1. עסקינן בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 21.8.12 בין רכב שהיה נהוג בידי מר שלום יהודה דוד ובין רכב שהיה נהוג בידי יעקב גויטע ומאחר וכל אחד מהם סבר, שהאחריות רובצת על זולתו, הוגשה בגין אירוע זה תביעה ותביעה שכנגד ועל מנת להקל עם הקורא הנכבד, ייקרא מר שלום יהודה דוד, שהוא התובע בתביעה העיקרית והנתבע שכנגד: "התובע" ואילו מר יעקב גויטע, שהינו הנתבע והתובע שכנגד ייקרא להלן:"הנתבע".

2. א. לטענת התובע, הוא נסע ברחוב חד סטרי ולפתע רכב הנתבע שיצא מחנייה שבצד שמאל וללא איתות וללא נקיטת אמצעי זהירות – פגע בעוצמה בצדו השמאלי של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב התובע. בתביעתו, תובע התובע את נזקיו בסך של 7,603 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 6,148 ₪ (כולל מע"מ), שכ"ט שמאי בסך 655 ₪, הוצאות משפטיות, נסיעות, עוגמת נפש והתכתבויות בסך של 800 ₪.

ב. א) לטענת הנתבע, הוא נסע לאיטו בנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה ורכב התובע עקף את רכבו מימין בחוסר זהירות ופגע בדופן הימני של רכב הנתבע.

לכן, סבור הנתבע, שהתאונה אירעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע והיות והוא סבור כך, הגיש הנתבע תביעה שכנגד על מנת לתבוע את נזקיו בסך של 5,791 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 4,413 ₪, שכ"ט שמאי בסך 580 ₪, הוצאות, טרחה וביטול זמן סך 800 ₪.

ב) יומיים לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן ובו צרפו פרטים, אשר לא הופיעו בכתב ההגנה הקודם, קרי: בכתב ההגנה המתוקן נטען, שרכב הנתבע נסע לאיטו, כאשר מימינו ומשמאל רכבים חונים, רכב התובע שנסע בעקבות רכב הנתבע, במקום שבו רכבים לא חנו ואפשרו עקיפה מימין, בחוסר סבלנות ובמהירות עקף מימין ופגע בדופן הימני של רכב הנתבע.

3. א. הדיון בתיק זה נקבע ליום 21.2.13 ומאחר והתובע לא התייצב ביום זה, השמיע הנתבע את טענותיו ובעקבות כך, ניתן פסק דין המחייב את התובע (בתביעה שכנגד) לשלם לנתבע את נזקיו בתוספת סך 400 ₪ הוצאות משפט ואילו תביעתו של התובע, אשר לא התייצב- נדחתה.

ב. בהמשך הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין – בקשה אשר הועברה לתגובת הנתבעים ולאחר קבלת התגובה נקבעה הבקשה לדיון ביום 9.5.13. בעקות הדיון בבקשה, החלטתי לבטל את פסק הדין ולשמוע את טענות שני הצדדים מחדש.

4. משמיעת שני המעורבים בתאונה עולה, שעסקינן בשתי גרסאות השונות זו מזו וזאת גם הסיבה, שלא ניתן פסק הדין על אתר, משום שהיה בדעתי לבדוק עדויות הצדדים יחד עם שאר חומר הראיות ולאחר שבחנתי כל חומר הראיות, אני מחליט לקבל את גרסתו של התובע, על כי הנתבע פגע ברכבו, תוך כדי נסיעה ותוך כדי יציאה מחניה ברצותו לפנות שמאלה – כדברי הנתבע ולכן, אחראי הנתבע לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובע.

יחד עם זאת ולאור העובדות והנסיבות, אני קובע, שגם לתובע יש לייחס רשלנות תורמת לגרם התאונה בכך, שלא הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע ולאחר ששקלתי כיצד יש לחלק האחריות בין השניים, הגעתי למסקנה, שאחריותו של הנתבע גבוהה יותר ויש להשית עליו אחריות בשיעור של 70% ואילו לתובע יש לייחס רשלנות תורמת של 30% - כל זאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן:

א. א) שני המעורבים בתאונה מסכימים לעובדה, שהרחוב בו אירעה התאונה הוא רח' חד סטרי, אך מחלוקת היא בין הצדדים מה היה מצב הרכבים באותו רחוב בעת האירוע הנטען.

ב) בכתב ההגנה מציין הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה והתובע עקף מימין ותוך כדי כך, פגע בדופן הימני של רכב הנתבע. אם אכן, הנתבע נסע בנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה, אזי גם אם התובע עקף מימין, לא מתקבל על הדעת שהתובע יפגע בדופן ימני של רכב הנתבע, משום שכוונת הנתבע לפנות שמאלה, מרחיקה את הדופן שמאלה מהנתיב הימני.

ג) הפגיעות הנראות ברכב הנתבע (ראה תמונות נ/1) מתיישבות יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבע, שכן פגיעה זו ברכב הנתבע נוצרה כתוצאה מכך, שרכב הנתבע פגע ברכב התובע, בעת שרכב התובע חלף על פני רכב הנתבע – דבר המתיישב גם עם הפגיעות ברכב התובע, שכן רכב התובע נפגע בכנף אחורית שמאלית, דלת קדמית ודלת אחורית שמאלית.

