכן הוצאות רפואיות.

7. בענין החלופה בדבר "אי כושר מלא וזמני", מגדירה הרשימה: "סכום הפיצוי השבועי למקרה אי כושר מלא וזמני – פיצוי שבועי – על אי כושר לעבודה או עיסוק במשלח יד לכאלו המועסקים בפועל בלבד". סעיף 5 לפוליסה מגדיר "'אי כושר מלא זמני' – אי כושר מלא זמני של המבוטח לעסוק במקצועו או במשלח ידו או להתמסר להם בצורה כלשהי". סעיף 8 לפרק התאונה בפוליסה קובע כי "תגמולי הביטוח בגין 'אי כושר מלא זמני' או 'אי כושר חלקי זמני' שבועיים לא יעלו על 75% מסכום משכורתו/הכנסתו החודשית הממוצעת של המבוטח כפי שהיתה במשך 12 החודשים שקדמו לאירוע התאונה, כשהיא מחולקת לארבע".

איילון הגישה העתקי אישורי מחלה של התובע לתקופה של כחודשיים ומספר ימים. רוב תקופת המחלה הוכרה באישורים אלה בדיעבד (נ/3, שעניינו מחלה מיום 23.5.2008 עד 6.6.2008 ניתן כולו בדיעבד, ביום 22.7.2008, ואילו נ/2, שעניינו מחלה מיום 5.6.2008 עד 31.7.2008, ניתן רובו בדיעבד, ביום 17.7.2008). התובע טען כי הותקן לו גבס בבית החולים וכי הוא קיבל את ימי המחלה מרופא רק לאחר מכן (ע' 23 ש' 5-13). על-פי התאריכים המופיעים באישורים, כפי שציינתי אותם לעיל, תחילה הנפיק הרופא, ביום 17.7.2008, ימי מחלה לתקופה המאוחרת יותר, ודווקא חמישה ימים לאחר מכן הנפיק ימי מחלה המתייחסים לתקופה החל מיום התאונה הנטענת. לתובע לא היו הסברים משכנעים לענין זה (ראו ע' 23-24). אולם, גם אם אתעלם מכך, וכפי שאפרט, התובע ממילא לא הוכיח משכורת או הכנסה חודשית כלשהי, ועל כן הפיצוי בגין אי כושר מלא זמני ממילא עומד על אפס שקלים.

8. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא לא השֹתכר מהשתתפותו בקבוצת הכדורגל (ע' 25 ש' 4-5). הוא טען כי באותה תקופה הוא עבד אצל אביו. טענתו לא היתה שעבד ללא תלוש משכורת; הוא דווקא טען שקיבל תלושי שכר, אלא שהוא לא הגיש אותם ולא שמר אסמכתא (שם, ש' 25-31ׂׂ). התובע כמובן יכול היה לפנות לרשויות, או לגוף שהנפיק את המשכורת, לאסמכתא בענין עבודתו הנטענת. כפי שאיילון טענה, התובע אפילו לא הביא את אביו לעדות לענין הטענה בדבר עבודה אצלו. בהעדר הוכחת משכורת או הכנסה כלשהי, סכום הפיצוי בגין אי כושר מלא זמני ממילא עומד על אפס שקלים.

9. הפיצוי החוזי הנותר הוא בגין הוצאות רפואיות. התובע לא הוכיח כאלה, ותביעתו גם בענין זה – נדחית.

10. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת 3 שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.