ד) הנתבע טוען, שאם אכן הייתה גרסתו של התובע נכונה והיה יוצא מחניה, אזי היה צריך רכב התובע להיכנס בשפיץ של רכבו והיה צריך לקבל כניסה של פח, אך במקום זאת יש ברכב התובע רק שפשוף. (עמ' 1 לפ',ש' 13- 17 ועמ' 5 לפ',ש' 16- 18). בחנתי טענה זו של הנתבע ומתברר, שאין לקבל את טענת הנתבע, שברכב התובע היה רק שפשוף, אלא מכה בשתי דלתות צד שמאל של הרכב –קדמית ואחורית- ואם מחפש הנתבע: "כניסה של הפח", הרי שגם זאת עולה מחוות הדעת של השמאי מטעם התובע, שכן השמאי קבע: "כנף אחורית שמאלית נלחצה כלפי פנים, עוותה וטעונה יישור". (ראה בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, ההדגשה שלי- ג.ב.).

ה) קיימת סתירה בעדותו של הנתבע בדבר מצב הרכבים בכביש בעת קרות האירוע: בכתב ההגנה המתוקן שהגישו הנתבעים, נאמר, שהנתבע נסע לאיטו, כאשר מימינו ומשמאל רכבים חונים (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה המתוקן), אך בעוד שכך נאמר בכתב ההגנה המתוקן, אומר הנתבע בעדותו בבית המשפט כך: "...רכבו הגיח מאחורי על פני אזור של מכוניות שהיו אמורות לחנות, לא היו מכוניות שחונות שם.."

ובהמשך, כאשר הנתבע נשאל, האם חנו מכוניות בצד ימין של הכביש, השיב:, לא חנו, על פני החניות שמכוניות לא חנו בהן, שם הוא עבר". (עמ' 5 לפ',ש' 12- 14 וש' 28- 29).

בין גרסאות הנתבע, מעדיף אנוכי את הגרסה, שאכן חנו מכוניות והנתבע יצא מתוך מכוניות חונות אלו ותוך כדי יציאה, פגע ברכב התובע.

ו) בכתב ההגנה הראשון שהגישו הנתבעים, ציינו הנתבעים, שרכב הנתבע נסע לאיטו בנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה ו;רכב התובע עקף מימין – הא ותו לא. בכתב ההגנה המתוקן מוסיפים הנתבעים – לא רק את העובדה, שמימינו ומשמאלו חנו רכבים, אלא מתברר בתוספת זו, שרכב התובע נסע בעקבות רכב הנתבע, במקום שרכבים לא חנו ואפשרו עקיפה מימין ובכל זאת עקף התובע מימין ופגע בדופן הימני של רכב הנתבע.

לא מובן וגם לא הוסבר, כיצד זה רכב התובע שנוסע אחרי רכב הנתבע, מבצע עקיפה מימין ופוגע בחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבע, כאשר ברכב התובע נפגעת הכנף השמאלית האחורית ושתי הדלתות, כאמו לעיל.

ב. א) מהנימוקים שפורטו לעיל, עולה המסקנה, שאין גרסה אחידה בטענות הנתבע או הנתבעים, בעוד שאצל התובע מצינו גרסה התואמת הן את האמור בכתב התביעה, הן בעדותו בבית המשפט והן מתיישבת עם הפגיעות, כפי שנקבעו בחוות דעתו של השמאי.

ב) עם זאת, אני קובע, שגם התובע נסע בחוסר זהירות ולא שם לבו אל רכב הנתבע ותוך כדי התקרבות יתר של רכב התובע אל רכב הנתבע ותוך כדי מעבר רכב התובע על פני רכב הנתבע – אירעה ההתנגשות, אך כאמור מרב האחריות רובצת על הנתבע באופן הפגיעה ברכב התובע ותוך כדי יציאתו של הנתבע לפנייה אשר גרמה לתאונה ולנזק ברכב התובע.

5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה ולאחר שקבעתי את שיעורי האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה, יש לקבוע עתה את סכומי הנזק שעל כל אחד מהמעורבים בתאונה לשלם לניזוק האחר.

6. א. התובע הוכיח נזקיו בסך של 6,803 ₪ (נזק ממשי לרכב ושכ"ט שמאי) ולא הוכיח את פריט הנזק הנוסף של 800 ₪, שנרשם כך כסכום כללי ובלתי מוכח ולכן, אני דוחה התביעה בכל הקשור לפריט נזק זה.

ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעים, יעקב גויטע ו- שומרה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע שלום יהודה דוד סך של 4,762 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 24.10.12- ועד התשלום בפועל.

ב) כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. באשר לתביעה שכנגד, תבע הנתבע נזק ממשי בסך של 4,411 ₪. סכום זה כלל את המע"מ, ברם מאחר והנתבע הצהיר בבית המשפט שטרם תיקן את הרכב (עמ' 1 לפ',ש' 22), אזי אין מקום להעניק לנתבע את סכום המע"מ אשר טרם נשא בו ולכן, הוכח הנזק הממשי לרכב בסכום של 3,770 ₪.

כמו כן, הוכיח הנתבע הסכום ששילם לשמאי בסך של 580 ₪, ובסה"כ 4,350 ₪.

הנתבע לא הוכיח את הסכום הנוסף של 800 ₪, אשר הרכביו לא פורטו. לכן, בשל כך ובשל העובדה שהסכום נרשם כסכום סתמי ובלתי מוכח, אני דוחה התביעה שכנגד בגין פריט נזק זה.

ג. א) לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים שכנגד: שלום יהודה דוד
והראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים שכנגד, יעקב גויטע ו-שומרה חב' לביטוח בע"מ – באופן סולידארי- סך של 1,305 ₪ (30% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד – 19.12.12- ועד התשלום בבפועל.

ב) כמו כן ובהתחשב בשיעור האחריות של הנתבע, אני מחייב את הנתבעים שכנגד הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעים שכנגד הנ"ל, באופן סולידארי הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ד. הסכומים הנ"ל ניתנים לקיזוז בין הצדדים הנ"ל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 17.5.13 (ח' בסיוון התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.